פטנט על תוכנה כעמוד השדרה של חברת סטארט-אפ

כששני חבר'ה צעירים מקימים את הסטארט אפ החלומי הבא בביתו של אחד מהם, הם נתקלים, לרוב, בקושי לממן את החברה החדשה ובכלל זה גם הליך רישום הפטנט.

אם הם לא נתקלו בעבר בעולם הפטנטים, סביר להניח שיעשו שגיאות רבות, כמו למשל להמתין עם הגשת בקשת הפטנט "עד שיהיה הרבה כסף בקופה" (דבר שברוב חברות ההזנק קורה לעיתים נדירות מאוד ובשלבים מאוחרים מאוד), או במקרה הגרוע ביותר – לא להגיש כלל בקשת פטנט, שתי החלופות כנראה יובילו לאובדן הזכויות בהמצאה ולהפיכתה לנחלת הכלל (היינו, כל אחד יוכל לפתח מוצר מתחרה ללא שום מגבלה).

אם נחזור אחורה לרגע, שני החבר'ה האלה, שיכולים בקלות להיות אתם, לא עזבו סתם את מקום עבודתם והחליטו להשקיע בפנטזיה, הם, סביר להניח,חשבו על יישום, תוכנה, אתר או מוצר כלשהו  שעדיין לא ראו בשום מקום אחר בעולם (כך לפחות הם חושבים) ושיכול להיות הדבר הבא בעולם המחשבים והאינטרנט.

ברגע שהגו את הרעיון או "עלו על ההמצאה", והחליטו להשקיע את כל זמנם, מרצם וכישרונם בפרוייקט, סביר להניח שיוציאו כספים רבים וישקיעו זמן רב אשר הינו שווה ערך לכסף, בפיתוח הנושא.

כבר בשלבים המאוד ראשונים צריכים הם לשאול את השאלה האם יש לנו עניין שראוי להיות מוגן בפטנט, איך עושים את זה, מה זה דורש, כמה זה עולה, וכדומה. לרוב, יגיעו החברים לפגישה במשרד עורכי פטנטים ובמקרה הטוב יגישו בקשה מלאה לפטנט. במקרה הפחות טוב, יחליטו שזה יקר מידי ויאמרו שיעשו זאת בשלב מאוחר יותר או שיטילו את מלאכת ההגנה לחוקי  זכויות היוצרים.

ובכן, ההבדל משמעותי ביותר. כל אחד משני הכלים משפטים (פטנט / זכויות יוצרים) נועד לצרכים שונים, מסויימים וספציפיים וחייבים להתאים בין הכלי המשפטי לבין המקרה הסציפי.

כלל לא בטוח שהגנה על תוכנה בעזרת הכלי המשפטי שנקרא זכויות יוצרים, תחזיק מים בעת הצורך. הלכה למעשה, זכות יוצרים קמה ליוצר מרגע יצירת היצירה, ואין דרישה על פי החוק בישראל להגיש את זכויות היוצרים לרישום. הפסיקה בבתי המשפט מכירה כיום בהגנת זכויות יוצרים אך ורק לגבי קוד התוכנה הספציפי שנכתב ע"י התוכניתנים ולא על הרעיון הכללי או החדשנות שבתוצר הקוד. כך לדוגמא, אם כתבתי תוכנה מסוימת בשפת C# ואדם אחר ראה את התוכנה שלי וכתב תוכנה שעושה בדיוק אותו הדבר ובאותו האופן בשפת JAVA – הרי שהוא אינו מפר את זכויות היוצרים שלי.

אולם, לו היה לי פטנט על התהליך והתוצרים של התוכנה שלי – כן היה נחשב האדם האחר למפר ואין זה משנה באיזה שפה אני והוא כתבנו את התוכנה.

ב-1988 תוקנה פקודת זכות יוצרים, ולפי סעיף 2א' לפקודה, דין תוכנה של מחשב כדין יצירה ספרותית כמשמעותה בחוק זכות יוצרים 1911. התיקון לחוק מהווה אישור לפסיקת ביהמ"ש דאז בטרם התקבל התיקון. בנוסף , ע"פ חוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (התאמה להוראות הסכם TRIPS) – 1999 הוכנסו הגדרות נוספות להגנה של תוכנות מחשב, הכוללות תוכנית מקור (source code) וגם קוד יעד (object code).

כמובן שחוק זכויות יוצרים החדש שימר את הנושא.

אם כן, נשאלת השאלה האם ההגנה של זכויות היוצרים טובה על מנת להגן על תוכנה? או במילים אחרות – מהי בכלל הפרה של זכויות יוצרים בתוכנת מחשב?

העתקה של תוכנת מחשב יכול שתעשה באחת משתי הדרכים הללו:

העתקה ישירה – העתקת התוכנה שכבר קיימת מאמצעי אחד (למשל דיסק און קי) לאמצעי אחר, או בהוצאת פרטים של התוכנה בפלט כלשהו.

העתקה עקיפה – כאשר לא מועתקת התוכנה כולה אלא אלמנטים ספציפיים של התוכנה, למשל: הפונקציות או המודולים, מבנה התוכנה, רצף הפעולות, וכיוב'.

בפס"ד הרפז (ת.א 1311/85, עופר אחיטוב ואח' נ' ישראל הרפז ואח', פ"מ תשמ"ט ג' 177) קבע ביהמ"ש 3 שלבים אשר מתמלאים בעת פיתוח תוכנה – שלב של הגדרת הדרישות, שלב התכנון ושלב התכנות.

את החומר המצטבר בשלבים אלו, אין לראות כיצירה נפרדת בכל שלב אלא ביטוי מוחשי אחד אשר בא לידי ביטוי בתוכנה עצמה. אם כן, כל שלב זוכה להגנה לא כיצירה נפרדת אלא כחלק משלם אחד. להבהרת העניין – מספיק בהעתקת שלב אחד על מנת שתהיה הפרה של זכויות היוצרים.

במקרה ששני אנשים הגיעו לאותו הביטוי כל אחד בדרכו שלו, מבלי לקבל מידע על יצירתו של האחר, הרי לכל אחד זכות יוצרים ביצירתו. כל אחד מהם יוכל למנוע את העתקת יצירתו, אך לא יוכלו למנוע השני מהאחר את הפצת יצירתו שלו.

כאן נכנס לתמונה כלי משפטי נוסף, הלא הוא פטנט. פטנט הינו זכות משפטית אשר למחזיק בה מונופול לתקופה של 20 שנה (בדרך כלל), שניתנה על ידי המדינה בה הוא נרשם בתמורה לפרסום הידע. ההמצאה צריכה להיות חדשה, מועילה, ישימה ובעלת התקדמות המצאתית. הפטנט הוא למעשה זכות שלילית המאפשר למחזיק בו למנוע מכל אדם  אחר לעשות כל שימוש בהמצאה המפורטת בפטנט באותה מדינה בה הוא רשום.

הפטנט, בשונה מזכות היוצרים, לא מגן על שורות הקוד שנכתבו עבור התוכנה אלא על האלמנטים החדשניים שהוכרו על ידי המדינה. במצב כזה קוד המקור הופך ללא רלוונטי ואף אינו נדרש לצורך רישום הפטנט.

הפטנט מגן על הביטוי התהליך והתוצרים והם למעשה לב ההמצאה. פטנטים על תוכנה תמיד יכילו תרשימי זרימה המתארים את אופן ביצוע התהליך, הוא לב ליבו של התוכנה. כך שאין זה משנה מהו קוד המקור ששימש את המתכנת.

לפיכך, ניקח שוב מקרה בו שני אנשים חשבו על רעיון או המצאה דומה מאוד או אפילו זהה, האחד התמהמה והתחיל לפתח בביתו את התוכנה והשני כלל לא פיתח אך הגיש בקשת פטנט בעניין המתארת את תהליכי העבודה בתוכנה ובתוצריה, כלל תרשימי זרימה ותיאור בכתב בלבד (מבלי לכתוב שורת קוד אחת).

כלל בסיסי בעולם הפטנטים הוא כי מי שמגיש ראשון בקשת פטנט יזכה בפטנט (FIRST TO FILE, כל הקודם זוכה). מכאן, שהאחד שישב בבית לפתח ולא הגיש בקשת פטנט – סביר להניח שהפסיד את הזכויות (כולן או חלקן) רק משום שהאחר הגיש בקשת פטנט לפניו ולמרות שלא כתב אף שורת קוד.

כלומר, בחברת סטארט אפ התחרות היא לא רק מי פיתח את המוצר הטוב יותר, האיכותי יותר ואף לא רק מי יצא ראשון לשוק עם המוצר – המשחק הוא גם מי הגיש ראשון את בקשת הפטנט!

יש לזכור, הליכי ריב בנוגע לפטנטים בבתי משפט הם עסק יקר מאוד לצד המתגונן והרבה פחות יקר לצד התוקף! פטנט רשום הוא ראיה לכאורה לזכויות בהמצאה ונטל ההוכחה נופל לרגליו של הצד המתגונן אשר צריך להשקיע משאבים רבים מאוד כדי לעשות זאת, אם בכלל (ולכן רוב סכסוכי הפטנטים בעולם המתייחסים לפטנטים רשומים מסתיימים לטובת הצד התוקף, בין אם בפסק דין ובין אם בהסכמי פשרה כאלה או אחרים).

אם נחזור לרגע לשני החבר'ה שיושבים בבית והתחילו לפתח תוכנה כלשהי, למעשה הנכס היקר ביותר שלהם יהיה דווקא בקשת הפטנט. את הבקשה הם צריכים להגיש בהקדם האפשרי ולהקדים בכמה שיותר זמן את מתחריהם.

כך, הפטנט הוא כלי חשוב מאוד וקריטי בחיי החברה העתידה לקום. בקשת הפטנט יכולה להיות ההבדל הדק בין חברה מצליחה לכישלון גמור. קחו זאת בחשבון.

על הקשר האמיץ בין שווי חברה לבין הפטנטים שלה אתם יכולים לקרוא במאמר – קניין רוחני כאינדיקטור לאיכות החברה וסיכוייה לגייס כספים ולהצליח.