בהחלטה של כב' רשם הפטנטים, אסא קלינג, בהשגה על החלטת בוחן בבקשה 168734 הכריע רשם הפטנטים כי בוחני הפטנטים ברשות הפטנטים בארץ אינם חייבים לקבל את הכרעותיהם של בוחני הפטנטים בארה"ב.
לבקשה ל רישום פטנט שהוגשה בארץ וכותרתה "שיטה ומערכת לחיוב רכב בגין חניה" היתה בקשה-אחות שהוגשה למשרד הפטנטים האמריקאי ונרשמה כפטנט.
בוחן הפטנטים בארץ סירב לרשום את הבקשה הישראלית כפטנט, למרות הרישום האמריקאי, משום שלדעתו מדובר בשיטה עסקית ולא בתחום טכנולוגי ומשום שממילא אין בהמצאה כל התקדמות המצאתית ביחס לידע הקודם הקיים.
מבקשי הפטנט, לאחר שסורבו סופית על ידי בוחן הפטנטים, עתרו לרשם הפטנטים וטענו כי ראשית אין לרשות הפטנטים הסמכות לסרב את הרישום לאור סעיף 17ג' לחוק הפטנטים וכן כי אין לרשות הפטנטים הסמכות שלא לקבל את קביעת בוחן הפטנטים האמריקאי בנוגע לסיווג הבקשה כטכנולוגית ולא כשיטה עסקית או שיטה לעשיית עסקים.
רשם הפטנטים דחה מכל וכל את הטענה המקדמית של המבקשים שאין לרשות הפטנטים הסמכות לסרב רישום לאור סעיף 17 ג' לחוק הפטנטים, תוך שהוא מסביר את לשון החוק (הברורה) ביחס לעניין.
ביחס לטענת המבקשים כי סיווג הבקשה כטכנולוגית על ידי הבוחן האמריקאי, סקר רשם הפטנטים בקצרה את ההבדלים בין הגדרת חוק הפטנטים הישראלי בסעיף 3 לבין הגדרת חוק הפטנטים האמריקאי בסעיף 101. בייחוד התייחס רשם הפטנטים לעובדה שאין בחוק האמריקאי מקבילה ישירה לדרישה הישראלית להיות ההמצאה בתחום טכנולוגי.
בהמשך בחן רשם הפטנטים את הבקשה לאור החלטות קודמות ונהלי הבחינה והגיע גם הוא למסקנה כי הבקשה אינה אלא שיטה עסקית.
לאור האמור, נדחתה בקשת הפטנט ולא תהפוך היא לפטנט רשום.יש לציין כי הכרעה זו צפויה לגמרי וכי ברור שלא יתכן מצב בו רשות הפטנטים בישראל (או בכל מדינה אחרת) תהיה כפופה לחובה לקבל החלטות של רשות פטנטים אחרת כשידוע וברור שנקודת המוצא היא שאין לשתי המדינות חוק פטנטים אחיד וזהה ואין זהות מוחלטת במצב ההחלטות המשפטיות בבתי המשפט ביחס לפטנטים. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בארה"ב שבה המצב המשפטי ביחס לפטנטים שונה מאוד מהמצב בישראל.
החלטות מעין אלו, על אף שהן בפני ערכאה מעין-שיפוטית אינן גוררות פסיקת הוצאות (מעבר תשלום אגרת השמעת הטיעונים) ועל כן המבקשים לא חויבו בתשלום הוצאות.