סוגיית הקניין הרוחני במגזר הציבורי

קניין רוחני הוא שם כולל לסוגי זכויות בנכסים הלא-מוחשיים שהם פרי יצירתו של אדם (למשל יצירות, המצאות, עיצובים ומוניטין). באוניברסיטאות, בבתי-חולים ובמכוני מחקר אחרים נעשית פעילות של מחקר ופיתוח. הידע או הטכנולוגיה שנוצרים במוסדות אלה במימון ממשלתי שייכים למדינה. למרות זאת, המדינה מתקשה להגן על אותו ידע ולממש את הפוטנציאל המסחרי הגלום בו. בנוסף, לחוקרים אין תמריצים לדווח על ההמצאות שלהם. עקב כך כלכלת המדינה והאינטרס הציבורי נפגעים. יש צורך להסדיר את תחום הקניין הרוחני במגזר הציבורי. בשנים האחרונות נעשתה פעילות בנושא, הן בכנסת ה-16 הן בממשלה. על שולחן הכנסת הונחו שתי הצעות חוק דומות, במטרה לעודד את היישום המעשי והמסחרי של ידע וטכנולוגיות שנוצרים בגופים ובמוסדות מחקר ממשלתיים וציבוריים. בממשלה פועלת משנת 2003 ועדת היגוי בין-משרדית למיסוד תחום הקניין הרוחני במשרדי הממשלה. ועדת היגוי זו המליצה למסד תחילה את סוגיית הקניין הרוחני במערכות הבריאות, החקלאות והביטחון. כפועל יוצא ייקבעו כללים מנחים לכלל משרדי הממשלה ולמגזר הציבורי בכלל. בדצמבר 2005 הגישה ועדת ההיגוי את הדוח שלה לחשב הכללי. בנוגע למערכת הבריאות, מוצגים בדוח חדשה לעניין רישום, דיווח וניהול הקניין הרוחני. 1 עקרונות כלליים שעל בסיסם תיכתב הוראת תכ"ם על בסיס העקרונות יותקנו גם, על-פי הצורך, תקנות תאגידי הבריאות הקיימות והוראות התקשי"ר. עקרונות אלו עוגנו בהחלטת ממשלה מיום 9 באוגוסט 2005 ,

מרכז המידע של הכנסת