פס"ד חדש שניתן בבית המשפט העליון ביום 3/9/2013, בו קובל ערעורם של תאגידים הולנדיים בעלי זכויות מטפחים רשומות כדין בזני צמח מסוג "גרברה" (GERBERA). במסגרת פסה"ד, ניתן צו מניעה קבוע נגד המשיבים המורה להם להימנע מכל ניצול הכרוך בריבוי חוזר של הזנים המוגנים, שהמערערים הם בעלי זכות המטפחים הרשומה בהם, למטרות מסחריות, ללא רשות המערערים. כמו כן, חויבו המשיבים בהוצאות המערערים בסך של 40,000 ש"ח.
הערעור (שהתקבל) היה נגד דחיית בקשתם של התאגידים ההולנדיים למתן צו מניעה קבוע שימנע מבעלי משק חקלאי, לנצל את הזנים המוגנים בשטחם. במסגרת קיבול ערעורם של התאגידים ההולנדיים, נדרש בית המשפט העליון לפרש מונחים שונים בחוק זכויות מטפחים ונדרש גם כן לדון בשאלת היקפו של סעד צו המניעה הקבוע הניתן על פי חוק.
התאגידים ההולנדיים הגישו תובענה בעבר למתן צו מניעה קבוע כנגד המשיבים בן ואב, ברוך ואברהם חג'ג', אשר בבעלותם משקים חקלאיים במושב פורת. הצו המבוקש אסר עליהם לגדל, לרבות, להכין לצורך ריבוי למכור, לייבא, לייצא, להחזיק וכו' שתילים ו/או פרחים מסוג ה"גרברה". הטענה העיקרית עליה הסתמכו המערערים היא שבשנים 2000/1999 ו- 2001/2000 האחים חג'ג' ניצלו שתילים ופרחים מהזנים המוגנים ללא רשות המטפחים, ולכן לטענתם הם רשאים למנוע את הניצול על פי הוראות חוק הקבועות בסעיפים 36 ו- 65 לחוק זכות המטפחים.
כאן נכנס לתמונה גורם נוסף, המועצה לייצור ולשיווק צמחי נוי ששימשה באותה תקופה כיצואן היחיד והבלעדי של פרחים, והתר יצואם של פרחים באמצעות יצואנים מורשים אחרים. המועצההתקשרה עם האחים חג'ג' בהסכמים שהסדירו ובין השאר, את שיווקם של הפרחים ויצואם, וכן את גביית תמורות הייצוא בחו"ל והעברתן למגדלים. המערערים טענו כי האחים חג'ג' המשיכו לגדל ולנצל את הזנים המוגנים ללא רשותם או רשום נציגותם בישראל – שהייתה בעצם המועצה. המועצה אף פנתה לאחים חג'ג' וביקשה מהם להיכנס לשטחי הגידול של צמחי ה"גרברה" זאת כדי לעמוד על היקף ניצול הזנים. המערערים טענו שהאחים סרבו לאפשר את עריכת הספירה המבוקשת והסתפקו ב"דיווחים עצמיים שלא היו נכונים.
ביהמ"ש דחה את התביעה לצו מניעה בטענה שהמשיבים הסכימו לספירת הזנים הרשומים ובמצב כזה לא ניתן לקבוע שהם הפרו את זכויות המטפחים על פי חוק. באשר לטענת אי הנכונות של הדיווחים העצמיים שהעבירו האחים חג'ג', נקבע שכל הפעולות למעט הפעולות שנאסרו על פי סעיף 36א(1) ו- (2) לחוק, הן פעולות מותרות, ולכן הפעולות של האחים חג'ג' ובהן גידול הפרחים, מכירתם ושיווקם הכרוכות בריבוי חוזר של הזן עליהם יש להם חובת דיווח נקרבעו כפעולות מותרות. מכאן הערעור.
בערעור לעליון, תחילה ביהמ"ש עמד על המהות של זכות המטפחים כזכות בהעלת אופי קנייני, הדומהלזכות המוענקת לאדם המקבל פטנט על אמצאה. עוד צוין בפסה"ד שמטרת דיני זכויות המטפחים היא לתת תמריץ לפתח זני צמחים חדשים לרווחת הציבור. תקופת ההגנה הניתנת לזן מוגן מוגבלת לעשרים, עשרים וחמש שנים מיום הרישום, ובמסגרת זמן זה האדם בעל זכויות המטפחים הוא האדם היחיד לו יש היתר ניצול הזנים או התר לתת לאחרים לנצלו בתמורה לתמלוגים. עוד דבר חשוב שצוין בפסה"ד הוא שהחוק בישראל תוקן בהתאם לאמנה הבינלאומית בדבר הגנה על זני צמחים חדשים משנת 1961, עליה חתמה ישראל בשנות התשעים, כאשר במסגרת התיקון, התווסף סעיף 36א לחוק אשר סייג את תחולתה של זכות המטחים, במקרים בהם הזן המוגן נמכר או שווק בכל דרך אחרת על ידי בעל זכות המטפחים או בהסכמתו שבטח מדינת ישראל. עם זאת, הסייג לא יחול במקום בו הניצול כרוך באחד מהשימושים הנזכרים בסעיף, ובכלל זאת "בריבוי חוזר" של הזן.
ביהמ"ש דן בשאלה כיצד יש לפרש את הביטוי "ניצול כרוך בריבוי חוזר של הזן". לשיטתו, הביטוי "ניצול הכרוך בריבוי חוזר של הזן" פירושו, מכירה ושיווק בכל דרך של שתילים שיוצרו בדרך של ריבוי חוזר.
ביהמ"ש הוסיף כי כל ניצול של זן מוגן ושל כל החומר מסביבו (פרחיו, פירותיו וכיוב'), אשר הושג כתוצאה מניצולו של הזן המוגן ללא רשות המטפח, בדרך של ריבוי חוזר באים בגדרי הביוטוי "ניצול הכרוך בריבוי חוזר של הזן".
בית המשפט קבע שהזן "גרברה" נוצל ללא רשותם של התאגידים ההולנדיים ושלא כדין באופן שהיה שימוש בריבוי חוזר של הזנים, וזאת למטרות מסחריות. ולכן, נקבע שניצול כזה לא חוסה תחת הסייג שבסעיף 36א לחוק ולכן מהווה הפרה של זכות המערערים לנצל את הזנים המוגנים, המוקנית להם מכוח חוק זכות מטפחים.
לאור האמור, התאגידים ההולנדיים זכאים למנוע מהאחים חג'ג' מלנצל את הזנים המוגנים באופן הכרוך בריבוי חוזר של הזן. אך, אין בכוחם לאסור עליו לנצל את פרטי הזנים שטופחו על ידם ושנמכרו, או שווקו בכל דרך אחרת בהסכמתם בישראל, שכן "איסור" כזה איננו בגדר שימוש בזכות המטפחים.