סימני מסחר | כינוי המקור "Jaffa" בבעלות המועצה לייצור פרחים ושיווקם לא יימחק מפנקס כינויי המקור

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כועדת ערר על החלטת רשות הפטנטים (בהתאם לחוק כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים) דן בערעורה של המועצה לייצור פרחים ושיווקם בנוגע להחלטה רשם סימני המסחר בה דחה הוא את בקשת העוררת להארכת תוקף כינוי המקור הכולל את רשומות המילים “יפו”, “יפא”, “יפאס”, “Jaffa”, “Jaffas”, והורה על מחיקתו מפנקס כינויי המקור הישראלי.

כינוי המקור האמורים הוענקו ונרשמו לראשונה בפנקס כינויי המקור הישראלי ביום 5.11.68. ביום 16.3.70 נרשם כינוי המקור בפנקס כינויי המקור הבינלאומי, המנוהל בהתאם להסדר ליסבון. רישום כינוי המקור הוארך פעמיים, וביום 24.10.02 הגישה המועצה בקשה לחידוש כינוי המקור לתקופה נוספת של 10 שנים החל ממועד פקיעת תוקף רישומו.

לפי סעיף 22 לחוק כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, משנרשם כינוי המקור, כל שימוש שלא כדין בו מהווה הפרת הזכות בו, “אפילו צוין המקור האמיתי של הסחורה על יד כינוי המקור, ואף אם הכינוי מופיע בצורה מתורגמת או מלווה בביטויים כגון ´מין´, ´טיפוס´, ´סוג´, ´חיקוי´ או ביטויים דומים”.

מבין חמשת השמות בהם נרשם כינוי המקור, השם בעל המוניטין הרב ביותר בישראל, כמו גם ברחבי העולם, הוא “Jaffa”. המדובר בכינוי המקור הישראלי הראשון והיחיד, וכפי שציין הרשם בהחלטתו שם זה “הפך ברבות השנים לנכס צאן ברזל ולסמל מרכזי ויוקרתי של הייצוא הישראלי בכלל וייצוא פרי ההדר, בפרט” (סעיף 8 להחלטת הרשם).

בעקבות פרסום דבר הבקשה להארכת תוקף הרישום, הגיש עו”ד טל בנד לרשם חומר שנטען כי יש בו כדי להראות, בין השאר, כי כינוי המקור חדל מלשמש ככינוי מקור כהגדרתו. הטיעון המרכזי שהועלה נגד הארכת הרישום, היה כי השם “Jaffa” אינו משמש עוד ככינוי מקור. הטיעון הסתמך על כך שהמועצה התירה לשווק פרי הדר שגדל בדרום אפריקה תחת שם זה.

בפסק דינה של כב´ השופטת שידלובסקי-אור היא מונה מספר טיעונים שעיקרם שלמועצה יש זכות לגבי מותג בשם “Jaffa”. על כן אין לשלול ת הזכות מכח דיני כינוי מקור בשל שימוש כחוק בשם הזהה לכינוי המקור לפי דיני סימני המסחר בארצות בהן אין תחולה לדיני כינוי המקור. כב´ השופטת ציינה כי כל הוראה בדין המחייבת תוצאה שכזו וכי תוצאה כזו תהווה פגיעת קשה בזכות הקניין של בעל כינוי המקור.

הערעור התקבל ומשך תוקפו של הכינוי יוארך לתקופה נוספת.

סימני מסחר | לרשם הסימנים בישראל סימני המסחר סמכות להארכת מועדים

זאת לאחר שחב´ BALTIKA BREWERIES ענתה להתנגדות שהוגשה ע” חברת אס. אנד ג´י. אינטרטרייד בע”מ ובה טענה שלרשם אין סמכות לדון בהתנגדות משום שאלו הוגשו באיחור של יום אחד.

לטענת BB החוק אינו מסמיך את הרשם להאריך מועדים בדיעבד, בדומה להלכה המקובלת במסגרת דיני הפטנטים שכן מדובר במועד מהותי, שאינו של סדר דין, ובו משתכללות זכויות. כב´ הפוסק לא הסכים עם טענות אלו והסביר כי סופיות המועד בדיני הפטנטים קבוע בחוק בעוד בסימני מסחר אינו קבוע ואף מתיר החוק לקבוע תקופה שונה משלושה חודשים.

הפוסק קבע כך למרות תיקון מס´ 5 לפקודת סימני המסחר, אשר מבטל את סמכותו זו של הרשם בצורה מפורשת וזאת משום שתיקון מס´ 5 טרם נכנס לתוקפו. כמו כן קבע הפוסק שמדובר באיחור של יום אחד אשר בוודאי נבע מטעות בחישוב התאריכים.

סימני מסחר | דוד "הכי טוב" דבש זכה בפסק דין חלקי לטובתו בשאלת האחריות

השופט יוסף שפירא, בפסק דין חלקי הדן בשאלת האחריות, קיבל חלק מטענותיו של דוד דבש ופסק כי ארבעת הנתבעים אחראיים להפרה (חלק מהנתבעים אחראיים עם סייגים).

בין היתר, בפסק דינו בן עשרות העמודים, פסק בית המשפט עוד כי לא התקיימה פגיעה בזכות הכלכלית של התובע וכי תביעתו זו בנוגע לדמותו, כינויו ושמו נדחית וכן לא ניתן צו מניעה כפי שביקש התובע. לעומת זאת פסק בית המשפט כי הייתה פגיעה בשמו הטוב של התובע.

סימני מסחר | של מי הכוכב הנולד?

הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביץ פסק לטובת אילן דנינו, בעליו של אולפן הקלטות בשם “כוכב נולד” אשר דרש לרשום סימן מסחרי על השם “כוכב נולד” על שמו. נגד דנינו התייצבו שידורי קשת בע”מ וטדי יזמות והפקות בע”מ, שתי החברות המפיקות את תוכנית הטלוויזיה “כוכב נולד”.

הרקע לסכסוך מתחיל בהקמתו של אולפן ההפקות “כוכב נולד” ע”י מיקי ארז בשנת 1989 בשם “כוכב נולד” ונמכר כעסק פעיל ובעל מוניטין לאילן דנינו ב-1999 אשר מפעיל אותו גם כיום ובתוכנית הטלוויזיה “לא נפסיק לשיר” אשר שינתה את שמה בהדרגה ל”כוכב נולד” בשנת 2002.

הפוסק הכריע שהזכות להמשיך בהליך רישום הסימן המסחרי הוא של אילן דנינו וזאת לאחר שבחן שלושה מבחנים: מבחן מידת השימוש, מבחן תום הלב ומבחן מועד הגשת הבקשה.

המבחן המרכזי בעניין זה הוא מבחן מידת והיקף השימוש. בעוד שדנינו מנהל עסק שמשתמש בשם כמעט שני עשורים, באופן רציף ועקבי, החברות המפיקות משתמשות בו משך זמן קצר, גם אם בצורה נרחבת ומתוקשרת.

כמו כן, הכריע הפוסק שדנינו התנהג בתום לב גמור אך לא ניתן לקבוע האם היה או לא היה תום לב מצד החברות המפיקות. הפוסק מצא לנכון לציין שעדות מטעם החברות המפיקות, בעניין בחירת השם לא הייתה אמינה לדעתו.

בנוסף, הבקשה של דנינו הוגשה כחודש לפני הבקשה של החברות המפיקות אשר הגישו את הבקשה רק לאחר אזהרה ששלח דנינו.

הפוסק סירב לאפשר רישום מקביל של שני הסימנים, בין היתר משום שלא הוכיחו החברות המפיקות את תום ליבן כלל, וודאי שלא ברמה הגבוהה הנדרשת לשם קיומו של רישום במקביל ומשום שישנו סיכון להטעיית הציבור.

עיקרם של דברים הוא, כי על פי שלושת המבחנים המכריעים גוברת עדיפותו של דנינו על עדיפותן של החברות המפיקות.

כמו כן נקבע שהמוניטין של החברות המפיקות הוא כזה שלא בנקל אפשר לקחתו וכשם שידעו הן להעביר את מרכז הכובד מהסימן “לא נפסיק לשיר” ולמצבו סביב הביטוי “כוכב נולד”, כך סמוך ובטוח הפוסק כי ידעו לשמר את המוניטין של תוכניתן ולבדלו מסימן זה בעתיד, באופן שימנע טעות מהציבור.

יש לציין שפסיקה זו אינה מעניקה לאילן דנינו סימן מסחרי רשום אלא מאפשרת לבחון בקשתו אשר בסופה של בחינה ירשם או שלא ירשם הסימן המסחרי “כוכב נולד”.

החברות המפיקות הודיעו באמצעי התקשורת שיש בכוונתן לערער על ההחלטה.

סימני מסחר | כשרות לרישום של סימני מסחר בישראל

פסק דין תקדימי חשוב ניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בעניין הקריטריונים לרישום סימני מסחר.

ההחלטה ניתנה במסגרת ע”א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע”מ נ´ המועצה להסדר ההימורים בספורט (טרם פורסם).

פסק הדין ניתן בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להורות כי “טוטו זהב” תפצה את “טוטו” בגין הפרת סימן המסחר שלה.

בערעור, טענה “טוטו זהב” כי הסימן “טוטו” נרשם שלא כדין, וכלל לא היה צריך להעניק למועצה להסדר ההימורים בספורט את הבלעדיות על השם “טוטו”.

בית המשפט העליון קבע כי על מנת לרשום סימן מסחרי, נדרש להוכיח כי בסימן נוצר ערך מבחין. ערך מבחין זה מוכח באמצעות הוכחת מוניטין עסקי, המורכב, בין היתר מתקופת השימוש בסימן וההשקעה בפרסומו.

בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי בשם “טוטו” נוצר מוניטין עסקי, ולכן, היה כשיר להירשם כסימן מסחרי.

כמו כן, אישר בית המשפט העליון כי “טוטו זהב” הפרה את הסימן המסחרי של השם “טוטו” וכי במונח “טוטו זהב” יש כדי להטעות את הצרכנים הפוטנציאליים וליצור את התחושה כי הם למעשה רוכשים “טוטו” של המועצה להסדר ההימורים בספורט.