קביעת היקף הטובין והשירותים בעת רישום סימני מסחר באיחוד האירופאי יכולה להיות מאתגרת בשל גישות סותרות אשר ננקטות על ידי משרדי הקניין הרוחני באיחוד האירופי. באיחוד כעת חברות 27 מדינות, אשר ל-24 מתוכן יש פקודות סימני מסחר לאומית.

קביעת היקף הטובין והשירותים בעת הרישום הופך לבעייתי ביותר כאשר הרישום מכיל את כותרת הסיווג (בשונה מפירוט מלא של הטובין והשירותים) ממערכת הסיווגים הבינלאומית (IC) אשר מנוהלת על ידי ארגון הקניין הרוחני הבינלאומי (WIPO). מס´ מדינות כמו צרפת, גרמניה, בנלוקס ובריטניה קוראות את פירוט הטובין והשירותים שמכילות סיווגים בצורה שבה הן מכסות רק טובין ושירותים רשומים המפורטים מפורשות בפרטה. גישה זו ידועה בכינויה ה”תופס רק מה שכתוב”. גישה מנוגדת לזו, המכונה לעיתים “הכותרת אומרת הכול”, ננקטת על ידי המשרד להרמוניזציה בשוק המשותף (OHIM) ועל ידי משרדי הקניין הרוחני בפינלנד, איטליה ושבדיה. לפי גישה זו, פירוט הטובין והשירותים שמוכלים בכותרת הסיווג מפורש בצורה הבאה: “כל הטובין אשר מסווגים בסיווג האמור”.

אך האם זה באמת משנה? ראשית, השימוש בכותרות הסיווגים ברישומים באיחוד האירופי הוא שכיח, לאור היעדרה של דרישה לשימוש או כוונה לשימוש כבסיס לרישום. שנית, קיומן של הגישות הסותרות בחוקים האירופים מוביל לחוסר וודאות בשאלה מה בדיוק מכסה רישום סיווג כאמור, כך לדוגמא, עניין זה עשוי להוביל לרישומם של שני סימנים אירופים זהים במדינות שונות בתוך האיחוד, למשל בגרמניה ואיטליה, אשר יפורשו כסימנים אשר מכסים היקפים שונים של טובין.

עניין זה לא נובע מויכוח מתוחכם בין שני עורכי דין על טענות מנוגדות, אלא מהגישות הסותרות של משרדים באיחוד אשר פועלים, כנדרש לפי הדירקטיבה האירופאית, לפי אותם חוקים והסדרים. אם גישה אחת היא נכונה עבור בנלוקס, היא אמורה להיות נכונה גם עבור שבדיה וכדומה.

בין בריטניה והמשרד להרמוניזציה בשוק המשותף אין הסכמה בשנים האחרונות ולא נראה כי תהיה בעתיד, לפחות לא עד שבית המשפט האירופאי לצדק (ECJ) יחליט ללכת בדרך זו או אחרת, והחלטה שכזו אינה בקנה.

אירופה, האיחוד האירופי, EU, CTM

.

.

.

.

.

.

.

פרטה | פרטת סחורות | פרטת שירותים | פרטת שרותים | פרטת סחורות ושירותים | פרטת סחורות ושרותים

הצצה ראשונה בסימן המבוקש יכולה בהחלט להוביל למסקנה שאדם מן היישב עלול לקרוא את המשפט באופן הבא: “There ain´t no f—ing justice”… ועל כן היה צפוי שהתנגדות הרשם הבריטי תעשה מטעמים של מוסר (בהתאם לחוק הבריטי “immoral mark”), אך הרשם הבריטי הפתיע ונמנע מלהיכנס לאזור והשנוי במחלוקת של המוסר.

הרשם הבריטי התנגד לרישום, אך עשה זאת על בסיס היעדר ייחודיות ועל בסיס כך שהסימן לא יתפס כסימן המעיד על מקור הטובין. על פי R A Jones hearing officer אדם שיראה את הסימן על ביגוד יחשוב שמדובר בהצהרה פומבית של הלובש ולא כסימן המזהה את מקור הביגוד. בנוסף, הרשם ציין כי הצירוף “F IN” אינו חדש.

הרשם הבריטי ציין כי לאור האמור הסימן אינו כשיר לרישום בפרטת הסחורות האמורה מאחר ויש צורך ב”חינוך” הציבור להכיר שמדובר בסימן מזהה ולא בהצהרה כלשהי.

לבסוף הסימן נרשם לפרטת הסחורות ” Clothing, footwear and headgear; but not including tee shirts, sweat shirts and baseball caps.”, “” Advertising; business management; business administration; office functions. ו-” Insurance; financial affairs; monetary affairs; real estate affairs.”