הפיליפינים מגבשים כללים לזכויות יוצרים ביצירות שנוצרו בסיוע בינה מלאכותית

מבוא

בספטמבר 2026 פרסמה רשות הקניין הרוחני של הפיליפינים (Intellectual Property Office of the Philippines, להלן IPOPHL) טיוטת הנחיות העוסקת ברישום זכויות יוצרים ביצירות שנוצרו תוך מעורבות של מערכות בינה מלאכותית. ההצעה מבקשת לתת מענה לאחת השאלות המרכזיות שטכנולוגיות AI מציבות בפני דיני זכויות היוצרים: באילו נסיבות ניתן להכיר ביצירה שנוצרה בסיוע בינה מלאכותית כיצירה מקורית הזכאית להגנה?

נקודת המוצא של ההנחיות המוצעות היא שעצם השימוש בבינה מלאכותית אינו שולל באופן אוטומטי את האפשרות לקבל הגנת זכויות יוצרים. עם זאת, ההגנה מותנית בקיומה של תרומה יצירתית אנושית מקורית. במילים אחרות, השאלה אינה רק באיזה כלי נעשה שימוש, אלא מה הייתה תרומתו של האדם לתוצאה הסופית.

ארבע קטגוריות של יצירות המעורבות בבינה מלאכותית

הטיוטה מבחינה בין ארבעה סוגים של יצירות, בהתאם למידת המעורבות של הבינה המלאכותית ולתרומתו של האדם:

שלוש הקטגוריות הראשונות מניחות שהאדם הוא עדיין גורם יוצר משמעותי, גם כאשר הוא נעזר בכלי ממוחשב. הקטגוריה הרביעית היא המשמעותית ביותר מבחינת גבולות ההגנה: תוצר שנוצר למעשה על ידי מערכת AI, ללא תרומה יצירתית אנושית מספקת, לא יהיה זכאי לרישום זכויות יוצרים.

כיצד תיבחן התרומה היצירתית של האדם?

הטיוטה אינה קובעת רף כמותי או מבחן קשיח למידת המעורבות האנושית הנדרשת. במקום זאת, מוצע לבחון כל יצירה בהתאם לנסיבותיה, תוך התייחסות למספר גורמים:

• טיב והיקף היצירתיות האנושית: מה הייתה התרומה היצירתית המקורית של האדם לתוצאה?
• תפקידה של הבינה המלאכותית: האם המערכת שימשה כלי עזר בלבד, או שמא היא הייתה הגורם המרכזי ביצירת הביטוי הסופי?
• בחירה ושינוי של רכיבים שנוצרו באמצעות AI: כיצד האדם בחר, שינה, עיבד או שילב את הרכיבים שנוצרו על ידי המערכת?
• אופן ארגון הרכיבים: האם הבחירה והסידור של התוצרים השונים משקפים שיקול דעת ויצירתיות אנושיים מקוריים?

גישה זו מבקשת להימנע מהכרעה אוטומטית המבוססת על עצם השימוש בכלי AI, ולהתמקד בתהליך היצירה ובתרומה האנושית הממשית. מבחינת יוצרים וחברות, המשמעות היא שהתיעוד של התהליך – הבחירות, השינויים והעריכה – הופך לחלק מן הנכס המשפטי עצמו.

רישום היצירה אינו מכריע בשאלת חוקיות אימון ה-AI

ההנחיות המוצעות מבהירות גם את גבולות ההגנה הנובעת מרישום זכויות יוצרים. רישום יצירה שנוצרה בסיוע בינה מלאכותית לא יקנה, כשלעצמו, זכויות יוצרים בחומרי האימון (Training Materials) שעליהם התבססה מערכת ה-AI. כמו כן, עצם הרישום אינו מהווה הכרעה בשאלה האם השימוש ביצירות מוגנות לצורך אימון מערכות בינה מלאכותית היה חוקי.

מדובר בשתי שאלות משפטיות נפרדות: האחת עוסקת בזכאות להגנת זכויות יוצרים על התוצאה שנוצרה, והשנייה עוסקת בזכויות ביצירות ששימשו לפיתוח ולאימון המערכת. ההפרדה הזו חשובה, משום שהיא מונעת מן הרישום של התוצר להפוך למעין אישור עקיף לשרשרת נתונים שאולי כלל עותקים בלתי מורשים.

עדיין לא מדובר בהסדר מחייב

ההנחיות פורסמו כטיוטה במסגרת הליך התייעצות ציבורית, ולא כהסדר סופי ומחייב. מועד ההערות שנקבע בהליך ההתייעצות המקורי היה 30 באוקטובר 2026. בהמשך דווח כי הרשות עדיין אספה התייחסויות והערות להצעה.

לפיכך, נכון לעת הזו יש להתייחס למסמך כאל הצעה רגולטורית המשקפת את הכיוון שאליו מבקשת הרשות להתקדם, ולא כאל שינוי סופי בדיני זכויות היוצרים בפיליפינים. עבור מי שפועלים בשוק הפיליפיני או מול שותפים שם, מדובר בשלב שבו כדאי לעקוב אחר הנוסח הסופי ולא להסתמך על הטיוטה ככלל מחייב.

מה זה אומר ליוצרים ולחברות?

אף שההנחיות עוסקות בדין הפיליפיני, הן משקפות דפוס חשיבה שמופיע כיום במדינות רבות: הבחנה בין שימוש בבינה מלאכותית ככלי עבודה לבין העברת פעולת היצירה עצמה למערכת ממוחשבת. מן הבחינה הזו ניתן להפיק כמה לקחים מעשיים:

• לתעד את התהליך, לא רק את התוצאה: שמירה על טיוטות, פרומפטים, גרסאות ועריכות מאפשרת להראות מה היה חלקו של האדם ביצירה.
• להבחין בין כלי עזר לבין יצירה אוטומטית: ככל שהמערכת ממלאת תפקיד מרכזי יותר ביצירת הביטוי הסופי, כך גדל הקושי לבסס זכאות להגנה.
• להפריד בין זכויות בתוצר לזכויות בקלט: רישום או בעלות על תוצר AI אינם פותרים את שאלת מקורם של חומרי האימון או של רכיבים שנלקחו ממקורות מוגנים.
• לבדוק את הדין החל בכל שוק: כללים מקומיים עשויים להשתנות ממדינה למדינה, ולכן אסטרטגיה גלובלית מחייבת בחינה נפרדת לכל תחום שיפוט.

הבחירה שלא לקבוע רף אחיד למעורבות אנושית, אלא לבחון כל מקרה לגופו, מאפשרת גמישות בהתמודדות עם מגוון רחב של תהליכי יצירה. מנגד, היא עשויה להותיר מידה של אי-ודאות עבור יוצרים, חברות ומי שמבקשים לרשום זכויות ביצירות שנוצרו באמצעות כלי AI.

השימוש בבינה מלאכותית אינו שולל הגנת זכויות יוצרים, אך גם אינו מעניק אותה. המוקד הוא התרומה היצירתית האנושית – והיכולת לזהות אותה בתוך התהליך ובתוצר הסופי.

סיכום

היוזמה של הפיליפינים משקפת ניסיון להתמודד עם המציאות שבה הגבול בין יצירה אנושית ליצירה ממוחשבת הולך ומיטשטש. ככל שכלי AI הופכים לחלק בלתי נפרד מתהליכי יצירה בתחומי העיצוב, הצילום, המוזיקה, הכתיבה והתוכנה, מתחדדת החשיבות של הבחנה בין שימוש בבינה מלאכותית ככלי עבודה לבין העברת פעולת היצירה עצמה למערכת ממוחשבת.

המסר המרכזי של ההצעה ברור: השימוש בבינה מלאכותית אינו שולל כשלעצמו הגנת זכויות יוצרים, אך גם עצם הפעלת מערכת AI אינה הופכת את המשתמש ליוצר של התוצאה. כל עוד מדובר בטיוטה, יוצרים וחברות פועלים נכון אם ישמרו תיעוד של התהליך היצירתי ויבחנו את הדין בכל שוק שבו הם פועלים.