מבוא
בעלי זכויות הקשורים לאלביס פרסלי ולאמינם הגישו תביעות נפרדות להפרת זכויות יוצרים נגד מחוללת המוזיקה Suno, בטענה שהחברה השתמשה במאות יצירות מוזיקליות מוגנות כדי לאמן את מודלי הבינה המלאכותית שלה ללא הרשאה. התביעה של בעלי הזכויות באלביס נשענת גם על חוק ELVIS Act של טנסי, ומעלה שאלות חדשות בנוגע להגנה על זהותם של אמנים מפני חיקוי קולם באמצעות AI.
התביעות הוגשו ב-6 בנובמבר 2026 בבית המשפט המחוזי הפדרלי במחוז הצפוני של קליפורניה. התובעים טוענים כי Suno שחזרה שלא כדין מוזיקה מוגנת לצורך פיתוח הטכנולוגיה שלה, וכי בהמשך אפשרה למשתמשים ליצור תוכן שמחקה אמנים מוכרים.
נקודות מפתח
- שתי תביעות נפרדות: Elvis Presley Enterprises et al. v. Suno ו-Eight Mile Style et al. v. Suno.
- התביעה בנוגע לאלביס עוסקת ב-859 יצירות ובסעדים של למעלה מ-50 מיליון דולר בגין זכויות פרסונה, לצד עד 128.85 מיליון דולר לפי החוק.
- התביעה של חברת הפקה הקשורה לאמינם עוסקת ב-269 יצירות ובסעדים של 40.35 מיליון דולר.
- Suno דוחה את הטענות וטוענת שהפלטפורמה מיועדת ליצירת מוזיקה מקורית.
שתי תביעות, שני קטלוגים
מדובר בשני הליכים נפרדים: Elvis Presley Enterprises, LLC et al. v. Suno, Inc. (מספר תיק 3:26-cv-13398) ו-Eight Mile Style, LLC et al. v. Suno, Inc. (מספר תיק 3:26-cv-13399). שניהם מהווים אתגר משמעותי נוסף לשימוש במוזיקה מוגנת במערכות AI גנרטיביות.
את התביעה בנוגע לאלביס הגישו קבוצת בעלי זכויות במוזיקה ובקניין רוחני, ובהם Elvis Presley Enterprises, ABG EPE IP LLC ו-Raleigh Music Publishing. על פי כתב התביעה, Suno השתמשה ביצירות מוגנות ללא רשות כדי לאמן את המודלים שלה, ואפשרה למשתמשים ליצור הקלטות המחקות את קולו הייחודי של פרסלי.
התובעים מזהים 859 יצירות מוזיקליות שלטענתם שימשו ללא הרשאה, ומצביעים על דוגמאות של הקלטות שנוצרו ב-AI ולטענתם משחזרות מרכיבים של קולו וזהותו המוזיקלית של פרסלי.
חוק ELVIS Act: זכויות פרסונה בחזית
מעבר להפרת זכויות יוצרים, נשענים התובעים בתביעת אלביס גם על חוק טנסי להגנת זהות, קול ותדמית, הידוע בשם ELVIS Act (Ensuring Likeness, Voice and Image Security Act). החוק, שהוצג ב-2024, חיזק את ההגנות הקיימות מפני ניצול מסחרי בלתי מורשה של שמו, תדמיתו, קולו וזהותו של אדם, והוא מתייחס באופן מפורש לשימוש בבינה מלאכותית לשחזור קול או תדמית ללא הרשאה.
על פי כתב התביעה, Suno הפרה את החוק בכך שהעמידה ללא רשות גרסאות שנוצרו ב-AI של קולו ותדמיתו של פרסלי. התביעה מעלה גם עילות מכוח הדין המקובל של טנסי בנוגע לזכות לפרסום (Right of Publicity).
התובעים טוענים כי הטכנולוגיה של Suno מאפשרת למשתמשים ליצור מוזיקה המחקה את קולו המוכר של הזמר המנוח, ובכך מנצלת מסחרית מרכיבים של זהותו ללא הרשאה מבעלי הזכויות. Elvis Presley Enterprises מבקשת פיצויים של יותר מ-50 מיליון דולר בגין עילות זכויות הפרסונה. בנפרד, התביעה בגין הפרת זכויות יוצרים מבקשת פיצויים סטטוטוריים של עד 128.85 מיליון דולר בגין הפרת 859 היצירות המוזיקליות.
בכך עשוי התיק להפוך למבחן חשוב לאופן שבו חוקי זכויות פרסונה חלים על פלטפורמות AI גנרטיביות, במיוחד כאשר הטכנולוגיה מאפשרת למשתמשים לשחזר את קולו המוכר של אמן מנוח.
התביעה של חברות ההפקה הקשורות לאמינם: 269 יצירות
התביעה השנייה הוגשה בידי Eight Mile Style ו-Martin Affiliated LLC, חברות ההוצאה לאור של קטלוג אמינם. Eight Mile Style שולטת ומנהלת זכויות ב-269 יצירות מוזיקליות הקשורות לראפר, ובהן Lose Yourself, The Real Slim Shady ו-Stan. אמינם עצמו אינו צד להליך.
על פי כתב התביעה, Suno השתמשה ביצירות אלה כדי לאמן את מחולל המוזיקה שלה ללא הרשאה, ובהמשך אפשרה למשתמשים להפיק מוזיקה המשחזרת מרכיבים של היצירות המוגנות. עוד נטען כי Suno עקפה אמצעים טכנולוגיים להגנה על זכויות בעת השגת חומר מוגן מפלטפורמות מקוונות, וכי הסירה או שינתה מידע לניהול זכויות (Copyright Management Information) הקשור ליצירות.
Eight Mile Style ו-Martin Affiliated מבקשות פיצויים סטטוטוריים בסך 40.35 מיליון דולר, לצד סעדים של צווי מניעה וסעדים נוספים. שתי התביעות מעלות אפוא חששות החורגים מן השימוש בחומר מוגן באימון: הן תוקפות גם את השיטות שבהן הושגה המוזיקה המוגנת, ואת היכולת של פלטפורמות AI להפיק תוצרים המשחזרים מרכיבים מוכרים של יצירות קיימות.
סאנו דוחה את הטענות
Suno דחתה את הטענות וטענה שהפלטפורמה שלה נועדה לסייע למשתמשים ליצור מוזיקה מקורית, ולא לנצל אמנים מסוימים או את עבודתם. דובר החברה מסר כי Suno אינה מאפשרת הנחיות הכוללות שמות של אמנים או שמות שירים, וכי היא פועלת עם ספקי צד שלישי כדי לסנן קבצי אודיו ומילים שהועלו לפלטפורמה מחשש לשימוש לרעה. החברה הוסיפה כי היא אוסרת שימוש בלתי מורשה בעבודתם של אמנים, וכי היא ממשיכה לחזק את מנגנוני ההגנה בפלטפורמה.
התביעות החדשות מצטרפות לגל הולך וגדל של ליטיגציה בנושא זכויות יוצרים במוזיקה שנוצרת ב-AI. Suno התמודדה בעבר עם תביעות של חברות תקליטים גדולות, ובהן Universal Music Group ו-Sony Music Entertainment, בגין השימוש בהקלטות מוגנות באימון AI. Warner Music Group הגיעה להסדר בתביעה נפרדת שלה, ולאחר מכן התקשרה עם החברה בהסכם רישוי.
בעלי הזכויות באלביס תבעו בנפרד גם את חברת Anthropic, בטענה לשימוש לכאורה ביצירות של פרסלי לצורך אימון מערכת Claude. עבור מוציאי מוזיקה, חברות תקליטים ונציגי אמנים, ההליכים מעלים שאלות הולכות ומתחדדות בנוגע לגבולות ההגנה על זכויות יוצרים וזכויות פרסונה בפיתוח בינה מלאכותית גנרטיבית.
מה המשמעות לבעלי קטלוגים ולפלטפורמות?
שני ההליכים ממחישים שהסיכון אינו מסתכם בשאלת האימון. תובעים משלבים כיום עילות של הפרת זכויות יוצרים עם עילות של זכויות פרסונה, עקיפת אמצעים טכנולוגיים והסרת מידע לניהול זכויות. שילוב כזה מרחיב את יריעת החשיפה של פלטפורמות AI ומקשה על ההגנה באמצעות טענה שהתוצר "נוצר במקור".
- לבעלי קטלוגים: תיעוד מדויק של היצירות, של מועדי הרישום ושל אופן השימוש בהן מחזק את היכולת לכמת את הנזק ולבסס את העילות.
- לפלטפורמות: מדיניות שמסננת הנחיות הכוללות שמות אמנים אינה חזות הכול; יש לבחון גם את מקור חומרי האימון ואת השימוש במידע לניהול זכויות.
- לאמנים וליורשים: זכויות פרסונה עשויות להעניק מסלול נפרד מן הדין של זכויות יוצרים, במיוחד כאשר מדובר בקול או בזהות של אמן מנוח.
השאלה אינה רק מה נכנס לאימון, אלא גם מה יוצא ממנו: היכולת של המערכת להפיק קול או סגנון מזוהה הופכת לחלק מן המחלוקת.
סיכום
שתי התביעות טרם הוכרעו, והן מצויות בשלב פתיחת ההליך. עם זאת, הן מסמנות כיוון ברור: ככל שפלטפורמות AI למוזיקה משתכללות, ההבחנה בין יצירת יצירות חדשות לבין ניצול מסחרי של מרכיבים מוכרים של אמנים קיימים צפויה להישאר סוגיה מרכזית במחלוקות על רישוי, בעלות ואכיפה.
מאמרים קשורים
סקירת הפסיקה האמריקאית על זכויות יוצרים ביצירות שנוצרו בסיוע AI:
זכויות יוצרים ובינה מלאכותית בארה"ב: הפסיקה מתגבשת סביב עקרון היצירה האנושית