מבוא
שיעור ניכר מן היזמים הישראליים שפועלים מול שותפים בארה"ב ובקוריאה מנהלים את פעילותם באמצעות חברה שמאוגדת בארה"ב, בעוד הפיתוח, הצוות והמעבדה יושבים בישראל. ההפרדה הזו אינה פורמלית בלבד: היא קובעת מי נחשב למעסיק של החוקרים, איזה משטר מימון חל על הפרויקט ומי מוסמך לחתום על ההסכם – ולכן דווקא יזם ישראלי עלול לגלות שהזכויות אינן בידיו כפי שהניח. הכללים המתוארים בהמשך חלים עליו בדיוק כפי שהם חלים על חברה אמריקאית ותיקה.
שיתופי פעולה טכנולוגיים בין חברות ואוניברסיטאות בארה"ב ובקוריאה התרבו בשנים האחרונות. סעיפי הקניין הרוחני שבהם מקבלים לעתים יחס של נוסח תקני, והמחיר מתגלה שנים לאחר מכן: מימון אינו מקנה בעלות בתוצאות, וזכויותיו של שותף לבעלות בפטנט שונות מהותית בין פטנט אמריקאי לקוריאני.
שני ההבדלים האלה אינם עניין של סגנון. הם נובעים מכך שכל אחת משתי המדינות מסדירה את הבעלות, את השימוש בפטנט משותף ואת חובות הסודיות בכללים משלה, ולכן אותו הסכם יכול להוביל לתוצאות הפוכות בשני השווקים. עבור חברה ישראלית או אמריקאית המתקשרת עם מוסד או חברה בקוריאה, מדובר בסיכון מהותי שנקבע כמעט כולו בשלב הניסוח.
נקודות מפתח
- הבעלות נגזרת מזהות החוקרים וממערכת ההעסקה שלהם, ולא מזהות הגורם שממן את הפרויקט.
- שותף לבעלות בפטנט אמריקאי רשאי ליתן רישיון גם בלי הסכמת האחרים, בעוד פטנט קוריאני מחייב הסכמת כל השותפים.
- היקף המחקר, הפרדת קניין רוחני קיים מחדש וכללי פרסום וסודיות צריכים להיקבע בחוזה עצמו.
שני סגנונות ניסוח, היקף מחקר אחד
עורכי דין אמריקאים מנסחים חוזים ארוכים ומפורטים, מתוך ניסיון לחזות כל מצב אפשרי; עמיתיהם הקוריאנים מנסחים חוזים קצרים, והחוק משלים את היתר. בדין הקוריאני אין מושג מקביל לתמורה, ולכן הסכם קצר אינו "חסר". מומלץ להסכים מוקדם על הדין החל.
היקף המחקר משפיע גם על מצב הטכנולוגיה הקודמת. לפי 35 U.S.C. § 100(h), "הסכם מחקר משותף" הוא חוזה בכתב לביצוע מחקר "בתחום ההמצאה הנטענת". לפי § 102(c), נושא שצד אחד חשף והמצאה שצד אחר טוען לה נחשבים לבעלות משותפת, ולכן הגשותיו המוקדמות של הראשון אינן משמשות מצב טכנולוגיה קודמת נגד השני מכוח § 102(a)(2) – אם ההסכם עמד בתוקפו במועד ההגשה הקובע, ההמצאה נוצרה במסגרת היקפו ושמות הצדדים מפורטים בבקשה.
קניין רוחני קיים לעומת קניין רוחני חדש
יש להפריד בין קניין רוחני קיים (Background IP) לקניין רוחני חדש (Foreground IP). הקיים הוא מה שהיה לכל צד לפני הפרויקט – סודות מסחריים, נתוני ניסוי וחומרים, ולא רק פטנטים. החדש הוא מה שהמחקר יצר, ורק הוא אמור לשמש מושא להגשה ולבעלות משותפת. נספח המפרט את הקניין הקיים של כל צד ואת תנאי הרישיון מונע את מרבית המחלוקות.
מי הבעלים של התוצאות
בפעילות שיתופית בין שתי הממשלות חל ההסכם לשיתוף פעולה מדעי וטכני (ה-S&T Agreement). לפי נספח I, סעיף III.B(2)(a), קניין רוחני שנוצר בידי עובדים או בחסותם של צד אחד שייך לאותו צד, וזה שנוצר בידי עובדים או בחסותם של שני הצדדים נמצא בבעלות משותפת.
הבעלות נגזרת אפוא מזהות היוצרים וממערכת ההעסקה שלהם, ולא מזהות המממן: חברה המממנת פרויקט של אוניברסיטה קוריאנית אינה מקבלת זכויות רק משום ששילמה. יש לוודא שיחסי ההעסקה של המשתתפים תואמים את מבנה הבעלות המבוקש.
מימון ממשלתי מוסיף רובד
בקוריאה, סעיף 16 לחוק החדשנות במחקר ופיתוח לאומי וסעיף 32 לתקנות ההפעלה קובעים כי במחקר עם מוסד זר התוצאות אמורות להיות שייכות למוסד הקוריאני או להעניק לו זכות קדימה בשימוש בהן. בארה"ב, חוק ביי-דול מאפשר לארגונים ללא כוונת רווח ולעסקים קטנים לשמור על הבעלות בהמצאות שמומנו בכספים פדרליים, אך לפי 35 U.S.C. § 202(a) הסכם המימון רשאי לקבוע אחרת כאשר הקבלן אינו ממוקם בארה"ב או נתון לשליטתה של ממשלה זרה.
שני המשטרים מצפים שהתוצאות ישמשו באופן מקומי; לכן לעתים יש להסתפק ברישיון או בזכות סירוב ראשונה.
מה מותר לשותף לעשות בפטנט משותף
לפי 35 U.S.C. § 262, כל שותף לבעלות בפטנט אמריקאי רשאי להשתמש בהמצאה ללא הסכמת האחרים ובלי חובת דיווח או השתתפות ברווחים, ורשאי להעניק רישיונות לא בלעדיים בעצמו. לעומת זאת, לפי סעיף 99 לחוק הפטנטים הקוריאני, כל שותף רשאי ליישם את ההמצאה בעצמו, אך להעברת חלקו או לרישיון לצד שלישי דרושה הסכמת כל השותפים.
הכללים תלויים במקום רישום הפטנט, לא באזרחות הבעלים – ולכן אותה המצאה יכולה להיות כפופה לכללים הפוכים בשני השווקים.
מחקר משותף מייצר לרוב פטנטים בשתי המדינות: חברה קוריאנית עלולה לגלות ששותפה האמריקאי העניק רישיון בפטנט האמריקאי גם למתחרה שלה, וחברה אמריקאית עלולה לגלות שהיא זקוקה להסכמת השותף הקוריאני. על ההסכם לקבוע אפוא אם רישוי והעברה מותרים, כיצד תתקבל הסכמה והאם יוגבלו העברות למתחרים.
סוגיות שכדאי לסגור לפני החתימה
רישום בחו"ל
יש להחליט מי אחראי להגשה ולתשלום מחוץ לשתי המדינות. לעתים עדיף שהצד המעוניין בהגנה במדינה שלישית יישא בעלויות ויחזיק בזכויות שם, והצד השני יקבל רישיון באותה מדינה. המצאה שנוצרה בארה"ב אינה ניתנת להגשה בחו"ל ללא רישיון הגשה לחו"ל (Foreign Filing License), ובשתי המדינות חלים גם צווי סודיות ופיקוח יצוא.
סודות מסחריים
מידע שלעולם לא יירשם כפטנט – נתוני ניסוי, ידע מעשי, קוד מקור – שווה לרוב רק כל עוד הוא בסוד. סימון מסמך כ"חסוי" אינו מספיק; נדרשת הוכחה שהמידע נוהל כסוד, ולכן הסכם סודיות, רשימת מידע מוגן, בקרות גישה וחובות השבה והשמדה חיוניים.
פרסומים ומצגות
שתי המדינות מעניקות תקופת חסד של 12 חודשים בתנאים שונים, וראוי לחייב הודעה מוקדמת והסכמה לפני פרסום או מצגת. לפי נספח I להסכם ה-S&T, עיכוב פרסום להגנת זכויות לא יעלה על שישה חודשים אלא אם סוכם אחרת.
כתבי אחריות לאי-הפרה
התחייבות שטכנולוגיה משותפת אינה מפרה זכויות של צד שלישי מסוכנת; עדיף להגביל אותה לידיעה בפועל או סבירה ולהוסיף תקרה לאחריות הכוללת.
סיכום
סעיפי הקניין הרוחני בהסכמי מחקר משותף אינם יכולים להסתפק בנוסח תקני. יש להבין את תרבות הניסוח של הצד השני, להגדיר את היקף המחקר ולהפריד בין קניין רוחני קיים לחדש, לזכור שהבעלות נגזרת מן החוקרים ולא מן המימון, ולהסדיר בטיוטה הראשונה את כללי הבעלות המשותפת, הרישום בחו"ל, הסודיות, הפרסום והאחריות. כל אלה קלים לפתרון בשלב הניסוח ויקרים בהרבה לאחר שמתגלע סכסוך.
האמור לעיל מתייחס לדין האמריקאי והקוריאני בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.
מאמרים קשורים
על הקשר בין קוריאה לבין ליטיגציית פטנטים בינלאומית:
קוריאה רוצה שתבואו לתבוע אצלה בכל הקשור לפטנטים