החלטות שיפוטיות | שילון צוקרשטיין ושות'

ההחלטה:

בקשה לביטול פטנט 155671 (בקשה להפסקת ההליך ולחלופין להפקדת ערובה)

מבקשת הביטול: רונטל יישומים הנדסיים 2001 (בע "מ)

ע"י ב"כ: מיתר ליקוורניק גבע לשס טל ושות'

בעל הפטנט: ד"ר אלעד ברקן

ע"י ב"כ: לוטי ושות' עו"ד

ה ח ל ט ה

ההליך לביטול הפטנט שבכותרת מצוי בשלב הסיכומיס. מבקשת הביטול הגישה סיכומיה וכעת הגיע תורו של בעל הפטנט להגיש את סיכומיו בכתב.

לאחרונה התברר לבעל הפטנט כי מבקשת הביטול הינה חברה הנמצאת בהליך פירוק מרצון החל מחודש דצמבר 2016. ההודעה על החלטת החברה להתפרק מרצון פורסמה ברשומות ביוס 26.2.2017. לפיכך עותר בעל הפטנט כי אורה על הפסקת ההליך בפניי. לחלופיו, מבקש בעל הפטנט כי אורה על הפקדת ערובה להוצאותיו על סך 500,000 ₪.

לטענת בעל הפטנט, מבקשת הביטול אינה רשאית להמשיך בהליכי ביטול הפטנט וזאת לאור הוראת סעיף 320 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983, הקובע כדלקמן:

"פירוק מרצון תחילתו עם קבלת ההחלטת הפירוק, ומשהתחיל הפירוק תחדש החברה לנהל עסקיה, חוץ ממה שנדרש לפירוק מועיל; ואלס מעמדה וסמכויותיה של החברה כתאגיד *ויישמו להתקיים, על אף כל הוראה סותרת בתקנון, עד שתתקיים."

בתמצית, טוען בעל הפטנט כי המשך ההליך מהווה שימוש לרעה בהליך שיפוטי לאחר שאין למבקשת הביטול עניין אמיתי בתוקף הפטנט לאור כוונתה להתחסל. עוד מציין בעל הפטנט כי היה על מבקשת הביטול לציין את עובדת פירוקה מרצון על כל מסמך וליידע ערכאה זו ואת הצד שכנגד בדבר החלטתה להתפרק.

לחלופין, עותר בעל הפטנט כי אחייב את מבקשת הביטול בהפקדת ערובה להוצאותיו וזאת בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999.

מבקשת הביטול השיבה לבקשה זו. בתשובתה טוענת היא כי הפירוק מרצון טרם החל לאחר שרשום החברות לא עדכן את המעמד המשפטי של החברה ברשומותיו ולפיכך לא נעשה כל נסיון להסתיר דבר מערכאה זו. מבקשת הביטול טוענת עוד כי אינה זקוקה לאישור מיוחד על מנת להמשיך ולנהל את ההליך במיוחד לאחר שהגישה הצהרת כושר פרעון.

וממשיכה וטוענת מבקשת הביטול כי המפרק הוא המוסמך להחליט מהן הפעולות אשר על החברה לבצע במסגרת הפירוק והדרך היחידה להתערב בשיקול דעתו הינה באמצעות פנייה לבית המשפט המוסמך. מבקשת הביטול הבהירה כי יש לה עניין בביטול הפטנט לאור התביעה התלויה ועומדת כנגדה בגין הפרתו. עוד טוענת מבקשת הביטול כי החברה אינה יכולה להתחסל בטרם הוגש דו"ח סופי כי לחברה אין עוד נכסים והתחייבויות ועל כן אין חשש שתתחסל בטרם סיום ההליך שבפניי, לרבות תשלוס הוצאות משפט ככל שייפסקו.

לעניין הבקשה להפקדת ערובה סבורה מבקשת הביטול כי זו אינה מבוססת כאשר החברה הוכיחה כי ביכולתה לשלם את הוצאות בעל הפטנט. לתשובת מבקשת הביטול צורף תצהירו של מר זיו חיים לוי, דירקטור בחברה ומי שמונה כמפרק החברה, אשר הצהיר כי מכות תפקידו חתם גס על תצהיר כושר פרעון. עוד הצהיר מר זיו חייס לוי כי לא היה מודע לכך כי עליו ליידע את באי הכוח של החברה בהליך שבפניי אודות ההחלטה על פירוקה מרצון.

בעל הפטנט השיב לתשובה. בקצירת האומר, טען בעל הפטנט כי בהתאם לפקודת החברות תחילת הפירוק מרצון עס קבלת החלטת הפירוק והעדר עדכון מרשם החברות אינו מעלה או מוריד. בעל הפטנט חזר על טענתו כי המשך ניהול ההליך הינו חסר תועלת בנסיבות אלה וכי מוטל על מבקשת הביטול להוכיח כי אין לחייבה בערובה להוצאותיו.

הדין עס בעל הפטנט כי משהחליטה החברה להתפרק מרצון, מתחיל תהליך הפירוק וזאת בהתאם לסעיף 320 לפקודת החברות, אשר הובא לעיל. טענותיה של מבקשת הביטול כי לא הייתה חייבת להודיע על הפירוק טרם נרשם הדבר במרשם החברות אין להן מקום, בוודאי כאשר הן נטענו בנשימה אחת עם הטענה כי בעל הפטנט ידע על דבר הפירוק אף טרם ידעו עליו באי כוחה. על היות הרישום ברשם החברות הצהרתי, ראה י. גרוס "חוק החברות החדש" (מהדורה רביעית, 2007), בעמ' 119; על ביטול עקרון הידיעה הקונסטרוקטיבית של הרשום במרשם, ראה שם, בעמ' 120.

נראה כי הצדדים מסכימים כי בית המשפט המוסמך להורות למפרק כיצד לנהל את הליך הפירוק אינו ערכאה זו אלא בית המשפט שלפירוק וזאת בהתאם לסעיף 335 לפקודת החברות והגדרת המונח "בית משפט" שבסעיף 1 לפקודת החברות. על מהותו של ההליך לפי סעיף 335

אף אם אין דעתי נוחה מהתנהלותה של מבקשת הביטול, איני סבורה כי יש מקום להפסיק את ההליך כעת בשל חוסר תועלת.

ההליך שבפניי הגיע לשלב מתקדם ביותר. אם יופסק ההליך עתה, לא ייקבעו ממצאי עובדות אשר יחייבו את הצדדים בהליכים נוספים ביניהם. לפיכך ייגרם בכך בזבוז משאבים הן לציבור והן לצדדים להליך. מודעת אני לכך כי אם תתחסל מבקשת הביטול, הרי שלא תהיה צד להליכים נוספים. כן מודעת אני לכך כי חברת מבקשת הביטול תהא רשאית להגיש בקשה נוספת לביטול הפטנט אם יופסק הליך זה.

ואולם, מבלי להביע עמדה סופית בעניין לאחר שהקשרים בין חברת ורינט למבקשת הביטול לא הובהרו, אף כי הועלו במסגרת ההליך, הרי שאם יתברר כי חברת ורינט היא העומדת מאחורי הליך הביטול הנוכחי, ניתן יהיה להכיר בה כ"זרה להליך השולטת בניהולה" וכתוצאה מכך כל החלטה שתתקבל ביחס להליך תחייב גם אותה (ראה לעניין וה נינה ולצמן "מעשה בית דין בהליך אזרחי" (1991), בעמ' 387 - 388). לפיכך נראה כי קיים אינטרס לשני הצדדים להמשיך ולנהל את ההליך עד סופו.

משלא מצאתי כי יש להפסיק את ההליך בשל החלטת מבקשת הביטול על פירוקה מרצון, אדון בבקשתו החלופית של בעל הפטנט כי אורה על הפקדת ערובה להוצאותיה.

סעיף 353א לחוק החברות קובע כי בית המשפט רשאי לחייב חברה בע"מ אשר העומדת בהליך אזרחי בתשלום ערובה להוצאות הנתבע ואת אם לא הוכיחה החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע א.ש. יוכח בדין. ערכאה זו מוסמכת אף היא לחייב חברה העומדת בהליך בפניה בהפקדת ערובה להוצאות הצד שכנגד (ראה למשל, התנגדות לרישום סימן מסחר (8) סופר מדיק (מדיק לייט) בע"מ ואח' נ' או1סְסְאּצז (פורסמה בנבו, 64)).

הכלל הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות הינו כי על חברה להפקיד ערובה כאמור וחריגה ממנו תתאפשר אם תוכיח החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע או כשהדבר מתחייב מנסיבות העניין (ראה רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 11.2.2009) וכן רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע "מ (פורסם בנבו, 23.5.2011)).

הנטל להראות כי החריג מתקיימים מוטל על החברה:

"במקרה דנן סבר בית משפט קמא כי המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להראות שתוכל לשלם את הוצאות המשיבים אם :זכו בדין, שכן אין באישור רדואה החשבון הלאקוני שצידפה, ואף לא בטענותיה הכלליות על עמידה בתשלום חובותיה, כדי להוות הוכחה מניחה את הדעת בדבר איתנותה הכלכלית."

(רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ, פס' 6 (פורסם בנבו, 29.12.2011)).

בענייננו טענה מבקשת הביטול כי התצהיר שהגישה במסגרת בקשתה לפירוק מרצון די בו כדי להוכיח את איתנותה הכלכלית. בתצהיר זה הצהיר ארגון בחברה כי בידי החברה האמצעים לפרוע את חובותיה תוך שנה מיום חתימת התצהיר.

איני סבורה כי תצהיר כללי השמטרתו לפתוח בהליך פירוק של החברה משכנע כי החברה תהא מסוגלת בסוף ההליך לשלם הוצאות שייפסקו כנגדה. ראשית, אין ספק כי בשעה שהתצהיר ניתן כלל לא התייחס להוצאות המשפט אשר יכול שייפסקו במסגרת ההליך שבפניי. מבקשת הביטול עצמה טענה בפניי כי בעלי כוחה בהליך וכלל לא ידעו על רצונה להתפרק. לפיכך סביר כי המידע בעניין ההליך כלל לא הגיע לידי באי הכוח שניסחו את התצהיר התומך בבקשת הפירוק. שנית, מבקשת הביטול לא מצאה לנכון לצרף נתוניס כספיים כלשהם על מנת להריס את הנטל המוטל עליה.

זאת ועוד, פירוק החברה מרצון מחייב את החברה להפסיק את פעילותה העסקית, למעט פעילות הנדרשת לצורך הפירוק. לפיכך לא ברור מה תהיינה הכנסות החברה עד סיום ההליך, ככל שתהיינה. בהליך בפני בית המשפט המחוזי אף הניח בית המשפט הנכבד כי אם חברה מחליטה על פירוקה מרצון הרי שהיא נקלעה לקשיים כלכליים ועל כן יש לחייבה בערובה להוצאות (ראה ת"א 31264-12-13 אדרי - אל ישראל אנרגיה ירוקה בע"מ ואח' נ' רנסו בע "מ ואח' (פורסמה בנבו, 14.5.2015).

לפיכך אין מתקיימים החריגים לכלל כי יש לחייב את מבקשת הביטול שהינה חברה בהפקדת ערובה להוצאותיו של בעל הפטנט, המשיב בהליך זה.

בעל הפטנט סבור כי יש לחייב בהפקדת ערובה על סך 500,000 ₪. הערובה צריכה לעמוד ביחס סביר להוצאות שניתן לשער כי ייפסקו במסגרת ההליך. כן יש להיזהר שלא להגביל את זכות הגישה לערכאות יתר על המידה בחיוב להפקדת ערובה. ביסיס לב לשקוליס האמור אני מורה למבקשת הביטול להפקיד ערבות בנקאית על סך 200,000 ₪ להבטחת תשלום הוצאות בעל הפטנט וזאת תוך 30 יום, כתנאי להמשך ההליך.

4. המועד להגשת סיכומי בעל הפטנט יימנה ממועד הפקדת הערובה.

5. מבקשת הביטול תישא בהוצאות בעל הפטנט בגין בקשה וו בסך 300 ₪ ובשכר טרחת עורכי דינו בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

ז'קלין ברכה

סיגנית רשם הפטנטים

ניתן בירושלים ביוס יג' ניסן תשע"ז 9 אפריל 2017