בקשה למחיקת סימן מסחר 268265

ההחלטה:

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

טבלה המפרטת את מספר הסימן, הסימן עצמו, פרטי בעלי הסימן, סטטוס הסימן וסוג הסימן.

בקשה למחיקת סימן מסחר 268265 (בקשה לעיכוב הליכים)

מבקש המחיקה אייל אלאלוף אינו מיוצג בעלת הסימן נטורפוד בע "מ

ע"י ב"כ: גרשוני ושות', עו"ד

ה ח ל ט ה

1. בפני בקשה לעיכוב הליך הבקשה למחיקת סימן מסחר מס' 268265 (לא מעוצב)

כעא 6 (להלן: "הסימן הרשום"). הבקשה למחיקת הסימן הרשום דלעיל הוגשה ביוס 9 מטעם מר אייל אלאלוף (להלן: "המבקש" או "מבקש הביטול"). הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה מטעם חברת נטורפוד בע"מ (להלן: "בעלת הסימן"). בהליך הוגשו כתבי טענות הצדדים וראיות מבקש המחיקה והשלב הבא הוא הגשת ראיות בעלת הסימן, אשר המועד להגשתן באס לא איעתר לבקשה לעיכוב ההליכים הוא 27.9.2020.

במקביל להליך המתנהל בפני מתנהל בין הצדדים הליך אזרחי בבית המשפט המחוזי מרכז, שס הגיש מבקש המחיקה ביוס 17.11.2019 כתב תביעה ובקשה לצו מניעה ומני להורות לבעלת הסימן לחדול מכל פעילותה במותג תחת הסימן דנן (ת"א 38097-11-19 אלאלוף ואת' נ' נטורפוד בע"מ ואח'). לאחר שהליך הגישור בין הצדדים לא צלח, ואף הצעות בית המשפט הנכבד לכינון הסכמות בין הצדדים נדחו, התברר בדיון האחרון בבית המשפט המחוזי ביוס 0 כי פני הצדדים לניהול ההליך עד סופו, ואף ניתנו הוראות להגשת תצהירים (להלן: "ההליך המקביל").

טענות הצדדים

בעלת הסימן מבקשת את עיכוב ההליכים בבקשת המחיקה בטענה שטענות מבקש המחיקה שעלו בכתב התביעה בהליך המקביל, נוגעות בעיקרן לטענותיו בבקשת המחיקה בהליך דנן. לטענתה, השאלה העומדת בבסיס שני ההליכים והה בעיקרה, והיא, מה המעמד של כל אחד רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

מהצדדים בקשר למותג 000318 וכפועל יוצא מכך בסימן המסחר. לטענתה, שאלת הבעלות בסימן המסחר נובעת וקשורה בטבורה להסכם הקיים בין הצדדים, הסכס אשר עומד לבחינת בית המשפט המחוזי. מתן פסק דין חלוט העוסק בבעלות במותג או הסכמה בין הצדדים בהתאם להצעות בית המשפט, ישמש לפתור את המחלוקת בבקשת המחיקה. עוד טוענת בעלת הסימן כי הבקשה לעיכוב ההליכים הוגשה ללא שיהוי.

4. מבקש המחיקה טוען מנגד כי הבקשה לעיכוב ההליכים הוגשה בשיהוי. מבקש המחיקה טוען כי הבקשה אינה אלא ניסיון להשחית ומן ולהסב לו נזק. לטענת מבקש המחיקה, על אף ששני ההליכים עוסקים בהסכם בין הצדדים מדובר בעילות שונות. בקשת המחיקה מבוססת על כך שרישום הסימן נעשה שלא בתוס לב ולכן דינו מחיקה, בעוד שההליך בבית המשפט עוסק בייצור מוצרי מבקש המחיקה וזאת ללא קשר לשותפות בסימן המסחר. עיכוב ההליכים והשארת רישום הסימן על כנו יפגעו במבקש המחיקה.

דיון והכרעה

5. שאלה של עיכוב ההליכים היא שאלה המצויה בשיקול דעתה של ערכאה כאשר מתנהל הליך מקביל. ברע"א 3765/01 הפניקס הישראלי נ' אלכסנדר קפלן, תק-על 1(2002), 860 (להלן:

"עניין הפניקס") קיבל בית המשפט העליון את ערעורה של הפניקס והורה על עיכוב ההליכים, על אף שהפניקס כלל לא הייתה צד בהליך המקביל שהתנהל, בית המשפט קבע כי:

"3. סמכותו של בית משפט לעכב הליך כאשר מתקיימים הליך אחר המעודר שאלות דומות אינה שנויה במחלוקת. זוהי סמכות שבשיקול דעת והיא הופעלה לא אחת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכלעות סותרות, נוחות בעל? הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב. [..]"

6. השיקולים המרכזיים בהפעלת סמכות זו נקבעו בפסק הדין בעניין ע"א 9/75 אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פד' כט (2) (1975) 477, 480-483 :

"לפי ההלכה, כמו ב"מעשה -בית -דין", כך גם ב"ענין תלוי ועומד" העילות צריכות להיות זהות (ראה פסק -דיני ב-ע"א 424/73, [1], בע' 541 540), ברסי הזהות איננה נקבעת לפי צודת התביעות אלא לפי מהותן. השאלה, אף צד לפמשפט מוטרד פעמיים בגלל אותה העילה תלויה לא בטעמי טכניים של זהות צורת התביעות אלא בענינים של ממש, היינו, לפי מהותן העיקרית.

.10

.1

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

לעניין זהות העילות, אין זה הכללי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל

העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית.

...המבחן הוא, כאמור, של זהות העילות ולא של זהות הסעד,

הדיון העומד מאחורי הכלל של "ענין תקוי ועומד" הוא כפול - מניעת הכבדה ‏ מותרת על הליב (מניעת הטלדה מותלת של ג'ית- המשפט".|ההדגשות הוספו].

אין מחלוקת כי לרשום סימני המסחר נתונה הסמכות להורות על עיכוב ההליכים המתקיימים בפניו בעטיו של הליך התלוי ועומד בפני ערכאה שיפוטית אחרת. מהאמור לעיל עולה כי בבואו להכריע בבקשה זו, יש לבחון אם העילות בהליך המחיקה ובהליך המקביל זהות במהותן והאם השהיית ההליכים תפגע ביעילות הדיון.

מבקש המחיקה מבסס את בקשתו למחיקת הסימן הרשום על סעיפים 7, 8(א), 6(11) ו- 13(11) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה").

מעיון בבקשת המחיקה עולה כי העילות לאי כשירות הסימן לרישום לפי סעיפים 8(א) ו- 13(11) לפקודה, אינן מפורטות וכי מבקש המחיקה לא נימק מדוע סבור הוא כי הסימן הרשום חסר אופי מבחין או מהו סימן המסחר המוכר היטב, הגהה או הדומה עד כדי הטעייה לסימן הרשום. באשר לעילת אי הכשירות לפי סעיף 6(11), מבקש המחיקה טוען כי רישום הסימן היה כוזב ונעשה בחוסר תוס לב ולפיכך דינו מחיקה בהתאם להוראות סעיף 39(א1) לפקודה.

ברי כי לצורך הדיון וההכרעה בעילת אי כשירות לפי סעיף 39(א1) לפקודה ואף ביתר העילות ש הוזכרו מבלי שפורטו, יש לבחון את מערכת היחסים ההסכמית בין הצדדים. ההסכם שנחתם בין הצדדים ביוס 11.11.2008 (צורף כנספח 1 לכתב טענות בעלת הסימן) קובע: "החל מתאריך הסכם זה הבעלות על המותג האמור כולל המוניטין יתחלקו שווה בשווה בין אייל לנטורפוד ". המותג, על פי רישוי של ההסכם הוא 0ת560/716. לא ברור מה ההסכם מהלשיטת הצדדים כולל המונח "המותג". על מנת כדי להתחקות אחר כוונת הצדדים אסתייע בספרות העוסקת בתחום זה.

איגוד השיווק האמריקני מגדיר מותג (6מפזט) כ: "שם, מונח, סימן סמל או עיצוב, או צירוף שלהם, שנועד לאוחד את הסחורות או השירותים של מוכר אחד או קבוצת מוכרים ולבדל אותם מאלה של המתחרים" (ראו פיליפ קוטלר ויעקב הורניק ניהול השיווק: המהדורה הישראלית

כרך א' 310 (2012) (להלן: "ניהול השיווק"). על פי הספר, מרכיבי המותג (15ח16ה6[6 0ח8זפ)

.12

.3

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

הס האמצעים הניתנים לרישום כסימניים מסחריים (ר' ניהול השיווק עמ' 321). מכך אסיק כי המונח "מותג" בו עשו הצדדים שימוש בהסכם ביניהם, מתייחס, לכל הפחות, לסימן המסחר

הרשום, ולמוניטין שנצבר לו (את מבלי לשלול כי כוונת הצדדים הייתה גם מעבר לכך).

על פניו נראה כי ההסכם בין הצדדים הקנה לבעלת הסימן ולמבקש המחיקה בעלות משותפת על סימן המסחר. גם המבקש אינו טוען כי לבעלת הסימן אין כל זכות בסימן הרשום, אלא כי אין לה זּכות לשימוש ייחודי בו. כך או כך, שאלת הבעלות בסימן היא שאלה מרכזית שתכריע את הכף באשר לעתידו של הסימן. אם ייקבע כי הבעלות היא משותפת, אזי מדובר בתיקון הפנקס והוספת המבקש כבעלים במשותף. ואם ייקבע כי הייתה הפרה יסודית של ההסכם ואין הוא תקף, אז הבעלות בסימן תעבור לאחד מן הצדדים. אולם, סביר שאין כוונת המבקש למחוק את רישום הסימן כליל מן הפנקס ולמעשה להתיר את השימוש בו לכל כפין.

מעיון בכתב התביעה שהוגש כנספח במסגרת הבקשה שבפני, עולה כי עילת התביעה בהליך בבית המשפט המחוזי היא הפרת ההסכם בין הצדדים. הטענות שהעלה מבקש המחיקה בפני בית המשפט המחוזי נוגעות גם לבעלות בעיצוב המוטבע על אריזות המוצרים המשוקקים. ההכרעה בטענות אלה תדרש לטעמי, דיון בהסכם ובהפרתו על ידי מי מהצדדים. לפסק הדין בהקשר והשלכה ישירה באשר לדין הסימן בהליך שבפני ויהיה בו כדי לסייע בשאלות

העומדות להכרעה בענייננו. כפי שנקבע בעניין הפניקס:

"... בתי המשפט האמריקאים דורשים עצמאית סמכויות להודות על עיכוב הליכים גם כאשר אי( מדובר באותם צדדים וגם כאשר פסק הדין בהליך האחר לא יכריע בכל השאלות העומדות על הפקד ובלבד שיהיה בו כדי לצמצם ולעזור להכריע בשאלות של משפט התלויות ועומדות בהליך הנוסרף. במקרה כזה הנטל הוא על מבקש העיכוב להראות כי קיימת הצדקה לכה שהתובע <יאלץ להמתין עד למתן פסק הדין בהליך אחר[...].

אין מניעה להשתמש בכללים דומים לצורך הפעלת שיקול הדעת בעניינו באשר כללים אלה עולים בקנה אחד עם שיטתנו המשפטית ומתיישבים עם השכל הישר ועם סוג השיקולים אותם בית המשפט שוקל בבואו להפעיל את סמכותו לעיכוב ההליכים (ראה: ע"א 9/75 אל -עוקבי נ' מנהל מקקדעי ישראל, פ"ד כט(477,)2)." [הדגשות הוספו]

4. גישה דומה ננקטה על ידי כב' הרשם (כתוארו אז), ד"ר מאיר נועס, בעניין בקשות למחיקה ותיקון סימן מסחר מס' 161894 ,481 158 10א10אזג .181א1ז0 (בקשה לעיכוב הליכים)

/11.0 [הוחנו-) 10מ0+ת\/ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ ואח' (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 25.8.2005):

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

"הדיון בבעלות על הסימן הינו הדיון המרכזי בתיק אשר לפני, ואין בליבי ספק כי להחלטה אשר תינתן בקרוב בבית המשפט המחוזי, יהיה כדי לשפוך אוד על מערכת היחסים בין החברות שד בפני, ועל המצב המשפטי הקייס, ובהכרח עשויה להיות לכך מש מעות מבחינת ההכרעה בעניין הנדון בפני,"

5. אינני יכולה לקבל את טענת מבקש המחיקה כי השארת רישום הסימן על כנו תגרום לו נזק, נהפוך הוא. הנני סבורה כי מחיקת הרישום בשלב זה, טרם תוכרע שאלת מערכת היחסים לא מידתי לשני הצדדים ועלולה אף להתיר כאמור את השימוש בסימן גם לצדדים שלישיים. מנגד נראה כי השארת הסימן הרשום על כנו, אינה מונעת ממבקש המחיקה את השימוש בסימן כל עוד ההסכם בין הצדדים תקף. בעלת הסימן אף לא העלתה טענה כנגד השימוש שעושה מבקש המחיקה בסימן.

6. לאור האמור לעיל, ובהתחשב בשיקולים של יעילות דיונית, חיסכון במשאבים ובזמן, הריני מורה על עיכוב הליך הבקשה למחיקת הסימן הרשום עד להכרעת בית המשפט המחוזי. הצדדים יודיעו לבית הדין על מתן פסק הדין החלוט בבית המשפט המחוזי, לכשייתו. בנסיבות העניינו, איני עושה צו להוצאות.

ד"ר רויה ישראלי פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושלין ביוס כ"ט אב, תש"פ 9 אוגוסט 2020

סימוכין: 3 "7