החלטות שיפוטיות | שילון צוקרשטיין ושות'

ההחלטה:

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בפני סגן רשם הפטנטיס

התנגדות לבקשת פטנט מס'118241 (בקשה להתירו למתנגדת להגיש ראיות)

ע"י ב"כ איתן, פרל, לצר וכהן-צדק, עו"ד ועו"פ מדינת ישראל-משרד הביטחון-רפא"ל ע"י ב"כ ד"ר מרק פרידמן בע"מ, עו"פ

בקשת המתנגדת הינה להתיר לה להגיש ראיות בהליך ההתנגדות לבקשת הפטנט בתיק זה. בקשה זו של המתנגדת מוגשת בעקבות החלטתי מיום 13.7.2000 לפיה, לאור העובדה כי המתנגדת לא הגישה ראיותיה, יש לראותה כמי שהודתה בעובדות שטענה להן המבקשת.

המתנגדת הגישה ביום 26.6.98 הודעה על התנגדותה למתן פטנט וביום 25.2.99 הגישה את כתב טענותיה.

ביום 25.7.99 הגישה המבקשת כתב טענות בתשובה.

ביום 19.8.99 הודיעה לשכת הרשם לב"כ המבקשת כי על המתנגדת להגיש ראיותיה עד ליום 25.10.99.

ביום 8.11.99 הגישה המתנגדת בקשה להארכת מועד להגשת ראיותיה, בנימוק "כדי לאפשר סקירה יסודית של הראיות והכנה נאותה של כתב הראיות". הארכה ניתנה כמבוקש.

ביום 6.1.2000 הוגשה ע"י המתנגדת בקשה נוספת להארכת מועד להגשת ראיותיה. לשון בקשתה הייתה והה ללשון בקשתה הקודמת. הארכה ניתנה כמבוקש.

המבקשת לא הגישה ראיותיה, תחת זאת הגישה בקשה לראות את המבקשת כאילו הודתה בעובדות שטענה להן המתנגדת וכאילו הסכימה לסעד שהמתנגדת ביקשה, ולחילופין, למחוק את כתב הטענות בתשובה מטעם המבקשת.

ביום 27.1.2000 פנתה לשכת הרשם לב"כ המתנגדת והסבה את תשומת לבו כי לפי סעיף 3 לחוק הפטנטים, התשכ"ז- 1967 (להלן: חוק הפטנטים), ראיות בפני הרשם יש להגיש בתצהיר. באותו מכתב צוין כי כתב הטענות מטעם המתנגדת לא הזכיר כל ראיות וכי לא צורף אליו כל תצהיר העשוי להוות ראיה.

כן נאמר באותה פניה מטעם לשכת הרשם כי ב"כ המתנגדת לא הגיב דבר למכתב לשכת הרשם מיום 7.3.99 בו ביקשה הלשכה מן המבקשת להגיש את כתב טענותיה בתשובה, מבלי שנתבקשה המבקשת להגיש גם ראיות במצורף.

מכתב לשכת הרשם אף התייחס לעובדה כי ב"כ המתנגדת ביקש פעמיים ארכה להגשת כתב ראיות ואף תמה הכותב אם ב"כ המתנגדת הגיש בקשות לארכה על סמך טענות שהיו ידועות לו לב"כ המתנגדת כבלתי נכונות.

תגובת המבקשת לבקשת המתנגדת אשר צוינה בפסקה 7 לעיל, הוגשה ביום 1.2.2000.

ביום 17.2.2000 הגישה המתנגדת מסמך שכותרתו "תגובה לתגובת המבקשת מיום 0..". מסמך זה הוגש ללא נטילת רשות להגשתו ובניגוד לחוזר רשם מס" מ.ג.6 מיום 9 ובהחלטתי מיום 13.7.2000 קבעתי כי איני מתיר את הגשתו.

בבקשתה הנוכחית טוענת המתנגדת (עמ' 3, סעיף 8 לבקשתה) כי אותו מסמך כלל בקשה חילופית ליתן למבקשת ארכה להגשת ראיות.

ביום 12.7.2000 הגישה המתנגדת מסמך אותו מכנה היא (עמ' 3, סעיף 9 לבקשתה הנוכחית) בקשת ארכה להגשת ראיות - מסמך זה צורף כנספח ז' לבקשה הנוכחית של המתנגדת.

ביום 13.7.2000 ניתנה החלטתי, נשוא הבקשה הנוכחית.

ביום 13.8.2000 הגישה המתנגדת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשת רשות לערעור על החלטתי מיום 13.7.2000.

עד כאן תמצית השתלשלות הדברים ככל שהדבר דרוש למתן החלטתי זו.

טענות המתנגדת בבקשתה הנוכחית, בתמצית, הן:

א. הקביעה בהחלטתה מיום 13.7.2000 לפיה מנועה המתנגדת מהגשת ראיות הייתה אגבית וטפלה להחלטה העיקרית.

ב. ביום 12.7.2000 היתה מונחת בפני סגן הרשם בקשה להארכת מועד להגשת ראיות מטעם המתנגדת.

ג. היה על סגן הרשם לקבוע מועדים להגשת ראיות מטעם הצדדים.

ד. למתנגדת לא ניתנה אפשרות להשמיע טענותיה לפני ההחלטה כי אין היא זכאית להגיש ראיות.

ה. יש להקל עם בעלי הדין בשאלות פרוצדורליות על מנת לברר המחלוקות בצורה עניינית.

בתגובה לבקשת המתנגדת טוענת המבקשת, בתמצית, כדלקמן:

א. על החלטת סגן רשם הפטנטיס יש לערער בדרך הקבועה בחוק, וההליך שבמסגרת הבקשה הנוכחית אינו ההליך הנכון.

ב. החלטת סגן הרשם לא היתה אגבית או טפלה להחלטה עיקרית.

ג. אין המדובר בשאלה פרוצדורלית, שכן המתנגדת ניסתה, במהלך מסוים, להגיע למצב שבקשת הפטנט תידחה.

ד. מתן ארכה אינו דבר שבשגרה, שכן לשכת הרשם מקפידה על מתן אורכות בכפוף להסכמת הצד שכנגד.

ה. עוד טוענת המבקשת טענות נוספות אשר נוגעות ישירות למחלוקת שהוכרעה בהחלטה מיום 13.7.2000.

אני דוחה את בקשת המתנגדת, מהנימוקים המפורטים בהמשך להחלטתי זו.

הקביעה בהחלטתי מיום 13.7.2000 כי המתנגדת מנועה מלהגיש ראיותיה לא היתה אגבית או טפלה להחלטה אחרת. בהחלטתי הנ"ל קבעתי כי יש לדחות את בקשת המתנגדת לראות במבקשת כאילו הודתה היא בעובדות שטענה להן המתנגדת. ואת אחת הקביעות בהחלטתי. קביעה נפרדת באותה החלטה היתה בנוגע לאפשרות המתנגדת להגיש ראיותיה, ולא קביעה זו לא היתה אגבית או טפלה לקביעה הראשונה.

אין היא קביעה שניתנה במסגרת ולצורך הקביעה הראשונה ואין היא טפלה או אגבית לה.

לאור האמור לעיל, מקבל אני את טענת המבקשת לפיה הדרך הנכונה להשיג על ההחלטה היא ע"י פנייה לערכאות הערעור. מנימוק זה דין בקשת המתנגדת להידחות.

מבלי לפגוע באמור בפסקה 17 לעיל, יש לדחות אף את טענותיה האחרות של המתנגדת.

ביום מתן החלטתי מיום 13.7.2000 לא היתה בפני בקשה להארכת מועד להגשת ראיות מטעם המתנגדת:

א. הבקשה החילופית במסגרת "תגובה לתגובת המבקשת מיום 1.2.2000" לא הייתה בפני (ראה פסקה 10 דלעיל) שכן, כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 0, הוגשה אותה תגובה בניגוד לחוזר רשם מס" מ.ג. 6 מיום 21.1.99.

ב. נספח ו' לבקשתה הנוכחית של המתנגדת, אותו רואה המתנגדת כבקשה להארכת מועד, אשר הוגש ביום לפני חתימת ההחלטה מיום 13.7.2000 - גם אם היה מונח בתיק בעת מתן החלטתי - לא היה משנה דבר, שכן אין הוא בקשה להארכת מועד. מסמך זה הוא לכל היותר טופס משרדי בו קיימת האפשרות לסמן כי מצורפים מסמכים שונים, ובו סומנה האפשרות כי מצורפת בקשה להארכת מועד. בקשה כזו לא צורפה ועל פני הטופס לא צויינו כל נימוקים למתן ההארכה.

המתנגדת הועמדה על טעותה באשר לאופן הגשת ראיות בפני הרשם, עוד ביום 0 כך שלמעשה הייתה מודעת לעובדה כי יתכן והרשם יראה בה כמי שלא הגישה ראיות, למרות שטענה היא כי הגישה ראיות במסגרת כתב טענותיה. המתנגדת בחרה שלא להשיב למכתב האמור מטעם הלשכה.

סביר כי המתנגדת הייתה מודעת, או לפחות היה אמורה להיות מודעת לתוצאות אי הגשת ראיות מטעמה במועד, כקבוע בתקנה 60 לתקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח- 1968.

תקנה 60 הנ"ל קובע כי מתנגד אשר לא הגיש ראיות במועדים הקבועים, "יראו כאילו הודה בעובדות שטען להן המבקש והרשם יחליט בהתאם לכך".

התקנה אינה מתנה את סמכותו של הרשם לקבוע כאמור, בהגשת בקשה מטעם המבקש. נכון הדבר כי סדרי הדין מטרת לשמש אמצעי לבירור המחלוקות שבין הצדדים באופן ענייני, ואולם אין פירוש הדבר כי יש לנהוג בקיצוניות שנייה ולהתעלם לגמרי מסדרי הדין במיוחד אמוריס הדברים כאשר אותו צד הטוען כי יש להקל עליו בעניו שבפרוצדורה, בחר הוא בעצמו לעשות שימוש באות כללי פרוצדורה ולנסות להקפיד בהס כדי לזכות ביתרון מהותי בתיק, תוך שהוא מתעלס מפניה מפורשת של הלשכה ותוך שמציג הוא בפני הלשכה ובפני הצד השני מצג אשר אינו תואם את עמדתו המשפטית ואת ההליכים שנקט בהם בפועל. המתנגדת עשתה כן בכך שלא ציינה מפורשות בכתב טענותיה כי היא רואה בנספחים משום ראיות (בכך הטעתה את המבקשת אשר לא ראתה לנכון להתייחס לשאלה אם עליה לצרף ראיות לכתב טענותיה בתשובה) ובכך כי בקשה המתנגדת פעמיים ארכת מועד להגשת ראיות, למרות שעמדתה הייתה כי למעשה כבר הגישה היא ראיות.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייב את המתנגדת לשלם למבקשת הוצאות הבקשה ושכר ט"ו עו"ד ללא קשר לתוצאות ההליך ההתנגדות בסכום כולל של 0 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ועד לתשלום בפועל.

ישראל אקסלרד סגן רשם הפטנטיס

ניתן בירושלים ביום כ"ו בתשרי, תשס"א

5 באוקטובר, 2000