התנגדות לבקשת פטנט 154720

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בפני כב' הפוסקת לקניין רוחני, יערה שושני כספי

התנגדות לבקשת פטנט 154720 (בקשה להפקדת ערובה לתשלום והוצאות)

המבקשת (מבקשת הפטנט): אורבוטק בע"מ

ע"י ב"כ סנפורד ט. קולב ושות' עו"ד ועו"פ

המשיבה (המתנגדת): קמטק בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עדי לויט

רקע עובדתי:

1. ביוס 19.3.09 הגישה המבקשת בקשה להורות למשיבה על הפקדת ערובה לטובת המבקשת, לתשלוס ההוצאות שייגרמו למבקשת כתוצאה מניהול הליך ההתנגדות לבקשת פטנט מס' 154720 (להלן: הבקשה להפקדת ערובה). המשיבה הגישה תגובתה לבקשה להפקדת ערובה ביוס 4.4.09. יצוין כי במסגרת הליך ההתנגדות עצמו, מתקיים בפני הרשם הליך התנגדות לבקשת תיקון פירוט (בקשת תיקון הפירוט הוגשה ביוס 15.12.08 וביוס 11.2.09 הגישה המשיבה התנגדות לתיקון הפירוט).

2. במכתב ב"כ המבקשת מיוס 6.4.09 ביקשה המבקשת להגיש תשובה קצרה לתגובת המשיבה. במסגרת בקשה זו כללה המבקשת (אם כי ללא רשות הרשם) הערה כי בקשת הפקדת הערובה מתייחסת לכלל הליך ההתנגדות, ולא להתנגדות לתיקון הפירוט בלבד. בתגובתה לבקשה או מיוס 19.4.09 אישרה המשיבה את תוכן תגובתה לבקשת הפקדת הערובה, ולא ביקשה לתקן את כתב טענותיה ו/או להגיש ראיות נוספות. לא מצאתי צורך להיענות בחיוב לבקשת המבקשת מיוס 6.4.09 להגשת תגובה נוספת, לאור העדר הסכמת המשיבה ומאחר ששוכנעתי כי כלל טענות המבקשת בעניין וה הובאו במלואן.

עיקרי טענות הצדדים:

המבקשת:

בבקשתה טענה המבקשת כי על סמך ניסיון העבר, ניהול הליך ההתנגדות דנן יחייב הוצאות בשיעור גבוה וכי קיים חשש סביר כי המשיבה לא תוכל לעמוד בהוצאות שיפסקו כנגדה במידה והתנגדותה תדחה.

עוד נטען כי סיכויי ההתנגדות להתקבל הינס נמוכים לאור צמצום התביעות בבקשת המבקשת לתיקון הפירוט. בתמיכה לטענותיה הגישה המבקשת תצהיר אליו צורפו ראיות לכאורה בדבר אלה: מצבה ההכלכלי של המשיבה, הליכי משפט בחו"ל בהם פסקו כנגדה, הליכים משפטיים הקיימים בינה לבין המבקשת, וכן פרסומים בדבר דוחות כספיים לכאורה המצביעים על קשייה ההכלכלית של המשיבה. משום כל אלה התבקשה הפקדת ערובה לטובת המבקשת בסך של 200,000 ₪.

המבקשת השתיתה את בקשתה על סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט 1999 (להלן: חוק החברות) המתייחס לעניין הפקדת ערובה על ידי תובעת שהינה חברה. כמו כן, מסתמכת המבקשת על החלטה בבקשה למחיקת סימן מסחר רשם מס' 69909 "במבינו" (בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות) מיוס 14.12.98 (להלן: ההחלטה בעניין סימן מסחר מס' 69909) לעניין סמכות הרשם לחייב בהפקדת ערובה.

המשיבה:

מנגד טענה המשיבה כי דין הבקשה להפקדת ערובה להדחות. עוד נטען כי הבקשה הינה בקשת סרק וכי התנהלות המבקשת לוקה בחסר. המשיבה הוסיפה וטענה כי למעשה סיכויי ההתנגדות להתקבל נמוכים וזאת בעיקר לאור נימוקי המשיבה בהודעת ההתנגדות לבקשת תיקון הפירוט, ולאור פרסום קבלת בקשת פטנט מסוימת אשר תביעותיה והות לאלו בבקשת פטנט מס' 154720.

עוד נטען כי יש לנהוג במבקשת כבתובעת בהליך זה, כיון שבקשת הפטנט היא למעשה ניסיון לתבוע מהציבור מונופולין רב שניס על האמצאה. בהיותה תובעת, אין המבקשת רשאית לבקש מהמשיבה (אשר הינה בחזקת הנתבעת) להפקיד ערובה. המשיבה אף נסמכת על סעיף 519א לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (להלן: תקנה 519א) וגורסת כי החובה להפקיד ערובה חלה על הצד היוזם את ההליך (בעניינו - בקשת הפטנט) היינו, על המבקשת עצמה.

לטענת המשיבה, ההחלטה בעניין סימן מסחר מס' 69909 אינה קשורה להליך שבין הצדדים. ואת מאחר שהחלטה הנ"ל עסקה בבקשה למחיקת סימן מסחר וכן מפני שהטעמים בה היו שונים מאלו שהועלו בהליך זה.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

כמו כן הביעה המשיבה תמיהה באשר לטענת המבקשת בדבר קשייה הכלכליים של המשיבה וטענה (שלא במסגרת תצהיר, ובצירוף פרסומים מאתרי אינטרנט) כי המבקשת עצמה היא זו החסרה חוסן כלכלי.

לבסוף נטען כי הסכום שנתבקש כהפקדת ערובה הינו גבוה ואף מופרך.

דיון והכרעה:

1. במספר רב של החלטות הרשם והפוסקים בקניין רוחני, כבר השתרשה ההלכה בדבר אימוץ תקנות סדר הדין האזרחי ותחולתן בעניינים שבפני הרשם, ואת כשאין הוראה ספציפית אחרת סותרת, וכשיש נחיצות לעשות כן. כמו כן, סבורני כי אין חולק כי לרשם הסמכות להורות על הפקדת ערובה, אס ימצא לנכון כי קיים צורך לעשות כן. ראה לעניין וההחלטה בעניין התנגדות לרישום סימני מסחר מס' 151486 ו - 151487 (בקשה למתן ערובה לתשלום הוצאות) (9.4.08) וכן ההחלטה בעניין סימן מסחר מס' 9.

2. בפתח הדברים יודגש עוד כי אין להידרש לתחולת הוראת תקנה 519א. תקנה 19פא הינה הוראת חוק המסדירה את סוגיית הפקדת ערובה ע"י תובע בשר ודס ולא תובע שהינו חברה בע"מ. מאחר ובעניינו מדובר בחברה בע"מ, הוראת החוק הקובעת היא הוראת סעיף 353א לחוק החברות. סעיף 353א' הינו בבחינת הוראת חוק ספציפית ומאוחרת יותר לתקנה 519א המהווה חקיקת משנה מוקדמת לסעיף הנ"ל.

3. סעיף 353א לחוק החברות קובע כדלקמן:

" הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אס *זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אס כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החבלה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות

הנתבע אם יזכה בדין".

4. סעיף זה הוכנס לחוק החברות במסגרת תיקון מס' 3 לחוק, מיוס 17.3.05 ומטרתו הייתה ליצור ודאות לאור מחיקת סעיף 232 לפקודת החברות התשמ"ג 1983 (להלן: פקודת החברות), אשר קבע הסדר דומה ובוטל כתוצאה מכניסת חוק החברות החדש לתוקף ביוס 1.2.2000. בדברי ההסבר להצעת החוק שבעקבותיה הוסף סעיף 353א לחוק החברות (ה"ח 3132 תשס"ב 638 מיוס 18.6.02 בעמ' 653) מודגש כי החזרת הסעיף לחוק מטרתה להבהיר כי:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

"לא הייתה כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיוב של חברה תובעת, במתן ערובה להוצאות הנתבע" (ההדגשות אינן במקור י.ש.כ).

5. עפ"י 'הכללים המיוחדים' הנ"ל שנוצרו בפסיקה מכח הסעיף הישן, הוא סעיף 232

לפקודה, משהביא נתבע ראשית ראיה בדבר מצבה הכלכלי הבעייתי של חברה- תובעת, קיימת חזקה, לפיה חייבת החברה בהפקדת ערובה, ולפתח החברה נושאת הנטל לסתור חזקה זו. ראה לעניין זה רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות נ' זיסר (פורסם בנבו, 13.7.08, פיסקה 6). שס הסביר כב' השופט גרוניס, כי העיקרון העומד בבסיס החזקה הנ"ל הוא הרצון למנוע התחמקות מתשלוס הוצאות הנתבע תוך הסתתרות מאחורי מסך האישיות המשפטית של החברה.

בפס"ד שניתן לאחרונה ע"י כב' השופט מלצר, רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו, 11.2.09) (להלן: פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת) משתקפת גישה מעט גמישה יותר לעניין החוקה הנ"ל. בפס"ד זה נקבעו שלושה שלבים על פיהם על בית המשפט לנהוג בבואו להכריע בבקשה להורות לתובעת-חברה להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע. וכך נקבע:

"13. מן האמוד לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה., משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון אם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אלאו... זהו שלב הבדיקה השני... אס, למשל, סיכויי ההליך (בוהים, *יתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבמנן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה.. ומסתיימים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן באופן נכון את שלל השיקולים הרלבנטיים". (ההדגשות אינן במקור י.ש.כ)

ולעניינו. השאלה מיהי התובעת בהליך התנגדות לפטנט אינה שאלה שניתן לענות עליה בנקל. סבורני כי מאחר ולהליך ההתנגדות מאפייניס ייחודיים, לא תתאפשר הקבלה מלאה בין הליך אה להליך תביעה אזרחית. מחד, לא ניתן להתעלם מן הדמיון בין הנדרש להגשת כתב הגנה בתביעה אזרחית לבין הנדרש להגשת הודעת התנגדות. לדוגמא, כתב ההתנגדות חייב ברמת פירוט זהה לזו הנדרשת מכתב הגנה, וזאת לצורך הגדרה ראויה של היקף המחלוקות בין הצדדים. מאידך, מסקנה גורפת לפיה מבקשת הפטנט היא-היא התובעת, אינה ראויה ואף אינה נכונה. ּאת בין היתר משום שהליך הגשת בקשת פטנט הינו הליך בו מבקש הפטנט תובע מונופולין על אמצאתו מן הציבור ולא מצד שלישי כלשהו. כמו כן, יש לשים לב כי למתנגדת ניתנת הזכות להגיש כתב תשובה, זכות המוענקת לתובע בהליך אזרחי ולא לנתבע.

סבורני אם כן, כי במקרה שלפני על מנת לקבוע מי בעניינו היא התובעת, יש להידרש לרציונל העומד מאחורי הדרישה להפקדת ערובה המעוגנת בתקנות סד"א ובחוק החברות. מטרת המחוקק בקבעו הוראות חוק ברורות המחייבות את התובע בהפקדת ערובה לטובת הנתבע היא להבטיח כי יושבו הוצאות הנתבע במידה שהתביעה כנגדו תתברר כחסרת בסיס, ובכך למנוע הגשת תביעות שווא. ודוק, "תובע פירושו בעל דין התובע דבר מבעל דין אחר, ולא רק מי שפתח בהליך משפטי על פי כתב תביעה" (ראה: י. ווסמן, סדרי הדין האזרחי, בעמ' 899). סבורני כי במקרה שלפני, ולצורך הכרעה בעניין הפקדת ערובה לתשלוס הוצאות בלבד, ניתן לקבוע כי המשיבה היא זו שפתחה בהליך משפטי ובכך יצרה הליך אדברסרי מול המבקשת. כמו כן, במקום הגשת ההתנגדות לבקשת הפטנט הפכה המשיבה למי ש"תובעת דבר" מאת המבקשת.

בנוסף, מאחר שהליך ההתנגדות פתוח בפני כל וזכות העמידה אינה מוגבלת ואינה מותנית, עלולה להיחשף מבקשת הפטנט למצב בו תוגש התנגדות אחת או אף יותר, ואף לאחר שבקשת הפטנט נבחנה על ידי רשות הפטנטים ונמצאה כשירה לרישום. במצב וה יהא על מבקשת הפטנט לנהל את הליכי ההתנגדות כנגדה, דבר הכרוך בהוצאות גבוהות בגין הבאת עדויות, הכנת תצהירים, הגשת כתבי טענות וראיות, הכנת הדיון וניהולו בפני רשות הפטנטים וכד'.

לאור כל האמור לעיל, סבורני כי יש לראות במשיבה כתובעת וזאת לעניין ההכרעה האם יש להורות על הפקדת ערובה לתשלוס הוצאות המבקשת במידה ותדחה ההתנגדות.

משנקבע כי לצורך הבקשה שמונחת בפני המשיבה היא התובעת, יש לבחון עתה את שלבים שצוינו ע"י כב' שופט ביה"ש העליון ח' מלצר, בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת. בשלב הראשון כאמור, יש לבחון את מצבה הכלכלי של המשיבה. יצוין כי נטל ההוכחה להראות כי המשיבה אינה חדלת פירעון רובצת לפתח המשיבה ולא לפתח המבקשת. ראה לעניין זה פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת, רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד]1) 747, וכדברי כב' השופט הרשם בהחלטתו בעניין התנגדות לרישום סימני מסחר מס' 151486 ו - 151487 לעיל, בסעיפים 34-37. בתגובת המשיבה, לא נטען, וממילא לא הוכח כדבעי (באמצעות תצהיר כדין, דוחות כספיים מאושרים כדין), כי יהא ביכולתה לשלם את הוצאות מבקשת הפטנט, אם תדחה ההתנגדות. מסקנתי היא, אם כן, כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה.

משנקבע כי לא הרימה המשיבה את הנטל המוטל עליה בדבר יכולתה לשלס את הוצאות המבקשת, יש לעבור לשלב השני ובו לבחון אם הרימה המשיבה את הנטל השני המוטל על כתפיה, בדבר נסיבות אשר אינן מצדיקות חיוב החברה בערובה.

כפי שנקבע בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בבחינת שלב שני זה יש בין היתר, להתייחס לאיזון בין זכויותיהן הקנייניות של המבקשת והמשיבה, כמו גם לזכות הגישה לערכאות של המשיבה. מחד, שימוש בסעיף 323א, עלול למנוע מהמשיבה, אשר לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר יכולתה הכלכלית, מלהגיש התנגדותה לבקשת הפטנט. בכך תפגע לא רק זכות המשיבה לגישה לערכאות, כי אס עלולות להיפגע אף זכויותיה הקנייניות. מאידך, אכן המדובר בבקשת פטנט, אשר נבחנה ונמצאה כשירה לרישום. משמע, אלמלא הוגשה ההתנגדות, היה בידי המבקשת נכס יקר ובלעדי, היינו - מונופולין בן 20 שנה על אמצאתה. כמו כן, במידה ותדחה ההתנגדות, יתכן ולא תוכל המשיבה להשיב את הוצאות המבקשת, מכך עלולה להיפגע זכותה הקניינית של המבקשת.

בנוסף, במסגרת השלב השני יש לתת את הדעת לסיכויי ההתנגדות להתקבל. עס זאת, כבר נפסק כי:

"בדרך כלל אין זה ראוי להכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשד סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד" (ראה: פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בעמי 0).

אינני מקבלת את טענות המבקשת כי נהיר וברור כבר עתה כי סיכויי ההתנגדות להתקבל הינס נמוכים מאוד. כמו כן, יש לדחות אף את טענת המשיבה כי סיכויי ההתנגדות הינס גבוהים למדי. סבורני כי בשלב זה לא ניתן להיכנס לעומק הקורה בשאלת סיכויי הליך ההתנגדות. מה גם שקיימת בקשה לתיקון פירוט הפטנט, לה הוגשה התנגדות ע"י המשיבה וטרס הוכרעה מחלוקת זו. למותר לציין כי להכרעה בבקשת ההתנגדות לפירוט עשויות להיות השלכות על ההכרעה בתיק העיקרי. נראה אם כן כי לא מצוי בפני מקרה מובהק של התנגדות אשר סיכוייה להתקבל הינס באופן ודאי גבוהים במיוחד או אפסייס.

במסגרת השלב השני יש לדעתי לעמוד על אופיו המיוחד של הליך ההתנגדות לפטנט. אין להתעלם מכך שמעבר לאינטרס האישי-כלכלי של המתנגד בהתנגדותו לבקשת הפטנט, המתנגד אף הינו שליח הציבור אשר פועל למען טוהר הפנקס. יפים לעניין וה דברי כב' הרשם דאז גולדברג בהחלטתו בעניין סימן מסחר מס' 69909 :

"מידת הזהירות הנדרשת מן הרשם בהחליטו בבקשה לחיוב בערובה להוצאות, עולה אפילו על מידת הזהידות הנדרשת משופט בית משפט. זאת משום שמניעת הגישה לבית המשפט, פוגעת בדרך כלכלית באותו בעל דין המבקש להוציא את צדקו לאור. לעומת זאת, מניעת הגישה ממי שמבקש למנוע או לתקוף רישום פטנט, מדגם או סימן מסחר, איננה פוגעת רק באינטרס הפרטי שלו. בעל דין כזה הינו,

מלצונו או שלא מלצונו, שליח הציבור להגשמת האינטרס הציבורי של טוהר הפנקסים. מלחמתו כנגד הרישום היא גם מלחמת הציבור בזכויות מונופולין שכאשר הן אינן מוצדקות הן מגבילות שלא כדין את חופש העיסוק, חופש התחרות ולעיתים אף את חופש הביטוג"

לאור בחינת השיקולים והנסיבות במסגרת השלב השני, ותוך נקיטת הזהירות הנדרשת בשל אופיו המיוחד של הליך ההתנגדות לפטנט, מסקנתי היא כי לא הוכח כי מתקיימות נסיבות מיוחדות אשר בכוחן לפטור לחלוטין את המשיבה מהפקדת ערובה.

השלב השלישי הינו שלב קביעת גובה הערובה. לאחר שנשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים בעניין אה, מסקנתי היא כי גובה הערובה הראוי הינו 40,000 ₪. סכום זה לדעתי מאזן בין סיכויי ההתנגדות להתקבל, האינטרס הציבורי, והצורך להבטיח את הוצאות המבקשת במידה ותדחה ההתנגדות.

איני מוצאת לנכון בשלב זה להידרש לשאלת הוצאות המבקשת בגין הליך ההתנגדות לפירוט הפטנט. שאלה זו תוכרע במסגרת פסיקת ההוצאות בתיק העיקרי ולפיכך לא נלקח בחשבון שיקול זה קבעתי את גובה הערובה שתופקד.

על מנת שלא לגרום נזק מיותר למי מהצדדים, ובהילקח בחשבון את נסיבות המקרה שלפני, הריני מורה על מרת הערובה בערבות צד שלישי (שתינתן על ידי מי ממנהלי החברה או המחזיקים במניותיה) בסך של (40,00 ₪ לתשלום הוצאות המשפט. הערבות תופקד עד 72 שעות קודם לדיון בעניינה. במידה ולא תעשה כן, תמחק ההתנגדות.

יערה שושני כספי

פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושלים ביום ט' באייר תשס"ט 3 מאי 2009