התנגדות לבקשת פטנט

ההחלטה:

התנגדות לבקשת פטנט (בקשה לפסיקת הוצאות)

המתנגדת: פלסן סאסא ע"י ב"כ ריינהולד כהן ושות'

וגילת, ברקת שות'

מבקש הפטנט: מיבאל בהן ע"י ב"כ וולף, ברגמן וגולר, עורכי פטנטיס

ובוסתנאי, עורכי דין

1. בפני בקשה לפסיקת הוצאות המתנגדת בהליך שבכותרת. המתנגדת עותרת לפסיקת הוצאות בסך 422,728.95 ₪.

2 בקשת הפטנט הוגשה ביוס 15.1.2001, קובלה ופורסמה להתנגדויות הציבור ביוס 29.5.2003. בעניין הבקשה הוגשו שתי התנגדויות - זו שבפניי על ידי חברת פלסן-סאסא (להלן: "המתנגדת") והתנגדות נוספת על ידי התעשיה הצבאית לישראל בע"מ (להלן: "המתנגדת השנייה"). ההתנגדות הנוספת נתקבלה בהחלטת כב' סגן הרשם (כתוארו אז) מיוס 0, אשר אף פסק הוצאות לטובת המתנגדת בסך כולל של 30,000 ₪. משחלף המועד לערער על ההחלטה האמורה הודיעה המתנגדת דכאן כי הליך ההתנגדות דנן מתייתר, ביקשה לבטל את הדיון שנקבע לחקירת העדויות על תצהיריהם, והגישה בקשה לפסיקת הוצאותיה בהליך אותו יומה.

3 המתנגדת פירטה את ההוצאות להן היא טוענת, גיבתה את בקשתה בתצהיר וצירפה חשבונות עסקה מפורטים. לטענתה, חזקה כי ההתנגדות הייתה מתקבלת אם היה ההליך ממשיך עד סופו ולפיכך יש לראותה כמי שזכתה בדין ולפיכך יש לפסוק לה הוצאות ריאליות המסתכמות לסך של 411,972.42 ₪. לסכום זה מבקשת המתנגדת כי אוסיף סך של 10,000 ₪ שנפסק לטובתה בבקשת רשות ערעור שהגישה על החלטת כב' סגן הרשם, וכי אורה על צירוף הפרשי הצמדה וריבית לסכום זה ממועד פסיקתם על ידי בית המשפט המחוזי ועד מועד התשלום.

מבקש הפטנט עתר לדחיית הבקשה לפסיקת הוצאות. לטענתו לא הוכיחה המתנגדת את זכאותה לפסיקת הוצאות ודרישתה לפסיקת הוצאות בהליכיס האחרים מהווה חוסר תועלת המצדיק את דחיית הבקשה כולה. עוד מצביע המבקש על הסכום שנפסק בהליך ההתנגדות המקביל שנוהל במלואו כאינדיקציה לכך שהסכום הנדרש במסגרת בקשה זו הינו מוגזם. מבקש הפטנט טענה בתגובתו כי ההוצאות שנתבקשו היו במסגרת הליכיס האחרים כבר הוכרעה שאלת ההוצאות וכי יתר ההוצאות שנתבקשו מבצאיס סכומים גבוהים, בלתי מידתיים ובלתי הכרחיים.

המתנגדת הגישה תשובה לתגובת מבקש הפטנט. בתשובתה טענה היא כי לא ייתכן שסדר הדין בפני הרשם יקבע את זכותו של צד להוצאותיו. עוד הוסיפה המתנגדת כי התנהגותו חוסר תועלת של המבקש בהליך גרמה לה להוצאות כבדות. ואולם לאור תגובת המבקש ויתרה המתנגדת על ההוצאות הנוגעות להליכי הערעור ולפיכך העמידה את בקשתה על סך של 327,801.79 ₪.

כלל ידוע הוא כי הצד הכה בהליך וכאי כי ייפסקו לו הוצאותיו הריאליות בהליך בתנאי שהיו סבירות והכרחיות לניהולו (ראה בג" 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא - משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, פורסם בנבו (30.6.2005) (להלן: "פרשת תנובה")).

המחלוקת בין הצדדים הינה יש לראות במתנגדת כמי שזכתה בדין לאחר שההתנגדות בהליך המקביל התקבלה טרם הוכרעה התנגדותה של המתנגדת דנן וטענותיה או לפחות חלקן לא הועמדו במבחן. מעיון בכתב טענות המתנגדת עולה כי נטענו בו מספר טענות לא כשירות המצאה הנתבעת לפטנט, ביניהן העדר חידוש, העדר התקדמות המצאתית, חוסר תועלת, העדר בהירות של התביעות וחוסר דיות התיאור וכן טענות בדבר בעלות של המתנגדת באמצאה.

בטענותיה בדבר העדר חידוש והתקדמות המצאתית הסתמכה המתנגדת דנן על שימוש קודם שעשתה היא עצמה באמצאה הנתבעת בבקשת הפטנט ובפרסומים קודמים בכתב (בין היתר, בפרסום בינלאומי 1029109823\%). כמו כן חלקים גדולים מראיות המתנגדת ומראיותיה בתשובה הוקדשו לשאלת הבעלות באמצאה.

טענות המתנגדת השנייה התמקדו בהעדר חידוש והתקדמות המצאתית של האמצאה ממפרסומים שהובאו בכתב טענותיה ובראיותיה. אין זהות בין הפרסומים עליהן הסתמכה המתנגדת השנייה לבין אלה עליהן הסתמכה המתנגדת שבפניי. כמו כן נטענה בכתב הטענות התענה כי התביעות אינן נובעות באופן סביר מתוך הפירוט. טענה אחרונה זו לא הוכרעה בהחלטת כב' סגן הרשם מיוס 12.8.2010.

ברור כי לאחר שנתקבלה התנגדותה של המתנגדת השנייה ונקבע כי האמצאה אינה כשירה לפטנט לא היה מקום להמשיך ולקיים את ההליך שבפניי. עם זאת, לא ניתן לראות במבקש הפטנט כמי שחזר בו מבקשת הפטנט. טוענת המתנגדת דנן כי אין לתת למועדי הדיון לקבוע אף קביעת זכותו של צד להוצאות. טיעון זה מקובל עלי במידה רבה, ואולם פועל הוא לשני הכיוונים. במילים אחרות, יכול מבקש הפטנט לטעון כי לו הייתה ההתנגדות שבפניי נדונה ראשונה היה מצליח להתגבר על הטענות שהועלו ואף היה זכאי לפסיקת הוצאות לטובתו וכנגד המתנגדת. לפיכך יכול גם הוא לטעון כי הדיון בהתנגדות האחרת באותו מועד היא שגוזרת את דינו כחייב בהוצאות כגון בהתנגדות שבפניי.

אוסיף כי הליכי גילוי המסמכים, בגין עותרת המתנגדת כי ייפסקו לה הוצאות בסך 185,000 ₪ (ראה סעיף 16 לתשובת המתנגדת לתגובת המבקש) ועסקו בעיקר בטענת הבעלות של המתנגדת, טענה אשר לא נדונה כלל ואין לדעת אם הייתה מתקבלת או אם לאו. ראה עמ' 3 שורות 13 - 19 לפרוטוקול הדיון המקדמי שהתקיים בפני כב' סגן הרשם ביוס 25.1.2006, נספח א' לתשובת המתנגדת לתגובת המבקש לבקשה לפסיקת הוצאות:

"כב' הפוסק: ראשית, המתנגדת לא צריכה להוכיח כי המוצר פותח על ידה, היא לא טענה לכך. היא טענה לבעלות באמצאה. שנית, בהחלטתי מיום 22 באוקטובר 2005, קבעתי כי איני דוחה על הסף את הבקשה לגילוי המסמכים והשאלון. מדובר במסמכים הדרושים לצורך הוכחת טענה עובדתית. מכיוון שאין אנו עוסקים בטענות רגילות של חידוש והתקדמות המצאתית, אני סבור כי ההליך המקדמי הוא יעיל (טוב)."

לעינינו גה שונה מצב הדברים שבפניי ממצב בו חוזר בו מבקש הפטנט מבקשתו, שאז אין קביעה לשאלה אם כל טענה המועלית בכתב הטענות הייתה מתקבלת או לאו. כאן עוסקים אנו במצב ייחודי, בו מוטל על המתנגדת להראות כי טענותיה היו מתקבלות שכן ההליך לא הגיע לכלל הכרעה ולא ביוזמת מבקש הפטנט. יתרה מכך, בהעדר הנחה כי טענותיה של המתנגדת היו מתקבלות, אין לנו כלים רבים לברר אם ההוצאות שהוצאו היו סבירות, הכרחיות ונחוצות לניהול ההליך.

דעתי היא כי הפתרון לשאלה אם הייתה התנגדות זו מתקבלת לו הייתה נדונה טמון בקביעתו של כב' סגן הרשם בעמ' 4 להחלטתו בעניין ההתנגדות השנייה מיוס 12.8.2010, כדלקמן:

"בעשותי כן, השתכנעתי מעל לכל ספק כי עוד טרם הגשת הבקשה, נפוצים היו וידועים העקרונות עליהן מושתתת המצאה זו, ויסודותיה היו מוכרים לבעל מקצוע ממוצע בתחום באופן בו יצירת שריון תלת שכבתי בעלת קשיות מודרגת ומלופף בבד קבלר, היו מובנים מאליהם בעיניו.

אכן, בשום מסמך לא מצאתי התייחסות מפורשת לפעולה אותה נועדו להשגה ליבוי השכבות ודרך סידורן, אולם בלור לחלוטין כי היעדר ההנמקה אינו נובע אלא מכך שהדברים בלודים ופשוטים לכל בעל מקצוע עד כי שוב אינם דודשים הסבר כלשהו."

מדברים אלה עולה כי סביר יותר כי טענות המתנגדת שבפניי בעניין העדר חידוש והתקדמות המצאתית היו מתקבלות מאשר נדחות. עם זאת, בהעדר דיון כלשהו בטענת הבעלות, אין לדעת אם מאמצי המתנגדת במישור זה היו נשוא פרי. אדגיש כי משהופסק ההליך, לא אוכל להיכנס במסגרת ההחלטה לפסיקת ההוצאות בהליך לעיון בראיות שהובאו, הערכת משקלן ומהימנותן. אין בפניי אלא את החלטת כב' סגן הרשם והערכה סבירה ביחס לראיות, שהובאו באשר לסיכויי ההתנגדות.

המתנגדת טוענת כי שיקול מדיניות בפסיקת ההוצאות במקרה זה הינו הרצון שלא לרפות את ידיים של מתנגדים פוטנציאליים. שיקול זה אינו מעיני ואולם מבלי לקבוע עד כמה הוא משליך באופן ישיר על הבקשה לפסיקת הוצאות שבפניי, מתווספים אליו שיקולים נוספים, כגון הצורך לנהל את הליכי ההתנגדות ביעילות ובמהירות ועל כך יש למתנגדים השפעה רבה יותר.

מן הצד השני, אין מקום לקבוע שיש לנהל הליכים עד תום ללא צורך כדי לכוון בפסיקת הוצאות, שכן יהיה בכך כדי לעודד ניהול הליכי סרק.

לסיכום אני קובעת כי המתנגדת וכן להוצאות בגין טענות החידוש וההתקדמות המצאתית, אשר סביר כי היו מתקבלות אם היה מתנהל ההליך עד תומו.

עד כאן לעניין עצם החיוב בהוצאות וכעת לקביעת שיעורן. המתנגדת הגישה תצהיר וחשבונות מפורטים על כל הוצאותיה הקוריות להליך בסך כולל של 422,728.95 ₪. מהוצאות אלה הסכימה להפחית כ-100,000 ₪ בגין הוצאותיה בשתי בקשות רשות הערעור שהגישה, בגינם כבר נפסקו לה הוצאות על ידי ערכאת הערעור. בגין הליכי הגילוי בהס נקטה המתנגדת ואשר עסקו בשאלת הבעלות באמצאה ביקשה המתנגדת כי ייפסקו לה הוצאות בסך 185,000 ₪. הוצאות אלה בגין טענה שלא נדונה ולא הוכרעה לא ניתן לפסוק, כפי שפורט לעיל.

מטבע הדברים, יתר ההוצאות שפורטו בחשבונות העסקה אין מספיק מבחיניס בין טענות הנוגעות לחידוש והתקדמות המצאתית לבין הטענות הנוספות של מתנגדת זו, בנוגע לבעלות באמצאה. כידוע, נקודת המוצא בפסיקת הוצאות הנה ההוצאות הראליות אותן הוציא הצד הזכאי לפסיקתן, וזאת בכפוף להוכחתן בפועל. ואולם, או הי נקודת מוצא בלבד. בקביעת שיעור ההוצאות יילקחו בחשבון שיקולים נוספים, ביניהם סבירות ונחיצות ההוצאות, התנהלות הצדדים בהליך ויתר הנסיבות (ראה : פרשת תנובה לעיל, פס' 19-20).

כאשר פסק כב' סגן הרשם למתנגדת השנייה הוצאות בסך כולל של 30,000 ₪, הביע בכך עמדתו כי סכום זה סביר ביחס להוצאות ההליך שנסתיים. המתנגדת טוענת כי ההליך השני דומה במאפייניו להליך שבפניי ומבססת עליו אף קביעת זכותה להוצאות. לפיכך, מודה היא כי לנוכח הדמיון בין ההליכים ניתן לראות בסכום שנפסק בהליך השני אומדן לעניין ההוצאות הסבירות בהליך שבפניי.

בקביעת שיעור הוצאות המתנגדת יש לשים לב כי כבר נפסק בערכאה זו בהזדמנויות רבות כי עיקר הוצאות המתנגד בהליך נוצאות בשלב הגשת כתבי הטענות (ראה למשל: התנגדות לרישום פטנט 133957 - 106 10010615 11267 נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, פס' 10 (2008)). ועם זאת אין להתעלם מכך שבענייננו לא התקיים דיון ולא הוגשו סיכומי הצדדים, אשר בוודאי משאבים מהצדדים ניכרים.

יש לשים לב לכלל השיקולים שהובאו לעיל אני פוסקת למתנגדת הוצאותיה ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 24,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיוס ועד תשלומו בפועל.

ז'קלין ברכה סיגנית רשם הפטנטים

ניתן בירושלים ביוס י"ח שבט תשע"ג 9 ינואר 2013