התנגדות להחזר תוקף פטנט

ההחלטה:

התנגדות להחזר תוקף פטנט פטנט 132540 (בקשה למתן צו חסיון על חלק מן הנספחים לכתב טענות בעל הפטנט)

המתנגדת: גואינג דאץ בע"מ ע"י ב"כ מ. פירון ושות' עורכי דין

בעל הפטנט: יהודה צברי

בעצמו

1. תוקף הפטנט 132540 פקע בשל אי תשלום אגרת חידוש. בעל הפטנט, מר יהודה צברי, הגיש בקשה להחזר תוקף הפטנט. ביוס 24.7.2014 הוריתי על פרסוס הבקשה להחזר תוקף הפטנט בכפוף לתשלום אגרות החידוש החסרות.

2 ביום 23.11.2014 הגישה חברת גואינג דאץ בע"מ התנגדות להחזר תוקף הפטנט. המתנגדת טוענת כי בעל הפטנט זנח במכוון את הפטנט כפי שעולה מהתנהלותו באכיפת הזכויות הנובעות מהפטנט.

3 בעל הפטנט הגיש כתב טענותיו בתשובה להתנגדות וביקש כי יינתן צו חסיון על חלק מן הנספחים לכתב הטענות, המהווים, לשיטתו, סוד מסחרי כמשמעותו בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999. הנספחים בגינם מתבקש הצו הם מסמך אפיון מערכת טכנולוגית ליישום הפטנט (נספח 3 לכתב הטענות); טיוטה של הסכם שיתוף פעולה עם חברת אשראי (נספח 4 לכתב הטענות); הצעה לפיתוח הקמת מערכת המבוססת על הפטנט (נספח 5 לכתב הטענות); הסכם שיתוף פעולה עם משקיע (נספח 6 לכתב הטענות). אציין כי נספח 6 כולל הן את ההסכם והן מכתב ששלח המשקיע המבטל את ההסכם בין הצדדים.

4. לטענת בעל הפטנט המסמכים האמורים מיועדים לעיני הצדדים להם בלבד וחשיפתם עלולה לפגוע בבעל הפטנט ובמיוחד ביכולת שלו להתחרות בשוק הרלוונטי. עוד טוען בעל הפטנט כי הנספחים צורפו כראיה לטענה כי הושקעו מאמצים ביישום ההמצאה הנתבעת בפטנט ועל כן אינם רלוונטיים להליך שבפניי.

5. המתנגדת הגישה תגובתה לבקשה להטלת צו חסיון. לטענתה, לא השכיל בעל הפטנט להוכיח כי המסמכים מהווים סוד מסחרי במיוחד לאור העובדה שמדובר במסמכים שנערכו לפני כ- שנים והם ביטוי למגעיס מסחריים שלא צלחו. עוד טוענת המתנגדת כי בעל הפטנט אינו צד להסכמים ולפיכך מצורך ולטעון לגבי אס טענה כלשהי.

6. עוד טוענת המתנגדת כי אין מקום לסטות מן הכלל לפיו על מסמכי הרשות להיות פתוחים לעיון הציבור. לבסוף טוענת המתנגדת כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וחסרים בה פרטים מהותיים, כגון תאריכי המסמכים וזהות עורכי השם או הצדדים להסכם.

7 סמכותה של ערכאה זו ליתן צו חסיון בהליך בפניה קבועה בסעיף 23 לחוק העוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 הקובע כדלקמן: (א) (ב) (ג) (ד)

8 בית המשפט העליון נדרש לפרשנותו של סעיף זה ברע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' משה דהן (פורסם בנבו, 8.7.2013) (להלן: "עניין רמי לוי"), שס קבע כב' בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחד שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם, בית המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחני, בהליך משפטי בענין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחדי, ובלבד שראה כי העניין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב), אין כדי להגן על הסוד המסחרי. בסעיף זה, "בית משפט" - לדבות בית דין, דשות, גוף או אדם, בעלי סמכויות שיפוטיות או מעין שיפוטיות לפי כל דין.

השופט עמית כי ישנו קשר הדוק בין רלוונטיות המסמכים להליך לשאלת חסיון: "ככל שנמצא כי המסמך רלוונטי לתביעה, אזי יידרש בית המשפט לשאלת התיסיון או האינטרס המוגן המיצב מול אינטרס הגלוי, הרלוונטיות היא אמנם תנאי מקדמי ושלב הכרחי לבחינת הבקשה, עם זאת סוגיית הרלוונטיות וסוגית התיסיון אינן מנותקות זו מזו והן מקיימות ביניהן יחסים של מעין "מקבילית כוחות", בהתאם למידת הרלוונטיות ולעוצמת החסיון או האינטרס המוגן.

נקודה נוספת שעל בית המשפט לקחת בחשבון, עודנו בא לאזן בין האינטרסים הנוגדים, הוא החשש לפגיעה בצד שלישי שאינו צד לדיון (ראו: יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - נסיון להשלטת סדר" ספר אודי קיטאי 247, 8 (2007))," עוד יש לזכור כי הכלל בהליכים אזרחיים הוא הגילוי והחסיון הוא החריג ודרך פריזמה זו יש לבחון את בקשת החסיון. דברים ברוח זו נאמרו ברע"א 7598/14 תיאופילוס ג'אנופולוט ( "תיאופולוס השלישי"), הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים נ' הימנותא בע"מ (פורסם בנבו, 06.01.2015) עם כי בדונו בטענת חסיון דתי ולא מסחרי: "גישת הפסיקה כלפי חסיונות היא, במידה בה, השדנית, ורק במצבים מלוחדים וחליגים *וכד חסיון או אינטרס נוגד שבנסיבות העניין יהיה בו כדי לגבור על ערך גילוי האמת. במסגרת האיזון הנדרש יש לקחת בחשבון, בין השאר, את חשיבותם היחסית של השיקולים הנוגדים; מידת הרלוונטיות וחיוניותו של המסמך לגילוי האמת; קיומן של לאיות חלופיות ; ומידת ההשפעה של הגילוי על האינטרסים המלונים ..."

ראשית יש להידרש למידת הרלוונטיות של המסמכים, לגביהם נתבקש החסיון. מידת הרלוונטיות נקבעת בהתאם לפלוגתאות שבהליך הנגזרות מכתבי הטענות של הצדדים. ההליך שבפניי הוא הליך התנגדות להחזר תוקף פטנט, אשר עילותיו מצומצמות הן וקבועות בסעיף 1 לחוק הפטנטים, התשכ"צ - 1967 (להלן: "החוק"), הקובע כדלקמן:

"כל אדם רשאי להתנגד לבקשת החזר תוקף, תוך שלושה חדשים מיום הפרסום, בשל העילה כי לרשם לא היה סוד להורות על פרסום הבקשה."

לפיכך על המתנגדת להתמקד בטענותיה בשאלה האם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 60 להחזר תוקף הפטנט. סעיף זה קובע שלושה תנאים להחזר תוקף:

א. אי תשלום אגרת החידוש נבע מסיבות סבירות; ב. בעל הפטנט לא רצה בפקיעת תוקפו; ג. הבקשה להחזר תוקף הוגשה בסמוך לאחד שנודע לבעל הפטנט ממאי התשלום."

המתנגדת טוענת בהתנגדותה כי 'התנהלותו של המשיב לאורך השנים הינה משמעותית, תמוהה ובלתי אחראית". במילים אחרות, לטענתה, בעל הפטנט רצה בפקיעת תוקפו של הפטנט או לכל הפחות היה אדיש לזכותו.

בתשובה לטענות אלה תיאר בעל הפטנט את ניסיונותיו למסחר את ההמצאה הנתבעת. לתמיכה בטענותיו צירף את הנספחים לגבים מתבקשת הטלת הצו. בכתב טענתו תיאר בעל הפטנט כל אחד מהמסמכים ותאריך עריכתו. המסמכים שנכללו בבקשת החסיון נערכו בשנת 2007-2008, מספר שנים לפני פקיעת תוקף הפטנט. על כן מידת הרלוונטיות של מסמכים אלה להליך ההתנגדות שבפניי אינה גבוהה. יתרה מכך, לטעמי, תוכן המסמכים אינו רלוונטי כלל להליך זה ודי בכך שנערכו במועד בו נערכו ולמטרת מסחור הפטנט.

אני סבורה כי רגישותם המסחרית של המסמכים עולה באופן ברור מתיאורו בכתב הטענות ואף מתוכן, לאחר שעיינתי בהם. מדובר במסמכים שהוכנו לעיני בעל הפטנט (או לעיני בעל הרשיון הייחודי בו), ובהסכמים שנערכו לעיני הצדדים להם ויש להניח כי לא פורסמו לאחר שלא צלחו. איני סבורה כי ניתן לצפות כי מסמכים מעין אלה יהוו מידע ציבורי.

על כן באיזון בין הרלוונטיות הנמוכה של תוכן המסמכים למחלוקת שבין הצדדים לבין הנזק בחשיפתם עבור בעל הפטנט, סבורה אני כי ידו של החסיון על העליונה. אדגיש כי קביעה זו הינה לכאורית בלבד ומבוססת על כתבי הטענות של הצדדים, שהרי טרם הוגשו ראיותיהם בהליך.

טוענת המתנגדת כי יש לדחות את הבקשה אף בשל אי צירוף תצהיר התומך בטענות בעל הפטנט. לעניין זה נקבע בהחלטת כב' סגן הרשס (כתוארו אז) בעניין פטנט מס' 118045 בקשה להארכת תקופת הגנה - בקשה למתן צו חיסיון ‏ 5/150/82.60668/ (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 16.1.2005) כי היה מקום לצרף לבקשה למתן צו חסיון הנדונה בפניו תצהיר או מסמך אחר שיתמוך בעובדות הבקשה.

טענה דומה הועלתה בבית המשפט העליון בעניין "רמי לוי". בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי די היה בתצהיר גילוי מסמכים במסגרתו נטענה טענת החסיון ואין צורך בתצהיר נוסף שיתמוך בבקשת החסיון. עוד נקבע שס כי ממילא אין להתיר חקירה על תצהיר גילוי מסמכים (ראה פסקה 17 לפסק הדין). בענייננו נמצא פירוט מספיק בבקשה עצמה ובכתב הטענות. יתרה מכך, המסמכים הועברו לעיוני במלואם. איני רואה כי היה הכרח לצרף תצהיר במקרה זה, בו רגישותם המסחרית של המסמכים עולה מתיאורו ללא כל הבהרה נוספת. אין ספק כי לא בכל מקרה ניתן יהיה להסתפק במסמך עצמו ובתיאורו ובהחלט סביר כי יידרש תצהיר תומך במקרים המתאימים.

8. ואת ועוד, בעל הפטנט בחר לצרף את הנספחים לכתב הטענות, אך בהחלט היה רשאי לצרפם רק בשלב הראיות (שהרי מכוח תקנה 93 לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח - 1968 הליך ההתנגדות להחזר תוקף פטנט מתנהל על פי סדרי הדין הקבועים להתנגדות למתן פטנט). במקרה כזה ובהעדר הליך גילוי מסמכים סדור בהליכי התנגדות, הייתה המתנגדת מתוודעת לקיומם בשלב מאוחר בהרבה של ההליך. על כן אין למעשה למתנגדת זכות לעיין במסמכים אלה בשלב זה ויש להניח כי לו היה בעל הפטנט מיוצג במסגרת ההליך, כלל לא היה מצרף את המסמכים לכתב טענותיו.

סוף דבר

9. בשלב והיוותרו נספחים 3 - 6 לכתב טענות בעל הפטנט חסויים. במידה ותסבור המתנגדת בהמשך ההליך כי הרלוונטיות של מסמכים אלה להתנגדות זו הינה רבה, פתוחה בפניה הדרך לעתור לגילויים.

20. אין צו להוצאות.

ז'קלין ברכה סיגנית רשם הפטנטים

ניתן בירושלים ביוס = ט"ז אייר תשע"ה 7 מאי 2015