החלטות שיפוטיות | שילון צוקרשטיין ושות'

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לסיימן מסחר מס' 242,256 (בקשה להפקדת ערובה)

המבקשת: מזרח ומערב חנויות בע"מ (מבקשת הסימן בהליך העיקרי) באמצעות ב"כ אבי מונטקיו, עו"ד

המשיבה : מזרח ומערב יבוא ושיווק בע"מ (המתנגדת בהליך העיקרי) באמצעות ב"כ קרמר ושות', עו"ד

ה ח ל ט ה

1. בפני בקשה להורות למשיבה, שהגישה התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 242256, ליתן ערובה מספקת אשר לא תפחת מסך של 100,000 ₪ להבטחת תשלום הוצאותיה של המבקשת וכיסוי נזקיה בגין הגשת ההתנגדות. המבקשת מבססת בקשתה על הוראות סעיף 3 א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999.

עיקר טענות הצדדים

2. המבקשת טוענת כי כאשר בעל הדין כנגדו מתבקשת הפקדת ערובה הנו תאגיד ואינו אדס פרטי בשר ודם, חיוב בהפקדה להבטחת הוצאות בעל הדין שכנגד יהיה הכלל ולא החריג. המבקשת טוענת כי כלל זה הוחל גס בהליכיס בפני רשם סימני המסחר.

3 לשיטת המבקשת בהינתן הכלל האמור, הנטל להראות כי אין צורך בהשתת ערובה מונח על כתפי המשיבה. ואת, בין היתר, גס בהתאס להחלטת בית המשפט המחוזי ב-ת.א. (ת"א)

6 אילי.טי.איי.אס שירותי תנועה בע"מ נ/ 16 2666 (פורסם בנבו). ההנחה היא שברשות המשיבה מצוי המידע הרלבנטי באשר למצבה הכלכלי אותו תוכל להציג כטענה שלא להשתת עליה ערובה.

4. מעבר לכלל והנטל אשר לשיטת המבקשת רוב על המשיבה, סבורה המבקשת כי בנסיבות מקרה זה ישנו חשש מיוחד שהמתנגדת לא תוכל לעמוד בתשלום ההוצאות ככל שייפסקו נגדה בהליך זה. המבקשת מנמקת, כי חשש זה עולה לאור רישומי של שעבודיס ברישומי רשם החברות לגבי המבקשת: שיעבוד צף על כל נכסי המשיבה ושני שעבודיס ספציפיים על רכיבים כולל לטובת בנק דיסקונט בע"מ.

דיון

בנוסף, מצביעה המבקשת על אמירותיה של המתנגדת במסגרת כתב תביעה בהליך אחר המתנהל בין הצדדים בבית משפט מחוזי ב-ת.א 19922-10-10 (להלן: "הליך ההפרה"), בו דווח על אובדן מכירות בגובה של 5,000,000 ₪ בשנה האחרונה. אין חולק שבאותו הליך אחר מצא בית המשפט המחוזי לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בגובה 40,000 ₪.

המשיבה אינה חולקת שהכלל הוא שיש להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשת אם יפסקו לזכותה הוצאות בהליך. אולם, טוענת שתוכל לשאת בהוצאות במידה וכאלה יפסקו כנגדה. זאת בעיקר לאור דוחות כספיים שלה לפיהם, לשיטתה, הרווחים של המתנגדת במגמת עליה מאז שנת 2000 ולכן ניתן ללמוד מזה על חוסנה הכלכלי של המשיבה.

באשר לפסיקת הערובה במסגרת הליך ההפרה שבפני בית המשפט המחוצי, טוענת המשיבה שהדוחות הכספיים האמורים לא היו בפני בית המשפט, שכן דוחות אלה צורפו רק במסגרת תצהירי העדות הראשית לאחר מתן ההחלטה בעניין הערובה.

המשיבה טוענת כי שלושת שעבודים אליהס מתייחסת המבקשת בוטלו. לשיטתה, מדובר בשני שעבודים על רכב שמזמן בוטלו ושעבוד צף שנבע ממדיניות הבנק להחתיס את הלקוחות עליו. ביטולים של שעבודים אלו לא עודכן ברשם החברות, המתנגדת צרפה אישוריס מהבנק על הסרת השעבודים.

המשיבה מוסיפה ומטענת שלאור סיכויי ההליך נסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדת ערובה. זאת, לאור הסיכוייסם הגבוהיס לטעמה לכך שיתקבלו טענותיה לדמיון הרב והמטעה שבין סימניה של המשיבה - יוזמת ההליך - ובין סימניה של המבקשת. לעניין זה קושרת המשיבה את הדברים כפי לטענות שונות שהועלו בין הצדדים בהליך ההפרה האמור ובהליכיס שוניס אחריס.

בכך סבורה המשיבה שהראתה שהיא נופלת בגדר החריג שנקבעו בפסיקה (הנדונה להלן) לכלל של השתת ערובה על חברה.

שני הצדדים אין חולקים על סמכותו של רשם סימני המסחר להורות על הפקדת ערובה. שאלה זו נדונה והוכרעה במספר רב החלטות (ר' למשל, התנגדות לרישום סימני מסחר מס' 6, 151487 (בקשה למתן ערובה לתשלום הוצאות) :166 .620 :8 11טוה2) 6קקנוינכ) נטכ) נ' מיס אל אופנה עילית לנשים (1992) בע"מ, פורסם באתר רשות הפטנטים (2008); רע"א 7 נאות אואזיס מלונות בע "מ ואח' נ' זיסר, פורסם בנבו (2008)).

המבקשת מגישה בקשתה על סעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999. ב-רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים, פורסם בנבו (2009) (להלן: "פרשת ל.נ. הנדסה ), נקבעו התנאים והמבחנים שיש להפעיל בבחינת בקשה להפקדת ערובה על פי הוראת החוק האמורה:

" מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. וּהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שס בעמ' 4). והוא שלב הבדיקה השני. בהקשר והיא יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג" (ההדגשה אינה במקור).

מכאן שנתונה חזקה הניתנת לסתירה לפיה חברה חייבת בהפקדת ערובה. (ר' גם: רע"א 7 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' זיסר, פורסם בנבו (2008); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (לא פורסם, 23.5.2011)). נשאלת השאלה אם בטענות ובראיות המשיבה שהוגשו בפני יש כדי להצדיק חריג לכלל ולהימנע מהשתת ערובה.

המשיבה הגישה חלקים של דוחות כספיים משנת 2000 ועד שנת 2010. בדוח של שנת 2000 צוין בראשית הדף כי מדובר בדוח שאינו מבוקר, לגבי שאר הדוחות לא ברור אם מדובר בדוחות מבוקרים אם לאו. כלל המידע הפיננסי שהוצג מבחינת פעילותה של החברה הוצג באופן חלקי באמצעות תצהירו של מנהלה של המשיבה. זאת בעוד שמסמכים מטעמו של רואה החשבון של המשיבה אשר ייתכן והיה יכול להסביר את המשמעות של המכלול השלם של הדוחות הכספיים, הוגשו למעשה על ידי המבקשת לאחר שאלה הוגשו בהליכים אחרים.

אך מעבר לשאלת אופן הצגת מסמכים מלאיס באופן אשר היה מאפשר גזירת מסקנות כלכליות כאלה או אחרות, הרי שכפי שעמדה על כך המבקשת, נמסרה תשובה במסגרת הליך המתנהל בשנת 2012 על מנת להראות דבר מה על חוסנה הכלכלי העדכני של המשיבה.

מן הראוי היה להציג דבר מה לגבי דוחותיה לשנים שחלפו מאז שנת 2010, מועד חלקי הדוחות האחרונים שהוגשו.

הוא הדבר גס באשר לחומרים שהובאו מבנק דיסקונט. המכתב שהוצג מהבנק אמור מצביע על כך שלרשות המשיבה עומדת מסגרת אשראי מאוד גבוהה אך בהעדר פירוט באשר למידת ניצול קו האשראי לא ניתן לקבוע דבר. ממילא מועדו של המכתב הוא 29.5.2011 וגס כאן נותרת התהיה באשר למצבה הכלכלי הנוכחי של המשיבה בשנת 2012 עת היא מבקשת פטור מהשתת ערובה.

מכאן, שעל פניו אין באפשרותי ללמוד דבר באשר למצבה הכלכלי העדכני של המשיבה מהחומרים החלקיים שהוצגו וכפי שהוצגו.

בפי המשיבה גם סיל טענות באשר לסיכויי הצלחתה בהליך. אין בדעתי לקבוע מסמרות כלשהן בעניין טענותיה אלה אשר עוד צריכות להתברר בפני. כך גם אין בדעתי ליתן משקל למשמעות השתת הערובה לגבי התנהלות הצדדים בהליכיס אחריס שאין בפני.

מכאן שאיני מוצא שהמשיבה עמדה בנטל לשכנע שאין מקום להשתת ערובה על החברה.

במידה שיש מקום להורות על הפקדת ערובה, באשר לשיעור הערובה נקבע בעניין ל.נ. הנדסה:

"משמסתייסם שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגותו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים" (ההדגשה אינה במקור).

מידתיות ותבוטא באיוון ביו הפגיעה הפוטנציאלית במבקשת אל מול זכות הגישה לערכאות, מה שמתעצם בהליך התנגדות בפני הרשם שכן בזכות גישה זו גלוס בין היתר גס אינטרס ציבורי ולאו דווקא רק אינטרס פרטי.

בנוסף, בקביעת שיעור הערובה יש להביא בחשבון את נסיבות המקרה ואת טיב ההוצאות אשר עשויות להיקבע במידה וייפסקו.

3. בהתחשב במכלול השיקולים הרלבנטיים להכרעה בבקשה להפקדת ערובה ובנסיבות העניין שלפני, הריני מורה למשיבה להפקיד ערבות אישית מטעס הבעלים של המשיבה בסך 40,000 ₪ להבטחת כיסוי הוצאות המבקשת בהליך. כתב הערבות האישית יופקד במזכירות בית הדין תוך 14 ימים ממועד החלטה זו.

אסא קלינג

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ניתן בירושלים ביוס | ט' אלול תשע"ב 7 אוגוסט 2012 סימוכין: 2-1