⚖️ החלטה שיפוטית

התנגדות לרישום סימן מסחר

החלטות שיפוטיות

ערכאה: בית הדין של רשות הפטנטים

הצדדים

צד א'

מתנגדת

  • שם: 5 צ0 זט 553
  • בא כח: עו"ד גילת, ברקת ושות'
צד ב'

מבקשת

  • שם: זצה א פז זה 3 תע דז זז = זה 1
  • בא כח: עו"ד עדין ליס, משרד עורכי דין

ההחלטה:

התנגדות לרישום סימן מסחר

12 ", זה א" (מעוצב) (בקשה למתן צו חסיון)

המתנגדת: 5 צ0 זט 553 ע"י ב"כ גילת, ברקת ושות', עו"ד

המבקשת: זצה א פז זה 3 תע דז זז = זה 1

1[ אסצג ע"י ב"כ עדין ליס, משרד עורכי דין

ה ח ל ט ה

1. בפניי בקשת המתנגדת למתן צו האוסר על פרסומו של נספח / לתצהיר הראיות מטעם המתנגדת וזאת בהתאם לסעיף 23 לחוק העוולות המסחריות, התשנ"ט - 1999. לטענת המתנגדת המסמך כולל את פירוט ההכנסות ממכירות של מוצריס הנושאים את סימני המתנגדת ואת פירוט השקעותיה בפרסוס ועל כן מהווים סוד מסחרי. ממשיכה המתנגדת וטוענת כי לאור ההצהרה הכלולה בתצהיר כי המכירות וההשקעות בפרסוס של המתנגדת הינן ניכרות לא תיפגענה זכויותיה הדיוניות של המתנגדת.

2 המבקשת סבורה כי יש לדחות את הבקשה. לטעמה, אין ליתן צו חסיון בשעה שהמתנגדת מעוניינת להסתמך על הנספח כראיה. ממשיכה וטוענת המבקשת כי יש להסתפק במתן הוראות באשר לאופן הגשת הראיה ואין לנקוט בצעד מרחיק לכת של חסיון.

3 המתנגדת טענה במסגרת תגובתה לתשובת המבקשת כי כאשר ידוע למבקשת מה כולל הנספח ואיו מדובר בראיה המרכזית בהליך, אין צורך ממשי בחשיפת הראיה.

4. סעיף 23 לחוק העוולות המסחריות קובע את התנאים למתן צו חסיון במסגרת הליך משפטי על מנת להבטיח את שמירתו של סוד מסחרי, כדלקמן:

"(א) בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם.

(ב) בית המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיה שיש בה סוד מסחרי.

(ג) בהליך משפטי בענין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בה סוד מסחרי, ובלבד שראה כי העניין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב), אין כדי להגן על הסוד המסחרי,

(ד) בסעיף זה, "בית משפט" - לרבות בית דין, רשות, גוף או אגף, בעלי סמכויות שיפוטיות או מעין שיפוטיות לפי כל דין."

5. אין מחלוקת בין הצדדים כי המידע הכולל בנספח ‏ הינו "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק ועל כן עשוי לחסות תחת צו. השאלה שבמחלוקת הינה האם יכול בעל דין לבקש להסתמך על מידע הכלול במסמך כראיה ובד בבד למנוע מן הצד השני לעיין באותו מידע. יודגש, איו מדובר בדרישה של הצד השני לחשוף מידע המצוי בידי בעל דין, אלא בדרישה של אותו צד הן להסתמך על המידע החסוי והן להותירו חסוי מעיני הצד השני תוך חשיפתו לערכאה בלבד.

6. בעניין ת.א. (ת"א) 6416-05-10 ת.מ.נ. התקנים בע"מ נ' א.צ.מ. איבזור וציוד מכוניות בע"מ (פורסם בנבו, 24.4.2013) סבר בית המשפט בתמצית כך:

"דעתי היא כי על פי שיטת המשפט הנוהגת בארצנו, אין אפשרות להיעתר לבקשה להגשת ראיה תוך הסתרתה מהצד שכנגד (הדברים אמורים לכל פחות בהליך אזרחי):"

7 בית המשפט המחוזי סבר כי משעה שבשיטתנו בעל הדין הוא שבוחר את ראיותיו, יש להטיל את הסיכון על אילו ראיות יסתמך על מנת לשכנע בצדקתו. ברי כי קיימת בהליך האזרחי חובת גילוי מסמכים ואולס מרגע שנתקבלה טענת חסיון אין חובה לחשפו במסגרת הגילוי. זאת ועוד, באותה שיטה, לצד שכנגד קיימת וכות לחקירה נגדית של עדי הצד שכנגד. לפיכך -

"נמצא, שקבלתה של בקשה להגשת ראיה, תוך אי גילויה לצד שכנגד, משמעה, מניעת האפשרות מהצד שכנגד לעריכת חקירה שכנגד, ובכך לשלול ממנו את הכלי החשוב ביותר שבידיו לערעודה או לסתירתה של גרסת ה*ר:ב."

8 בית המשפט סבר באותו עניין כי פתרון הביניים, לפיו בית המשפט יעיין בראיה אינו פתרון ראוי בשיטת משפט אדוורסרית.

המתנגדת מנסה לאבחן פסיקה זו. לטעמה, מרכזויות הראיה "החסויה" היא שעמדה בבסיס ההחלטה. איני סבורה שכך יש להבין את דברי בית המשפט בעניין וּה. מרכזיות הראיה מהווה נדבך נוסף, או כדברי בית המשפטי "הדברים אמורים בקל וחומר".

הצדדים הפנו להחלטות שניתנו בהליכי חד-צדדיים בפני ערכאה זו ובראיות שהוגשו להוכחת אופיו המבחין של סימן אשר כללו, לטענת המבקשים באותם עניינים, סוד מסחרי. כפי שנאמר באותן החלטות בהליך חד-צדדי אין בעל דין שכנגד ועל כן האינטרסיס הדיוניים של צדדים שלישיים שעלולים להיפגע ממתן הצו הינס פחותים (ראה, בין היתר, בקשה לרישום סימן מסחר 243620 "חלית? נפצעת?" המרכז למימוש זכויות רפואיות בע"מ (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 1.12.2014). עוד נאמר שם כי החסיון עשוי להמשיך ולחול גם בהליך התנגדות ככל שיהיה כזה לאחר קיבול הסימן. עס זאת, ברי כי השאלה שנדונה שס חינה האס ניתן לחייב את בעל הדין הטועו לחסיון לחשוף לצד השני את הראיה, כאשר הצד השני הוא שמבקש להסתמך על הראיה החסויה ולא הטוען לחסיון.

עוד נקבע כי משעה שצד שילב את הראיה בכתב בי-דין מטעמו, לא יוכל עוד ליהנות מחסיון:

"במסגרת הדיון מיום 17.9.2014 השיב המומחה שערך את הסקד, פרופ' כץ, לשאלותי בעניין אופן עדיכת הסקר ותוצאותיו והמסקנות העולות ממנו. משהסתמכה המבקשת על חוות הדעת בטענותיה בהליך ההתנגדות, יש לאפשר למתנגדות לעיין בפרוטוקול הדיון וככך שתוגש חוות הדעת כראיה בהליך, להסתמך על הדברים שנאמדו באותו דיון.

זאת ועוד, הליך רישום הסימן הינו הליך פומבי בעיקרו ועל כן גם צד שלישי המעוניין בעיון רשאי לעיין ובוודאי צד להליך הנוגע לדישוס הסימן (ראה סעיף 6 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב - 1972 הנוגע לעיון בפנקס וכן חוזר רשם 0028/2014 - סימני מסחר "עיון בתיקי בקשות לרישום סימן מסחר" מיום 26.8.2014).

כעת נותר לדון בסעיפים שבתצהירים שהוגשו מטעם מבקשת הרישום אשד ניתן בגינם צו חסיון. לאשית, ברוד כי אותם סעיפים הדנים בחוות דעת המומחה אינם יכולים לחסות תחת הצו משעה שהמבקשת וויתדה על חסיון חוות הדעת. *תר הסעיפים הנוגעים לסעיף ההשקעות בפרסום ועודצי הפדסום אף הס נחשפו משעה ששולבו בהודעת המבקשת שכנגד בתשובה להתנגדות (ראה סעיפים 28 ו-29 להודעה). מספדם המדויק של העובדים המועסקים אצל המבקשת, כפי שהוא מופיע בסעיף 7 לתצהידו מיום 3 אכ אינו רלוונטי לשאלת אופיו המבחין של הסימן ועל כן המבקשת רשאית להשחירו בטרם תעביר את העתקי התצהירים למתנגדות תוך 7 ימים ממועד מתן החלטה זו."

(התנגדויות לרישום סימן מסחר 243620 "חלית? נפצעת?" (בקשה לגילוי מסמכים) לשכת עורכי הדין בישראל ואח' נ' המרכז למימוש זכויות רפואיות בע"מ (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 17.9.2015).

2. טוענת המתנגדת כי הראיה אינה כה מרכזית שאי גילויה לצד שכנגד תפגע בזכויותיו הדיוניות. עס זאת, ברי כי לא תוכל המבקשת לחקור על תוכנו של הנספח. עניינו של הנספח טבלאות המפרטות את היקפי המכירות והפרסום של המתנגדת בישראל של המוצריס הנושאים את סימנה "41.5 צ" אשר נטען כי הסימן המבוקש לרישום דומה לו עד כדי להטעות. אציין עוד כי סימן המתנגדת רשום בישראל משנת 1938 (סימן מסחר 4859).

3. מקובלת עליי עמדת המבקשת כי ישנם אמצעים אחרים לשמור על הסודיות של המידע אשר יפגעו במידה פחותה יותר בזכויותיה. כך ניתן להורות כי הראיה תהיה חסויה מצדדיס שלישיים אך תיחשף לצד השני. לחלופין, יוכל המצהיר להעיד על הנתונים באופן כללי בלבד.

4. סוף דבר, הבקשה נדחית והנספח לא מהווה ראיה במסגרת ההליך.

5. המתנגדת תישא בהוצאות המבקשת בגין בקשה זו ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

6. המועד להגשת ראיות המבקשת יימנה ממועד מתן החלטה זו.

ז'קלין ברכה

פוסקת בקניין רוחני סגנית רשם הפטנטים

ניתן בירושלים ביום י"ז סיוון תשע"ו 3 יוני 2016