החלטות שיפוטיות | שילון צוקרשטיין ושות'

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגם וסימני המסחר

בפני כב' הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביץ

התנגדות לרישום פטנט מס' 133957 (בקשה לפסיקת הוצאות)

מבקשת הרישום: .16 615טסע 8207ק

ע"י ב"כ לוצאטו את לוצאטו, עו"פ

המתנגדת : טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ע"י ש. הורביץ ושות', עו"ד

ה ח ל ט ה

1. בפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך התנגדות זה. המתנגדת הגישה הודעת התנגדותה ב- 0 ביולי 2006. כתב טענותיה של המתנגדת הוגש, לאחר מספר בקשות ארכה, ביוס 10 במאי 2007. מבקשת הפטנט הודיעה על זניחת בקשתה ביוס ה-5 באוגוסט 2007.

2 המתנגדת עותרת לפסיקת ההוצאות הריאליות שהיו לה ומביאה להוכחת אותן הוצאות את תצהירו של עו"פ ריצ'ארד פישר מטעמה, אליו מצורפים חשבונות עסקה מפורטיס.

3 ההוצאות המבוקשות נחלקות לשניים. עלות הכנת חוות דעת מטעם משרד עוה"פ ווב ושות' בסך 34,500 ש"ח ועלות ששולמה לבאי כוחה של המתנגדת, המייצגיס אותה בהליך ההתנגדות בפני הרשם, בסך כ-96,000 ש"ח.

4. טענה מרכזית של המתנגדת במסגרת בקשה זו לפסיקת הוצאות היא היותה של בקשת הפטנט בקשת סרק. לא מצאתי לנכון להיכנס לבדיקת טענה זו, משום שאין דרך להכריע בה מבלי לדון בהתנגדות לגופה. ואת אין ביכולתי לעשות ואיני רואה כל צורך לעשות כן. אולם, בהחלט יכולה להתקבל טענה כי תרס שראו עיני המבקשת את כת הטענות של המתנגדת חשבה היא כי אמצאתה כשירת פטנט היא. אף יותר מכך, מוכן אני להניח כי הטעמים שעמדו בבסיס זניחת הבקשה, היו טעמים אחרים, שאינם נוגעים לסיכויי

הצלחתה בהליך ההתנגדות. גם גורל האמצאה בהליכים שנערכו המתנהלו או שהתנהלו במשרדי הפטנטים אחרים בעניין אינם מעל ואינם מורידים לעניין וכן.

בעניינו חשובה רק העובדה כי כל הוא שצד החוזר בו במהלך ניהול הליך על ריב בפני הרשם, צריך לשאת בהוצאות הצד שכנגד, תהא הסיבה לזניחה אשר תהא.

טוענת בפני המבקשת כי סמכותו של הרשם כפי שנקבעה בסעיף 162 (ב) לחוק הפטנטים, התשכ"א-1967, היא לצוות על תשלוס הוצאות סבירות, ומכך היא מסיקה כי אין מקום לפסיקת הוצאות ריאליות כפי שהיו בפועל למתנגדת. אין בידי לקבל טענה זו. הפסיקה בכלל וברשות הפטנטים בפרט, מכירה בזכותו של צד מתדיין לקבל את ההוצאות שהיו לו

בפועל. ראה החלטה בעניין 1.1₪11160 5606% נ' בקי שיפרוט (התנגדות לסימן מסחר 6 - בקשה לפסיקת הוצאות), מיוס 23 במאי 2006. כבוד השופט ברנזון קבע בשנת 4 כדלהלן, בפרשת ע"א 541/63 רכס נ' הרצברג, פ"ד יח(2) 127 :

"אם אמנם נכון הדבר [...] כי הנוהג של בתי-המשפט הוא לפסוק שכר עורך דין (מתחת לסכומים הנגבים כרגיל על ידי עורכי דין בעלי עמדה, הדי שהגיע הזמן לשנותו ולפסוק לבעלי דין הוצאות ריאליות קבועות למציאות. בפסקי-הדין הדברים של בית-משפט זה, שדנו בשאלה זו, הודגש הדגש על ידי המדונים והממעיטים כאחד, כי בהיעדר סיבה מלוחה שתצדיק אי-פסיקת הוצאות או פסיקת מופחתות לבעל- דין שזכה במשפט, מן הדאוי לפסוק לו הוצאות מלאות שלא יגרמו לו חשדון כס,"

פרשת בג"צ 891/05 תנובה נ' משרד התעשיה והמסחר, תק-על 2(2005) (להלן: "עניין תנובה") נסובה על השאלה אם זכאי בעל דין לשיפוי מלא בגין כל הוצאותיו, כולל שכר הטרחה ששילם בפועל לבא כוחו, או שמא להוצאות חלקיות או "סבירות" בלבד. כבוד הרשם יגאל מרזל קבע כי כלל המוצא הוא שיפוי הזוכה בדינו בהוצאותיו הריאליות, כל עוד אין הן חורגות מהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות שנדרשו בהליך. ראה סעיף 19 :

"מהי לפיכך הגישה הראויה בעניין זה? תשובתי לשאלה היא זו; כי עקרון שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כל ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכל התרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלוונטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי [..]. הוצאות המשפט אינן פדס או בונוס לצד הזוכה אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך [...]. לפיכך, אין בהכרח לשפות על כל ההוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות של בעל הדין [...]. ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך לאוי על די הזוכה [...]. פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת היא אפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבות:ו."

כאמות מידה לאותו רף עליון של הוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות בהליך פלוני מציע כבוד הרשם מרזל להביא בחשבון, בין היתר, את מידת המיומנות והמומחיות הנדרשת לניהול ההליך ואת חשיבותו האובייקטיבית של ההליך עבור בעלי הדין. הוצאות שמקורן ברשלנות של בעל דין או בחירות יתר בה בחר לנקוט, אינן ראויות לשיפוי.

מעבר לדרוש אוסיף כי נקיטת סעיף 162(ב) לחוק הפטנטים בתיבה ‏ הוצאות סבירות' אין בה כדי לשלול מן הרשם את הסמכות לפסוק הוצאות ריאליות, או אף להדריכו שלא לעשות כן כנקודת מוצא. עצם השימוש בתיבה ‏ הוצאות' מלמד על כך שהחוק מסמיך את הרשם לפסוק הוצאות ריאליות. המונח 'הוצאות סבירות', מלמד על כך שהרשם צריך לבחון את סבירותן של ההוצאות אותן הוציא הצד שזכה בדינו בתקופה ישתמש באמדן כדי לצוות על הצד שכנגד לשלמן. אכן, אף תקנות סדר הדין האזרחי הנוגעות לפסיקת הוצאת (ראה תקנות 511-519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) מעניקות לבית המשפט שיקול דעת נרחב בשומת ההוצאות, תוך התחשבות בסבירותן, אולם כאמור בפרשת תנובה (לעיל) נקודת המוצא היא פסיקת הוצאות ריאליות, בכפיפות להוצאות סבירות.

למותר לציין, פסיקת הוצאות ריאליות מותנית בהוכחתן בפועל, בבחינת המוציא מחברו - עליו הראיה. פעמים רבות לא ניתן לפסוק הוצאות ריאליות עקב חסר ראייתי שאינו מאפשר לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת את אמדן ההוצאות ואת העובדה כי הן הושקעו ישירות בניהול ההליך. כך נפסק בהתנגדות לרישום פטנט מספר 141703 (בקשה לפסיקת הוצאות):

"ציד החפץ כי :ובאו בחשבון פסיקת הוצאותיו גם הוצאות בהן נשא בפועל, מדרש לרמה מסוימת של הוכחה ופירוט. שאם לא יעשה כן צפוי בעל דינו להכחיש הוצאותיו אלה ובידו לא תינתן הזדמנות נוספת לתקיל את בקשתו".

לשם קביעת שכר טרחת עורך דין ריאלי, ניתן להגיש הסכם שכר טרחה. ראה הודעתו של כבוד הנשיא אהרן ברק (בתוארו או) מיוס 6 בפברואר 1998 שפורסמה בפ"ד נא(1) 1 :

'בקביעת שיעור שכר טרחת עורך דין רשאי בית המשפט להביא בחשבון ההסכם שכר טרחה בכתב שנערך בין עורך הדין ללקוחו"

בפני אמנם לא הוצג ההסכם שכר טרחה אולם הוצגו חשבונות עסקה מפורטים. מעיון מעמיק בהם, אני מתרשם אשר משקפים באופן את ההוצאות שהוציאה המתנגדת בקשר עם ניהול הליך ההתנגדות.

בשלב זה ואף אדגיש כי האופי השיפוטי בו התנהלו הליכים בפני הרשם מחייב את הצדדים בהליך על ריב לכלול את כלל טענותיהם העובדתיות והמשפטיות בכתב הטענות המוגש מטעמה. כתב טענות זה חותך את חזית המחלוקת ואין יד הרשם קלה על שינויי חזית המבוקשים לאחר שלב זה. כפועל יוצא מכך החלק הרי של ההוצאות ובכלל זה עריכת חוות דעת ואיסוף מסמכים, כמו גם לימוד התיק, צריך להיעשות בשלבים הראשונים לניהול התיק ואף לפני כן, ואף לא הוחלט אם להגיש הודעת התנגדות או לא.

לגופו של עניין טענה המתנגדת כי בתקופה פנתה להכנת כתב טענותיה ניסתה לנהל משא ומתן עם המבקשת. אין בידי נתונים לגבי אותו משא ומתן, אולם מרוב הדברים אני למד כי הוא התנהל עד לחודש אפריל 2007, כפי שטענה המתנגדת. אני מניח שהמבקשת לא תקופח אם אניח שמתוך חמש החשבוניות שהונפקו על ידי באי כוחה של המתנגדת בתקופה זו ושסכומן הוא כ29,000 ₪, כשליש משכר הטרחה עם אותם ניסיונות פשרה. על כן אפחית סכום של 10,000 ₪ מסכום החשבוניות הכולל. שאר הפירוט שבחשבונות, נראה לי תואם את מורכבות התיק, ואת היקף החומר שהוגש (כתב טענות על מאות עמודי נספחיו).

באשר לחוות הדעת שהוכנה על ידי עוה"פ ווב ושות'. טוענת המבקשת כי זו הוכנה לצרכי הליכים אחר בעולם העוסק באותה האמצאה ולא לצורך ההליך דנן.

איני רואה כל ראיה מהותית, נסיבתית או אחרת שתצדיק הנחה זו. תאריך החשבונית הוא דצמבר 2006, בעת כשקד באי הכוח על כנת כתב הטענות, ואין בפני כל ראיה לסתר את הטענה לפיה חוות הדעת הוכנה לצורך ההליך דנן. כפי שנאמר לעיל, שלב הכנת כתב הטענות בהליך השיפוטי הוא השלב בו נדרשים הצדדים לחוות הדעת על מנת שיכולו לתחס את חזית המחלוקת ביניהם. לפיכך לא מצאתי לנכון שלא להתחשב בסכום אותו שילמה בפועל המתנגדת לשם הכנת חוות הדעת.

לא רק זו אף זו, נפסק בעבר כי העובדה שבעל דין השתמש בהליך פלוני בחומר שהוכן עבור הליך שונה ונפרד, אינה עומדת לו לרועצ. עמדה זו ניתן למצוא בהתנגדות לרישום כינוי מקור מספר 863 (בקשה לפסיקת הוצאות);

"איני מקבל את טענת המתנגדת לפיה שימוש נוסף או קודם שעדכה המבקשת בחומר שהוגש בתיק זה, שולל ממנה את הזכות לקבל הוצאותיה".

עיון בתיק ההתנגדות לא מגלה התנהגות חריגה של מי מהצדדים באופן שיש בו כדי להשפיע לכאן או לכאן על פסיקת ההוצאות, ומשום איני מוכן להניח כי הבקשה היא בקשת סרק, אין לי אלא לפסוק את ההוצאות בהתחשב בהוצאות שהוצאו בפועל כפי שעמדתי עליהן לעיל.

6. לאור האמור, בהתחשב בהיקף החומר שהוגש ע"י הצדדים, ולהוצאות כפי שהוכחו בפועל, אני מחייב את המבקשת לשלם למתנגדת את הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 0 של"ח (הסכום כולל מע"מ) כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

נח שלו שלומוביצ פוסק בקניין רוחני

נח שלו שלומוביצ 54678313-133957/ סגן רשם הפטנטים

ניתן בירושלים ביוס : 14 פברואר 2008 ח' אדר א תשס"ת