החלטות שיפוטיות | שילון צוקרשטיין ושות'

ההחלטה:

וסימני המסחר

בעניין בקשות מתחרות מס' 1, 80072, 80073 ו-83977 לרישום הסימן. המבקשת מס' 1: [מספרים מקוטעים] באמצעות ה"ה סנפורד ט. קולב ע"י ערן סורוקר, עו"ד. המבקשת מס' 2: גאפ-מא (ישראל) מוצרי אופנה בע"מ באמצעות וע"י נמרוד אשכול, עו"ד.

הבקשות אשר בפני הינן כדלקמן: (א) בקשה מספר 80071 לרישום הסימן עג6 (להלן ‎ -‏ "הסימן") בסוג 8 לגבי הטובין - תיק צד, קיטבג, תרמיל גב, תיקי יד, תיקים לאופנים.

(ב) בקשה מספר 80072 לרישום הסימן בסוג 25 לגבי הטובין - חולצות, חתחולצות, סווטשרטים, אפודות, מכנסיים, מכנסיים קצרים, חצאיות, שמלות, ג'קטיסם, חגורות, כובעיים, בגדים, גרביים, צעיפים, נעליים, עניבות, כפפות, תחתוניים ורצועות לראש.

בפני רשם הפטנטים, המדגמים -

(ג) בקשה מספר 80073 לרישום הסימן בסוג 42 לגבי שירותי קמעונאות. שלוש הבקשות הנ"ל הוגשו ע"י [מספרים מקוטעים] (להלן ‎ -‏ "המבקשת מספר 1") ביום 17 ביוני 1991.

(ד) בקשה מספר 83977 לרישום הסימן בסוג 25 לגבי הטובין - דבר: הלבשה, הנעלה וכיסויי ראש. הבקשה הוגשה ביום 2 ביולי 1992 ע"י חברת גאפ-מא (ישראל) מוצרי אופנה בע"מ (להלן - "המבקשת מספר 2").

בדו"ח הבחינה מיום 6 ביולי 1992 החילה מחלקת סימני המסחר את סעיף 29 לפקודת סימני המסחר (נוסה הדש) תשל"ב- 1972 (להלן ‎ - "הפקודה") על בקשותיה של המבקשת מספר 1 ועל בקשה נוספת מספר 9 שהוגשה ע"י חברת פוליפיישן בע"מ.

ע"פ הסכם שנערך ביום 30 ביולי 1991 הועברה הבקשה הנ"ל לבעלותו של מר רפי חן. ביוס 8 בפברואר 1993 הועברה הבעלות בבקשה מספר 9 הנ"ל, למבקשת מספר 1.

הוסכס בין מחלקת סימני המסחר ובין המבקשת מספר 1 לבטל את הבקשה מספר 76979 מאחר והסימן וכן הטובין המבוקשים בה זהים לאלו שבבקשה מספר 80072. על כן בקשה מספר 76979 הוונחה.

בדו"ח הבחינה הנוסף של מחלקת סימני המסחר מיום 20 בינואר 1993 הוחל סעיף 9 לפקודה על בקשותיה של המבקשת מספר 1 וכן על בקשתה של המבקשת מספר 2. הצדדים נקראו ליישב את הסכסוך ביניהם לגבי הוכויות בסימן, בהסכם.

בשל טעות משרדית אצל באי כוח המבקשת מספר 1 הוזנתו בקשותיה מחמת העדר טיפול. וחידוש ואת הוחלט להזיר את הבקשות לתוקפן לאחר שהתקבל תצהירו של באה כוחה המבקשת מספר 1 ובו הלה הסביר את פשר הטעות.

הנסיון להגיע לפשרה או להסכם בין שתי המבקשות לא צלח וכך ביום ס 6 במרץ 1994 הגישה המבקשת מספר 1 את ראיותיה בתמיכה בזכותה העדיפה לרישום הסימן.

ראיותיה של המבקשת מספר 1 כללו את תצהירו על נספתיו של מר בן-

ציון, אשר משמש כמנהל משרד הרכש ובקרת האיכות מטעמ המבקשת מספר 1. להלן עיקרי תצהירו:

(1) (2) (3) (4) (5) (6) (7) (8) (9) (10)

המבקשת מספר 1 נוסדה בשנת 9 בארה"ב. בבעלותה רשום הסימן בעשרות מדינות ברחבי העולם.

המבקשת מספר 1 מוכרת מוצרי הלבשה בקימעונאות בלמעלה מ-1300 סניפים ברחבי ארה"ב ומדינות נוספות.

מחזור מכירותיה בשנת 2 הסתכם בכ-2.95 מיליארד דולר ארה"ב.

המבקשת מספר 1 עושה שימוש שיווקי ומסחרי נרחב ונפו ביותר בסימן. הטובין נושאי הסימן ידועים באיכותם הגבוהה.

הסימן משמש את המבקשת מספר 1 כשס מסחר, כסימן מסחר וכסימן שירות. הסימן מופיע באופן בולט על גבי שילוט מאיר עינייס בתזית כל סניף ממאות סניפי החברה.

הסימן מופיע באופן בולט על כל פרטי הלבוש הנמכרים בחנויות החברה.

לסימן קיים מוניטין רב והינו בעל כוח שיווקי רב עוצמה. גס בישראל משתמשת המבקשת מספר 1 בסימן ורכשה בו מוניטין.

בחודש מאי 1993 מינתה המבקשת מספר 1 את חברת פולגת תעשיות בע"מ להיות המפיצה הבלעדית של מוצריה בישראל. החל מחודש אוקטובר 3 (נמכרים בתנויות רשת פולגת מוצרי של המבקשת מספר 1. ניתן למצוא את מוצרי המבקשת מספר 1 בכ-13 מחנויות רשת פולגת ברחבי הארץ.

צירף המצהיר צילומים של מוצרי המבקשת מספר 1 הנמכרים בחנות פולגת בקניון איילון ברמת גן.

במשך מספר חודשים מכרה המבקשת מס' 1 בישראל מוצריס בהיקף

(11) (12) (13) (14) (15) (16) (17) של מאות אלפי ש"ת.

ישראליס רביס נחשפו למוברי המבקשת מספר 1 בחנויות הרשת ברחבי העולם וכן בישראל, כך, איפוא, גדל ונוצר המוניטין של סימן המבקשת מספר 1 גס בישראל.

המוניטין של המבקשת מספר 1 בישראל משתקף גם בפניות הרבות - כ-101 במספר עד לסוף שנת 2 שנעשו ע"י ישראלים אל המבקשת מספר 1 במטרה לשלבס בעסקיה ולשווק את מוצריה בישראל.

צירף המצהיר כהמחשה דוגמאות ממספר פניות.

המבקשת מספר 1 מפרסמת את סימנה ואת המוצרים נושאי סימנה בעיתונים וריס המופציס גם בישראל. במערך הפרסום מושקע כסף רב (מיליוני דולרים) ומשאביס רביס.

צירף המצהיר דוגמאות מפרסומים שונים.

גם בעיתונות הישראלית מופיעים פרסומים רבים העוסקים במבקשת מספר 1 ובמוצריה. העתקי משמונה עשר פרסומים נבחרים כנ"ל צורפו לתצהיר.

בעקבות הצלחתה של המבקשת מס' 1 והמוניטין שרכשה, נתגלו מספר ניסיונות של זיופיס וחיקויים של מוצרים המתהחזים להיות מוברי המבקשת מספר 1.

המבקשת מספר 1 השקיעה מאמציס רבים וכסף רב בהגנה על זכויותיה ובאכיפתן גם בישראל.

המבקשת מספר 1 פנתה מספר פעמים לבית המשפט בבקשות לצווי תפיסה וחיפוש וכל אותן הבקשות נענו בתיוב. מתן הסעד הדיוני הדרסטי ע"י בית המשפט מעיד על מעמדו האיתן של הסימן בישראל ועל המוניטין שמייחסים לו בבתי המשפט.

צורפו העתקי מצווי תפיסה וחיפוש שהוצאו ע"י בתי משפט שונים.

בית המשפט השלום בירושלים הכיר לאחרונה בזכויותיה של המבקשת מס' 1 בסימן וזאת במסגרת הליך פלילי שניהלה המבקשת

מספר 1 נגד חברה ישראלית בשם עולם הגאפ בע"מ.

כך גם הרשיע בית המשפט השלום בתל-אביב נאש שהציע למכירה פרטי לבוש מזויפים שנשאו תוויות עס הסימן.

צירף המצהיר העתקימס מאותן התלטות.

(18) המצהיר סיכם וטען כי לאור כל האמור בתצהירו המבקשת מספר 1 לדעתו הינה בעלת הזכויות והמוניטין בסימן.

לאחר עיכובים שונים שיוקפו לחובת המבקשת מספר 2 הואילה היא להגיש סוף סוף ביום 11 בנובמבר 1994 את ראיותיה בתמיכה בזכותה לרישום הסימן.

ראיותיה כללו את תצהירו של מר יוסי גרשון שהינו אחד מבעלי מניותיה של המבקשת מספר 2.

להלן עיקרי הדברים שנוכרו בתצהירו של מר גרשון:

(1) המבקשת מספר 2 התאגדה בישראל בהודש יוני 1992 והגישה בקשה לרישום הסימן בלשכת סימני המסחר.

(2) מאו תאריך הגשת הבקשה הנ"ל ‎ -‏ 2 ביולי ‏ 1992 - לא עשתה המבקשת מספר 2 כל שימוש בסימן.

(3) המבקשת מספר 2 הגישה את בקשתה לרישום הסימן בתום לב ומתוך כוונה לייבא מוצריס מקורייס של המבקשת מספר 1 ולשווקם בישראל. כוונת הרישום היתה לשמור על הסימן מפני זייפנים למיניהם ולמנוע שימוש לא חוקי בסימן.

(4) בחודש פברואר 1993 הגישה המבקשת מספר 1 תביעה בבית המשפט המחוזי בארה"ב כנגד בעלי המניות של המבקשת מספר 2. התביעה נוסחה באופן תריף ביותר ויסודותיה רעועים.

(5) חלק נכבד מכתב התביעה עניינו בבקשה לרישום הסימן שהגישה בישראל המבקשת מספר 2.

(6 ) התביעה מתנהלת בארה"ב מזה למעלה משנה וטרם ניתנה החלטה. עורכי הדין המייצגים בישראל את המבקשת מספר 1 השתתפו אף הס

(7) (8) (9) (10) (11) (12) (13)

בהכנת כתב התביעה ואף צירפו תצהירים מטעמם. יחד עם זאת, השתתפותם של אלה לא גרמה להם לתקן את כתב התביעה כך שיתאר נכונה את המצב המשפטי בישראל בנוגע להפרת זכויות בסימן מסחרי.

כתב התביעה צורף כנספח לתצהיר.

אין מקום לדון בהכרעה בין המבקשות בישראל כל עוד לא הוכרעה התביעה בארה"ב.

המבקשת מספר 1 בחרה להגיש תביעה בארה"ב הנוגעת לרישום הסימן בישראל ולפיכך גילתה דעתה לגבי הפורוס המתאים, לדעתה, לדון בנושא הפרת סימן המסחר בישראל.

המבקשת מספר 1 לא גילתה לרשם על קיום ההליכים בארה"ב ובכך העלימה מהרשם מידע מהותי ותיוני.

המבקשת מספר 1 העלימה מרשם סימני המסחר מסמך מהותי לפיו כנגד ויתור על ההליכים הפליליים שהגישה כנגד מזייפי הסחורות (לטענת המבקשת מספר 1) יעבירו על בקשתם לרישום הסימן מספר 76979 לבעלות המבקשת מספר 1. צורף העתק המסמך כנספח.

מסמך וה שונה באופן מהותי מהמסמך שהגישה המבקשת מספר 1 ביום 20 בינואר 4 לרשם סימני המסחר. המסמך היה מצוי בידיה של המבקשת מספר 1 וחובה היה עליה לגלותו בפני הרשם.

המבקשת מספר 1 גם העלימה מהרשם את העובדה כי רכשה את הזכות לרישום סימן מסחר מספר 9 כתוצאה מהליך פלילי שניהלה נגד זייפני הסחורות ותוך ניצול מצוקתם הכלכלית ו/או האחרת.

אי גילוי המסמך המהותי יכול לשלול רישום זכויות מהותיות אותן מבקשת לעצמה המבקשת מספר 1.

המבקשת מספר 1 רכשה את הוכויות בבקשה מספר 76979 מאת זייפני הסחורות והשתמשה בו תוך כדי הסתמכות על כך שמועד הבקשה הנ"ל הינו קודם למועד בקשתה של המבקשת מספר 2. לפיכך זנחה המבקשת מספר 1 את בקשתה מספר 80072.

לאחר שהתברר למבקשת מספר 1 כי היא נשענת על זכויות של זייפני סחורות שינתה את גישתה והחליטה להזיר לבקשתה המקורית.

לאור המפורט גם לא היה מקום להתזיר לתוקף את בקשות מספר 3 ומכל מקום היה צורך לדון את המבקשת מספר 2 לדיון בענין זה.

(14) הלכה היא כי כאשר בעל דין מבקש לקבל מונופולין בתחומי מוגדר עליו לגלות בפני הרשם את כל המידע הרלבנטי לרבות כל מידע שמועדו בין הגשת הבקשה לבין יום הדיון. העלמת מידע מהרשם אינו מאפשר לאחרון לשקול את כל אותם שיקולים לצורת החלטתו ויש בהעלמת המידע משום חוסר תום-לב. הסעד אותו יכול הרשם להעניק במקרה כזה אינו מוגבל לפיצויים ויכול לדעת המבקשת מספר 2 להביא לשלילת הוכויות מהמבקשת מספר 1 לרשום את הסימן.

ביום 11 בספטמבר 1994 החילה בפעס השלישית מחלקת סימני המסחר את הוראות סעיף 29 לפקודה על כל הבקשות המתחרות שנזכרו וכן על בקשות מספר 86851 ו- 86852 שעניינן בסימן עולם הגאפ. הבקשות הוגשו ע"י חברת עולס הגאפ בע"מ.

מאחר ובשל הליכים קודמים שהתנהלו בין המבקשת מספר 1 ובין חברת עולס הגאפ בע"מ במסגרתו התחייבה האחרונה שלא להייכות לחברת 6.2.59 ולא למבקשת מספר 1. במהלך הדיון הוכיחה המבקשת מספר 1 כי הזכויות בסימן שייכות אך ורק לה וכי סימן המסחר בארה"ב רשום בשמה.

הלכה פסוקה היא כי מסמכים שהוחלפו בין צדדים במהלך משא ומתן לפשרה אינם קבילים בהליך משפטי ולא ישמשו כנגד הצדדים. הכיתוב "מבלי לפגוע בוכויות" אותו נהוג לציין על גבי המסמכים המוחלפים במהלך משא ומתן, אין בו אלא כדי להוות ראיה על כך שהמסמך הוא אכן מסמך שהוחלף במסגרת משא ומתן. הלכה ברורה היא כי העדר הכיתוב האמור אינו הופך את המסמך לקביל. על הרשם, איפוא, לסרב לקבל את טיוטת ההסכם שלא נחתם ואשר היווה של מקום ממשא ומתן שניהלו הצדדים לקראת פשרה ואשר אותו מבקשת להגיש המבקשת מספר 2.

ההליך אשר מעיקרו הינו מיותר ונכפה ללא כל צורך ע": המבקשת מספר 2 גורמת למבקשת מספר 1 הוצאות מרובות ללא כל הצדקה. הרשם מתבקש לפסוק סכום הוצאות משמעותי ביותר שיהא בו כדי לפצות את המבקשת מספר 1 על נזק.

סיכומי המבקשת מספר 2 כללו שני תלקין, האחד - בקשה לצירוף מסמך והאחר - הסיכומים גופא.

בבקשה לצירוף מסמך נאמר בקצרה כך:

)1(

)2(

)3(

)4(

כדי שיוכר חיסיון לגבי מסמך לפי הקטגוריה של משא ומתן לפשרה צריכיס להתקייס בין היתר, גם התנאי הקובע כי המסמך נשלח תוך כדי משא ומתן של פשרה בין הצדדים בתום לב. בענייננו לא התקיימו אלה הבאים:

1. לא התנהל משא ומתן בין הצדדים הלוא הם מגישי הבקשות.

2. לא התקיים משא ומתן שכן נטל ההוכחה לעניין זה הוא על הטוענים לחסיון של המסמך והם לא הרימו נטל זה.

3. המסמך נשלח לעו"ד אשכול באופן אישי ולא בתפקידו כאבא כוח המבקשת מספר 2.

4. המסמך נשלח כתנאי לפתיחת משא ומתן ולא במהלכו של משא ומתן ולא הותנה בו במפורש שהוא ניתן "בלי לפגוע בזכויות".

5. המסמך נשלח לשם הפעלת לחץ אישי על עו"ד אשכול כאבא כוח המבקשת מספר 2. המסמך מופנה אישית לעו"ד אשכול ובין היתר נטען בו כי בא כה המבקשת מספר 1 עו"ד סורוקר יפסיק את ההליכים המשמעתיים כנגד עו"ד אשכול בלשכת עורכי הדין אס האחרון ישכנע את המבקשת מספר 2 להסיר את בקשתה לרישום הסימן.

(5) יכלל גדול בפרשנות מסמכים הוא כי יש לפרש את המסמך בשלמותו וכי איש מן היישוב הקורא את המסמך לתומו לא יעלה על דעתו כי והו מסמך שנשלח במהלך משא ומתן לפשרה בין שתי המבקשות.

(6) מהמסמך לא משתמע ברורות כי כוונת הצדדים היתה שהמסמך יהיה חלק ממשא ומתן לפשרה משום שהוא מתייחס לעו"ד אשכול באופן אישי ולא לצד שאותו הוא מייצג.

כלל נוסף הוא כי הכיתוב על גבי מסמך אינו מונע מהרשות השיפוטית לבתון את האמור בו, כדי להיווכח אס הוא עונה על תנאי החיסיון, אס לאו.

מקום שמתייבט רישום מפורש שהמסמך נערך "בלי לפגוע בזכויות", לא תקים הזיקה שבין עריכת המסמך לבין כוונה או רצון לקייס משא ומתן לפשרה כשלעצמה, את החיסיון במקרה זה ודרוש רישום מפורש. בענייננו אין רישום מפורש עוד שלפי אופי המסמך מתייבטת דרישת רישום כזה.

נקבע כי לשם הסקת המסקנה כי מסמך אינו קביל נדרש:

א. שיוכח שאכן היו מגעים אמיתיים לפשרה. ב. המסמך היה חלק מאותם המגעים. ג. שבנסיבות העניין לא קס הריג לאי קבילות המסמך כראיה.

במקרה דנן, המסמך אינו עומד במתנאי הנ"ל לא מבתינת עמידתו של הטוען לחיסיון בנטל ההוכחה ולא מבתינת היותו של המסמך כחלק ממגעים אלו בהתחשב בעובדה שהמסמך מתייחס לעו"ד באופן אישי (ולא ללקוחו) ולא מבחינת התחייבות לאי קבילות המסמך כראיה.

(10) נקבע כי התכתבויות בין עורכי הדין לבין עצמם אינן חסויות אלא אם הן מתייחסות להתייעצות בעניינו של לקוח. בענייננו המדובר כאמור בהתכתבות המופנית לעו"ד אשכול במסגרת תלונה נגדו ללשכת עורכי הדין ולא להתייעצות בעניינו של לקוח.

מהאמור לעיל עולה כי אין המדובר במשא ומתן לפשרה אלא במשא ומתן בין עו"ד אשכול לבין בא כוח המבקשת מספר -1, עו"ד סורוקר, למחוק תביעה (שנמחקה לבינתיים). לפיכך אין כל חיסיון על המסמך והינו קביל כראיה. הרשם מתבקש לקבלו כראיה לכל דבר.

בסיכומיה טענה המבקשת מספר 2 כדלקמן:

(1) בתצהירו של מר גרשון (מטעס המבקשת מספר 2) נטען בין היתר, כי: א. המבקשת מספר 1 ניהלה הליכים בארה"ב הנוגעים לסימן, תוך העלמת מידע וה מהרשם. ב. המבקשת מספר 1 לא הציגה מסמכים מהותיים בפני הרשם בנוגע לבקשתה להתארות לתוקפן את בקשות מספר 80071, 2 ו-80073. ג. המבקשת מספר 1 ניהלה משא ומתן וכן הליכיים פליליים כנגד מגיש הבקשה שקדמה לבקשתה על מנת לקבל ממנו, בין השאר, את הבקשה לרישום הסימן שהגיש. ד. המבקשת מספר 1 ניהלה הליכים בפני הרשם שלא בתום לב.

(2) המבקשת מספר 1 בחרה שלא להמציא כל ראיה לגבי הנ"ל -- למעט תצהירו של מר הלר - ועל כן הינה מנועה מלהסתמך כעת על כל ראיה או מסמך שלא הובא על ידה ושאינו נמנה על מסמכי התביעה בארה"ב.

(3) הלכה ברורה היא כי על מגיש בקשה לרישום סימן מוטלת החובה לעדכן את הרשם בכל מידע שמתקבל ואת החל ממועד הגשת הבקשה ועד לקיבולה. המבקשת מספר 1 העלימה מידע מהרשם ועל כן אין לאפשר לה לזכות ברישום הסימן.

(4) חובת תום הלב מוטלת אף היא על כל בעל דין מכח הכלל שעיקרון תום הלב משתרע גם על פעילויות משפטיות שאינן חוזה וכן על חיובים שאינם נובעי מחוזה. הסעד בגין הפרת חובת תום הלב אינו מצומצם לפסיקת פיצויים אלא ניתן להתאים לנסיבות הנדונות במקרה ספציפי.

(5) אין ספק כי מבקש מונופולין חייב בגילוי מלא של המידע שבידיו. המבקשת מספר 1 לא גילתה לרשם כי הגישה תובענה פלילית כנגד חברה וכנגד שלושה אנשים פרטיים שלטענתה השתמשו בסימן. המבקשת מספר 1 אף ערכה הסכם עס מר רפי הן שהגיש בקשה לרישום הסימן (מספר 76979) שבמסגרתו נקבע כי הלה יעביר את זכויותיו למבקשת מספר 1 וזו תבטל את ההליך הפלילי כנגדו.

בדרך דומה נקטה המבקשת מספר 1 צדדיס כנגד עו"ד אשכול כאבא כוח המבקשת מספר 2 כאשר פתחה הראשונה נגד עו"ד אשכול בתביעה אישית בארה"ב ובהליך משמעתי בלשכת עורכי הדין ואת"כ הציעה המבקשת מספר 1 כי בתמורה להפסקת ההליכים המשמעתיים יסיר עו"ד אשכול את בקשתה של המבקשת מספר 2 מלפני הרשם. גם מהלך ענייניס והוסתר מעיני הרשם.

המבקשת מספר 1 אף לא גילתה לרשם כי התביעה שהגישה בארה"ב כנגד המבקשת מספר 2 עומדת להמחק. כתב התביעה בארה"ב כלל מספר עילות שעניינן בנסיון לכאורה של המבקשת מספר 2 לרשוםס במירמה את הסימן, בהפרה מתמשכת לכאורה של הסימן ע"י המבקשת מספר 2 וכן שימוש לכאורה שלא כדין ע"י המבקשת מספר 2 בסימן של המבקשת מספר 1.

ברור על פניו כי המבקשת מספר 1 בחרה לנהל תביעה שקרית וחסרת יסוד בארה"ב תוך הפעלת לחץ על המבקשת, לתץ אישי על עו"ד וגרימת הוצאות לעו"ד עקב כך. כל ואת במטרה ללתוצ על המבקשת מספר 2 לוותר על בקשתה לרישום הסימן שהוגשה בתוס לב על ידה ובמטרה לייבא מוצרי 6829 מקוריים לישראל.

המבקשת מספר 1 הטעתה את הרשם בנסיון להראות כי היא בעלת הזכויות בסימן. למעשה לפי מוצג ג לכתב התביעה שהוגש בארה"ב שעניינו ברשיון של המבקשת מספר 1 ניתן לראות כי למבקשת מספר 1 הוענק רישיון להשתמש בסימני המסחר של חברת .את (פפתאגתפס) 695 לגבי מוצריס הנכללים ברשיון וזאת אך ורק לגבי הטריטוריה הנוכרת ברישיון כלומר בארה"ב. על פניו,

(10) יכלל גדול בפרשנות מסמכים הוא כי יש לפרש את המסמך בשלמותו וכי איש מן היישוב הקורא את המסמך לתומו לא יעלה על דעתו כי והו מסמך שנשלח במהלך משא ומתן לפשרה בין שתי המבקשות.

נקבע כי לשם הסקת המסקנה כי מסמך אינו קביל נדרש:

בסיכומיה טענה המבקשת מספר 2 כדלקמן:

(10) איפוא, למבקשת מספר 1 - לפי תנאי הרשיון - אין כל זכויות בסימן בישראל. למעשה אין לא למבקשת מספר 1 ולא לחברת 695 הנ"ל איזו שהיא זכות עדיפה על פני המבקשת מספר 2 ברישום הסימן בישראל. כל העובדות הנ"ל הוסתרו מעיני הרשם ואף לא נוּכרו בתצהירו של מר הלר מטעם המבקשת מספר 1. על כן אין לתת סעד למי שפעל בצורה לא כשרה בכדי להשיגו, כך לפי העיקרון הידוע "מעילה בת עוולה לא תצמת זכות תביעה" ולכן אין לתת למבקשת מספר 1 את הזכות לרשום את הסימן בישראל.

המבקשת מספר 1 הגישה את תביעתה השקרית וחסרת היסוד בארה"ב כנגד המבקשת מספר 2 גם בכדי למנוע ממנה שימוש בישראל כך שבבוא המועד לדיון עפ"י סעיף 29 לפקודה, לא תוכל המבקשת מספר 2 להוכיח שימוש. זהו נסיון הסר תקדים לנצל לרעה הליכי משפט בכדי לגבור על בקשת רישוםס מתחרה.

חשיבות השימוש בסימן הינה משנית בלבד וכאשר מוכחת טענה באשר לחוסר ניקיון כפיו של מבקשת שהוכיה שימוש לכאורה בסימן, הרי שחשיבות טוהר המידות בעניין זה גדולה לאין ערוך מחשיבות השימוש.

בענייננו הוכח שהמבקשת מספר 1 אינה בתום לב ולכן עדיפותה ביחס לשימוש קודס, בטלה.

למועד הגשת הבקשות המתחרות ישנו משקל רב ועל הרשם לבתון שיקול וה בתוך מכלול הנסיבות של העניין כולו.

המבקשת מספר 1 לא הוכיחה כי רכשה בישראל מוניטין לגבי הסימן ואף לא הצליחה להוכיה שימוש קודם ברמה הנדרשת למרות הצהרותיה חסרות הבסיס.

הרשם מתבקש לפסוק הוצאות כנגד המבקשת מספר 1 שניהלה הליך בפניו תוך הסתרת עובדות רלבנטיות ונסיון סחיטה אישי מאת עו"ד אשכול, במטרה להסיר כל מכשול בפניה ברישום הסימן.

שתי המבקשות הגישו את סיכומי תשובתן לסיכומי הצד האחר, ביוס 1 בפברואר 1995. מצאתי לנכון שלא לתזור ולפרט את האמור בסיכומי

התשובה מאחר וראשית בסיכומיהן ככלל חוזרות המבקשות על טענותיהן הקודמות שכבר נטענו בהרחבה במסגרת הראיות, הדיון והסיכומים ושנית מאחר ובהחלטתי זו ממילא אתייחס גס לכל האמור בסיכום:

התשובה.

עוד בטרס אעבור להחלטתי לגופא עלי להתייחס בקצרה למכתבו של המבקשת מספר 1 שהתקבל בלשכתי ביום 28 בינואר 1995 למכתב התגובה מאת עו"ד יראון פסטינגר שהתקבל ביוסם 2 בפברואר 1995 ואשר פעל אף הוא בשס המבקשת מספר 2 ותגובתה של המבקשת מספר 1 למכתבו הנ"ל של עו"ד פסטינגר, שהתקבלה בלשכתי ביוס 26 באפריל 1995.

חלופת המכתבים הנ"ל עניינה בבקשתה של המבקשת מספר 1 למחוק מספר סעיפיס מסיכומיה של המבקשת מספר 2 וכן למאולס ההסכם עניינו בארה"ב בלבד ‏ ואינ קובע דבר לגבי מדינות נוספות.

יתרה ‏ מכך, ‏ חברת ‏ 6525 הינה חברת בת של המבקשת מספר 1 וברור כי קיים שיתוף כלשהו משפטי ומסחרי ביחס ‏ לזכויות בסימן ‏ ובסימנים נוספים בארה"ב ‏ בין שתי החברות. בנוסף ‏ גס קל להיווכח מעיון בתעודות הרישום של סימני המסחר בארה"ב שהוצגו ‏ וצורפו לכתב התביעה ‏ כי המבקשת מספר 1 רשומה כבעלי הסימן וסימנים נוספים שעניינם בסימן.

על כן ברור כי יש למבקשת מספר 1 וכויות בעלות ואחרות בסימן וזאת לפחות בכל הנוגע ‏ לארה"ב. בהמשך החלטתי שאעמוד ‏ כמובן ‏ גס על זכויותיה ביחס לסימן בישראל.

אשר ‏ על כן, אין לי אלא לדתות את טענת המבקשת מספר 2 בדבר או-

היותה של המבקשת מספר 1 בעלת הוכויות בסימן בארה"ב ‏ וזאת כאמור גס לאור האמור בהסכם בינה לבין החברת 655.

טענה ‏ שיש לדון בה כעת, היא טענתה של המבקשת מספר 2 לעכב את ההליכים המתנהלים בפני עד לאחר קבלת הכרעתו ‏ של ביהמ"ש בארה"ב בענין התביעה ‏ שהגישה המבקשת מספר ‏ 1 נגד ‏ עו"ד גרשון אשכול ונתבעים נוספים ואשר כולם מזוהים ושייכים למבקשת מספר 2.

המבקשת מספר 2 טוענת כי עילות התביעה ‏ נגדה מבוססות על הטענה: בדבר ‏ נסיון לרשום במרמה סימן מסחרי בישראל, הפרת סימן מסחרי בישראל ושימוש שלא כדין בסימן מסחרי בישראל.

מאידך טוענת המבקשת מספר 1 כי טענת ‏ "הליך תלוי ועומד" בגינה נהוג ‏ לעכב ‏ דיון באחד מההליכים מבוססת על והות עילות. בענייננו השאלה העומדת בפני מתייחסת ‏ לזכויותיו של מי העדיפות בסימן בתחומי ‏ ישראל ‏ והרי שאין כל ערכאה שיפוטית אחרת, לבד מביהמ"ש העליון או הרשם שמוסמך להכריע בדבר. שאלת הבעלות בסימן בישראל הינה טריטוריאלית ואין ערכאה ורה שבכוחה לקבוע בענין זה.

סבור אני שאין להענות ‏ לדרישתה של המבקשת מספר 2 בדבר עיכוב ההליכים ואת ממספר סיבות:

(1) מהותית ביהמ"ש בארה"ב דן בסוגיות שונות מאשר מהות ההליך עפ"י סעיף 9 לפקודה שעלי להכריע בו. בין אס יקבע שנעשה ע": מי מהצדדים שימוש שלא כדין בסימן או אף נסיון לרושום במרמה ‏ ובין ‏ אם לאו, הדבר אינו ישפיע ישירות ובוודאי שלא באופן חד-משמעי על התחרות שבין שני הצדדים להליכים אלה שעלי להכריע בהס. אסייג ‏ את דברי דלעיל בכך שאומר כי אמנם אס יומצא לידי פסק דין סופי בהליך שהתנהל בארה"ב בין שני הצדדים, אוכל ‏ לייחס לו משקל לפי שיקול דעתי ‏ אך על כל פנים, ‏ אינני כפוף להכרעתו ותהא אשר תהא של ביהמ"ש בארה"ב. יתרה מכך, מהותית יש גם שוני ‏ רב בין העילות והפלוגתאות שבין המבקשות דנן לבין הצדדים להליך בארה"ב ולא רק זו אלא גם שאף הצדדיס להליך שבפני אינם אלה שבהליך בארה"ב ‏ וממילא פסק ‏ דין ‏ שינתן בארה"ב ‏ לגבי אדס פלוני לדוגמא מר גרשון, אינו יכול להקנות למבקשת מספר 2 וּכות או חובה ‏ עפ"י אותו פסק ‏ דין. זאת מכיוון שיש צורך בזהות הצדדיס ובזהות העילות

דבר שכמוסבר אינו מתקייס כאן.

(2) גם מהבחינה הפרוצדוראלית ‏ אני מוצא לנכון שלא ‏ לעכב ‏ את ההליכים בפני מאתר וראשית אינני יודע מתי - אם בכלל - יבוא ההליך בארה"ב ‏ לידי ‏ סיומו ואני סבור שעיכוב הכרעתי בהליך שבפני עלול לגרוסם נזק למי מהצדדים וללא כל הצדקה. שנית, שני הצדדיס רמזו בדרך זו או אחרת שכלל ‏ לא ברור אס קיימת המשכיות ‏ להליך בארה"ב ועל פניו נראה שההליך שם לא במהרה יבוא לסיומו, אס בכלל. אשר על כן, אני דוחה את בקשתה של המבקשת ‏ מספר ‏ 2 לעכב את ההליך אשר בפני.

טוענת המבקשת מספר 2 כי המבקשת מספר 1 לא גילתה לרשם כי הגישה תביעה בארה"ב כנגדה וכי התביעה עומדת להמחק על הסף. בכך, לטענת המבקשת מספר 2, הפרה המבקשת מספר 1 את חובת הגילוי המוטלת עליה, ולא היא.

אכן, מבלבלת המבקשת מספר ‏ 2 בין חובת הגילוי שעניינה בסעיף 18 לחוק הפטנטים התשכ"ז-1967 ואשר מכוחה על בעל בקשת פטנט לגלות ולציין בפני בוחני הפטנט על כל הציטוטים שניתנו כנגד בקשתו בכל מקוס ועל כן כב' השופט גינת קבע בענין ת"א ‏ 14/92 פלסאון בע"מ נגד פרדי פריינט כי -

"...לא יכול להיות ספק בכך שמבקש מונופולין חייב בגילוי מלא של המידע שבידיו, בעיקר בשים לב לכך שההליך, באותו שלב, הוא הליך חד צדדי. הוכות המוענקת בתום בחינת הפטנט היא וכות קניינית שבתנאיס מסויימיס עשויה להקנות ‏ כח רב עצמה לבעליה. מן הראוי לכן להקפיד עם מי שמבקש זכות זו".

ממילא התייחס כב' השופט גינת לחובת הגילוי שבהוק הפטנטים הנ"ל ‏ השונה מזו שבפקודה. לפי הפקודה ‏ אין :כל צורך על מבקש

רישום סימן מסחר לגלות את כל המידע שבידיו אך מוטלות עליו החובות להשיב אמת לכל הנשאל ולפעול בתום לב ולפי אמות מידה מקובלות.

החובה ‏ לנהוג בתום לב היא היא זו אשר במסגרתה חייב כל מבקש בין בהליך חד-צדדי ובין בהליך דו-צדדי לגלות לרשם כל מידע רלבנטי שיש בו בכדי להשפיע על החלטתו.

המבתן ביחס לשאלת היותה של עובדה כרלבנטית אם לאו, איננו מוחלט ונקבע בכל מקרה על פי נסיבותיו. צד אשר בוחר שלא לגלות ‏ מידע שהינו ‏ רלבנטי להליך נוטל על עצמו את הסיכון שבהתגלות אותה עובדה יוכרז אותו הצד כפועל שלא בתוס-לב והמרהק ‏ בין הכרזה כזו לבין הפסד בהליך הינו פעמים רבות קצר.

במקרה שבפני סבור אני כי לעצם ההכרעה בהליך ‏ לגופו אין רלבנטיות ‏ לעובדה שבארה"ב מתנהל הליך כלשהו שכאמור בסעיף הקודם הוא אינו והה בעילותיו, בפלוגתאות ואף ‏ לא בצדדיו (באופן מלא) וממילא אינני מושפע ממנו ואינני נזקק לו לצורך החלטתי בהליך זה.

שוב עלי לסייג במידת מה את דברי הנ"ל ולהעיר כי אף על פי שאין רלבנטיות להליך שבארה"ב עדיין סבור אני שטוב היה אילו היתה המבקשת מספר 1 מציינת מיוומתה בשלב מוקדם ‏ יותר של ההליך ‏ אשר ‏ בפני את דבר המשפט המתנהל בארה"ב. יחד עס זאת, אינני רואה במחדלה הנ"ל משוס הפרה כלשהי של חובת גילוי או של ההובה ‏ לנהוג בתום-לב. זאת גס מהסיבה שברור לי שהמבקשת מספר 1 כלל לא ניסתה להסתיר או להעלים את קיומו של ההליך בארה"ב ‏ ומעשיה נבעו כתוצאה ממחשבתה שקיומו של ההליך שס אינו רלבנטי כאן.

ראוי וידעו הצדדים כי במקרים שבהם יש סיכוי ואפילו קלוש שלמידע ‏ או עובדה כלשהי תהא רלבנטיות בהליך שמתנהל בפני בית-משפט או בפני הרשם עליהם לציינה ולהביאה ‏ לידיעתו של היושב בדין וחזקה על האחרון שידע ליחס משקל - במידת הצורך - לאותו המידע.

נוספת אשר עלי להכריע בה היא שאלת קבילותו של המסמך שהינו חווה שטרס נחתם ‏ בין המבקשת מספר 1 לבין עו"ד אשכול ב"כ

המבקשת מספר 2.

אימצתי לעצמי את העיקרון שקבע כב' השופט שמגר בענין ע"א 440/75

אשר זנדבנק ואח' נגד מלכה (מלי) הנציגר ואח' - 5פ.ד. ל' (2) 274 כי הרשום או מה שאינו רשום על גבי המסמך אינו מונע מהיושב בדין מלבתו ן את האמור בו. כמובן שלאתר בחינת האמור במסמך יחליט השופט מהו המשקל הראוי שיש לתת לו במידה והינו קביל ולתילופין אם המסמך איננו קביל.

החלטתי לפנות לדרך של עיון במסמך גם מכיוון שבמסגרת ההליך שבפני,

לא הובאו בפני ראיות כלשהן ע"י שתי המבקשות בכל הנוגע להיותו של המסמך ‏ חלק ‏ מהותי ממשא ומתן שהתנהל בין הצדדים או מאידך אך ורק כהצעה או כאמצעי להפעלת לח על מי מהן. כל אשר ‏ היה בפני היו טענותיהן הסותרות של שתי המבקשות בענין וה ואשר ללא ראיות וסימוכין אין באפשרותי להכריע בוודאות בגירסותיהן.

הדרך של העיון ובתינת תוכן המסמך גילתה ‏ לי בעצם ‏ את מה שכבר ידעתי. ואת כיווןן שבמסגרת ‏ הדיון בעל-פה ובמסגרת | הראיות, הסיכומים ‏ והחלפת המכתבים בין שתי המבקשות הועבר לידיעתי לא אחת במתכוון ושלא במתכוון תוכן המסמך.

המסמך בעצם עניינו בהסכם שלא נחתם בין המבקשת מספר 1 לבין עו"ד אשכול ‏ ב"כ המבקשת מספר 2. במסגרתו הוסכם כי עו"ד אשכול יעביר למבקשת מספר 1 מסמכים כלשהסבה תוכל היא להשתמש ‏ בהליך המשפטי המתנהל ‏ בארה"ב ‏ וכן ‏ יעביר לבעלותה את הבקשה לסימן מסהר מספר 7. המבקשת מספר 1 תסיר את תלונתה שהוגשה לוועדת המשמעת של עורכי ‏ הדין ‏ כלפי ‏ עו"ד אשכול וכן תמחק את התביעה שהוגשה כנגדו בארה"ב.

כל האמור לעיל, כמוסבר, היה ידוע לי אף ללא עיון וקריאת ההסכס שלא נחתם ועל כן השאלה הניצבת בפני היא בעצם לא קבילות של המסמך שרק מהסס ‏ את מה שהובא לידיעתי ואני מאמין לתוכנו אלא האם עלי לייחס משקל כלשהו לתוכן ההסכם.

על שאלה זו אני משיב בשלילה. שכן, ההליך שבפני ‏ יוכרע ‏ עפ": התשובות ‏ לשאלות בדבר ‏ שימוש בסימן על ידי המבקשות, מועדי הגשת הבקשות, זכויות עולמיות בסימן ושאלת תוס-הלב בבחירת הסימן ובשימוש בו. לצורך הכרעתי בהליך של בקשות מתחרות אינני נדרש לבתון את מערכת היהסיס שבין שתי המבקשות, את המערכת ההברית שבין באי כוחן ואת נאמנותס של האחרונים לכללי האתיקה. כל אלה הינן דברים ‏ שולייים להכרעתי ‏ לגופא ולא על פיהם יוכרע הדין במהותו.

כמובן שאם מוכת בפני הוסר תום לב מהותי שנובע מתוך הנ"ל ‏ :היה בכך בכדי ‏ להכריע את ההליך גס במהותו אולם המקרה שבפני איננו כוּה.

יתרה מכך, אינני רואה גם כל רלבנטיות בהליך שבפני לשתי המסקנות האפשריות דהיינו, שאכן ההסכם ‏ נועד להפעיל לחצ על המבקשת מספר 2 והינו פסול ‏ או לתילופין שהסכס ברות וה הינו דבר מקובל ואין בו כל פסול. זאת כמוסבר מכיוון שבהליך שבפני עלי ‏ לבחון את זכותן העדיפה של המבקשות בשימוש בסימן תוך התחשבות בתוסם ליבן בבתירת הסימן ובשימוש בו. היותו של הסכם כלשהו פסול, אם לאו, לא יכריע את גורל ההליך.

בנוסף, על המבקשות ‏ גם לזכור שרשם סימני המסחר איננו הערכאה המתאימה להכריע בשאלות כגון הפעלת לחץ פסול על צד כלשהו, ‏ עמידה בתנאי ‏ אתיקה וכיוצ"ב ועל כן אילו סובר מי מהצדדים שנעשו מעשים שאין לעשותם יכול לחפש סעד לענין וה בערכאה המתאימה אך לא מרשם סימני המסחר.

את דברי ‏ האחתרוניס עלי ‏ לסייג ‏ ולומר כי אם אווכת שבמהלך הליך שבפני נעשו מעשיס המהוות כדי פעולות שאינן בתום-לב ‏ אייחס להן משקל רב שעלול כאמור אף לגרוס להכרעת ההליך כולו. במקרה דנן הסברתי שאין המדובר במעשים העולים כדי חוסר תום ‏ לב וממילא הס אינס נוגעים ישירות לשאלות הניצבות בפני.

כאן המקוס גס ‏ להעיר כי במהלך סיכומיה נהגה המבקשת מספר 2 שלא כדין ובכך שללא רשות ובלא שהוכרעה שאלת קבילותו של המסמך ‏ ושאלת המשקל ‏ -- אס לאו ‎ -‏ שיש לייחס לו, איוכרה היא לא אחת את תוכן המסמך ובכך הביאה לידיעתי פעס נוספת את תוכנו. במעשיה ‏ יש משוס נסיון לתפוס ‏ את ההחבל משני קצותיו במובן זה שמחד מבקשת היא סעד מהרשם ומגישה בקשה לצירוף מסמך ומאידך ללא כל התחשבות בתוצאות בקשתה זו מביאה היא בדרך אחרת את תוכנו של המסמך לידיעתי. אני רואה בחומרה את מעשיה אלה. ראוי ותדע המבקשת מספר ‏ 2 כי לסעד ראויה מי שבאה בידיים נקיות ובתוס-לב ומכבדת את הערכאה השיפוטית וסידריה ממנה הסעד המבוקש.

אשר ‏ על כן באתי למסקנה כי לעובדת קיומו של המסמך ולתוכנו אין השפעה יושירה על תוצאות ההליך שבפני וממילא ‏ אין כל רלבנטיות לשאלה ‏ האם, ‏ על פניו, מסמך כאמור ‏ קביל אם לאו. תהא אשר תהא התשובה, היא אינה עניינית ומהותית לצורך ההכרעה בהליך שבפני.

מכאן אעבור להכריע בהליך גופו ולקבוע בשאלת זכותן העדיפה של המבקשות בסימן. סעיף 29 לפקודה קובע כדלקמן:

"הגישו אנשיס שוניס בקשות נפרדות להירשום כבעלי סימני מסחר זהים או דומים, ‏ לגבי אותס טובין או הגדר טובין, רשאי הרשם שלא לרשום אף אחד ‏ מהם ‏ עד שנקבעו ‏ זכויותיהס בהסכמה ‏ שבא ‏ עליה אישור הרשם, ובאין הסכמה כאמור ‏ יעביר את הסכסוך לבית המשפט העליון".

לצורך ההכרעה בהליך עפ"י סעיף 9 לפקודה עלי לייתס משקל רב לשימוש שעושה כל צד בס:מן בישראל תוך הענקת חשיבות משנית בלבד למועדי הגשת הבקשות המתחרות לרישוםס.

עלי גם לבתון את תוס הלב של המבקשות בבתירת הסימן ובשימוש בו. מוטל ‏ עלי לבתון את שאלת השימוש לא רק בעת הגשת הבקשות לרישום אלא עלי לייחס משקל גם לשימוש שנעשה בפרק הזמן שחלף מתאריך הגשת הבקשות ועד למועד הדיון בפועל.

אני מפנה בעניינים אלה את תשומת הלב למספר ‏ פסקי ‏ דין והחלטות כדלקמן:

(1) בג"צ 406/87 .00 6 1085א ₪280780‏ 1נטת נגד רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ואת'. 5.ד. מב' ‏ (1) 5. שם בעמ' 3 אמר כב' השופט חלימה תוך שהוא מצטט מפסק הדין בענין 1םתהסהם כך -

"ומה הם המבחנים שלפיהס ‏ יבדקו הרשם ‏ או בית המשפט את הזכויות המבקשים היריבים ‏ ומה ‏ יניע אתס לייחס לוה עדיפות ‏ על זה? מהאסמכתאות שהזוכרתי זה עתה עולה שיש משקל לשני ‏ דבריס, לתאריכים שבהם ‏ הגשו הבקשות ולמידת השימוש

(2) בג"ב

עשה כל מבקש ‏ בסימן מסחרי באר ערב הגשת בקשתו..."

5 קקליל תעשיות מתכת אל-ברוליות בע"מ נגד רשם הפטנטיס, המדגמים וסימני המסחר ואת'. בעמ'

גם | מכאן

בחינת השימוש בטובין

6 קבעה השופטת נתניהו כדלקמן:

"לדעה ‏ זו מגיעה ‏ אני ‏ גס כשאני מקבלת, כי ‏ המועד ‏ הקובע לבתינת השאלה ‏ הוא מועד בירורה של הבקשה למחיקתס של הסימנים ‏ ולאו דווקא מועד ‏ הגשתה של אותה בקשה (ראה: סעיף 25(ד) לפקודה בג"צ ‏ 197/51 (9) והנ"ל, בעמ' 776, בג"צ 90/70 (13), בעמ' ‏ 94 בג"צ 476/82 ב"ש 83 ((14) בעמ' 156-155: "לאחר הכל...מכריע ‏ רשם סימני המסחר, ובעקבותיו בית משפט ‏ זה, לא רק במחלוקת הנטושה בין הצדדים היריבים, אלא מוטלת עליהס ‏ גם האחריות לתקינות ‏ רישום סימני המסחר וחובת השמירה על מסחר הוגן ומניעת הטעיית הציבור. מכאן, שאס קיימות בידי בעל ‏ די|ן ראיות חדשות, שיש בהן| כדי להשפיע ‏ על תוצאות ‏ הדיון ושלא היה בידו להגישן בעת ‏ הדיון ‏ לפני הערכאה הראשונה, ‏ אין סיבה שלא לאפשר הגשתן לפי המבחניס המוכריס והסייגים ‏ הידועיס בסוגיה ‏ זאת, אלא שבמקרה וה הסמכות כאמור ‏ היא רחבה יותר".

פ.ד.

מב'

)1(

נמצא ‏ אני למד גזרה שווה גם לענין בקשות מתחרות ומועד

נושאי הסימניס שבבקשות המתחרות.

(3) דברי קודמי - כיום כב' השופט צור - בהחלטתו בענין ברי אל זן בע"מ ופתחי עבד אל קדר סעד אל דין מבחר החלטות 8 עמ' 16. בעמ' 30 נקבע כך:

"כדי ‏ לברר את השאלה זכותו של מי עדיפה, יש לברר מהו ‏ הזמן הקובע שעל הרשם לקתתו בחשבון כשהוא דן בבקשות מתחרות. כאשר קיימות אפשרויות רבות: 1. מצב העניינים שהיה בעת הגשת הבקשה הראשונה. 2. מצב העניינים שהיה בעת הגשת הבקשה האחרונה. 3. מצב ‏ העניינים בעת הדיון אצל הרשם. באשר לזמן הקובע, ‏ כבר ‏ נפסק ‏ לא אחת ‏ שיש משקל רב לשני אלמנטים: לתאריכים שבהס הוגשו הבקשות ולמידת השימוש שעשה ‏ כל מבקש בסימן המסחר בארץ ‏ ערב הגשת בקשתו.

בקשה ‏ נבדקת ‏ בפני עצמה ולגביה ‏ על הרשם ‏ לברר ‏ מה מידת השימוש בסימן ערב הגשתה. עס זאת, אין להתעלס ויש להתחשב ‏ גםס במצב העניינים בעת הדיון בפני הרשם וכל מקרה יש לבדוק לנסיבותיו".

בע"מ הרשם

(4) בסוגיית ‏ תום הלב בבחירת סימן ובשימוש בו ראו נא את אלה

הבאים:

א. בענין בג"צ 53/54 "אלפא" בע"מ חיפה ‏ נגד מילוט הברה לתמרוקים, פריס ואת', 5.ד. ט' עמ' 121, בעמ'

בע"מ אומר כב' השופט לנדוי ז"ל:

"אחת מטענות המערערת בפני הרשם היתה כי סימנה ראוי להירשם ‏ ליד סימן המשיבה על סמך שימוש מקביל בתוס לב לפי סעיף 18 לפקודה". (כיום 30 מ.א.).

ובהמשך:

"הרשם פסק נגד המערער בעיקר מפני שלא ‏ שוכנע ‏ בתוםל לבה, שעה שהיא בחרה לראשונה בסימן זה בשנת 6. הווא לא האמי ן שמייסד הפירמה המערערת, מר ‏ לסלו ‏ ברנט, לא ידע אז שהמשיבה מפיצה בארצ את תוצרתה ‏ בשם וה, והמסקנה המתבקשת מאליה היא, שהתכוון ‏ ליהנות מן המוניטין של סימן המשיבה שכבר היה אז ידוע ברביס. הרשם ‏ הוסיף ואמר, ‏ שעל כל פניס הסתכנה המערערת ביודעין בבחרה סימן שכבר היה בשימוש ע"י פירמה אחרת..."

ומסקנת כב' השופט לנדוי וז"ל היתה:

"שיקולים אלה של הרשם בדין יסודס ואין אנו מוכניסם לסתרם.

ברור שעכשיו, אחר י שהמערערת פיתחה ‏ את מסחהרה ‏ בשם ‏ וזה במשך שנים, יקשה עליה ‏ להפסיק ‏ את השימוש בו, אבל לאור השתלשלותו של הענין מתתילתו ‏ לא נוכל אלא לומר כי היא שהביאה את הצרה הזאת על ראשה".

המלומד ‏ קרלי בספרו "פפתַהא" שימוש מקביל בתוס לב

בג"צ 95/68 מתפרת הדרום בע"מ ‏ נגד ואת' פ.ד. כב' 2 189.

בעמ' 192 קובע כב' השופט לנדוי ז"ל כך:

"אך ‏ יתרה ‏ מזו, נראית לי גסם דעת הרשס שהמערערת לא הוכיחה תום לב בבחירת ‏ הסימן הזה. מדבריו משתמע כי ‏ אדרבא, ‏ סימן ‏ זה נבהר ‏ ע": המערערת מלכתתילה לשס התחרות בלתי ‏ הוגנת, כדי לוכות מן המוניטין של סחורת המשיבה, כי אין הסבר אחר לבחירת השם הלועזי הזה דווקא. מצידי ‏ אוסיף שאפילו השתמש מר פרטוק באותו ‏ סימן ‏ עוד בהיותו ‏ בטוניס, ‏ יש לייחס לו כוונה ‏ גס ‏ לגבי השימוש ההוא. נסיבות אלה בוודאי אינן מצדיקות רישוס מקביל של הסימן בשם המערערת, לפי סעיף 1(18) ואין לה אלא להלין על עצמה, אס תסבול עתה נוק מסויים עקב הפסקת מסהחרה בשם זה".

מהדורה 12 בעמ' 160 קובע ‏ כי השיקולים בחשבון בבואו לקבוע דבר קיבולו לרישוס של סימן שהשתמשו בו לסימן אחר הס כדלקמן:

ב "תס כעת עלי ליישם את העקרונות שצויינו לעיל, במקרה שבפני.

הגשת הבקשות

בקשה מספר 83977 הוגשה ביוס 2 ביולי 1992 בעוד שהבקשות המתחרות ו-80073 הוגשו לרישום ביום 17 ביוני 1991. מספר 1 הקדימה בכמעט ‏ שנה את הגשת בקשותיה ביחס 2. העדיפה של המבקשת מספר 1 מאחר וכזכור נקבע כי שאלת

מספר ‏ 80071 משמע המבקשת לבקשתה של בדבר וכותה מועדי הגשת המבקשות.

80072 ,

המבקשת

הבקשות

מספר

אינו

יחד עס ואת, בכך אין ללמד ולהכריע

מהווה הדבר המרכזי המכריע בתתרות בין

השימוש בסימן ע"י המבקשות

סוגיית השימוש בסימן בפועל בישראל היא זו הדבר העיקרי המכריע את הכף בסוגיית התחרות. המבקשת מספר 2 הודתה בתצהירה כי היא כלל לא השתמשה בסימן בישראל. המבקשת מספר ‏ 1 מאידך, המציאה בראיותיה הוכחות בדבר שימוש בסימן בישראל. השימוש כולל הן מכירות בפועל תוך הסכם התקשרות להפצה עס חברת פולגת והן פרסום הסימן והטובין נושאי הסימן בעיתונות ובמגזינים הנמכרים בישראל.

המבקשת מספר 1 אף המחישה בראיותיה כי היא משתמשת בסימן מזה שנים ארוכות ‏ ביותר במדינות רבות וכי רשמה את הסימן בארצות רבות. היא אף טרחה לציין כי היא מוכרת את מוצריה נושאי הסימן בלמעלה ‏ מ- 0 סניפים ברחבי ארה"ב ומדינות נוספות. לשם דוגמא בלבד ציינה המבקשת מספר 1 כי מכירותיה הסתכמו בשנת 1992 בכמעט ‏ 3 מיליארד דולר.

המבקשת מספר ‏ 1 הוכיחה ‏ גם כי מוצריה מפורסמים בעולם כולו ולה המוניטין בסימן ובטובין נושאי הסימן. כמו כן היא השקיעה מאמציס ניכרים ‏ בהגנה על סימנה, מניעת היקוייס וזיופים ושמירה על איכות מובצריס ברמה גבוהה. הדגימה המבקשת מספר 1 את הפרסוסם הרחב שנעשה בסימן והוכיחה בפני כי המוניטין הבינלאומי בסימן ישייך לה. שוכנעתי מאמיתות ‏ ראיותיה של המבקשת מספר 1 ועל כן אין לי אלא לקבוע כי המבקשת מספר 1 הוכיחה את זכותה העדיפה לרישום הסימן.

אינני מקבל את טענת המבקשת מספר 2 כי הגישה את בקשתה לרישוס הסימן ‏ על מנת להגן ‏ על הסימן ‏ ועל השימוש ‏ בו מפני וייפנים וחקייניס.

סבור אני שהמבקשת מספר 2 לא הוכיהחה תום-לב מטעמה בבחירת הסימן. לדעתי, ‏ כל כוונתה היא ליהנות מהמוניטין הרב של המבקשת מספר 1 בסימן. אימו סימן ידוע ומפורססם כל כך כמו הסימן שבו עסקינן וואת ללא רשותו המפורשת של בעל הסימן ובעל המוניטין בו מעיד, על פניו, על נסיון שלא כדין ליהנות ממוניטין של אחר.

אין בכוונתי להיכנס ולפרט את דרכיה של המבקשת מספר 2 אך אעיר כי במהלך ‏ ההליך על כל שלביו לא הופתעתי מהתנהגותה שיטותיה ודרכיה של המבקשת מספר 2 ואלה חיזקו בתוכי את המסקנה 2 המבקשת מספר ‏ 2

באה לבקש סעד בידיים לא נקיות ובהעדר תוס-לב. כמובן שבמצב דברים זה אינני יכול להענות למבוקשה.

אשר על כן אין לי אלא לקבוע כי המבקשת מספר 2 לא הוכיחה בפני כי יש לה זכות כלשהי בסימן.

בסיום ‏ החלטתי ‏ מצאתי לנכון להבהיר כי בהתלטתי זו נמנעתי מלעסוק בטענותיה של המבקשת מספר 1 בכל הנוגע בסמכותי לפסוק פיצויים אס לאו, ובמשמעות היותה ‏ או אי-היותה של המבקשת מספר 2 יצרנית או סוחרת של מוצרים נושאי הסימן. נמנעתי כאמור מאחר ‏ ואינני זקוק לנ"ל ‏ לצורך החלטתי זו וממילא לא הובאו בפני ראיות או אסמכתאות

בענינים הללו.

אחרונה, עלי להתייחס בקצרה לחלופת המכתביס בין המבקשת מספר -1 לבין עו"ד פסטינגר שהתיימר להגיב בשם המבקשת מספר 2 ובא כוחה, עו"ד אשכול. חלופת המכתבים הנ"ל עניינה בבקשת המבקשת מספר -1 למהחוק ‏ חלק מסיכומי המבקשת מספר 2 בטענה שבסיכומי האחרונה הובאו ראיות נוספות שלא הותרו הגשתן וכן כי בבקשה לצירוף מסמך הוגנב בעצסם תוכנו של המסמך לבקשה וואת ללא היתר.

מאידך ‏ טוען ‏ עו"ד פסטינגר ‏ כי עלי לדחות את בקשותיה של המבקשת מספר 1 מאתר ואין להן כל יסוד והן מהוות השתלחות חסרת רסן ופגיעה אישית בשמו הטוב של עו"ד אשכול.

ברור, איפוא, לקוראי החלטתי וו כי לא קיבלתי את בקשתה של המבקשת מספר ‏ 1 למחוק את סיכומי המבקשת מספר 2 וכן את התנגדותה לבקשה צירוף המסמך: עשיתי כן,לא משוס שאינני סבור שעל פניו הצדק ‏ עימה אלא משום שהיה ‏ לי ברור כי בין אם אעשה כך ובין אס לאו, תוצאת ההליך לא תשתנה. |

המבקשת מספר 1 הוכיחה את וכותה לרישום הסימן בעוד שלמבקשת מספר 2 אין זכות כאמור.

המבקשת מספר 2 פעלה שלא בתום לב ולא בדרך המקובלת בהגשת סיכומיה ואכן צירפה ראיות ללא היתר ואף דאגה להביא לידיעתי את תוכנו של המסמך שנושא קבילותו עמד לפני להכרעה. המבקשת מספר 2 אינה יכולה להלין על בקשותיה של המבקשת מספר 1 שכן ‏ מי שבא ‏ בידיים שאינן נקיות ‏ ואינו פועל בתום לב ובדרך ראויה ונאותה אינו יכול לצפות מאחרים שינהגו עימו אחרת. על כל פנים, סבור אני שאין כל פסול בהתנהגותה ‏ של המבקשת מספר 1 בהליך וה והיא פעלה בדרך ראויה על

ניתן

מנת להגן על קניינה. אפנה פעם נוספת את תשומת לב המבקשת מספר ‏ 2

לכך שאם | לדעתה פעלה המבקשת מספר ‏ 1 בדרך לא הולמת והשתלחה, איימה, פגעה בשס הטוב וכיוצ"ב של מאן דהוא במבקשת מספר ‏ 2 או בבא כוחה, ובוליס הס לפנות בעילה הראויה לערכאת המתאימה ולקבל - אם ‏ :וכ'תו את טענתס . את הסעד הראו'. רשס סימני המסחר איננו המקוס לכך. בשלעצמי אני מפקפק אס יש בסיס כלשהו לטיעוניה הנ"ל של המבקשת מספר 2 וסבור אנ'י שתיטיב לעשות אם תטיל והבה במקוס ומקריס אחריס.

אשר על כן אני קובע כ המבקשת מספר 1 הוכיחה ‏ את וכותה העדיפה לרישום הסימן כשגס. אני מצווה איפוא על רישוס בקשותיה מספר 10022 , 80071 \-80073 וזאת בכפוף להשגות ודרישות מחלקת סימני המסחר.

אני מורה על ביטולה של בקשה מספר 83977.

אני מצווה על המבקשת מספר 2 לשלס את הוצאותיה של המבקשת מספר 1 בסך 0 ש"ת וואת תוך 0 יום מתאריך החלטתי זו, שאם לא כן ושא הסכוס הנ"ל ריבית והצמדה כדין החל מתאריך החלטת י זו ועד ליוְם התשלוס בפועל.

היוס בירושלים ז' תמוז התשנ"ה 5 ביולי 155

מיכאל אופיר רשם הפטנטיס, המדגמיס

וסימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים ,

בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).