מדגם מס' 13933

ההחלטה:

בעלת

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין מדגם מס' 13933

המדגם: בן-יעקב תעשיות מזון בע"מ באמצעות עו"ד יצחק הוס

מבקשת תביטול: אסם תעשיות מזון בע"מ

באמצעות ה"ה זליגסון את גבריאלי, עו"ד.

בהחלטתי מיום 23 בפברואר 1997 דתיתי את בקשת תבירת אסם תעשיות מזון בע"מ (להלן - "המבקשת") לבטל את רישומו של המדגם מס' 13933 (להלן ‏ - "המדגס") וזאת לאחר שקבעתי כי לא הוכת בפני שהיה פרסום קודם עפ"י הוראות סעיף 36 לפקודת הפטנטים והמדגמים (להלן ‏ - "הפקודה").

סעיף 33 לפקודה קובע כדלהלן:

"(1) עם רישומו של מדגם לכל בעליו זכויות היוצרים עליו למשך חמש שנים מיום הרישום, בכפיפות להוראות הפקודה הזאת.

(2) אם נתבקש הרישום במועד הקבוע ובאופן הקבוע, בפני כלות חמש השנים הללו, להאריך את מועד זכויות היוצרים ושולמה האגרה הקבועה, יארך הרישום את תקופת זכויות - יוצרים לחמש שנים נוספות מיום תוך חמש השנים הראשונות.

(3) אם נתבקש הרישום במועד הקבוע ובאופן הקבוע, לפני כלות התקופה השנייה של חמש שנים, להאריך את מועד זכויות היוצרים, ‏ יכול הרשם, בכפיפות לכל תקנה עפ"י הפקודה הזאת ומשולמה האגרה הקבועה, לתקופה שלישית של חמש שנים החל מיום כלות התקופה השנייה של חמש שנים".

(הדגשה הוספה: מ.א.).

תקנה 1(33) לתקנות המדגמים 1925 (להלן - "התקנות") קובעת וזאת לשונת:

"בעל מדגם רשום ורוצה לבקש שיארכו את תקופת זכויות היוצרים למעלה מתקופת חמש השנים הראשונה או השנייה, עליו להגיש בקשה על כך בטופס המדגמים מס' 13, לפני תוך תקופת חמש השנים החולפת". (הדגשה נוספה: מ.א.).

ומכאן אעבור לפסיקה.

(1) בעניין בני לאור שבתאי ‏ נ. ספקטור מור תעשיות שדרות בע"מ ‎ 1988(‏ 5.מ. 441) נאמר על ידי כב' השופט טלגס בעמ' 444

כדלקמן:

"חששני, שלאור העיון בהוראות החוק שלנו ואלח המקבילות להן

)2(

)3(

באנגליח, לא היה הרשם המכובד מוסמך להאריך את מועד תוקפו של המדגם לאחר שזה פג אף אילו הוגשת הבקשה בתחום אותם שלושת חודשי החסד.

נראה שהרשם סבר שתקנה 54 לתקנות המדגמים מקנה לו חופש ‏ גמור וסמכות מלאה להאריך כל מועד; ואראח להלן שלמרבה הצער אין דבר כך.

בענין מדגם מס' 10083 - מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ (המתנגדת) ‏ נ. קליל בע"מ (בעלת המדגם) החלטתי ביום 16 באפריל 1992, כי המדגם הנ"ל לא הוגש במועד ולכן ‏ לא חודש כדין לאור העובדה שבקשת חידוש מטעם בעלת המדגם הגיעה ללשכת פטנטים ביום 1 בספטמבר 1989, מלווח בקבלה על תשלום האגרת בתאריך ‏ 31 באוגוסט 1989, בעוד שהמועד האחרון לשם הגשת הבקשה לחידוש היה ביום 31 באוגוסט 1989. קבעתי, אפוא, כי ביטול רישומו של המדגם מס' 10083 ופרסום דבר הביטול ברשומות "יומן הפטנטים והמדגמים" נעשו כדין.

על התאריך ‏ הנ"ל הוגש ערעור (560/92) לבית המשפט המחוז: בתל-אביב-יפו (לא פורסם).

בפסק דין שניתן על ידי כב' השופט י. לויט ביום 9 בדצמבר 1992. נדחה הערעור ואושרה החלטתי מיום 16 באפריל 1992. לדברי כב' השופט לויט (בעמ' 4):

"משעה שחלפו חמש השנים, וכאשר לא הוגש בקשה להארכת תוקפו תוך 5 השנים, התוצאה היא ששוב אין לבעל המדגם זכויות יוצרים במדגם ושוב אינו נהנה מהגנות, שמקנה לבעל מדגם רשום. זכותו הינייתית פקעה ואינה ניתנת לחידוש או להארכה".

(4) על פסק הדין הנ"ל הוגשה הבקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון ובקשה זו (רע"א 53/93) הועברה לדיון בפני הרכב של שלושה שופטים (כב' השופטים ש. לוין א. מצא, וד. דורנר). ביום 27 ביוני 1993 דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוז:. בהחלטתו קבע בית המשפט העליון כי צדקו שתי ערכאות שלפניו בקביעתן שלא ‏ נתנו להאריך את המועד הקבוע להגשת בקשה לחידושו של מדגם שכן יש להגיש בקשה מסוג זה לפני תוך תקופת חמש השנים כפי שנקבע בסעיף 2(33) ו-(3) לפקודה.

לאור כל האמור לעיל ברור לכל בעל מדגם, המעונין להאריך את תקופת זכויות היוצרים, להגיש את בקשתו בכתב בהתאם לכך לפני תום המועד הנקבע בסעיף 2(33) ו-(3) לפקודה. כאשר בעל מדגם לא עשה זאת, רישומו של המדגם יבוטל ולא ניתנת לרשם הסמכות להאריך את המועד על מנת לאפשר לבעל המדגם להגיש בקשה להארכת זכויות היוצרים.

בענין שבפנינו הייתה על תחברת בן-יעקב תעשיות מזון בע"מ (להלן - "בעלת המדגם") לבקש הארכת זכויות היוצרים בהתאם לסעיף 2(33) לפקודה לא יאוחר מיום 6 ביולי 1993 וזאת בהתחשב בעובדה שתוקף רישומו של המדגם התחיל החל מיום 6 ביולי 1988.

למרות זאת, הגישה בעלת המדגם את בקשתה להארכת זכויות היוצרים רק ביום 28 בספטמבר 1993, דהיינו כעבור למעלה מהנקבע מהמועד הקבוע.

תשומת לב לחך על ידי ב"כ המבקשת כי נקבע "נוהל" במחלקת המדגמים ‏ על פיו זכויות היוצרים לגבי מדגמים הנתונים בהליכים על רב ניתנת לחידוש לאחר תוך המועד הקבוע.

אני מודח ומתוודה שלא חייתי ער ל"נוהל" כזה ועלי לציין באופן משמעותי שנוהל כלשהו הנוגד את ההוראות ההמפורשות של הפקודה ותקנותיה והנוגד את ההלכה הפסוקה הינו פסול לחלוטין. לפיכך, לא ניתנת לרשם או לכל עובד אחר הסמכות לקבוע "נוהל" כאמור.

ביום 20 במרץ 1997 התקבל מכתב מאת ב"כ המבקשת בו נטענות טענות אליהן התייחסתי בהחלטתי זו והמקובלות עלי.

העתק של המכתב הנ"ל נשלח כאות הן לבעלת המדגם והן לבא-כותהת. ביום 14 באפריל 1997 שלחתי לב"כ בעלת המדגם מכתב בו נאמר, בין היתר, כדלקמן:

"אס יש לך הערות על תוכן המכתב הנ"ל (מכתב מיום 20 במבר 1997 מאת ‏ ב"כ המבקשת: מ.א.) אבקשך שתעיר אותן תוך שבועיים ימים מתאריך מכתבי זה".

עלי לציין כי עד עצם היום הזה לא התקבלה על ידי תשובתה או תגובה כלשהי מאת ב"כ בעלת המדגם.

לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי ‏ דין רישומו של המדגם להתבטל וזאת מחמת אי-הגשת בקשה להארכת זכויות היוצרים לפני תום המועד הקבוע.

אשר על כן אין לי אלא לקבוע כי רישום המדגם מס' 13933 יבוטל.

אני מבטל את "הנוהל" המוזכר לעיל ומורה על עובדי מחלקת המדגמים:

(1) עד לתיקון בתקנה הקיימת (אם יתקיים כזה) לא לאמץ את הנוהל הפסול הנ"ל.

(2) לבטל מיד את רישומו של המדגם מס' 13933.

(3) לתקן את פנקס המדגמים בהתאם.

ניתן בירושלים היום ח' באייר התשנ"ז 5 במאי 1997,לש מיכאל אופיר רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר