סימן מסחר וסימן שירות - זכויות ליצרן לרשום סימן שירות

ההחלטה:

בענין ההתנגדות לבקשה מס* 28387 לרישום סימן שירות .5.0.א

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

המבקשת: .4.0 0786ששמ0+010]/ .5.0.א באמצעות: א. חלד, עורך-דין

המתנגד: יוסף שטרן, מנהל מוסך באמצעות: מרי. זיסמן, עורך-דין

סימן מסחר וסימן שירות - זכויות ליצרן לרשום סימן שירות לגבי שירותים הניתנים למוצריו על-ידו או על-ידי מורשיו - שימוש קודם בסימן השירות בידי המתנגד - טענה שהסימן הפך רשות הרבים.

התנגדות לרישום סימן שירות .8.1.א בשם יצרנית המכוניות המסומנות בסימן זה לגבי תחנות שירות ומוסכים למכוניות המיוצרות על ידה. ההתנגדות נדחתה.

הוחלט:

4 מקום שסימן מסחר רשום בשם יצרן, והוא מבקש לרשום אותו סימן לגבי שירותים למוצריו, ההנחה היא כי יש בסימן ממילא כדי להבחין בין השירות שהוא מספק לבין השירות שאחרים מספקים. כדי לסתור הנחה זו צריך המתנגד להוכיח בראיות משכנעות כי חלה אחת החלופות דלהלן:

(א) הסימן רשום בשם היצרן ואולם הוא הפך בינתיים "רשות הרבים", כסימן הנמצא בשימוש רגיל באותו ענף מסחרי, או שהוא חפשי לשימוש במסחר לתאור סחורה מסויימת.

(ב) סימן המסחר לגבי המוצר רשום בשם היצרן ואולם בכל הנוגע לשירותים למוצר, הציבור מזהה את הסימן עם שירותים שמספק המתנגד.

החלטה

41 ענינה של החלטה זו הם סימני השירות ויחסי הגומלין בינם לבין סימני המסחר.

2. לפני התנגדות של מר יוסף שטרן מנהל מוסך, לרישום סימן השירות לתחנות שירות ומוסכים למכוניות (סוג 37) בשם .5.0.א.

3. המבקשת הינה הברה רשומה בגרמניה המייצרת בין מכוניות. בשמה רשום סימן המסחר .5.0.א מס* 27493 בתוקף מיום 55.7.1967 לגבי מכוניות. בתאריך 13.2.69 הגישה המבקשת את הבקשה הנוכחית לרישום סימן השירות .5.0.א לגבי תחנות שירות ומוסכים למכוניות.

4. המתנגד הוא מר יוסף שטרן המנהל מוסך לתיקון מכוניות .5.0.א לדבריו מאז 18.4.67. בתצהירים שהוגשו מטעמו של מר שטרן נאמר כי תמיד התמש במלים נ.ם.או. כדי לתאר את סוג המכוניות שהוא מחקן ומטפל בהן. מוסכו הוא מוסך מוסמך ומורשה, בהתאם לאישור של משרד התחבורה.

5. רישום סימן שירות הוא בבחינת חידוש בישראל. פקודת סימני המסחר, 1938, המקורית, לא הכילה הוראות המאפשרות רישומו של סימן: שירות. דבר זה נבע מכך, שבאנגליה גופא אין רישומו של סימן שירות אפשרי וסימן שירות כזה מוגן על-ידי דיני הנזיקין - באמצעות עוולת ה- | ]01 8ת/859ע (בנוסח החדש של פקודת הנזיקין שלנו - גניבת עין). החוק החרות לא העניק הגנה לסימנים שהיו בשימוש בקשר לממכר של שירותים, מתוך הנחה שסימן אינו יכול לחיות מוצמד לשירותים, ואל- יכלתו של המשפט המקובל האנגלי להסתגל לרעיון של שימוש בסימן מסחר ביחס לנושאי המסחר בניגוד לשימוש הממשי בהם בקשר פיזי ישיר לסחורה מסויימת. לפיכך, במידה שסימניס כאלה קיבלו הגנה כלשהי היתה ההגנה הכללית ניתנת מכוח הדינים למניעת תחרות בלתי הוגנת. (ראה אסת)

6. מהם תפקידיו של סימן שירות? סימן השירות מיועד לזהות ולאבחן שירותים כשם שסימן המסחר מזהה או מאבחן סחורות. מבחינה זו מציין סימן השירות את הקשר למקור השירות, מבטיח את זהותו של נותן השירות, וטיבו, ומסייע בתהליכי הפרסום וההפצה. (ראה צוסצ1 1116, 4200616)

לעומת המשפט האנגלי, שאין בו שיטת רישום סימני שירות, הרי המשפט האמריקאי הכיר בכך ע"י ה- )40 140080 משנת 1946. הדבר קבוע כיום בסעיף 3 של ה- 46% אזג]א 77806

בארצות הברית אמנם נפסק כי לענין הוכחת שימוש בסימן כתנאי מוקדם לרישומו (11528) דינו של היצרן כדין כל מבקש אחר לגבי סימני שירות המתייחסים לשירותים שאינם טפלים לעצם ייצור המוצר ומכירתו. (ראה סיכום ההלכה ב-. 415 כ 81, 413 .11.5.2.0 98 .סת1 0861 -00180061 ת113)

לאור הדין בארץ - השונה מזה שבארה"ב - לפיו די בהוכחת כוונה להשתמש בסימן המבוקש נראה לי שיש לאבחן את ההלכה הנ"ל: על-פי הדין האמריקאי צריך היצרן להוכיח זכות עצמאית מכוח שימוש בסימן לגבי שירותים; על-פי הדין בישראל צריך היצרן להראות רק כוונה להשתמש לצורך שירותים, בסימן הקשור כבר בדעת הציבור עם היצרן. לפיכך, מן הדין להענות לבקשתו לרישום אותו סימן למטרות שירותים, אלא אם כן הוכח קיומה של אחת החלופות הנזכרות לעיל. נטל הוכחת קיומה של אחת החלופות האמורות מוטל לדעתי על המתנגד הבא לסתור את ההנחה העומדת לטובת היצרן מכוח רישום סימן המסחר.

כפי שאסביר להלן, אין בראיות שבפני כל חומר המוכיח קיומה של אף לא אחת משתי חלופות אלה.

8. אדון תחילה בטענה הראשונה, כי הסימן הפך "רשות הרבים". מונח זה נדון לאחרונה בפירוט בהחלטתי בענין 0028 6008 נגד 62018 תשסע) [8עסת (החלטה בבקשה מס" 25777, ראה בקובץ זה). על יסוד החלטת בית-המשפט העליון בענין קוקֶה קולה נגד השותפות ויטה והרשם הכללי, (בג"ץ 197/51 פד"י ח*(2) עמ" 772 בעמ" 779) הוסבר כי למונח זה שתי משמעויות:

"(א) בשימוש רגיל במסחר - כגון דמות חתול בשביל משקה ג"ין, המלה *כוכב"' במסחר הטבק, התוספת 'טכס" במסחר הטקסטילים.

(ב) חפשי לשימוש במסחר לשם תיאור סחורה מסויימת, כמו השם הרגיל של סחורה, כגון *חמאה' במסחר החמאה או *עור* בשביל תיקים ומזוודות,... המלה 561067 באנגלית בשביל מים מינרליים. "

נשאלת השאלה, האם המונה .5.0.א הפך "רשות הרבים" באחת או בשתי המשמעויות הנזכרות? אינני סבור שלאור הראיות ניתן לענות על שאלה זו בחיוב. הראיה היחידה שיש בפני להוכחת טענה זו היא בדבריו של המתנגד, מר שטרן, בסעיף 2 לתצהירו, מתאריך 13.2.70:

"גם אני טוען, כי השם נ.אס.או. לגבי מכוניות קְבל כבר משמעות שניה בעיני הציבור וכיום כאשר מוזכרת המלה '"נ,אס,או." רואה כל אחד בעיניו מכונית הידועה בשם זה, בדומה לשמות אחרים של מכוניות כגון פורד, שברולט, מרצדס וכד"."

טענה זו עומדת בסתירה לתצהירו מתאריך 15.12.69 של מר שטיין, מנהל סוכנות הדר, אשר בסעיף 24 הוא מצהיר:

"המבקשת היא בעלת הסימן גם בארץ מוצאו, ואיש לא רכש כל זכויות בישראל לגבי הסימן, כולל המתנגד."

נימוק נוסף לדחיית טענת המתנגד, הוא, שלרישום סימן המסחר בשם המבקשת בסימן מספר 27493 לגבי מכוניותשם ב-12.11.68 (בתוקף מיום 7ץ,,, לא באה כל התנגדות לא מצד לשכת רשם הפטנטים ולא מכל צד אחר. ניתן לומר, שגם בכך יש ראיה שהסימן ./.5.א לא הפך מונח מתאר במסחר אלא הוא מצוי בבעלותה של המבקשת ומתייחס למכוניות מייצורה בלבד.

9. עקב כל הנימוקים האלה אני קובע, שלא הוכח כי הסימן קבל משמעות של מלה המתארת את הסחורה (המכוניות הנדונות כאן) או כי הוא מהווה מונח בשימוש רגיל במסחר לגבי סוג מכוניות, פרט לאלה המיוצרות על-ידי המבקשת. לפיכך אין מקום לטענה כי הסימן הפך רשות הרבים.

0. עלינו לדון אפוא בחלופה השניה, דהיינו שסימן המסחר רשום בשמו של היצרן לגבי המוצרים. אולם בכל הנוגע לשירותים למוצר מזהה הציבור את הסימן עם שירותים שמספק המתנגד. טענה זו אף היא דינה להדחות, משני טעמים: ראשית, כמבואר לעיל, לא הוכח כי השימוש מטעמו של המתנגד היה שימוש ידוע ומוכר בציבור, עד כדי שיעמוד בפני זכותה של המבקשת לרשום את הסימן בשמה. ושנית, הוכח כי המבקשת הסמיבה רשת של מוסכים לתת שירות למכוניות מתוצרתה (ראה תצהירו של מר שטיין, מיום 25.2.69, אשר לא נסתר).

1. לפיכך, אני קובע כי המתנגד לא הרים את נטל ההוכחה אף לא לגבי החלופה השניה ולא הוכיח כי הציבור מזהה את הסימן עם שירותיו. אני מחליט אפוא כי ליצרן (המבקשת) זכות עדיפה לגבי הסימן המבוקש וסימן זה רכש כוח אבחנה לגבי שירותי המבקשת מכוח היותה יצרנית המכוניות.

2. ב"כ המתנגד טען גם בי הסימן לא נרשם כסימן שירות בארץ המקור של המבקשת (גרמניה), וכי יש בכך כדי להצביע על אי כשירותו לרישום. אין כל הוראה בדין הישראלי המונעת רישום סימן שלא נרשם בארץ המוצא, ובודאי שאין בכך ראיה כאשר בארץ המקור לא ניתן לרשום סימנים מהסוג הנדון כאן, דהיינו סימני שירות. סעיף 11א" לפקודה הדן בבקשות לסימנל מסחר המבוססות על רישום בארץ המוצא בא לקבוע הוראה חיובית בלבד, לפיה בנסיבות מסויימות יש לרשום סימן אשר נרשם בארץ המוצא גם אם סימן זה לא יהיה כמשיר לרישום בארץ בה מתבקש הרישום. אין בהוראה זו כדי להצביע על דרך השלילה שסימן אשר לא נרשם בארץ המוצא אין דינו להירשם בארצות אחרות, אם הוא כשיר לרישום לפי דיני ארצות אלה.

3. מכל הנימוקים האלה אני דוחה את ההתנגדות שבפני, ומצווה על רישומו של סימן השירות המבוקש, בכפוף למילוי יתר הוראות הדין. המתנגד ישלם למבקש הוצאות בסך כולל של -.500 ל"י.

ניתן בירושלים היום, י"א בטבת תשל"א 8 בינואר 1971.

על החלטה זו הוגש ערעור בבג"צ 55/71 - טרם ניתן פסק הדין.