סימן מסחר מס' 117448

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני פוסק בקניין רוחני

בקשה למחיקת סימן מסחר 8 - בקשה להגשת ראיה נוספת

בעלת הסימן דקסון בע "מ ע"י ב"כ וולף, ברגמן וגולר (להלן: "בעלת הסימן")

ד"ר שלמה כהן ושות' (להלן: "מבקשת הביטול")

ה ח ל ט ה

רקע

1. סימן מסחר מס' 117448 בשם ונידקס 2.4% (להלן: "הסימן") נרשם על בעלת הסימן ביוס 29 בינואר 1998 וזאת עבור תכשירי רוקחות לטיפול בחומציות הקיבה ובכיב עיכולי, הכלולים בסוג 5.

2 בקשה מנומקת למחיקת הסימן מפנקס סימני המסחר לפי סעיפים 38 ו- 39 לפקודת סימני המסחר (להלן: "הפקודה") הוגשה ע"י מבקשת הביטול ביום 9 במאי 1999.

3 הודעה שכנגד מטעס בעלת הסימן הוגשה ביוס 9 בספטמבר 1999.

4. ראיות מטעמה מבקשת הביטול הוגשו ביוס 3 ביולי 2000 וראיות מטעס בעלת הסימן הוגשו ביוס 9 באוגוסט 2001.

5 ראיות בתשובה מאת מבקשת הביטול הוגשו ביוס 15 בספטמבר 2002.

בקשה להגיש ראיה נוספת

ביוס 6 במרץ 2003 הגישה בעלת הסימן בקשה למתן רשות להגיש ראיה נוספת בהתאם לתקנה 41 לתקנות סימני המסחר 1940 (להלן: "התקנות"). בעלת הסימן מנמקת את בקשתה בכך שהראיה הינה תצהיר נוסף, המכיל מידע חשוב שראוי שיהיה בפני הרשם בבואו ליתן החלטה בהליך. נטען, כי המידע נוגע להסכמי בלעדיות שנחתמו בין בעלת הסימן לכל קופות החולים לשווק המוצריס נושאי הסימן, וכי יש לכך השלכה ברורה על העדר אפשרות להטעיה בין מוצרי בעלת הסימן למוצרי מבקשת הביטול. הראיה, שהינה תצהיר, צורפה לבקשה וכן צורפו אריזות מוצריס נושאי הסימן.

ביוס 23 במרצ 2003 הגיבה מבקשת הביטול, והתנגדה להגשת הראיה הנוספת. נימוקיה הס, בתמצית, כדלקמן:

א. מדובר בניסיון ל"מקצה שיפורים" במסווה של הגשת ראיה נוספת.

ב. אין בתצהיר כדי לסייע בטענת העדר הטעיה.

ג. תקנה 41 לתקנות אוסרת הגשת ראיות נוספות, וסמכות הרשם להתיר הגשה של ראיה כזאת הינה בגדר חריג.

ד. בקשה להגשת ראיה נוספת צריכה לעמוד בשלושה תנאיס מצטברים: יש לנמק מדוע לא נכללה הראיה הנוספת בראיות שהוגשו, מה הצידוק לעיכוב בהגשתה, ומדוע חשוב שתוגש. המבקשת אינה מספקת כל צידוק או הסבר לעיכוב בהגשתה.

בנוסף, מתייחסת מבקשת הביטול בתגובתה להצהרות שבתצהיר אותו מבקשת הביטול להגיש כראיה נוספת. ביוס 9 באפריל 2003 השיבה בעלת הסימן לתגובה של מבקשת הביטול. בעלת הסימן לא בקשה, וממילא גם לא קבלה, רשות להגיש תשובה לתגובת מבקשת הביטול, זאת בניגוד לחוזר מס" מ.ג. 6 ולכן, אני מתעלס מתשובה זו לחלוטין.

סמכות הרשם להתיר ראיה נוספת

תקנה 41 קובעת כי "שום צד לא יניח ראיה נוספת...". אולם הכלל אינו מוחלט ורשאי הרשם, אם ימצא ואם יראו לנכון, ליתן למבקש או למתנגד רשות להגיש כל ראיה בתנאיס אשר יישרו בעיניו. על המבקש להגיש ראיה נוספת להביא בפני הרשם נימוקיו אשר ישכנעוהו להתיר הגשת הראיה הנוספת. הנימוקים הללו, כמו כל טענה עובדתית, צריכים להיות נתמכים בתצהיר או בראיה אחרת. ראה לעניין אה החלטת רשם סימני המסחר בעניין התנגדות לבקשות לרישום סימני

מסחר מס" 105772 , 105773 ו- 105774 אפעז נגד 6/1311 זג 058 (להלן: "עניין אפעז").

השיקולים להתרת הגשת ראיה נוספת

הכללים הנוגעים להגשת ראיות נוספות בהליכים דומים במהותו נקבעו בפסיקה, ועיקרו: יש לבחון את חשיבות הראיה, את הסיבה לא הגשתה במועד מוקדם יותר (דהיינו: אם ניתן היה להביא הראיה בשלבי הגשת הראיות), ואת תרומתה לגילוי האמת ועשיית צדק. ראה למשל בע"א 188/89 עזאיזה נגד המועצה המקומית כפר דבוריה פ"ד מו(1) 661 בעמ' 662. בנוסף, יש לשקול את ההשלכה שתהיה לראיות הנוספות על הצד השני מבחינת יכולתו להפריכן. ראה לעניין זה ע"א 391/80 לסרסון נגד שיכון עובדים בע"מ פ"ד לח(2) 237 בעמ' 243. עוד יש לקחת בחשבון את השלב שאליו הגיע ההליך, ואת אופי הראיה: ע"א 579/90 רוזין ואח' נגד בן נון פ"ד מו(3) 738 בעמ' 134.

מן הכלל אל הפרט

.1

.12

.3

4

.5

.6

בעלת הסימן מנמקת את בקשתה בנימוק אחד ויחיד והוא, כי כל קופות החולים חתמו עמה על הסכמי בלעדיות לשווק המוצריס נושאי הסימן, וכי לעובדה זו השלכה על העדר אפשרות להטעיה ולכן וּהו מידע חשוב וראוי שיהיה בפני כבוד הרשם.

הבקשה, אשר כוללת טענה עובדתית, לא נתמכה בתצהיר. לא קייס בבקשה כל נימוק שבא להסביר מדוע הראיה הנוספת מוגשת בשלב כה מאוחר. לא ניטען כי לא היה בידי בעלת הסימן להגיש את הראיה בשלב מוקדם יותר, דהיינו בשלב הגשת הראיות.

הטענה כי המידע הוא חשוב לא נומקה ולא נתמכה בתצהיר או בראיה אחרת. אין די לטעון כי המידע אותו מבקשת להגיש במסגרת הראיה הנוספת הנו חשוב, אלא יש לנמק מדוע הוא חשוב, ולתמוך נימוק זה בתצהיר.

מהאמור לעיל ברור כי לא ניתן לדעת מדוע יש בראיה הנוספת תרומה לגילוי האמת ועשיית צדק.

ברור כי אין כלום לפגס בכך שבעלת הסימן צירפה לבקשתה להגשת ראיה נוספת את הראיה עצמה. יחד עם זאת, אין בדבר כדי להשפיע על שיקול דעתו של הרשם, גם אם יחליט לדחות את הבקשה ולא לקבל את הראיה הנוספת כפי שהחלטתי במקרה זה. הרשם, כמו שופט, אמון על ברירת הראיות והטענות אשר עליו להתעלס מהם, מאלה הרלוונטיות לעניין שבפניו והקבילות כראיה.

עלי לציין כי עיון בתצהיר אותו ביקשו להגיש כראיה נוספת מגלה, כי הוא אינו כולל רק התייחסות לאותו הסכמי בלעדיות עס קופות החולים, כפי שטען ב"כ בעלת הסימן. יש בתצהיר גם משום ניסיון ליתן מענה נוסף לאמור בבקשת המחיקה ובתצהיריש שהוגשו מטעס מבקשת המחיקה. עוד יש בתצהיר עדויות נוספות. בעלת הסימן אף ניסתה לצרף אריוות של תרופות כראיה.

מסקנתי היא כי הראיות הנוספות את ביקשה בעלת הסימן להגיש, כוללות הרבה מעבר למה שנטען ע"י ב"כ בעלת הסימן כי הן כוללות. והו אכן ניסיון לעריכת "מקצה שיפורים".

7. לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה ומחייב את בעלת הסימן לשלם למבקשת הביטול את הוצאות הבקשה ושכר טעוות עו"ד, בסכום כולל של 2000 ₪, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום עד התשלום בפועל.

ישראל אקסלרד, פוסק בקניין רוחני ניתן בירושליים ביוס כ"ו אב תשס"ג

4 אוגוסט 2003