סימן מסחר מס' 278939

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 8 ובקשה למחיקת סימן רשום מס'278939 (בקשה לביטול החלטה)

המבקשת: אינפנטי מוצרי תינוקות בע"מ דוורון - יבוא ויצוא בע"מ ע"י עבוד 8 דכואר משרד עו"ד

המשיב: 36 36610

ע"י נשיצ, ברנדס אמיר ושות', עו"ד

ה ח ל ט ה

1. בפני בקשה מיום 2.2.2017 לביטול החלטתי מיום 25.1.2017 (להלן: "ההחלטה") במסגרתה ולאור אי הגשת ראיות המבקשת, נמחקו שני הליכים אשר יום המבקשת כנגד המשיב: האחד, התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר מס' 269068 של המשיב (להלן: "הליך ההתנגדות"); והשני בקשת המבקשת למחיקה ולביטול סימן מסחר מס' 9 הרשום על שם המשיב (להלן: "הליך בקשת המחיקה והביטול").

2 במסגרת ההחלטה נכתב כך :

"ביום 28.8.2017 הוגשו מטעם חברת 0311606016 16610 כתבי טענות שכנגד בשני ההליכים. לפיכך, על מבקשות המחיקה והמתנגדות היה להגיש את ראיותיהן עד ליום 4.11.2016 אך לא עשו כן ואף לא הוגשה בקשה להארכת המועד לשם כך. משחלף המועד לתשובה על פי תקנה 39 לתקנות סימני מסחר, 1940 נחשבות מבקשות המחיקה והמתנגדות כאילו זנחו את ההליכים בהם פתחו כנגד סימני חברת 31660616 66[0ינב3 ]א אשר על כן, הריני להורות על מחיקת הליך ההתנגדות לרישום סימן מסחר מס' 269068 וכן הליך הבקשה למחיקת סימן מסחר רשום מס'

3 במסגרת בקשתה לביטול ההחלטה המבקשת עותרת למתן ארכה להגשת תצהירי ראיות המבקשת תוך 30 יום ממועד מתן ההחלטה.

4. ב"כ המבקשת מודה כי בתחילת חודש ספטמבר 2016 קיבל את כתבי הטענות שכנגד אשר הוגשו מטעס המשיב הן בהליך ההתנגדות והן בהליך בקשת המחיקה והביטול. ב"כ המבקשת טוען כי אי הגשת תצהיריס מטעמה מקורה בטעות. עוד נטען כי סיכויי המבקשת לזכות בהליך ההתנגדות כמו גס בהליך הבקשה למחיקת הסימן הינס טוביס והדבר מהווה טעס נוסף לביטול ההחלטה. ב"כ המבקשת ציין בבקשתו המצויה בפני כי צירף לה תצהיר, אך זה לא נמצא מצורף כאמור.

5. ב"כ המשיב טוען מנגד כי דין הבקשה להידחות. נימוק אחד הוא זה לפיו המדובר בהחלטה עיקרית ולא בהחלטה בבקשת בינייס ולפיכך על המבקשת היה להגיש ערעור על ההחלטה ומשלא עשתה כן הפכה ההחלטה לחלוטה כבר ביום 26.2.2017 ולפיכך דין הבקשה לביטול ההחלטה הינו סילוק על הסף. לחילופין, ובמידה שהבקשה לא תסולק על הסף, נטען כי המבקשת לא ציינה טעס על בסיסו יהא נכון צודק וראוי לבטל את ההחלטה וכי המבקשת לא פירטה מהי אותה טעות בגינה לא הוגשו תצהירי המבקשת. באשר לסיכויי המבקשת לזכות בהליך ההתנגדות ובהליך המחיקה, נטען כי המדובר בטענות שהועלו בעלמא והינן חסרות בסיס. ב"כ המשיב דורש לדחיית הבקשה לביטול ההחלטה כמו כן לפסיקת הוצאות בגין הצורך להשיב לה.

דיון והכרעה

6. הדרך לביטול החלטה או פסק דין אזרחי שניתן במעמד צד אחד קבועה בהוראת תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, וכותרתה "ביטול החלטה על פי צד

אחד". וכך קובעת לשון התקנה:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

בענייננו, הבקשה לביטול ההחלטה הוגשה במסגרת 30 הימים הקצוב בתקנה 201 הנ"ל. לפיכך איני רואה מקום להורות על סילוקה על הסף מחמת אי עמידה במועדים כנטען על ידי ב"כ המשיב.

יחד עם זאת, יש להבחין בין החלטה שניתנה במעמד צד אחד, שעה שנפל פגם בהליך המשפטי שהביא להחלטה (כגון אי המצאת כתב טענות לידי בעל הדין שכנגד, או שבעל הדין נגדו התקבלה החלטה לא קיבל גימון לדיון בעניינו) לבין החלטה שניתנה מבלי שנפל פגם בהליך המשפטי שקדמו לה. האבחנה בין שני המקרים הללו מהותית היא, שכן

במקרה הראשון חובה על היושב בדין לבטל את ההחלטה מחובת הצדק. יפים הס לעניין זה דבריו של כב' השופט מצא בע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), בעמ' 835-836 (להלן: "פרשת בן ציון") כמו גם הדברים הבאים:

"פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה...רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק... פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה." (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרתי, מהדורה שביעית, בעמ' 28).

זאת בעוד שבמקרה השני בו לא נפל פגם בהליך, נתון דבר ביטול פסק הדין לשיקול דעת

היושב בדין. בגדר המקרה השני יכללו מצביס בהס בעל דין או בא כוחו נמנעו מהתייצבות לדיון על אף שזומנו כדין, או שבעל הדין לא הגיש כתב הגנה מטעמו במועד, או בכלל, למרות שקיבל לידיו את כתב התביעה.

בפסיקה נקבע כי כאשר ישקול היושב בדין אס להיענות לבקשת הביטול אס לאו, יבדוק האס יש באמתחת המבקש טעס להצדקת התנהלותו (היעדרותו מן הדיון שהתקיים או אי הגשת כתב הגנה מטעמו) וכן - ולעניין זה חשיבות רבה יותר - האם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת. היינו אס יש בהשמעת טענותיו בענייו המחלוקת אכן עשויה להביא את היושב בדין ליתן החלטה שונה מזו שנתן במקור (ראו למשל הלכת בן ציון עמ' 835-836).

באשר לעניין הראשון, היינו בדיקת סיבת המחדל, כאשר המבקש מצביע על סיכוי הצלחה גבוה, הרי שהיושב בדין יסתפק, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש בגין מחדלו, אלא אם הוכחה התנהלות העולה כדי התעלמות ביודעין מההליך המשפטי (ראה: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, בעמ' 738). לפיכך, בעל דין המבקש

ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, מן הראוי שירחיב ויפרט בבקשתו באשר לשאלת סיכוי וכיתו בהליך, במידה שיבוטל פסק הדין. זאת משום שאחרת מה טעם יש בביטול פסק הדין (שניתן מבלי שנפל כל פגם בהליך), אם לאחר מכן יתקיים דיון ופסק דין דומה יינתן מחדש.

בענייננו, לא נפל פגם בהליך השיפוטי ועל כך אין חולק. אשר על כן, אין עסקינן בבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק אלא על פי שיקול דעתו של בית הדין.

עיינתי היטב בבקשה שלפני ולא השתכנעתי כי המבקשת הצביעה על אותן נסיבות בגניין כשלה ולא הגישה ראיות מטעמה. לא הובהר מהי אותה "טעות" בגינה לא הוגשו הראיות, מהו מקורה ואס סבירה היא אס לאו.

המבקשת אף בחרה שלא להסביר ולפרט כלל מדוע לדעתה תוביס סיכוייה לזכות בהליך ההתנגדות ובהליך המחיקה בהס פתחה כנגד המשיב. כל שטענה (בסעיף 3 לבקשה) הוא כי המבקשת הינה בעלת חברה בעלת שס זהה לסימני המסחר שנרשמו וכי בעל סימני המסחר אינו בעל הזכות בסימן. כאסמכתא צירפה המבקשת, ועל כך יש לתמוה, השתלשלות תכתובת מייל בלבד.

הנה כי כן, בשתי השאלות אשר על היושב בדין לדון, קרי נסיבות מחדלה להגיש ראיות בהליך וסיכוייה לזכות בו, אין מזור עבור המבקשת שכן לא שוכנעתי כלל בצדקת טענות המבקשת. לאור הדברים הללו, איני מוצאת סיכוי להורות על ביטול ההחלטה מיום

שיקול נוסף אשר עומד לנגד עיני הינו אכות הגישה לערכאות, אשר הינה כידוע אכות בעלת מעמד חוקתי. כבר נקבע לא אחת כי הפרוצדורה אינה "מיטת סדום". עוד אין לשכות שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה, קרי עשיית משפט צדק, ואל לנו לבלבל

ולהחליף בין האמצעי לבין המטרה. לפיכך, מחויבת ערכאה וו לשקול את עיוות הדין שעלול להיגרם לה אס לא תבוטל ההחלטה שניתנה בהעדר הגנה (ראו, למשל, רע"א 2 אינג' אליהו פבר חברה לבניין והנדסה אזרחית נ' הסוכנות היהודית לאו ישראל (פורסם בנבו 5.8.1992).

יחד עם זאת, אין להתעלס מהעמדה העקרונית שהביעה בעניין ה כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 3454/04 ורקר נ' הראל ואח' (פורסם בנבו 5.6.05) בעמ' 3 לעניין הצורך באיזון בין זכות הגישה לערכאות לבין חובותיו של בעל דין כלפי בית הדין וכלפי בעל הדין שכנגד, למען יתקיים הליך תקין וראוי:

"זכות הגישה לערכאות מותנית איפוא, בקיום חובות בסיסיות של בעל הדין לקיים הליך שיפוטי תקין. בעל דין אינו רשאי, בשם זכות הגישה לערכאות, לנצל את ההליך השיפוטי לרעה, ולצפות כי תישמר זכותו לפנות לערכאות (ינתן לו *ומו בבית המשפט חרף זאת. בתוך כך, על מבקש ביטול פסק להצביע על קיום אינטרס לגיטימי בביטולו. עליו להראות לא רק סיכוי טוב לזכות בתביעה אלא גם כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא נהג בדרך העלולה לסכלו. כנגד הזכות החוקתית לפנות לערכאות, עומדת חובתו של בעל דין לקבל על עצמו את עולם של סדרי הדין ושל צווי בית המשפט כדי להבטיח את זכויותיהם הדיוניות

של בעל הדין, וכדי לאפשר את מהלכם התקין של הליכי בית המשפט

להגנה על אינטרס הציבור כולו."

8. איני סבורה כי יש בהותרת ההחלטה אלא כדי לגרור למבקשת עיוות דין שכן דרכה אינה חסומה להגשת בקשות למחיקת שני סימני המסחר כנגדם יזמה הליכים אשר נמחקו בהעדר הגשת ראיות מטעמה. מנגד, לו הייתי נעתרת לבקשתה ומבטלת את ההחלטה מבלי שהוצגו בפני סיבות סבירות וטובות לאי הגשת ראיות המבקשת, ומבלי שהובא כל הסבר לטענתה לפיה סיכוייה לזכות בהליכים שיזמה כנגד המשיב גבוה הסם, יהיה הדבר חוטא לצורך בהבטחת זכויותיו הדיוניות של המשיב, והיה הופך את חובות המבקשת למלא אחר הוראות הדין לאות מתה. כמו כן, היה בכך כדי לסכל את מהלכו התקין והראוי של ההליך המשפטי אשר הינו כאמור לעיל בבחינת אינטרס ציבורי.

9. סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות שכר טרחת המשיבה בגין הגשת תגובתה לבקשה זו, בסך 1,000 ₪ (לא כולל מע"מ). סכומי וה ישולס תוך 14 יום ממועד החלטה זו אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

יערה שושני בספי פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושליים ביום ט"ו אדר תשע"ז 3 מר/ 2017