סימן מסחר מס' 50092

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר מס' 50092 - "פדפמאמס" על פי סעיף 41 לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972

מבקשת הביטול: פישר תעשיות פרמצבטיות בע"מ באמצעות כהן צדק-רפפורט, עו"ד ועו"פ על ידי עו"ד נחמן כהן צדק.

בעל הסימן: רענן חמד

באמצעות ה"ה סנפורד ט. קולב ושות', עו"ד ועו"פ על ידי עורך דין איתן שאולסקי.

1. סימן מסחר מס' 50092 לגבי המילה "5דַפַ8אע602" להלן - "הסימן") נתון בתוקף החל מיום 20 במאי 1980. 2. הסימן רשום בסוג 3 לגבי "מוצרי קוסמטיקה, סבונים, בשמיסם". 3. בעל הסימן הוא מר רענן חמד, (להלן - "בעל הסימן"). 4. ביום 7 ביולי 1994, הוגשה בקשה לביטול רישומו של הסימן על ידי חברת פישר תעשיות פרמצבטיות בע"מ (להלן - "מבקשת הביטול") וזאת

בהתאם להוראות סעיף 41 לפקודת סימני המסחר (נוסח הדין), התשל"ב-

נימוקי הבקשה לביטול הם:

)1(

)2(

)3(

)4(

)5(

)6(

(ג)

נטען שלא היה שימוש בתום לב בסימן, בקשר לטובין שלגביהם הוא רשום, במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה לביטול.

מבקשת הביטול היא יצרנית ותיקה של תרופות ותכשירים קוסמטיים שונים.

ביום 6 במרץ 1990 הוגשה בקשה לרישום סימן מסחר "818תאע0" אשר הועברה למבקשת הביטול, לגבי תכשירים קוסמטיים. בקשה זו קיבלה את המספר 75585.

מחלקת סימני המסחר הודיעה למבקשת הביטול כי בקשתה אינה יכולה להתקבל לרישום בשל קיומו של הסימן הרישום מס' 50092.

מבקשת הביטול היא אפוא "אדם מעונין" כמשמעות ביטוי זה, בסעיף 41(א) לפקודה.

מבקשת הביטול ביררה ומצא כי לא נעשה כל שימוש בסימן בישראל, בקשר לטובין שלגביהם הוא רשום, לפחות בשנתיים שקדמו למועד הגשת בקשתה זו לביטול רישומו של הסימן.

על פי הוראות סעיף 41 לפקודה, יש לבטל את הסימן בגלל אי שימוש.

ביום 13 ביולי 1994, שלחה מחלקת סימני המסחר מכתב אל בעל הסימן, בו נאמר (בין היתר) שאם בעל הסימן יחליט לטעון כנגד בקשת הביטול, יש להגיש את טענותיו הנגדיות (בשלושה עותקים) תוך שלושה חודשים מיום 13 ביולי 1994.

למכתב הנ"ל צורפה (בשני עותקים) הבקשה לביטול הנ"ל.

לפני תום התקופה המווכרת לעיל, לא התקבלה תשובת או תגובה כלשון:

מאת בעל הסימן או מאת בא כוחו, לא על ידי מחלקת סימני המסחר ולא על ידי ב"כ מבקשת הביטול.

ביום 20 לאוקטובר 1994 התקבל מכתב מאת ב"כ בעל הסימן שבו נאמר (בין היתר) שבעל הסימן מתנגד לביטול רישומו של הסימן ומבקש ארכה של חודשיים לשם הגשת כתב טענותיו שכנגד לבקשה לביטול רישומו של הסימן.

ארכה כמבוקש ניתנה והיא נסתיימה ביום 13 בדצמבר 1994.

ביום 2 בינואר 1995, שלחה מחלקת סימני המסחר מכתב אל ב"כ מבקשת הביטול שבו נאמר כי -

(1) בעל הסימן לא הגיש את כתב טענותיו שכנגד לפי תקנה 70 לתקנות סימני המסחר.

(2) לאור הוראות התקנה 71(א) על מבקשת הביטול להגיש את ראיותיה תוך חודשיים דחיינו, עד ליום 2 במרץ 1995.

ביום 13 במרץ 1995 התקבל מכתב מאת ב"כ מבקשת הביטול אשר בו הם ביקשו ארכה של חודשים, לשם הגשת ראיותיה של מבקשת הביטול. ארכה זו ניתנה והיא הסתיימה ב-3 במאי 1995.

ביום 10 במאי 1995 שלחה מחלקת סימני המסחר מכתב אל ב"כ מבקשת הביטול בו נאמר כי מאחר ולא הוגשו ראיותיה של מבקשת הביטול תוך חודשים בהתאם להוראות התקנה 38 לתקנות סימני המסחר, יש לראות את מבקשת הביטול כאילו ויתרה על בקשתה אלא אם כן תוך חודשים יוגשו יחד עם הראיות נימוקים טובים מדוע הדבר לא נעשה.

ביום 9 ביוני 1995 (דהיינו, מעל חמישה חודשים מתאריך שמבקשת הביטול התבקשה לעשות כן), הוגשו ראיותיה של מבקשת הביטול אך נימוקים המזכירים בסעיף 10 לא הוגשו עד עצם היום הזה. הראיות האמורות כללו את תצהירה של ד"ר נירה הדס, העובדת אצל מבקשת הביטול.

להלן עיקרי תצהירה:

(1) המצהירה התבקשה על ידי מבקשת הביטול לבדוק באם קיים

(2) באמצעות מפיצי מוצרי חברת מבקשת הביטול נבדק הגוש ב-עשרים וחמש בתי מרקחת ופרפומריות ברחבי הארץ, לפי רשימה מפורטת שצורפה לתצהיר.

(3) על פי כל חדו"ת שהתקבלו על ידי המצהירה לא היה מוצר כנ"ל נמצא ומעולם לא שמעו על בעל הסימן "615אמ0".

(4) לאור בדיקות שנעשו על ידי המצהירה, היא יכולה לקבוע בוודאות כי מעולם לא היה בשוק המקומי מוצר בסוג 3 בכינוי "18פמאמס" ובוודאי שלא בתוצרת בעל הסימן.

בעל הסימן לא הגיש את ראייתו שכנגד ואף לא טרח לטעון דבר לעצם בקשת הביטול.

בבג"צ 296/86 סא 15תתסא פזמתדטקע נ. מעם מץהסתסס פ.ד. מא' (1) 485 נקבע על ידי המשנה לנשיא דאז, כבי השופטת בן פורת כדלקמן:

"נטל ההוכחה (השכנוע) מוטל על המבקש עד לתום הדיון... לעומת זאת, נטל הבאת הראיות יש שיעבור במהלך הדיון מצד אל צד... אם נותר בלב הרשם ספק, שיקול לכאן או לכאן צריך היה להשאיר את הסימן הנדון על כנו. לשון אחר, כדי לבטל את הסימן מפנקס סימני המסחר לפי סעיף 41, על הרשם להשתכנע, שלא היתה מצד בעלת הסימן כוונת לחמשמש בסימן בישראל".

בנוסף ציטטה המשנה לנשיא את דבריו של כב' השופט זילברג בבג"צ

1 פרמו בע"מ נ. א. שמידגל ואת', 9.ז. כת' (ב) 2. שם בעמוד 811 נאמר כך:

"מטרתו של סעיף 41 לפקודה ... בראש ובראשונה אלא רק, לטהר הפנקס מסימני המסחר שאין כוונה להשתמש בהם או לא השתמשו בהם בפועל...".

4. הדברים שאוזכרו לעיל מתיישבים יפה עם הוראות הפקודה ותקנותיה. סעיף 41 לפקודה קובע:

"(א) בלי לפגוע בכלליות הוראותיהם של סעיפים 38 עד 40 רשאי כל אדם מעונין להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר על יסוד הנימוק, שלא היתה כוונה בתום לב להשתמש בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם הוא רשום, ושלמעשה לא היה שימוש בתום לב בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם הוא רשום או לא היה שימוש כאמור תוך השנתיים שקדמו לבקשת הביטול. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יהולו אם הוכת שאי השימוש נבע מנסיבות במסחר ולא מכוונה שלא להשתמש בסימן או לזנות אותו, לגבי חטובין האמורים".

5. תקנות 70 ו-71 לתקנות סימני המסחר מסדירות את הנוהלים הכרוכים בבקשת ביטול רישומו של סימן. תקנה 71(א) קובעת כך:

"לא מסר בעל סימן תודעה בתשובה על בקשה לפי תקנה 70 תוך שלושה חודשים מיום קבלת הבקשה במשרדו של הרשם, יודיע על כך למבקש והמבקש יגיש ראיותיו לענין זה תוך חודשיים מיום התודעה".

עם זאת ברור כי אפילו העדר של הודעה כנגד, מטעם בעל סימן רשום, מטל על מבקשת הביטול להגיש את ראיותיו ואת כדי להרים את הנטל המוטל עליו.

במקרה שבפנינו לא טרח בעל הסימן, משיקוליו הוא, להגיש ראיותיו שכנגד או אפילו להגיב לבקשת הביטול.

אשר על כן, אין לי אלא להסתמך לטענות ולראיות שהוגשו על ידי מבקשת הביטול.

בהסתמך על טענותיה ועל ראיותיה של מבקשת הביטול ולאחר שהבאתי בחשבון את כל נסיבות הענין, החלטתי לקבל את בקשת הביטול ולהורות על ביטול רישומו של הסימן.

אשר על כן, אני מורה על ביטול רישומו של הסימן ומחיקתו לאלתר מהפנקס.

הנני לקבוע שעל בעל הסימן לשלם למבקשת הביטול את הוצאותיה בסך 0 ש"ת כולל מס ערך מוסף, תוך שלושים יום מיום החלטתי זו שאם לא כן הסכום הזה ישא ריבית והצמדה כדין החל מיום החלטתי! זו ועד ליום תשלום בפועל.

ניתן בירושלים ג' חשון התשנ"ו 6 באוקטובר 1996

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר