סימן מסחר מס' 95068

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

המבקשת 1: א .םא

בעלת

בקשת סימן

0 עייי וולף, ברגמן וגולר, עוייד, עוייפ

בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר לפי סעיף 29 לפקודת

סימני המסחר - בקשת "'

לביטול ההליך

מסחר מס' 95068 -

. המבקשת 2: | זז 08 ]אה ּ בעלת בקשות סימני מסחר מס' 107574 ו-107575 אס (לוגו) עייי דייר יצחק הס ושותי, עוייפ

ה ח

)0 ה | (20₪-%

ל ט ה

1 ג

[ 5 5606 2

₪ 1

ל -ל9 הא וו והידה ה הו רקו ההשם

0

.1 .1

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

עובדות

ביוס 19 אוקטובר, 1994 הוגשה על ידי המבקשת 1 בקשה לרשום את המילה 410 ]אסיח זי כסימן מסחר, בסוג 7. הבקשה שמספרה 95068, התייחסה במקורה

ל- יי מכונות וכלי מכונות, חלקיס ומתאמים עבורן, הכלולים בסוג 7.י

פרט סחורות זו שונתה ב-17 ינואר, 1996 על פי בקשת המבקשת 1, ל-' מכונות ויחידות עבור סימון, הכנסה, סמרור וניקוב: חלקיס ומתאמים עבורן, הכלולים כולם בסוג 7.י שינוי פרט הסחורות התבקש על ידי המבקשת 1, בעקבות הודעת מחלקת סימני המסחר יום 31 אוקטובר, 1995 לפיה..מוחל על בקשתה הליך לפי סעיף 29 לפקודת סימני המסחר, מול בקשת סימן מסחר מסי 99028 (להלן: ''ההליך הקודם). בקשה זו, שאף היא כוללת את המילה ':4110/410", אינה נבעלת דיני בהליך הנוכחי אלא

שהיא נדבך מרכזי בציר עלילתו. בקשה מס'י 99028 הוגשה ב- 8 יוני, 1995, על ידי .5.4 )ץצ ו 100 ז, בסוג 12, לגבי 'י כלי רכב; התקנים לתנועה ביבשה, באויר או במיס, דהיינו, מנועים, מחברים, מרכבים, נשאי מטען לכלי רכב יבשתיים, אביזרי וחלקי חילוף של מכוניות, משאיות, נגררים, קרונות, אופניים ואופנועים, חלקים והתקנים פניאומטיים; שרשרות ; הנכלולים כולם בסוג 12.י

בעקבות שינוי פרט הסחורות על ידי המבקשת 1, הודיעה לה מחלקת סימני המסחר, ב-8

מרץ, 1996, כי בקשתה תקובל לאחר קבלת הסכמת בעלת בקשה מס' 99028, לביטול .

ההליך הקודם. 0

ב- 10, ספטמבר, 6, לאחר שחלפו שישה חודשים שבמהלכה שלחה מחלקת סימני המסחר תוכנית לבעלת בקשה מס' 99028, ולא וכתה למענה, נתרצתה בעלת בקשה מסי 8 והואילה להביע את הסכמתה לביטול ההליך הקודם. לאור זאת, ב-31 אוקטובר, 6 בישרה מחלקת סימני המסחר למבקשת 1 כי בקשתה קובלה.

ואולם, השמחה שהבשורת הביאה בכנפיה למבקשת 1 לא ארכה ימים רבים. היא נקטעה באירוע ב-19 נובמבר, 1996 כאשר מחלקת סימני המסחר הודיעה שוב למבקשת 1 כי לא ניתן לרשום את הסימן לאור סעיף 29, והפעם בגלל בקשות מס'י 107574-5 שהגישה

המבקשת 2 ב-19 ספטמבר, 1996.

בקשה מסי 107574 הוגשה בסוג 07 לגבי כל הסחורות הנכללות בסוג 07.יי בקשה מסי 5 הוגשה בסוג 16 לגבי ** סוגי מסמני מתכת עבור מנקבי חריטה אוטומטיים ومכונות חריטה אוטומטיות אשר כולל הכלולים בסוג 16.'' הסימן נושא הבקשות הללו

הינו לוגו שבמרכזו מופיעה המילה יי12100170י בכיתוב מסוגנן.

\ , | ו [ 1

החהה- ל בוה היה 58

צנ 59 ונב בצ

.10

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

גם למבקשת 2 הודיעה מחלקת סימני המסחר, ב- 19 נובמבר 1996, על הליך לפי סעיף 29.

במכתב מיום 25 נובמבר, 1996 טענה המבקשת 2 כי אין להחיל את סעיף 29 לגבי בקשה *

מסי 107575 בסוג 16, מאחר שזו מתייחסת לטחורות שונות מהסחורות נושא בקשה מסי 8. לאחר שמחלקת סימני המסחר הודיעה למבקשת 2 כי עמדתה נותרה בעינה, הגישה האחרונה את ראיותיה לעניין וכויותיה בסימנים המבוקשים, ב 21 אוגוסט, 7. כמו כן, ביקשה המבקשת 2 באותה הזדמנות לצמצם את פרט הסחורות, בבקשה 4 מכלל הסחורות הנכללות בסוג 07 ל:

"08ת1ה40ר פתוטגזפת6 36 קמומסתגוק ,שתנקתזג)8 ,תוומוזכ ,תנזה

שבתרגום שלי לעברית תיקרא: מכונות סימון, הדפסה, חקיקה, הטבעה, החתמה, ניקוב, גילוף וחריטה.

המבקשת 1 הייתה נחרצת יותר בהתנגדותה להחלת סעיף 29 על בקשתה. החל מ- 21 נובמבר 1996, ועד ל- 1 יוני, 1997 היא ניהלה עם מחלקת סימני המסחר קרב התשה במהלכו שיגרה שישה מכתבים, בהן טענה כי על הרשם לחזור בו מהחלת ההליכים לפי סעיף 29, וכי יש להעדיף את בקשתה על פני בקשות המבקשת 2 מבלי לקיים חליכים כאמור. המכתבים הללו נכתבו על ידי בייכ המבקשת 1, עוייד יוסי ברגמן, בלשון בוטה, עוקצנית, מזלזלת, ומתנשאת, שמוטב היה להימנע ממנה.

המבקשת 1 הסתפקה בהעלאת טענות כנגד קיום ההליך מבלי להגיש ראיות לזכויותיה. בסימן.

טענות המבקשת 1

טוענת המבקשת 1 כי מלכתחילה לא היה מקום להתיל הליכי תחרות בין בקשתה לבין בקשה מסי 99028, מאחר שהבקשות אינן מתייחסות לטובין מאותו הגדר. לאור זאת, טוענת המבקשת 1 כי החלטת מחלקת סימני המסחר לפתוח בהליך הקודם, נתקבלה תוך חריגה מסמכות, ומכיוון שכך היא בטלה מעיקרא ויש להחזיר את הגלגל אחורנית ולראות את בקשתה כאילו קובלה לפני שנפתח ההליך הקודם, ולפני שהוגשו בקשות המבקשת 2, נושא ההליך הנוכחי.

בנוסף, נטען כי מחלקת סימני המסחר פעלה שלא כדין בהעניקהּ זגמן רב מידי לבעלת בקשה מס' 99028 כדי שזו תיתן את הסכמתה לביטול ההליך הקודם. אילו נקצב לשס כך פרק זמן בן חודש - חודשיים, כפי שדרשה המבקשת 1, לא היה עליה להמתין פרק זמן כה ממושך (למעלה מעשרה חודשים, לטענתה) לקבל בקשתה, והסימן היה נרשם על שמה לפני שהוגשו בקשות המבקשת 2, ומבלי שתאלץ להתחרות בהן.

>

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

המבקשת 1 גם מלינה על שההליך הנוכחי נפתח כשנתייס לאתר הגשת בקשתה, ואולם אין היא טוענת כי תנאי סעיף 29 אינם מתקיימים בהליך הנוכחי.

זו טענות המבקשת 2

1. לאור טענת המבקשת 1 כי יש להעדיף את בקשתה על פני בקשות המבקשת 2, מבלי לקיום הליך לפי סעיף 29, הגישה המבקשת 2 ב- 24 דצמבר, 1997, כתב טענות שבו נטען

כי:

לא ניתן להתעלם מבקשות המבקשת 2 ומטענותיה, הואיל וההליך לפי סעיף 29 הינו הליך רב צדדי שהצדדים לו הס כל בעלי הבקשות המתחרות.

ניתן להחיל הליכי סעיף 29 בכל עת עד לרישום סימן, דהיינו, גם לאחר קיבול הבקשה וגם לאחר פרסומה ביומן סימני המסחר.

ביטול הליכי סעיף 29 יגרום נזק למבקשת 2; הואיל וההליכים הללו מקנים בידיה יתרונות דיוניים וראייתיים לעומת הליכים אחרים, כגון התנגדות וערעור, בהן תיאלץ לנקוט אם יבוטלו הליכי סעיף 29.

התנגדות המבקשת 1 להליכי סעיף 29 נעשית בחוסר תום לב, ומטרתה היא להמנע מהגשת ראיות אשר תראה כי אין לה זכויות בסימן, ואשר תוביל להפסד המבקשת 1 בהליך זה כפי שהפסידה, עקב אי הגשת ראיות, בהליכים שהתנהלו במדינות אחרות בינה לבין המבקשת 2 בקשר לסימן שבמוקד המחלוקת.

יש לדחות על הסף את בקשת המבקשת 1 מאחר שלא הגישה ראיות לכויותיה בסימן ואף לא ביקשה ארכה להגשתן.

צז. | חריגה מסמכות

2. על מנת לקבוע באופן לאיין את החלטת מחלקת סימני המסחר לפתוח בהליך הקודם, עקב קבלתה בחוסר סמכות, יש להשיב לשתי שאלות :

א.

האם טעתה מחלקת סימני המסחר כשהחשיבה את בקשה מס' 95068 ואת בקשה מס' 99028 כמתייחסות לאותו הגדר טובין.

ואם טעתה, האם הנפקות הטעות היא שההחלטה לפתוח בהליכי סעיף 29 התקבלה תוך חריגה מסמכות ולכן היא בטלה מעיקרא.

* ההתייחסות לטובין או למוצרים כוללת גם שירותים.

.3

.4

.5

סעיף 29 לפקודת סימני המסחר קובע כדלקמן:

יהגישו אנשים שונים בקשות נפרדות להירשם כבעלי סימני מסחר זהים או דומים, לגבי אותם טובין או הגדר טובין, רשאי הרשם שלא לרשום אף אחד מהם עד שנקבעו זכויותיהם בהסכמה שבא על ידית אישור הרשם, ובאין הסכמה כאמור יעביר את הסכסוך לבית המשפט העליון.

התנאיים ,שֶסָובע סעיף 29 לפתיחת הליך של הכרעה בין זכויות מבקשים שונים הינס כדלקמן: א. הוגשו בקשות שונות לרישום סימני מסחר על ידי מבקשים שונים.

ב. סימני המסחר נושאי הבקשות הינס והיס או דומים.

ג. הבקשות הוגשו לגבי אותם טובין או לגבי טובין מאותו הגדר. לא הושגה הסכמה בין המבקשים לגבי זכויותיהם בסימנים. ואם הושגה הסכמה, לא ניתן לגביה אישור הרשם. =

=

ענייננו בתנאי השלישי. הטובין אליהס התייחסה בקשה מס' 95068, בעת פתיחת ההליך הקודם, היו: יי מכונות וכלי מכונות, חלקיס ומתאמים עבורן, הכלולים בסוג 7.י הטובין אליהס התייחסה בקשה מס' 99028 היו: יי כלי רכב; התקנים לתנועה ביבשה,

. )45 פר

באויר או במיס, דהיינו, מנועים, מחברים, מרכבים, נשאי מטען לכלי רכב יבשתיים, אביזרי ותלקי חילוף של מכוניות, משאיות, נגררים, קרונות, אופניים ואופנועים, חלקים והתקנים פניאומטיים; שרשרות ; הנכלולים כולם בסוג 12.י

המבקשת 1 טוענת כי מחלקת סימני המסחר טעתה, ובכך תרגה מסמכותה, בהחלטתה כי הטובין שייכים לאותו הגדר. לטענתה הטובין נושא בקשתה משתייכים לסוג 07, בסיווג המופיע בתוספת הרביעית לפקודת סימני המסחר, (להלן: ''התוספת הרביעית') ואילו בקשה מס' 99028 התייחסה לטובין בסוג 12. כמו כן, נטען כי הבקשות מתייחסות לסחורות שונות.

(1) מהי משמעות המונח ייהגדר טובין והאם הוא זהה בהיקפו ובתוכנו למונח'ייסוגייו בפקודת סימני המסחר או בתקנות סימני המסחר - 1940 המונח ייהגדר טובין' אינו מוגדר, אך הוא מופיע פרט לסעיף 29, גם בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר כחלק מההגדרה של ייהפרהיי, וגם בסעיף 9(11), השולל רישום סימן והה או דומה עד כדי להטעות לסימן הרשום בבעלות אחר, לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר.

.6

.7

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

יש לפרש את המונח ייהגדר טובין * באופן המגשים את התכלית החקיקתית שלשמה נחקק סעיף 29, ורצוי שפירוש ה יעלה בקנה אחד עם הפירוש שקיבל המונח במסגרת הוראות האחרות של פקודת סימני המסחר בהן הוא מופיע.

פרשנות סעיף 29 מוליכה למסקנה כי טובין שונים משתייכים ל'אותו הגדר כאשר יש להם מן המשותף וכששיווקס תחת סימני מסחר והיס או דומים, עשוי לגרום לסכנת הטעיה.

סעיף 29 קובע מנגנון להכרעה בין זכויות בעלי בקשות סימני מסחר זהים או דומים, המתייחסות לאותם טובין או הגדר טובין. בקובעו מנגנון של הכרעה בין הבקשות כאמור לעיל, יוצא סעיף 29 מתוך הנחה שאין לקבל את כל הבקשות המתחרות. ומדוע שלא יקבלו כל הבקשות! משום שקבלתן עשויה להטעות את הציבור ולגרום לו לחשוב כי כל המוצרים לגביהם נרשום הסימן, מקורס ביצרן אחד שבו התרגל הציבור לראות את מקור המוצר (בעל הזכות העדיפה), בעוד שלמעשה המוצרים מיוצריס על ידי אחריס. הטעיה כזו פוגעת הן בבעל הזכות העדיפה והן בציבור שבקרבו רכש הסימן מוניטין. מטרת סעיף 29 הינה, מניעת רישום סימנים זהים או דומים שעשויים לגרום להטעיה ולפגיעה בבעל הזכות העדיפה לרישום, ובציבור. עמד על כך, בנוגע לבקשות מתחרות, כבוד השופט ברנזון בבגייצ 58/4 180/50 רשם הכללי ני רפידול לימיטד לונדון, ואחי פייד טי 1289, 1296 :

שוהרי כל עיקרו של רישום סימני מסחר לא בא, אלא כדי להגן מצד אחד על זכות השימוש שרכש לעצמו בעל הסימן לגבי סחורתו, ומצד שני להגן על הציבור ולמנוע את הונאתו, שידע בדיוק את סחורתו של מי הוא קונה ושכל על נקלה להבחין בין סחורה אחת למשנה מאותו סוג. בהתאם לסעיף 1/18) לפקודת סימני המסחר, 1938, על הרשות לקבוע את התנאים וההגבלות הדרושים, לדעתו, כדי להשיג מטרה כפולה זו.

ההגנה בפני הטעיה הוזכרה פעמים רבות עוד בית המשפט העליון כאחד מעקרונות היסוד של דיני סימני המסחר, אשר יוצר תוכן לסעיף 29. ראה: בגייצ 450/80 אל דין ני רשם סימני המסחר ואחי, פייד לה(2) 190,187.

בגייצ 460/87 .00 18מז 116600105 ו[טוי נ' רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר,

פייד מב(1) 485, (להלן: פדי פוגיי) 488. בגי'צ 296/85, 319 סיאה סיאק האו (אנתוני) גי רשם הפטנטים, המדגמיס וסימני

המסחר, פייד מ (4) 770, 780.

בא

.8

.9

רועל פיו טובין שוניס משתייכיס לאותו הגדר אס כאשר יסומנו באותו סימן, אוי הלקוחות המזהים את הסימן עס פלוני, יסברו בטעות כי גס הטובין שאינס שלו, באיס ממנו. ואולס, כבוד השופט י. כהן לא הסתפק ביימבחן ההטעיהיי. בעקבות הפסיקה האנגלית הוא קבע כי ייאותו הגדריי דורש גס שהטובין לא

יהיו שוניס במהותס (עמ' 377-8). (2) נחיצות הדמיון בין הטובין

3. ואכן, נשאלת השאלה האם אין די בכך שעשויה להגרס סכנת הטעיה, האט חייב להתקייס מכנה משותף בין הטובין! שאלה זו הועלתה עייי השופט גיייקוב וזכתה מפיו

רשס הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

לתשובה ברורה ביותר בפסק הדין הידוע 6 מ80סס 0 181165 .ץ 21/0 5281 מפטתן 4 26 1996) ,.16 6088 | .

ו" ₪58 ע0יוסווז ]סמ 0005 510-5001108 7:6" סו ו" 0985 ₪ :" ?מסוצוו/מסס 06 6עסןז 0 סו 5" ,50 1" 200057 ]0 5110710 ₪5 סק 176" ?מסופט)]מסס 07 בססםוןססון סטת 1706 1005[ 6מס ]ן חס "תםוזסקותן 1 1[צוסער איזסד " קסופ" 0 חסוז 0305 5 0 6פסץ 0010 ₪ זס] מסווססוסיות ו 70 עבתו אב6טר" ₪ תסשת] [[ ז1ו7שוד 0165ק16ט זס 50085 זס] 000% עווםק 76 20005 111656 ושע , מסזפ]זסס 001056 וו 1 .וסוס "וס ]1 הדסי 1557110 עסיר 5 80005 ]0 עדום]ומז5 0 הסוצסווף 6 אתגות תג|טסוגק 16 01 ]זת06ם6606ם1 5 26 07 מ00150800ז 01 006ן10פ "ופ

הדברים הללו צוטטו בהסכמה ב- | 6גנסג 16 .\ סם1 000 ב0גס6סנק מ6ו8שצא

.2 5ת (1997) ,6080801 1660/\ (להלן - פייד 810 שץ38).

= בעייא 6181/96 קרדי ני 0סו1ומו.] ץתהקנס?) 2800101 תק-על כרך 2098), 391, (להלן:

ייפייד בקרדייי) עמי 4, סבר בית המשפט העליון כי מן הראוי לעיין מחדש בהלכה שנפסקה כשלושיס שנה קודם לכן בענין מנהטן (אשר קובעת כי הפרת סימן מסחר מתייחסת רק אל טובין מאותו הגדר, ואינה כוללת הטעיה לגבי טובין שאינס מאותו הגדר או דילול סימן מפורסם). אומר כבוד השופט אנגלרד:

*אמנם בעיא 3529 חברת מנהטן מ המגפר בעיימ, פייד כג(2) 373 בית משפט זה, מפי השופט :. כהן, סרב להכיר בדוקטרינת הדילול לשם הרחבת מושג ההפרה כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר (הגדרה שבה מופיע המונח "הגדריי, שעל פירושו נסב הדיון בפסק הדין). פסק דין זת ניתן לפני כשלושים שנה ויתכן כי יש מקום לעיין בו מחדש לאור ההתכפתחויות שחלו הן בפסיקה בישראל וחן בדרכי המסחר בארץ ובעולם. יצוין, כי ההלכה שנפסקה בפרשת חברת מנהטן נגעה להפרת סימן מסחר, בהבדל מרישום סימן מסחר. לכן, אם הדבר נדרש, ניתן לאבחתן בין מקרה של הפרה, דהיינו סנקציה אזרתית על התנהגותו שכ2 המפר, לבין הבקשה לרישום סימן מסחר, תוך

10

.5

.6

רשס הפטנטיס, המדגמיס וסימני המסחר

התנגדות של בעל סימן מסחר מפורסם. עס זאת, כאמור, מן הראוי לעיין מחדש בהלכה שנפסקה בפרשת חברת מנהטן גם לענין ההפרהלי.

בכיוון דומה הלך בית הדין של הקהיליה האירופית אשר, בניגוד לגישה אנגليزية, קבע, לעניין התנגשות בין בקשה לרישום סימן מסחר לבין סימן רשום, כי קיים קשר גומלין בין המוניטין שרכש הסימן הרשום ומידת סכנת ההטעיה הצפויה עייי הסימן המבוקש, לבין הנכונות לראות בטובין, נושא הסימן המבוקש והסימן הרשום, כטובין דומים, ראה: (1998) ,0ם1 ה6ש8)-םץאו02010)-1600[ .צ 8158 \אובפט30 תסתבר)

411.2. 4.

לאור האמור לעיל, ובפרט לאור הנכונות המרומזת של בית המשפט העליון להרחיב את *

תחומי ההפרה עייי התרת כבלי דרישת ה'הגדריי, ניתן היה לגרוס כי יש מקום להקל גם לגבי דרישת 'ההגדריי שבסעיף 29, ולהחיל הליכי תחרות לגבי כל אותן בקשות לרישום סימנים שעשוייס להטעות, לאפשר ניצול בלתי ראוי של מוניטין או לגרוס לדילול סימן מפורסם.

התשובה לטענה וו היא שדרישת ה'הגדריי חיונית לסעיף 29, שכן סעיף וה עוסק בהליך על ריב בין בעלי בקשות סימני מסחר. הליך זה נפתח ביוזמת הבוחן, כחלק מבחינת הבקשה (להבדיל מהשגות אחרות המועלות במהלך הבחינה - אלו מתבררות רק בין המבקש לבין הבוחן, ולהבדיל מעילות לתקיפת הרישום המתבררות בהליכים על ריב היזומים עייי מתנגד או המבקש למחיקה סימן רשום). בהעדר דרישת ה'הגדריי לא היה גבול למספר ההליכים על ריב שהיו נפתחים, כחלק מהליך הבחינה, בין בעלי בקשות סימני מסחר. ריבוי הליכים כאלו היה מסבך את בחינת הבקשות מכביד ביותר על מבקשי הסימנים, ועל מחלקת סימני המסחר, וסופו שהיה גורם תקלה לציבור. דרישת ה'הגדריי מיועדת איפוא למקד את ההליכים על ריב, המהווים חלק מבחינת הבקשה, למקרים המובהקים יותר של סכנת הטעיה, ואלה שבהם הטובין והסימן דומים. איו בוּאת כדי לומר שיש לרשום סימן מסחר כאשר הדבר כרוך בהטעיה לגבי טובין שוניס בהגדרס, או בניצול מוניטין ללא סכנת הטעיה או בפגיעה במוניטין. למניעת רישום בהמקרים האמורים אין צורך במנגנון בירור הזכויות שקובע סעיף 29. יעד זה מושג באמצעות השגות הבוחן, הליכי התנגדות והליכי מחיקה, על ידי יישום סעיפיס 6(11) ו-12 לפקודת סימני המסחר, השוללים רישום של סימנים מטעים וכאלו המעודדים ייתחרות בלתי הוגנטית. ראה: פדי בקרדי שבו מנע בית המשפט העליון, בהמשך להליך התנגדות, מאזרת ישראלי לרשום את סימן המסחר 41021 3/8 לגבי דברי הלבשה,

מאחר שרישום כזה מנוגד לסעיף 6(11), בהיותו מעודד תחרות בלתי הוגנת מצד המערער,

אשר ניסה להיבנות על מוניטין של הסימן המפורסם 3440/48001, שקנה את תהילתו בתחום המשקאות החריפים.

שלא כמו סעיף 29, סעיפיס 6(11) ו-12 אינס מוגבלים לייאותו הגדריי של טובין ולכן יש בכוחס להגן בפני הטעיה לגבי מוצרים שונים וכן על ייסימנים מפורסמים מפני רישום סימנים שעשוייס לדלל או לרכב על המוניטין הקשור בהם. מסביר כבוד השופט וייס בפייד אורלוגד (159):

ן ב יילדעתי, אין בהלכה אשר נפסקה בענין 352/67 (6/ | ס כדי להושיע למערערת, וזאת מכמה טעמים. ראשית יש לשים לב, שההלכה אשר נפסקה שם | מבוטטת על ניתוח המונח ההפרהיי שבסעיף 1 | לפקודה, כפי שתוקן על-ידי החוק לתיקון פקודת / 8 | סימני המסחר (מסי 3), תשמ"א-1965, ובראש ובראשונה לגבי פירוש המילים יימאותו הגדריי (מסוזקז0050 ). זאת משום שהחברה המערערת לא הייתה בעלת סימן מסחר רשום לגבי ‏ עליים. לאחר סקירה נרחבת של הפסיקה האנגלית והפסיקה בארצות- הברית הגיע בית המשפט למסקנה, שכבר צוינה לעיל, אולס כל זאת תוך בחינת המונת 'הגדריי' (מסחק 005 או

05 הסו1קז000 ) לצורך בחינת השאלה אם הוכחה הפרה במובן הפקודה או לאו, / המזכה את הנפגע להגשת תביעה על הפרה על-פי סעיף 34 לפקודת סימני המסחר, 1938 (כיום סעיף 7 לנוסח החדש). ואילו חדיון שלפנינו סובב סביב \ סעיפים 6/11) ו-12 לפקודה, בהס לא מופיע המונת ל ייהגדריי. ממילא השיקולים אינס בהכרח אותם = השיקולים, ויש מקום לפרשנות מרחיבה <ותר, בהתחשב במטרות הפקודה. המקום היחידי בסעיף 11, בו מופיע המונת יימאותו הגדריי, הוא סעיף 11/?), שאינו שייך לענייננויי.

(3) הקריטריונים לקביעת ההגדר

7. הואיל וסעיף 29 כולל את דרישת ההגדריי (שניתן להצדיקה במסגרתו, יותר מאשר את הימצאותה בהגדרת ההפרה) לא ניתן להתעלם מדרישה זו, ואין לנו אלא לבחון את משמעותה ולקיימה. שת 6 הקריטריונים לקביעת ההגדר הונחו עייי השופט רומר בעניין 59 326 63 6%ת161₪1, (1946) | הידוע כ-' 6956 08מ28, והם גס אומצו בפייד מנהטן (עמוד 377). הקריטריונים

הללו הינס : א. מהות הטובין - אופי הטובין והרכבס

12

רשס הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

ב. המטרות שלהן משמשיס הטובין = ג. ערוצי השיווק של טובין - .

8. בפדי זהפטפ 220008 נוקק השופט גיייקוב לפרשנות 'הגדריי, בדונו בתביעה על הפרת סימן מסחר על פי חוק סימני המסחר האנגלי מ- 1994. חוק זה מיישס את דירקטיבת האיחוד האירופי בנושא סימני מסחר - -89/104/226 2160/6] 11סמנוס). סעיף 10 לחוק האנגלי, שהוא מקבילו של 15 לדירקטיבה, קובע מהי הפרת סימן מסחר. סעיף 8()2(10) מתייחס להפרת סימן מסחר לגבי 20068 -119ותז5'י. השופט גיייקוב קבע כי על המונח "800065 5111181" להתפרש בדומה למונח- "58116 16 01 020065 ב10ו6652'י הידוע והמוכר מחוק סימני המסחר האנגלי מ-1938. כמו כן, מפרט השופט קריטריונים לקביעת 'הגדריי' המתווספים לאלה שנקבעו ב- 02856 63מ28, ומציין כי השיקולים הללו אינס ממציס ובכוחס לספק הדרכה כללית בלבד. אומר השופט ג'ייקוב בעמי 297-296 : ל

וס 1116 פמס1ויו0ופזסס ]0 וספ 16 אמז ]1 8 10 לומו 76 תות תד 076 ]ות סו חסוו0סץ מז 401 186-010 "6תוד שתופדום 01 00 1 הסווקז0050 5016 6 ]0 0005 מסו)ת6זמז עמ 18 סיוסו!1 סטסן[06/ 1 00001056 1005 06סו17 .ע[001יו01 זסוזקסטווסס 101 זסטס 1006 10 6 0 6פסקוק 106 זט וס ל ע[חוסוקת [מסטסזק 10 צסשו 461 010 16 מ הסונקססהסס ששו זסן עזמס זסו תסו [מס6 מזסיון בוטו שז וטק ₪ זס] זווט 00005 001001 6עזזססק5סץ חן 20005 וט 0 56סווק 16 480 .0150 סוסיק 10 9ף 408 80 6טהססזו סג . 01 ]ו ₪ וס סוזסיו0ק5 0 הסווסטוסיוקת שתושוסן01] 176 המוד 1 175 .חס ומסק 07 605100708 הד [תםט06 06 זפומ 0010 :5 זו 5 זס 15 סיוסו11 ץסו01ע

;5077/1008 זס 80005 6ט6011ק5סץ 116 [0 14508 סטןזס6ק5טיז שו (0)

5077/1005 "וס 00005 6ט60קפסי 16 ]0 105675 סעןוס6קפסיץ 6 (9)

;05077106 ₪015 זס 80008 16 0 וז [60וצעחק 6 (9)

זס 80005 11066 וסוע השוסיזו!ז 00615 1006 6טו60ק5סיז 1776 (9) 1001 1116 70007 50770005

6 וז וער ,116705 605 501-566 ]0 0056 6 ת1 (6)

חן 0מטס] 06 סד ע6או] זס שתטס] ע[סעווס6ק5סד ס6זם ע106

םס ,סז עסו סש זם[נוסודוסק מ 0 פוסזם0 חדוסקו5 571610657 0/0701 זס 506 16 חס תוס ,06 סז עז6אזז

6 5071005 זס 0005 סטחססק5סץ 16 הסז[ער 10 1מ0ו0ס 16 0

6 ש לס 00001 סומ םוז עסוז ענומו וד .סעוווו6קוחס6

סד ץ0ו01ע 6סתםופתו זס] 20005 0/0550 106 תן

13

רשס הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

6 זצוק 10457 זס] 001 6פיזווסס ]0 סושו ,פ6ווזסקוזסס 056070

(הדגשה במקור)

.9

"5601015 1מ01/076 יז 5076 6ו[1מ1 .50/1005 זס 80008

.

כדוגמא לבחינת ערוצי השיווק ומידת התחרות בין הטובין, מעניין העיון בפייד בסהשגם, בו קבע השופט קריסטל כי סדרת ייסרטי המבוגריס'י "ג28060800", ששודרה למנויים בלבד בערוץ המבוגריס, בשעות הבוקר המוקדמות, אינה מפרה את הסימן המסחר "חַסגאץ38', מכיוון שאינה משתייכת לאותו הגדר טובין של סידרת הטלוויזיה ההרואית, בכיכוב השחקנית פמלה אנדרסון, יימשמר המפרציי (ם910/שץ38), ששודרה בימי שבת וראשון בסביבות השעה 18:00 וזכתה לאחוזי צפייה גבוהים.

בהמשך הדברים שצוטטו"לעיל אומר השופט ג'ייקוב בפייד ז28ט5 ₪82 כי (עמי 7):

8 16 מס מסווטיזס 010 מב וסוס 5 פולך" 6 106 07 20008 00 חס] 68ן ]1000000 ]0 ]וו060 1006 0] 586688 18 מסזק00501 6 וס 100 .61005מז שחוזסאזט0ון 00 [חספסיוק ,00565 50706 חן ,ועד 6קו6מנזק הז הספססיד עמ 0) 501005 10 זם]וחזו5 6 01 6!]וסו/5 80005 סז זם]1מו5 6 [[6על ]ופוח וסקס ]0 5006 זסמ 00 1 .(6סמסזצמ זט ,60זוסקסיז 00005 06 סו זסו!וס 06וטיסיז מסס 1151 פהז 11 משוסיזקת

1100006 1ו0 סק

(הדגשה במקור)

השופט גיייקוב מציין גם בקטע המצוטט לעיל, כי יש להביא בחשבון את שיטות השיווק המקובלות כיום. עוד קודם לכן ננקטה גישה זו באנגליה ואומצה אצלנו עייי בית המשפט העליון. נקבע, כי ההחלטה באס טובין מסוימים מששא בקשה מס' 99028 אפעילי כלי תעבורה למיניהם: נהגים, שייטים, טייסים, רוכבי אופניס ואופנועיס. ואולם ניתן למצוא ביניהם גם אנשי שירות ותחזוקה של כלי רכב, טירות ומטוסים. אנשי שירות ותחזוקה אלו בין המשתמשים בטובין הכלולים בסוג 7, ולכן קיים דמיון בין הבקשות גם בתחום זה.

במקרה שבו משווקות מכוניות נוסעים או סירות ולא מוציאות למכירה משור חשמלי או מכונת תפירה ולכן, לרוב לא יתקיים דמיון בין הטובין הנושא בקשות, לעניין ערוצי השיווק ואופני השיווק, ואולם, אותם אביזריס, חלקי רכב וכלי תעבורה המשותפים לשתי הבקשות ישווקו באותם מקומות ובאותן שיטות הואיל ובמגזר זה שוררת גם תחרות בין הטובין.

המסקנה היא, איפוא, כי רוב הטובין שנכללו בבקשות 95068 ו- 99028 משתייכים לאותו הגדר. יחד עם זאת, יש בבקשות מגזר, או יותר, של טובין המתייחסים לאותו הגדר ואלו הם: מנועים, חלקי מנועים, אביזרי רכב, חלקי חילוף וחלקי מכאניים אחריס של כלי שיט וכלי תעופה. לדעתי די בכך כדי לקבוע, לעניין סעיף 29, כי שתי הבקשות התייחסו לטובין מאותו הגדר.

הבסיס להגשת בקשה לרישום סימן מסחר הינו שימוש בסימן או כוונה להשתמש בו. בפירוט הטובין שבבקשה מצהיר המבקש לגבי אלו טובין הוא משתמש או מתכוון להשתמש בסימן המסחר. בבחינת הבקשה, לעניין סעיף 29, אין לו לבוחן אלא מה שרואות עיניו בטופסי הבקשה. אין הוא רשאי להניח, כי היקף הטובין לגביהם ייעשה שימוש בסימן, יהיה קטן יותר מהיקף פרטת הסחורות, אפילו הניח בפניו המבקש חומר ראיות שמצביע על כך. ככל שפרטת הסחורות בבקשת סימן מסחר מנוסחת באופן גורף יותר, כך גדל נפח השוק שמבקש בעליה להגביל, עיי המונופול שיקנה לו רישום סימן המסחר. בהתאם לכך גדל הסיכון שהבקשה תיחשף להליך על פי סעיף 29 או להשגה לפי סעיף 9(11) - השולל רישום סימן הדומה לסימן שנרשם כבר לגבי טובין מאותו הגדר. אילו למשל, היתה המבקשת 1 מגבילה את בקשתה, מלכתחילה, למכונות ניקוב ומסמור למיניהן, כפי שעשתה לאחר פתיחת הליכי סעיף 29, במקום להתפרש על כלל טובין שבסוג 07, היתה נמנעת, ככל הנראה, מפתיחת ההליך הקודם.

הואיל וכאמור לעיל, קיים למעשה מגזר אחד שבו הטובין הנושא בקשות משתייכים לאותו הגדר, החלטת מחלקת סימני המסחר להחיל לגביהן את סעיף 2ם בפגס כגון טעות הס נפסדים, היינו רק מתנים לביטול (60016וסע) וכל עוד לא בוטלו על-ידי בית משפט מוסמך יש להם קיום משפטי והסם תקפים לכל דבר וענין. האזרת איגו רשאי להתעלם מפעולות מינהליות כאלו או לפעול במיגוד להם - ומשעשה כן, יהא צפוי לסנקציות הקבועות בחוק בגין כך?י. (הדגשה הוספה)

ובעמ' 791 הוא אומר:

ייבמקרה דנן, ניתן לומר לכל היותר, שהחלטת הרשות היתה מוטעית, אך בוודאי לא נמצאה בה חריגה מסמכות או פגם אחר ההופך אותה לבטלה מדעיקרא, ואף המערערת לא טוענת זאת. לכן, אף אס נקבל את הטענה שההחלטה היתה מוטעית

הרי זהו פגם ההופך את החלטת הרשות לנפסדת, הניתנת לביְטוֶל בלבד, ולא לבטלה מדעיקרא'י.

ראה גם : בג''צ 86/58 בוגניס נ. ראש חמטה הכללי, צהייל ואחי, פייד יב 1659,1653. עייא 183/69 עירית פתח תקוה, ואח' ני אברהס טחן ממעברת ייעמישביי, פייד כג (2)

(2) גסם חוקרי המשפט המנהלי סובריס כי הפסיקה ראתה בטעות שבדין פגס הגורר נפסדות ולא בטלות מוחלטת. כותבת ברק-ארצ בעמי 523 :

י*במשפט המינהלי, ההבחנה בין הבטלות לנפסדות שיקפה את ההבתנה בין שי סוגי הפגמים העיקָרייסם שהיו מוכריס בו: חוסר סמכות (או חריגת מסמכות) וטעות בדין. פעולה ללא סמכות מצידה של הרשות נחשבה, ועודנה נחשבת, לפגם החמור ביותר, בשל ההפרה שכ הלאו הראשון: עקרון חוקיות המינהל. פעולה כזו משוללת כל תוקף ובטלה מעיקרה. לעומת ואת, כאשר אי התקינות שבפעולה המינחלית התבטאת בטעות בדין - טעות של הרשות בהחלת הדין על המקרה - הפעולה נחשבה נפסדת בקבד וניתגת לביטול'י. ראה גס דותן בעמ' 598-597.

(3) נראה לכאורה שדי באמור עד כה כדי להמחיש שטענת המבקשת 1, לפיה טעות שבדין גורמת לבטלות מוחלטת, היא עצמה נגועה בטעות שבדין. ואולם, יש להביא בחשבון כי פסקי הדין ודברי המלומדים המצוטטים לעיל, מתייחסים למצב המשפטי ששרר לפני שפרשת שפירא הציבה בקדמת הבמה את גישת הבטלות היחסית, וגרמה לשינוי דרמתי.

בסוגיית הבטלות, שינוי אשר מתואר עייי דותן (עמי 591) כדלקמן:

יפסקי-הדין בענין שפירא טרפו את הקלפים בנושא זה. השופטים שישבו לדין באותו מקרה ביטאו, מי, גישה שונה לחלוטין מהגישה המסורתית, ומי פקפוקים לגבי תוכנה המדויק או היקף תחולתה של אותה גישה.... ככלל ניתן לומר, כי עמדות השופטים בשני פסקי-הדין ביטאו באופן כללי לא רק חוסר-אחידות לגבי שאלת הסיווג, אלא גם מבוכה גלויה ופקפוקים באשר לאפשרות להציע לגביה פתרון שיהיה ברור, אחיד ומניח את הדעת. מגמה זו נמשכה בדרך-כלל גם בפסיקה שלאחר שפירא. הגס שעברו כבר שנים לא מעטות מאז מיתנו פסקי-דין, לא ניתן עדיין פסק-דין שבו נדונה השאלה באופן מקיף ומלא, כמו האופן שבו נדונה השאלה באותם פסקי דין. חוסר-הבהירות בסוגייה והתהיות שהשופטים עצמם הביעו בגלוי נותרו במידה רבה על כנן.

נשאלת אף השאלה, האס בעקבות השינויים שחוללו פסקי הדין בענין שפירא, נותרה הטעות שבדין כפגס הגורר לנפסדות. בנראה כי תורת הנפסדות ממשיכה להתקייים בצד הבטלות היחסית או כחלק ממנה, כך ששיקול הדעת, באס לבטל פעולה מינהלית ובאיזה אופן, אשר נשקל לפי הגישה המסורתית במסגרת הנפסדות, יישקל כעת במסגרת הבטלות היחסית. החשוב הוא שגורל הפעולה הנגועה בטעות הוא פועל יוצא של הפעלת שיקול דעת, ואין הוא נידון אוטומטית לבטלות רטרואקטיבית, רק בשל סיווג הטעות למדור זה או אחר. ניתן להגיע למסקנה זו הן על פי ניתוח הראציונל שהוליד את גישת הבטלות היחסית והן לאור סקירת הפסיקה שניתנה לאחר פסקי הדין בענין שפירא.

הסיבה להולדת גישת הבטלות היחסית היא הנוקשות של גישת הבטלות המוחלטת. גישת הבטלות היחסית נועדה להגמיש את התוצאות הקשות של הבטלות המוחלטת.

מסבירה דייר ברק-ארז בעמי 527 :

ייהמשותף לפסקי-הדין שהכירו ביחסיותה של הבטלות הוא, שכולס חתרו להגמשת התוצאה הנוקשה שהתחייבה לכאורה מתוצאת הבטלות - אפסות לכל דבר וענין. על פי פסקי-דין אלה, הבטלות קיימת - אך לא לכל דבר ועניין /

ראה גס דותן בעמ' 622-3.

הבטלות היחסית, שנועדה לרכך את התוצאות של סיווג הפגס כבטלות מוחלטת, מוססה את הדפנות הקשוחות של הבטלות המוחלטת והפכתן: לחדירות לשיקול דעת. כאשר תוצאת הפגס היתה נפסדות, ממילא השלכותיו ונפקויותיו היו נתונות לשיקול דעת, ולא היה צורך במודל של בטלות יחסית. הבטלות היחסית נועדה להחליף את הבטלות המוחלטת בנוגע לפגמים 'יחמוריסיי, כגון חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. הבטלות היחסית לא נועדה להשוות את מעמד הפגמיס החמוריסם לזה של הפגמיס הקליס- הניתנים לביטול. השופט ברק (כתוארו אז) צפה עוד בעייפ שפירא, שבו יצק את יסודות תורת הבטלות היחסית, כי יימצא מי שיטען כי הבטלות היחסית הופכת את הבטלות לנפסדות, ובתשובה לכך אמר (עמ' 363):

יייטען בוודאי, כי גישה יחסית זו לעקרון הבטלות יש בה כדי לטשטש את ההבחנה בין בטלות ונפסדות, ויש בה כדי להפוך החלטה בטלה (וסט) להחלטה נפסדת (100016סט), הממיתנת לביטול. טענה זו אין בידי לקבלה :חסיות הבטלות אינה שקולה כנגד נפסדות ההחלטה./

ומסביר דותן (עמ' 623):

*ודוק! הסיווג בטלות יחסית לא נועד לכאורה לבטל את ההבחנה בין בטלות לנפסדות (כפי שהשופט ברק מדגיש בפסק-דינו)... . מכאן מתבקשת גס המסקנה, כי תפישת הבטלות היחסית מחליפה כליל את מושג הבטלות המוחלטת. לשיטתו של השופט ברק, האקט המינהלי הפגוס הוא תמיד נפסד או בטל יחסית.*/

לאחר שניתנה הפסיקה בענין שפירא הועלו סימני שאלה לגבי המשך קיומה של הנפסדות, אך בית המשפט העליון החליט כי עדיין אין מקום להחליפה בבטלות היחסית.

אומר כבוד השופט ש. לוין ברעייא 483/88 מפעליס פטרוכימיים בעיימ נ. מדינת ישראל אגף המכס והבלו, פייד מד(3) 812, 817, 818 :

'יהייתי מוכן לשקול זניחת האבחנה המסורתית, לו הועברו כל הסמכושות שבתחוס המשפט המנהלי שעדיין מסורות בידי בית המשפט הגבוה לצדק למערכת הרגילה של בתי המשפט. חוששני, שכל עוד יהיה קיים פיצול של סמכויות, כאמור, יש להירתע מזניחת ההבחנה בין החלטה ייבטלה וניתנת לביטול ללא בדיקה יסודית, שכן ללא קביעת קווי גבול, ברורים יותר או פחות, עלולים אנו להביא חלילה לשיבוש של סמכויות, שיגביר מבוכה ואי-ביטחון, ודי לנו במה שיש לנו./

אותה דעה הובעה באותו פסק דין גס עייי כבי השופט (כתוארו או) ברק בעמי 819, וכן עייי כבי השופט חשין בבגייצ 1921/94 סוסר נ. הוועדה לבנייה למגורים ולתעשיה, מחוו ירושלים, פייד מח(4) 237, 263. ראה גס דותן (עמי 638 חייש 125).

ואכן, גם לאחר פרשת שפירא ממשיכים בתי המשפט להבחין בין אקטיס בטליס לניתניס לביטול. ראה: עייא (תייא) 642/84 סיטאי נ, מדינת ישראל, פיימ תשמייה(ג) 387, דותן עמי 603.

ניתן לסכם ולומר כי כעת חליס במשפט הישראלי שלושת המודלים: בטלות, נפסדות ובטלות יחסית. את המודלים הללו תיאר כבי השופט גולדברג בבגייצ האגודה לזכויות האזרת עמ' 8 בדבריו שצוטטו בפסקה 48 לעיל, אשר בהמשך נאמר:

*השאלה איזה משלשת המודלים האמורים חלים במשפט הישראלי, לא הוכרעה בבירור, ודומם, כי גם בעתירה זו אין בורך להכריע בה... */

(5) ובאשר לטעות - גם לאחר פרשת שפירא הכיוון המסתמן הוא לראותה כפגם המביא לנפסדות הפעולה המוטעית ולא לבטלותה. אומר כב' השופט (כתוארו אז) ברק בבגיוצ'*"- 8 עווד נ. השר לענייני דתות פייד מב (4) 487, 493:

*משאיר אני בצריך עיון מערכת מקיפה שכ שאלות וקושיות העשויות להתעורר אך אין לי צורך להחליט בהן, כגון, האס ההחלטה של השר לענייני דתות בטלה היא (שוסע) או נפסדת (00016וסץ), והאם ביטול ההסכס פועל מראש או למפרע. אציין רק, כי בתחוס המשפט הפרטי טעות וטעיה מביאות לנפסדות חוזה ולא לבטלותו, ולאור הקשר בין הסוגיות, *יתכן שיש מקום לפתרון דומה בתחוס המשפט המינהלי./

*טענת המבקשת 1 כורכת אלו באלו ארבעה מושגים: טעות, חריגה מסמכות" (178גו), בטלות (162689סץ) ואפסות (ע1110גום). ניתן לסכס את האמור עד כה ולומר כי:

א. טעות אינח חריגה מסמכות.

ב. טעות מביאה לנפסדות או לבטלות יחסית, אך לא לבטלות מוחלטת שמשמעותה אפסות.

(4) חריגה מסמכות אינה מחייבת בטלות רטרואקטיבית 1. אציין כי אפילו היתה טעות שקולה לחריגה מסמכות, אין פירוש הדבר כי הפעולה הנגועה בה הינה בטלה באופן רטרואקטיבי, או אחר. עמד על כך כבוד השופט (כתוארו אז) ברק בעייפ שפירא עמ' 362 באומרו את הדברים שצוטטו בפסקה 49:לעיל, והסביר ואת באופן הבהיר ביותר כבי השופט זמיר בעייפ 866/95 סוסן נ. מדינת ישראל, פייד נ(1) 3, 816:

יאכן, הפסיקה הישנה של בית-משפט זה, שהלכה בעקבות הפסיקה הישנה של בית המשפט באנגליה, ציירה את חוסר הסמכות ואת הבטלות המוחלטת כאילו הס שניים שהיו לאחד, ויותר אין לנתקן ביניהם. אך זה שנים שהפסיקה, בישראל ובאנגליה, התפתחה והשתנתה. במקום ההבחנה החדה שבין בטלות (010ק) שהיא פועל יציאה של חוסר סמכות, לבין נפסדות (00]6שוסע) שהיא פועל יוצא של טעות בתחוס הסמכות, בא לעולם המבחן של בטלות יחסית. לפי מבחן זה יש לחבדיל בין הפגס לבין הנפקות. הכלל הקובע מה מותר ומה אסור נמצא במישור אחד, ואילו הסעד על הפרת הכלל נמצא במישור אחר. בכל מישור פועלת מערכת שיקוליס מיוחדת התואמת את הצרכים והמטרות באותו מישור. לכן אין לשלות את האפשרות שחוסר סמכות לא יוביל בהכרח לבטלות מוחלטת. חוסר סמכות ובטלות מוחלטת אינסם תאומי סיאם. ואס היו כך בעבר, אין הכרת שיתיו כך כיום. כיום ניתן להפריד גם בין תאומי סיאם. כך הוא הדין לגבי החלטות מינהליות... ואס יטען מי שיטען כי תורה זאת תופסת רק לגבי פגם שאינו מסווג כחריגה מסמכות, אשיב ואומר כי אין הכרח בכך ואף אין היגיון בכך. להפך, תורת הבטלות היחסית התפתחה בעיקר כדי לפרק את המשוואה האומרת כי חוסר סמכות שווה בטלות מוחלטת, לאחר שהתברר כי נזקה של משוואה זאת עולה על תועלתה..*/

(הדגשה הוספה)

באזכרו את דבריו בענין סוסן, אמר כבי השופטי זמיר דברים גם בבגייצ האגודה לזכויות האזרת עמי 13. ראה גס את דברי כבי השופטת דורנר בבגייצ 93/ 2918, 4235 עיריית סרית גת נ. מדינת ישראל ואתי, פייד מו(5) 832, 848 ואת דברי ברק-ארז בעמי 5.

(5) האס הטעות שיוחסה למחלקת סימני המסתר היתה גורמת לביטול רטרואקטיבי של ההליך הקודם.

ואולם, בכך שאמרנו כי טעות איננה חריגה מסמכות וכי חריגה מסמכות אינה בהכרת בטלה מעיקרה, עדיין לא סיימנו את מלאכתנו. גם לפי המודל של נפסדות ניתן לבטל פעולה באופן רטרואקטיבי, אס כי הפעולה עומדת בתוקפה כל עוד לא בוטלה. ראה את דברי כבוד השופט זוסמן בענין טחן (עמי 402) המאווצר בפסקה 51 לעיל, ומסביר כבוד השופט גולדברג בעמ' 4-3 לבגייצ האגורה לוזכויות האזרח, בצטטו מספרו של פרופי ברק ייפרשנות במשפטיי:

*על ‏ 5 מודל הנפסדות (המכונה על-:דִי (מססו!ז !טש ]0 הסווקמווופסו-010ו1 הביטול יכול להיות רטרוספקטיבי, אקטיבי, או פרוספקטיבי - הכל כמוסדר בגורמות החוקתיות של שיטת המשפט. לגישה זו, מוסמך בית המשפט המבטל חוק, לקבוע את תוצאת הביטול./ לפי המודל של בטלות יחסית בוודאי ובוודאי שניתן לבטל פעולה באופן רטרואקטיבי,

שכן נפקות מודל וה, בין היתר, היא לאפשר ביטול לא רק באופן רטרואקטיבי. ממשיך ומסביר שס כבוד השופט גולדברג תוך, ציטוט מספרו של ברק :

*מודל הבטלות היחסית (המכונת על-:די - 1770610 עזססו/1 10/0086 0056 17066) הינו מודל ביניים בין שני המודליס שנזכרו. על פי מודל זה יש להתחשב במהותה של אי החוקיות ובנסיבות הענין - - ביטול יכול להיות רטרוספקטיבי, אקטיבי, או פרוספקטְיָבי. *.

הואיל ושני המודליסם: הנפסדות והבטלות היחסית, מאפשריס ביטול אקט פגום באופן רטרואקטיבי, תבוא ותטען המבקשת 1: 'יאמנס טעיתי באמרי כי דין ההליך הקודם להתבטל באופן רטרואקטיבי בהיותו נגוע בחוסר סמכות, אך עדיין דינו להתבטל באופן רטרואקטיבי בגלל הטעות, ומן הראוי שכך יעשה לו במסגרת מודל הנפסדות או הבטלות היחסיתיי.

> אינני מקבל טענתו. אפילו היתה טועה מחלקת סימני המסחר באופן המיוחס לה עייי המבקשת 1, לא היה מקום לביטול רטרואקטיבי של ההליך הקודם. הן הבטלות היחסית והן הנפסדות הם מודלים מקנים שיקול דעת באם לבטל את הפעולה, והן גם מספקות תפריט המציע מספר אופני ביטול: רטרוספקטיבי, אקטיבי או פרוספקטיבי. השיקולים לעניין זה, כפי שהסביר כבוד השופט ברק (כתוארו אז) בעייפ שפירא (ראה פסקה 49 לעיל), הם: מהות הפגם וחומרתו, מהות הזכות המופרת, הסעד הנדרש, ההליך בו נדרש הסעד והצדדיס הדורשים אותו. ומסביר דותן (בעמ' 628) כי יש לשקול גס שיקולי מדיניות העומדים מאחורי הכלל המנהלי, וכן את היקף הפגס ונסיבות התרחשותו.

השיקולים הללו הובילו למסקנה כי אפילו היתה נופלת טעות בפתיחת ההליך הקודם, לא היה בח כדי להביא לביטולו באופן רטרואקטיבי.

בחינת מהות הפגם וחומרתו אינה מוליכה לבטלות רטרואקטיבית. ראינו בפסקאות 1 לעיל כי טעות שבדין לא נחשבה בפסיקה לפגס חמור המצדיק את איון הפעולה הנגועה בו, אלא דווקא כפגם שמאפיינו הבולט הוא ביטול אקטיבי או פרוספקטיבי. מבחינת הזכות המופרת, קשה לדבר על זכות כלשהי של המבקשת 1, שנפגעה. למבקשת 1 לא מוקנית וכות לרישום הסימן נושא בקשתה. אכן, היא וכאית לכך שבקשתה תיבחן בצורה ראויה, דהיינו, ללא משוא פנים, ללא שיקוליס זרים, ללא הפליה, ללא שרירות, בתוס לב, בהגינות, תוך הקפדה על כללי הצדק הטבעי ובאופן מקצועי שאינו חורג מן הסביר.

למבקשת 1 (ולכל מבקש סימן מסחר) אין יכותיי שלא תיפול טעות בתוס לב בשיקול הדעת המקצועי או המשפטי של הבוחן. כפי שמסביריס דה סמית, וולף וגיואל בספר שצוטט בפסקה 45 לעיל, הרשות רשאית לטעות במהלך ביצוע תפקידה, או במונחיס הופלדיינייס: לא מוטלת על הרשות חובה שלא לטעות, שכנגדה עומדת וכות של המבקש לחסינות מטעויות. פעולה מוטעית של הרשות תופשת ומשתכללת ויש לה תוצאות משפטיות. לרשות יש איפוא כח לטעות אפילו אס אין לה זכות לפן על כוחה של הרשות לטעות יעידו סעי 15 לחוק הפרשנות, תשמייא-1981 והפסיקה העניפה שהתפתחה בנושא תיקון טעויות עייי הרשות, כגון: בגייצ 164/94 קונטרס בעיימ נ- משרד האוצר - אגף המכס והמעיימ תק-על כרך 1(98) בעמי 7, ובגייב 4492/92 שנקרנקו נ. המנהל הכללי של משרד הבריאות, פייד מו(4) 861, שבו אומרת כבוד השופטת דורנר (עמ' 864):

*באין הוראה בחוק הקובעת אחרת, רשות מינהלית אינה מוגבלת על-ידי הכלל של יגמר המלאכהיי (0ו0])6 פוווסמזו). סמכותה לבטל את החלטותיה ולשנותן היא פועל יציאה מסמכות ההחלטה המוקנית להי יתרה מזו, דווקא בתחוס סימני המסחר צפה המחוקק את האפשרות שיתכנו טעויות כחלק בלתי נמנע מהליכי רישום סימן מסחר, ובחינת הבקשה בפרט. בנוסף להוראה הכללית שבסעיף 15 לחוק הפרשנות, המתירה תיקון טעויות, קובעת פקודת סימני המסחר דין מיוחד המתיר תיקון של טעות אפילו לאחר השלמת בחינת הבקשה, לאחר פרסומה ואף לאחר חלוף התקופה להגשת ההתנגדויות, או לאחר הכרעה בהתנגדות. כך, קובע סעיף 26 לפקודת סימני המסחר, שנוסחו להלן:

יהוגשה בקשה וקובלה, ועבר זמנה של הודעת התנגדות ולא היתה התנגדות, או היתה התנגדות והוחלט בה לטובת המבקש, ישלס המבקש את האגרה שנקבעה והרשם ירשוס את סימן המסחר, זולת אס קובלה הבקשה בטעות או אס הורה בית המשפט הוראה אחרתי.

(הדגשה הוספה) למבקשת 1 אין גס זכות לפטור מהליכיס לפי טעיף 29, גם אם הליכי הרישום מתמשכים זמן רב שלא באשמתה,גסם אס הבקשה המתחרה מוגשת ומן רב לאחר בקשתה. כל עוד לא הושלס רישוס הסימן איןי בפי המבקש טענת ייהתיישנותיי כנגד הליך לפי סעיף 29. ראה החלטת: כבי הרשם אופיר מיוס 25.3.1990 בענין בקשות

מתחרות מס' 58454 ומס' 68363

רשום הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

שיקול נוסף-הנוגע לאופן ביטול האקט הוא השלכת הביטול על הצדדים הנוגעים לו. במקרה דנן ביטול רטרואקטיבי של ההליך הקודס היה פוגע במבקשת 2, שכן ביטול כזה משמעו קיבול בקשת המבקשת 1 בהתעלם מבקשות המבקשת ? תוך דילוג מעל לראשה. בכך ייגרס למבקשת 2 הן עוול מהותי והן עוול דיוני. עוול מהותי, על שוס שיתכן כי המבקשת 2 היא זו שלה הוכות לרשום את סימני המסחר בבעלותה, והתעלמות מן הבקשות שהגישה עשויה לקפת את זכותה בסימנים. עוול דיוני, משוס שהפסקת הליך התחרות הנוכתי יאלץ את המבקשת 2 לנקוט בהליכי התנגדות כנגד בקשה מס' 95068, או לנקוט בהליך מחיקה כנגד רישום הסימן עייש המבקשת 1 - אס יירשם. בהליכיס הללו תהא עמדת המבקשת 2 נחותה מבתינה דיונית וראייתית לעומת עמדתה בהליך לפי סעיף 29. יתרונות ההליך לפיסעיף 29 על פני הליך התנגדות הוסברו בענין פוגיי עייי כבוד השופט בך (עמ' 495-6):

*כראה לי, כי אכן ישנו יתרון לא מבוטל למערערת בנקיטת הפרוצדורה על פי סעיף 29 לפקודת טימני מסחר [נוסת חדש] לעומת הפמיתה אל זכותה להגיש התנגדות, על פי סעיף 24 לפקודה, לרישום הסימן על שם מבקש אחר. יתרון זה הוא לפחות בשמיסם אלה:

א. במישור נטל ההוכחה: כאשר מוגשת התנגדות לרישוס הסימן על שם מבקש פלוני, לפי סעיף 24 לפקודה, חייב המתלונן לשכנע את הרשם, שאכן. אין אותו מבקש זכאי לרישוס הסימן על שמ מסיבה זו או אחרת, משמע, שנטל ההוכחה בענין זה רובץ עליו. ואילו בפרוצדורה על פִי סעיף 29 לפקודה נשקלות שתי הבקשות במצב התחלתי של שוויון, ואס אין הצדדים מגיעיס לידי הסכמה, יכריע בית המשפט העליון בשאלה לאיזו מן הבקשות להעניק עדיפות. דרך שניה זו בוודאי נוחה יותר למערערת.

ב. בדיון בהתנגדות לרישוס הסימן על שס מבקש אחר, לפי סעיף 24 לפקודה, חייב המתנגד להצביע על פגם מסוים הדבק באותה בקשה, והעובדה בלבד, שישנו גסם מבקש אחר, שהגיש בקשה לרישוס אותו סימן מסחר על שמו הוא, אינה בהכרת רלבנטית לדיון, ומכל מקוס אין נודעת לה חשיבות מכרעת. ואילו בפרוצדורה על פי סעיף 29 לפקודה מושס הדגש על הבקשות המתחרות, והן נשקלות זו מול זו. נקודת המבט בשני המקרים הינה איפא שונה *

רשום הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הוא הדין בהליכי מחיקת סימן רשום. גם בהליכי מחיקה נטל השכנוע בדבר זכויותיה בסְָיָּמֶן יוטל על כתפי המבקשת 2, אס תיאלץ לנקוט בהליך זה. כותב זליגסון בספרו עמאג

. :17

*נמח שיבואן או סוכן רשם על שמו את סימן המסחר של היצרן. הסימן הוא בכל המובמים כשיר לרישום, אבל הרישום פסול, כי לא נרשם בעליו האמיתי...

עול ההוכחה שהסימן פסול רובץ על המבקש את המחיקה, בניגוד לשלבים של הבקשה לרישום, דתיינו השגת הרשם, וההתנגדות. ראה בגיץ 5 זירנובהיי בעיימ נגד 'ירבאונהיי, פסקים עלי כ"ב 216. ראה גם החלטת הרשם מ5.8.1971- בענין הסימן 15000815 מס' 28332/.

ראה גס עי'א 665/84 סאנופי בעיימ נ. אוניפארס בעיימ, פייד מא (4) 729, 737.

שיקול נוסף שיש להביא בחשבון הוא נסיבות התרחשות הפגם המנהלי. נראה לי כי גס שיקול וה פועל כנגד המבקשת 1. כוכור, בעקבות פתיחת ההליך הקודס הוגבלה פרטת הסחורות של בקשה מס' 95068, וצומצמה מטובין הכוללים את כל המכונות וחלקי המכונות הכלולים בסוג 07, לטובין הכולליס מכונות מיסמור וניקוב למיניהן. לפני הגבלת פרטת הסחורות כללה בקשה זו כמעט כל מכונה ובת תמסורת, ממחבצה ועד למזמרה ממכסחה ועד לממזגה. אילו בקשה מס' 95068 היתה מוגשת מלכתחילה עס פרטת סחורות מוגבלת, יש להניח שלא היה נפתח כלל ההליך הקודם. | אחרונים, וחשוביס לא פחות הס שיקולי המדיניות הניצביס מאחורי הכלל המנהלי העומד לדיון. כפי שהראינו בפסקאות 18-16 לעיל, מטרת ההליך לפי סעיף 29 היא מניעת הטעיה לגבי טובין ושירותיס, וואת הן לשס הגנת בעל הזכות בסימן והן לשס הגנת הציבור. מדיניות זו, כמו גס החובה לשמור על טוהר פנקס סימני המסחר, אינה מאפשרת להתעלם מקיומן של בקשות המבקשת 2, אשר טוענת כי היא בעלת הזכויות בסימן, ולקבל את בקשה מס' 95068 כאילו אין כל עוררין על זכויות המבקשת 1 בסימן. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי לא היה מקוס לביטול רטרואקטיבי של ההליך הקודם, אפילו היתה המבקשת 1 צודקת בטענתה כי החלתו היתה נגועה בטעות.

אי תקינות ההליך הקודם

בנוסף לטענת חוסר הסמכות טענה המבקשת 1, כי , לאחר במצוס פרטת הסחורות של בקשתה מחלקת סימני המסחר פעלה שלא כדין בהעניקה גמן רב מידי לבעלת בקשה מס' 99028 כדי שזו תיתן את הסכמתה לביטול ההליך הקודם. נטען כי אילו נקצב לשס כך פרק ומן בן חודש - חודשיים, כפּי שדרשה המבקשת 1, לא היה עליה להמתין תקופה

רשום הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

כה ממושכת (למעלה מעשרה חודשים לטענתה) לקיבול בקשתה, והסימן היה נרשם על שמה לפני שהוגשו בקשות המבקשת 2, ומבלי שתיאלץ להתחרות בהן. .

גם טענה זו אינה נכונה. מחלקת סימני המסחר פעלה כדין בהעניקה לבעלת בקשה מסי 8 את פרק הזמן שהוענק לה כדי להשיב להצעת המבקשת 1. להלן סדר האירועים:

ביוס 17 ינואר, 19% הציעה המבקשת 1 להגביל ולתקן את פרטת הסחורות של בקשה מט' 95068.

ביוס 8 מרצ, 1996 פנתה מחלקת סימני המסחר, אל בעלת בקשה מט'י 99028, והודיעה לה כי ניתן לקבל את בקשתה לאור האמור במכתב המבקשת 1 מיוס 17 ינואר, 16 (להלן - ייההודעה הראשונהיי).

דבר מתן ההודעה הראשונה הובא, עייי מחלקת סימני המסחר, לידיעת המבקשת 1 באותו יוס.

ביוס 10 יוני 19%6, שלושה חודשיס לאחר. מתן ההודעה הראשונה, נשלחה לבעלת בקשה מס' 99028 תזכורת מאת מחלקת סימני המסחר. התזכורת קצבה שלושה חודשיס נוספיס לתגובה, שאם לא כן, ייסגר תיק בקשה מסי.99028.

ביוס 11 יוני, 19%, פנתה המבקשת 1 למחלקת סימני המסחר, וביקשה לקצוב ומן לתשובת בעלת בקשה מס' 99028.

ביוס 21 אוגוסט, 1996 יידעה מחלקת סימני המסחר את המבקשת 1 לגבי התזכורת שנשלחה לבעלת בקשה מס' 99028.

ביוס 10 ספטמבר, 1996 הודיעה בעלת בקשה מס' 99028 על הסכמתה לביטול ההליכים לפי סעיף 29.

ביוס 10 אוקטובר, 19%6 דרשה המבקשת 1 להורות על קיבול בקשתה, לאור העדר תגובה מצד בעלת בקשה מס' 99028.

ביוס 31 אוקטובר, 19% הודיעה מחלקת סימני המסחר למבקשת 1 על קיבול בקשתה.

בין משלוח ההודעה הראשונה..ועדי לתגובת בעלת בקשה מס' 99028 חלפו שישה חודשיס. וה פרק הומן שמקנות. תקנות סימני המסחר, 1940 (להלן: 'יהתקנותיי) לבעל בקשת סימן מסתר, להשיב להשגות מחלקת סימני המסחר, וזה גם פרק הומן המינימלי שחייבת מחלקת סימני המסחר להעניק למבקש.

תקנה 25 לתקנות קובעת כדלקמן:

יא) היה הרשם מוכן לקבל בקשה בכפוף לתנאים, תיקונים, שינויים או הגבלות והמבקש מתנגד לכך, רשאי המבקש, תוך שלושה חודשיס מתאריך ההודעה על.. קבלה כאמור, לבקש הזדמנות להשמיע את טענותיו לפני הרשם או להגיש תוך התקופה האמורה את השגותיו המנומקות.

(ב) לא התנגד המבקש כאמור בתקנת-משנה/א), יודיע על כך לרשס בכתב.

₪ לא נהג המבקש באחת הדרכים המנויות בתקנת-משנה (א) או (ב) ישלת הרשס הודעה על אי-השלמת הרישום לפי סעיף 16 לפקודה בטופס שבתוספת השניה.

רשום הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

לא נהג המבקש באחת הדרכים המנויות בתָקָנות-משנה (א) או (םו, תוך שלושה חודשים -- מיוס משלוח ההודעה לפמני תוס תקופת שלושת . החדשים לפי תקנת-משנה (0, יראו את הבקשה כמבוטלת זולת אם האריך הרשם את המועד לעשייתם או נתן המבקש טעמים שבירים לאי-ביטולה של הבקשהיי. פסקה אי לתקנה זו מקנה למבקש פרק זמן של שלשה חודשיס להשיב להשגות הלשכה. במידה שהמבקש אינו עושה כן, פסקה ג' מורה לרשם לשלוח למבקש תזכורת (ייהודעה על אי השלמת רישוס'י), ופסקה די לתקנה מקנה למבקש פרק ומן נוסף של שלשה חודשיס נוספים לתגובה, בטרס יראו את בקשתו כמבוטלת. על פי התקנה לרשס לא מוקנית' כלל סמכות ולא מוקנה לו שיקול דעת לגרוע מפרק הזמן המצטבר של שישה " * חודשים. | סמכות הרשם נכנסת לתמונה רק משחלפו שישה חודשיס ממתן ההודעה הראשונה. סמכות זו מאפשרת לרשם לשקול הענקת ארכה למבקש או להמנע מראות את הבקשה כמבוטלת לאור טעמיס סביריס שנתן המבקש.

9. תקנה 25 פועלת בשלשה שלבים :

א. משלות הודעה על השגה שעליה ניתן להשיב, או לבקש שימוע, בתוך שלושה חודשים, או להודיע לרשם על העדר התנגדות להשגותיו.

ב. אס המבקש לא נוהג כאמור, משלוח הודעה על אי השלמת רישוס, המחייבת תגובה בתוך שלושה חודשים. העדר תגובה כאמור מביא ברגיל לביטול הבקשה.: /

ג | בתוס תקופה של ששה חודשים, שבמהלכס לא נתקבל מענה מאת המבקש, הרשם רשאי להאריך את המועד למתן תשובה או להימנע מביטול הבקשה.

0. מחלקת סימני המסחר פעלה בהתאם לתקנה 25 הנייל, והיא היתה מחוייבת במתן שני פרקי הזמן בני שלשת חודשיס האמורים, לקבלת תגובת בעלת בקשה מט' 99028. אלא מאי, המבקשת 1 טוענת (למשל במכתבה מיוס 1 יוני, 1997) כי הייארכותיי שניתנו לבעלת בקשה מס' 99028, ניתנו במסגרת ייהליך על ריביי, ולכן נתינתן היתה מותנית

\ בקבלת הסכמתה. /

1 בטענה זו אין ממש. פרקי הזמן שבמסגרתם נדרשה בעלת בקשה מסי 99028 להשיב להודעה הראשונה ולתזכורת, אינס כלל ייארכה'י, כי אס פרקי הזמן המינימלייס המחוייביס על פיי תקנה 25 כזמני תגובה להשגות. על פי תקנה 25(ד) ניתן לדבר על 'יארכהיי רק לגבי תקופה שתחילתה בתוס שישה חודשיס ממתן ההודעה הראשונה.

רשום הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

2. ואולס, אפילו היה מדובר בארכה, הטענה כי סמכות הרשם להעניקה בהליך על ריב, מותנית בהסכמת בעל הדין שכנגד, הינה, בלשון המעטה,-מוּרה ובלתי הגיונית. אליבא דימבקשת 1 בהליך על ריב מוחזק הרשם כבן ערובה בידי בעלי הדין בכל הנוגע למתן ארכות. גישה כזו אינה מתיישבת עס האמור בתקנה 25(ד) ובתקנה 82 לתקנות, אשר מקנות לרשם סמכות כללית ושיקול דעת להאריך מועדים, בין היתר בהליכים על ריב. תקנה 82 קובעת כדלקמן: |

לדשאי הדשם, אם הוא מוצא לנכון להאריך את המועד הקבוע בתקנות אלו לעשות כל פעולה או להגיש כל משפט על פיהן, לאחר מסירת אותה הודעה לשאר הצדדים ולאחר שינקטו באותן פעולות בקשר להודעה זו, ולפי או תס הֶתנאיס כפי שיורה הרשם'י.

(הדגשה הוספה)

בהחלטתי בענין התנגדות לבקשות סימני מסחר מט' 105772-4 אפענ בעיימ נ. ]אגא 0058 1א) (3 ספטמבר, 1998) עמדתי על אופיה הדיסקרציונרי של תקנה 82 (עמי 12):

*תקנה 82 היא תקנה ייפתוחהיי המקנה סמכות

כללית להעניק ארכות לביצוע פעולות שונות שעשייתן נדרשת לאורך שלבי הרישום של2 סימן מסחר, ולצורך הטיפוק בסימני מסחר רשומים. 6 היות שהתקנה חלה על מיגוון רחב של פעולות, [ בעלות חשיבות, היקף ודתיפות המשתנים מנושא: | לנושא, לא ניתן לקבוע אמת מידה אחידה,: | 0 למשקל הנימוקים שיצדיקו מתן ארכה, אשר 1 0 תחול באופן סטנדרטי על כל הארכות המוענקות במסגרת התקנה. כל נושא מחייב בחינה נפרדת והפעלת שיקול דעת לגביו כדי לקבוע את משקל הממוקים שיצדיקו מתן ארכה במסגרתו. ייתכן כי נימוקים שיצדיקו מתן ארכה לעשיית פעולה פלונית לא יהא בהם כדי להצדיק מתן ארכה לעשיית פעולה אלמונית, למרות שבשני המקרים מקור הסמכות להענקת הארכה הוא תקנת 82/.

/ תקנה 82 הנייל דומה בנוסחה ובמהותה לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האורחי, התשמייד-1984. הפעלת שיקול ההעת על פי התקנות הללו נדרשת לרוב כאשר אין

הסכמה בין בעלי הדין לגבי בקשה לארכה. מעודי לא שמעתי על שופט שהמשיל על החלטתו את סירוב בעל הדין המתנגד לארכה.

3. כאמור לעיל, חילופי הדברים הרלבנטייס שבין מחלקת סימני המסחר לבעלת בקשה מס' 99028, נערכו כולס בתקופתּ ששת החודשיס ההכרחיים על פי תקנה 25, ולא

רשום הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

ניתנה כל ארכה שחרגה מעבר לכך, אם כי ניתן היה להעניקה, בין אס לקורת רוחה של המבקשת 1 ובין+אס למורת רוחה. אשר על כן, אני דוחה את טענת המבקשת 1 בדבר אי תקינות ההליך הקודס.

יחד עס זואת, ברצוני להעיר שתי הערות :

ראשית, לאחר שהמבקשת 1 הציעה להגביל את פרטת הסחורות בבקשתה, פנתה מחלקת סימני המסחר אל בעלת בקשה מס' 99028 וביקשה את הסכמתה לסגירת ההליך על פי סעיף 29. בפועלה כך נראה כי מחלקת סימני המסחר ראתה בהצעת המבקשת 1 כהצעה שבאה כחלק מהסכמת הצדדיס לקביעת זכויותיהס, וסברה כי על ההליך על פי סעיף 29 להימשך ייעד שנקבעו זכויותיהס בהסכמהיי כלשון סעי29.

ואולם; לא היה מן ההכרח לנהוג כך. ברגע בו המבקשת 1 הגבילה את פרטת הסחורות שבבקשתה, על מחלקת סימני המסחר היה לבחון באס הטובין הכלוליס בבקשות המתחרות עדיין משתייכיס לייאותו הגדריי, או שמא בעקבות תיקון הפרטה, כל אחת מן הבקשות מתייחסת להגדר טובין אחר. במידה שהתשובה לשאלה זו הינה חיובית, כפי שמטתמא היה במקרה הנוכחי, אין עוד צורך וטעס בפניה לבעל הבקשה המתחרה. ניתן לסגור את ההליך לפי סעיף 29 ללא הסכמת בעל הבקשה המתחרה ואין צורך בשיתוף פעולה מצידו, מאחר שהתנאי לתחולת סעי9 (טובין מאותו הגדר) אינו מתקייס עוד. אין צורך שאדרש להשערה מה היה קורה אילו קובלה בקשה מס' 95068 מבלי להמתין לתגובת בעלת בקשה מס' 99028, מאחר שהמבקשת 1 לא טענה כי נפל פגם בעצס הפניה אל בעלת בקשה מט' 99028. טענתה כוונה אל פרק הזמן שהוקצב לצורך התשובה לפניה.

אעיר שאס אכן טעתה מחלקת סימני המסחר בפנותה אל בעלת בקשה מסי 99028 (ויתכן שלאי טעתה, כי ניתן היה לראות את הגבלת פרטת הסחורות כחלק ממויימ בין בעלות הבקשות לשם קביעת זכויותיהן בהסכמה), הרי שטעות זו היא טעות משפטית שעל נפקויותיה לא חסכנו בדיבור.

שנית, בין המועד שנתקבלה תגובת בעלת הבקשה מס' 99028 (12 ספטמבר, 1996) ועד שמחלקת סימני המסחר הודיעה למבקשת 1 על קיבול בקשתה (31 אוקטובר, 1996) חלף פרק זמן העולה על חודש ומחצה, שהוא לדעתי פרק זמן ארוך מזה שהיה נחוץ למתן הודעה כאמור.

דחיית בקשה מס' 95לדחות על סף את בקשה מס' 95068 בגין אי הגשת ראיות.

9. לפיכך אני מורה כדלקמן:

1. ההליך הנוכחי על פי סעי 29 יימשך בין בקשה מס' 95068 לבקשות מס' 107574-5

2 המבקשת 1 תגיש את ראיותיה לזכויותיה בסימן עד ליוס 12 אפריל, 1999.

3 המבקשת 1 תשלס למבקשת 2 הוצאות משפט ושכייט עוייד בטכוס של 4,500 שייח בתוספת מעיימ.