סימן מסחר מספר 146044

ההחלטה:

רשום הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני רשום הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין בקשה למחיקה, תיקון סימן מסחר מספר 146044, הג'ונגל של אלי (לא מעוצב) - בקשה לדחייה על הסף

המבקש: אלי תמם ע"י ב"כ קוטלר-הררי ושות', עו"ד

המשיבה: י.ב.ק עתיר סחרה חברה לייבוא בע"מ ע"י פרידמן, נבון ושות', עו"ד

ה ח ל ט ה

א. העובדות

1. ביוס 23 בינואר 2001 הגיש המבקש, מר אלי תמס, בקשה לרישום הסימן מספר 146044, "הג'ונגל של אלי", (לא מעוצב), (להלן:"הסימן" או "סימן המסחר"), בסוג 35 לגבי עסק לממכר חיות בית, חיות מחמד ומזון לבעלי חיים. הבקשה פורסמה להתנגדויות ביוס 31 במבר 2002, ונרשמה בפנקס סימני המסחר ביום 02 ביולי 2002.

2. ביוס 9 למאי 2005 הוגשה הבקשה לתיקון או מחיקה של סימן המסחר על ידי חברת י.ב.ק. עתיר סחרה חברה לייבוא בע"מ (להלן: "המשיבה"). ביוס 16 לאוגוסט 2005 הוגשה הבקשה שבפני על ידי מר אלי תמם, בעל הסימן, (להלן :"המבקש") לדחות על הסף את בקשת התיקון של המשיבה. ביוס 26 לספטמבר 2005 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה לדחייה על הסף.

טענות המבקש

3. המבקש טוען כי סימן המסחר "הג'ונגל של אלי", הומצא על ידו, עוד בשנת 1988. המשיבה לא רשמה על שמה את סימן המסחר סמוך להקמתה בשנת 1998 כיוון שהוא זוהה עם המבקש ולא עימה, לטענת המבקש.

המבקש טוען כי הוא שנתן למשיבה את הרשות להשתמש בסימן וה, כל עוד הוא עבד עם המשיבה. כאשר המשיבה בחרה להפסיק את העסקת המבקש אצלה כמנהל, פנה המבקש, לטענתו, לדרך חדשה ולקח עימו את סימן המסחר המזוהה עימו.

בנוסף, המבקש טען כי המשיבה לא הגישה התנגדות במועד שלושת החודשים שלאחר פרסום סימן המסחר על שמו. הבקשה לביטול הסימן או תיקונו הוגשה לטענת המבקש בשיהוי רב ולאחר תוך תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, כל זאת בחוסר תו לב וחוסר נקיון כפיים.

לטענת המבקש, טענת בעלות נוגדת, מוגבלת היא לתקופת שלושת החודשים של ההתנגדות המוקדמים לאחר פרסום בקשת סימן מסחר. המשיבה לא הגישה התנגדות תוך תקופת שלושת החודשים הקבועים בחוק, ולכן איבדה את זכויותיה בסימן, לטענת המבקש. לטענת המבקש, אין סמכות מכוח סעיף 38 לפקודת סימני מסחר, התשל"ב - 1972 (להלן : "פקודת סימני מסחר"), בהליך מחיקת סימן מסחר להעלות טענה שהבעלות בסימן שייכת למבקש למחיקה ולא לבעל הסימן.

כמו כן, המבקש טוען כי המשיבה לא הרימה את נטל ההוכחה שרובף על כתפיה, להוכיח כי יש בסיס לטענותיה, וכי הסימן הוא קניינה. טענות המשיבה הן שקריות וחסרות תשתית ראייתית, לטענת המבקש.

התנהגות המשיבה מונעת ממבקש הבקשה ובעל הסימן לבצע כל שימוש בסימן וגורמת לו נזקיס רבים, לטענת המבקש.

בהתאם לכך, המבקש טוען לדחות את הבקשה לתיקון פנקס סימני המסחר אשר הגישה המשיבה על הסף, או לחילופין להורות על דיון דחוף במעמד הצדדיס.

טענות המשיבה

בתגובה לטענות המבקש המשיבה טוענת כי הבקשה לדחייה על הסף משוללת כל יסוד.

המשיבה טוענת כי לפי סעיף 39 בקשה לתיקון או מחיקה של סימן מסחר יכול שתוגש תוך 5 שנים מיוס מתן תעודת הרישום.

המשיבה טוענת כי לאור הוראות פקודת סימני מסחר רשאית היא היתה להגיש בקשתה בכל עת, ראה סעיף 39(א1) לפקודה. ומאחר שבקשתה לפי סעיף זה מבוססת, בין היתר, על חוסר תו לב של המבקש.

המשיבה טוענת כי הראתה כי אינטרס לגיטימי שלה נפגע מענקת סימן המסחר למבקש. זוהי עילה טובה מספיק, לטענתה, כדי לבקש לתקן את הרשום בפנקס סימני המסחר. מכאן, אין מקום למחוק את בקשתה על הסף.

בתגובה לטענת המבקש כי אין אפשרות לטעון טענת בעלות נוגדת כאחת מעילות בקשת המחיקה, טוענת המשיבה כי הסימן לא היה כשר מלכתחילה לרישום, כנדרש בסעיף 7 לפקודת סימני מסחר. חוסר כשרות זה לרישום הסימן היא עילה טובה, לטענתה ,בהליך מחיקה, לאור הוראות סעיף 39(א) לפקודה.

כמו כן, המשיבה טוענת כי המבקש יוצר תחרות לא הוגנת כלפיה, וגם זו היא טענה טובה להיות נדונה במסגרת הליך מחיקה או תיקון של סימן מסחר.

המשיבה טוענת כי צו המניעה הקבוע אשר ניתן בהליך בבית המשפט המחוזי בת.א. 5 אשר אוסר על המבקש לבצע שימוש בסימנו הרשום מספר 146044, גם הוא ראיה לכך כי יש לקיים דיון לגוף של הדברים.

דיון והכרעה

הוראות סעיף 39 לפקודת סימני מסחר שכותרתו מחיקת סימן מובאות להלן:

"39,(א) בקשה לפי סעיף 38 למחיקת סימן מסחר מהפנקס, מחמת שהסימן אענו כשר ללישום לפי סעיפים 7 עד 11 לפקודה, או מחמת שדישוס הסימן יוצר התחרות בלתי הוגנת לגבי זכויותיו של המבקש בישראל, תוגש תוך חמש שנים מיוס מתן תעודת הרישום לפי סעיף28, (א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), בקשה למחיקת סימן מסחר בשל כך שהבקשה לרישום הסימן הוגשה שלא בתום לב, *כול שתוגש בכל עת.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) -

1) סימן מסחר של תושב-חוץ הדשום באיץ- מוצאו לא יימחק אלא אס נתקייס בו תנאי הפוס2 אותו לרישום על פי הודאות סעיף 16;

(2) סימן מסחר של תושב-חוץ אשר אינו כשר ללישום על פי הודאות סעיפים 8 עד 11 ונרשס על פי הוראות סעיף 16, *הא ניתן למחיקה, בשל כל נימוק הפוסל אותו לדרישום על פי הולאות סעיפים 8 עד 11, בכל עת לאחר שחד2 להיות דשום בארץ -מוצאו; אין בהוראה זו כדי למנוע מבעל הסימן להוכיה כי בעת הגשת הבקשה למחיקה היה הסימן דאוי לרישום אילו הגיש תושב ישדאל את הבקשה ללישומו."

עינינו הרואות בקשות למחיקת סימן יכולות להיות מוגשות תוך חמש שנים מיוס מתן תעודת הרישום שהוא תאריך הרישום בפנקס. במקרה הנדון ניתן היה להגיש בקשה למחיקה עד יוס 02 ליולי 2007, באחת מן העילות שבסעיפים 7 עד 11 לפקודה או בטענת תחרות לא הוגנת. לפי סעיף 39(א1) לפקודה המשיבה יכלה היתה להגיש את בקשת המחיקה גם טענותיה הן על חוסר תו לב המבקש, בכל עת.

המשיבה טוענת כי טענותיה הן על חוסר תו לב של המבקש ברישום הסימן וכן על תחרות לא הוגנת מצידו, ולכן אלו טענות אשר ניתן היה לטעון אותן בתוך תקופת ההתיישנות, באם היא קיימת, להגשת בקשה לתיקון או מחיקת סימן מן הפנקס.

הנני מקבל את טענות המשיבה שטענותיה הן בגדר טענות רלוונטיות לבקשת המחיקה, וכי הן הוגשו בתוך המועד הקובע להגשת בקשה למחיקה או תיקון הפנקס.

הבקשה אשר הוגשה ביוס 5 לספטמבר 2005, (כשלוש שנים לאחר מתן תעודת הרישום) בהחלט מתמקדת בשתי טענות אלו, של חוסר תו לב המבקש, לטענת המשיבה, ושל התחרות בלתי הוגנת מצידו. ראה עמ' 6 לבקשה זו באשר לחוסר תו לב המבקש, אשר נטען לטענת המשיבה:

"21. כפי שהוצג לעיל, כלל הזכויות בסימן שייכות למשיבה, ולא לתמם, שהציג את הסימן על שמו, מבלי שיש לו לכך כל זכות שבדין או בלושר."

כמו כן ראה עמ' 7 לבקשה מיוס 5 לספטמבר 2005 באשר לטענת תחרות בלתי הוגנת אשר נטענת מצד המשיבה כלפי המבקש:

"יתדה מכך, תמם, בעזות מצח הסות תקדים, טוען בפלסומים בעיתו המתייתסים לחנות החדשה, כי מדובר בתנות הג'ונגל של אלו המקולית, תוך שהוא הופך, ע"י כך, בעיני הציבוד, את המשיבה לזו שמעתיקה את הסימן ועושה בו שימוש שלא כדין."

בתי המשפט נוטים לבקשת דחייה על הסף כאשר המבקש מוכיח כי אפילו תתברר התובענה עד תומה, לא תוכל היא להביא לתובע את הסעד שהוא מבקש. במקרה דנן, נראה כי גם בבקשת המחיקה תתברר לעומקה לכאורה הרי שהסעד המבוקש יוכל להינתן.

על מנת להביא לדחיית תובענה על הסף מנימוק של חוק, כפי שנטען במקרה דנן, נאמר על ידי המלומד ד"ר ווסמן בספרו, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בהוצאת חברת אמינון, בעמוד 417, כי בית המשפט ייטה לדון בנימוק החוק:

"היה נימוק של חוק - אפילו השאלה נכבדה ומסובכת- יטה בית המשפט *ותר לדון בו, ולהשתמש בכוחו לדחיית תביעה על הסף, מאשד בעובדה, שאס סוף תביעה להידחות מנימוק של חוק, יהא בדחייתה "מלכתתילה", ללא גביית עדויות ובידור עובדות, משוס קיצוד דרך."

4. בהתאם לכך, ולבירור אותו נימוק של חוק, הנני דוחה את בקשת הדחייה על הסף מטעמו המבקש, ופוסק עליו לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסכום של 500 שקלים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד היום בפועל.

ד"ר מאיר נועס,

חצר מאיר נועס 54678313-/146044

רשום הפטנטים, המדגמים

וסימני המסחר ניתן בירושלים ביוס | ח' בחשון תשס"ו

0 בנובמבר 2005