סימן מסחר 0805/8

ההחלטה:

המבקשת מס' 1: בקשה מס' 55208 מיום 11.11.81

המבקשת מס' 2: בקשה מס' 56647 מיום 5.7.85

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר 0005

(קהסתה) אסת 518/568 בהעברה מחברת 0308/.10/0, תוו600"8₪0805/8% ע"ל ד"ר י. הס, עורך פטנטים, ומר ג. גינת עו"ד

חלפי ירושלים באמצעות יעיר גרין, עו"ד

1. מונחות לפני שתי בקשות מתחרות לרישום הסימן 0:

האחת בקשה מס' 53208 הוגשה ביום 11.11.1981 של החברה היפנית תסו[X]ק 60/0805/8ק אשר בתאריך שלגביו היתה מחלוקת בין הצדדים

(אשר תידון להלך), העבירה זכויותיה לחברה בשם (עהסלה) אסם 518/568

מסינגפור (לצורך הענין תיקרא להלן - המבקשת מס' 1).

האחרת הוגשה ביום 5.7.83 בשם חלפי ירושלים (ולצורך הענין תיקרא להלן - המבקשת מס' 2).

שני הצדדים העלו טענות תורמיות אלש כנגד רעהו.

אם לסכם טענות אלו בקצרה הרי שטענת המבקשת מס' 1 היתה שלמבקשת מס' 2 אין מעמד כמבקשת ודבר זה ניכר על פני החומר שהוגש של המבקשת.

כנגד זאת טענת המבקשת מס' 2 כנגד המבקשת מס' 1 היא שזו האתרונה

רכשה זכויותיה באשר לסימן הנדון מקודמתה (חברת ה0ד8/ץ60700 "₪0805/68)

רק ב-14.7.83 ( המועד שבו בערך הסכם בין הנאמן בפשיטת רגל של" תסו[X]+0%8ק60/840865/8% לבין !568 ) היינו, אחרי שהמבקשת מס' 2

הגישה בקשתה לסימן המסחר הנדון וכל אשר קדם למועד זה היה בו כלשון

ב"כ המבקשת מס' 2 משום "ק5/7ו60ץ 6ת% %0 ע"מ6 18[56"

ב"כ הצדדים, אשר היו חלוקים ביניהם לאורך כל הקו, הסכימו שהטענות

תישמענה לפי הסדר הרשום בסעיף 1 דלעיל נעל כן גם החלטה זו תתייחס לטענות

2. זכות העמידה של המבקשת מס' 2

א. בענין זה טען ב"כ המבקשת מס' 1 שמהחומר שהגלשה המבקשת מס' 2 ללשכת

סימני המסחר עולה ש"חלפי ירושלים" אינה המבקשת הנכונה והמבקשת מס' 2

לכל היותר הינה המוכרת של סחורותיו של אחר ועל כן אין לה מעמד כמבקשת.

ב. לפני שנדון בטענה דלעיל של המבקשת מס' 1 יש להצביע על פגם העולה מהמסמכים שהגישה המבקשת מס' 2 הטעון תיקון והבהרה בהקדם, להלן, העובדות הקשורות להערה זו: ביום 13.10.83 כתבה מנהלת מחלקת סימני

המסחר לב"כ המבקשת מס' 2 על דבר קיומה של הבקשה (לאותו סימן)

מס' 53208. בתשובה לכך הגיש עו"ד גרין ללשכה ביום 11.1.84 בקשה לדחות את הבקשה מס' 53208. במכתב זה כלל טענותיו ואליו צירף את ראיותיו. מכתב נשלח "בשם, מר יעקב לוי, מלסקו אלקטרוניקה בע"מ". סתם המכתב ולא פירש מיהו "לסקו אלקטרוניקה בע"מ" אלא שממסמך אחר המצוי בתיק (חוברת הנושאת את הכותרת לסקו אלקטרוניקה בע"מ מיום 5

לולה ש"חברת לסקו אלקטרוניקה בע"מ (מקבוצת חלפי ירושלים) הינה היבואן והנציג הרישמי של: בלטק רודסטאר, ורויאל סאונד, יצרני מערכות סטריאו, רמקולים ואנטנות לרכב". ממסמכל המבקשת מס' 2 לא ברור אלזו

אישיות משפטית היא "חלפי ירושלים". הדעת היתה נותנת שהתשובה

למכתב הלשכה מלום 13.10.83 תבוא מטעם "חלפי ירושלים" (המבקשת מס' 2). לתוצאה המתבקשת מהאמור לעיל אתייחס להלן בסעיף 4(ד) להחלטה.

5. ועתה לטענת המבקשת מס' 1 (לענין תוסר זכות עמידה למבקשת מס' 2): אם נבחן את מסמכי המבקשת מס' 2 נראה שיעקב לוי מבעלי חלפי ירושלים (כך נאמר בפנייתו של עו"ד גרין ללשכה מיום 21.7.83), נתמנה להיות נציגה הבלעדי של יי.4 למוצרל 085/8 בישראל (ראה נספת ב' למכתבו של עו"ד גרין מלום 11.1.84 - שהינו הסכם מיום 17.7.82 בין חסו0"8%קץ60/8.5 לבין "חלפי ירושלים"). ומסתבר שבמועד כלשהו רכשה חברת | ו[ט] את הסימן הנדון ואז זו פנתה אל מר לוי וביקשה ממנו לרשום בישראל את הסימן "005/8" ראה נספח ג' למכתבו של מר גרין מיום 11.1.84 בו נאמר כדלקמן: 0 060600/6יק /660558/ת 6הת% 6א%8% %0 ש0/ץ 60065%" ס% שאו[ 6[טסא 6א " תו (000655"ק 80010 0%]) 6תבץ0 00805/8% 0% 87%ה%7806 6ת% 76015668 הסו5078/ו60ת - 5 /6665588ה [[8 0ת8 +[8ת26 "טס חס ע"סתט60 לטסע ."05 עס 6חז0סם 56 [ווא 0ת878/5810 6ת+ 0% בהמשכו של מכתב זה צויין שמר יעקב לוי מונה כמיבא ומפיץ בלעדי של

חברת (באותו כיוון ראה גם נספח ד' למכתבו של מר גרין מיום

14). לצוילין כי במכתבה של החברה 7831 מלום 5.10.83 הדגישה החברה שהיא מבקשת ממר לול לרשום את סימן המסחר "0805/8 בישראל, באופן עצמאי, ללא ציון המילים "+ו608 "00 00" וזאת כדי שלוכל יעקב לוי

להתגונן מפנל הפרעות של סלמנו ע"י אחרים בסחורות הנושאות את השם 0805/8

מכל אלו עולה בבירור שחלפי ירושלים באמצעות יעקב לוי הם המלבאים

והמפיצים הבלעדיים של הסחמרות נשוא הבקשה לסימן מסחר שהגישו, כאשר הסחורות שייכות לחברת ונ והשאלה הנשאלת היא האם הם יכולים להופיע כמבקשל סימן מסתר.

א. הוראות החוק הרלבנטיות לפתרון השאלה דלעיל הם סעיפים 1 (הגדרת המושג "סימן מסחר"), 7 ו-17 לפקודת סימני המסחר.

המושג "סימן מסחר" הוגדר בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר כדלקמן: "סימן מסחר - סימן המשמש, או מלועד לשמש, לאדם לעניין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם".

סעיף 7 לפקודה קובע כדלקמן: " אדם המבקש לו זכות ייחודית להשתמש בסימן פלוני כסימן מסחרי רשאי לבקש רישום הסימן על פי הוראות פקודה זו".

סעיף 17 לפקודה קובע כדלקמן: " הטוען לבעלות על סימן מסחר שבשימושו או המיועד לשימושו ורוצה לרשום את הסימן, יגיש לרשם בקשה בכתב על כך

בדרך שנקבעה".

העולה מהמקובץ הוא שתנאי לבקשת סימן מסחר או לקבלת זכות ייחודית

בסימן מסחר (בגוסף לתנאים אחרים ואיגם מעביננו לדיון זה)

הוא שהסימן יהיה בשימושו של המבקש או מלועד לשימושו של המבקש. ב. באשר לשאלה שהצבתי בסעיף 35 דלעיל, הסתמך ב"כ המבקשת מס' 1

על בג"צ 58/49; 180/50 הרשם הכללי, ירושלים נגד

הססתס0| ,.50| [00ו1ק8קה ואחרים ט' פד"י 1289; אלא שפסק דין זה פועל לטובת המבקשת מס' 2. בעמוד 1293 (שעליו הסתמך ב"כ המבקשת מס' 1) מופיע מול האותיות ד' ו-ה' סיכום טענתו של מר סטלנובסקי (שהופיע באנתו עניין עבור חברת רפידול). אלא שמסקנת כב' השופט ברזון הקנבעת לעניננו מנפיעה בעמוד 1295 מנל האות א' שם

נאמר כדלקמן:

" אינבו מוצאלם שום דבר בחוק

שימנע מהבעל הרשום של סימן

מסחר בחו"ל, לגבי סחורה מסוימת, להעביר למישהו אחר את זכות השימוש והרישום של הסימן בארצנו, לגבי אותה סחורה המובאת והנמכרת בארץ על ידו, או שימנע את מקבל ההעברה מלהירשם בארץ כבעליו של אותו סימן מסחרי, כל זמן שהבעל

הרשום בחו"ל אינו, הוא עצמו, רשום בארץ".

בהמשך הדברים מופיע ציטוט מספרו של קרלי:85א/ז80608"ך 0% א8] 6תך ,ץ|"6א

מהדורה 7 עמ' 32, אשר אף מופיע באותה לשון במהדורה 10, עמ' 35-6,

מפאת חשיבות הדברים לעניננו, נבלא גם אנו את דבריו של קרלי: ץ0"%6סקד ה ב 0"6%ל86+טתהת 6ה% תצוא %786%ת60 ץכ ג8%ת% 86%+ 6%6ח 6תך" ץ6|8וסזהק 8 %0 60870" תו %תהפוץ 8צ6[051א8 50706 ה6צוף 15 068[6% חס 6 56 0ס %תףו" עתה 6 תל סוף ץון|ההזסה %סה |ווא ץחס%וץתס% חה8 0% 00005 506 6+א6ובתו 8 א"ת 57808/8 , בתאת "6ת05 66 ת0 8 6010510 64 260 85 1% ,180% תו בתפַטסה%[8 ,068[6% "0 - 6+ 0"6+26% , 6%+"סקתו ת8 6ת6תא . ת6מ 86 +טת בח 0 8 +0 90005 60 6, /ן]65%6תסת 85 ,הסבסתוא ב%6ות0 6ת% תד [[8 8% תאסתא 15 א"ה 67806 6 ע5 615218660 26 %סח [|[|דא אץאת %76 0ל %תףדחץ פות ,תאס פות 85 אחהאח סת% 6 0% 00005 876/87%60 50 600065 6ת% 8%הל השסתא 566006 עגה %ו אאת1 186% 8 תסקט 062605 6856 66% הז ה0ן06615 שהך .ס6ץשל86+טתאת תףַן6ץ0+ 5 00005 %06 ת0 "67806 8 0% 6תהת 6(ת+ 0% 56ט 6ת% 0ה8 ,18655 להוטשו6תאק ץזו6665587ת %סה תףטסת% ,66ה%8"סקמו ז0 85567/8 6 ץג 16 1פצם 6 %0 5010 סח 15 א 6 0תפעתו 65ו%"ק שת% 0% 6הת0 %אה% 186% שתך .6צו06615 "ןלה ע[ו666558%ח למען שלמות התמונה ייאמר שהשופט ברגזון ממשיך בפסק דינו הנ"ל בעמוד

5 מול האות ה' ובהפעילו את המסקנה אליה הגיע (אשר צוטטה לעיל)

קבע כדלקמן: | " נסיבות המקרה הנוכחי מראות, ש"לה קלמוליט" היא בעלת זכות שימוש יחידה ורישום גם יחד,

מאחר שאשתו של דקר - שכאמור הלא לורשתו

היחידה - הביעה על לד? בא כוחה בארץ

את הסכמתה לרישומה של "לה קימוליט".

מסקנתו הלא, כי "לה קימוליט" יש לה

זכות ומעמד והיא זכאית להירשם כבעלת

הסימן, אם אין ל"רפידול בע"מ זכות

עדיפות שתצדיק את הרישום בשמה ובשמה

בלבד". סבורני שלאור הדברים האמורים לעיל, אף אנו נוכל לומר שלמבקשת מס' 2 .| יש לשכחת מעמד בהליכים דנן. שאלה אחרת, כמובן, תהיה אם יש למבקשת מס' 2 עדיפות על פני המבקשת מס' 1 שתצדיק את הרישום בשמה ובשמה בלבד, אך

בשאלה זו יהיה צורך לדון בהמשך הדברלם.

ב"כ המבקשת מס' 1 הגיש לי במהלך טעעונו בע"פ רשימת אסמכתאות אשר הגישה במסגרת ההליכים הקשורים לתא. 624/83 (המ' 1524/83 המ' 1353/83). אסמכתאות אלו אינן יכולות לסייע לו בהליכים שלפנינו מהטעם שהאמור בהן, לעניין הקשר בתודעת הציבור בין הסחורה לבין בעל הסימן קשור להליך גניבת עין ולמעשה אין חולק על כך שכדי שתובע יוכל לתבוע ולהצליח בתביעה בהליכים אלו יש לקשר בין הסחורה לבין בעליה. בפסק הדין בעבין 8.06.א.0.] 1 (1912) ע6"ך 06 .ט חַתו86%07+טתה8 ו%8ה0 היטלב להבהיר את ופט בקלי (/16א886) באמרו כדלקמן: +וסתזגוק 6( התשוהא תו 6ת0 פו תסו86% ++0-חַה8551ק ג" 5 חז מות בתוחטנתו 15 %ת68ת06106 6ה% >ת% 65ףפו81 % ת6ותא 47806 פתו%ק66זססתו עווטזפַתסחא\ עפ ע6ט6קס"ק 6 50 6006 900[6 86%5 [8%0תהס"ט 5'%ה08ה061+6 606 "0+ ה6דמא חו מ0ו86% ה8 15 1% .655ת51ט2 פזת תו ++ו%תוהוק 5 קט 5 50 6% 6ת% %את% 816065 ++וסהואוק 6ת+ 6 ץטס 0ל התו0תה%6תו 6ד[פטק 6ה% 8%ה% 85 90005 5 06+600885'5 6ה% ץ0ס 0ס 666ט60תו 8"6 80065 5'++וסהוהוק

."5 5'זזוסהוגוק 6ת5 פָהוטס 8%6 עשת% %הת% 6116% 6תל תו

ב 3

השאלה שלפנינו נוגעת לזכות העמידה של המבקשת מס' 2 בהליכים אלו הלינו לזכותה להיות מבקשת של סימן מסחר ומסקנתנו היתה חיובית לאור דבריו של השופט ברנזון, כפי שהובאו לעיל. השאלה של זכותה של המבקשות עדיפה תידון בהמשך הדברים. לכן גם לא רלבנטית לעניננו השאלה האם תוכל המבקשת מס' 2 לתבוע בהליכי גניבת עין בעצמה או לא/3 געת לעניין יכולתה להיות בעלת סימן מסחר. אם כי ייאמר שבתנאים מסויימים, יש גם למי שסוחר בסחורותיו של אחר הזכות לתבוע בגין "גניבת עין" (וזאת מבלי לחוות דעה למקרה שלפנינו) ראה למשל 48/38 [0ץ .60 366 0005ח51 - עחטפפואה שם נאמר כדלקמן: ה0ו0"6+ 8 0% 0005 6ת% בתהופתם תו 4מווו56 ע|₪676 15 ה50ת6ק 8 6תשת' 50 עס 0%ח 6065 6( ,(6תאח 5 6 מ 8 06% 6 86 חח 0 6 צ%ו%ה06ו 60 156שחסתס0 "ס קט-66% 6(% הו פהוה5006% 15 6"שהל 655|וחש 7 שמח תאס פות הו הסול86 ת8 הוה%הוהה סל 719% עחג 6תו8600 תות תלוא 0065 + 855109ק 15 ע6זהק 60חות% 6 %ח% בתטסץף 6ת% חס ע%תהק 6חות%. לו 6 6ת6תא) .ת8600"6+טתגח 6ת% +ס 5 6 85 90065 5'ע%זאק 6סות% שת% 186ענות על אלו שכבר השמיעו בנקודה זו, הם יהיו רשאים לעשות זאת.

טענה נוספת הושמעה מפי ב"כ המבקשת מס' 2 והיא שהיתה הטעיה או מגמת הטעיה מצד המבקשת מס' 1 ודבר זה ניכר, לטענתו, על פני טופס הבקשה לסימן מסחר. טרונייתו של ב"כ המבקשת מס' 2 הייתה שטופס הבקשה מיום 14.2.83 נשא את המספר 2 ונקב בתאריך הבקשה של 11.11.81 (כאשר, לדעתו, היה צריך לשאת את התאריך 14.2.85, היינו יום הגשתו ללשכה), ב-6.9.83 הוא הגיש טופס בקשה שלישי שמוספר 53208/3 אלא שוב נקב בתאריך הבקשה של 11.11.81 (כאשר לדעתו היה צריך לשאת את תאריך הגשתו ללשכה הלינו, 6.9.83) וב-6.10.83 הוגש טופס בקשה רביעי אשר מוספר 53208/4 ותאריך הבקשה שמופיע עליו היה 11.11.81 (במקום תאריך הגשת הטופס). כל אלו, לדעת ב"כ המבקשת השניה, היו בטענה תרמית כלפי הלשכה, והביאו להטעייתה, בכך שהחילה על ההליך את סעיף 29 לפקודה. לענין זה אף הסתמך ב"כ המבקשת מס' 2 על סעיף 38(ד) לפקודה. גם הטענה המופיעה בסעיף 6(א) דלעיל למעשה מן הדין היה להשמיעה כטענה לגופו של ענין ולא כטענה טרמית מאותו הטעם שנתתי בסעיף 5(ג) דלעיל. עם זאת, מפאת הלות הטענה הזו מופרכת על פניה, אדון בה כבר בשלב זה. ראשית, ילאר שסעיף 38 לפקודת סימני המסחר שכותרתו "תיקון הפנקס" אינו שייך לעניננו. סעיף 38(ד) שהוזכר ע"י ב"כ המבקשת מס' 2 קובע שאם "הייתה תרמית ברישומו או בהעברתו של סימן רשום, רשאי הרשם עצמו להגיש בקשה לבית המשפט לפל הוראות סעיף זה". בהליך דנן לא עסקינן בסימן רשום או בהעברת סימן רשום ועל כן אין הסעיף שייך לעניננו.

שנית, ייאמר, שבאשר לתיקון טופס הבקשה, מנהג הוא בלשכת סימני המסחר לספרר את הטפסים המוגשים כתיקון לטופס המקורי במספרים משניים רצף התל מ-1. מועד הגשת הטופס המתוקן ללשכה תמיד משתקף מחותמת הלשכה. הגשת טופס בקשה יש בו משום בקשה להכרה בזכויות קניניות בסימן מסחר אך תמיד ישנה לרשם סימני המסחר סמכות המוקנית לו בסעיף 18 לפקודת סימני המסחר, לדחות בקשה לסימן מסחר או לקבל אותה כמו שהיא או בתנאים, בתיקונים או בשיבויים או בהגבלות שימצא לנכון להטיל לגבי דרך השימוש או מקום המשימוש או לגבי עניין אחר (ושאלת תאריך הסימן הוא בתוך הנושאים שמסמכות הרשם להתערב בהם).

המבקשת מס' 1 הציעה בתיקוניה לגבי טופס הבקשה (שבחלקם נעשו ביזמת הלשכה לעניין תיקון הפרטה) שישמר לה התאריך המקורי של הבקשה (11.11.81) בהאמינה שתאריך הבקשה המקורי יישמר לה, ועל פני הדברים היה לה בסיס להאמין בכך שכן בהתאם לתקנה 82 לתקנות סימני המסחר:

"אפשר לתקן כל מסמך או שרטוט או כל ציור אחר של סימן מסחרי, וכל פגם בפרוצדורה שלדעתו של הרשם אפשר לתקנו בלא להזיק לטובת ההנאה של כל אדם אם הרשם מוצא לנכון ובאותם תנאים ובאותו האופן שימצא למתאים".

במקרה דנן שלושה התיקונים הראשונים בטופס הבקשה בוצעו עוד לפני שהגישה המבקשת מס' 2 את בקשתה מס' 56647 (זו הגישה בקשתה רק ב-5.7.83). בעת שהוגשו התיקונים לטופס הבקשה לא הייתה סבירה שלא להאמין שלא ייגרם כל נזק לטובת הנאה של מן דהו; בסמוך לאחר הגשת התיקון הרביעי לטופס הבקשה (שהיה ב-6.9.85) הודע לשתי המבקשות על קיום הבקשות המתחרות דנן (ההודעה היתה ב-13.5.10.83).

לפניך, אין לדעתי, בנקודה זו להטיל כל דופי בדרך פעולת המבקשת מס' 1 ובאי כוחה ועל כן דוחה אני את טענת ב"כ המבקשת מס' 2 בנקודה זו.

סוף דבר, הנני דוחה את הטענות הטרמיות שהועלו הן ע"י המבקשת מס' 2 והן ע"י המבקשת מס' 1, והנני מורה על המשכת ההליכים לפי סעיף 29 לפקודת סימני המסחר.

על המבקשת מס' 2 לפעול כאמור בסעיף 4(ד) דלעיל.

אין צו להוצאות באשר לישיבה מלום 26.3.84 כל צד ישא בהוצאותיו הוא.