סימן מסחר 1

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר מס' 1

המבקשת: קיסריה גלנויט תעשיות בע"מ

באמצעות ה"ה ד"ר ריינהולד כהן ושות', עו"פ

ע"י ד"ר מיכאל כהן, עו"פ

המתנגדת: פיז צא00%₪58 ממאזאסא 105 טמן

באמצעות ה"ה וולף, ברגמן וגו עו"פם ע"* מר צבי ברגמן, עו"פ

זוהי החלטה בגין הוצאות וזאת בעקבות הזנחת הבקשה לרישום הסימן "צמר כרמל - .₪001 טאת01" (להלן הסימן) 2. להלן השתלשלות הענינים: א. ביום 19 בספטמבר 1986 הוגשה על ידי חברת קיסריה גלנויט תעשיות בע"מ (להלן ‏ - המבקשת) בקשה מס' 60891 (להלן - הבקשה) לרישום הסימן בסוג 23 לגבי "צמר לסריגה".

ב. הבקשה קובלה ביום 28 במרס 1990 והיא פורסמה כרשומות "יומן סימני המסחר" מס' 11/90 מיום 30 בנובמבר 1990.

ג. ביום 27 בפברואר 1991 הגישה המתנגדת הודעת התנגדות לרישום הסימן. הודעת התנגדות מתוקנת הוגשה ביום 28 בפברואר 1991 וביום 3 במרס 1991 נשלחו שני העתקים הימנה לב"ב המבקשת.

ארכה בת חדשיים כשם הגשת כתב טענותיה ניתנה למתנגדת ביום 3 במרס ביום 26 באפריל 1991 הוגש כתב הטענות מטעם המתנגדת. כתב הסענות שכנגד הוגש ביום | ביוני 1991 על ידי המבקשת.

לאחר מתן ארכה של חדשיים הוגשו ביום 8 באוקטובר 1991 הראיות מטעם המתנגדת, הראיות הנ"ל כללו: (1) תצהיר מטעם המתנגדת בצירוף העתק נאמן של הרשיון שניתן למבקשת להשתמש בסימן "צמר נקי" ובצירוף צילומים נאמנים של רישומים שונים בבריטנ'ה בדבר המילה "צמר". (2) צילומים נאמנים מתוך חוברות הסיווגים הנהוגים בלשכת סימני המסחר, (3) צילומים נאמנים מתוך ספרים ופרסומים מקצועיים לגבי מיקומם הגיאוגרפי של הישובים קיסריה ואור-עקיבא.

ביוס 5 בדצמבר 1991 ניתנה ארכה בת חדשיים למבקשת לשם הגשת ראיותיה שכנגד, שלוש ארכות נוספות, כל אחת של חדשיים ימים, ניתנו למבקשת ביום 6 בפברואר 1992, ביום 10 באפריל 1992 וביום 9 ביוני 1992. הארכות נסתיימו ביום 11 באוגוסט 1992.

מאחר וראיות המבקשת לא הוגשו לפני תום המועד הנאמר לעיל נשלח מכתב ביום 5 באוקטובר 1992 אל ב"כ המבקשת מטעם הלשכה שם נאמר כ: מאחר ולא הוגשו הראיות שכנגד מטעם המבקשת תוך חדשיים בהתאם להוראות התקנה 39 לתקנות סימני המסחר, תיראה הבקשה לרישום הסימן כאילו זנחה אותה המבקשת אלא אם תוך שבועיים מתאריך קבלת המכתב יומצאו יחד עם הראיות נימוקים טובים מדוע לא לנהוג כך.

ביום 2 בנובמבר 1992 נשלחה לב"כ המבקשת הודעה על ידי הלשכה בה נאמר כי בהעדר תשובה על מכתב הלשכה הנ"ל מיום 5 באוקטובר 1992 הוזנחה הבקשה, וזאת בהתאם להוראות הסעיף 12(ה) לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 (להלן - הפקודה).

ביוס 28 בפברואר 1993 תגישו ב"כ המתנגדת בקשה לרשם לפסוק למתנגדת הוצאות בגין הליכי ההתנגדות, בבקשה זו נטען כ: הליך ההתנגדות שהתנהל במשך שנה ומחצה, נגרם בעיקרו מפאת התנגדותה של המבקשת לתקן את פרטת הסחורות כפי שהתבקש על ידי מבקשת ההתנגדות, כראיה לענין זה, הוגש העתק של ההתכתבות בין הצדדים בה מוצע, במטרה לחסוך בזמן ובהוצאות מיותרות, לתקן מרצון את הפרטה ובכך למנוע את הגשת ההתנגדות.

בכל הכבוד לב"כ המתנגדת אינני סבור שהטענה הנ"ל מהווה ענין שהרשם מוסמך להביא בהשבון כאשר הוא יבוא לפסוק הוצאות. לבקשה הנ"ל צורף תצהיר מטעם המתנגדת בו מפורטות כל הוצאותיה לענין זה במשך השנה ומחצה, מזה מתברר כי המתנגדת תובעת הוצאות גם עבור התקופה המתהילה ביום 14 בדצמבר 1990. עלי לציין מיד כי מאחר וההתנגדות הוגשה ביום 27 בפברואר 1 ומאחר ואין לדעתי, סיבות מ*וחדות המצדיקות אחרת, המועד אשר לפטיקת הוצאות מתחיל בהגשת הודעת ההתנגדות כמקובל גם בהליכים על ריב אחרים.

השאלה הראשונה שעלי להשיב עליה היא האם יש מקום במקרה דנן לפטוק הוצאות ועל מי יש להטילן,

יש לציין כי הכלל הוא שהצד המפסיד בדינו חייב כשלם את הוצאות הצד שזכה בדינו, אך יש שבית דין ובית משפט יהרוג מכלל זה והם מוסמכים לעשות כן באחת מהנסיבות הבאות:

1 אם נערך הסכם פשרה בי( הצדדים אשר בו הוסכם שכל צד ישא בהוצאותיו הוא.

אם הצד שזכה בדינו התרשל בניהול הדיון ובשל ניהול הדיון מטעמו גרם להוצאות שלא לצורך, במקרה כזה ייקבע ע"י בית המשפט או בית הדין שהצד שזכה בדינו ישא בהוצאותיו הוא שבן אין זה מן הדין או מן הצדק להטיל את ההוצאות על הצד שכנגד שאינו אחראי להלן.

אם קיימת סיבה אחרת המצדיקה שהצד שזכה בדינו ישא בהוצאותיו או חלק מהן.

ג. אין שמף של ספק שצד בהליכי על ריב בפני הרשם שבמהלך ועקב הליכי התנגדות מזניח את בקשתו לרישום סימן נחשב, לצורך קביעת הוצאות, כצד שהפסיד בדינו, לפיכך, חל הכלל המוזכר לעיל על המבקשת במקרה דנן.

ד. מאחר ובמקרה דנן לא מתקיימת אף אחת מהתחלופות המפורטות לעיל, אין לי אלא לקבוע שעל המבקשת לשלם את הוצאותיה של המתנגדת.

א. עלי לדון עתה בגובה ההוצאות שיש להטיל על המבקשת. ב. סעיף 69 לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 (להלן - הפקודה) קובעת כדלהלן:

"בכל דיון לפני הרשם רשא הוא לפסוק לבעל דין הוצאות הנראות לו סבירות".

ג. יש לציי מיד כי המחוקק לא פירש את משמעות המילים, שבסעיף 09 / ף לפקודה, "הוצאות הנראות לו סבירות" (הדגשה שלי: מ,א.).

ד. כלי העזר שמשו עד כה כמכשיר לקביעת "הוצאות סבירות" היו כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 כפי שהם תוקנו. הבסיס לשימוש בכלי עזר זה היא השוואת הליך שבפני רשם הפטנטים לחליך אזרחי רגיל שלגביו נקבע בתקנה 511(א) ו-(ב) לתקנות סדר הדין תאזרתי, התשמ"ד/198 כי אין בעל דין חייב בתשלום שכר טרחת עורך דין אלא אם כן הטיל עליו בית המשפט או הרשם, בענין שלפניו, את החיוב בו וקבע את טיכומ.

הבואי לדון בגובה ההוצאות עלי להביא בחשבון עקרונות ונתונים מספר וביניהם:

א. הצורך להגיע למצב שבו לא יהיה הסרון כיס לצד שזכה בדינו.

ב. טיב ההליכים ועד כמה הם מסובכים.

השלב אליו הגיעו על ריב.

העבודה, המחקר והטרחה שהוטלו על הצד שכה בהליכים לשם הכנת ההליכים, המסמכים בגינם והגשתם.

כללי לשכת עורכי הדין שהוזכרו לעיל.

מהן הוצאות "סבירות" במסגרת הפקודה.

שכר טרחת עורך דין (או עורך פטנטים).

בלוקחי בחשבון את כל האמור לעיל, את הכללים והעקרונות המקובלים כפי שהם פורטו לעיל, ואת התצהיר שהוגש על ידי המתנגדת ובהתחשב גם בגובה ההוצאות שנקבעו בעבר במקרים דומים, הנני לקבוע כ* על המבקשת לשאת למתנגדת את הוצאותיה בסך 1,500 ש"ח כולל,

הסכום הנ"ל ישולם תוך שלושים (30) יום מתאריך החלטתי זו שאם לא כן הוא ישא ריבית כדין והצמדה החל מיום החלטה זה ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן בירושלים היום, ו' אייר התשנ"ג 7 באפריל 1993

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר