סימן מסחר 100608

ההחלטה:

רשס הפטנטיס, המדגמים וסימני המסחר

בפני רשס הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 100608 (בקשה להגשת תצהיר כראיה נוספת, בקשה לוּימון מצהיר ובקשה

לתיקון כתב ההתנגדות).

המתנגדת : צ.ם ,41 אסזדה את דצ 0471 5[ ע"י עו"ד יוסי ברגמן

מבקשת הרישום : חברת אופנת בוגרת בע"מ ע"י עו"ד יעקב מנור.

הונחו בפני שלוש בקשות, מהן שתייס שהוגשו ע"י מבקשת הרישוס ואחת ע"י המתנגדת:

בקשת מבקשת הרישוס, שהוגשה ביוס 29 פברואר, 2000, להתיר לה לחקור

את המצהיר מטעמה המתנגדת. בהתאם לסעיף 67 לפקודת סימני המסחר,

התשל"ב1972- (להלן : "הפקודה"). לבקשה ונעניתי בחיוב ב- 12 יולי, 2000.

בקשת מבקשת הרישוס שהגישה גם היא במכתב שנתקבל ביוס 29 פברואר,

להגשת ראיה נוספת.

בקשת המתנגדת מיוס 9 מרץ, 2000, לתיקון כתב ההתנגדות.

2 הבקשה לרישום סימן מסחר מס' 100608 הוגשה ביוס 6 ספטמבר, 1995 ופורסמה ביומן סימני המסחר מחודש אפריל, 1997. ביוס 30 יולי, 1997 הוגשה הודעת ההתנגדות לרישום הסימן וביום 13 אוגוסט, 1997 הוגשה הרצאת טענות המתנגדת (להלן: "כתב ההתנגדות המקורי"). ביוס 23 ספטמבר 1997, הגישה המבקשת כתב טענות שכנגד. ביוס 0 מאי, 1999, הגישה המתנגדת ראיותיה. ביוס 2 ספטמבר, 1999, הוגשו ראיות המבקשת וביוס 4 פברואר, 1999, הגישה המתנגדת ראיותיה בתשובה. בכך נסתיימו

החלפת כתבי הטענות הגשת הראיות בהליך זה.

הבקשה להגשת ראיה נוספת

3 ביוס 15 פברואר, 2000, שלחה המבקשת, ללא היתר, תצהיר המהווה ראיה נוספת (להלן: "התצהיר הנוסף") ובו תגובה לתצהיר המתנגדת. התצהיר הנוסף הותזר למבקשת ע"י מחלקת סימני המסחר, ביוס 23 פברואר 2000, והיא נתבקשה להגיש בקשה מנומקת להגשתו.

4 ביוס 29 פברואר, 2000 הגישה המבקשת בקשה להגשת התצהיר הנוסף, שבה נטען כי:

"1. התצהיר הנוסף שהוגש ע"י המבקשת ועד להדוף טענות שאין בהן אמת והמבוססות על השערות שאין בהן כל ממש כפי שהועלו ע"י

המצהיר מטעם המתנגדת.

2. טענות אלה חייבות היו להיענות בתצהיר מוסף שמבהיר את התמונה בפני כב' הרשם בטרס יתן החלטתו בהתנגדות.

3. אשר על כן, מתבקש כב' הרשם לקבל את התצהיר וכן מתבקש הרשם הנכבד על פי הסמכות

שבידו להתיר לחקור המצהיר מטעם המתנגדת,.

בתגובתה מיוס 8 מרצ, 2000, טענה המתנגדת כי אין להיענות לבקשה בשל שלושה נימוקים: ראשית, פגיעה בסדרי הדין הנהוגים ובכללי חלוקת נטל ההוכחה, המעניק למבקשת וכות אחרוניס להגיש ראיותיה בתשובה. עוד נטען כי התצהיר הנוסף איננה המסגרת הראויה להפרכת טענות המתנגדת. ואת, כך נטען, יש לעשות במסגרת החקירה הנגדית או הסיכומיס. לבסוף, סבורה ב"כ המתנגדת כי הראיה הנוספת היא למעשה תגובה לטענות והיא אשר אינה ממלאת אחר התנאי שבו צריכה לעמוד ראיה נוספת, דהיינו, הצגת עובדות או טענות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן.

תקנה 41 לתקנות סימני המסחר 1940 קובעת כי:

"שום צד לא ימח ראיה נוספת, אולס בכל משפט בפמי הרשם, רשאי הרשם בכל זמן שהוא, אם ימצא זאת לנכון, ליתן למבקש או למתנגד רשות להגיש כל ראיה בתנאים אשר יישרו בעימו, בין

בעניין ההוצאות ובין בעמיין אחר"

משנסתיימה, אפוא, מסכת הגשת הראיות על ידי הצדדים, לא תונח כל ראיה נוספת, אלא במקרים חריגים. תקנה 41 מעניקה לרשס סמכות שבשיקול דעת, להתיר הגשת ראיות נוספות כאשר

המבקש מציג נימוקים טובים ומוכחים להגשת ראיה נוספת. בהחלטת הרשס בעניין

התנגדות לרישום סימני מסחר מס" 105772,3,4 (בקשה להגשת ראיה נוספת) ]ג 058

1 נ' אפעז בע"מ, (3.9.1998) עמ'--- הותוו הותרו הכלליס להגשת ראיה נוספת :

"אכן, הכלל בדבר איסור הגשת ראיה נוספת אינו כלל מוחלט כי אם נקודת מוצא שמתן להיחלץ ממנה ולהגיש, ברשות הרשם, ראיות נוספות. אלא מאי, המבקש להיחלץ מן האיסור חייב לרתום לבקשתו נימוקים שיש בכוחס להוליכו אל ההיתר.

הסמכות הנתונה לרשס בתקנה 41 להתיר הגשת

ראיות נוספות, הינה סמכות שבשיקול דעת, ואולס, ללא ממוקים מוכחים - אשר יסבירו מדוע לא נכללה הראיה הנוספת במסכת הראיות שהוגשו במסגרת תקנות 39-38, מה הצידוק לעיכוב בהגשת הראיה, ומדוע חשוב שהראיה תוגש - אין בפמי הרשס תשתית עובדתית שלגביה יוכל להפעיל את שיקול דעתו ולהחליט באם יש מקוס להתיר הגשת ראיה נוספת. היות וכאמור לעיל, תקנה 41 קובעת, מלכתחילה, כי אין להגיש ראיה נוספת, הרי שממקומי המבקשת צריכים להתגבר על קביעה זו. הנימוקים הללו, כמו כל טענה עובדתית, צריכים להיות מוכחים ע"י

תצהיר או ראיה אחרת." (שם בעמ' 4).

הבקשה להגשת התצהיר הנוסף נסמכת על נימוק יחיד - שאינו מוכח בספק דרך - לפיו התצהיר הנוסף מעד "להדוף טענות שאין בהן אמת והמבוססות על השערות שאין בהן כל ממש" ושהוא "מבהיר את התמונה בפני כב' הרשם בטרם יתן החלטתו".

סבורני כי אין בכך אפילו ראשית נסיון לנמק את הבקשה להריס את נטל ההוכחה

המוטל על המבקשת. לפיכך דין הבקשה להידחות.

בקשת המתנגדת לתיקון כתב ההתנגדות

בכתב ההתנגדות המקורי (מס' 7) נטען כי רישום הסימן המבוקש יגרוס להטעיית הציבור ויעודד תחרות בלתי הוגנת, ובהתבסס על סעיף 6(11) לפקודה, הואיל והוא זהה לסימן מפורסם שבבעלות המתנגדת,

ביוס 8 מרץ, 2000 ביקשה המתנגדת לתקן את כתב ההתנגדות המקורי, בעקבות חקיקת החוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (התאמה להוראות הסכס הטריפס), התש"19990- (להלן: "חוק טריפס"). על פי תיקון מבססת המתנגדת את טענתה בדבר פגיעה בסימן מפורסם, אשר הופיעה בכתב ההתנגדות המקורי, גס על סעיף 14(11) לפקודה שהוסף

על-ידי חוק טריפס, אשר מוסיף לרשימת הסימניס שאינס כשריס לרישום:

"סימן שהוא זהה או דומה לסימן מסחר מוכר היטב שהוא סימן מסחר רשום, וזאת אף לגי טובין שאינם מאותו הגדר, אס יש בסימן המבוקש לרישוס כדי להצביע על קשר בין הטובין שלגביהם מבוקש הסימן לבין בעל הסימן הרשום, ובעל הסימן הרשם עלול להיפגע כתוצאה משימוש

בסימן המבוקש".

10. בתגובה שנתקבלה ביוס 8 מאי, 2000 התנגדה מבקשת הרישום לתיקון, בטענה כי:

"ס' 0/12) לחוק, הקובע תחולת והוראות מעבר, מתיר למבקש לרשוסם סימן מסחר לתקן בקשתו וזאת להבדיל ממי שהגיש התנגדות לבקשה שהוגשה כאמור: "מי שהגיש לפני :וס התחילה בקשה לרישום, ומוס התחילה טרם ניתנה החלטה סופית בבקשתו, רשאי... לבקש לתקן את הבקשה...".

החוק מפורשות מתיר החלה רטרואקטיבית של הוראותיו למבקש לרשום סימן מסחר ולא למתנגד. בספר פרשנות במשפט, כרך שני, ע' 617 מציין נשיא ביהמ"ש העליון, חש' אהרון ברק, כי בפסקי דין רבים של ביהמ"ש העליון נקבע הכלל לפיו אין לתת תוקף לחוק למפרע, אלא אם כוונת המחוקק בעניין זה היא ברורה ואינה משתמעת לשתי פמים".

(הבקשה במקור)

.1

.2

אינו מקבל את טענת מבקשת הרישוס. כאמור לעיל, עוד בכתב ההתנגדות המקורי הופיעה הטענה בדבר פגיעה בסימן מפורסם (ראה סעיפים: 2, 4, 5, 7, 8, 11, 14 לכתב ההתנגדות המקור).

טענה זו מעוגנת בדין, ועוגנה בכתב ההתנגדות המקורי, בסעיף6(11) לפקודה, שעניינו מניעת רישום סימן העשוי לגרוס להטעיה ולעודד תחרות בלתי הוגנת. סעיף 6(11) שימש הן את רשס סימני המסחר והן את בתי המשפט כבסיס סטטוטורי למניעת רישום סימני מסחר דומיס או והים לסימני מסחר מפורסמים. לענין אה ראה למשל: בג"צ 476/82

ב"ש 497/83 אורלוגד בע"מ נ' רשס הפטנטיס, המדגמיס וסימני מסחר, פ"ד לט(2) 148 ;

ע"א 6181/96 קרדי נ' פחד/.1 צאגא 60 [סחג 2006 , פ"ד נב(3) 279; בג"צ 1 מתפרות הדרוס נ. 1.5₪, פ"ד כב(2), 189; ה"מ (ת"א) 748/94 המ' (ת"א) 5526/94

סיטי סנטרל בע"מ נ' ([יהתצאסאג 50015 ה6אתאץ זחא 0), תק-מח כרך 4) עמ' 4[77); החלטת רשם סימני המסחר בענין התנגדות לרישום סימן מסחר מס'

3 (4000) 170 08בא60 0075 נ' 601.0 סזאסתג החסה

7 (בתאריך)

בפסק הדין בעניין בקרדי קיבל לאחרונה בית המשפט העליון, התנגדות לרישוםו סימן המסחר "4801 2" לגבי דברי הלבשה, מאחר שרישום כזה מנוגד לסעיף 6(11) לפקודה. נקבע כי הסימן שהתבקש מעודד תחרות בלתי הוגנת מצד המערער בהליך, אשר ניסה להיבנות על המוניטין של הסימן המפורסם 2/6:4821, שקנה את תהילתו

בתחוס המשקאות החריפים. אומר כבוד השפט אנגלרד (עמ' 283);

"אמנס בסעיף 11 לפקודה אין התייחסות ישירת לדוקטרינת "המוניטין היבלנואמי" או לדוקטרינת "הדילול", אך לדעתי מתן לשלב את הרעיונות העומדים מאחורי דוקטרינות אלה לתוך המושג של "תחרות בלתי הוגנת". השימוש במוניטין של עסק מפורסם, שפרסומו חוצה גבולות, על :די

גורסם זר לשסם קידום עסקיו שלו הוא בבחינת

.3

תחרות בלתי הוגנת. סיממי מסחר, אשר רכשו לעצמם הכרה בינלאומית ומומטין בעלי עצמה כה גדולה ‏ עד שהם הורים מעבר למוצרים הספציפיים בהם עוסק בעל סימן המסחר, ראויים להגנה בדין. השימוש בסימן הסובייקטיביים של המשתמש המפורסם אינו הוגן משמי היבטים לפחות - ראשית, המשתמש בסימן המסחר קוצר פירות של מוניטין עליהס לא הוא טרח. הוא נהנה, ללא פגיעה אפשרית בבעליו החוקיים של סימן המסחר. בגלל פיחות ודילוק המוניטין ושחיקת הייחודיות של סימן המסחר. לאור דברים לה ברי, כי אין לשים את הדגש על ממעיו בסימן המפורסם ; די בהוכחה כי השימוש בסימן המסחר המפורסם עשוי לקדם את עסקיו של המשתמש בשל המומטין של בעל הסימן המפורסם. ההנחה היא, כי בהגברת השימוש בסימן מסחר מפורסם וייחודי לצורכי עסקים אחרים יש משום שחיקה

ודילול בייחודיות העסק של בעל סימן המסחר."

פסק דין זה הינו נדבך נוסף לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון, המאוזכרת לעיל, אשר בהתבסס על סעיף 6(11) לפקודה, מנעה רישום סימני מסחר הדומיס לסימנים מפורסמים.

הדוקטרינה של איסור רישום סימני מסחר הפוגעיס בסימניס מפורסמים, היתה חלק מן

הדין הישראלי לפני תיקון הפקודה על ידי חוק טריפס.

דוקטרינה וו אף סיפקה הגנה לסימניס מפורסמיס לא רק במישור הרישום, כי אם גס

במישור האכיפה, כנגד שימוש עסקי בלתי מורשה, וזאת בהתבסס על דיני סימני מסחר,

עוולת גניבת עין ודיני עשיית עושר לא במשפט. ראה: ת.א. 1769 0 6גיך (מ810עסכעס.) 16העש12618) שתהקנתס-) נ' בואינג נסיעות ותיירות בע"מ פ"מ תשמ"ט ()

8 ת.א. (ת"א) 147/94 המ" 976/94 .186 ז81116:) נ' סנוקרסט (שיווק) 1980 בע"מ

.4

.5

(לא פורסם). ת.א. נהריה) 79/84 (4/5 צסזוא1) 4/5 1.660 נ' שמיל מפעלי מתכת ומסגרות בנין בע"מ פ"מ תש"ן 194(().

לאור האמור בפסקה 12 לעיל, והואיל, וכתב ההתנגדות המקורי כלל מלכתחילה טענה של פגיעה בסימן מפורסם מכח סעיף 11(ש6), אינני סבור כי בהתרת התיקון המבוקש יש במקרה נוכחי משום החלה רטרואקטיבית של נורמה מהותית שלא חלה על בעלות הדין בעת הגשת הבקשה לרישום הסימן. במידה שחוק טריפס אכן הכניס שינוי בדיו שקדס לו לגבי הגנת סימניס מפורסמים, אין הדבר בא לידי ביטוי בולט בנסיבות המקרה הנוכחי. אשר על כן, הבקשה לתיקון כתב ההתנגדות מתקבלת בזאת. המבקשת תהא רשאית להגיש כתב מתוקן של טענות שכנגד, עד ליוס 7-ה

אדגיש כי אן בהחלטתי ומשום הבעת כל עמדה בסוגיה, האם, ובאיזו מידה, חל שינוי

כלשהו בהגנת סימני מסחר מפורסמים, בעקבות חקיקת חוק טריפס.

משה ש. גולדברג

משה ש. גולדברג 54678313-/100608 רשס הפטנטים, המדגמיס

וסימני המסחר

ניתן בירושלים ביוס כב' אלול תשס"א

20 בספטמבר 2001