סימן מסחר 117

ההחלטה:

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לבקשות סימני מסחר מס' 117 (בקשה להגיש כתב טענות באנגלית) המתנגדת: [מספר] דרי יצחק ושות', עו"פ

המבקשת: רס [מספר] [מספר] ריינהולד כהן ושות', עו"פ

ה ח ל ט ה

בקשות סימני מסחר מס' 113753/4/6/7 (להלן: הבקשות) לגבי הסימן "0015ז5', בסוגי 29 ו-30-, הוגשו ביום 21 יולי, 1997.

הבקשות פורסמו ביום 30 נובמבר, 1998 וביום 28 פברואר, 1999 הוגשה מטע המתנגדת הודעת התנגדות שנכתבה בשפה האנגלית.

ביום 2 במארס, 1999 הורתה מנהלת מחלקת סימני המסחר למתנגדת, להגיש את הודעת ההתנגדות בעברית, ולשס כך ניתנה לה ארכה עד ל- 2 אפריל, 1999. ביום 4 במרץ, 1999 ניתנה ארכה נוספת עד ליום ה- 28 אפריל, 1999.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ביום 11 במרץ, 1999 הוגשה תגובת המתנגדת, ונטען בה כי על הרשם לקבל, כדבר שבשיגרה, כתבי טענות (ובכלל זה גם כתב התנגדות) בשפה האנגלית. המבקשת לא הציגה לעניין אף עמדה.

3 אינני שותף לדעת המתנגדת. כתבי הטענות המוגשים לרשם, בכל עניין ועניין, חייבים להיכתב בעברית או ערבית, למעט מקרים יוצאי דופן בהס מוענקת רשות אד-הוק לנהוג אחרת, לאחר שהמבקש שכנע את הרשם כי יש לכך צידוק מיוחד. שלשה טעמים לכך:

א. האינטרס הציבורי של שמירת השפה העברית ופיתוחה.

ב. מניעת הפליה בין בעלי דין.

ג. מניעת הפליה בין עורכי דין ועורכי פטנטים, שתוצאתה פגיעה בחופש העיסוק.

א. האינטרס הציבורי בשפה העברית

4. השפה האנגלית נכנסה במשפטינו בעקבות כיבוש ארץ ישראל עייי האנגליס, והחלת המנדט הבריטי על שטחה ותושביה. סימן 82 לדבר המלך, 1922 קבע כי השפות הרשמיות של ארץ ישראל המנדטורית יהיו אנגלית, ערבית ועברית, תוך מתן מעמד בכורה לשפה האנגלית. נקבע בו כדלקמן:

'יכל הפקודות, המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה וכל המודעות הרשמיות של רשויות מקומיות ועיריות, באזורים שייקבעו על-פי צו מאת הנציב העליון, יפורסמו באנגלית, בערבית ובעברית בהתחשב עם כל תקנות שיתקין הנציב העליון, אפשר להשתמש בשלוש השפות במשרדי הממשלה ובבתי-המשפט. אס תהא כל סתירה בין הנוסח האנגלי של כל פקודה או מודעה רשמית או טופס רשמי ובין הנוסח הערבי או העברי שלהם, הולכים אחר המסת האנגלי.

5 עוד בטרס הוסר עול המנדט הבריטי ונתכוננה מדינת ישראל, החייאת השפה העברית נתפשה עייי תושביה כחלק בלתי נפרד ממפעל בניין הארץ וממאבק לעצמאות מלכתית. עמדו על כך מייסדי המדינה כבר בהכרזה על הקמת מדינת ישראל, ביום 1, התשייח (14.5.1948) עמי 1, המכונה 'המגילת העצמאות':

*לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמוניס בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגיניסם הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית בנגו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלוס ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות מלכתית'.

(הדגשה הוספה)

על גדולתו ומופלאותו של המאבק להחייאת השפה העברית, ועל דבר היותה ערך רוחני ומעשי רב חשיבות המשותף לכל חלקי האומה, עמד המשנה לנשיא, כבוד השופט אלון,

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ביום 594/91 חברת קדישא גשרי 'הקהילת הירושלמית' נ. קסטנבאום, פייד מו(2) 464 (להלן: פייד הקהילה הקדישאית) ביום 500:

'יהתחושה הפנימית כי השימוש בלשון העברית בחיי החברה, הכלכלה והרוח של יום:וס היא כורח לאומי, שבלעדיו אין תחייה לאומית שלמה, היא שהביאה לכך שתהיה העברית ביישוב העברי לא רק ללשון הקודש, אלא ללשון הלאומית, המדוברת והנכתבת, של העם העברי שב לארצו. בשנת תרעייג - 1913, בעת 'מלחמת השפותי, נתקבלה ההחלטה הנחושה לטובת השימוש בלשון העברית כשפת ההוראה במוסדות היישוב, ובשנת תרעייט - 171 הוכרזה הלשון העברית מפי הנציב העליון הרברט סמואל כאחת משלוש הלשונות הרשמיות של ארץ ישראל - ומאז נקשרה לשון זו עם המציאות והחיים. כתוצאה מעמל ללא ליאות של גופים ציבוריים ויחידים קנאיים - ובראשם מחיה הלשון העברית כלשון דיבור, אליעזר בן-יהודה, שלחס על כך ארבעיס שנה עד לפטירתו בשנת 1922 - נוצרו ביטויים ומונחים, סגנון וממסד, שבשיעור ניכר מדלו מן האוצרות הקדומים של הלשון, כשמצד אחד היה בהם כדי להיענות לצרכים המודרניים, ההולכים ומתחדשים, של לשון מודרנית בימינו, ומצד שני - כדי לשמור על המשכיותה ורציפותה של הלשון העברית הקדושה בת אלפי השנים עם הלשון הלאומית שבימינו אנו. תחיית העברית כשפת:וס:וס בחיי המעשה הייתה - בהשוואה לנסיונות דומים של החייאת לשון לאומית בעמים אחרים - 'תופעה שאין לה תקדיס בהסטוריה האנושיתי, והשימוש בלשון העברית היה כבר ערב הקמתה של מדינת ישראל תופעה לאומית ראשונה במעלה. כיום אין כל אפשרות לתאר את חיי החברה והתרבות של המדינה ללא העברית, וכל הוויכוחים והפקפוקים בדבר אפשרות ביצועה של משימה זו שוב אינם אלא נושא למחקר היסטורי ובלשני בלבד. במשימה גדולה ומופלאה זו של תחיית העברית בחיי המעשה נטלו ונוטלים חלק כל חלקי הציבור העברי שבישראל, הן אלה שאינם שומרי תורה ומצוות, ושרואים בלשון העברית נכס לאומי בלבד, הן אלה שנמניסים עם מחנה שומרי התורה והמצוות, שרואים בה גם לשון הקודש. ולא זו בלבד שאין איש המנער חוצנו מתחייתה של השפה העברית בימינו, אלא שזכתה העברית, והיתה לאחד הערכים הרוחניים והמעשיים הגדולים המשותפים לכל חלקי האומה, לערך המשלב את האומה כולה להרמוניה אחת ומאוחדת'.

לאחר הקמת המדינה הפכה העברית לשפת המדינה. פרופי רובינשטיין מצייו בספרו 'המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל', מהדורה 5 (תשני"ו - 1996) (להלן: רובינשטיין) עמ' 98:

'העברית היא שפת המדינה בה נחקקיס חוקיה ותקנותיה. השינוי שחל במעמדה, ושעשה אותה לשפה הרשמית הראשונה במעלה, לא נבע מהוראות חוק. מעמדה הרשמי נובע עדיין מסימן 82 לדבר המלך. המציאות החדשה - היא שהעניקה לעברית את מעמדה הבכיריי.

אכן, המחוקק לא רומס את העברית מעל האנגלית, במישרין, עייי הוראת חוק מפורשת, אלא הוא עשה כן בעקיפין עייי חקיקת הוראת חוק המורידה את האנגלית מגדולתה, כשפה המשמשת לצרכים רשמיים, בחוקקו את סעיף 15(ב) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התשייח - 1948 אשר קובע כדלקמן:

'יכל הוראה בחוק הדורשת את השימוש בשפה האנגלית, בטלה'.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הוראה זו הוספה לספר החוקים עס קוס המדינה. היא נישלה את האנגלית מן המעמד שאליו רוממה עייי השלטון המנדטורי והמליכה תחתיה את בנות הארץ, השפות העברית והערבית. היטיב לתאר את חילופי המעמדות כבוד השופט ש.ז. חשין ביום 1 מיטובה ביום ניקזם, פייד ו(נ)4, 11:

'ימשהוקמה המדינה באה גאולה גם ללשון העברית; השפה האנגלית הוסרה מהיות גבירה, והשפה העברית שוחררה מכבלי התרגוס, בהם הייתה נתונה משך כל ימי המנדט, ונעשתה ללשון המקור של החוקים, תקנות וצווים'.

חלפו כיובל שניס ממתן פסק הדין בעניין מיטובה, ומורשת אבות הפכה לנחלת בנים. אומר כבוד השופט מ. חשין בבגייצ 3090/97 עורך דין יוסף פנחס ביום הממונה על הדרום, דיניס עליון, נד 496, עמ' 14.

*יפה וראוי לנו כי מעשה שימוש - ושימוש תדיר - בביטוייס ובמטבעות- לשון מעברנו. דוברי עברית אנו, שפתנו היא עברית, ונכון יחיה כי נסיר ירוקת שעלתה על ביטויים ומושגים מימי קדם - ביטויים שלנו ומשלנו - נבריש אותם, נצתצח אותס ונביאס אל ביתנו בבירכת ברוך- הבאיי.

הדין הפסוק המתגבש בישראל רואה בחידוש הלשון העברית ובשמירתה כערך בעל חשיבות'י וכאינטרס ציבורייי בעל משקל רב. על שמירת הלשון העברית כערך בעל חשיבות'י עמד כבוד השופט (כתוארו אז) ברק בפייד חברת קדישא עמ' 522:

'יאפתח את הבתינה המשפטית בדבר האיזון בין הערכיסם המתחריס לערך החברתי בדבר הלשון העברית. ערך זה הוא בעל חשיבות במדינת ישראל המתחדשת. השפה העברית היא שפתה הרשמית של המדינה. היא אחד מנכסיה התרבותיים החשובים של החברה הישראלית (בצד השפה הערבית, שגם היא שפה רשמית ונכס תרבותי חשוב של חברתנו ושפת הדיבור של מיעוט מאזרחנו). המאבק על הלשון העברית היווה נדבך חשוב בגיבוש עצמאותנו המדינית. עם שיבת הבמס לארצם הם *החיו שפתם העבריתיי (בלשונה של ההכרזה על הקמת מדינת ישראל). עם הקמת המדינה קמה גם פריחה לשפה העברית'.

ביום 105/92 ראש מנהל קבלניות בעמ' ני עיריית נצרת עילית, פייד מז (5) 189 (להלן: 'פייד ראםי) מאפיין כבוד השופט (כתוארו או) ברק, את שמירת הלשון העברית כאנטרס ציבורי הנמנה עס שורה של אינטרסים ציבוריים רמי מעלה, הכוללים את: שלטון החוק, הפרדת הרשויות, הבטחון הציבורי ושלוס הציבור, אמון הציבור ברשויות הציבור, הגשמת זכויות הפרט ושמירת הסובלנות החברתית (עמ' 205):

*הדיבור ייאינטרס הציבוריי הוא מקיף, והוא כולל בחובו קשת נרחבת של אינטרסיס של ציבור הרחב - ומכאן גם לחברה המאורגנת בדמות המדינה או הרשות המקומית - עניין בהם. על כן כלול בגדר האינטרס הציבורי הבטחון הציבורי ושלום הציבור. כן נכלל בו אמון הציבור ברשויות הציבור, כגון הרשות המחוקקת (וחבריה), הרשות המבצעת עשריה ופקידיה) והרשות השופטת (על שופטיה ועובדיה). כן כלול בו האינטרס של הציבור כי יוגשמו הזכויות של הפרט וכי תישמר ותקוים הסובלנות בין במי החברה, בינם לבין עצמם ובינס לבין השלטון. שלטון החוק, עצמאות השפיטה והפרדת רשיות - כולם אינטרסים ציבוריים

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

מובהקים. למותר לציין, כי בגדר האינטרס הציבורי נכלל דבר קיומה ופיתוחה של השפה העברית. (הדגשה הוספה)

הסיבות להכרה בשמירת השפה העברית ופיתוחה, כאינטרס ציבורי, מוסברות בפי כבוד השופט ברק בעמ' 203 לפייד ראם:

*לשון אינה רק כלי ביטוי אישי. היא כלי ביטוי לאומי. היא נכס תרבותי. היא נכס של האומה כולה. עמדתי על כך באחת הפרשות, בצינ:

'הלשון העברית אינה נחלתם של קבוצה זו או אחרת של יהודים בישראל. הלשון העברית היא נכס של האומה כולה' (עי'יא 294/91 חברת קדישא גשרי 'הקהילת הירושלמית' נ. קסטנבאום, פייד מו 2) 5, 19

אכן, לשון מבטאת אחדות לאומית. היא הדבק המחבר בני חברה לעם, לאומה ולמדינה. היא סמל. כך לענין כל לשון. כך בוודאי לעניין הלשון העברית. תחייתה של מדינת ישראל מלווה בתחיית הלשון העברית. *משהוקמה המדינה באה גאולה גם ללשון העברית...' (השופט שי ז'] חשין בבגייצ 89/51 מיטובה בעמ' נ. כאזם, פיידו 4, 11). אכן, תקומת המדינה קשורה ושזורה בהתחדשות הלשון העברית. 'זכתה העברית, והיתה לאחד הערכים הרוחניים והמעשיים הגדולים המשותפים לכל חלקי האומה, לערך המשלב את האומה כולה להרמוניה אחת ומאוחדת' (מ. אלון, המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו (ייל מגנס, מהדורה 3, תשמ"ייח) 1347). טול ממדינת ישראל את הלשון העברית, ונטלת ממנה את נשמתה. המאבק לעצמאות מדינית והמאבק לחידוש פמה של הלשון העברית שזורים וקשורים זה בזה.

מכאן האינטרס הציבורי בקיומה של הלשון העברית, בשמירתה ובפיתוחה.

האס הכרה בשמירת השפה העברית כאינטרס ציבורי חשוב, משמעותה כי לשפה העברית מעמד מונופוליסטי המקנה לה בלעדיות בכל דבר וענין! לא ולא. על השאלה, האס מן הראוי לחייב במסגרת כלשהי, שימוש בשפה העברית, יש להשיב לאחר עריכת איזון בין האינטרס הציבורי שבשמירתה ופיתוחה של הלשון העברית לבין אינטרסיס מתחרים, כגון חופש הביטוי. לעניין אף עמד כבוד השופט ברק על האבחנה בין פעולות בעלות אופי שלטוני, לבין פעולות בעלות אופי פרטי. לגבי האחרונות התפקיד שממלאות הרשויות הוא תפקיד של גוף המסדירן מבחוץ אך אינו נוטל בהן חלק. כאשר אופי הפעולה הוא שלטוני יש לחייב בדרך כלל את השימוש בשפה העברית. ככל שמתחזק הגווו הפרטי של הפעילות, תחלש הנטיה לחייב לגביה את השימוש בשפה העברית. מסביר כבוד השופט ברק בעמ' 212 לפייד ראם:

*ראינו, כי בין חופש הביטוי והלשון לבין האינטרס הציבורי בלשון העברית קיים מתח פנימי. עוצמתס היחסית של הערכים המתנגשים משתנה על-פי נסיבות הביטוי. כפי שראינו, כאשר הנסיבות עניינן בקשר שבין הפרט לבין השלטון, משקלו של האינטרס הציבורי בלשון העברית עדיף על חופש הביטוי והלשון של הפרט. לעומת זאת, כאשר הנסיבות עניינן ביטוי אישי של הפרט, המבקש לבטא את עצמו, אך הזקוק לשם כך לבמה מתאימה אשר השלטון מסדיר אותה, עדיף משקל חופש הביטוי והלשון על האינטרס של הלשון העבריתיי.

לדוגמא: מתן אישור משטרתי לעריכת הפגנה הוא פעולה שלטונית מסדירה שאין בה כדי להקנות למשטרה כח לחייב את המפגיניס לכתוב את שלטיהס בשפה העברית; בדומה, רשות מקומית אינה רשאית לחייב גוף פרטי המבקש להציב שילוט מסחרי בתחומה, לכתוב את השלט בשפה העברית, כאשר כוונתו לפנות אל דוברי שפה אחרת (ראה: פייד ראם).

ומה בדבר כתבי טענות המוגשים בהליכים המתנהלים בפני הרשם. האס כתב טענות כזה הוא ביטוי הנעשה במסגרת הקשר שבין הפרט לשלטון, או ביטוי אישי של הפרט הנזקק לבמה שהשלטון מקצה לו. התשובה נראית ברורה על פניה. כתבי הטענות הס יינושאי משרהיי בהליך המשפטי המתנהל עייי הרשם. סמכות הרשם לנהל את ההליך, להכריע בטענות המועלות בו ולהעניק את הסעד המבוקש במסגרתו, כולן סמכויות שלטונית היונקות את חיותן מחקיקת הריבון. ודוק: ההליך נושא אופי ריבוני לא רק מפני שהסמכות לקיומו מעוגנת בחוק המדינה, אלא משום שתוכנו (ההחלטה) ודרך ניהולו נקבעים עייי נציג המדינה. כמו כן, ברוב המקרס ההוצאה לפועל של החלטת הרשם (תיקון הפנקס, ביטול בקשה וכדי) היא פעולה שלטונית המתבצעת עייי אגף הפטנטים, שהוא חלק ממנגנון המדינה. אין ספק שהקשר הנוצר במסגרת הליך המתנהל בפני הרשם, בין בעלי הדין לרשם, הוא קשר שבין הפרט לשלטון, שבו מוקנה לשלטון תפקיד מרכזי. כתבי הטענות הס אבני הבניין של ההליך השיפוטי ולהס תפקיד מרכזי בעיצוב גופו ונשמתו. השפה שבה יעלו בעלי הדין את טענותיהם מן הראוי שתהא שפת העבודה של הרשות השיפוטית, וזו נגזרת מהיותה מוסד ציבורי, אשר בהיותו כזה חב חובת נאמנות לשפה העברית.

במקרה דנן מחייבים האינטרס הציבורי בלשון העברית, האופי השלטוני של ההליך ושל המוסד בו הוא מתנהל, והתפקיד המרכזי של כתבי הטענות, כי כתבי הטענות יוגשו רק בשפה העברית או הערבית, להוציא אותס מקריס חריגיס שבהס החיוב בהגשת כתבי טענות בעברית או בערבית יסכל את קיוס ההליך, יערים על דרכו מכשלה חמורה, יפגע באינטרס עשיית הצדק או גילוי האמת או שיפגע פגיעה בלתי ניתנת לתיקון בבעל דין.

בשונה מהמקרה של כתבי טענות, אשר חייבים להיות מוגשים בשפה העברית או הערבית, האיזון בין האינטרס הציבורי שבשמירת השפה העברית לבין אינטרסיס נוספיס, משתנה כאשר מדובר במסמכים אחריס המוגשים לאגף הפטנטים. כך למשל, בקשות פטנט ניתן לכתוב באנגלית וכך אף נהוג להגישן. יש לכך מספר סיבות, המטות את כפות המאזניים, אשר נעוצות באופיו ובתפקידיו של כתב הפטנט. כתב הפטנט הוא מסמך טכני מובהק אשר ממוען בראש ובראשונה, לא אל רשם הפטנטים, כי אס אל בעל המקצוע בתחוס האמצאה (ראה: עי'א 345/87 עה"קתוס:) 4110786 11065 ני מדינת ישראל, פייד מד(4) 45, 65). מטרת פירוט הפטנט היא לאפשר לבעל המקצוע בתחוס הטכנולוגי הרלבנטי לבצע את האמצאה בתוס תקופת הפטנט, להבהיר את ההתקדמות האמצאתית שבאמצאה ולתחוס עבורו את גבולות המונופולין (ראה: עייא 407/89 צוק-

.1

.2

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

אור בעמ' ני קאר סקיוריטי עמ', דיניס עליון כרך לז 501,489). הואיל והנמען של פירוט הפטנט הוא בעל המקצוע בתחוס והואיל והפירוט הוא מסמך טכני, אך טבעי הוא שייכתב בשפה טכנית אוניברסלית המקובלת על בעלי המקצוע , לרבות בוחני הפטנטיס, באשר הם. אינני מעז להעלות בדמיוני, פירוט של פטנט המתאר מולקולה עייי נוסחת מבנה כימית שאטומיה מסומניס באותיות שפת הקודש, במקום בסימון הלועוּי המקובל על פי הטבלה המחזורית של מנדלייב. אכן, השימוש בשפת המקצוע נחוץ לא רק לגבי נוסחאות וסימניס טכניים, או מדעיים, מוסכמיס אלא גם, במידה משתנה של הכרחיות, לגבי ההסבריס המופיעים בגוף הפירוט בקשר למבנה האמצאה ואופן פעולתה, הידע הקודם, יתרונה הטכנולוגי וכדומה.

גורס נוסף המבחין כתב טענות מכתב פטנט, הוא שלראשון אופי מקומי - הוא מוגש כוה רק בפני הפורוס המקומי הפוסק בהליך. לפטנט מאידך, נוספים סממניס בינלאומייס חשובים, אשר מצריכים שימוש באנגלית, הנובעיס מהצורך להגן על אמצאות ישראליות גס בשווקיס זרים, כמו גם מהצורך להגן על אמצאות זרות בתחומי

ישראל. בהתנגדות לבקשה מס' 42229 יקבי תל - ארזה בעמ' ירושלים נ. אסותטת - תל ארזה') אומר כבוד הרשם צור, עמי 105:

'יעניני הקניין הרוחני (פטנטים, מדגמים, סימני מסחר וזכויות יוצרים), דימים אלו יש להם היבטים בינלאומיים רבים, ועל כן טבעי הוא, שבמהלך התנגדות לקבלת סימן מסחר או הדין בפטנטים יוגשו מסמכים בשפות שונות ומארצות שונות.

ואולם, פעמים רבות אגף הפטנטים בישראל הוא התחנה הראשונה במסלול ההגנה על המצאה, אשר לאחריה יפנה הממציא לרישום פטנטים במדינות נוספות. סעי 10 לחוק הפטנטים, התשכ"ז - 1967 (להלן: 'ייחוד הפטנטים') מאפשר למבקש פטנט להינות מדין קדימה אם הגיש בקשת פטנט מקבילה במדינת איגוד לפי אמנת פריז בדבר ההגנה על קניין תעשייתי (להלן: 'האמנה'). הוראה זו מיטיבה הן עם בעלי המצאות ישראליים שהגישו תחילה בקשות פטנט בחו"ל, ואשר מעוניינים לקבל על פיהן דיו קדימה בישראל, והן עם בעלי המצאות זרים המגישים בקשות פטנט בישראל, מתוך כוונה להשקיע בה או לנהל בה פעילות עסקית. מעבר למחויבות שקובעת האמנה, נראה לי כי קיים אינטרס ציבורי ברור להניעת מבקשי דין קדימה ולקבל בקשות פטנט הכתובות באנגלית.

דוגמה נוספת לאופי הבינלאומי של בקשת פטנט היא האפשרות, על פי פרק ג' 1 לחוק הפטנטים, להגיש בקשה בינלאומית על פי האמנה בדבר שיתוף פעולה בענייני פטנטים (להלן: 'האמנה ה-26.1'). גם מאמנה זו, המקנה אפשרות לרישום פטנטים במספר מדינות באמצעות בקשה אחת, נני רבים מציאים ישראליים רבים המבקשים להגן על מצאתם בחו"ל ובישראל, וגם כאן מן הראוי לקבל בקשת פטנט הכתובה באנגלית (ראה תקנה 2 (א) לתקנות הפטנטים (יישום האמנה בדבר שיתוף פעולה בענייני

פטנטים), התשני"ו - 1966), בין אם היא מוגשת מלכתחילה על פי אמנת ה-6.1 ובין אם הממציא מבקש מאוחר יותר להסתמך עליה לצורך זה. היבט בינלאומי נוסף של פטנט מתגל, כאשר הממציא מנהל עסק צדדיים שלישיים מיועד לניצול המצאה או למסחורה. במקרי רבים מנסה הממציא להתקשר עם משקיע זר, ולרוב, בפרט כאשר אין ידו של הממציא משגת לממן רישום פטנט בחו"ל, הצגת המצאה למשקיע, ובעקבותיה ההתקשרות עימו, מתבצעת על בסיס בקשת פטנט שהוגשה בישראל או פטנט שנרשם בישראל, שפירוטו כתוב בשפה האנגלית.

על האופי הבינלאומי של פטנט מלמדת גם תקנה 129 לתקנות הפטנטים, (נוהלי הלשכה, סדרי דין ו, מסמכים ואגרות), התשכ"ז-1968 (להלן: 'תקנות הפטנטים') שעניינה בחינות ההסמכה למקצוע עריכת הפטנטים, אשר קובעת כדלקמן:

*הבחינה בשפות תהיה בכתב ותכלול -

(1) כתיבת תיאור טכני, בהתאם לפרטים שיימסרו לנבחן, בשפה העברית וכן בשתיים מהשפות אנגלית, צרפתית, רוסית, גרמנית וספרדית, לפי בחירת הנבחן;

(2) תרגום לעברית של שני תיאורים טכניים הערוכים בשתים מן השפות האמורות בפיסקה (1), לפי בחירת הנבחן;

(3) תרגום של מכתב הערוך בעברית והכולל מתן הוראות בדבר הליכים בעניי ההגנה על הקניין הרוחני והתעשייתי בארץ זרה לשתיים מהשפות האמורות לפי בחירת הנבחן".

לסיכום, הואיל ופירוט הפטנט מדבר בשפה מקצועית אל בעל המקצוע, והואיל ולפטנט היבטים בינלאומיים חשובים, נוהג אגף הפטנטים לקבל בברכה בקשות פטנט הכתובות באנגלית, שהיא שפה אוניברסלית הרווחת במרבית התחומים הטכניים והמדעיים, והיא, מטבע הדברים, השפה המקצועית שמשמשת את בוחני הפטנטים במהלך בחינת הבקשה.

ואולם, בין נכונות אגף הפטנטים לקבל פירוטי פטנטים באנגלית לבין סוגיית הגשת כתבי טענות באנגלית, בהליכים שבפני הרשם, רב מאוד המרחק. כתבי טענות יש להגיש בעברית, או בערבית, בכל ההליכים המתנהלים בפני הרשם, בין אם עניינם בפטנטים ובין אם בכל נושא אחר.

בהודעה זו אתייחס אל תקנה 11 (א) (3) לתקנות הפטנטים אשר קובעת כדלקמן:

א) כל מסמך, וכל עותק או העתק ממנו המוגשים ללשכה, יהא -

(3) בעל שוליים של 5 ס"מ לפחות בראש כל גליון, של 3 עד 4 ס"מ לימינו של גליון הכתוב עברית או ערבית ולשמאלו של גליון הכתוב אנגלית, ושל 3 ס"מ לפחות בסוף כל שורה;

הגורם כי מתקנה זו ניתן ללמוד על האפשרות להגיש כתבי טענות באנגלית. אינני סבור כך. התקנה ניילה אינה מתיימרת לקבוע את השפה שבה יוגשו מסמכים, היא רק קובעת את צורת ההגשה של מסמכים שניתן להגיש גם באנגלית. במילים אחרות, התקנה מעידה על כך שיש מסמכים שניתן להגיש גם באנגלית, היא לא נועדה ללמד באלו מסמכים מדובר. תקנה זו פותחת את החלק השני של תקנות הפטנטים אשר עניינו ייסדרי רישום, ולכל היותר ניתן להבין ממנה כי המסמכים בהם היא מדברת הינס

מסמכים המוגשים ללשכה כחלק מהליכי הרישום החיצוניים, להבדיל מכתב טענות המוגש לרשם כחלק מהליך שיפוטי.

החיוב לכתיבת כתבי טענות בעברית, או בערבית, אינו נובע מעצם השתתפותו בהליך השיפוטי, כי אם מהתפקיד שהמסמך ממלא במסגרתו. מסמכים אחידיים מהווים חלק אינטגרלי מהליכים שיפוטיים, צריכים להיות מוגשים בשפת המקור ולא בעברית. כאלו הן עדויות, תצהירים ומסמכים מהותיים, במובן מושאל מתקנה 75(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: 'תיסודיי'). לגבי אלה חל הכלל הקובע כי יש להביא את הראיה הטובה ביותר. כאשר עד אינו שולט בעברית חיובו להעיד בעברית יפגע ביכולתו להבין את העדות ויגרע מערך הראיה. מסבירה כבוד השופטת אלישבע ברק, מבית הדין לעבודה בירושלים, בתבייע (ירושלים) נד 1016 - 12 כצ נ' הסתדרות מדיצינית, תקדין - עבודה כרך 95 (1) עמי 33 (2):

העד המצהיר, חייב להבין היטב על מה הוא מצהיר. על כן הוא רשאי להצהיר בכל שפה המובנת לו, ואין נפקות לשאלה אם השפה רשמית או לא.

עוד לפני כן עמד בית המשפט העליון על כך שעדות יש להגיש בשפת המקור, בגלל שהסתפקות בתרגומה מחלישה את כוחה הראייתי. מסביר כבוד השופט זוסמן בעייפ 9 שלבי ני מייי, פייד כג(2) 763, 764:

כל מי שמצוי בעניני לשון ותרגום יודע כי דיוק התרגום מותנה לא רק בבקיאות המתרגם בלשון אלא גם בכשרון מיוחד, ולא מן המידה להזקיק את בית המשפט לאחר-מכן לנוסח המתורגם של המסמך שעל-פיו לא ניתן לקבוע מה היה דיבור שננקט בידי מוסר ההיוצר מצב של הפליה פסולה. המדובר הן בהפליה בין בעלי הדין והן בהפליה בין בעלי המקצוע המייצגים אותם בפני הרשם, עורכי פטנטים ועורכי דין. בבואי להחליט אם להתיר הגשת כתב טענות באנגלית, עלי להציב לנגד עיני לא רק את האינטרס של בעל הדין המבקש זאת, אלא גם את האינטרס של בעלי הדין האחרים ושל הציבור הרחב. אומר כבוד הנשיא שמגר בבייש 261/87 (ע''א 494/86) הופר נ. החברה הישראלי לביטוח אשראי (ב.א.) בעיימ, פייד מא (2) 692, 696:

גם כאשר ניתנת הוראה ספציאלית מכוח הסמכות המוענקת בחיקוק, אין אפשרות לתת משקל בלעדי לאינטרס של בעל הדין המעוניין, כי שוקלים גם את האינטרס של בעלי הדין האחרים ושל הציבור הרחבי.

ההפליה בין בעלי הדין מתקיימת בשני מישורים. במישור שבין בעלי דין הנהנים מזכות היתר להגיש כתב טענות באנגלית לבין ציבור שאר בעלי הדין. ניתן לכנות הפליה זו 'הפליה מרחבית' או "הפליה", באשר היא מעניקה יתרון לבעלי הדין שיש בידי להגיש כתבי טענות באנגלית, על פני בעלי דין שיש בידי להגיש כתבי טענות בשפות ותרות אחרות. כך למשל, ניתן לטעון כלפי הרשם, ובצדק, שלאור נכונותו לקבל כתבי טענות באנגלית חייב הוא לקבל גם כתבי טענות ברוסית, גרמנית, או בכל שפה אחרת.

הפליה נוצרת גם בהקשר של העיון בתיקי פטנטים, מדגמים וסימני מסחר. כידוע, למידע המצוי בתיקים הללו ערך רב עבור יריבים ומתחרים. החל משלב מסוים בהליך הרישום, התיקים הללו פתוחים לעיון הציבור (ראה תקנה 79 לתקנות סימני המסחר, סע' 168 לחוק הפטנטים וסע' 40 לפקודת הפטנטיס והמדגמים). התרת הגשת כתבי טענות באנגלית, תוך שלילת שפות אחרות, משמעותה הקניית יתרון בלתי מוצדק לאלה שמידע באנגלית הינו זמין עבורם. הקניית יתרון כזה שוללת מימוש שוויון של

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הזכויות המוקנות בהוראות המאוזכרות לעיל, לעיון בתיקי הרישום, והיא מונגדת לסעיף 1 לחוק חופש המידע, התשנייח - 1998, אשר קובע כדלקמן:

*לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה

מצב נוסף של הפליה בין בעלי הדין ניתן לכנותו 'הפליה חזיתית' או הפליה. הכוונה לפגיעה בבעל הדין שכנגד אשר הגיש כתב טענות בעברית, והאנגלית אינה שגורה בפיו. לבעל דין גם קשה להתמודד עם כתב הטענות שהגיש יריבו, בעוד שהאחרון שולט, או מוחזק כשולט, בשפה העברית והוא נהנה מיתרון בהבנת כתבי הטענות שהועלו כלפיו.

הרשם מחוייב לשמור על הזכות המוקנית לבעל הדין שכנגד להבין את האמור בכתב הטענות, גם אם אין האנגלית שגורה בפיו. אומר כבוד השופט ברק בעמי 208 לפייד ראם:

*מעבר לחשיבותה הלאומית של השפה העברית, חשובה העברית בהיותה שפתם של רוב אזרחי המדינה. בשל כך זכאים דוברי העברית כי בתחומי ביטוי מסוימים עלוני הסברה לתרופות למשל) ישמור השלטון על זכותו להבין את הביטוייי.

כמו כן, אינני בטוח כי הגשת כתבי טענות באנגלית מתיישבת עם האמור בסעיף 15(ב) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התשייח - 1948, אשר קובע כדלקמן:

יכל הוראה בחוק הדורשת את השימוש בשפה האנגלית, בטלהיי.

הוראה זו פורשה בכתבי המלומדים רובינשטיין וזילביגר כאיסור חד כיווני הבא להגביל את הרשות בלבד ולאסור רק עליה לחייב את האזרח לפנות אליה באנגלית. מאידך, כך נאמר (ראה פסקה 20 לעיל), היא אינה מתירה לרשות למנוע אזרח מלפנות אליה באנגלית מרצונו.

אם אקבל את גישתם, סבורני כי יש לסייג פרשנות זו למקרים בהם פניה רצונית של אורח חי לרשות בשפה האנגלית, לא תפגע בזכות אזרח בי להבין את הפניה, כאשר מוקנית לו זכות כזו.

כאשר אזרח ב' נדרש על כורחו להתמודד עם פנייה אזרח א' באנגלית, יש בכך דרישה מצד הרשות כלפי אזרח בי, לשימוש בשפה האנגלית. מה לי אם הדרישה באה ישירות מאת רשות המכתיבה לו להתנסח באנגלית, ומה אם היא דרישה עקיפה של רשות המאלצת אותו להתמודד עם מסמך באנגלית שהוגש בעיני אזרח אי.

לדעתי, דרישה עקיפה כאמור חוטאת לכוונת המחוקק בחוקקו את הוראת סעיף 15 (ב) נייל, ולכן קבלת כתבי טענות באנגלית פסולה גם לאורה.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הפליה בין בעלי מקצוע שתוצאותיה פגיעה בחופש העיסוק הינה פסולה, ראה:

בגייצ 5277/96 חוד, חברה לתעשיות מוצרי מתכת בעיימ נשר האוצר, פייד נ(5) 854. אכן, היתר להגשת כתבי טענות באנגלית גורם להפליה שתוצאותיה פגיעה בחופש העיסוק, שכן הוא חוסך לעורכי הפטנטים ועורכי הדין המייצגים לקוחות דוברי אנגלית, את עלויות תרגום כתבי הטענות לעברית או לאנגלית, ומקנה להם יתרון תחרותי על פני מתחריהם, אשר נאלצים לגלגל על לקוחותיהם, או לספוג בעצמם, את עלויות התרגום לשפת הלקוחות או לעברית.

אני מורה, אם כן, למתנגדת להגיש הודעת התנגדות וכתב טענות בעברית בתוך 30 יום ממתן החלטה זו.

ניתו בירושליס ביום ד' אייר, תשנייט 0 אפריל, 1999

משה ש. גולדברג רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר