סימן מסחר 118644 "פישר -"

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני פוסק בקניין רוחני

בקשות מתחרות מס' 118643 ו-120406 ; בקשה לביטול סימן מסחר 118644 "פישר -

1" (במתכונות

שונות) מבקש סימן מס' 118643 חביב רבני ובעל סימן מס' 118644 : ע"י ב"כ זליגסון את גבריאלי, עו"ד

(להלן: "רבני") מבקשת סימן מס' 120406 אדא זא 05 ומבקשת ביטול סימן מס" "י ב"כ טולצ'ינסקי-שטרן, עו"ד

(להלן: "פישרנע שבמקרים מסוימים, כגון שחלף זמן רב ממועד הדיון ועד למועד מתן ההחלטה, יובא בחשבון השימוש שנעשה בין מועד הדיון לבין מועד מתן ההחלטה. ואולם במקרה דנן, רבני היה מנוע מלעשות שימוש בסימן לאחר צו המניעה שניתן נגדו, ואילו לגבי שימושה של פישר, לא קיימות ראיות בדבר השימוש שלאחר מועד הדיון, ולא הוגשה בקשה להגיש ראיות כאמור.

1. הכרעה במחלוקת דלעיל, יהיה בה משום הכרעה גם בבקשה לביטול סימן רבני, באשר בקשה זו נסמכת רובה ככולה על הטענות שטענה פישר באשר להליכי התחרות בין הבקשות. הואיל וכפי שנראה להלן, קביעתי היא כי המוניטין בסימן המסחר הנדון שייך לפישר, הרי גם הבעלות בסימן בישראל היא של פישר, והיא אשר וכאית הייתה להגיש בקשה לרישום סימנה ולא רבני, אשר אין לו כל זכויות קנייניות משלו בסימן "פישר", בעברית ובאנגלית.

שימוש ומוניטין

2. ברב רוב המקרים, מוניטין של מוצריס שייך ליצרן המוצריס ולא לחוליות השיווק הבאות אחריו, המפיצות את המוצריס בקרב הלקוחות. שאלת הבעלות במוניטין

8

התעוררה, בין היתר, ברע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ. א. את י. אליהו בע"מ ואח', פ"ד מ"ד(2) 309. בפסק דינו של הנשיא הנכבד דאז שמגר, נרשם, בע' 316 :

" (() מיהו בעל זכות הקניין במוניטין של המוצר? המשיבות טוענות, כאמור, כי הן בעלות זכות הקניין במוניטין המקומי של המוצר אותו הן משווקות. טענתן זו ה( משתיתות על כך כי הן אלו אשר בו את המוניטין של המוצר בתחום הטריטוריאלי בו הוא משווק על ידיה(. המשיבות מצביעות על כך כי הן משקיעות משאבים ניכרים בשיווקו של המוצר ובקידום מכירותיו. תודות למאמצי שיווק אילו נבנה למוצר שוק מקומי של לקוחות. אשר על כן, כך הטענה, המוניטין המקומי של המוצר להן הוא. אכן, מקובל כי המפיץ הבלעדי נוטל על עצמו לפרסם את המוצר ולבנות לו מוניטין בתחום הטריטוריאלי אשר בו הוקנתה לו הזכות להפצה בלעדית.

המחבד עומד על כך בספדו, 16 - 06סיז1 ז'זסקאי 4 .7 , מ00ח10) 1006 [םמסווסחזסוחז 8 (1980 חז 05060ז0)חז 01 ץ]!סחזזס 15 ז50[!6 6הך* 6 חז 60005 ]0 5016 6ו ]0 66605סזט 6וז 5 "6010010 065605 15[ ₪5 ץזסוזיזיו6ז חם ]0 01 חס ז6קוול 0 [ס חסווופסק 6וזז חז מז 116105100 כזסט6שוס\ ,15 יז561]6 16-ה משוסיזס] 6[ מ 6700160 0/0010 חו500 זו ו הזשסו! 0 0005ף 5זה זס] ז6אזוח 6זם 70005 8:16 ]1 5600)ז0000 | אזסוח ,5 זסץווט 116 .סח 1 זו 60זוו ויו וו 0 050060 011165 501 6'זס]0י6\[ז סז הזעו 5הסזז0ףו01ס הזוווהוהזחז הזםזי66 ."0005 116 ]0 חז15ויזסש00 6וזז סז

המתבלים, המתייהסים למשפט האזדתי האיטלקי, מסבידים, כי הענקת זכות להפצה בלעדית תיהיה לוחית ליצרן רק אלא אם כן תעמוד התחייבות מצד המפיץ הבלעדי לשאת בנטל הפרסום וקידום המכירות:

פחז![50 6טזפוו|6א6 6וזז ]0 פחזוחסיזף 6הך* 0 10 סוו!סט ]0 15 זסווופוזו5ו ₪ 0ז 8זףוד שו ]ו ץ[חס ז650]6!סהטו ‏ זס "6סוובסיזק ו)זו 66 ]6וו0סזק 6 5015 זסזגום וזו 660550 ץ]'ז 6160‏ 6יזס]6יז6ו1) ,15 16 .זווסףוט 0 00766 6!גוסוז5 | זסוווס זו 16 )שת סוווחסיזףסיזק המס1וסחזסיז 50165 ₪ 006ז0 וו 055 ץיזסזוידז6) 6ו[1 הז 50165 6056יז6חז סז במזמז'זס]5חסיזו (זסטסשוסו מווסו[וזר הזזה סז קיז [0ז0ז וה חזס6 ₪ סזחז ]!56חזזון 5 קוו 1115 .-ז0105016 עו יזס יזססווססיזט 6וזז ][ס חגא .(2) 1568 זזם ,0.0 -ע 1006ז50סיזק

9

חמ 65חזוו055 סקר "סוווק1ז0151 סטזפוו]6אס 6 ]0 5016 6ו]) 6)סחזסיזק 10 תסססףו|מס 5[ תו תה6500ט) חז 6שגושסיזק ו 0) 0000005 חז 0!6םו] 15 עזסווזיו6! 6 הסו]ש ה ]זט 0165010\זשר "יס זססגוהסיזק 5חז חזזס]זסק 01 ₪065 6 ]ו 600615 6 0565[סזווק 6 ]1 ת6ט6 מסססףו|מס חז הסקוו 660'זפ0 0005ף ]0 6הזוו!סט הזגזהזוחזוח 60 6וז

לאה: חסו[1)0 16 ,606110 .]1 ס!!ז/\ 1/0 .6 קזהפ'זס)ווסויופות | 0ח0 ש6ה4076 ]0 10רי ממכירות נעליים תחת המותג "פישר" בישראל.

אינני סבור כי השינוי שחל בשנת 1995 במתכונת עסקיה של פישר היה בו כדי לנשל אותה מבעלותה במוניטין שרכשה במשך תקופה כה ארוכה במוצריה, גם אם הפכה להיות סוחרת תחת היותה יצרנית עד לאותה עת. לא היה בשינוי וה כדי לשלול ממנה את זכויותיה של פישר במוניטין. טענת רבני הייתה, כי משהפסיקה פישר לייצר בעצמה והחלה רוכשת מיצרניס אחריס, היא הפכה לספק, ואילו רבני, אשר החל גם הוא לרכוש מיצרניס בספרד, הפק ממפי ליצרן. דהיינו, הן פישר והן רבני רוכשיס מוצריס מיצרנים, אולס פישר הוא ספק, ואילו רבני היא יצרן. על שוס מה, נשאלת השאלה? במה סמוק דמו של רבני מדמה של פישר?

אומנם הכלל הוא, כפי שראינו, כי בדרך כלל היצרן הוא הבעליס של המוניטין. אולס, ראשית, הדברים נאמרו בהתייחס למקרים בהם הייתה קיימת מחלוקת בין היצרן למפיצ באשר לבעלות במוניטין. שנית, גם סוחר עשוי להיות, במקרים מסוימים, הבעליס של מוניטין במוצריס שמיוצריס על ידי אחר, כק עולה מהוראות הפקודה. קל וחומר שהדבר אפשרי, מקוס שאותו הסוחר היה במשך תקופה ארוכה, יצרן המוצריס ובעליס בלתי מעורער של המוניטין.

שינוי במתכונת העסקים והייצור אינס בהכרח מובילים לשינוי בבעלות במוניטין. ראה לעניין וה בספר: מהדורה 12 בע' 15:

במקרה דנן, אכן שינתה פישר את פרוצדורת הייצור ואולי אף הפכה לסוחרת. אך היא לא הסכימה שהשימוש בסימנה ייעשה באופן העלול לגרום להטעיה.

מן הראיות שבפני וממכלול הנסיבות התרשמתי כי לא היה בכוונת פישר לוותר לגמרי על השליטה באשר לפעילות שתיעשה בסימנה. ניתן גם לומר כי אף אם היא ידעה והסכימה לרכישת רבני ישירות בספרד, הרי היא עשתה כן באשר אותם יצרניס ספציפיים ייצרו גם עבורה, ולכן היה בכך אולי, מבחינתה, כדי להקנות לה בטחון מספיק לגבי איכות המוצרים. גם אם העיטה פישר במעורבותה בתהליכי הזמנת נעליים על-ידי מפיציס שלה בארצות השונות, לרבות באשר לעיצוב הנעל ואף לגבי בקרת האיכות, הרי אין פירושו של דבר כי ויתרה היא על מעורבותה בכלל או על בעלותה בסימן. נראה לי כי לסיטואציה מעין זו מכווניס הדברים במהדורה 12 בספרו של צ זא שס, בע' 16, שס נרשס:

במקרה כגון המקרה דנן, בו ברור כי המוניטין היה שייך ליצרן במשך שנים רבות, כאשר הסימן נגזר משמו של היצרן, שבו נעשה שימוש במשך דורות לסימון הטובין של היצרן, הרי רמת ההוכחה הנדרשת על מנת להראות כי הבעלות במוניטין עברה לה לידי המפיצ הבלעדי בישראל הינה גבוהה יותר מהרגיל. בנטל זה לא עמד רבני כלל.

אין בראיות הנוספות שהגיש רבני, בנוגע לשימוש במותג "15067 .זכ" בחנות בתל-אביב, כדי לגרוע או להוסיף דבר בעניין המוניטין של פישר בסימן. עיווה באותן ראיות מותיר את הרושס כי המדובר ב"יוזמה מקומית" של בעל החנות או מנהלה: הכיתוב "ז1506ע .+ס" נעשה על פתקיים פשוטים בכתב יד, ולא מופיע על גבי הנעליים או על גבי אריזה כלשהי; על הנעליים מופיע שמה המלא של פישר; אין כל ראייה לכך כי השימוש במותג "15061 .+" נעשה מטעם או בעידוד פישר או המפיץ הבלעדי שלה. תמיכה לאמור לעיל ניתן למצוא בתצהירו של מר כהן, אשר הוגש, כאמור, בתגובה לתצהירו הנוסף של מר רבני, אך גם ללא תצהיר התגובה האמור, לא אוכל לקבוע, כבקשת רבני, כי יש בראיות הנוספות כדי להצביע על כך שפישר נאלצה לעשות שימוש במותג ידוע ומפורסם כדי לקדם את מכירותיה, בהיעדר מוניטין משל עצמה.

לסיכום - הבעלות במוניטין מוצרי פישר בישראל חייתה מאז ומתמיד בבעלותה של פישר. זו לא עברה לרבני בשום שלב, וכל שימוש שנעשה בסימן בישראל - שימושה של פישר הוא.

תוס לב

בנסיבות העניין, ברור כי תוס לב של פישר בבחירת הסימן אינו יכול להיות שינוי במחלוקת. לעומת זאת, לא ניתן לייחס לרבני תוס לב בבחירת שמו. מעדותו של רבני אפשר ללמוד בבירור כי הסיבה לכך שהוא בחר את השם "פישר", או "אימצ" אותו לעצמו, נכון יותר יהיה לומר, היא שבהיותו המפיץ הבלעדי במשך מספר שנים , ובשל העובדה שהוא זה אשר השקיע מאמציס וכספים ברכישת המוניטין בסימן בישראל, הוא סבור כי המוניטין בסימן והמותג הס שלו. דהיינו, וכותו לשימוש בסימן נובעת מבעלותו במוניטין שצברו מוצרי פישר בישראל. כיוון שכך טענתו, ומשקבעתי כי אין הוא הבעליס של הסימן, הרי

נשמט לחלוטין הבסיס לבחירת השם "פישר" על ידי רבני. במילים אחרות, משלא קיים הבסיס העובדתי והמשפטי, לא קייס הבסיס ה"מוסרי" לאימוץ הסימן. הדברים נאמריס בהתחשב בעובדה שפישר עשתה שימוש בסימן במשך שנים רבות, ולאור העובדה כי הוא שמש המשפחה של הבעלים של החברה. אני סבור כי בנסיבות כאלה, אליהן אוסיף את העובדה שהנגישות היחידה של רבני לשם "פישר" הייתה בשל קשריו עם פישר, יש צורך בנימוקים חזקים במיוחד, על מנת לבסס קיומו של תוס לב באימוץ סימנו של אחר.

1. גם אם האמין רבני באמת ובתמים כי קיימות לו זכויות קנייניות במוניטין ובסימן, הרי אין באמונתו הסובייקטיבית כדי לשנות את קביעתי בדבר היעדר תוס לב. מבחן קיומו של תוס לב לעניין זה, הוא תוך הפעלת קנה מידה אובייקטיבי, ותחושתו הסובייקטיבית של רבני כאן אינה יכולה לסייע בידו.

"חשוב להדגיש, כי מבחן תום הלב הענו מבחן דינמי שאין אפשרות לתחמו בגבולות. עיקרון תום הלב, הנוגע לרכישת זכויות סימני מסחר, משמעו התנהגות מסחרית ישרה והגונה. מבחינה אובייקטיבית, על כל סוחר להתחשב באינטרסים סבירים ומקובלים של זולתו. ניסיון לרכוש סימן מסחר תוך היבנות של מוניטין רב שנים של הזולת, יחשב כניסיון המנוגד לחובת תום הלב". עמיר פרידמן, סימני מסחר, דין פסיקה ומשפט משווה, הוצאת פרלשטיין - גינוסר, ע' 251.

2. דבר נוסף אשר תומך במסקנתי דלעיל הוא ההבדל בין הסימן המבוקש על ידי רבני בבקשת רבני לבין הסימן שבבקשת פישר. אם טענת רבני היא כי הבעלות במוניטין ובסימן בו עשה הוא שימוש במשך מספר שנים הוא שלו ולא של פישר, על שוס מה הגיש בקשות לרישום עס עיצוב וכיתוב שונה מן הסימן אשר הוא טוען לבעלות עליו?

3. לאור האמור לעיל רואה אני לנכון לקבוע כי בחירת הסימן שרישומו מבוקש על ידי רבני, נעשה שלא בתוס לב.

סוף דבר

4. לאור האמור לעיל אני מורה כדלקמן: 5. בקשה לרישום סימן מסחר מס' 120416 מקובלת לרישום ותפורסם ביומן סימני מסחר. ה. בקשה לרישום סימן מסחר מס' 118643 נדחית.

ו. | סימן מסחר מס' 118644 ימחק מפנקס סימני המסחר.

6. אני מחייב את רבני לשלם לפישר את הוצאות ההליכים ושכר טעוות עו"ד בסכום כולל של 0 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.