סימן מסחר 124445, 124446, 7, 124448, 124449, 0, 125287, 125288

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביץ

התנגדות לרישום סימני מסחר מספר 124445, 124446, 7, 124448, 124449, 0, 125287, 125288 ובקשה לביטול סימני מסחר 2, 58272

(בקשה להגשת ראיה נוספת)

המבקשת: רטפון אימפורט בע "מ

באמצעות ב"כ עוה "ד לוטי ושות'

המתנגדת: [מספר טלפון] במצעות ב"כ עוה "ד בדנר, פלום ושות'

א. רקע

בפני בקשה להגשת ראיה נוספת שהוגשה על ידי המתנגדת במסגרת הליכי ההתנגדות והביטול שבתיק זה.

תיק וה מתנהל זמן רב. שלב הגשת הראיות בתיק הסתיים לפני זמן רב, הדיון בראיות החל ונשמע עוד בפני קודמי, כב' השופט (כתוארו היוס) אקסלרד, המשך דיון הראיות נערך בפני במספר ימי דיון, וכעת מצוי התיק בשלב הגשת הסיכומים.

ביוס 27 במרץ 2006, הגישה המתנגדת בקשה למתן רשות להגיש ראיה נוספת בהתאם לתקנה 41 לתקנות סימני המסחר 1940 (להלן: "התקנות"). המתנגדת מנמקת את בקשתה בכך שהראיה נוצרה רק לאחרונה ולכן לא יכלה להביאה קודס לכן. מדובר בראיה רלוונטית וחשובה לעניין חוזקו ומהותו של המוניטין של הסימן 1177 לגבי מוצרי צריכה בישראל. כמו כן, הראיה נוגעת במהות שאלת הטעית הצרכן בישראל על ידי שימוש בסימן 1 בידי מי שאינה המתנגדת ובמהות שאלת הנזק שנגרס למתנגדת על ידי שימוש שכזה.

המבקשת צירפה לבקשתה דנן את הראיה- תצהירה של גב' לוי ללא נספחים.

4. ביוס 11 במאי 2006 הגיבה המבקשת בתשובתה להגשת הראיה הנוספת. נימוקיה הס, בתמצית, כדלקמן:

א. המתנגדת צרפה לבקשה את הראיה עצמה בניגוד לדין ובניגוד לחובת ההגינות.

ב. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר כמתחייב בדין. תצהירה של גב' לוי אינו יכול לשמש "תחליף" לתצהיר תומך.

ג. בענייננו הצדדיס נמצאיס בשלב מאוחר למדי של ההליך, על סף הגשת סיכומים. אופי הראיה אינו כזה המצדיק היערכות מחודשת למועד הוכחות נוסף. ראיה דומה הוגשה על ידי המתנגדת ביוס 28 בספטמבר 5 בעת חקירתו החוזרת של העד מר סייטר.

ד. לחילופין, טוענת המבקשת, באס תותר הגשת ראיה נוספת, יש לאפשר לה לחקור את העדה גב' לוי על תצהירה.

5. תקנה 41 לתקנות סימני המסחר (1940) (להלן: 'תתקנות') קובעת :

"שום צד לא יגיש ראיה נוספת, אולם בכל משפט בפני הרשם, רשאי הדשם בכל זמן שהוא, אם מצא זאת לנכון, ליתן למבקש או למתנגד רשות להגיש כל ראיה בתנאים אשר יישרו בעיניו, בין בענין ההוצאות ובין בענין אחד".

עיקרה של התקנה הוא כמובן ברישא. קובעת היא את הנוקשות שבסדרי הדין, ואת העובדה שלאחר שהסתייס סבב הגשת הראיות על פי המועדיס שבתקנות, שוב אין מקוס להגיש ראיות נוספות. עס ואת, מסדירה התקנה גס את החריג, לפיו ניתנת לרשס סמכות, בעת שהוא מקיים דיון שיפוטי, להתיר הבאת ראיות נוספות.

6. לא ברור כלל מהקשרה של התקנה, האס היא חלה דווקא בשלב שבין הגשת הראיות ובין קיומו של דיון ההוכחות בפני הרשם, כפי שמתבקש ממיקומה בסדר התקנות, או שמא סמכותו של הרשס רחבה היא ורשאי הוא להתיר הגשת ראיות נוספות בכל שלב שהוא. מוכן אני להניח, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי סמכות זאו משתרעת על כל שלבי הדיון, דהיינו לפחות עד לשלב מתן ההחלטה המסיימת אותו. ראוי גם כי תינתן ליושב בדין הסמכות לייעל ולשכלל את הדיון במקרים יוצאי דופן, ושאינס כדרך השגרה.

7. ומן הכלל אל הפרט. בטרס אדון בשאלת הגשתה של הראיה דנן, אתייחס לשני ענייניס מוקדמיס שעלו בטענות הצדדים. האחד, שאלת צירופה של הראיה עצמה אל הבקשה להגשתה. השני, היעדרו של תצהיר התומך בעובדות הבקשה.

8 באשר לשאלת צירופה של הראיה אל הבקשה להגשתה. אכן רבה הפסיקה הקובעת כי, לפחות ככל שהדברים האמורים בהגשת ראיה בערעור - אין מקוס לעשות כן. אין בכוונתי

ליתן ראשי בין הריס נישאים, אולס אומר כי קשה בעיני גישה זו. שהלא חלק נכבד מהשאלות על פיהן יכריע הרשם אס להתיר הגשה מאוחרת של ראיות אם לאו, נובע הוא במישרין מטיבה וטבעה של הראיה שאת הגשתה מבקשים. גם הנזק שבהגשת הראיה אינו כה ברור בעיני. אכן, היושב בדין אינו חף, ככל אדם אחר, מהסכנה שעצם חשיפתו לראיה ישפיע עליו בעת גיבוש החלטתו במשפט שבפניו. אולס סכנה זו מתמזערת בשיטת משפטנו על פיה היושב בדין אנשיס שהשיפוט הוא מקצועס. שהלא שקילת ראיות והכרעת הדין עליהם היא במידה לא מבוטלת עניין טכני. והיושב בדין יודע כיצד לשקלל את התעלמותו מראיה שנפסלה גם אם תוכנה כבר הובא לידיעתו. הדברים אלה נכונים במיוחד לאור העובדה כי שקילת הראיות מבוארת בהחלטה שיפוטית מנומקת ובנויה על יסודה. לפיה ניתן להתרשם ממידת ההשפעה של כל ראיה על תוצאת ההחלטה.

באשר לנושא השני. אכן על המגיש בקשה לרשם להטעים ולנמק את בקשתו. הנימוקיס הללו, ככל שהס מושתתים על מסכת עובדתית, צריכיס להיות נתמכיס בתצהיר או בראיה אחרת. ראה לעניין אה החלטת רשם סימני המסחר בעניין התנגדות לבקשות לרישום

סימני מסחר מס' 105772 , 105773 ו- 105774 אפעז נגד דזםן\) זאג תס :

" אכן, הכלל בדבר איסור הגשת ראיה נוספת אינו כלל מוחלט כי אם נקודת מוצא שניתן להיחשב ממנה ולהגיש, ברשות הרשם, ראיות נוספות. אלא מאי, המבקש להחלץ מן האיסור חייב לדתום לבקשתו נימוקים שיש בכוחם להוכיח לו ההיתר. הסמכות הנתונה לרשם בתקנה 41 להתיר הגשת ראיות נוספות, הינה סמכות שישיקול דעת, ואולס, ללא נימוקים מוכחיים - אשר יסבירו מדוע לא נכללה הראיה הנוספת במסגרת הראיות שהוגשו במסגרת תקנות 38 -39, מה הצידוק לעיכוב בהגשת הראיה, ומדוע חשוב שהראיה תוגש - אצן בפני הדשם תשתית עובדתית שלגביה וכל להפעיל את שיקול דעתו ועהחליט אם יש מקום להתיר הגשת ראיה נוספת. היות וכאמור לעיל, תקנה 41 קובעת, מלכתחילה, כי אין להגיש ראיה נוספת, הנלי

שנימוקי המבקש צריכים להתגבר על קביעה זו. הנימוקים הללו, כמו כל טענה עובדתית, צריכים להיות מוכחים ע"י תצהיר או ראיה אחרת."

בענייננו, העובדה היחידה עליה נסמכת הבקשה היא עובדת היותה ראיה חדשה המתייחסת לעובדה חדשה, דהיינו עובדה שאירעה לאחר תום המועד להגשת ראיות בתיק זה, ושהתגבשה לידי ראיה לאחר תום שלב הראיות כולו. עובדה וו עולה היטב מן הראיה

1. הנוספת עצמה, ועל כן מסיבה זו לבדה, שלבקשה לא צורף תצהיר נוסף אין מקום לדחות

2. את הבקשה.

ובאשר לראיה עצמה. הכלליס הנוגעים להגשת ראיות נוספות בהליכיס דומיס במהותס נקבעו בפסיקה, ועיקרס: יש לבחון את חשיבות הראיה, את הסיבה לאי הגשתה במועד מוקדם יותר (דהיינו: האם ניתן היה להביא הראיה בשלבי הגשת הראיות), ואת תרומתה לגילוי האמת ועשיית צדק. ראה למשל בע"א 188/89 עזאיזה נגד המועצה המקומית כפר דבוריה פ"ד מו(1) 661 בעמ' 662. בנוסף, יש לשקול את ההשלכה שתהיה לראיות הנוספות על הצד השני מבחינת יכולתו להפריך. ראה לעניין זה ע"א 391/80 לסרסון נגד שיכון עובדים בע"מ פ"ד לה(2) 237 בעמ' 243. עוד יש לקחת בחשבון את השלב שאליו הגיע ההליך, ואת אופי הראיה: ע"א 579/90 רוזין ואח' נגד בן נון פ"ד מו(3) 738 בעמ'" 734.

האם ניתן היה להגיש את הראיה בשלב מוקדם יותר? התשובה המתבקשת היא שכנראה לא כך הס פני הדברים. זו ראיה חדשה המתייחסת לעובדות חדשות. אירוע שאירע לאחר הגשת הראיות בתיק זה.

האם הראיה רלבנטית לענייננו? על פניו דומה שהיא נוגעת במישרין לגוף ההתנגדות. היא מהווה ראיה מעשית לטעות שטעה אדם לחשוב כי מוצר מסויס מיוצר הוא על ידי המתנגדת רק משום שנשא הוא את סימן המסחר נשוא הבקשות וההתנגדויות שבתיק זה. טעות של הציבור ובעקבותיה שיוכו של הסימן אל המתנגדת עשוי להטות את הכף בשאלת קיומן של מספר לא מבוטל של עילות לסירוב רישומו של סימן מסחר.

האם לאור דברים אלה יש מקום להתיר את הגשת הראיה בשלב כה מאוחר? התשובה לשאלה זו היא שלילית. על אף האמור לעיל, אין בראיה וו כדי לתרום לעשיית צדק. וכל כך למה? משום שעיון מעמיק במשקל הראיה ובמועד התרחשות האירוע שבמרכזה, אינו יכול להכריע בשאלת תפיסת הציבור את הסימן המבוקש כמשויך למתנגדת. להשפיע, אולי, לסייע, ייתכן, אולס ודאי וודאי שלא להכריע. כאשר עוסקיס אנו במקרה כגון דא, בו נטען לסימן שמזוהה בעיני הציבור כשייך למתנגדת, אין אירוע אחד ובו טעות של אדם אחד, יכול להטות את הכף לכאן או לכאן. הדרך בה נהוג להוכיח תפיסה מוטעית של הציבור כרוכה במספר רב של דוגמאות או אפילו בעריכת סקר באמצעות בעל מקצוע. אומר אף יותר מכך, אילו הייתה אסטרטגיית ההוכחה של המתנגדת כזו לפיה היא מביאה מקריס שבהס הציבור טעה וחשב שמוצרים שאינס שלה מיוצריס על ידה, רק בשל כך שנשאו את הסימן, היה עליה להיכבד ולאסוף מספר מכריע של מקריס כאלה, ולהציגס לרשם בשלב הגשת הראיות. טענה כמו זו שבפני לפיה אירוע מסוג ה אירע רק בשלב זה של הדין, יותר משהיא מלמדת על טעות של הציבור, מלמדת את ההפך הגמור, על היעדרן של טעויות כאלה שעליהן יכלה להצביע המתנגדת במועד הגשת הראיות.

אל מול משקל פעוט זה של הראיה הנוספת, שומה עלינו לאזן את זכויותיה הדיוניות של המבקשת כפי שהן מתגלמות בשמירת סדרי הדין, בשמירה על השוויון ועל ההודמנות הראויה להגיב ולהוכיח את טענותיה, וחשוב לא פחות להביא לידי סיום את הדיון בתיק זה, הנמשך כאמור שניס ארוכות. הגשת הראיה תחייב קיומו של דיון נוסף, ובו תוכל המבקשת לחקור את עדי המתנגדת. בנוסף לכך ייתכן ותרצה המבקשת להגיש עדות הזמה משלה, אולי בצורת ראיות מפריכות, אולי בדרך של סקר שתערוך. כל אלה יכבידו עוד ויאריכו את הדיון, וכל זאת בשל ראיה שהתועלת שהיא יכולה להוסיף לבירור אמיתי ונכון של הזכויות בסימן המסחר היא, כאמור, שולית עד לא קיימת כלל.

חשוב להדגיש כי בשלב מאוחר זה, אף ראיה בעלת משקל רב וגדול מזו שבפני, ייתכן ולא הייתה מוצאת את דרכה אל תוך תיק התנגדות זה, על שום שעל אף המדיניות הליברלית המתירה התייחסות לאירועיס הקוריס במהלכו של הליך, חייב ההליך עצמו להיתחס בגבול אשר יביאו לידי סיום, ודמה הדבר כי בתיק אה חלפה התמשכות ההליכים, וחצתה זה מכבר את הגבול האמור.

לאור דברים אלה אני דוחה את הבקשה. המתנגדת תגיש בקשה בהתאם לאמור בסיפא להחלטתי מיוס 4 במאי 2006, ובה תפרט המועד המבוקש להגשת הסיכומים, וככל האפשר תעשה ואת בהסכמה.

המתנגדת תשלם למבקשת הוצאות בקשה זו ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.

נח שלו שלומוביץ, פוסק קניין רוחני

ניתן בירושלים ביום = 18 יוני, 2006

כ"ב סיון, תשס"ו

נח שלו שלומוביץ 54678313-124445