⚖️ החלטה שיפוטית

סימן מסחר 12445

החלטות שיפוטיות

ערכאה: בית הדין של רשות הפטנטים

הצדדים

צד א'

מבקשת

  • שם: [שם מלא או ראשי תיבות]
  • בא כח: [שם עו"ד/משרד]
צד ב'

בעלת הפטנט

  • שם: [שם מלא או ראשי תיבות]
  • בא כח: [שם עו"ד/משרד]

ההחלטה:

כי במובה שלפנינו נטל השכנוע,ברבר יכולתו טל המבקש לנצל את ההמצאה ביצור מוטל על המבקש. אולם יהיה די בהוכחה לכאורה ממפעו של

המבקש על מנת להוכיח עובדה זו. משהוגשה הוכחה

צו, יועבר הנטל לבעל הפטנט לערער את הוכחות המבקש בחקירה נגדית או להוביל בראיות עצמאיות ממנו כי

אין למבקש יכול לנצל את ההמצאה ביצור. בעל הפטנט בתהליך זה יצטרך להצביע הן על הקשיים המיוחדים

בניצול ההמצאה, על ידע מיוחד או עובדים בעלי מיומנות מיוחדת הנדרשים לו, והן על ידי כך שסיצביע על אי יכולתו של המבקש לאור נחיים כלכליים,טכניים ואחרים.

8]. במקרה שלפנינו, נראה לי כי המבקשת עפרה בנטל ההוכחה בדבר יכולתה לייצר את המוצר וראיותיה לא עורערו על-ידי ראיות בעלת הפטנט. בסעיף 9 לתצהיר שתמך בבקשה למתן רישיון כפיה הצהיר מר חיים ילין, שהוא אמור כימאי ראשי במפעלה של המבקשת:

"על יסוד עבודות המתקרבצעה המבקשת במפעליה היא פתחה תהליך לייצור סינתטי של דילוקום אניד פורואט (הוא השם המקובל להמצאה). המבקשת מצוידת בכל הידע והציוד הדרוש כדי לייצר את המוצר ללא הגבלה, ולספק את מלוא התצורה המקומית ובלייצר את התרופה בהיקף רחב בארץ וליצאתה להו"ל הודות לארגון השוק שלה",

לעומת קביעה זו הגישה המסיבה תצהיר התומך בהתנגדות לבקשת רישיון כפיה, והחתום בידי מר סימפסון, ובו הוא קובעו:

ו"ספט 148 מ1 18%66טעוטסה 86%811 [₪80108 04 מ%[הפח ע0008882ם בם% בתשובה לתצהיר זה הגישה המבקשת תצהיר נופף של מר

חיים ילין. הוא מאשר מחדש את יכולתה של המבקשת לייצר את התרופה (המוצר) ומצהיר שההמצאה כבר יוצר במתקן הצי הרושתי וקכל רישיון ממשרד הבריאות.

9. שני התצהירים שהגיש מר חיים ילין מכבילים פרטים מטבנפים בקסר ליכולתה של המבקשת לייצר את התרופה האמורה. הנאמר כי בשני התצהירים הכל לא קועקע לא ע"י חקירת המצהיר ולא על ידי תצהירו של מר סימפסון. בנסיבות אלו שוכנעתי ביכולתה של המבקשת לייצר את התרופה.

10. עוד טען ד"ר רפורמאט כי אין בסחון שהתומר שיוצר ע"י המבקשת הוא חומר הזהה בדיוק להומר נשוא הפטנט, ובי אין כל בטחון באיכותו. אני מקבל טענה זו. אני מקבל במידה דו את דברי כבוד השופט צלטנר בקניין תרו-הופמן לה-רוש (פם"ם 366,362), בו אמר:

"יתכן אמנם כי יש ממש בטענות בידי הנתבעת בי עלולה להיות סכנה לבריאות ביצור בלתי זהיר של החומר הנדון, אך עיקר הראגה בנושא זה הוא על שסבם מטרד הבריאות ולא על שכמו של בעל הפטנט".

מד חיים ילין, צירף לתצהירו עותק פרוטוקול של ועדת משרד הבריאות על רישום תכשיר רפואי. רשום זה נעשה לפני שנעשתה בדיקה איכות. (ראה פסקה 4 לצו הפקוח על מצרכים ושרותים (תכשירים רפואיים) קה"ת 1695 תשב"ה-1964, עמ'345 ואת המעיפים 5 ו-9 כפי שתוקנו בצו הפקוח על מצרכים ושרותים (תכשירים רפואיים)

(קה"ת 2), השכ"ה-1865, קה"ת ע' 2750).

/הסכם

נראה לי לסכם הדברים שבלגורמים בהם עלי להתחשב בעת להחליט אם לתת רישיון כפיה, והמפורטים במעיף 122, מובילים למסקנה כי יש להעניק רישיון כפיה למבקשת. מעיף זה קובע לאמור:

"הרישם בבואו לדון בבקשה למתן רישיון לפי הפסוקים 7 או 120 יתחשב, בין היתר, בגורמים אלה:

*כלתו של המבקש לרפא את הפגם שבגללו נתבקש הרישיוןן

טובת הציבור המחייבת,לרך כלל,כי אמצאות, ניתן לנצלן בישראל בדרך ייצור, ינוצלו כך בהיקף הרחב ביותר בהיקף המקובל וללא דיחוי.

הזכות לתמורה סבירה, בהתהשב במבע ההמצאה, בעד ניצול ההמצאה שבפטנט;

שמירת זכויותיו של מי שמנצל בישראל,

בדרך ייצור את ההמצאה נושא בקשת הרישיון , וטל מי שעוסק בפיתוחה של אותה אמצאהן

טבע ההמצאה, הזמן שחלף מאז ניתן הפטנט והצעדים שנקטם בהם בעל הפטנט,או מי שבא מכוחו, לשמש ניצול ההמצאה שבפטנט בישראל בדרך ייצור".

לענין השקול הראשון הר*, כאמור, השתכנעתי ביכולתה של המבקשת לייצר את התרופה.

שקול שני תומך במתן רישיון כפיה מפני שסובת הציבור מחייבת שאמצאה בדור בתחום הרפואה אכן תנוצל בישראל.

שקול שלישי מדריכיני להתחשב בזכותו של הממציא לתמורה סבירה.' זכותה של המסיבה לא תפגע שכן היא תהיה זכאית לתמלוגים סבירים.

שקול רביעי אינו תופס בנסיבות שלפנינו, שכן אין המסיבה מנצלת בישראל,בדרך ייצור, את ההמצאה ואינה עוסקת בפיתוחת

בארץ.

שקול חמישי חומך בבירור במתן רישיון כפיה. בתחום הרפואה פטנט לגביה בארץ קברו תשע שנים מבלי שהמשיבה התחילה לייצר בארץ או שנאפר בי כוונתה לעשות זאת.

בנסיבות אלה נראה לי כי מן הדין לתת לפבקשת רישיון כפיה כמבוקש על ידה.

בעת הדיון הוצע כי הצדדים יגיעו לידי הסכם בדבר תנאי הרישיון ושיעור התמלוגים אשר יבלל בהתלטה במידה ויינתן

רישיון כפיה.

אני מבין כי העובדה שלא ניתנה ההחלטה

לגופו של ענין הייתה אחר פגורפים להעדר הפגם בזה. מביוך

סבור אני כי על-ידי הרשם,

הסכם מרצון בין הצדדים עריף על הסדר שייקבע אבי מעניק תקופה נוספת של 30 יום מהיום

בה יוכלו הצדדים להגיע לידי/כאמור. במידה והצדדים לא יגיעו לידי ההסכמה נוספת

יגיעו לידי הסכם תוך התקופה האמורה, בשאלת תנאי רישיון הכפיה

והתמלוגים.

לפנינו אמצאה ניתן בינואר 1961, דהיינו

3. אני מחליט אפוא להעניק רישיון כפיה למבקשת לגבי פטנט מס' 12445 ומחייב את המשיבה בתשלום הוצאות המבקש בסכום כולל של 500 לירות. הצדדים רשאים להגיש ללספה תוך 30 יום הסכם בדבר הנאי הרישיון והיקף התמלוגים.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני תמסחר

היום י"ד באייר תש"ל 0 במאי 1970.