סימן מסחר 130226

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב'י סגן רשם הפטנטים נח שלו שלומוביץ

התנגדות לבקשת פטנט מס' 130226

מבקשת הפטנט: אורבוטק בע''מ ראובן בורקובסקי ושות'

המתנגדת: קמטק בע''מ עדי לויט, עוייד

- ה ח ל ט ה

1. בפני התנגדות לבקשת פטנט מס' 130226. האמצאה נשוא הבקשה היא יישיטה למיגון מתקן לבדיקה אופטית. בראשיתה הוגשה הבקשה בגין יימתקן בדיקה אופטית ובמהלך תיקון פירוט שונה שמה לשס האמור. כמו כן שונו על דרך הצמצוס תביעות הבקשה.

2 טענתה העיקרית של המתנגדת היא כי אין אמצאה בבקשה. בטענה זו גלומות עילות היעדר חידוש, היעדר התקדמות המצאתית, חמדנות התביעות ועוד.

3 טענה עיקרית צו, מבוססת בעיקרה על לשון תביעה 1, היא התביעה המגדירה את היקף המונופולין אותו דורשת המבקשת. לפיכך טרס אחל לדון בטענות הצדדים, ולהכריע בהס, אקבע מהי האמצאה הנתבעת בבקשה, בהתאס לתביעות המגדירות אותה.

- 4. ארבע הן התביעות שבבקשה. תביעה מסי 1 שהיא בלתי תלויה, ושלוש תביעות נוספות התלויות בה. וזו לשון תביעה מספר 1, כפי שתוקנה:

[Exhibit block of numbers and text]

ובתרגום חופשי לעברית :

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

שיטה המעניקה הגנה סביבתית כנגד אדי חומצה למתקן בדיקה אופטית אוטומטית של רכיבים אלקטרוניים הכולל רכיב אופטי רפלקטיבי, הכוללת : אידוי פולימר, פירוליוה שלו לאחר האידוי, חשיפת משטח אחד לפחות של הרכיב האופטי הרפלקטיבי לפולימר לאחר הפירוליוה האמורה, באופן שיצפה את אותו משטח, ושילוב הרכיב האופטי הרפלקטיבי במתקן לבדיקה אופטית אוטומטית של רכיבים אלקטרוניים.

התביעה השנייה בבקשה תלויה בתביעה מסי 1 ותובעת את אותה השיטה כאשר הפולימר האמור הוא מסוג פרילן. שתי תביעות נוספות הן תביעות אומניבוס התלויות בתביעה מסי 1 אף הן. נוסח וה הוא נוסח התביעות לאחר התיקון, שהשמיט את תביעות ההתקן, ושצמצס את תביעות השיטה להגנה כנגד אדי חומצה בלבד. נוסח זה הוא העומד לדיון בפני.

הטענה הראשונה בפי המתנגדת כנגד ניסוח התביעה היא שהשיטה אינה מוגבלת לרכיב האופטי הרפלקטיבי, אלא שהיא משתרעת על כל רכיבי ההתקן. היא אף מפנה לפרוטוקול בטענה לפיה כך גס הבין החתוס מטה את התביעה. איני מוצא ממש בטענה וו, ועיון בהפניה לפרוטוקול, מעיד כי גס בעת הדיון כך קבעתי. השיטה המתוארת טוענת להגנה על מתקן בדיקה אוטומטי הכולל מראה אופטית באמצעות ציפוי המראה האופטית שבו, ולא מתיחסת לציפוי חלקיס אחרים.

בטרס אמשיך בניתוח תביעה זו, אפנה לתיאור קצר של סביבת האמצאה. אמצאה זו עניינה במתקניס לבדיקה אופטית אוטומטית של רכיבים אלקטרוניים ( 10וגנוסגוה

150000 1 או 4001). מתקניס אלה נועדו לבדוק בין השאר מעגלים מודפסים. הבדיקה נעשית על ידי הטלת אור על הרכיב הנבדק, ובאמצעות החזר של האור וקליטתו על ידי חיישן, השוואת התמונה המתקבלת עס תמונת הרכיב כפי שהוא צריך להתקבל.

לצורך זה מותקנת במכשיר מראה, או רכיב רפלקטיבי כפי שהיא מכונה בעניננו. מראה זו צריכה לעמוד בדרישות אופטיות של דיוק הנוגעות הן לתכונות שבירת האור שלה, והן למידת החור האור (90%, על פי העדויות שבפני). דרישות מחמירות אלה, מתבטאות לטענת המבקשת במינוח רכיב אופטי רפלקטיבי, המבדיל מראה כאמור ממראה רגילה שהיא סתס רכיב רפלקטיבי.

על פי טענת המבקשת, ככל שעלו הדבריס בעדות הממציא מטעמה ובסיכומיה, הרי שהדרך הנכונה לפרש את תביעה מספר 1 היא כתביעת שימוש. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביפוי פולימרי מכל סוג ובמיוחד מסוג פרילן, למשטחים (סובסטרטיסם) ידוע היה ומן רב טרס הגשת הבקשה. גס אמצעי היישוס שלו כמפורט היטב בתביעה, ידוע היה. ומה אס כן תובעת המבקשת? את השימוש באותו ידע קודס לשס הגנה סביבתית על מראות אופטיות, שהן חלק מ-4021, מפני אדי חומצה.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בהקשר זה, טוענת המבקשת, כי הפרסומיס הקודמים אותם ציטטה המתנגדת אינס מתייחסים לשני רכיבים משמעותיים וחיונייס אלה המהוויס עיקר המצאתה דהיינו, רכיב המראה האופטית ורכיב אדי החומצה. על פי טענה זו, הרי שתביעה מספר 1 לא רק שאינה חמדנית היא אף מצמצמת את המונופול הנתבע, אף יותר מגה שלכאורה זכאית הייתה לדרוש. כל כך למה! על שוס שאס השימוש בפרילן או בפולימר בכלל לשס הגנה על רכיבים אופטיים רפלקטיביים מפני אדי חומצה לא היה ידוע, הרי שמה לי אס מותקן

הרכיב במתקן 4001 או בכל מתקן אחר תהא זו מערכת להנחיית טילים, או כל מקוס אחר

בו נחשפת מראה אופטית לסכנה סביבתית של אדי חומצה.

חלק ניכר מסיכומיה הקדישה המבקשת להבהיר שתי נקודות אלה, הבהרה המעלה לטענתה, מספר קשיים בטענות המתנגדת.

בעוד שהמתנגדת מנופפת בעוז בפרסומיס הקודמים המצייניס את השימוש בציפוי כדבר ידוע, את השימוש בפרילן ואופן יישומו כדבר ידוע, ובעובדה כי ציפוי כאמצעי הגנה סביבתי אף הוא מושכלת יסוד ידועה, טוענת המבקשת כי כל הידע הקודס אינו מתיחס לדרישת השקיפות המיוחדת שברכיב אופטי רפלקטיבי, וכי נזקי חומצה שוניס הם מנזקיס סביבתייס אחרים.

בעדות הממציא מטעס המבקשת, ניתן ביטוי לתהליך ההמצאה, כפי שבוצע על ידו. ראשית דבר, נתקלה המבקשת בעודף של מראות שניווקו בתהליך העבודה. בירור שעשתה גילה לה כי הסיבה נעוצה בשינוי רמות החומצה אליהן נחשפו המראות, ומכאן היא פנתה, לטענתה, למציאת פתרון לנזקי אדי חומצה אלה.

על פי תאור המבקשת ניסה הממציא פתרונות שוניס על מנת לפתור את הבעיה בדרך של המצאה חדשה, חלק מן הציפויים נכשל בבחינת עמידותו לחומצה וחלק אחר בבחינת תכונותיו האופטיות. אחד הפתרונות, שגס היה הראשון שצלח, הוא ציפוי פולימרי מסוג פרילן, המיושס בדרך האמורה בפירוט ובתביעות.

מעדות הממציא עולה כי תיאור זה אינו מדויק. אכן המבקשת ניסתה ציפויים שוניס בטרס פנתה אל פולימר הפרילן, אולם כל הציפויים אותס ניסתה היו ציפויים סטנדרטיים, המצויים כמוצרי מדף אצל ספקיות המראות שלה. לפי העדות, כל החומרים שנוסו כשלו במבחן החשיפה לחומצה, ומשכך לא נבדקה מידת השקיפות שלהם, כמשמרת התכונות האופטיות הנדרשות. בשלב וה, עלה במוחו של הממציא הרעיון לנסות לצפות את המראות בפרילן. את הוא הרעיון הוא שאב לטענתו מניסיונו בעבודה עס '/מעגלים שעוברים תהליכים קשים, למערכות צבאיות' לגביהס ידע שניתן לצפותס בפרילן.

אומר כבר עתה, כי שני היסודות עליהן מושתתת האמצאה לטענת המבקשת, דחיינו דרישת התכונות האופטיות לצד תכונת העמידות לחומצה, אינן מוצגות ככאלה למקרא הבקשה כולה. אכן התביעות צומצמו באופן שהן עוסקות בציפוי מראות בלבד ובהגנה עליהן מפני אדי חומצה בלבד, אולס בתיאור החסר של הידע הקודס, כפי שהוא מופיע

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפרק הרקע לאמצאה, מוצגות הבעיות באופן שהוא שונה במעט. מוצג בו הידע הקודס אודות פרילן ושימושו במערכות אלקטרוניות; ובתיאור הידע הקודם בציפוי מראות אופטיות, מופיעה הבעיה של רווחיס זעיריס (5808 81206 16סממנכ) המונעיס הגנה בפני סביבה אגרסיבית.

אמנס לאורך הפירוט מוזכריס לעיתיס אדי חומצה, אלא שבשוס מקוס שהוא לא מוזכר הבדל ביניהם ובין כל סביבה אגרסיבית אחרת. באשר לשימושים בפרילן, כאמור לא מוזכר כלל השימוש בו לציפוי גופים רפלקטיביים, ודאי שלא מוזכר ההבדל בין רפלקטיביות גרידא לרפלקטיביות אופטית.

חוסריס אלה נובעיס מן הסתס מהעובדה שהבקשה תוקנה, ושבתחילה נתבע בה היקף הגנה רחב בהרבה. בדבריס אלה כשלעצמס אין פסול, אלא שמשליכיס הס ישירות על נטל ההוכחה בתיק, כמו גס על דרך ניתוח האמצאה והתביעות והקשר ביניהן המחוייב על פי הוראות החוק.

כאשר הטענות בדבר ייחוד האמצאה נשענות על שני הבדליס משמעותייס בין הצרכיס אותס היא פותרת ובין הידע הקיים, והבדליסם אלה נטעניס במלוא עוצמתס רק כטענת הגנה בהתנגדות, הרי שמאליו יובן, כי נטל ההוכחה לא עובר במקרה וה מכתפי המבקשת אל כתפי בעלת דינה המתנגדת.

בענייננו, המתנגדת הוכיחה כי שימושיס בפרילן על מראות קיימיס היו וכי חיפוש חומר הפותר את בעיית הרוותחיס הזעירים (8ם0090 ₪66 1016מנכ) היה מעלה בתכתו את הפרילן ככזה. מכאן טוענת המבקשת את שהיה ראוי שיופיע בבקשת הפטנט עצמה, דהיינו שפרילן ידוע היה לציפוי מראות אולס לא מראות אופטיות, ושפרילן ידוע היה כציפוי ללא רווחיס העמיד בסביבה אגרסיבית, אלא שלא הרי סביבה אגרסיבית סתס כסביבה שהיא תולדה של אדי חומצה.

במצב דבריס זה, הרי שאין משמעות לשאלות הרווחות דרך קבע בהתנגדויות למתן פטנט בעניין ההבדל שבין נטל הבאת הראיה המונח על כתפי המתנגדת לבין נטל השכנוע הרוב\ על המבקשת. מבקשת הטוענת כטענת הגנה להבדל שבין חומצה ובין סביבה אגרסיבית אחרת, היא זו הצריכה להוכיח הבדל וּה. עליה להוכיח לא רק כי ההבדל קיים, אלא שהוא כל כך מובן מאליו עד שלא היה צריך לתארו בפרוטרוט בפירוט הבקשה.

באופן דומה, צריכה המבקשת ליתן הסבר כיצד זה לא הוזכר כי פרילן ידוע היה גם בציפוייס של משטחיס רפלקטיבייס, ושההבדל בין ציפוי וה לציפוי מראות אופטיות הוא כל כך משמעותי עד כי לא היה הוא מובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע.

בשלב וה אעיר הערה נוספת החשובה לעניינו. אכן, משתוקן הפירוט שוב הנוסח הקובע, הן לתביעות הפרה עתידיות והן לצורכי הליך התנגדות וה, הוא הנוסח המתוקן, אלא שהכליס הפרשנייס העומדיס לפירושו של נוסח וה, כולליס את כל המצוי בתיק הבקשה

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

והבחינה. ועל כן אין להתעלס מכך שהתביעה מסי 1 תבעה בראשיתה הגנה מפני כל סביבה אגרסיבית והיא צומצמה לסביבה הנובעת מקיוס אדי חומצה.

הערות אלה חשובות בעיקר לשס ההבנה כי צירופו של מסמך הידע הקודס בדמות פטנט אמריקאי 4225647 (להלן גם: פטנט 647), נעשה כדין וכמענה לטענות ההגנה של המבקשת.

בטרס אפנה להכריע בשאלה מה הצליחו הצדדיס להוכיח, ובמה כשלו, אומר כבר עתה כי תביעה מס' 1 כפי שהיא מנוסחת ועל פי החומר שעלה במהלך הדיון, אינה יכולה להשאר כפי שהיא, משוס שהיא תובעת הגנה שהיא רחבה יותר מזו המתוארת באמצאה.

במה דבריס אמוריס! בעובדה שהתביעה תובעת הגנה על ציפוי פולימרי מכל סוג שהוא,

המיושס על מראה אופטית של 01 בדרך האמורה של אידוי ופירוליוה.

בעדותו בפני העיד העד מטעס המבקשת כי חלק מן הפתרונות שהוצעו לו כמוצרי מדף על ידי יצרניות המראות הקבועות של המבקשת כללו גס פולימריסם. כמו כן הוא העיד כי לא ידוע לו דרך יישומס של פולימריס אלה אולס הוא אינו מוציא מכלל אפשרות כי הס יושמו בדרך של אידוי ופירוליוה, דרך שהיא מוכרת ומקובלת ביישום פולימריס על משטחים. משמעות הדבר היא כי לפחות חלק מהפתרונות הכלולים בתביעה מספר 1, המשתרעת למעשה על כל פולימר באשר הוא, ידועיס היו והיו בשימוש בפתרונות מדף אצל יצרניות המראות. מכל מקוס, גס אלה שאינס מצויים כפתרונות מדף, ודאי שנופלים הס לגדר המובן מאליו. הטענה לפיה החומריס שנוסו לא צלחו את מבחן החומצה, גם היא לא תועיל כנגד העובדה שתביעה מס' 1 חמדנית היא, משוס שהס מוכיחים לפחות לגבי אותס פולימריס שנוסו כי התביעה במלוא היקפה גס אינח יעילה.

לאחר שקבעתי ואת, הרי שדי היה בטענה כי התביעה חמדנית ואינה נובעת באופן סביר מן הפירוט כדי לקבל את ההתנגדות. אולס מכיוון שסמכותו של הרשם היא לקבל התנגדות כולה או מקצתה, ומכיוון שעיקר האמצאה נסוב סביב השימוש בפרילן, הרי שאבדוק את האמצאה כאילו הוגבלה בהגבלה שבתביעה התלויה 2, ואם ימצא כי אכן ראויה היא לפטנט בעניין זה, שוב ניתן יהיה לשקול לבטל את תביעה מסי 1 בלבד.

מכאן אבדוק האס הוכחו בפני שני הענייניס המייחדיס את הפרילן באמצאה זו, כענייניס שאינס מובניס מאליהס לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידע הקיים עובר להגשת הבקשה. דהיינו, האס לא היה גה מובן מאליו להשתמש בפרילן לציפוי מראות אופטיות לשימוש

1; והאם לא היה וה מובן מאליו כי ציפוי כאמור יהא יעיל גס בתנאים של אדי חומצה.

טענה בפני המבקשת כי הידע הקודס בעניין פרילן, היה מרחיק (עָ4/וג 8ת1מ640)) את בעל המקצוע מהמחשבה כי הוא בעל תכונת שקיפות המתאימה לרכיבים אופטיים. איני מקבל טענה זו. פטנט 647 האמור, אמנס מתיחס לאפשרות להשתמש בפרילן כחומר בולע אור, אולס הוא מציין מפורשות כי כדי להשיג תוצאה זו, יש להשתמש בעשייתו בחומריסם

נוספיס (עמודה 8 לפטנט מול שורות 1-3). משמעות הדברים היא כי הפרילן כשלעצמו הוא שקוף.

יתר על כן, עצס הכללת הפרילן בתביעתה הראשונה כאחד מני פולימריס רבים, מלמד כי אין שוס סיבה להפריד בין פולימריס שוניס בשאלת מידת שקיפותם. בעניין וּה, לא למותר לציין כי כפי האמור לעיל, יצרני המראות משתמשים דרך קבע בציפויי פולימריס שוניס. אמנס על פי עדות הממציא לא הגיעו הניסיונות בפולימריס אלה לשלב הניסוי האופטי, אולס בעדותו ציין העד מפורשות כי אותס יצרניס אינס יצרני ציפויים כי אס יצרניס המתמחים בייצור ציוד אופטי, כגון מראות ועדשות. חוקה עליהס כי בצפותס רכיבים מודעיס הס היטב לדרישת השקיפות של הציפוי.

לעניין וה הגס שיכול אני לקבל את הטענה לפיה ציפוי מראות אופטיות שונה הוא מציפוי שעוניס או מראות סולריות, הרי שלא מצאתי כל סיבה להניח כי משידוע שפולימריס מסוימיס עומדיס בדרישת השקיפות המתאימה לרכיבים אופטייס, שתהא סיבה כלשהי להניח שפרילן, אשר תכונת שקיפותו ידועה, יהא שונה מפולימרים שקופיס אחרים לעניין זה. ודאי שאיני סבור כי בעל מקצוע ממוצע ירתע מהשימוש בו או לפחות מניסויו

כמתאים לציפוי מראות אופטיות, ובכלל זה לשסם שימוש ב-4001/.

לא מצאתי בעדויות ובחומר שבפני כל סיבה שהיא שבגינה היה נמנע בעל מקצוע ממוצע, היודע כי ניתן להשתמש בפולימריס בשיטת יישום של אידוי ופירוליזה לצורך אופטי, מלהשתמש בפרילן באותו האופן.

משכך, שוב נותר לבדוק האס יכול היה אותו בעל מקצוע ממוצע להבין כי ציפוי כאמור מתאיס גס לסביבת עבודה של אדי חומצה.

אפתח ואומר כי על המבקשת היה מוטל הנטל להוכיח כי אדי חומצה שוניס הס מכל סביבה אגרסיבית אחרת. יתר על כן, מכיוון שבקשת הפטנט אינה מדגישה הבדל זה, הרי שעל מנת שתביעותיה יעמדו בתנאי לפיו הן נובעות באופן סביר מפירוט הבקשה, היה עליה להוכיח כי הדבר מובן מאליו. אולס המבקשת כשלה בהוכחת נקודה זו. לא רק שהיא לא הוכיחה הבדל וּה, הרי שהיא טענה מפורשות כי לצורך הבנת סביבתה הייחודית של חומצה נדרשת מומחיות נפרדת. כך תקפה היא את המומחה מטעס המתנגדת בחקירתו הנגדית ובסיכומים, והוכיחה כי אין הוא מודע לא להגדרות חומצה ובעיותיה ולא למשמעות השונה שיש לסביבות חומצה שונות.

אס המומחה לא ידע, הרי שבעל מקצוע ממוצע גס הוא לא ידע, ומשכך צריכה הייתה הבקשה, ללמד אותו מהן ההשלכות של סביבה חומצית ובמה היא נבדלת מסביבה אגרסיבית גרידא.

אולס גם מעבר לכך, איני סבור כי בעל מקצוע ממוצע המודע להבדל שבין סביבה אגרסיבית ובין סביבת אדי חומצה, לא יכול היה למצוא שפרילן, חומר הידוע ביכולתו לעמוד בסביבה אגרסיבית יעמוד גס בתנאיס הנובעיס מאדי חומצה.

שילובה של מסקנה וו, במסקנה לפיה ניתן היה לדעת שפרילן מתאיס לשימוש במראות אופטיות מוביל להכרעה כי האמצאה בנוסת הנוכחי מובנת היא מאליה, ולמעשה בכך די כדי לקבוע כי אין היא כשירת פטנט.

מעבר לדרוש אוסיף כי אפילו לא יכול היה בעל מקצוע ממוצע לדעת שפרילן יעמוד גם בתנאיס של סביבת אדי חומצה, הרי שהאמצאה נעדרת התקדמות המצאתית. וזאת מהטעס אותו אפרט להלן.

כאמור, בעל מקצוע ממוצע יכול היה לדעת שפרילן מתאים לציפוי מראות אופטיות בסביבת עבודה רגילה או אפילו אגרסיבית גרידא. כפי שטענה המבקשת וגם העיד העד מטעמה, סביבת העבודה הרגילה של ]02 אינה כזו הרוויה אדי חומצה. בעיית אדי החומצה התגלתה בשלב מאוחר אצל חלק מלקוחותיה בשל שינוי בדפוסי עבודתס.

נמצאנו למדים אם כן, כי במצב הידע שקייס היה עובר לבקשה, יכול היה בעל מקצוע הנדרש לציפוי מראות לשס עבודה בסביבה אגרסיבית נטולת אדי חומצה להגיע לפתרון המוצע של ציפוי מראות בפרילן. על פי התביעה שבפני, גילתה המבקשת תכונה נוספת של הציפוי לפיה הציפוי טוב גס בסביבת עבודה חומצית. גילוי של יתרון נוסף בשיטה שהיא מובנת מאליה גס ללא ידיעת אותו יתרון, אינה הופכת אמצאה לכשירת פטנט.

בתי המשפט באנגליה פסקו בשורה ארוכה של פסקי דין, כי אס אלמנטהוא מובן מאליו (פטסנעטס) למטרה אחת, הרי הוא מובן מאליו לכל המטרות ללא כל חשיבות לשאלה האם יש מטרה כלשהי לגביה הוא אינו מובן מאליו. בולט במיוחד עניין וה, פסק הדין בעניין 307 320 [1989] (18) 117 גזאאפגאתם .צ .00 א114115. אותו עניין עסק במקרה דומה לוה שבפנינו. הפטנט שנדון שס עסק בציפוי פקקי שעס בחומר מסוים (ע?1). לא היתה מחלוקת כי טרס הגשת הבקשה לפטנט היה ידוע לכל בעל מקצוע כי ציפוי הפקק באותו חומר, מקל על החדרת הפקק לבקבוק. ידע וה לא היווה תמריצ להשתמש בציפוי והציפוי לא הצליח מסחרית.

התובעים, בעלי הפטנט, טענו כי הס אלה שגילו כי ציפוי הפקק באותו חומר מקל לא רק על החדרת הפקק כי אס על חליצת הפקק. כנהוג ניסו הס להוכיח את ההתקדמות ההמצאתית על ידי המבחן העקיף של הצלחה מסחרית. ואכן הצליחו להוכיח כי הציפוי לא הצליח מהבחינה המסחרית טרס להגשת בקשת הפטנט, אולם התגלית שלהם היא שהפכה את ההמצאתם להצלחה מסחרית, ותבעו פטנט על פקק הנחל באופו אוטומטי הודות לתכונה צו.

4. ביהמייש של הערכאה הנמוכה (?) קבע (השופט 18008), כי מרגע שידוע העיקרון של ציפוי הפקק בחומר 2117 אין התקדמות המצאתית בהמצאה של התובעיס אפילו אם גילו כי יש לאותו ציפוי יתרון בלתי צפוי ולא ידוע. ובלשונו של ביחמייש:

ובהמשך:

6. לאור דברים אלה יובן, כי גם אילו היה וה מובן מאליו שציפוי הפרילן נושא בחובו את יתרון העמידות באדי חומצה, עצם העובדה כי יישומו בדרך המתוארת בתביעה על מראות אופטיות בשימוש ל 4021 הייתה מובנת מאליה טרס התעוררות בעיית החומצה, הרי שתגלית זו אינה הופכת את השיטה הידועה לאמצאה כשירת פטנט.

7. לאור דברים אלה אני קובע כי ההמצאה שבבקשה נעדרת התקדמות המצאתית ומקבל את ההתנגדות.

8. המבקשת שלס המתנגדת הוצאות בקשה זו ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 65,000 ש"ח, בצירוף מע"מ.

ניתן בירושלים ביוס | 27 מרצ, 2011 כ״ה אדר ב, תשעייא