סימן מסחר 146483

ההחלטה:

רשום הפטנטיס, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' הפוסק בקניין רוחני, נח שלו שלומוביצ בענין התנגדות לרישום סימן מסחר מספר 146483, "ד5\ ושסאם |" (לא מעוצב)

המבקשת: .5.8 ,א הזאה ץז

ע"י ב"כ וולף, ברגמן וגולר עורכי פטנטים

המתנגדת : 0 31011) [601168גת 5%

ע"י ב"כ זליגסון, גבריאלי לויט ושות'

ה ח ל ט ה

א. העובדות

ביוס 5 בפברואר 2001 הגישה המבקשת, חברת .5.8 15% ת, מספרד בקשה לרישום סימן מסחר דנן מספר 146483. הסימן הוא סימן לא מעוצב, המכיל את המילה "ךא זעסצת.]". הבקשה הנדונה הוגשה בסוג 5 לגבי חומרי חבישה, במיוחד גזות, תחבושות, אגדיס, אספלניות דביקות וצמר גפןו לשימוש רפואי, חומרים למילוי שינייס ותבניות דנטליות.

הבקשה קובלה ופורסמה להתנגדויות ביוס 30 בנובמבר 2001. ביוס 27 לפברואר 2002 הוגשה הודעת התנגדות מטעס המתנגדת אשר מקוס מושבה בגרמניה, וביוס 25 לאפריל 2 הוגשה הרצאת הטענות מטעמה. הרצאת הטענות מטעם המבקשת הוגשה ביוס 21 לנובמבר 2002.

ראיות המתנגדת הוגשו ביוס 27 לאפריל 2003 וכללו את תצהירו של מנהל השיווק הבינלאומי של המתנגדת, מר ואִסחְַתַשש1.6 6א31. ראיות המבקשת הוגשו ביוס 23 לאוקטובר 2003, וכללו תצהיר של מר 02011 10חסזת\, מנהל המבקשת. ביוס 29 בפברואר 4 הוגשו ראיות בתשובה מטעס המתנגדת בצורת תצהיר משלים של מר

ביוס 30 לאוגוסט 2004 הוגשה בקשה לאישור הסדר דיוני, במסגרתו הסכימו הצדדים לוותר על חקירות המצהירים, בתיק זה, ולהסתפק בהגשת סיכומיס וסיכומיס בתשובה וזאת במועד קצוב ומוסכס.

ההסדר הדיוני דנן, אושר על ידי כב' רשם סימני המסחר, ד"ר מאיר נועם, ביוס 8 לספטמבר 2004, ובהתאם אליו הגישו הצדדיס את סיכומיהם, ביוס 31 לאוקטובר 2004. המבקשת הגישה סיכומי תשובה ביוס 16 לינואר 2005, ואילו המתנגדת הגישה סיכומי תשובה ביוס 17 לינואר 2005. בהתאסם להסדר זה, ניתנת בוּאת החלטה על פי החומר המצוי בתיק.

ב. עיקרי טענות המתנגדת

המתנגדת, חברה גרמנית בשס 1402 .00 :8 011 601681 א251, היא בעלת הזכויות בסימן מסחר הרשום בישראל, מספר 30597, "1.01.51" (לא מעוצב), ובעלת זכויות, לטענתה, בסימן וה ברחבי העולס. סימן אה רשום בישראל עבור איספלניות רפואיות וכירורגיות, תחבושות פצעים וחומרי חבישה.

המתנגדת טוענת למוניטין רב בסימנה זה, המפורסם באר ובעולס, והציגה במסגרת ראיותיה טבלת מכירות הכוללת נתוניסם משנת 1997 ועד 2001 ובה מפורטות מכירות בסכומיס של עשרות אלפיס (מהטבלה לא ברור באיוּה מטבע מדובר).

המתנגדת טוענת כי סימנה זה הינו "סימן מסחר מוכר היטב" כמשמעותו בפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב - 1972 (להלן "פקודת סימני המסחר"). בהתאם לזאת, גורסת המתנגדת, כי הסימן המבוקש פסול לרישום על פי סעיף 14(11) לפקודת סימני המסחר.

המתנגדת טוענת עוד, כי סימנה של המבקשת דומה עד כדי להטעות לסימנה. המתנגדת מוסיפה וטוענת כי יש להשוות את הסימניס בשלמותם, ואין לפרקס לצורך השוואה זו.

המתנגדת בוחנת את מבחן הצליל ולפיו ההברה 21.51 בסוף שני הסימניס זהה, לפניה מופיעה ההברה )6 בשני הסימניס, ושניהס מתחיליס באות .1. לגבי מבחן הצליל טוענת המתנגדת, כי את סימנה, ‏ 0221.4571א1.11, יבטאו בארצ - לקופלסט ואילו את סימן המבקשת, 45717 0221א.1, יבטאו באר\ - לנופלסט. המתנגדת טוענת כי הטובין בחלקס זהיס ובחלקס מאותו הגדר בסימן המבקשת ובסימנה. המתנגדת טוענת עוד, כי קייס דמיון ויזואלי בין שני הסימניס, וגס מבחינת "יתר נסיבות העניין" קייס דמיון מטעה בין שני הסימניס וזאת, בין היתר, מאחר שסימן המתנגדת רשום עוד משנת 1969. בהתאם לכל הנאמר לעיל, המתנגדת טוענת בתיק שלפני, כי סימן המבקשת פסול לרישום לפי

סעיפים 8 ו-9(11) לפקודת סימני המסחר.

לפי טענתה של המתנגדת, ברישום סימן המבקשת יהיה משום גזילת המוניטין של סימן המתנגדת ופגיעה בתקנת הציבור בהתאם לסעיף 5(11) לפקודת סימני המסחר. הפגיעה

הנטענת היא במוניטין המתנגדת בסימנה, מוניטין אשר,לטענתה, נבנה משך שלושה עשוריס.

1. המתנגדת טענה עוד, כי על פי סעיף 6(11) לפקודת סימני המסחר, יהיה ברישום הסימן המבוקש משוס הטעיית הציבור ועידוד תחרות בלתי הוגנת במסחר. לעניין סכנת ההטעיה המתנגדת מבקשת להביא לעזרה את הזיכרון האנושי הבלתי מושלס ואת העובדה שמי שנזקק למוצריס אלו לא יראה אותס זה בצד זה, אלא בנפרד. בבחינת סכנת ההטעייה המתנגדת טוענת כי אין לבחון את השימוש בפועל שנעשה על ידי המבקשת אלא להשוות את פרטת הסחורות בבקשתה.

2. בתגובה לטענת המבקשת על כי המילה "21.57 משותפת בין שני הסימניס וכי מילה זו כלולה בסימני מסחר רבים, המתנגדת טוענת כי מדובר בסך הכל בארבעה סימני מסחר רשומיס בישראל הכולליס מילה ‏ זו: ‏ "57 1ת50א ,"ד זג צ. 1 5",

"ד5ג. ןק צכאהג ,"קד .ז". המתנגדת טוענת כי ארבעה סימניס אלו אינס דומיס זה לאה ואף לא לסימן המתנגדת.

מעבר לכך טוענת המתנגדת כי טענתה של המבקשת על "מילוניותה" של המילה 51\. זק המשותפת, אין בה כדי לגרוס לכך שזכויותיה במילה זו לא יתקיימו. מעבר לכך, טוענת המתנגדת כי לאף אחת מתחיליות הסימניס המשוויס אין משמעות, ולכן הדמיון הרב בין התחיליות, הוא ה שצריך להכריע.

4. המתנגדת טוענת כי בשימוש בסימן הנטען על ידי המבקשת אין כדי לתת גושפנקא לרישום סימן הדומה עד כדי להטעות לסימן המתנגדת. לעניין אה טוענת המתנגדת כי לפי הרשום בפרטת הסחורות של סימן המבקשת חומרי החבישה, הגזות, האגדים, האיספלניות וצמר הגפן הנכלליס בה ייקנו ע"י הציבור הרחב בכל בית מרקחת. תחבושות הס מוצרי מדף, והלקוחות עלולים לטעות בשל הדמיון הרב בין הסימניסם.

5. בתגובה לטענת המבקשת כי התנגדויות בחו"ל על בסיס דומה נדחו, המתנגדת טוענת כי החלטות שיפוטיות בחו"ל אין בהן כדי להשפיע על ההחלטה בהתנגדות באר, שכן אלו הן בגדר "תבלין לתבשיל קיים",אחר שהסימן המבוקש, לטענת המתנגדת, פסול לרישום בארצ אין להוסיף את אותו "תבלין" לתבשיל שאינו קיים, כדבריה.

ג. עיקרי טענות המבקשת

6. המבקשת טוענת כי הסימן "1.01.51 רשום במדינות רבות ברחבי העולס, לרבות בגרמניה, מקוס מושב המתנגדת. למבקשת מוניטין רב בסימנה מכח הרישום ומכח שימוש בסימן מזה כחמש עשרה שנים.

המבקשת טוענת כי חלק הסימן ‏ 21.57 משותף בכעשריס סימני מסחר רשומיס בארצ בסוג 5, וכי מילה זו חסרת אופי מבחין בכל הנוגע למוצריס מסוג זה.

המבקשת טוענת עוד כי לעובדה שסימן המתנגדת רשום באר החל משנת 1969 אין קשר להגדרתו כסימן מוכר היטב ואין לכך השלכה על מידת הקרבה בין הסימנים.

המבקשת מאשרת כי המוצריס נמצאיס באותו הגדר, אך הס אינס לדעתה מוצרים והים. סימן המתנגדת נועד, לטענת המבקשת, לסמן סרט נדבק המשמש להגנה ולכיסוי של אגד, העשוי מחומר קשיח, וסימנה נועד לסמן תחבושת העשויה מחומר אלסטי.

מעבר לכך, טוענת המבקשת כי מוצרה, הנושא את הסימן המבוקש, מיועד לאיחוי שבריס ולכן הוא נמצא בשימוש אורטופדים, שהס בעלי מקצוע מיומניס. כמו כן, טוענת המבקשת שקיימיס הבדליס מהותייס במראה המוצרים, ובייעודס ולא קיימת אפשרות להטעייה. למשתמשיס במוצרי המבקשת אין שיקול דעת לגבי בחירתם, שכן הצוות הרפואי הוא זה שמחליט באיזה מוצר להשתמש על מנת לטפל בנקע/שבר שנגרס להס. מוצרי המבקשת אינס מוצרי מדף, ואינס נמכריס בחנויות כלבו, אלא בבתי מרקחת.

המבקשת טוענת, כי עצס העובדה שלשכת סימני המסחר לא ציטטה את סימן המסחר של המתנגדת כנגד בקשת המבקשת מדברת בעד עצמה.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי לאור חומר הראיות של המתנגדת לא ניתן להגיע למסקנה כי סימנה מוכר היטב. לטענתה, אף לא אחד מהמבחנים לקיומו של סימן מסחר מוכר היטב מתקייס בסימנה של המתנגדת. סימן המתנגדת הוא סימן רגיל בו מתקייס בישראל שימוש זעוס בלבד.

עוד טוענת המבקשת כי המילה 21.51 היא מילה "מילונית" דהיינו שיש לה מובן, וככזו מצויה היא בנחלת הכלל. המבקשת מביאה דוגמאות לעשרות סימני מסחר הכולליס מילים או תחיליות והות בתחוס של תכשירי רוקחות. כמו כן, טוענת המבקשת כי המילה 7 נמצאת בכ-20 סימני מסחר שונים, בניגוד לטענת המתנגדת שהביאה בסיכומיה רק ארבעה סימני מסחר המכילים את המילה דנן.

לעניין ההשוואה גורסת המבקשת כי 1.02 אינו דומה ל-1.511902 לא מבחינת המראה, לא מבחינת הצליל (לנו לעומת לויקו) ולא על פי השכל הישר.

המבקשת טוענת כי הוכיחה שלא אירעו מקרי הטעייה בפועל בין סימן המסחר שלה, ובין סימן המתנגדת, וכי לעניין שאלת ההטעיה יש לבחון את הסימניס בהס נעשה שימוש ולא

את הטובין כפי שמופיעים בנוסח הפרטה. מחד, במוצרי ‏ 1.01.85 מדובר בתחבושת אלסטית המשמשת לקיבוע שברים ונקעים, ומאידך מוצרי ₪401.51 ] הס סרטיס רפואייס דביקיס. מדובר במוצריס שוניס, אשר אינס מתחריס זה בזה, וקייס שוני במראם, בגודלס, בחומריס מהס הס עשוייס וכן באריזותיהס. המוצריס משווקיס בצית לשונית, ואילו הסימן השני

מכיל את האות "ק" שהיא אות הנהגית בחיך.

2. אורך החיתוך - מדובר בשתי קבוצות: העיצורים הפוצציס והעיצורים החוככיס. כאשר העיצור הפוצץ הוא עיצור אשר נוצר על ידי עצירתו של האוויר בבסיס החיתוך, ופריצתו החוצה לאחר מכן בבת אחת, כמעין פיצוץ - כמו בעיצורים "ב,ט,כ,ת". עיצור חוכך הוא עיצור אשר האוויר עובר דרך בסיס החיתוך ע"י חיכוך - כמו העיצורים - "ס, ש,ב,פ".

במקרה שלנו הסימן הראשון מכיל את האות "נ" - עיצור חוכך, והסימן השני מכיל את האות "ק" שהוא עיצור פוצץ.

3. קוליות העיצור - גם פה מדובר בשתי קבוצות: קבוצת העיצורים הקוליים, וקבוצת העיצורים האטומיס. הקבוצה הראשונה קבוצת העיצורים הקוליים מכילה עיצורים אשר בשעת הגייתם מיתרי הקול רועדים. בין העיצורים הללו ניתן להבחין באותיות "מ,ע,ז,ד,י,ר,ג,ו,ל,ב,נ". קבוצה שנייה של העיצורים האטומיס מכילה עיצורים אשר בהגייתם מיתרי הקול אינם משתתפים - כל שאר האותיות. במקרה שלנו הסימן הראשון מכיל את האות "נ" - עיצור קולי, והסימן השני מכיל את

האות "ק" שהוא עיצור אטום.

סיכום דברים הוא כי העיצורים "נ" ו-"ק" הנמצאים בשני הסימנים, הסימן המבוקש לרישום וסימן המתנגדת, שונים בעצם הגייתם בכל שלושת הפרמטרים, אשר הוצגו לעיל. כאמור העיצור "נ" = לשוני, חוכך וקולי, לעומת העיצור "ק" שהוא חיכי, פוצץ ואטום.

עניין נוסף אשר מוסיף להבדלים בין הסימנים הוא העובדה, כי מדובר בשני סימנים, שהדגש המשקלי שלו הוא על תחילת המילה, מדובר בהדגשים למרעיים, (לָנו ו-לוּקו). עניין זה, בין היתר, הופך את ההבדלים ההגייתיים אשר דנתי בהם לעיל למשמעותייש ביותר. מצטרפות לכך העובדות שאדון בהן להלן, שרוב הדגש, מבחינת תשומת הלב של הצרכן הרלוונטי מתמקד בלאו הכי על תחילת הסימן ולא על סופו, ושהמילה פלסט, סופיות הסימנים, היא מילה שיש בה משוס התיאור לטובין המדוברים.

ודוק, צירוף של פרטים אלו אינו בחינת מרכיבי הסימן כשלחוד. פרטים אלו, אך מסביר כי מבחן הצליל של הסימנים בכללותם ילמד כי הם אינם סימנים דומים, למרות הימצאות של פרטים דמיון ביניהם.

בהתאם לזאת, אני קובע כי על פי מבחן הצליל, מדובר בסימנים שסיכוי הטעייה והבלבול ביניהם קטן.

לאור העובדה כי מוצרי המבקשת הם מוצרים אשר נרכש באמצעות רוקח בבית מרקחת, או דרך קניונים של בתי חולים, הרי להבדל הצלילי יש משמעות רבה יותר מאשר להבדל במראה, אשר בו נדון להלן.

מבחן המראה

1. שני הסימנים הנדוניס, סימן המתנגדת, סימן רשום מספר 30597, וסימן המבקשת בבקשה לרישום סימן מסחר מספר 146483, אינם מעוצבים ומופיעים ב-1.66615 106%

ברישומם, מה שמאפשר לבעלי הסימן למעשה את כל הצורות האפשריות של שימוש בהאות הסימנים (כל עיצוב אשר עולה על דעתם).

2. מדובר בסימנים בעלי 9 אותיות ו-10 אותיות, כאשר כבר נקבע בעבר, כי לתחילית הסימן השונה משמעות רבה יותר בעיני הצרכנים ("1.6₪%0" לעומת "0ם1.6") מאשר המשך הסימנים. ר' לעניין אה החלטת רשם סימני המסחר מיוס 25 אפריל, 2004]01ע146

פד זנ' 1.7 135 68000 א, התנגדות לרישום סימן מסחר מספר 124969, בעמוד 6 להחלטה.

3. ההשוואה במראה הסימנים לוקחת בחשבון כי מדובר בסימניס המתחיליות באותיות "1.6" ושהשוני היחיד במראה שלו הוא למעשה האותיות "סאט", לעומת "סם" בסימן המבוקש לרישום. יש כמובן, לזכור, כי ההסתכלות היא תמיד כמכלול ואף פעס אין לחלק סימנים לחלקים ולהשוות אך ורק את החלקים השונים. למרות זאת בחינת המראה ותשומת לב הלקוח הרלוונטי דווקא לחלק הראשון של הסימנים, הרי שהשוני בחלק זה, משמעותי הוא. 4 לעומת 5 אותיות, והאותיות "א11" בסימן המתנגדת, השונות כל כך

מהאות "םמ" בסימן המבקשת. גם אס יתכנו מספר מקרי הטעייה עקב המראה של הסימנים שיש בו גם מן הדמיון, הרי שמקרי אלו יהיו היוצאים מן הכלל. מקרי אלו יהיו מעטים גם עקב כל שאר הפרמטרים שנבחנו וייבחנו בהמשך, והמוריד על סיכויי הטעייה נמוכים.

מחומר הראיות שבתיק אני מתרשם, כי בשימוש בפועל שנעשה בשני הסימנים על פני הטובין המסומנים על ידיהם, אין מעט ניסיון של המבקשת 'לרכב' על מוניטין המתנגדת.

לשאלה זו אצטרך לדון בנושא החוזי (קט 60261 בלעצ) הנוגע בעיקר לעילת גניבת העין מכוח

חוק עוולות מסחריות, אך הוכנס על ידי פסיקת בית המשפט העליון כפרמטר גם בהליכי התנגדות, כפי שלהלן יוסבר.

חוזי (בלעז: ק260)), שאלת תום הלב של המבקשת ותחרות לא הוגנת

5. בראשית דברים לעניין זה ולשם הבהרה, יש לומר: מבחן ה של החוזי הוא אינו חלק ממבחן המראה של הסימנים, לעניין הדמיון ביניהם, שהדימיון נבדק על פי הדרך בה

הס נרשמו. יישום מבחן החוצי נועד על מנת לעזור בקביעה אם רישום סימן המבוקש לרישום יעודד תחרות לא הוגנת במסחר, ככל שהדברים אמורים בנסיבות מקרה זה.

בפסק דין בקרדי, ע"א 6181/96 יגאל קרדי נ' 1111660 חמה קט 60:8 8687061, פ"ד נב(3), 276 ,עמ' 282-283, (להלן :"פרשת בקרדי"), נקבע על ידי כבוד השופט אנגלרד כי תום הלב ייבחן כאשר עולה שאלה של תחרות לא הוגנת, כפי שקורה במקרה דנן:

"מעבר לנדרש אוסיןף כי גם אם קיומה של תחרות בלתי הוגנת יבדק באמצעות מבחן העזר של תום לב, הרי שמדובר במבחן אובייקטיבי של תום לב, שהרי רמת ההתנהגות הנדרשת על פי דיני התחרות הבלתי הוגנת צריכה להיקבע על פי סטנדרטים ערכיים ראויים של החברה ולא על פי האמונה הסובייקטיבית בדבר יושר והגינות של המבקש לדשום סימן מסחר. ההלכה, לפיה תום לב בליני חוזים (סעיפיס 12ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973) הוא מבחן אובייקטיבי, *פה (ם לסוגיית התחרות הבלתי הוגנת. בענין תום הלב בדיני חוזים ראה למשל ד"נ 22/82 בית *ולס בע"מ נ' רביב משה ושות' בע"מ ואח', פ "ד מו(441 (1 ובג"צ 59/80 שירותי תחבורה באר שבע נ' בית הדין האדצי לעבודה, פ"ד לה(1) 828."

מהו חוזי? בשימוש במילה חוזי, הכוונה היא לצורת המבנה או האריזה העוטפת את טובין המסומנים. במקרה בו הסימנים אינם מעוצבים, מדובר גם על האופן בו נעשה שימוש בסימני המסחר, בצורת של האותיות כחלק מהמכלול של האריזה השלמה, בצבע האריזה וביחסי הגומלין בין האריזה לסימן המסחר ועוד כנה וכנה פרמטרים שנבחנים כאשר מחליטים לארוז טובין באריזה זו או אחרת. פרמטרים אלו מוכתבים על ידי אנשי השיווק והפרסום של המוצרים כדי להשיג מטרות כגון לצוד את עיני הלקוחות, וזאת על ידי צבעים מיוחדים למשל, או צורה מעניינת של האריזה. מטרה נוספת יכולה להיות העברת מסר כגון מסר של טוהר, ונקיון עבור חומרי נקיון והיגיינה, למשל. להסבר נוסף על חוזי והשפעתו בקביעת עילת גניבת העין ראה גם רע"א 1400/97 פיקנטי תעשיות מזון (ישראל) בע"מ נ' אוסם תעשיות מזון בע"מ, פ"ד ,נא(1), 310; ע"א 395/88 חברת אורלי ש. (1985) בע"מ נ' חברת דנדי תעשיות מזון בע"מ, פ"ד מה (4) 37; א.ח. זליגסון, דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם, הוצאת שוקן/ירושלים ותל אביב, תשל"ג, בעמ' 125.

כמובן, לשאלה החוזי מניעים פרסומיים ופסיכולוגיים רלוונטיים, וברורה ההשפעה שיש לחוזי הטובין כפי שהם מוצגים על פני מדפים (אם הם נמצאים שם) על הלקוחות הרלוונטיים, בנוסף או במקביל להשפעה שיש לסימן המסחר. החוזי של הטובין יכול לאפשר לנו כגורם המכריע בנושא רישום הסימנים מה הייתה כוונת הצדדים, כאשר יצאו עם המוצר לשוק. כך למשל: כאשר ישנו גורם אחד בשוק אשר הוא בעל נתח שוק רחב, קיימת נטייה לחקות את חוזי הטובין שלו (כגון בצבעים או בצורת האריזה) על מנת למשוך את קהל הלקוחות המכיר את מוצרי הגורם השולט בשוק. ניסיון כזה שהוא ניסיון

ל"רכיבה על המוניטין" יכול להיות מוכח בראיות חיצוניות למוצרים כגון ניסיונות לעבוד בצורת שיווק דומה לאותו גורם החולש על השוק, בניסיונות לפרסום בעיתונים או בכלי התקשורת בצורה דומה, אך גם יכול להיות מוכח על ידי הצגת הטובין כפי שהם מופיעים בשוק.

במקרה דנן, הוצגו בפני בראיות, הטובין כפי שהם מופיעים בשוק (ראה נספח 5 לתצהיר מר 02011, מנהל אצל המבקשת). מוצרי המבקשת מופיעים באריזה לבנה ובמבט מהיר

וראשוני, העין נמשכת אל הסימן המסחרי שהוא הבולט ביותר מבחינת גודלו, ועובי האותיות, נמצא במרכז האריזה, ומופיע בצבע כחול על רקע של פס ירוק, סימן המסחר כתוב באותיות לועזיות גדולות, הגוון המרכזי השליט מבחינת חוזי המוצר הוא ללא ספק כחול כאשר הרקע הוא לבן. מוצרי המתנגדת כפי שהוצגו בפני הס באריזה לבנה, כאשר הכיתוב הוא אדום. גם פה העין נמשכת אל סימן המסחר הבולט במיוחד מבחינת גודלו יחסית לשאר הכיתוב על האריזה הכתוב באותיות

לועזיות קטנות בעיקר (כתוב - ז185ק1.60%0). שם החברה המתנגדת, 1601681 צ351, מופיע מתחתיו באותיות גדולות קצת פחות. זה מוסיף לבידול חוזי הטובין, כמו כן, מופיע על פני האריזה איור של הטובין, גליל דבק רפואי המשמש להדבקת תחבושות למשל.

איני רואה סיכוי רב, כי הלקוחות יתבלבלו בין המוצרים, בין היתר, עקב החוזי השונה שלהם. בד"כ ניתן לזהות ניסיון להיבנות על המוניטין של מתחרה בשוק כשקיים חיקוי של הגופן, של הגוון או אף במיקום סימן המסחר על גבי הטובין. כמו כן, ניתן להבחין מקרי אלו על פי נסיון לחקות צורה של סימן מסחר או צורה של אריזה, אם היא מיוחדת ולא פונקציונלית. במקרה דנן, לא מצאתי אף אחד מאלה, ואף לא ניסיונות אחריס לחקות את מוצרי המתנגדת במטרה להבנות, ולו במעט, משמה הטוב, בעיני הלקוחות הרלוונטיים.

לא ראיתי בחומר הראיות ניסיון כלשהו להעתקת מוצרי המתנגדת. גם ראיות על הטעייה בפועל לא הובאו במסגרת תיק זה.

לאור כל ואת אני קובע, כי המבקשת התנהלה בתום לב. כפי שכבר צוין, הרי לשאלה זו השפעה רבה גם בשאלת התחרות הבלתי הוגנת. ועל כן אני דוחה את טענת המתנגדת על תחרות בלתי הוגנת מצד המבקשת.

אדרבא, תחרות היא ממש מת אפ של כל שוק חופשי וכאשר היא מתקיימת בצורה הוגנת הרי שהכל מרוויחים מכך. ראה דבריו של כב' השופט חשין בע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי נ' אס.בי.סי. פרסום, פ"ד נה(3), 933 ,עמ' 949-950, בהכריעו בטענת גניבת העין אשר טענו בעלי ירחון "משפחה", מצד אנשי ירחון "משפחה טובה" המתחרה, שס נטען על חשש לטעויות אפשריות:

"הציבור אינו עולס -גולסם, והקודאים עיתונות יודעים כי אותה מלה עצמה *כולה שתתאד מוצריס שונים באותו ענף. וגם אם אמדנו שיש חשש -מה לטעות, נטילת סיכון זה ראויה ולו למען התחדות החופשית וחופש העיסוק של הכלק; שהיחיד לא יפקיע לעצמו מן הציבוד ומן המתחרים מלה או שס אך בשס אותו חשש מסויים להטעייה." [ההדגשה אינה במקור, נ.ש.]

2. מבחן סוג הסחורות וסוג הלקוחות

על פי מבחן והנבדוק מהו קהל היעד לאותם מוצרים, הטובין, שהסימנים מופיעים על גביהן. לעניין זה אנו נזדקקים לבירור אם מדובר באותו הגדר טובין בשני הסימנים, כאשר הגדר הטובין אהה לא מחייב להשתמש באותם טובין במדויק, אלא שיהיה קשר בלבד בין הטובין בשני סימני המסחר. בהחלטת כב' רשום סימני המסחר בעניין אנדרי

קוטיק נ' 66ווז143, התנגדות לרישום סימן מסחר 124079, מיוס 20 לפברואר 2005,

בעמ' 7 להחלטה נקבע, כי:

"טובין אכן לא חייבים להיות מאותו הסוג על מנת שייכנסו באותו ההגדרה, אך [יש לוודא] כי הטובין בהן נבחנת אותה הטעייה לא היו שונים במהותם."

על מנת לקבוע כי מדובר באותו הגדר, הטובין הנבחנים לא צריכים להיות שונים במהותם. הס צריכים לשמש למטרות קרובות ולהיות משווקים בצינורות שיווק זהים. כאשר לקוח פוטנציאלי רואה את הטובין ומבלבל, וחושב כי הסחורה היא מאת המתנגדת, אם הסימנים יחשבו מאותו הגדר. כבר נקבע בעבר, כי השאלה אם טובין מצוייס באותו הגדר תיעשה בצורה מצמצמת, ואת על מנת שלא להרחיב יתר על המידה את הזכות "המונופוליסטית" של בעל סימן מסחר רשום, (ראה פס"ד מנהטן, ע"א 352/69 חברת מנהטן נ' המגפר בע"מ, פד"י כג(2), 373; פס"ד אורלוגד, בג"צ 476/82 אורלוגד בע"מ נ' רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר, פד"י לט(2), 148), אולם כידוע גישה מצמצמת זו מותנה בפרשת בקרדי, שם נאמר כי יש לעיין שנית בעמדה זו.

לאור המבחנים אשר פורטו לעיל, אני קובע כי מדובר בסימנים מאותו הגדר. שני הסימנים באו לציין טובין כגון תחבושות ואגדיס דביקים, בסוג 5, ואשר בלא ספק מתקיים קשר ביניהם.

חשוב לציין, כי מבחן וה עוסק לא רק בדמיון של הטובין שאותם נועדו הסימנים לסמן, אלא אף בהשפעה שיש לעובדה שהסימנים מציינים טובין מאותו הגדר, על סכנת ההטעייה (ראה פרשת טבע -טיבולי בפסקה 13 להחלטת כב' השופט גרוניס). למשל, במקריס בהס מדובר בקניית מוצרים אשר עלותם גבוהה או כאשר השירותים המסופקים חשובים מה למקבלי השירות, הרי שאלו ייטו לבחון שירותים או טובין אלו בשבע

עיניים, ואו סכנת ההטעייה פוחתת. כך גם במקרה שלנו. אני מתרש 0ם1.6 עפ"י מילון 3068118 בכתובת בתס6. מפות. 8778 0ת6//:קת :

[ סמם! ] סב-6]"

תגוסת

6 חה06 חב :סעהּסעצ הסכס 0 סע .1 0700 ( ה0פוש עס 0|65א6+ חו 6708660 + 6 א06| %0 6805זו% סזהצ\ 0% =זוהס 6 חו 6805זח+

60| 8 ₪50 ₪806 18006 3 נססה).2 "סע

‎ .3‏ ובתרגוס חופשי: מארג פתוח הנוצר ע"י טקסטיל ע"י עיקוס יחדיו של וג חוטי שתי, על מנת לקבע את חוטי הערב במקומס. ואת אומרת מדובר על מארג של חוטי טקסטיל בצורה מסויימת.

‏4. עקב העובדה כי ניתן למצוא משמעות לתחילית של סימן המבקשת, וכי משמעות זו אינה מתארת את המוצר הסופי, הרי שיש בכך להוסיף ולו במעט לאופי מבחין של הסימן, וברצון לבדלו מסימניס אחריס. המשמעות כפי שהוסברה לעיל, בהחלט מתיישבת עם סימן המציין תחבושות ואגדיס.

‏5. בהערת שוליים אעיר, כי המילה ")0185ק1.60%0" עצמה הפכה ברבות השניס למילה המופיעה בכמה מילונים. (כך למשל ראה מילון מס|ץ385: 40105146 - ז185ק1.6060 )

‏6. למרות הזכרון הבלתי מושלם המאפיין צרכניס באשר הם, הרי שהצרכניס הרלבנטייס לענייננו הס בדרך כלל צרכניס מתותכמים יותר מאשר הציבור הרחב. מדובר בקנייני בתי

‏15

חוליס, ובלקוחות אשר תשומת לבם רבה יותר, ומלאכת הבחירה נעשית על ידם מתוך הקפדה וכחלק ממקצועם. קנייני בתי החוליס יבדקו פעס, פעמייס ושלוש לפני שהס ירכשו את המוצרים, יעשו השוואת מחיריס כמקובל בשוק, כאשר קוניס בכמויות רבות, ולכן הס חשופים פחות לטעויות. נוספת לכך העובדה, כי תשומת לב

הלקוחות היא בעיקר לתחילת הסימניס מקום המדגיש את השוני ביניהם ("0ח16" לעומת

"0א1.60"), בשל כך שסופיות הסימניס "1.451ת", והה, חסרת אופי מבחין ומרמזת על

טובין אשר סימן המתנגדת רשום עליהם (פלסטרים), איספלניות רפואיות וכירורגיות, תחבושות פצעים וחומרי חבישה.

ו. תקנת הציבור

.7

.8

.9

המתנגדת טענה, כי בשל תקנת הציבור, לפי סעיף 5(11) לפקודה, אין לרשום את סימן המבקשת. תקנת הציבור היא כלי משפטי חשוב ורב עצמה אשר בית המשפט העליון עסק והפך לא מעט באופי השימוש הראוי לו. לעיתיס אימץ בית המשפט העליון את הגישה לפיה כל כמוהו כסוס פרא שאין לרכב עליו, ובפעמיס אחרות נקבע כי על השופט, הרוכב, מוטל לאלף ולרסן את סוס הפרא על מנת להוליכו בתלס הראוי. לעניין זה ראה דבריו של כב' השופט עציוני בע"א 614/76 פלמונית ואח' נ' אלמוני, פ"ד לא(3), 65.

במקרה דנן מדובר על רישום סימני מסחר, ובניגוד לטענת המתנגדת הרי שהנסיון לכפוף את המקרה דנן תחת המטריה של תקנת הציבור אינו אפשרי, או לכל הפחות אינו ראוי. השימוש בטיעון של תקנת הציבור, נועד הוא על מנת להביא בפנינו מקרים אשר יהיה בהם משמעות פגיעה בציבור הרחב, שלא בדרך השיקול המסחרי הרגיל, אלא לעיתיס דווקא בניגוד לו, פגיעה אשר לפי מוסכמות חברתיות הציבור לא יכול לעמוד בהן. כך למשל: סימניס המביעים אלימות קיצונית, או סימניס שעלולים לגרום לפגיעה בחלקים מסוימיס בציבור. כך למשל סימן המעודד שוביניוס, גוענות או פגיעה ברגשות דת עלול להיפסל לרישום מסיבות של "תקנת הציבור". תקנת הציבור תחול כאשר קיים חשש מוחשי, כי עקב טעות, הציבור ירכוש דבר מה אשר עלול לסכן את בריאותו. במקרה דנן, אין דבר ואף לא חצי דבר עס תקנת הציבור. איני רואה לנגד עיני מצב בו כאשר מתקיימת טעות, ייפגע צרכן של הטובין המדובר, כאשר מדובר בטובין כאגד מדבק. איננו מדברים בטובין כגוו תרופות או חומריס אשר עלולים לפגוע בגוף האדם, אלא על טובין אשר אמור להועיל, ולא מסוגל לפגוע, בדרך כלל, כאשר נעשית טעות. על אחת כמה וכמה, משהסקנו כי אין בענייננו חשש לטעות.

בהתאם לזאת, אני דוחה את טענת המתנגדת על פגיעה אפשרית בתקנת הציבור אס יירשום הסימן המבוקש.

ה. סימנים מוכרים היטב ומוניטין הצדדים

סעיף 14(11) לפקודה קובע אי כשרות לרישום של:

"סימן שהוא זהה או דומה עד כדי להטעות לסימן מסחר מוכר היטב אך אס אינו סימן מסחר דשום, לענין טובין שלגביהס מוכר הסימן היטב או לגבי טובין מאותו הנדר."

בדברי ההסבר לתיקון הכולל את הגדרת סימן מסחר מוכר היטב, אשר מופיעה בסעיף 1 לפקודה, מיוס 27 ביולי 1999 (ה"ח 2819) נאמר:

.1

.2

"סימן מסחר מוכר היטב הוא סימן מסחר שרכש לעצמו מוניטין דב ומוכח בישראל. אמנת פאריס אמנם לא מפדרטת את המבחנים לקביעה מהו סימן מסחר מוכר היטב, אולם סעיף 2/16) להסכם טויפס דורש, ביץ היתר התחשנות במידת ההכרה של הסימן בחוגים הדעוונטים, כלומר בחוג הלקוחות שאליו מכוון סימן המסחר, וכן מודעות שהוא תוצאה של מאמצי שיווק של

סימן המסחר." [ההדגשות אינן במקור, נ.ש.]

המתנגדת טוענת, כי סימנה מוכר היטב ומפורסם זאת בין השאר לאור הזמן הרב שחלף מאז רישומו של הסימן באר> בשנת 1969. לעניין המבחנים והראיות הנדרשות לשם הוכחת היותו של סימן מוכר היטב זה ראה החלטת הפוסק בקניין רוחני (כתוארו אז)

אקסלרד בעניין התנגדות לרישום סימן מסחר מספר 93261 "א אע" (מעוצב) מיוס 4 בספטמבר 2003.

בענייננו לא הביאה המתנגדת כל ראיה שהיא לשם הוכחת קיום של מבחנים אלה. יתר על כן גם אילו הוכיחה המתנגדת כי סימנה סימן מוכר היטב הוא, הרי שמאחר וקבעתי כי הסימנים אינם דומים, שוב אינני נאקק לטענת המתנגדת על היות סימנה סימן מסחר מוכר היטב.

ז, החלטות מטריבונלים אחרים בעולם

בפני הובאו מספר החלטות מטריבונליס אחריס, אשר דנו בכשרותו של הסימן המבוקש לרישום ואשר התנהלו בין הצדדיס במדינות אחרות. המתנגדת טענה, כי אין להליכיס מקביליס מרחבי העולס, כדי להשפיע על החלטות בהתנגדות בארץ, שכן מדובר ב"הוספת תבלין" לתבשיל קיים. לטענת המתנגדת, באין תבשיל, אין למה להוסיף את אותו התבלין. ברור מאליו כי החלטות מטריבונליס בסוגיות מקבילות ודומות אינן מחייבות את רשום סימני המסחר בארצ. אולסם, להחלטות אלו יכולה שתהיה השפעה, בבחינת "השראה" להחלטות רשום סימני המסחר בארצ. רשום סימני המסחר שואף במסגרת הדין הקייס

17

ליישור קו" עס מדינות העולם, בכל הנוגע לרישום קניין רוחני תעשייתי, ובדומה לבתי המשפט מצטט הוא לא אחת פסקי דין והחלטות מחו"ל. אס כך בהחלטות "סתם", אין סיבה שייגרע חלקן של החלטות שנושאן אותו נושא, וצדדיהן אותס צדדים, כל עוד יישמר מעמדס כאמצעי השראה וכתנא דמסייע למסקנות העולות מן הדין.

לגופו של עניין, ההחלטה אשר ניתנה באנגליה דנה בסוגיות דומות אשר דנתי בהן לעיל ולכן יש בה אך כדי לחזק את החלטתי. מדובר על החלטה מיוס 21 לאוקטובר 2002, בנוגע

להתנגדות 70293 לרישום הסימן ‏ 1.01.51 בסוג 5, בקשה מספר 1605138/, .8 ]םח נ' 6 50085 1. המתנגדת בתיק האנגלי היא בעלת

הסימן 1.60%001850 באנגליה, והיא טענה, בין היתר, על דמיון עד כדי הטעייה בין סיימנה לסימן המבוקש לרישום.

בהחלטת הרשם האנגלי נבחנת שאלת הדמיון המטעה. במסגרת בחינה זו נבחנו הטובין לסימונס משמש הסימן. בשאלת דמיון הטובין הרשם הבריטי מפעיל מבחניס מן הפסיקה וקובע כי הטוביו הס דומיס או והיס בשני הסימניס.

בבחינת הדמיון בין הסימניס עצמם, השאלה המרכזית אשר משליכה על תיק התנגדות זה, התייחס הרשם האנגלי לשאלת הדמיון במראה, בצליל ובמשמעות בין הסימנים. תיאורית "הזכרון הבלתי מושלם", באנגליה כמו בישראל, מנחה את הבודקיס את אותו הדמיון בין הסימניס.

בבחינת הדמיון הצלילי נקבע כי הסימניס בעלי 9 ו-10 אותיות, מכילים 3 הברות כל אחד, 5 האותיות האחרונות זהות בין שני הסימנים - "1.51ת". סיומת זו היא בעלת משמעות

בשני הסימניס לגבי הטובין המבוקשים לרישום. התחיליות שונות, באורכן באות אחת ובשתי אותיות במרכז אותן תחיליות. נקבע, כי יש כמה נקודות דמיון בבחינת צלילית בין

שני הסימנים, אורכן דומה, אך לא והה, ושני מתחילים באותן אותיות "ם,1", ומסתיימות גם כן באותן אותיות "01.4571". לגבי הגיית הסימניס נקבע, כי סימן המתנגדת יבוטא כ-21.4571 6-00 כ1/000, ואילו סימן המבקשת יבוטא ‏ 1.4571 0 אם .1 או ד1.5ע סא חח

הרשם הבריטי קבע, כי לא קיימת משמעות לסימניס המשויס בעיני הלקוחות

הרלוונטייס. הצדדיס הסכימו, כי יש משמעות לסיומת ‏ 21.51 בין שני הסימניס והיא

מרמזת למילה 21..511:8. והו הדמיון היחידי במשמעות שיש בין הסימנים, ואלו ייחשבו כמיליס מומצאות על ידי הלקוחות הרלוונטייס.

כאשר נערכת השוואה בין התחיליות 0א.1 ו-1.₪11%0, בשימת דגש על כך שמדובר בחלקים מסימנים שלמים, קובע הרשם הבריטי כי אלו החלקים המשמעותיים יותר למבחן הדמיון בין הסימניס. הרשם קובע כי הסימניס מבחינת המראה שלהם, הצליל

והמשמעות הם שונים. הרשם הכריע כי אין פה אף גניבת עין (064 6ח8551ק) מאחר שקבע כי הסימנים שונים.

עינינו הרואות, החלטת הרשם הבריטי דנה בסוגיות דומות אם לא והות לסוגיות אשר ניתחתי לעיל, וכפי שכבר נאמר יש בהחלטה זו, משמעות חיזוק, גס אס לא הכרחי, למסקנות ולקביעות שבהחלטה זו.

בהחלטה 3007/2004 1662 .020 86 6110 [166168/ +51 נ' [הּמסנוהתע16ה1 60כ\ . .8 בעניין התנגדות מספר 352 526 ₪ אשר נדון בפני ה- מ128010מסר1ז113 זס1 0218106 [8ה'ו6זח] 6הד' הז (להלן :"8א2111)"), נידוו סימן 1851ק1.60%0 בהתנגדות לרישום הסימן 185%קסעטם. בדיון נקבע, כי לכאורה מדובר בסימניס דומים צלילית כיוון שההברות כולן נהגות באופן דומה, מספר האותיות המשותפות הוא 8 מתוך 9 אותיות הסימן המבוקש לרישום (ו-8 מתוך 10 אותיות סימן המתנגדת). מבחינת מראה, נקבע כי מדובר בסימנים השונים ויזואלית, וגס פה נקבע כי הציבור רואה חשיבות גדולה יותר להתחלת המילה מאשר לשאר מרכיביה, כיוון שהמיליס נקראות משמאל לימין. מבחינה

פונטית ניתוח הסימניס והשוואתס הובילה לקביעה כי מדובר בשתי מיליס בעלות שלוש הברות כל אחת, שתי ההברות הראשונות שונות הן (כפי שבמקרה שלפנינו), ושס ההברה

השנייה (כמו במקרה שלפנינו) "סא", לעומת "סע", שונות הן לחלוטין. בהחלטת ה-]0111% הושס דגש על כך שההברה "סא" שבסימן המתנגדת היא הברה שונה והנהגית כ-" 6זה טספ" לעומת ההברה "סצ", שנהגית כ-"6תט0ס5 501167", גס לתחיליות השונות יש משקל

בקביעת ה-2111%1) כי מבחינה פונטית הסימנים שונים. (ודוק, הסימן שבפני שונה באופו הגייתו, במידה משמעותית מהסימןו יורופלאסט).

מבחינת משמעות נקבע בהחלטת ה-2111/1) כי הסיומת "1.4571" היא בעלת אופי מבחין מצומצם כיוון שהיא מרמזת לטובין המכוסיס על ידי הסימניס "פלסטרים". נקבע כי התחילית "סזט6" מרמזת למילה אירופה והתחילית "160%0" היא חסרת משמעות. מבחינת משמעות לצרכניס האירופייס יבינו את התחילית "סזטס6" כקיצור ל-"6קסזטם",

ואי לכך נקבע ע"י ה-/02111%) כי מדובר בחוסר דימיון קונספטואלי. באופן כללי, נקבע כי הסימניס שונים בחינת הדימיון המטעה.

בחינת הקשר בין חוסר הדמיון/דמיון בין הסימניס ומידת הקשר בין הטובין שהסימנים מסמנים מראה כי ככל שהקשר בין הטובין גדול יותר כך חוסר הדמיון בין הסימניס עלול

להיטשטש. לכן, שאלת האופי המבחין של הסימן הקודם באירופה השפיע על החלטת ה- ]\זז). לפי החלטת בית המשפט האירופי הגבוה לצדק, 1.106 ,342/97-.6 60856 2 הסהזש3זהק ,1568.כ ,12/99 ]זכ [כ ,[1999 ] מ1%11[56 ץ 67ש16 אוט הו 6, אם יימצא כי במקרים שהטובין דומים, והסימנים שונים הרי שאופי מבחין גבוה של סימן המתנגדת ישפיע על ההחלטה בעניין הטעייה אפשרית של הלקוחות הרלוונטייס. נקבע כי

המוניטין של הסימן בגרמניה לא מספיק על מנת לקבוע כי תיתכן הטעייה בקרב הלקוחות הרלוונטייס באיחוד האירופי.

4. ה-2111%/1) מתייחס בסוף החלטתו בדרך אגב, ולשם השלמת התמונה כדבריו, לשאלת האריזות השונות שהסימניס השונים מסמניס. נקבע, כי שאלה זו היא משנית כיוון שההשוואה נעשית בין הרישומיס השונים ולא בין השימושיס השונים של אותם הסימניס. באשר לטענת המבקשת, כי המתנגדת עושה שימוש בסימן רק לפלסטריס

דביקים, קובע ה-2711/1) כי אין להכנס לשאלת השימוש בפועל, אלא לפרטת הטובין אשר בתעודת סימן המסחר שניתנה למתנגדת. באשר לשאלת הגנריות של סימן המתנגדת בגרמניה, ה-2111/1) לא נותן תשובה קונקלוסיבית מאחר שלדבריו הוא אינו

מוסמך לתת החלטה באשר ל"התנוונות" (ת618110ח0606) של סימן המתנגדת באזור השיפוט המקומי של גרמניה.

5. העולה מן המקובל הוא כי המסקנות המובאות לעיל, תואמות במידה רבה גס את הדין האירופי כפי שהוא משתקף בהחלטות המשרד האירופי ובהחלטות הרשם האנגלי.

סוף דבר

6. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות, ומורה כי הסימן המבוקש מספר 146483 יירשום בפנקס סימני המסחר.

9. אני מחייב את המתנגדת לשלם למבקשת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 16,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיוס ועד התשלום בפועל.

נח שלו שלומובי, פוסק קניין רוחני נח שלו שלומוביצ 54678313-]/146483

ניתן בירושליים ביוס ג כסלו, תשס"ה 4 דבמבר, 2005