סימן מסחר 15080

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשה לביטול מדגם

מס' 15080 בעלת המדגם: שרפמן ובניו תעשיות מתכת בע"מ באמצעות וע"י עו"ד דניאל שרפמן מבקש הביטול: יהושע קרולפלד ס באמצעות ה"ה כהן-צדק ורפפורט, עו"ד ועו"פ.

ע"י עו"ד נחמן כהן-צדק

1. הרקע העובדת:

1. זוהי בקשה לפי סעיף 36 לפקודת הפטנטים והמדגמים (להלן - הפקודה) לביטול רישומו של המדגם מס' 15080 (להלן - המדגם) הרשום ע"ש שרפמן ובניו תעשיות מתכת בע"מ (להלן - בעלת המדגם).

2. מהות המדגם, שנרשם בסוג (6)03, היא "מיתקן מתקפל לשולחן". תוקפו של הרישום הוא מיום 30 במאי 1989.

3. בקשת הביטול הוגשה ביום 20 במרץ 1991 ע"י הושע קרולפלד (להלן - מבקש הביטול) שהוא יצרן מוצרי מתכת לפרזול ולבנין.

8. ענינו של מבקש הביטול בבקשה דנן הוא בכך שהוא מתמחה במוצר: מתכת לפרזול ולבנין. ביום 28 ביוני 1988 הגיש מבקש הביטול בקשה לפטנט מס' 86897 לגבי אמצאה המהווה מתקן שלדבריו הוא זהה ודומה למדגם. בנוסף לכך, כפי שנטען ע"י מבקש הביטול, כי מתקנים זהים ודומים למדגם ידועים במשך שנים רבות ומתקן דומה הובא ארצה ושוק בארף לפני רישום המדגם. במילים אחרות, הטענה העיקרית היא שהמוצר של

מבקש הביטול מהווה פרסום קודם לגבי המדגם הרשום שביטולו מבוקש.

ביום 20.3.1991 הוגש כתב הטענות מטעם מבקש הביטול שממנו עולות הטענות העיקריות הבאות:

(א) מבקש הביטול עוסק בייצור מוצרים שונים ובין השאר מדפים, מדפים מתקפלים וכיו"ב ואשר על כן יש לו ענין בביטול המדגם.

(ב) המדגם הוגש לרישום ביום 30.5.1989 ונרשם ביום 29.8.1990.

(ג) המדגם מתייחס למתקן מתקפל לשולחן.

(ד) מוצר דומה לדמות המופיעה במדגם ידוע מזה שנים וזמן רב לפני:י רישום המדגם.

(ה) המדגם אינו עונה על דרישות סעיף 2 לפקודת המדגמים.

(ו) המדגם אינו חדש, שכן הוא פורסם בישראל לפני תאריך רישומו.

ביום 21.4.1991 הוגש כתב הטענות שכנגד של בעלת המדגם שממנו עולות הטענות העיקריות הבאות:

(א) בעלת המדגם מכחישה האמור בסעיף (א), (ד), (ה) ו-(ו) של טענות מבקש הביטול.

(ב) לגבי טענת מבקש הביטול, מבקש הביטול כלל לא טרח לפרט מדוע לטענתו אין המדגם עונה על דרישות סעיף 2 לפקודה.

(ג) המדגם הינו פיתוח מקורי ובלעדי של בעלת המדגם ולא פורסם קודם לכן בישראל. הוא עמד בכל הדרישות בהתאם לפקודה ולפיכך בקשת מבקש הביטול הינה קנטרנית וטורדנית.

ביום 21.6.1991 הוגשו ראיותיו של מבקש הביטול בצורת תצהיר מטעם מבקש הביטול וכן תצהיר מטעם מר יעקב ויניגר (להלן - מר ויניגר) שהוא מנהל יד הפרזול (1988%) בע"מ המפעילה חנות למוצר: פרזול שונים ומיבאת מוצרים שונים בתחום זה.

(א)

(ב)

מתצהירו של מבקש הביטול עולות הטענות העקריות הבאות:

1. המדגם מתייחס למתקן מתקפל עבור שולחן או מדף מתקפלים. מתקנים זהים ודומים ידועים מזה שנים רבות ובוודאי מלפני: רישום המדגם. כדוגמא צוטטה בקשת הפטנט 86897, שהוגשה ע"י מבקש הביטול והציטוטים שצוטטו נגדו ע"י בוחן הפטנטים.

העלון של חברת אוסטריה, מציג מתקן זהה לחלוטין.

המתקן של החברה הםותעא מוכר שנים ויובא ארצה לפני: רישום המדגם ע"י חברת יד פרזול (1988) בע"מ.

מתצהירו של מר ויניגר עולות הטענות העקריות הבאות:

1. שהוא מבקר באופן קבוע בתערוכות בחו"ל לצורך רכישת מוצרים וקשירת קשרים עם חברות שונות.

3. באחד מביקוריו בחו"ל קשר קשר עם חברת אוסטריה המייצרת מוצרים שונים ובין השאר מתקן למדף או שולחן מתקפל.

בחודש אוגוסט 1988 ביקר בארף מר פישר מחברת והביא עמו עלונים של מתקן מתקפל למדפים ושולחנות בהתאם לעלון שצרף. הצעת מחיר למוצר הנ"ל הועברה לחברה שלו זמן קצר לאחר מכן, ביום 1.9.1988, בהתאם למסמך שהוגש.

הדוגמאות שנתקבלו הוצגו כבר בחודש ספטמבר 1988 בחנות ברח' הרצל 158 תל-אביב.

המשלוח הראשון של מתקנים למדפים ושולחנות מתקפלים הגיע ארצה בנובמבר 1988, והוצאו מיד למכירה. החשבונית מיום 8+7 המתייחסת להזמנה זו הוגשה ע"י מר ויניגר.

הוצג מתקן עבור שולחן מתקפל בהתאם למדגם, ואין כל ספק, כך נטען, כי מדובר בהתקן זהה לתלוטין מבחינה חזותית ומבחינה מכנית למתקן של חברת ו מא אוסטריה.

7.

8.

ביום 14.7.1991 הגיש ב"כ בעלת המדגם בקשה לדחיית הבקשה לביטול המדגם מהטעם שמבקש הביטול התעלם מהמועד שנקבע בתקנה 1 לתקנות המדגמים באשר להגשת הוכחות, דהיינו הר חודש ימים לאחר מסירת כתב הטענות מטעם בעלי המדגם.

ביום 23.7.1991 הוגשו ראיותיה של בעלת המדגם בצורת תצהיר מטעם מר חיים שרפמן (להלן - מר שרפמן). מתצהיר זה עולות הטענות העקריות הבאות:

(א) המתקן המיוצר ע"י בעלת המדגם בנוי בצורה שונה מזו המתוארת בשרטוט שהומצא על ידי מבקש הביטול.

(ב) במתקן של בעלת המדגם מצויה קוביית מתכת תומכת עם שן בטחון שהיא החלק העיקרי והבטיחותי ביותר בכל המתקן. בדוגמא המתוארת בשרטוט שהומצא ע"י מבקש הביטול, אין זכר לאביזר בטיחותי וחיוני זה.

(ג) הבסיס התומך במתקן של בעלת המדגם בנו:י באופן מסיב:

יותר מהדוגמא המתוארת בשרטוט שהומצא ע"י מבקש הביטול.

(ד) מידות הרוחב במתקן של בעלת המדגם גדולות מהדוגמא המתוארת בשרטוט שהומצא ע"י מבקש הביטול.

(ה) כמו כן, מידות האורך גדולות בהרבה במתקן של בעלת המדגם מאלה שבדוגמא המתוארת בשרטוט שהומצא ע"י מבקש הביטול.

(ו) בבסיס המיתקן המיוצר ע"י בעלת המדגם קיימים 6 קדחים לעומת 8% קדחים בלבד בדוגמא המתוארת בשרטוט שהומצא ע": מבקש הביטול.

(1) בבסיס המתקן המיוצר ע"י בעלת המדגם מצויים 2 קדחים לחיזוק באמצעות עוגן לקירות בטון המתאים במיוחד לבתים הנבנים בארף. בדוגמא המתוארת בשרטוט שהומצא ע"י מבקש הביטול לא קיימים כל קדחים שהם.

(ח) פיתוח המתקן ע"י בעלת המדגם נמשך למעלה משנה. במהלך תקופה זו לא ראה מר שרפמן ולמיטב ידיעתו, לא ראה ממפתחי המתקן, כל דגם שהוא הדומה לדוגמא המתוארת בשרטוט שהומצא ע"י מבקש הביטול.

(ט) בהתאם לעצה משפטית שקיבל, הרשות לפנות לרשם בבקשה לבטל מדגם היא על פי סעיף 36 לפקודת המדגמים. דהיינו, בטענה שהמדגם פורסם בישראל לפני תאריך רישומו. ברור מכל האמור לעיל שאין כל זהות כלשהי: ובכלל זה לא זהות חזותית ו/או מכנית בין המדגם לבין המתקן המיוצר ע"י חברת תת חטא.

(י) לא היה ידוע לו כלל על המתקן של חברת הח.זמ0א עד לקבלת מסמכי מבקש הביטול ומוכחשות כל העובדות בתצהירו של מר וינגר.

(יא) מר שרפמן שוחה עם מבקש הביטול ביום 27.3.1991 והוא אמר שהכין תבניות לפ* המדגם ורק לאחר שהשקיע ביצור התבניות התברר לו שבעלת המדגם היא בעלת זכויות במדגס וביקש הסכמה לייצר גם את המדגם.

(יב) סרוב מר שרפמן לבקשתו של מבקש הביטול הינו הסיבה שהוא הגיש את הבקשה לביטול המדגם, כשהוא בא בידיים לא נקיות ומנסה כיום בכל הדרכים לבנות על המוניטין שרכשו בעלת המדגם בהחדרת המדגם לשוק.

הרקע המשפט:

נטל השכנוע בהליכי ביטול מדגם

א.

ראשית, הכלל הוא שעד לקבלת מדגם לרישום ע"י הרשם נטל השכנוע מוטל על מבקש המדגם. ראשית, על מבקש הרישום להוכיח שזהו מדגם בהתאם להוראות אשר בסעיף 2 לפקודה המגדיר "מדגם"

כלומר:

"....א*ין פירושו אלא קוו: דמות, צורה, דוגמא או קישוט שמייחדים

לכל חפ ע"י תהליך או אמצעי:

תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין - ואפשר להבחינם רק במראות-עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא

התקן מיכני" (הדגשה שלי: מ.א.).

שנית, על בעל המדגם לשכנע את הרשם שהמדגם ממלא אחר: הדרישות שבסעיף 30(1) לפקודה הקובע כדלקמן:

"הגיש אדם בקשה בטופס ובצורה הקבועים וטען כי הוא בעליו של כל מדגם חדש או מקורי שלא נתפרסם קודם לכן בישראל, ולכן רשום לרשום את המדגם עפ" חלק זה".

שלישית, הרשם מוסמך "אם ימצא לראוי, לסרב לרשום מדגם שהוגש אליו לרישום, וחובה עליו לסרב לרשום מדגם אם סבור הוא כי: בטשימושו הא מתנגד לחוק או לסדרי הציבור" (סעיף 3(30) לפקודה. (הדגשה שלי: מ.א.)

כנגד זאת, אם לאחר שנרשם מדגם תוגש בקשה לביטול רישומו עפ"י סעיף 36 לפקודה, נטל השכנוע הוא על מבקש הביטול, שהוא בבחינת "המוציא מחברו". במהלך הליכי ביטול לא מוטל כל נטל על בעל המדגם הרשום להוכיהח מחדש את כשירות המדגם לרישום. תוך הנחה שהוגשו ראיות חד משמעיות בענין, כל שעליו לעשות הוא להתמודד עם שאלת הפרסום הקודם שהיא, כפי שהוחלט לא אחת, מהווה העילה היחידה שבהתבסס עליה ניתן לבקש את ביטול

רישומו של המדגם במסגרת הפקודה.

ה.

לפיכך, כל התייחסות ע"י הצדדים ומטעם המצהירים לענינים כגון עיצוב המתקן, שן הבטחון שלא נראית לעין, מבנה הבסיס וזמן פיתוח המתקן, אינם שייכים לענין שבפני. הם א*נם נוגעים למבחנים שלפיהם עלי לדון בשאלה המרכזית באשר לפרסום קודם או הדמות של המדגם.

ברור לחלוטין כי הסעיפים 2 ו-30 לפקודה המוזכרים לעיל מורים שמדגם כשיר נובע מעיצוב המוצר ולא מהטכנולוגיה המושקעת בהכנתו. נכון הוא שבמוצר מסויים ניתן לשלב את מטרת הטכניקה עם המטרה האסטטית ועקרונית שילוב כזה אינו מונע מבעל המוצר לרשום אותו כמדגם. אולם במקרה כזה מה שקובע הוא הצורה האסטטית החיצונית של המוצר ולא הטכנולוגיה שבאמצעותה הוא הוכן.

המבחנים אשר הפעלתם מוטלת על הרשם

"מבחן העין" - בהפעלת המבהן הזה יש לברר אם העין (ז.א. העין של الצרכן) מבלבלת בין המדגמים.

הבדלים לא משמעותיים - הכלל הוא שהבדלים קטנים או שאינם משמעותיים בין המדגמים אינם משפיעים על התוצאה.

הטעיית הצרכן - יש לברר אם הצרכן יכול לטעות בין המדגמים אף על פי שיש ביניהם שוני מסויים. דוגמה טובה של העיקרון הזה נמצאת בפסיקה הישראלית נ. פולידן בע"מ, מפעל לייצור פלסטיק (1983), 5.מ. התשמ"ג, חלק א' עמ' 15. שם (בעמוד 8) נאמר ע":* כב' השופטת בן-עתו:

"מכל החומר שטרחו באי-כוח הצדדים להביא לפני, ברור להלן שכאשר צריך בית המשפט להשוות מוצרים זה לזה כדי להכריע בשאלת הפרת מדגם, עליו להשתמש במה שקרוי "מבחן העין". כללי ההפרה, כפי שגובשו בפסיקה, רוכזו בטעיף 1116 ב- 4) 6ת18שמםת +04 185 עעטספופתא -675. ע"י 1116. ע"י 380. 701, 68 : (676 עסתס6תש מ168010 תך" שםתנע9םת1 60 8116800 18 הסנתש לסם 18 ע"י 18 מ00918 00ע₪18%0ע 6 %6פגות %תסמסשת1עית1 | תה .0 68 526 צס 606ת1שע66%6 צֶ[תס 600106 0סס 88ב 6מטסס 6מך 6 66 6616 בעההב 66 פה תסשסשת1ל+ת1 ןס לפגו₪ 6סבסש ב6010מט+? 886 90811 מסמסשתע+?תד1 צ[1ע998ססת פסת 80 665811 תד %טם , לתסמסקתע?ת1 %תסטסיס תע66מ₪ - 12 ,םת5008%1 צ811ע02ת₪0 68 שספט 09 ת61%10ת00 המעסת סטס ₪26 9086ת00 ססם 16טסש 6צ60 סם 18 , רדש 6053 06 18 עסת5 - 12 .%ת₪080מ1ע?ת1 6 0% 2080126 שת61ת558סטס

% 15 ₪102 ת6091₪ 6218%02006ע

6 8 , 201006 סי ץצ. ")תסמסשתע+ת1 ד. מידת הזהות ‏ - הכלל באש למידת הזהות נקבע ע"* קודמ* בענין בקשה לביטול מדגם מס' 8871 (דורון בע"מ נ. שבדיה בע"מ). שם נאמר כדלהלן

(וכפי שצויין כבר):

"הכלל הוא שאין | צורך בזהות מוחלטת של הפרסום הקודם למדגם כדי שייטען שיש פרסום קודם הפוסל את | התידוש שבמדגם. *ותר מכך, לעני ן "פרסום | קודם" ד*י בכך שהצופה בראותו את הפרסום הקודם יראה בעיני רוחו את המדגס".

"במקרה שיצרן זה או אחר *כול לטעות בין שנ: המדגמים אף על פ5: שיש ביניהם שונ: מסויים הר* שהם ייחשבו לדומים".

1. ה הח ל ט ה

1. מוטל עלי להחליט בדברים הבא:ם:

(א) האם יש לדחות את הבקשה לביטול המדגם מהטעם שמבקש הב:טול התעלם מהמועד שנקבע בתקנה 61 לתקנות המדגמים.

(ב) בשאלה העובדתית האם המדגם פורסם בישראל לפני תאריך רישומו.

(ג) בשאלה המשפטית האם יש לבטל את רישומו של המדגם בהתאם לסעיף 6 לפקודה, החלטתי* זו ניתנת, כמובן, בהתהשב בטענות הצדדים ובראיותיהם שהוגשו בפנ'.

בענין הבקשה לדחיה, תקנה 61 לתקנות המדגמים קובעת כדלקמן:

ב.

"הוכהותיו של בעל הבקשה.

1. בתוך חודש ימים מיום מסירת ההעתק דלעיל או בתוךך זמן נוסף שהרשם ‏ יקבע, ישאיר המבקש הוכחות במשרד הרשם בדרך הצהרה בשבועה להחיזוק בקשתו, ובאותה שעה ימסור לבעל הרשום העתק ה*מנה".

תקופת "חודש ימים" ברישא של התקנה היא חלה מיום מסירת כתב התענות מטעם בעלת המדגם לידי מבקש הב:טול או בא כוהחו בהתאם לתקנה 60 לתקנות המדגמים.

בדיון בפני הסב את תשומת לבי ב"כ מבקש הביטול שמכתב הלשכה הנושא תאריך 7.5.1992 שנשלח אליו התייהס בנדון למספר מדגם אחר ואפילו לא התייחס כלל למספר תיקם. הפקידות במשרדו לא הצל*הו לאתר את התיק ושלחו את המכתב ללשכה בהזרה לשם תיקון. המכתב נשלח שנית, עם התיקונים של הלשכה, רק ביום 23.6.1992 והגיע לידי ב"כ מבקש הביטול ביום 25.6.1992. הראיות מטעם מבקש הביטול הוגשו ללשכה ביום 23.7.1992 (ראה עמודים 7,6 ו-8 לפרוטוקול הבירור).

מעיון במסמכים הנמצאים בתיק הלשכה מתברר, לצער* הרב, שנפלה טעות מטעם הלשכה, לפיכך תאריך המסירה בהתאם לתקנה 60 לתקנות המדגמים הוא 23.6.1992 והתצהירים המהווים את ראיות מבקש הביטול אכן הוגשו תוך חודש ימים מתאריך זה. לכן, עם כל הצער על הטעות, אין לי אלא לדחות את הבקשה שהוגשה ע"* ב"כ בעלת המדגם לדהות את הבקשה לביטול המדגם.

לגב השאלה האם לפנ: התאריך הקובע (כפי שהמונח הזה הוגדר קודם) ב.

פורסם המדגם בישראל, נטען ע"י מבקש הביטול שהמדגם אכן פורסם לפני התאריך הקובע. במקרה דנן התאריך הקובע הוא 30.5.1989 ולפ: ההתצהיר של מר ויניגר היה פרסום באר לא מאוחר וטר מספטמבר 1988 לגבי המתקנים של חברת המא0א מאוסטריה.

במהלך הבירור שהתקיים בפנ* המצה:ירים לא נהקרו ע"י ב"כ הצדדים. התוצאה הנובעת | ממצב כזה מוגדר בספרו של ד"ר :ואל זוסמן ז"ל "סדרי הדין האזרהחי" מהדורה ששית בעריכת ד"ר שלמה לוין כדלקמן (בעמוד 678):

"557. בעל דין *כול לחלוק או לפחות לנסות לחלוק, על דבר: יריבו בתצהירו של זה לא רק על *ד:* הגשת תצהיר-שכנגד, אלא גם על ידי כך שידרוש את הת*:צבותו של המצהיר לשם תקירה שכנגד בשעת הדיון, משעשה כן, לא ישמש התצהיר ראיה אם לא הת:*יצב המצהיר לחקירה, זולת אם נתן בית המשפט או הרשם רשות מיוחדת להשתמש בתצהיר ללא חקירה (תקנה 552) - בעל דין שנגדו ניתן צו על פי צד אחד, והוא הגיש בקשה לביטול הצו על :סוד תקנה ‏ 28%, רשאי בדיון בבקשת הביטול לחקור גם את מ: שהצהיר לתמיכה בבקשה שבעקבותיה ניתן הצו על 5י צד אחד, שכן הדיון בבקשת הביטול אינו אלא המשך לד:ון בבקשה למתן הצו - אין בית המשפט רשאי לפסול תצהיר מפאת אי-הת:ייצבות המצה:יר לחקירה, ‏ אם לא דרש בעל דין שכנגד את הת*:יצבותו , אך על פי תקנה 522(ג) רשאי בית המשפט גם, בכל עת, לדרוש הת*יצבות המצהיר לשם חקירה מיזמתו הוא.

מי שרוצה בהתייצבות מצהיר לצורך חקירה, חייב להודיע על כך בעוד מועד לבעל דין שכנגד, אשר הגיש את התצהיר, כדי לאפשר לו להזמין את המצהיר ולהביאו לישיבת בית המשפט (תקנה 522) הבאת המצהיר היא ענינו של בעל הדין שהגיש את התצהיר. די לו לבעל דין הרוצה בחקירה, שיודיע על כך, כאמור; הדאגה להבאת המצהיר אינה מוטלת על:ו".

הערות השוליים המתייחסים לקטעים אלה הן כדלקמן:

8. על הצורך בחקירה שכנגד, כאשר בעל דין כופר בעובדות המפורשות בתצהיר, עיין ע"א 13/57 (פסקין ל"א 205). וראה גם ע"א 311/56 ,302 (פסקין ל"א 231). בבג"% 191/51 (פסקים :"ג 9) הודה המצהיר, כאשר נחקר, שלא קרא את התצהיר לפנ: שחתתם עליו, והוא לא ידע את תכנו; מטעם זה פסל בית המשפט את

התצהיר ודחה את הבקשה כבלת: נתמכת בתצהיר, כן נהג בית המשפט גם בענין גרוטסקי ממש, בו עורך דין התתים בעל דין על מסמך על החלק והפך אותו לאחר מכן לתצהיר, אגב מתן הצהרה כוזבת שבעל דין אישר לפניו את נכונות התצהיר: ע"א 591/70 (פס"ד כ"ה (169)2).

9. ע"א 217/63 (פס"ד ‏ י"ז 2717); בר"ע 29/78 (פס"ד כ"ה (188)2). אולם הימנעות מלחקור אינה מחייבת את השופט לקבל את גירסת המצהיר, אם נתחוור לו במהלך הדיון שבעל דין שכנגד חולק עליה, או אם ניכר הדבר שהגירסה א*נה ראויה לאימון: ע"א 277/68 (פס"ד י"ס (220)1; ע"א 32/63 (פד"ד י"ז 1699). אין טעם בחקירה, כאשר המצהיר לא הביא בתצהירו עובדות התומכות בבקשתו: ע"א חיפה 101/68 (פסקים מחוזיים ס"ד 195).

0. ע"א 23/66; (פס"ד כ' 235); ע"א 291/61 (פס"ד ט"ו 2087). הדורש התייצבותו של מצהיר אינו ה*יב לפרש בדרישתו על מה הוא מבקש להקרו: ע"א 216/66 (פס"ד כ' (522)5).

1. ע"א 658/83 (פס"ד ל"ה (131)8); ובשעת הדיון, כשמשתמשים בתצהיר שעליו דרש לחקור, צריך בעל הדין לפנות לבית המשפט ולבקש חקירה: ע"א ת"א 847/83 (1983 פמן 93); אולם תצהיר שהוגש בתובענה במקום חקירה ראשית אינו משמש כרא*ה אם המצהיר ‏ לא בא להחקר עליו, שהרי תקנה 522 חלה רק על תצה*ר שניתן שלא לפי כתב תביעה: ע"א 122/83 ,129 (פס"ד מ' (287)1)".

ג. לאור האמור לעיל אני סבור שהמוצר של חברת גםז0א האוסטרית כן פורסם בארף לפני רישום המדגם, וזה מופיע מתצהירו של מ ויניגר שהוכחש ע"* מר שרפמן באופן סתמ* בלבד ובלי חקירתו של מר ויניגר.

אין אלא לקבל בזה את גרסתו של מר ויניגר בנקודה זו.

עתה, על* לההליט בשאלה האם המדגם זהה מהותית עם המוצר של הברת ,זו האוסטרית ‏ אם לאו, וזאת בהתחשב בטענות שנטענו, בראיות שהוגשו בל: חקירת המצהירים, בשיקולים ובמבחנים המשפט::ים שהוזכרו לע*ל.

א. | מבדיקה של המדגם והמוצר של חברת תטעחחא באורך של 4845 ס"מ שהוגשו לפני, השוני ביניהם הוא בנקודות הבאות לפחות:

במוצר של חברת גםז0א, יש חרי% בבסיס (החלק שמחברים לקיר). כנגד זאת במדגם אין חר:ץ כזה.

במוצר של חברת ַ2080, יש ארבעה קדחים קטנים לשם הח:בור לקיר, במדגם יש ארבע קדחים קטנים ובנוסף שניים גדולים הנמצאים למעלה.

בקצה הזרוע של המוצר של הת/אעא, בצד התחתון, | יש שבעה קווים בולטים. במדגם יש רק שישה קווים כאלת.

במוצר של חברת %0₪818 הבסיס שמחברים לק*ר קטן *ותר מהבסיס של המדגם בצורה משמעותית.

ב. | מבדיקה של המדגם והמוצר של חברת תמא0א באורך של 395 מ"מ קיימים אותם ההבדלים שהערת* בסעיף גא'( )1‏ - (5) לעיל ובנוסף:

במוצר של החברת תם,זטחא יש שמונה קדחים, ארבעה למעלה וארבעה למטה, ‏ שניים קטנים מעל שניים גדולים בכל מקום., במדגם יש שישה, ארבעה למעלה (בצורה הפוכה מהמוצך של חברת הטתחטא דהיינו שניים גדולים למעלה ושניים קטנים למטה) וכן שנ:יים למטה.

במוצר של חברת תתחעא, יש שלושה קדחים בצד העליון של הזרוע והאמצעי היותר קרוב הוא לקצה מהבסיס. במדגם, האמצע* הוא יותר קרוב לבסיס מהקצה.

ג. מבדיקת השרטוטים שהוגשוּו בתיק בקשת פטנט מס' 86897 והציטוטים שנזכרו בעת הבחינה, לא מצאתי שיש זהות כלל וכלל עם המדגם מבחינה אסטטית, אלא מבחינה רעיונית בלבד, כפי שהסברתי לעיל אין קשר בין הרעיון לבין המדגם המקרה דנן.

לאור כל האמור דלעיל ולאחר עיון רב ושיקול עמוק בכל המסמכים שהוגשו ע9": שנ: הצדדים ובהתחשב בטענות שנטענו מטעמם, שהובאו בפנ*, במוצרים עצמס ובהוראות התחיקתיות ובפסיקה, אי| ל:* אלא לקבוע כי בענין זה מבקש הביטול לא הצליח לשכנע אות* שמוטל על* לבטל את רישומו של המדגם מס' 0 מחמת זהותו למוצר של חברת ה04₪א או מחמת פרסומו בארף של מוצר 18 .+ זהה למדגם לפני תאריך רישומם. המדגם על כן, עלי לדחות את הבקשה לביטול רישומו של המדגם עפ"י סעיף 36 לפקודה.

1. אשר להוצאות, על בעלת המדגם להגיש את טענותיה בכתב תוך שלושים :ום מתאר*ך החלטתי זו ומבקש הביטול יהיה רשא* להשיב על הטענות הג"ל תוך שלושים ‏ יום מתאריך קבלת הטענות מטעם בעלת המדגם, לאחר מכן תינתן החלטתי בענין ההוצאות.

ניתן בירושלים היום, טז' באדר התשנ"ג במרס 1993

מיכאל אופיר

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר