סימן מסחר 157433, 158146, 158474

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כבוד הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומובי

בקשות לרישום סימני מסחר מס' 157433, 158146, 158474

2. נטו מלינדה סחר בע"מ ע"י ב"כ ארז הרכבי, עו"יד

בפני בקשה להעברת דיון לבית הדין הרבני אותה הגישה חברת בדייצ בית יוסף בע"מ (להלן: 'יהמבקשתיי). הבקשה נוגעת להליך תחרות לפי סעיף 29 לפקודת סימני מסחר, תשלייב-1972 (להלן: ייהפקודה'י) בין בקשות המבקשת, מצד אחד, ובקשות מילמיט שיווק בע"מ ונטו מלינדה סחר בע"מ (להלן: 'יהמשיבותיי), מצד שני, לרישום סימני מסחר הכוללים את המילה ייעטרהיי. למבקשת שתי בקשות, בקשה מספר 157433 לסימן בלתי מעוצב ובקשה מספר 158146 לסימן מעוצב, ואילו למשיבות בקשה אחת, מספר 158474 לסימן מעוצב. הסימנים נתבקשו בסוג 29, כולל לגבי מוצרי עוף, בשר או דגים.

הבקשה להעברת הדיון הוגשה ביוס 27 בדצמבר 2005. תגובת המשיבות הוגשה ביוס 16 בינואר 2006. ביום 15 במאי 2006 נערך בפני דיון מקדמי במעמד הצדדים בנוגע לשאלת העברת הדיון.

לאחר הדיון ביקשו הצדדים לאפשר לחם לבוא למניין לגבי זכויותיהם בסימן ייעטרהיי. הצדדים לא הודיעו ללשכת הרשם על כל הסכמה ביניהם, והתבקשו ביוס 3 במאי 2007 להודיע האם עודם מעוניינים ברישום סימניהם. הצדדים השיבו בבקשה כי תינתן הכרעת הרשם בנוגע לבקשה להעברת הדיון לבית הדין הרבני.

(הליך לפי סעיף 29) בקשה להעברת דיון המבקשת: בד"צ בית יוסף בע"מ ע"י ב"ב הרצוג, פוקס, נאמן, עו"יד המשיבות: ' מילמיט שיווק בע"מ

עיקרי טענות המבקשת

4. לטענת המבקשת, בין הצדדים נכרת ההסכם (להלן: 'יההסכטיי) המאפשר למשיבות לשווק מוצרי בשר תחת הסימן ייעטרהיי, ובלבד שהמוצרים יוכלו לאישור כשרות מהמבקשת. לטענתה, ההסכם כולל תניית בוררות הקובעת כי ייבכל חילוקי דעות באשר לפרשנות חוזה זה, או בשאר דברים, המכריע בדבר יהיה בית הדין הרבני שהרכבתו יהיה מקובל על שני הצדדים, כשלא תהיה הוקרות כלל לבתי המשפטיי.

5. ההסכם נחתם בין המבקשת ובין חברת עטרה מהדרין בע"מ, שהיא בעליה המקוריים של בקשה 158474, אולם לטענת המבקשת בעלי הבקשה הנוכחיים נכנסו בנעליה, בכל הנוגע לבקשת סימן המסחר ולהסכם שבין הצדדים. לטענתה, בהסכם סעיף המתיר לחברת עטרה מהדרין בע"מ למכור את החברה או פעילותה, ובלבד שהקונה יקבל על עצמו את ההתחייבויותיה כלפי המבקשת, לפי ההסכם.

6 לטענת המבקשת, הסכסוך הנוגע לרישום סימני המסחר קשור להסכם באופן מובהק. מאחר וההסכם מחייב את המבקשת לעשות שימוש בסימן ייעטרהיי רק לגבי מוצרים בהכשר המבקשת, הרי שהבקשה לרישום הסימן מהווה הפרה של ההסכם שכן רישום הסימן יאפשר למשיבות לעשות שימוש בסימן ייעטרה'י ללא תלות בהכשר המבקשת.

7. ומדובר, לטעמה, בסכסוך הנוגע להסכם שבין הצדדים, דורשת המבקשת להעביר את הדיון בהליך ולבית הדין הרבני, על פי ההסכם. מוסיפה המבקשת כי אף אם ייקבע כי ההליך הנוכחי אינו בעל קשר ישיר להסכם, ממילא קובע ההסכם כי לבית הדין הרבני

סמכות ייחודית לדון בכל סכסוך בין הצדדים.

עיקרי טענות המשיבות

8 לטענת המשיבות, ההסכם אינו מסמך משפטי מחייב ובר-תוקף. לטענתן, ההסכם מציין זאת במפורש, והוא לכל היותר טיוטה או מתווה להסכם, שלסוף לא נחתם בין הצדדים.

9. לטענת המשיבות, אף אם מדובר בהסכם מחייב, המבקשת פעלה בחוסר תום לב במהלך המניין שהוביל לגיבוש ההסכם, באופן המחייב את בטלותו או אי-אכיפתו. לטענתה, עוד לפני המניין בין הצדדים לגבי השימוש בסימן 'יעטרהיי, הגישה המבקשת את בקשותיה לרישום הסימן, מאחורי גב של המשיבות. כך ידעה המבקשת בזמן המניין כי קיים סכסוך בין הצדדים, מבלי שיידעת את המשיבות על כך. מוסיפות המשיבות כי אילו ידעו

שהמבקשת הגישה בקשות לרישום הסימן 'יעטרהיי, לא היו בהסכם העקרונות ולא היו מסכימות לתנאי הבוררות.

עוד טוענות המשיבות כי העובדה שהמבקשת הגישה בקשה לרישום הסימן אצל הרשם, בזמן שידעה כי המשיבות טוענות בעצמן לבעלות בסימן, משתיקה את המשיבה מטעון כי דעתה הייתה שהסכסוך הנוגע לרישוס הסימניס יוכרע בבית הדין הרבני ולא אצל הרשם. כמו כן טוענות המשיבות כי המבקשת מטעון מטעון כי לרשם אין סמכות להכריע בהליך התחרות. המשיבות מוסיפות כי המבקשת הגישה את בקשתה להעביר את הדיון לבית הדין הרבני כזמן קצר לאחר שפתח הרשם בהליך לפי סעיף 29 לפקודת סימני מסחר, וגם בשיהוי, והיש בו כדי להקים השתק ומנעות כנגד טענות חוסר הסמכות שהעלתה המבקשת.

לטענת המשיבות, המשיבה נטו מלינדה סחר בע"מ, לא באה בנעליה של בעלת הבקשה המקורית, ואין היא מחוייבת בכל הסכם מול המבקשת.

לטענת המשיבות, לרשם נתונה הסמכות הבלעדית להכריע בנוגע להליך התחרות ואף אם בית הדין הרבני ידון בכך, לא יהיה בהתלותו כדי לחייב את הרשם.

רישום סימני מסחר נמצא בסמכותו הבלעדית של רשם סימני המסחר, המופקד על פנקס סימני מסחר. באותם מקומות במסגרת מצא המחוקק לנכון כי גוף נוסף, מלבד הרשם, יתזיק בסמכויות הנוגעות לסימני מסחר, ואף במפורש. לדוגמא, לפי לשון סעיף 38 לפקודה, הסמכות לתיקון הפנקס נתונה למעשה אף לבית המשפט העליון (אף כשאין מדובר בערעור על החלטת הרשם), ומבקש רשם לבחור האם לפנות בבקשתו לתיקון הפנקס לרשם או לבית המשפט העליון. על אף לשון הסעיף, קבעה כבוד השופטת מרינה בן-פורת כי למעשה הסמכות הבלעדית למחיקת הסימן נתונה בידיו של הרשם. ראה פרשת בג'ייצ 144/85 קליל, תעשיות מתכת אל-ברזליות בע"מ נ' רשם הפטנטים, פייד מב1), 309, 329-330 (להלן: ייעניין קלילי).

כבוד רשם הפטנטים הוא בעל הסמכות הייחודית למחוק רישום (או לדשוס) סימן מסחר ואין בית משפט יכול להחליט בכגון דא.

הליך תחרות לפי סעיף 29 הוא הליך הנפתח ביוזמת הרשם, על מנת להכריע אילו בקשות לרישום סימני מסחר ייבחנו מתוך בקשות מתחרות לסימנים והם או דומים עד כדי להטעות. בנוסחו המקורי קבע סעיף 29 כי באין הסכמה בין הצדדים בנוגע לזכויותיהם בסימנים, יעביר הרשם את הסכסוך לבית המשפט העליון. עס זאת, קבע בית המשפט העליון כי לרשם סמכות לדון בסכסוך לגופו לפי סעיף 29. ראה עייא 2498/97 רובי בוס בע"מ נ' .4.1 5038 11080, פייד נס5) 665; בג'יצ 77/60 רשם סימני המסחר נ' .סמ מאו תוקן הסעיף, והסכמות הייחודית לדון בהליך תחרות לפי סעיף 29 ניתנה לרשם.

משעה שהמחוקק העניק לרשם סמכות ייחודית, אין הוא רשאי להתפרק מסמכותו זו ולהעניקה לאחר. ראה בעניין וה פרשת טרופיקל תעשיות קוסמטיקה בע"מ ני תמקנ, התנגדות לבקשות לרישום סימני מסחר 106838 ו- 9 (בקשה לעיכוב הליכים), מיום 3 בינואר 9, שס קובע כבוד הרשם (בתוארו אז) מר משה גולדברג , בסעיף 8 להחלטתו , כך:

אינני סבור שבשאלות שבתחום סמכותו ה*יחודית, שאי הרשם להמיר את שיקול דעתו בשיקול דעת של גוף אחר, ואפילו *הא זה בית משפט, בלא הסמכה מפורשת בחקיקה. כאשר ביקש המחוקק ליצור מצב שבו בירור בעניין תוקף הרישום :עבור מידי הרשם אל בית המשפט ושבו קביעת בית המשפט, לעניין תוקף הדישוס, תמוא במקום קביעת הלשם, הוא עשה כן בהוראה מפורשת, דהיינו הוראות סעיפים 74 (- 182 לחוק פטנטים, תשכיז./

מבלי להידרש לשאלות הנוגעות למעמדו של ההסכם שבין הצדדים, האס מחייב הוא אס לאו, ההסכס מייצג, לכל חותר, את אומד דעתס של הצדדיםם להפנות לבית הדין הרבני את הדיון בסכסוכים שביניהם. הסכמה זו, ככל שישנה, אינה יכולה להסמיך את הרשם להאציל סמכותו על בית הדין הרבני.

יתרח מכך, אף אם בית הדין הרבני ידון בעדיפות הצדדים לרישום סימן המסחר,-.הכרעתו לא תוכל לחייב את הרשם, והרשם לא יחליף שיקול דעתו בוּה של אחר. למעשה, ספק אס לרשם תהא סמכות לכפות על הצדדים את הכרעת בית הדין הרבני, למשל על ידי מחיקת בקשה של אחד הצדדים, מבלי לערוך הליך לפי סעיף 29.

ואף אם כרעת בית הדין הרבני אף תקיס השתק פלוגתא בין הצדדים, כפי שעולה מפרשת קליל, שם נקבע כי ממצאיהם הנוגעים לכשירות סימן מסחר שהתבררו בבית משפט בסמכות נגררת (לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט, תשמייד-1984) אינס מקימים השתק פלוגתא בדיון אל מול הרשם. כבוד השופטת בן-פורת מטעימה כי השתק פלוגתא לא יכול להיווצר במקרה כזה שכן שאלות הנוגעות לכשירותו של סימן לרישוס אינן שאלות עובדתיות גרידא. ראה עמוד 330-331 בפרשת קליל:

אין מדובר בשאלה עובדתית טהורה גרידא, שאולי יתכן שהכלל הוא אתר) אלא בשאלה (6! עובדתית-משפטית מעורבת, כשהצד המשפטי, א/ וממילא מתן המשקל הראוי לעובדות, מסולם - למומתיותו של הדשם.

עדיפותו של מבקש סימן מסחר במסגרת הליך לפי סעיף 29 גם היא אינה שאלה עובדתית בלבד, אלא שאלה משפטית מורכבת. אין בממצאים עובדתיים שיעלו מהחלטה של בית

הדין הרבני כדי להכריע בהליך זה לכאן או לכאן.

9. די לומר אך זאת, כי בשבתו בדין בהליכים על ריב, אין משמש הרשם כמכריע בין שני צדדים בלבד, אלא שנזקק הוא אף לכובעו האינקוויזיטורי, בדמות שומר שערי הפנקס. במסגרת זו לא מסתפק הרשם בהכרעה בין הצדדים המתנהלים לפניו, אלא גם בשאלות שבינם ובין הציבור בכלל, ציבור העוסקים וציבור הצרכנים, ובשאלות אחרות שאינן בהכרח קשורות לצדדים, ליחסים ביניהם ולהסכמות שביניהם.

הסכמה בין הצדדים יכולה להיעשות באופן בו יחליטו הם או מי מהם, להסיר בקשתו לרישום סימן מסחר, או תבחן הבקשה הנותרת לבדה, ואו שתקובל לרישום או שתמצא בלתי כשירה. אולם כל עוד מצויות בפני שתי בקשות לרישום, אין לי אלא להכריע ביניהן ולהחליט מי המבקש אשר בקשתו תמשיך בהליך הבחינה, ומי שה בקשתו תסגר.

1. לאור כל האמור לעיל, הבקשה להעביר את הדיון בנוגע להליך לפי סעיף 29 לפקודה שבין הצדדים לבית הדין הרבני - נדחית.

2. המבקשת תשלם למשיבות הוצאות בקשה זו בסך 2,000 ש"ח.

נח לומו פוסק בקניין רוחני

ניתן בירושלים ביוס: 29 אוגוסט 2007 תייו אלול תשסייז

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים,

בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).