סימן מסחר 174084

ההחלטה:

בקשה למחיקה או ביטול סיימן מסחר 174084

מבקשות המחיקה והביטול: פורום מ.ט.י. ליזמות עסקית בישראל (ע"ר)

מ.ט.י חולון - מרכז לטיפוח יזמות עסקית (ע"ר) ע"י ב"כ קופרשמיט את גולדשטיין, עו"ד

בעלת הסימן: הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל

ע"י ב"כ גדעון פישר ושות', עו"ד

בפני בקשה למחיקת סימן מסחר רשום 174084 (מעוצב) (להלן: "הסימן הרשום") לפי וראת סעיף 39 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש] תשל"ב - 1972 (להלן: "הפקודה"), וכן, בקשה לביטול סימן המסחר בשל אי-שימוש בו, המוגשת בהתאם לסעיף 41 לפקודה.

הסימן נרשם לגבי "ניהול עסקים, טיפוח יזמות עסקית, הנכלל כולל בסוג 35" ונראה כך:

מרכז לטיפוח יזמות

הבקשה לרישום סימן המסחר הוגשה ביוס 10.8.2004 על ידי הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל (להלן: "הרשות" או "בעלת הסימן"). לאחר בחינה, נמצא הסימן כשיר לרישום, ונרשם ביוס 1.5.2006.

ביוס 25.3.2012 הגישה מ.ט.י חולון - מרכז לטיפוח יזמות עסקית (להלן: "המבקשת 1") בקשות לרישום שני סימני מסחר הכולל את הרכיב "מטי", בקשה 245600 ובקשה 245601. ביוס 23.4.2012 הגישה פורום מ.ט.י ליזמות עסקית בישראל (להלן: "המבקשת 2") בקשה לרישום סימן מסחר "מ.ט.י", בקשה מס' 246064. כנגד הרישום שהתבקש לגבי שלושת הבקשות האמורות, ציטטה בוחנת סימני המסחר את הסימן נשוא ההליך למחיקה וביטול שבנדון (המבקשת 1 והמבקשת 2 יחדיו, להלן: "המבקשות").

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

לאחר דברים אלה הגישו המבקשות ביוס 19.6.2014 את הבקשה נושא החלטה זו למחיקה או ביטול סימן מסחר רשום 174084.

לאחר החלפת כתבי טענות הצדדים ביוס 31.12.2014 הוגשו ראיות מטעמ המבקשות, ובהן: תצהירו של מר אורי שרף, מייסד מט"י ירושלים, אשר כיום מכהן כנשיא המבקשת 2; תצהירה של עו"ד נעמי לירן, אשר כיהנה בשניס הרלוונטיות כמזכירת בעלת הסימן ולדבריה שימשה כמנכ"ל דה פקטו, כרכזת דיוני הוועדה הממשלתית טרם הקמת הרשות, ולאחר פרישתה מהרשות המשיכה בפעילות בתחוום והייתה בקשר רציף עם עמותות מרכזי טיפוח היזמות השונות (להלן: "עמותות המט"י") ועס הרשות; וכן תצהירו של מר רונן מנשה, חוקר פרטי ששכרה המבקשת באשר לשימוש בסימן על ידי בעלת הסימן.

ביוס 22.03.2015 הוגשו ראיות מטעמ בעלת הסימן באמצעות תצהירו של מר נחמן שכטר, המכהן כחבר ועד המנהל אצל בעלת הסימן.

ראיות בתשובה מטעמ המבקשות הוגשו ביוס 21.5.2015 באמצעות תצהיר נוסף של מר אורי שרף.

הראיות נשמעו בדיון בפני ביוס 12.1.2016 בו נחקרו המצהירים. סיכומי המבקשות הוגשו ביוס 18.4.2016, סיכומי בעלת הסימן ביוס 30.6.2016 וסיכומי תשובה מטעמ המבקשות ביוס 6.

עיקר טענות מבקשות מחיקת וביטול הסימן

המבקשות טוענות כי ניסיונותיהן להגיע להסדר עם בעלת הסימן העלו חרס, ולכן הגישו את הבקשה דנן למחיקה או ביטול הסימן.

המבקשות טענו שחלק מעמותות מט"י כבר פעלו וסיפקו שירותים תחת הסימן "מטי" קודם להקמת בעלת הסימן בשנת 1993.

נטען כי פעילות מסיבית של עמותות המט"י תחת הסימן עוברת להקמת בעלת הסימן, במסגרתה ניתן ייעוץ לעשרות אלפי יזמים ובעלי עסקים, הניבה לעמותות המט"י השונות חשיפה תקשורתית ענפה, וכן הכרה והוקרה בקרב הציבור.

יתרה מזאת, נטען כי השימוש המסיבי בסימן "מטי" על ידי עמותות המט"י, ביניהן המבקשת 1, אשר הוקמה בשנת 1995 כעמותה ללא כוונת רווח במטרה לסייע ליזמים המעונייני לפתוח או להרחיב עסקים, הביא לכך שציבור היזמים ובעלי העסקים קישרו בין הסימן לבין עמותות המט"י השונות והמבקשת 1.

לטענתן, בעקבות הצלחה זו אשר נחלו עמותות המט"י, הוקמה בשנת 2009 המבקשת 2, המאגדת את כלל העמותות, וביניהן המבקשת 1.

מוסיפות המבקשות ומציינות כי עקב הצלחת סימן המסחר "מטי", הגישה עמותת מט"י ביוס 3 בקשות לרישום שני סימני מסחר בסוג 35 : "מ.ט.י" ו- "מט"י- מרכז טיפוח יזמות בישראל", בקשה מס' 90567 ובקשה מס' 90568. לטענתן, בקשות אלו נזנחו ונמחקו על ידן לאור ליקויי עליהם עמדה מחלקת סימני מסחר באותו זמן.

עקב כך, לשיטתן, ניצלה בעלת הסימן את אי רישום שתי הבקשות כאמור, ורשמה את הסימן נשוא הליך וה על שמה ללא ידיעת עמותות המט"י השונות.

לטענתן, השגת רישום זה לוקה בחוסר תום לב, מאחר ולדבריהן, כשהוגשה הבקשה על שם בעלת הסימן, המוניטין בסימן היה שייך לעמותות המט"י.

הן מוסיפות כי בשנותיה הראשונות, לא השתמשה בעלת הסימן במונח "מטי" אלא במונח "מס"ק", שפירושו "מרכז סיוע וקידוד", אך עם השנים הוקירה ואימצה את הסימן "מטי".

כמו כן, נטען כי בין בעלת הסימן ועמותות המט"י התקיים שיתוף פעולה ויחסים מסחריים, ולכן ידעה כי הסימן המבוקש הוא בשימוש העמותות ובהן המבקשות דכאן.

טוענות המבקשות כי לא רק שלא קיבלה בעלת הסימן רשות לרשום את הסימן על שמה, אלא אף נתקלה בהתנגדות נחרצת לכך, אותה הביעו גורמי מט"י הרלוונטיים, ביניהם יו"ר פורום מט"י דאז, מר יעקב בן-עמי.

המבקשות הסבירו כי עמותות המט"י השונות, וביניהן המבקשת 1 ומט"י ירושלים, מומנו בעבר וחלקן אף כיוו על ידי משרדי ממשלתיים, ובין היתר מומנו גם על ידי בעלת הסימן. עוד נטען כי המבקשת 1 מהווה גוף מבצע רשמי של מדינת ישראל בתחוום היזמות העסקית.

לעניין זה, המבקשות מדגישות כי הקשר בין בעלת הסימן לבין עמותות המט"י מסתכם בכך ששכרה שירותיהן של עמותות המט"י השונות לצורך שירותי ייעוץ בתחוום יזמות, כקבלני ביצוע.

כמו כן, לעניין ההסבר שסיפקה בעלת הסימן לבקשת בוחנת הסימן שבנדון במכתבה מיוס 5, באשר לקשר בין מט"י ירושלים (שהינה חברה במבקשת 2), טוענות המבקשות כי מדובר בהסבר אבסורדי הלוקה בחסר, העולה כדי חוסר תום לב. שכן, לגישתן, חברות בוועד המנהל ושותפות במימון לא מקנים לגוף את הזכות להגיש סימן מסחר השייך לאחר. לעניין זה, הן ביקשו לציין כי בעלת הסימן תקצבה 11-14% מסך תקציב המבקשת 1 בשנים

הרלוונטיות, וכי לבעלת הסימן נציג אחד בלבד מתוך כחמישה עד לעשרים חברים בהנהלה של כל עמותה מעמותות מט"י.

לנוכח האמור, טוענות המבקשות כי בהגשת הסימן ורישומו נהגה בעלת הסימן בחוסר תום לב, ולכן לאור הוראות סעיף 39(א1) לפקודה יש למחיקו מהפנקס.

יתרה מכך, טוענות המבקשות כי בעלת הסימן מעולם לא השתמשה בסימן, ובפרט בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה דנן. בנוסף, טוענות כי בעלת הסימן אף לא השתמשה בכל סימן "מטי" אחר, וכי את שירותיה נתנה ונותנת תחת שמה "הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל".

לשיטתן, על אף שבעלת הסימן נתנה ייעוץ עסקי לחברות אך ורק באמצעות עמותות מט"י, התקשרות עם עמותות המט"י לצורך מתן ייעוץ בתחוום טיפוח היומות לא עולה לכדי שימוש על ידי בעלת הסימן.

כמו כן, טוענות כי לפי ראיות בעלת הסימן בדבר השימוש, שהוצגו במסגרת תצהירו של מר שכטר, השתמשה בעלת הסימן לעיתים רחוקות בסימן מט"י. בראש, לדבריהן, אין בשימוש זה כדי להצביע על בעלותה בסימן, אלא על כך שעבודה בשיתוף פעולה עם המבקשות. כתימוכין לכך, מציינות כי במסמך שהוצג כנספח 4ב' לתצהירו של מר שכטר, לצד הסימן של בעלת הסימן, נעשה על ידה שימוש בסימני מסחר נוספים הרשומים בפנקס על שם בעלים אחרים: סימנה של הסוכנות היהודית; סימנו של איגוד לשכות המסחר בישראל; סימן לשכת העצמאים בישראל; סימן התאחדות בעלי המלאכה; הסימן של תנופה בתעסוקה. בנוסף, טוענות הן כי בחוברת "101 טיפים ליזם ולבעל עסק קטן", שצורפה כנספח 4ד' לתצהירו של מר שכטר, כתוב במפורש כי החוברת הוצאה ע"י מט"י באר שבע במימון התמ"ת, הרשות וק.י.פ, הקרן לעידוד יוזמות פרטיות. כמו כן, מוסיפות כי על ניירות המכתבים ומסמכים רישום של הרשות, הופיע הסימן המסחרי של הרשות בלבד - הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל+לוגו, ללא סימן המסחר מט"י.

לצורך ביסוס טענותיהן, שכרו המבקשות חוקר פרטי אשר באמצעותו ביקשו לבדוק האס בעלת הסימן משתמשת בסימן בקשר לשירותים תחתיו ב-3 השנים האחרונות, כנדרש מהוראות סעיף 41 לפקודה. לדבריהן, ממצאי החקירה מראים כי ב-3 השנים האחרונות בעלת הסימן לא השתמשה בו, ולמעשה לא נעשה שימוש בסימן מיוס 1.6.2009. לעניין זה, צירפו את דו"ח ממצאי החקירה כנספח ב' לתצהירו של החוקר הפרטי, מר מנשה.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

עוד מוסיפות וטוענות המבקשות כי בעלת הסימן אף חדלה לחלוטין לפעול ולתת שירותים (נטען כי אינה פעילה מזה כ-מדגמים וסימני המסחר

המשפט, בין היתר, להביא כבר בעתירה דאיות המוכיחות לכאורה שנפל בה פגם משפטי בהחלטה המנהלית".

ובהמשך, בעמ' 750 :

"חזקת החוקיות חלה גם בכל הליך המתנהל לפני בית -משפט כאשר אדם תוקף החלטה מנהלית. משמעותה המעשית של החזקה היא שאדם טוען כי החלטה מסוימת אינה חוקית או שנפל בה פגם משפטי, עליו להוכיח את הטענה כדי להפריך את חזקת החוקיות. אם לא יצליחה בכך, חזקת החוקיות עומדת בעינה וההחלטה המנהלית עומדת בתוקפה. כך, לדוגמה, כאשר החוק דודש מדשות מנהלית לקיים התייעצות לפני קבלת ההחלטה מסוימת, חזקת החוקיות מניחה כי ההתייעצות הנדרשת קיימה, ואם נדרש אישור של גוף מסוים להחלטה, חזקת החוקיות מניחה כי אותו אישור ניתן;"

כמו כן, ר' עע"מ 11 /4072 עיריית בת -ים נ' ירדנה לוי (פורסס בנבו, 06.11.2012):

"חזקת התקינות המינהלית קובעת שברגיל ניתן להניח לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. חזקה זו היא חזקה פדגמטית. רשויות המינהל אינן כולות ואינן צריכות, כעניין שבשגלה, להתמודד עם טענות שיחייבו אותן להוכיח בכל עת, ומהתחלה, כי החלטות שהתקבלו בה ומשמשות בסיס לפעולותיהן אכן התקבלו כדין. כך למשל, כל עוד החזקה לא נסתרה - הדשות פטורה להוכיח, שאכן קיימה התייעעצות במקום שבו נדרשה הרשות לקיים התייעעצות" (פסקא 30 לפסק הדין).

0. אין חולק כי בין בעלת הסימן לבין המבקשות התקיימו יחסים תוך שיתוף פעולה, וכי עמותות המט"י השונות מומנו בעבר ואף כיוס, בין היתר, על ידי משרדים ממשלתיים.

1 כעולה מתצהירה של עו"ד לירן וכו מחקירתה הנגדית, ההחלטה לרישום הסימן על ששל בעלת הסימן לא נעשתה במחשכים. בשנת 1995 התבקשה עו"ד לירן לבדוק אצל עמותות המט"י באשר לשאלת רישום סימן המסחר עלשל בעלת הסימן. לדבריה אף התקיימו התייעצויות

עם גורמי מט"י השונים, לרבות עס יו"ר הפורום הארצי של מנהלי מט"י דאז, מר יעקב בן- עמי (ר' עמוד 27 לפרוטוקול, שורות 17-28, ובהמשך עמוד 28, שורות 12) . עמדה זו לא נסתרה.

2. כאמור, הנטל לביסוס חוסר תוס לב במועד ההגשה הוא נטל כבד ולא כל שכן כאשר מדובר בטענה המבקשת לסתור את חזקת תקינות המעשה המנהלי. משלא נסתרה גרסתה של עו"ד לירן, איני מוצא ששכנעו המבקשות כי עומדת למבקשות הטענה בדבר רישום הסימן בחוסר תוס לב, ללא ידיעתן.

3. נוסף על כך, איני מוצא שיש בהחרשתן של המבקשות לאורך וזמן, שכאמור ידעו על דבר הרישום, כדי לתרוס לראיותיהן וטענותיהן בעניין ּה. אין די בחילופי גרסות כאלה ואחריס אצל בעלת הסימן או אצל המבקשות כדי לשנות את הדברים. בכל מקרה, משלפה התקופה המפורטת בסעיף 39 לפקודה, טענות לגבי התנהלות הדברים לאחר מועד ההגשה אינן נוגעות לבקשת מחיקה על פי סעיף 39(א1) שעניינה שאלת תוס לב מבקש הרישום במועד ההגשה (ר'

בקשה למחיקת סימני מסחר מס' 60509, 60510, 60511, 60512, 60184 "06806"

(מעוצביס) .\/.ק.5 615866 /\ וחתהוצ) נ' וורסצ'ה 83 בע"מ (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 8), פסקאות 26-27 לבקשה למחיקת סימני מסחר מס' 183243 ו-190390 צבי אלפישר נ' יועד פוטרמילך (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 29.11.2016)).

בקשת הביטול

4. כאמור, המבקשות טוענות לביטול הסימן מפאת העדר שימוש לאור הוראות סעיף 41 לפקודה הקובע, כדלקמן:

"(א) בלי לפגוע בכלליות הודאותיהם של סעיפים 38 עד 40 רשאי כל אדם מעונין להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר לגבי כל הטובין או סוגי הטובין שלגביהם דשוס הסימן או חלקם (להלן - הטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום) על יסוד הנימוק, שלא היתה כוונה בתום לב להשתמש בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם מבוקש ביטול הדישום ושלמעשה לא היה שימוש בתום לב בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום או לא היה שימוש כאמוד בתוך שלוש השניסם שקדמו לבקשת הביטול."

5. כאמור, המבקשות טוענות שבעלת הסימן מעולם לא עשתה שימוש בסימן הרשום ולא כל שכן שלא עשתה כן בשלוש השניס שקדמו לבקשת הביטול דנן.

כאמור, אין לבטל בנקל סימן מסחר אשר נרשם כדין. לפיכך, יש לפרש את המונח "שימוש" בסימן מסחר בצורה רחבה (ר' למשל, החלטה בעניין עיני נ' אקטרינה גוטמן, בקשה למחיקה ולביטול סימן מסחר מס' 69909 , פסקא 35 (להלן: "עניין במבינו") (פורסס בנבו, 4))). כבר נקבע ב-ע"א 296/82 ד"ר ישעיה נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר - אבקו איזוטופוס אינק., פ"ד מ(3) 281, שנטל הבאת הראיה כדי להוכיח עובדה שלילית כגון העדר שימוש, הנו נטל נמוך יחסית, בעמוד 301 :

"אכן, נכון הדבר, כי קל יותר להוכיח עובדה בעלת אופי חיובי מאשר עובדה בעלת אופי שלילי, ברם, גם כאשר מדובר בהוכחת היסוד השלילי, שומה עלינו לשמור על העיקרון הבסיסי בדיני הראיות, כי נטל השכנוע נוטל על בעל הדין, אשר טוען טענה המהווה חלק מעילתו (ע"פ 28/49 ,בעמ' 522), ואם זו טענה בעלת אופי תיובי ובמצן אם זו טענה בעלת אופי שלילי (בג"צ 112/53, בעמ' 960; ע"פ5 172/68). עם זאת, לעובדה בעלת

אופי שלילי יש השפעה על הדמת הנטל המשני הוא נטל הבאת הדאיות. מי שנושא בנטל השכנוע - בענייננו המעדעד - הוא שצריך לפתוח בהבאת ראיות ולהצביע, כי לכאודה המשיבה ומדעניה אינם בעלי האמצאה, ואף נטלו את עיקדיה ממנו - מהמעדער. בית המשפט לא יתעלס מן העובדה, כי אם עוסקים אנו אמנס ביסוד עובדתי שלילי, קשה יותר על הטוען להוכיחו, ועל-כן יסתפק, בדרך כלל, בכמות פחותה של דאיות להדמת נטל

הבאת הראיות והעברתו לצד שכנגד (ע"א 414/66, בעמ' 461-

2). כמות זו יכול שתהיה אף זעירה למדי (ע"204/575) "

הדברים הללו מוסברים גם על ידי המלומד פרופ' א. הרנון, בספרו דיני ראיות (ירושלים תשל"ד) בעמודים 203-204 :

"עובדה בעלת אופי שלילי איננה מעבירה אפוא את הנטל העיקדי, נטל השכנוע, אך יש לה השפעה על הרמת הנטל המשני, נטל הבאת הדאיות. הנושא בנטל השקנוע צריך לפתוח בהבאת ראיות לכאורה. אולם בגלל היות העובדה בעלת אופי

שלילי - וכן קשה להוכחה - יסתפק בית המשפט בכמות פחותה של דאיות להרמת נטל הבאת הראיות והעברתו לצד שכנגד, בדרך כלל, קל יותר לצד שכנגד להוכיח עובדה זו, היינו את האספקט החיובי שבטענה."

הדברים גם נקבעו לגבי שאלת השימוש לצורך בקשת ביטול לפי סעיף 39 לפקודה (ר' למשל, בקשה למחיקה ולביטול סימני מסחר מס' 190749 ו-190748 | את51- 0 את 600 נ' 00 ע=. זה (פורסס בנבו, 9.6.2013)).

המבקשות בענייננו לא עמדו אף באותו נטל נמוך לגבי טענת העדר השימוש אינו פעיל.

לתצהירו של מר שכטר, המצהיר מטעס בעלת הסימן, צורפו דוגמאות לשימוש בסימן, וביניהן: דוגמא לשימוש על גבי מדריך לבעלי עסקיים קטנים באשר להשתתפות במכרזי רכש ממשלתיים משנת 2008 (נספח 4א' לתצהירו); דוגמא לשימוש על גבי כריכת מילון עסקי משנת 2001 (נספח 4ג' לתצהירו); דוגמא לשימוש על גבי חוברת "101 טיפים ליוס ולבעל העסק הקטן" אשר על פי החקירה הנגדית הינו משנת 2005 (נספח 4ד' לתצהירו ופרוטוקול עמוד 58, שורות 19-25); וכן דוגמאות נוספות לשימוש על גבי מסמכים נוספים, אשר נטען על ידי מר שכטר בחקירה הנגדית כי השימוש על גביהם נעשה לאורך שנות ה-2000. לגבי נספח 4ב' לתצהירו נטען כי ייתכן והינו משנת 2004, 2007 או 2008, ולגבי נספח 4ה' לתצהיר נטען כי נעשה בו שימוש עד שנת 2009-2010 (ר' פרוטוקול עמוד 55, שורות 21-28; עמוד 56, שורות 9; ועמוד 59, שורות 14-29).

כאמור, בפי המבקשות טענה לפיה השימוש המופיע בדוגמאות האמורות אינו יכול להיחשב שימוש של בעלת הסימן שכן זה נעשה יחד עס סימן אחר המזהה את בעלת הסימן כמו גס יחד עס סימניס של גורמיס אחריס (כגון הסוכנות היהודית; איגוד לשכות המסחר בישראל; לשכת העצמאיים בישראל; התאחדות בעלי המלאכה; תנופה בתעסוקה). המדובר בפרסומיס אשר נחזה כי מקורס אצל בעלת הסימן או שהשתתפותה בהס ברורה. המבקשות לא סתרו זאת.

לפיכך, איני מוצא לנכון לקבל את טענת המבקשות כי לא נעשה מעולם שימוש בסימן על ידי בעלת הסימן. מן הראיות האמורות עולה כי בעלת הסימן אכן עשתה שימוש בסימן נשוא ההליך. אף המבקשות עצמן מציינות בסעיף 46 לסיכומיס מטעמן כי נספח 4 לתצהירו של מר שכטר כולל ראיות לעניין החשימוש בסימן.

עס זאת, משהעלו המבקשות טענה בדבר העדר שימוש בשלוש השניס שקדמו להגשת הבקשה דנן, לא הביאה בעלת הסימן תשובה כדבעי. לא הובאו ראיות כלשהן באשר לשימוש בתקופה

אחרונה זו, לגביה טוענת בעלת הסימן לחריג לכלל הקבוע בסעיף 41(א) לאור "נסיבות מיוחדות במסחר" לאור הוראות סעיף 41(ב) אשר לשוןו -

"(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו אם הוכח שאי-השימוש נבע מנסיבות מיוחדות במסחר ולא מכוונה שלא להשתמש בסימן, או לזנוח אותו, לגבי הטובין האמודים."

לטענת בעלת הסימן, נסיבות מיוחדות שכאלה מתקיימות בענייננו נוכח החלטת הממשלה על העברת התקציבים המיועדים לה למשרד הכלכלה. ואת ניתן ללמוד מסעיף 3 להחלטת הממשלה האמורה, שלשוןו כדלקמן:

"להעביר את סך התקציב הממשלתי המשמש את הדשות לעסקים קטנים ובינוניים (ע"ד) למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לצורך תמיכה בעסקים הקטנים, עד למם 98"

כך גס עולה מסעיף ה' לבאוריס לדוחות הכספיים של בעלת הסימן מיום 31.12.2012 שצורפו כנספח כ"ג לתצהירו של מר שרף.

כבר נקבע כי התערבות ממשלתית יכולה להיחשב כנסיבות מיוחדות במסחר, ב-בג"צ 95/54 הרי צבי שנל נ' הרשם הכללי של ממשלת ישראל ואח', פ"ד ט 127, 0:

"ברור שהמניעה ההוקית להפצת תוצרת המשייבת בארץ, שהייתה כדוכה באיסור הכללי שהוטל על ידי החוק על יבוא סחורה ללא היתדר בו, פירושה נסיבות מיוחדות השודרות באותו ענף מסחר ושאינן מיוחדות רק לפידמה מסויימת זו. לפיכך לפנינו נסיבות המצדיקות את אי-השימוש בסימן המסחר, במובן הסעיף1(22)..."

(על הדברים האמורים שנקבעו לגבי לשון החוק בטרס הנוסח החדש של הפקודה הנוכחית, חזר בית המשפט העליון ב-ע"א 2209/08 .5.0 007521081 161555 נ' ואמפוס בע"מ (פורסם בנבו, 23.3.2010), (להלן: "עניין ואמפום") בפסקא 28 לפסק הדין).

כאמור, בעלת הסימן הנה גוף ממשלתי אשר עבר שינויים לא מעיטים בשניס האחרונות - שינויים שמטרתם לשנות ולצוק תוכן לפעילות גוף ה. מקצב השינויים והמגבלות הנובעות

מארג מהלכיס אלה אשר בהחלט ייתכן והביאו לאי-שימוש במהלך התקופה האמורה, איני מוצא שיש באי-שימוש זה כדי להוות טעס לביטולו של הסימן.

לעניין זה נזכיר שלנגד עיני הרשם יכולים לעמוד גס שיקוליס נוספיס להימנע מביטולו של סימן רשום, כפי שנקבע וה מכבר ב-בג"צ 67/71 "פרמו" בע"מ נ' רשם סימני המסחר, פ"ד כה(1) 802, 811 :

גם אם נאמר שבזת עוד לא מיצינו את מכלול השיקולים ושעדיין נשאר בידי הרשם שיקול-דעת שלא למחוק את הסימן, הדי הכוונה היא למקרים וצאים מן הכלל, ונראה שהמקוה שבו מבקש אדם את המחיקה כדי להשתמש, הוא בעצמו, באותו סימן, אינו אחד מהם. בירור השאלה, אם זכאי הוא להשתמש בסימן או אפילו לבקש את דישומו על שמו, מקומו ושעתו

בהליכים נפרדים. דבר זה גם מתקבל על הדעת. סעיף 22 מיועד, בראש ובראשונה אלא אך ורק, לטיהור הפנקס מסימני מסחר, שאין כוונה להשתמש בהם או שלא השתמשו בהם בפועל. זהו, קודס כל, ענינה של המדינה שלא יכבידו על פנקסיה לישומים תיאורטיים (לידא." (ההדגשה אינה במקור - א.ק)

(הדברים האמורים נקבעו אמנס לגבי הלשון הקודמת של הפקודה אך אושרו בעניין ואמפום, בפסקא 33 ואילך לפסק הדי).

מהאמור עולה שלעניין שאלת הנסיבות המיוחדות אין ליתן משקל לכוונותיהן של המבקשות המעידות בריש גלי שמטרת ההליך הוא הסרת מכשול בפני ביצוע רישומים עבורן עצמן. מטרת הליך מסוג זה הינו ביטולס של רישומיס תיאורטיים ומכבידים. מהאמור עד כה עולה שאין הרישום דנן בגדר רישום תיאורטי אלא בסימן בו יש ערך ציבורי הנובע ממעמדה של בעלת הסימן כרשות ממשלתית. למעשה ניתן לומר שיש ערך ציבורי שסימן בו נעשה שימוש על ידי גורמיס ציבוריים רבים - עמותות המט"י השונות - יירשום על שם גוף אחד אשר ירכז את פעילות כל הגורמיס בענף (והשוו להוראות סעיף 14 לפקודה).

המבקשות מפנות להחלטה בבקשה לביטול סימני מסחר מס' 187385 ו- 6 --1160 ,6168 \/ 01 105111116 [6261010₪168 נ' 1675עהנוך11630 ע2610[08) 6 31 3110 61+מ1 (להלן: "עניין 0131") מיום 2.2.2015 לצורך ביסוס טענתן כי פרשנות סעיף 41(א) לפקודה תסתפק בהעדר שימוש בפועל משך 3 שניס טרס הגשת בקשת הביטול וכי

החריג לסעיף, שעניינו נסיבות מיוחדות במסחר, לא מתקיימ במקרה דנן ואף אין מקוס כי הרשם יפעיל את שיקול דעתו שלא למחוק את הסימן נשוא ההליך.

לטענתן, הפסקת תקצוב וחיפוש מקורות מימון חדשיס הינס דבר שבשגרה בעולם העסקיים. כך, לגישתן, גס ניהול הליכיסם משפטייס הינו דבר שבשגרה ביחס לכל גוף מסחרי. לטענתן,

בעניין 2111) נקבע כי הליכיס משפטייס אין בהס כדי להוות נסיבות מיוחדות במסחר. מנגד,

טוענת בעלת הסימן כי אין לגוגור מההחלטה בעניין 2111) הלכה מחייבת לפיה ניהול הליכיס משפטיים אין בהם כדי להוות נסיבות מיוחדות במסחר, היות ובפסקא 21 להחלטה האמורה,

מסייג הרשם את דבריו.

יתרה מזאת, טוענת בעלת הסימן כי בעניין 2111) לא נדונה השאלה אם קיומס של הליכיס משפטיים מהווה נסיבה מיוחדת, אלא השאלה האם ניהול הליכיס משפטיים בכל העולם להגנה על הסימן מעידה על כוונה לעשות בו שימוש.

אכן, בהתאם לאמור על ידי בעלת הסימן, בעניין 0111 לא נקבעה הלכה מחייבת באשר לשאלה אם קיומס של הליכים משפטיים יש בהס כדי להוות נסיבות מיוחדות במסחר כנדרש בסעיף 41(ב) לפקודה, שהינו החריג לסעיף