סימן מסחר 176447

ההחלטה:

ותס טובין, אף אין לפרש את המונח "אותו הגדר" בצורה דווקנית וצרה... השאלה שצריכה להישאל היא האם מצויים אנו באותה "משפחה מסחרית" במסגרתה מתקייס החשש לפיו יסיק הצרכן על קשר או חסות מטעס בעל הסימן הרשום על העושים בו שימוש. המשפחה המסחרית צריכה להיות מוגדרת ממקרה למקרה, בהתאם למבנה השוק והשחקנים הפועלים בו."

וכן כתב ע' פרידמן בספרו סימני מסחר - דין, פסייקה ומשפט משווה (מהדורה שניה, תשס"ה) , בעמ' 628 :

"טובין הם מאותו הגדר כאשר קיים חשש שקונה אשר רואה את סימן המסחר על סחורה של גורם אחר, יטעה לערבב בין הסחורות ולחשוב ששתי הסחורות נובעות מאותו מקור."

לנוכח היקפי המכירות והמוניטין של סימני המסחר הרשומים, כפי שהוצגו בפני, קיים סיכוי סביר שהציבור יתבלבל לגבי מקור הסחורה שכן הן מוצרי המבקשת והן מוצרי המתנגדת. הם מוצרים המשמשים להפעלה ותחזוק משק הבית, על אף שאף אינם משתייכים לאותו סוג. הקונה הסביר עשוי לחשוב כי אותה חברה, המייצרת ומייבאת מכונות כביסה, מקררים וכד' הרחיבה את עסקיה גם למוצרים המופיעים בבקשת הרישום של המבקשת, הקשורים לשימוש במטבח, כגון מטחנת בשר שמשמשת להכנת מזון לקראת בישולו (ובכך מהווה ממש "התקן לבישול"), או מסחטות מיצ, סכו"ס וכו' המשמשים בסביבת העבודה של המטבח.

הסכם הפשרה בין הצדדים, שקיבל תוקף של פסק דין.

כידוע, דיני סימני המסחר מאזנים בין מספר אינטרסים. מחד, נועדו דיני סימני המסחר להגן על קניינו של בעל הסימן שרכש מוניטין מפני מתחריו. במקביל, מגינים דיני סימני המסחר על אינטרס הציבור, הבא לידי ביטוי בשני אופנים: אינטרס הציבור שלא להיות מוטעה עקב שימוש בלתי מורשה בסימן מסחר והאינטרס הציבורי בחופש עיסוק ובחופש הביטוי, העלול להיפגע מהפקעת יתר של סימני מסחר על ידי רישומם. ראו, למשל, ע"א 8778/04 יטבתה נ' תנובה (פסק דין מיום 25.12.06); ע"א 941/05 אגודת הכורמים נ' חברת הכרם (פסק דין מיום 17.10.06).

רישום סימני המסחר מופקד לא רק על הגנת קניין בעל הסימן מפני מתחריו, אלא גם מופקד על שמירת האינטרס הציבורי ועל טוהר פנקס סימני המסחר. ככזה, הוא אינו מחויב מראש להסכמים שנחתמו בין שני צדדים בעלי עניין בסימן מסחר. כך, למשל, כאשר הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום או כאשר הרישום בהתאם להוראות הסכם הפשרה עלול להביא להטעיית הציבור (ראה, למשל, את ההחלטה בעניין התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 106098).

אולם, כמובן, הרשם סימני המסחר רשאי להתחשב בקיומו של הסכם בין בעלי הדין, ולהכניס את עובדת קיומו של ההסכם לתוך מערכת שיקוליו בואו לבחון בקשה לרישום סימן מסחר.

בענייננו, הצדדים חלוקים באשר לפרשנות הסכם הפשרה. עמדת המתנגדת היא כי המבקשת התחייבה שלא תעשה כל שימוש בשם המותג "00צ.1", בעוד שהמבקשת טוענת כי יש לפרש את ההסכם על פי נסיבות חתימתו, כך שהתחייבותה מוגבלת לשימוש במותג לגבי מוצרי חשמל ואלקטרוניקה בלבד.

פשט לשון החוזה, כפי שהובאה בפסקאות 11-12 לעיל, תומכת באופן חד משמעי בעמדת המתנגדת. אכן, הפרשן אינו בלשן, ועליו למצוא, מתוך החוזה ונסיבותיו, מהי הפרשנות המשקפת באופן הטוב ביותר את אומד דעת הצדדים. הרשם, לשונו הברורה של החוזה היא נקודת המוצא לפרשנות החוזה ולגזירת אומד דעת הצדדים לחוזה (ראו: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים, פ"ד מט(2) 265; ע"א 8567/02 גליק נ' מיוסט (פסק דין מיום 8.9.03); ג' שלו דיני חוזים החלק הכללי - לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשנ"ה), בעמ' 4). יתירה מכך, בענייננו נטל השכנוע מוטל על המבקשת, ובמקום בו נטען כי יש לפרש את לשון החוזה שלא כפשוטו, לא עמדה המבקשת בנטל להוכיח כי פרשנותה היא הנכונה.

המסקנה היא, כי המבקשת התחייבה בהסכם הפשרה, שאף קיבל תוקף של פסק דין, שלא לעשות שימוש במותג "לנקו". כלומר, קבלת הבקשה לרישום סימן המסחר מנוגדת לאמור בהסכם ועלולה לגרום להפרת ההסכם ופסק הדין מצד המבקשת. תוצאה כזו אינה מתיישבת עם העיקרון לפיו יש לקייים התחייבויות, והדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, כבענייננו.

וכך כותבת פרופ' גבריאלה שלו באשר לחשיבות שבכיבוד התחייבויות (שלו, פיסקה 60 לעיל, בעמ' 46) :

"פירושו של עקרון חופש החוזים הוא גם, ואולי בעיקר, כי ההסכמים שנערכו, תוך הגשמת חופש החוזים - ייאכפו ויכובדו... מעקרון חופש החוזים נגזרת הנורמה היסודית בדיני החוזים, אשר לפיה "חוזה עשית - עליך לקיימו"

או "החוזים יש לקיים" (507/8008 5001 08018)"

ובפסיקה נקבע:

"כיבוד התחייבויותיהם של שני הצדדים אף הוא עיקרון גדול שבתקנת הציבור,

שמצויס אנו לאכוף על כל צד לשמור על ההתחייבות שקיבל על עצמו" (ע"א 148/77 רוט נ' ישופה בע"מ, פסקה 3 לפסק דינו של השופט אלון)

"תקנת הציבור היא בהרחבת חופש החוזים ולא בהגבלתו; בשמירה על קיוס הבטחות והתחייבויות ולא בפתיחת פתח להפרתן"

(ע"א 682/74 יסותיאל נ' ברגמן, פ"ד כט(2) 757, פסקה 9 לפסק דינו של השופט חיים כהן)

"...,תקנתו של הציבור תהא דווקא בעמידה על קיוס ההתחייבות החוזית,

שהמערערים נטלו על עצמם מרצונם" (ע"א 618/85 מעיינות הגליל המערבי נ' תבורי, פ"ד מ(4) 343, סוף פסקה 5 לפסק דינה של השופטת בן פורת)

4. כאשר מדובר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, הדבר נכון שבעת ייש כן הפרת ההתחייבות החוזית תהווה, למעשה, הפרת החלטה שיפוטית.

5. בעניין מידת השפעת קיומו של הסכם פשרה על החלטות הרשם, חשוב להבחין בין מצב הדברים בענייננו לבין מצב דברים בו מדובר בפסק דין או בהסכם המתיר לאדם כלשהו להשתמש בסימן מסחר, אך רשם סימני המסחר מחליט שלא לקבל את בקשתו לרישום סימן המסחר. במקרה האחרון, החלטת הרשם לא תגרום להפרת ההסכם אלא רק תמנע את האפשרות לקיימו, משיקולי של טובת הציבור ומניעת הטעיה. אולם, בענייננו, פסק הדין אסר על המבקשת להשתמש בסימן המסחר המבוקש, והחלטה המתירה שימוש במותג תגרום בהכרח לאי עמידת המבקשת בהתחייבותה ולאי כיבוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב.

סוף דבר

6. ההתנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר "לנקו 1.₪1%0/0" מתקבלת.

7. המבקשת תשלם למתנגדת את הוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ש"ת בצירוף מע"מ.

8. לאור האמור בהחלטה זו, יודיעו הצדדים את עמדתם, עד ליום 5.12.07, באשר לצורך לנהל את הדיון שנקבע ליום 12.12.07, בהתנגדות לבקשה מס' 176447, שנסובה סביב עניינים דומיסם.

ד"ר מאיר נועס,

רשם הפטנטים,

המדגמים וסימני המסחר ניתן בירושלים ביום כ"ו חשון, תשס"ת 7 נובמבר, 2007

מאיר נועס