סימן מסחר 178707

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

בפני כב' סגן רשם הפטנטים נח שלו שלומוביץ

התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 178707 (מעוצב)

המבקש: אורי קניג

ע"י יעקב קופנהגן, עו"ד

המתנגד: עדי שאנן

ע"י יעקב וחנה קלדרון, עו"ד

זוחי התנגדות לרישום סימן מסחר מעוצב, הכולל בתוכו את ראשי התיבות -1256. הסימן הוגש לרישוס בסוג 41, עבור ' ונראה כך

עיקרה של המחלוקת בין הצדדים כפי שעולה מכתבי הטענות, סיכומי הראיות והסיכומים שהוגשו בתיק, אינה בכשירותו של הסימן לרישוס אלא בשאלת הבעלות עליו.

תחילתו של הדברים היא בשיטה טיפולית אותה החל לפתח המבקש בתיק זה. שס השיטה הוא 6אוחחם 61 , והאסודסוטם , ו64ו5צהם ,סם ז4ח6םדאו, ובראשי התיבות

52. לא אכנס לפרטי השיטה משום שאין הס נוגעים לענייננו. בשלב מסוימים הצטרף המתנגד אל המבקש לפעילותו בפיתוח ובהקניית השיטה.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסוב סביב אופי ומהות תפקידו של המתנגד בתהליך פיתוח השיטה, ובתהליך הקניית הידע אודותיה לתלמידים.

עיון בכתבי הטענות והראיות שהוגשו בתיק זה, אף טרם קיים הדיון, מלמד כי סימן המסחר נועד לסמן את השיטה עצמה אשר שמה כמתואר עליו -)מפן.

בעקבות דברים אלה, הוריתי על דחיית הדיון שהתקיים בפני, והצעתי לצדדים לבדוק את האפשרות להסדיר ביניהם את הזכויות בסימן המבוקש, במידת האפשר כסימן מאשר (על ידי הקמת גוף משותף) כמו גם לטעון בפני לכשרות רישומו של הסימן. שהלא, כפי שיוסבר בהרחבה להלן סימן המסמן את השיטה ולא את עסקו של מי מהצדדים אינו סימן הכשיר לרישוס.

הצדדים שבו, במועד הדיון הנדחה, והודיעו על רצון לדון בתיק כפי שהוא. לצדדים הובהר כבר בראשית הדיון כי סימן מסחר אינו הדרך להגן על שיטת טיפול, כי גם על מוניטין של עוסק, והונחו על ידי למקד את הדיון ואת הסיכומים, במערכת היחסים העסקית שבין הצדדים, ולא בזכויות, עד כמה שיש כאלה בפיתוח השיטה עצמה.

בהתאם לדברים אלה, הצדדים הציגו את המחלוקת ביניהם כמחלוקת עסקית, לגבי מהותו או חלקו של המתנגד בעסקיהם המשותפים, ובפעילויות המשותפות שניהלו הצדדים.

עם זאת, גם לאחר שמיעת הראיות בתיק, וקריאת סיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי עיון מעמיק במהות המחלוקת מלמד כי היא נסובה וחוזרת פעם אחר פעם לעניין "הזכויות" כפי שהצדדים טוענים להן בשיטה עצמה ובפיתוחה.

תפיסת הצדדים את הסימן המבוקש כמסמן את השיטה ולא כמסמן עוסק מסוים, משקפת בדיוק רב את אותה המחלוקת עצמה, המחלוקת הנטושה סביב הזכויות בשיטה, וכפי שיובהר להלן, אין זה רק אחד הפן במשפט משתקפת המחלוקת, אלא שהצדדים רואים בסימן, המסמן את השיטה את הדרך לקבל את הזכות הייחודית להורות את השיטה ולהפיצה.

אני קובע קביעות אלה, באשר לתפיסת הסימן על ידי הצדדים להליך זה, הן מעיון בחומר שהוגש בתיק, והן משמיעת עדויות הצדדים בחקירותיהם הנגדיות, עדויות אשר לא הותירו בי ספק- המחלוקת היא אודות הזכויות בשיטה, והסימן מסמן בעיניהם את השיטה ולא את עיסקו של מי מהם. הדברים אמורים כמובן באותיות -1256 שאינן אלא ראשי תיבות של שמה המלא של השיטה, והמהווה, כך מסכימים שני הצדדים את שמה של השיטה עצמה, וגם לגבי הסימן המעוצב כפי שהוגש לרישום.

דברים אלה חוזרים על עצמם מפורשות ושזורים גם בסיכומי הצדדים, ועל מנת לסבר את האופן אדגים מתוך דברים אלה: סיכומי המתנגד: סעיף 22: "...שס נהגה במשותף, וכי הזכות בשס היא לכל הפחות משותפת. בלוגו מופיע שס השיטה ; הלוגו שייך לשותפות ; היות שהשותפות הינה מלאה - גם לעניין פיתוח השיטה וגם לעניינים אחרים - הרי הלוגו אינו יכול להלקח מאחד השותפים ולהנתן במלואו לאחר. סעיף 26: "... כל כולה של הצלחת שיטת אייפק, וכל כולה של הכרת אייפק, הינה תוצר של פעילות שאנן. אין לקניג ולו ראיה אחת להראות שהוא מוכר מחוץ לגבולות ישראל בתור איש אייפק, ואין אף ראיה לכך שאייפק מוכרת מחוץ לישראל".

סעיף 39: "...אין בכך כדי לאיין את העובדה הברורה והפשוטה כי תמיד השם של שאנן נקשר לשיטת אייפק בכלל ולסימן שבנדון בפרט".

סיכומי המבקש

סעיף 5: "מבחינה זו, אין כל מקום להפרדה מלאכותית בין התורה עצמה המכונה '0ק1' לבין הסימן המייצג אותה ומהווה את הסמל המוכר שלה ואין

זה מתקבל על הדעת שהסימן המבוקש המסמל והמייצג את התורה עצמה ימצא בשימושה של תורה אחרת".

סעיף 6: זהותו של סימן המסחר המבוקש עם תורת 1056 המקורית הוכחה מעל לכל ספק בראיות שהוצגו הן על ידי המבקש והן על ידי המתנגד".

בנוסף לאמירות מפורשות אלה, אני קובע על סמך חומר הראיות שבתיק, כי למרות ששני הצדדים עוסקים בין שאר עיסוקיהם ביישום השיטה דהיינו במתן שירותי טיפול, אף אחד מהם לא השתמש בסימן המבוקש לצורך סימון עסקו, או השירותים שהוא נותן, השימוש היחידי שנעשה בסימן היה לצורך עריכת כנסיס סדנאות וקורסים בהם ניתן היה ללמוד את השיטה, ומטרתו הייתה להפיץ אותה.

אכן, נטענה בפני הטענה, כי הסימן התבקש לרישום בסוג 41, ופרטת השירותים שבו, מתיחסת אך ורק להוראת השיטה, הפצתה ופעולות מעין אלה. אולם כמפורט לעיל, השתכנעתי כי דיון בכשרות הסימן כאילו היה סימנו של בית ספר להוראת השיטה, והכרעה לגבי מהות הקשר שבין הצדדים עת עשו שימוש בסימן לשס הוראה כאמור, יהא בו משום החטאת האמת. טענות הצדדים מתפרשות הרבה אל מעבר לזכויות בשותפות שלימדה את השיטה, והסימן מייצג בעיניהם הרבה מעבר לאותו מיוזס עסקי.

לאור דברים אלה, ועל אף שהצדדים הקפידו, מסיבות מובנות, שלא לטעון להיעדר כשרותו של הסימן לרישום, החלטתי כי הסימן אינו כשיר לרישום.

טרם אפרט נימוקי החלטתי זו, אעמוד על כך שהחלטה זו אינה נופלת במסגרת הסעיס להס עתרו הצדדים. ואין היא מבוססת על נימוקי צד ה או אחר כפי שנטענו בפני.

אכן, דרך כלל, עת יושב רשם סימני המסחר בדין, נדרש הוא להכריע בין שני צדדים המופיעים מולו. הכל בהתאם לשיטה הדיברסרית הנהוגה במשפט הישראלי. אולם אל לו לרשום לשכוח עת יושב הוא בדין, כי המחוקק חש לראשו גם כובע נוסף. אינקביזיטורי במהותו, כובע המתכנה טוהר הפנקס. כובע והליו טוענים פעמים רבות מתדייניס, שעה שהדבר תואם את עמדתם, תפקידו בא לידי ביטוי דווקא שעה שאין טוהר הפנקס תואם את עמדותיו של מי מהצדדים. דווקא אז, צריך הרשם לשום לנגד עיניו את כלל ציבור העוסקים בענף, כמו גם את ציבור הלקוחות המשתמש בשירותי הענף.

אותו כובע אינקוויזיטורי מופיע בסעיף 26 פקודת סימני המסחר [נוסח חדש] התשל"ב 2 (להלן: הפקודה):

"הוגשה בקשה וקובלה, ועבר זמנה של הודעת התנגדות ולא הייתה התנגדות, או הייתה התנגדות והוחלט בה לטובת המבקש, ישלס המבקש את האגדה שנקבעה והדשם ירשוס את סימן המסחר, זולת אם קובלה הבקשה בטעות או גם בית המשפט אחדת".

בהחלטה שניתנה ביוס 14 במרץ 2005, בהתנגדות לרישום סימן שירות מספר 159348, נמחקה ההתנגדות על פי הסכמת הצדדים, אולם נקבע כי בשל מידע שלא ידוע היה למחלקת סימני מסחר טרם הגשת ההתנגדות, קובל הסימן בטעות. אז ניתנה הזדמנות למבקש לטעון כנגד הסירוב לרישום הסימן.

אכן לשונו הדווקנית של הסעיף היא כי מניעת רישומו של סימן שקובל בטעות יכולה להיעשות לאחר שזוכה המבקש בהתנגדות. אולם מקל וחומר שרשאי הרשם לפסוק כן בהתנגדות עצמה, במיוחד שעה שלשני הצדדים יש אינטרס ברישום הסימן, ולשניהם ניתנה ההזדמנות המפורשת לטעון לעניין וה.

מכאן אפנה ואסביר על מה ולמה אין הסימן המבוקש כשיר לרישום בפנקס.

מטרתו של דיני סימני המסחר היא להגן על המוניטין של עוסק בתחום עיסוקו. כתב לעניין זה המלומד זליגסון בספרו דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם, הוצאת שוקן תשל"ג בעמ'1 :

"יעוד סימן המסחר הוא סימבולי. המסחר זקוק לשימוש בסימני מסחד, שכן העוסקים במסחדר או בתעשיה דוצים להבחין את עסקם מעסק הזולת".

כלל יסוד במסגרת זו, הוא שסימן המסחר נועד לשכלל את התחרות ההוגנת ולא למנוע אותה. משמעותם של הדברים היא כי הסימן נועד לסמן לא את סוג הסחורה, או השירות כי גם המקור לאותה סחורה. דהיינו ליצור קישור בין העוסק ובין הטובין או השירות שהוא מציע לציבור. בהמשך הדברים מסביר זליגסון את הגדרת סימן המסחר כסימן המשמש לאדס לעניין 'הטובין שהוא מייצר או שהוא סוחר בהם'(עמ' 7):

"לעניין סחורה: בא ללמדנו שסימן מסחד צריך להיות קשוד לסחורה וצריך לסמל את המקור של הסחודה: לפיכך סימן מסחר לא יכול להתקיים כאשר לסמל יש קשר ענייני או תכני לסחודה. כותרת של ספר אינה יכולה לשמש סימן מסחד, בהיות

הקשר בין הכותרת לבין הספר ענייני, ומכוון לתכנו ולציון אופיו", בדומה לכך גם שמה של שיטת טיפול אינו יכול להוות סימן מסחר. קבעו לעניין זה המלומדים יעקב וחנה קלדרון (ב"כ המתנגד דהכא) בספרס חיקויים מסחריים בישראל, הוצאת קלדרון 1966 בעמ' 188 :

הרתיעה מהגנה על הטוען לסימן מסחר תיאורי נובעת ממדיניות

שלא להעניק מונופול למי שהשתמש ראשון במילה שמן הראוי שתהיה פתוחה לשימוש הציבור או פתוחה למסחד ושלא הייתה

יכולה להרשם כסימן מסחר. בפסק הדי מהותזסו) זם!גוו!)

המסואס] .ש סכ) סילב בית הלולדים להכים שהמיקה זם!גו![6:)

היא בעלת משמעות משנית ללבוש (הסביר מדוע *וצבו קשיים

בדרכו של המבקש להוכיח משמעות משנית בסימן התיאורי; 'יש צורך להפעיל עקרון אחר לגמרי במקרים של מוצרים הנמכרים תחת שם תיאורי בלבד. אם אדם המשתמש במילה שימושית ובעלת מובן ידוע - למרות שלא עלה בידו לקבל פטנט עבור תוצרתו ואף אין לו הגנה ע"י רישום סימן מסחר למוצריו - עדיין יוכל לקבל את הזכות להשתמש במילה או מונח המקובלים באנגלית על מנת לתאר את מוצריו, וכן למנוע מאחרים את השימוש בה, הוא למעשה יקבל זכות חשובה בהרבה מפטנט או סימן מסחרי. מאחר והוא וממשיכיו בעסק יקבלו את הזכות הייחודית, ולא לזמן קצוב כמו בפטנטים, להשתמש במילים בהקשר למוצרים אשר גם אחרים ירצו לייצר, ואש רמותר להם לייצר ולמכור כמו לאותו אדם. מאחר וזה המצב נראה לי כי יש צורך להציב קשיים רבים לאדם הרוצה להשתמש בצורה ייחודית במונח שהוא תיאורי בלבד"

6. כך הדברים לגבי מוצר שלא ניתן להגן עליו בפטנט כמו גם במוצר שנפרשה עליו חסות.

הפטנט אולם זו פקעה. קבע לעניין זה וליגסון, (לעיל בעמ' 35):

" באנגליה רווחת ההלכה שאין זה משנה אם שם דמיוני שנבחר על ידי יצרן, ככנס לשימוש על ידי בעליו כשם הסחודה. דבר זה קורה בעיקר כשמישהו יצר סוג טובין חדש שלא היה:דוע עד כה. לעיתים נוצר סוג כזה בחסות של פטנט... אחד הנימוקים הנוספים לסירוב... הוא כי אסור לבעל הפטנט להדחיב את הגנתו מעבר לתקופה המידבית הקבועה בחוק להגנת פטנט. הגנה זו יכול היה להשיג אילו התירו לו לרשום את סימן המסחד, שכן גם לאחר שפג תוקף הפטנט היה הסימן מקנה לו זכות למנוע מתחרים מלכנות את סחורתם בשמו של המנגנון שהוא כשלעצמו חדל להיות מוגן בפוג תוקף הפטנט".

כך לגבי פטנט העוסק במנגנון, כך גם לגבי שיטה בין אם הוגנה בפטנט ובין אם לאו. זאת על שום שמערכת דיני סימני המסחר לא נועדה להגן על בלעדיות כלשהי של עוסק, באופן שימנע תחרות, גם אם הוא הראשון מסוגו, או הממציא של מוצריו או שיטת השירות שלו. סימן המסחר נועד לבדל את העוסק מעוסקים אחרים רשאים גם הס לעסוק בעיסוקו ולספק