סימן מסחר 18118

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, ד''ר מאיר נועם

בקשת הארכת תוקף כינוי מקור מס' 1 - 'ייפויי, 'ייפאיי, יייפאס'י, ''18118"', "181185 יי

המבקשת: המועצה לשיווק פרי הדר ע"י ב"כ שמוליק קסוטו, עו"ד

א. פתח דבר

1. עניינה של החלטה זו בכינוי מקור 'ייפויי - ''18189יי לפרי הדר שמקורו בשטחי ארץ ישראל. מאחר ומדובר בכינוי מקור, מן הראוי לפתוח את ההחלטה בפנייה אל המקולות על-מנת לבדוק כיצד שימשה המילה יייפויי במובאות מקראיות.

2. נמלה של יפו, הוא הנמל הפעיל העתיק ביותר בעולם. מקדמת דנא נחשב נמל יפו כשער הכניסה והיציאה מישראל. כך כתב חירס מלך צור אל שלמה המלך בחוזה שנכרת ביניהם לשס אספקת חומרי גלס לבניית בית המקדש השנל:

נְאָנַחְנוּ כ ת עעים מןההלְבָנון כְכֶלְצֶרְכְךַ וְּבִיאם ל רפָס דות עַליֶם יפו וְאַתֶה /ת עָלָה א תֶם ירוּשלים (דברי הימים ב, פרק בי, פסי טייו)

ובאותו הקשר נאמר בספר עזרא:

תָנוּרכ סף. לח צָבים ולח רשים וּמ אָכֶל וּמשְקָה ושמ לצ ד נִים ולצ רים לקְביא עַצִי אָרָזִים עָלָיהם? (עורא, פרק ג', פסי ו)

3. כך גס תוארה בריחתו של יונה הנביא מהארץ ומפני הנבואה שהטיל עליו האל:

ב מבוא

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

"נְִקֶם יונָה ברח תִרְשִישָה מלפני יָהוָה ירד יפו נימְעא אָנִיָה ! בְּאָה תרשיש ניתן שָכְרָח וַיָרֶד בָּה

(יונה, פרק אי, פסי גי)

יפו מוזכרת לראשונה בתנייך בספר יהושע בהקשר חלוקת הארץ לנחלות השבטים, תוך כדי תיאור נחלתו של שבט דן.

*ומי הירקון וק רקון ע םדְהַגְּבוּל מול יָפָו (יהושע, פרק לייט, פסי מייו)

משנוכחנו לדעת את חשיבותה של יפו כעיר נמל מרכזית ולמעשה, כשער היבוא והיצוא הראשי של ארץ ישראל, אפנה לבחון את הסוגיה שבפניי.

השאלה העומדת לפתחי היא האס להאריך תוקפו של כינוי מקור מסי 1, הרשום בפנקס כינויי המקור הישראלי. תחת כינוי המקור רשומות המילים: יייפו'י, ''ייפא'י, 'ייפאסיי, ''18118'', ''181185יי (להלן: ייכינוי המקוריי או ''18118י' או 'יגיאפהיי). זאת, בתוקף סמכותי כרשם סימני המסחר ובהתאם להוראות סעיף 1 - סעיף הגדרות וסעיף 13(ב) לחוק הגנת כינויי מקור וסימנים גיאוגרפיים, התשכ"ח-1965 (בשמו הקודם - חוק הגנת כינויי מקור) (להלן: ייהחוקיי). אציין, כי מתוך חמשת השמות בהס נרשום כינוי המקור, הכינוי שתפס מעמד, יוקרה ומוניטין בקרב הציבור ברחבי

תבל, הוא הכינוי ''18119יי, והוא אשר עליו ניטשת המחלוקת נשוא החלטתי זו.

מקורו של ההליך שבפני הינו בהוראות סעיף 13 לחוק, שכותרתו: 'תקופת תוקף הרישום והארכת תוקפו'. בעלת הזכות הרשומה של כינוי המקור הינה המועצה לשיווק פרי הדר (להלן: ''המועצהיי), והיא וו שהייתה אמורה לחדשו ולא עשתה כן. לפיכך, כינוי המקור אינו בתוקף, וה כ- שלוש שנים תקפה של החלטה על הארכת כינוי מקור יכולה להיות רטרואקטיבית ותחול בענייננו, במידה ותינתן, החל מן היוס בו תס תוקף כינוי המקור - 7 בדצמבר 2000. החלטה שלא לחדש את כינוי מקור משמעותה, וניחתו והסרתו מפנקס כינויי המקור הישראלי והבינלאומי לאלתר.

בשולי פתיח דבריי אבקש לציין, כי כינוי המקור ''181/8'י, העומד להכרעה, אינו עוד ''יסתםי'י כינוי או שס. מדובר בכינוי המקור הישראלי הראשון והיחיד - כמספרו הסידורי (1), הרשום בפנקס כינויי המקור הישראלי, אשר אין חולק, כי הפך

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ברבות השניס לנכס צאן ברזל ולסמל מרכזי ויוקרתי של הייצוא הישראלי בכלל וייצוא פרי ההדר, בפרט. יתר על כן, כינוי המקור ''13113יי היה הכינוי שעס רישומו דחף את היוזמה לחקיקת חוק הגנת כינויי מקור בישראל.

בעודי כותב החלטה זו, לא נסתר ממני המוניטין הרב שיצא לפרי ההדר הישראלי המסומן בכינוי '18119יי ברחבי תבל, מוניטין אשר נקנה בשעתו ולאורך שנים רבות, בוכות ולא בחסד. לפיכך וחרף כי אין וה מן המקובלות, נתתי דעתי אף להשלכות המשפטיות העשויות להיות להחלטה שמשמעותה הסרת כינוי המקור ''18118יי מפנקס כינויי המקור ובכלל וּה, לפגיעה אפשרית במותג כסמל לאומי ביצוא הישראלי ובמטען הרגשי שנושא עימו סימן אה בקרב רבים שליוו את התפתחות הייצוא הישראלי שבראשו, ענף ייצוא ההדרים, למן שנותיה הראשונות של המדינה.

ג. רקע עובדתי

1. ראשית דבר, ברצוני להדגיש, כי אין מחלוקת בכל הנוגע לעובדות המצויות בתשתית החלטתי זו. השאלה העומדת לפתחי אינה כורכת בחובה כל הכרעה עובדתית, אלא משפטית גרידא. להלן מסכת העובדות.

ביוס 7 בדצמבר 1966 הגישה המועצה לשיווק פרי הדר בקשה לרשום סימני המסחר הישראלי לרישום כינוי המקור בפנקס כינויי המקור הישראלי (להלן: ייבקשת הרישוםיי). בקשת המועצה נסתמכה על תקנה 17 לתקנות לפיקוח על יצוא הצמח ומוצריו (יצוא פרי הדר, התשכ"ח-1960) (כיוס - תקנות לפיקוח על יצוא הצמח ומוצריו (יצוא פרי הדר), התשלייה-1975). תקנה 17 לתקנות האמורות קבעה קריטריונים

לסימון וני פרי ההדר במילה ''18118יי ובין היתר הגדירה את אזורי גידול ההדרים

שיסומנו בסימן ''18118'י. בקליפת האגוז, דובר בוניס הגדליס באזורי ארץ ישראל, בין ראש הניקרה בצפון ועד ליד-מרדכי בדרום (למעשה, מרבית אזורי מישור החוף) ולגבי חלק מהזנים, אף בכאלה הגדליס באזור עמק יזרעאל המערבי, עמק בית שאן, עמק החולה, אזור הנגב צפונה מקו העובר דרך ניר-יצחק, צאליס ואשל-הנשיא.

בקשת המועצה, כפי שהוגשה בזמנו, נתמכה בתצהירו של האגרונום, מר ישראל כהן, מנהל המחלקה החקלאית של המועצה. מר כהן טען בסעיף 3 לתצהירו, כי:

*פרי ההדר מהזנים המפורטים בתקנה 17 המיל ומקודרו באזורים המפורטים בתוספת הנמל מתבלטים בטעמס המשובה, צבעם הנאה,

עסיסיותם היתרה, ניחוחם (וניקיונסם מפגמים שונים.

וממשיך מר כהן:

'סגולות אלה [...] חסרות בפדי מאותס הזנים שמקורו מחוץ לאזורים האמולים./ (ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

בפסקה השנייה של סעיף 3 לתצהירו, מציין מר כהן, כי:

*פרי הדר זה, שנוהגים לסמנו בכינוי *יפו או *יפא או *יפאס, ובאנגלית *00/2/ או

*10]/08:/, רכש לעצמו מוניטין משוחד הודות לתכונותיו המיוחדות שיש ליחסן בעיקר לסביבה הגיאוגרפית שבו גדל ולטבעה./

(ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

ביוס 22 בנובמבר 1967, שלח רשם סימני המסחר הודעה בדבר קיבול כינוי המקור לרישום (בהתאם לסעיף 7 לחוק). בחודש שלאחר הודעת הקיבול, התנהלה תחלופת מסרים בנוגע למודעה שתפורסם בעיתונות בדבר הקיבול. לעניין וה יצוין מכתבו של בא-כח המועצה, עו"ד כוגן, מיוס 12 בדצמבר 1967:

*נדאה לי כי יש חשיבות דבה להצמדת הכינוי אל האזודים המפודטים בתוספת על-פי סעיף 17 שק התקנות על יצוא הצמח ומוצריו. לפיכך הייתי מציע לא להשמיט בפדסום ביומן מתוך תיאול המוצרים, את זיקת גידופס באזודים המפודטיסם בתוספת לתקנות הנלל,/

(ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

בתאריך 5 בנובמבר 1968, הוענק ונרשם כינוי המקור בפנקס כינויי המקור הישראליס. תעודת רישום הכינוי הוענקה לאחר שלא נתקבלה כל התנגדות לרישומו בפנקס. בתעודת הרישום צוין, כי המוצר שכינוי המקור בא לציין הינו: 'יתפוחי והב שמוטי, תפוחי והב אפילים, אשכוליות מזן משנה מרש חסר גרעינים, לימוניס חמוציס', ואת כדרישת סעיף 3 לחוק.

ביוס 30 באוגוסט 1969, הגישה המועצה בקשה לרשום את כינוי המקור בפנקס כינויי המקור הבינלאומי. בתאריך 16 במרץ 1970, נרשם כינוי המקור בפנקס כינויי המקור הבינלאומי בהתאם להסדר ליסבון-1958, שמו המלא של הסדר ליסבון: ייהסדר ליסבון בדבר הגנת כינויי מקור ורישום סימנים הבין- לאומיים (כתבי אמנה מסי 314) (להלן: 'הסדר ליסבון').

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בתאריך 7 בדצמבר 1976, חודש לראשונה רישום כינוי המקור, וביוס 7 לדצמבר 2000, חודש הרישום בפעמס השנייה. יצוין, לחידוש רישום כינוי המקור בפעמייס אלה, לא קדמה כל התדיינות, שכן לא הוגשה לרשם כל התנגדות לחידוש רישום כינוי המקור בפנקס. ביוס 7 בדצמבר 2000, פג תוקפו של כינוי המקור, וביוס 24 באוקטובר 2002, הגישה המועצה בקשה לחידוש כינוי המקור לתקופה נוספת של 10 שנים החל מיוס פקיעת התוקף.

ביוס 5 בנובמבר 2002 שלחה הגברת נורית מעוז, מנהלת מחלקת סימני מסחר, מכתב תגובה למועצה, בו התבקשה זו האחרונה להזים טענות שונות שעלו במסגרת כתבות עיתונאיות, לפיהן נחתמו לכאורה הסכמים, במסגרתס העניקה המועצה לשלוש חברות פרי הדר בדרום אפריקה זיכיון לשיווק תפוזיס ואשכוליות בבריטניה בחודשי

הקיץ, תחת הכינוי ''181/8'י. במקביל, פרסם רשם סימני המסחר את דבר בקשת המועצה להארכת תוקף כינוי המקור ביומן של חודש נובמבר 2002, בעמוד 569.

בעקבות פרסום ההודעה בדבר בקשת המועצה להארכת תוקף רישום כינוי המקור, הוגש לרשם סימני המסחר ביוס 30 בינואר 2003 חומר שנטען כי יש בו כדי להראות, בין היתר, כי כינוי המקור שהארכתו נתבקשה על-ידי המועצה, חדל לשמש ככינוי מקור. החומר הוגש בהתאם לתקנה 36 לתקנות כינויי מקור (סדר רישום של כינויי מקור שאר מקורס היא ישראל), התשכ"ו-1966, על-ידי עו"ד טל בנד, אשר הגיש את החומר מטעמו באופן אישי. אומר כבר עתה כי מניעיו של עו"ד טל בנד או כל מתנגד אחר להארכת תוקף כינוי המקור אינס מענייני, שכן בתור מי שאחראי ומופקד על טוהר פנקס כינויי המקור על-פי הוראות החוק והתקנות, עליי לקבל, לבחון לעומק ולחקור כל חומר שמובא בפני ושעניינו כי הכינוי אינו עומד עוד בדרישות החוק על- מנת להחירשם ככינוי מקור.

ביוס 30 בספטמבר 2003, הגישה המועצה את תגובתה לשאלות שהועלו הן על-ידי מנהלת מחלקת סימני מסחר, והן על-ידי עו"ד טל בנד. בתאריך 23 באוקטובר 2003, הוגשה תגובת עו"ד בנד לטענות המועצה שהועלו במכתב מיוס 30 בספטמבר 2003, וביוס 15 במרץ 2004, התקיים בפניי דיון בטענות שהועלו בנוגע לחידוש כינוי המקור, במעמד עו"ד טל בנד ובמעמד נציג המועצה ובאי כוחה.

בעקבות הדיון שנערך, הגישה המועצה לרשם סימני המסחר שני מסמכי הבהרה. הראשון, מסמך מיוס 23 במאי 2004 המפרט, בין חיתר, את היקפי שיווק פרי ההדר, ששיווקה המועצה תחת המותג ''18119יי מדרום אפריקה לאנגליה. על-פי סעיף 1.1 ו- 2 למסמך האמור, בין השנים 2002-2004 שיווקה המועצה כ- 640,000 תיבות של

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

פרי ההדר הנושאות את השס ''18118י' מדרום אפריקה לאנגליה. המסמך השני, מיוס 9 באפריל 2004, הינו מסמך המפרט את ההבדלים הקיימים בין תוצרת פרי הדר שמקורה בישראל לבין או שמקורה בדרום אפריקה. ממסמך זה ניתן ללמוד, כי ההדריס הגדליס בדרום אפריקה שוניס בטעמס מאלו הגדליס בארץ, בשל מספר גורמים:

*הכנות עליהם מגודלים פידות ההדר שונים בשתי המדינות [..] ההבדל בין הכמת מביא להבדלים בטעמים של תוצרת עצי ההדר. אחוז החומציות בקרקע עליה גדלים עצי ההדר בדרום אפריקה נמוך מאחוז החומציות בקרקע בישראל באופן זה, פרי הדר הגדל בישראל :ותל חמוץ/פחות מתוק מפרי הדר הגדקל בדרום אפריקה./

(סעיף 1 למכתב המועצה מיוס 19 באפריל 2004, ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

עוד נטען בסעיף 2.1 למסמך מיוס 19 באפריל 2004, כי:

*בנוסף לזנים לגביהם נדשס כינוי המקוד, פותחו במהלך השנים זני ההדר הבאים לגביהס נעשה שימוש בכינוי המקורן...]/

עוד אבקש לציין בהקשר זה את מכתבה של המועצה מיוס 31 במרץ 2004, אשר נשלח כתגובה למכתבה של הגבי נורית מעוז, מנהלת מחלקת סימני מסחר מיוס 17 במרץ 2004. סעיף 1 למכתבה של הגבי מעוז מציין כי: /כפי שהובהד לכס בד:ון נושא ההתקשרדות לשיווק פרי הדר מדרום אפריקה המסומן בכינוי המקור, יכול להוות שיקול חשוב בהחלטה את כינוי המקור. לפיכך, הנכם מתבקשים להודיע האס בכוונתכם לסיים לאלתר /!/ את התקשרות השיווק עד דרום אפריקה./

המועצה השיבה בסעיף 1 למכתבה מיום 31 במרץ 2004, כדלקמן:

שנ...] נוכח עמדתה של מדשתי כי אין בעובדת שיווק פרי הדר הנושא את השם '181/18 מדרום אפריקה לאנגליה בכדי לפגוע בתוקף כינוי המקור שבנדון, היא אינה מתכוונת בשלב זה לסיים את ההסכס במסגרתו ניתן היתר לשיווק פרי הדר הנושא את השם '181/14 מדרום אפריקה לאנגליה [...]/

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ד. ייחודו של המותג ''18118'י

ד.1. מקורו של השס והמותג:

גידול התפוזים בארץ ישראל מתחיל ככל הנראה במאה התשיעית לספירה כשהערבים נטעו באדמותיה את זן התפוזים המריר. במאות ה-11 וה-12, כבר מוזכרים פרדסיס רחבי ידיים הנטועים בסביבות קיסריה ויפו. בימי נפוליאון, בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, פיארו תפוזי יפו את שולחנות מלכי אירופה ושועיה. באמצע המאה ה-19 ניטע וגודל בארץ ישראל ון חדש של תפוזיס: השמוטי. תפוזי השמוטי העסיסיים, הטעימיים והנוחים לקילוף, הפכו עד מהרה לענף הייצוא העיקרי של ארץ ישראל לאירופה. התפוזיםס נעטפו בנייר אחד-אחד ונארזו בארגזי עצ שנשאו את שם נמל הבית ''18113יי, הוא שמה הלועזי של העיר יייפויי. באירופה, דבק

בתפוזים הללו הכינוי ייתפוזי יפוי או בקיצור ''18118'יי. הפרי לא ממש גדל ביפו עצמה. הפרדסיס ישבו על שטחים נרחביים שבין תל אביב לראשון לציון. ואכן, עד תחילת המאה ה-20 לא היה זיהוי בין התפוזיס לבין השס ''18119יי. על ארגזי הפרי של חברת ייפרדסיי היה איור של גמלים. על ארגזי הפרי של חברת 'יפולנייי היה איור של עצ. כל חברה ארזה את הפרי שלה תחת מותג אחר.

העדויות הראשונות ליצוא פרי הדר מארץ ישראל תחת המותג ''181/8'' הן מהשנים 50. מאוחר יותר, עס קוס המדינה ננטשו פרדסיס ערביים רבים. חקלאיס ישראליס מיהרו לאמ את הפרדסים המוזנחים, שיקמו אותס והמשיכו לטפחם, ועל המותג ''18118'', שנולד כ-30 שנה קודם לכן הס לא וויתרו. כשהמועצה לשיווק פרי הדר, שהוקמה ב-1940 מכוח חוק מנדטורי, הבינה שמזהיס את המותג עס התפוז הישראלי האיכותי, היא החלה לשווק את כל פרי ההדר הארצי ישראלי תחת השס ''18118'י. אולס, שני משבריס עיקרייס שתקפו את ענף הפרדסנות הביאו לירידה

במעמדו של המותג ''18118'י. הראשון, נגע לפיחות בערך הלישייט, וזאת מכיוון שרוב פירות ההדר הישראליים יוצאו עד סוף שנות ה- 70 לאנגליה, והדבר היווה בעיה קשה. המשבר השני ארע בענף בסוף שנות ה-90 עס קיצוצ של כ-50% במכסות המיס לחקלאיס שנבע משלוש שנים שחונות. כל אלה, הובילו את ראשי ענף ההדריס

בישראל לערוך סקריס בשווקי העולם בנוגע להכרה במותג '18118'.

הסתבר כי מכיוון שחלק גדול מן הייצוא היה לבריטניה, בריטיס רביס קראו לתפוז, '18118'י ולא 'י6שהגעכ)יי. בעקבות החשש לאבד את אחד המותגים החזקיםס של ישראל, החליטו בענף ההדרים, לאפשר גס למגדליס ממדינות אחרות להשתמש בו -

ד.2. תמורת תשלום. שני מגדליס זרים, אחד מספרד והאחר מדרום אפריקה, רכשו את הזכויות לשימוש במותג ''18118יי, והסם מעבירים למועצה לשיווק פרי הדר, תמלוגיס על כל פרי שנמכר תחת המותג.

(המידע בסעיף זה נלקח מספרו של ש. אביצור ''פירות יפו: מטעי פרי הדר בארץ', תל-אביב 1997, ומספרו של נחוס קרלינסקי ''פריחת ההדר'' - יזמות פרטית ביישוב 9, הוצאת ספרים עייש יייל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים- תשכ"א).

ייחודו של המותג התוצרת הקרקע הארצישראלית:

דייר א. ריפנברג בספרו ''קרקע ארץ ישראל'י- ידיעת הקרקע, חלק שני, ספרית מס למדע פופולרי, 1938, עומד על החשיבות שבהרכב המיוחד מאוד של הקרקע הארצישראלית לגידול פרי ההדר, והדריס מדרום אפריקה בעצמו (ההדגשות אינן במקור- מ.נ.):

/כבר הזכרנו, שהמרכז העיקרי של גידול ההדרים מקומו במישור החוף. ואין זה מקרה שכן, מלבד האקלים ותנאי ההשקאה הנוחים בדרך כלל הרי קלקעות החול האדומות מהוות מצע אידיאלי למטעיס אלה. הקרקעות מחזיקות בקירוב 80-90 אחוז חול עמוק ועל ידי כך מובטח לשודשיס גידול יפה. תנועת המים היא מצוינת, לידי חוסר חמצן בשורשים אי( הדברים מגיעים. *הד עם זה הקרקעות מחזיקות כמויות מועטות של טיט מפוזר יפה המאפשר את ספיחת חומדי המזון הנחוצים ומונע הלחול מים מהיר מד*.* (עמוד 76)

+ חשיבות מדובה נודעת לעובדה שבמישור החוף נמצא בעומק מועט אופק אפור של חול וטיט [...] הוא משמש מצע אי- חדיר שעליו נקוים עיקר מימי התהום במישור החוף ומכאן הס זודמים הימה. בזכות קיומה של שכבה זו מצליח גידו ההדריס במחוזות אקא.* (עמוד 10)

"עמק יזרעאל בנוי בעיקרו שכבת סחף עבה שהתהוותה כרוכה בהתפוררות הרי הסיד באדץ שומרון והרי הבזלת [...] *חד עם זה נראה, שגם גדול פירות ההדרים (אשכוליות) יש לו סיכויים טוביס במקומות המאפשרים השקאה ושקרקעם אינה כבדה ביותד.* (עמודים 12-13)

*בניגוד למימי אירופה הרי לא רק מי- הנהדות שבארץ ישראל אלא אף מי מעימתיה ותהומה עשירים מאוד במלחים מסיסים, וזהו בחלקו תוצאה משחיות האקלים [..] מיני המיס הנאותיס ביותד להשקאה הס אלה [...] ושחלפנינו מצע אידיאלי למטעי-הדר. ואמנם בתחומים אלה אנו מוצאיסם את מרכז תדבות ההדרים של ישלאק. התהוותה של קרקע זו קשורה קשר נכר בתנאי האזור שהם טחובים וטר [...] מבתינה חקלאית קרקעות אלו ה[ כאמור כבר, מצע משובת בהכשרו לגדול פירות הדר. מציאות שיעור טיט מועט כשלעצמו ואפיו הקולואידי מקמים לקרקע זו, שהיא כמעט אדמת חול טהודה, הולכת מים מעולה.

שני גורמים עיקריים קבעו את מיקום הפרדס הארצי ישראלי בשלהי המאה התשע עשרה: זמינות מי התהום והקרבה לנמל. חשיבות ומידות של מי התהום נבעה מן הצורך להשקות את עצי הפרדס באורח תדיר במשך שישה עד שבעה חודשים בכל שנה. עצ ההדר וקוק לכמות מיס גדולה במשך כל חודשי השנה כדי לקיים את התהליכים המרכזיים בו, כגון קליטת מינרלים מן הקרקע, קליטת גזים מן האוויר, יצירת פחמימות והעברתס ממקוס למקוס. בשבעת החודשים השונים של השנה הושקו רוב פרדסי ארץ ישראל במי באר. באותה עת טרס נכנס מיכון הבאר לפרדסנות המקומית, ועל כן אמינותס של מי תהום בעומק של לא יותר מעשרה עד שני עשר מטרים הייתה הכרחית לתפעול שוטף ולא יקר של הבאר בפרדס. לפיכך נתרכזה רוב הפרדסנות הארצי ישראלית בשלהי המאה התשע עשרה במישור החוף, ובעיקר באזור יפו, לא רק משום הקרבה לנמל היצוא אלא גם עקב ההכרח להימצא קרוב לשכבת מי התהום הקרובה לפני הקרקע.

פרי עצ ההדר הוא, למעשה, הגידול הסובטרופי הנפוץ ביותר בעולם, בעיקר בגלל עמידותו לתנאי מזג אוויר קשים ומעברי טמפרטורה, לפיה לא ייגרס למועצה נזק חמור באי הארכת תוקף כינוי המקור והסרתו מפנקס כינויי המקור הישראלי, שכן כחלק מן המהלך הכולל שנקטה המועצה למסחור השס ''181]8'י, רשמה המועצה את השס כסימן מסחר במדינות רבות, לרבות בחלק מן המדינות החברות בהסדר ליסבון (ובכלל ה בישראל). בנסיבות אלה, נטעו כי אי הארכת תוקף כינוי המקור לא תגרע מהמוניטין ומההגנה שקנויה לשם ממילא כסימן מסחר. מה שנכאמור, הפעולות שנעשו למסחור השס ''18189יי גס לטובין שאינס פרי הדר ו/או גס לפרי הדר שלא גדל בישראל, לא רק שמתיישבות יותר עס היותו של השס סימן מסחר ולא כינוי מקור, אלא שהן גרמו להגדלת רווחי המועצה בגין השס ''18118'' באופן משמעותי, כך

שהמועצה נשכרת מהעובדה שהשס ''181/8'' הפך למותג בינלאומי.

עיקרי טענות המועצה להארכת תוקף כינוי המקור:

המועצה הגיבה במכתבה מיוס 1 באוקטובר 2003, הן על הטענות שהופנו אליה על-ידי מנהלת מחלקת סימני מסחר והן על הטענות שהועלו במכתבו של עוייד טל בנד מיוס 30 לינואר 2003, כפי שפורטו לעיל. עיקר תגובתה של המועצה תכנה בתקיפת תוקפו של מכתבו של עוייד טל בנד. מעט מטענותיה של המועצה עוסקות במהות ובתוכן הטענות שהועלו כנגד הארכת כינוי המקור. אדון הן באלה והן באלה.

למעשה, טוענת המועצה כי בהליך זה, פועל עוייד טל בנד בחוסר תום לב ומתוך שיקולים זריזים. לטענת המועצה, יש לדחות את התנגדותו של עוייד טל בנד על הסף, משום שכל מטרתו בניסיונו לגרוס לאי הארכת תוקף כינוי המקור ''18113'' הינה, להביא לביטולו של חוק הגנת כינויי מקור, וכך לגרוס להוצאת מדינת ישראל מחברותה בהסדר ליסבון, וזאת ביחס לחוסר תום לב משווע ומשיקולים זריזים, כלשונה של המועצה בסעיף 1 למכתב טענותיה.

לגופו של דברים, אביא בראשונה את הסברה של המועצה לטענות שהועלו בדבר

מכירת זכויות השימוש בשם 'יג1311י' לפרי הדר שמקורו בדרוס אפריקה. בסעיף 48

למכתבה, טוענת המועצה, כי במהלך שנת 2002, אכן אפשרה לחברות דרוס אפריקאיות לייצא פרי הדר שמקורו בדרוס אפריקה לאנגליה תחת השס 'ג)181', ואולם צוין, כי החיתר ניתן לאמן מוגבל בלבד. עוד טוענת המועצה, כי התנאי המרכזי למתן ההיתר לחברות הדרוס אפריקאיות היה עמידתו של פרי ההדר שגודל בדרוס אפריקה ושווק משם לאנגליה, בתנאי איכות קפדניים ביותר ובסטנדרטים בינלאומיים וישראליים מחמירים. בסעיף 56 למכתבה טוענת המועצה, כי עוד בטרס מכירת השס 'ג1811'' לחברות מסוימות בדרוס אפריקה, התקשרה המועצה בעסקאות בהן מכרה לגורמיסם שוניס בדרוס אפריקה תילים של פרי הדר וידע מקצועי. בכך, לטענת המועצה, הבטיחה היא כי התכונות הייחודיות שבפרי ההדר הישראלי יישמרו גם בגידול בדרוס אפריקה.

בעניין זה טוענת המועצה, כי מאחר ודרוס אפריקה ואנגליה אינן חברות בהסדר ליסבון, הרי השס ''13188י אינו מוגן בהן ככינוי מקור אלא כסימן מסחר בלבד,

ולפיכך אין כל מניעה לעשות שימוש במדינות אלה במותג ''181]3'' לפרי הדר שמקורו אינו בישראל.

זאת ועוד, טוענת המועצה, כי מכוח פקודת סימני סחורות, אין לבטל את כינוי המקור אלא בחקיקה ראשית של הכנסת. המועצה משתיתה טענתה זו על סעיף 2א לפקודת סימני סחורות, כפי שתוקן בתיקון תשכייט (25 במרץ 1969). לטענת המועצה, הפירוש שיש לתת לסעיף 2א לפקודת סימני סחורות הינו כי כינויי המקור "יפויי,

'ייפאיי, יייפאסיי, 'י18118יי או ''181185יי הם כינויי מקור הרשומים בישראל על-פי חוק הגנת כינויי מקור, וכי הרישום הינו בגדר חזקה עובדתית חלוטה לפי חקיקה ראשית של הכנסת.

עוד טוענת המועצה, כי עוד בעלותה שלה בכינויי המקור אף היא מוגנת באמצעות חוק הגנת כינויי מקור, וכי שינוי עובדה זו (שינוי הבעלות בכינוי המקור), אף הוא יכול לחישות רק בדרך של חקיקה ראשית באמצעות תיקון פקודת סימני סחורות. בעניין זה טוענת המועצה, כי פקודת סימני סחורות הינה חקיקה ספציפית אל מול חוק הגנת כינויי מקור, ועל-כן הוראות פקודת סימני סחורות בכל הנוגע לכינויי מקור, גוברות על הוראות חוק הגנת כינויי מקור, ואין למנוע את הארכת תוקף כינוי המקור אלא בחקיקה ראשית.

לטענות בדבר מיהול המותג ''18118'י, המועצה למעשה אינה מכחישה את העובדה כי

עשתה שימוש בשס ''18118'י לתובין שאינו פרי הדר מחוץ לישראל. המועצה תומכת את מעשיה אלה מחוץ לישראל בכך שפקודת סימני סחורות חלה בישראל בלבד

ולפיכך, אין כל איסור על מיהול המותג ''18113'יי בכל הנוגע לשימוש מחוץ לישראל. בסעיף 59 למכתבה, מודה המועצה כי היא אכן התירה לחברה מהולנד לעשות שימוש בשס ''18118יי לגבי יוגורטיס. אך טוענת שמאחר והיוגורטיס מיוצריס מפירות הדר שמקורו בישראל, לגביהס חל כינוי המקור, אין ברישיונות אלה כדי לפגוע בתוקפו של כינוי המקור ולחלופין, כי מאחר והולנד אינה חברה בהסדר ליסבון, הרי שלא חלים עליה כללי ההסדר ושיווק המותג שס גס לתובין שאינו פרי הדר, מותר. לעומת זאת, מכחישה המועצה בסעיף 65 למכתבה את הטענה כאילו התירה לחברת לוטה

היפנית לעשות שימוש בשס ''י18118'י בנוגע למוצריס שאינו פרי הדר.

בהמשך טוענת המועצה כי ככלל, מטרתו של חוק הגנת כינויי מקור הינו הגנה על בעל כינוי המקור ולפיכך, אין למנוע מבעל כינוי המקור לעשות שימוש אחר במותג שנרשם ככינוי מקור. כמו-כן טוענת המועצה, כי אין כל הוראה המונעת מבעל כינוי מקור לעשות שימוש בכינוי המקור בטובין השוניסם מן הטובין אשר ביחס אליו נרשם כינוי המקור. ולפיכך, וכי ניתן למועצה לעשות שימוש בשם 18118 גם בתובין שאינו פרי הדר.

עוד טוענת המועצה כי כינוי המקור נרשם ביחס לפרי הדר שמגודל באזוריס נרחבים בישראל, כפי שמפורט בתוספת לתקנה 17 לתקנות לפיקוח על יצוא הצמח ומוצריו

(יצוא פרי הדר), התשייך-1960 (ראה נוסח התקנה בסעיף 36 לעיל). לפיכך, טוענת

המועצה כי אין בעובדה שהיא מתירה שימוש בפרי הדר תחת המותג ''18118'י לפרי הדר שלא גדל ביפו כדי לסתור את חוק הגנת כינויי מקור. בנוגע לרישום כינוי המקור לגבי אזורי גידול נרחבים מלכתחילה, טוענת המועצה כי כשמדובר באר ישראל ששטחה קטן יחסית והאקלים בה דומה מאזור לאזור, הרי התכונות אשר מעניקות לפרי ההדר הישראלי את ייחודו, מצויות במרבית שטחיה של המדינה. בין היתר, טוענת המועצה, מדובר בתנאי אקלים מיוחדים השוררים בישראל ומאפשרים גידול זני הדר מאיכות מעולה וכן בטבע של האנשים בישראל הידועים בנטייתם למחקר ופיתוח המדע הגנטי. לטענת המועצה, תכונות אלה אינן ייחודיות לאזור גיאוגרפי כוה או אחר בישראל, אלא זהות בכל חלקי המדינה, בייחוד כאשר מדובר במדינה קטנה. מה שנלטענת המועצה, השס ''18118יי נתפס בעיני הציבור באר ובעולם כמציין את מדינת ישראל כולה ולא את העיר יפו בלבד. לעניין זה טוענת המועצה כי כיוון קייס השתק מלטעון טענות כנגד רישום כינוי המקור מלכתחילה שכן מדובר בכינוי מקור שנרשם לפני כ-35 שנה וניתנו כבר מספר הזדמנויות בעבר לטעון טענות הנוגעות לעצם רישום כינוי המקור.

בנוסף, טוענת המועצה כי על-פי סעיף 13 לחוק ועל- פי תקנה 38 לתקנות, בדיון בבקשה להארכת כינוי מקור, אין לבחון האם כינוי המקור היה כשיר להירשום מלכתחילה ככינוי מקור, אלא רק האם כינוי המקור עודו משמש ככינוי מקור.

לטענה כאילו הפך עס השניס השס ''18118יי לשס סוג, טוענת המועצה כי לא הובאו כל ראיות לכך שהשם ''18118י' אכן הפך לשם סוג. עוד טוענת המועצה בהקשר זה, כי לאור סעיף 6 להסדר ליסבון, הרי לא ניתן לראות בשס ''18118יי כשס סוג כל עוד מוענקת לו הגנה בישראל ככינוי מקור. לשונו של סעיף 6 להסדר ליסבון, הינו:

שכינוי שנתקבל להגנה באחת מארצות האיגוד

המיוחד, לפי הנוהל שנקבע בסעיף 5, אי אפשר

לראותו באותה ארץ כאילו נעשה שסם סוג כל עוד הוא מוגן בכינוי מקור בארץ המקוד.

יתירה מכך, טוענת המועצה כי אף אם המועצה מסחרה בשס ''13118יי ומכרה זכות

שימוש בו לגורמיס שלישיים, אין בכך כדי לבסס טענה כאילו הפך השס ''י8ּ11ַג1יי לשס סוג.

המועצה מסיימת את טיעונה בכך שעלול להיגרם לה נזק רב מאי-הארכת תוקפו של כינוי המקור ''13188יי. לטענת המועצה, אי הארכת תוקפו של כינוי המקור, לא רק

שיפגע ביכולתם של מגדלי ויצואני ההדריס לשווק את תוצרתם ברחבי העולם, אלא גם יפגע בציבור הישראלי בכללותו במיליוני שקלים.

ההליך שבפניי נוגע להארכת תוקף כינוי המקור והינו הליך מנהלי במהותו ולא שיפוטי. שכן, בדון בשאלת הארכת תוקף כינוי המקור כרשם סימני המסחר, הנני, פועל כאחראי על תקינות ועל טוהר המרשם בפנקס כינויי המקור בהתאם להוראות החוק והתקנות. כרשם, האמון על הרישום בפנקס כינויי המקור הישראלי, הנני מוסמך על-פי דין להומין כל אדם להציג לו כל חומר שיש בו כדי להראות שהכינוי נשא הבקשה אינו ראוי לשמש כינוי מקור (תקנה 36 לתקנות).

בהליך מסוג ההליך המנהלי, לא נדרשת הכרעה בין שני צדדיס ניציס לסכסוך כהליך שיפוטי. על ההבדל בין שני סוגי ההליכים עמד פרופי ברוך ברכה בספרו ''משפט מנהלי' נבו הוצאה לאור בעיימ, 1997 כרך ראשון, עמוד 66:

*הסמן החשוב ביותר לעניין זה הוא קיומו של

סכסוך ביני צדדים (69ווטן יוטווזז 85, המובא להכרעתה של הרשות המוסמכת [...] נקודה אופיינית אחת היא, שהיוזמה לפתיחת ההליכים במסגרת הסכסוך מסודה למתדיינים ולא לרשות הפוסקת בדינם./

כך, בדון בבקשת המועצה להארכת תוקף כינוי המקור, איני משמש כערכאה שיפוטית שתפקידה ליישב סכסוך בין פרטים (כגון, בהתנגדות להענקת סימן מסחר או פטנט). תפקידי כרשם במקרה זה הינו תפקיד מנהלי בו אני נדרש להחליט האם לאור החוק והתקנות וכן על- פי ידיעות אודות כינוי המקור שנמצאות ברשותי ו/או באמצעות ראיות שמובאות בפניי על-ידי כל אדם, עליי להאריך תוקף כינוי המקור אם לא.

לסיום, אביא דבריו של דייר יבחק זמיר בספרו ''השפיטה בעניינים מינהליים'י המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי עייש הרי סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמייח- 1987, בעמוד 178 :

*כמובן, אין זה סתם מקרה שרוב העניינים המנהליים, בישראל ובמדינות אחרות, נדונים לפי סדר דין מיוחד. אף אין זה מקרה שהמחוקק בישראל נוהג, לעיתים קרובות, לעקוף את בתי המשפט הכלליים ולמסור את ההכרעה בעניינים מינהליים בידי בתי-דין מיוחדים. בתי המשפט הכלליים, כפי שהם בנויים ופועלים כיוס, אינם נחשבים עדכאה מוצלחת ביותר לדיון בעניינים מינהליים. הס פותחו ושוכללו במשך תקופה אדוכה לצורך דיון בעניינים פרטניים ופליליים. סדר הדין בעניין פרטי מתאים להתדינות בין שני צדדים העומדים על אותו מישוד ומכוון לגלות את האמת ולעשות צדק ביניהם במסגרת הדין. בענין מנהלי התמונה שונה לגמרי.

שאלת הארכת תוקף כינוי המקור ''י18118יי העומדת בפניי מכילה מניפת שיקולים נרחבת וחוצה את מעגל האינטרסים הפנימיים של הצדדים שבאו בפניי. כך, בחנתי את הראיות שהובאו בפניי באספקלריה כללית של שמירה על הוראות החוק והתקנות הנוגעות להסדרת רישום כינויי המקור הישראליים ובייחוד עמדה בפני חשיבות טוהר פנקס כינויי המקור המשמש נר לרגליי בכתיבת החלטתי זו.

הגשת חומר הראיות בהתנגדות להארכת כינוי המקור:

בפתח הדיון, הנני נדדש לשאלת הגשת חומר ראיות על-ידי עוייד טל בנד. כאמור, בסמוך לאחר פרסוס הבקשה להארכת תוקף כינוי המקור, שלח עוייד טל בנד חומר ראיות אל רשם סימני המסחר, אשר היה בו להראות כי לכאורה, אין להאריך את תוקף כינוי מקור ''18119'י. חומר הראיות הוגש במסגרת הליך בחינת כינוי המקור בהתאם לסעיף 13(ב) לחוק, ועל-פי דרישת תקנה 36 לתקנות שקובעים, כי במידה והוגשה בקשה להארכת תוקף רישום, יפרסם הרשם את דבר הגשת הבקשה ויומין כל אדם להציג לו כל חומר שיש בו כדי להראות שהכינוי חדל לשמש כינוי מקור.

בעניין זה קובעיס דברי ההסבר להצעת חוק כינוי מקור (הצעות חוק 635, אי בטבת תשכייה, 6 בדצמבר 1964), כי בעניין בחינת כינוי מקור:

*יהיה רשאי (הרשם- מ.נ) לדרוש כל חומר וידיעה הנחוצים לו לבחינה ולהתייעץ עם מי שייראה לו ולקבל ממנו כל חומר וידיעה הדרושים לו לצורך הבחינה./

מטרת החוק היא לשמור על טוהר הפנקס ולפיכך נקבע כי על הרשם להיעזר בכל חומר ראייתי המובא בפניו מכל מקור שהוא על-מנת לעמוד על טיבו של הכינוי אשר נדרש לרשום, או להאריך תוקפו. על החשיבות שבשמירת טוהר הפנקס, עמד בית המשפט העליון בבגייצ 476/82 אורלוגד בע''מ נ. רשם הפטנטים, פייד לט(2) 148 מפי כבוד השופט לי. וייס:

*לאחר הכל, וכפי שמציין בצדק בא-תנגד למתן הפטנט תוך שלשה חדשים מפדסוס קיבולה של הבקשת[...]

ברשות הניתנת לכל אדם לבקש בטול של פטנט שכבר נתן, מאותן עילות (סעיף 73).

באפשדות הניתנת לנתבע בתביעת הפרה של הפטנט להתגונן באותן עילות (סעיף 182).

חשיבות השמירה על טוהר הפנקס הודגשה בפסיקה גם שעה שמדובר בפנקס סימני המסחר. כבוד השופט ויתקון קבע בבגייצ 67/71 'יפרמו'' בע'ימ נ. דייר אי ו-לי שמידגל, פייד כה(1), 802, בעמוד 811-812:

סעיף 22 מיועד, בראש ובראשונה אם לא אך ודק, לטיהור הפנקס מסימני מסחר, שאין כוונה להשתמש בהם או שלא השתמשו בהם בפועל. זהו, קודם כל, עניינה של המדינה שלא יכבידו על פנקסיה רישומים תיאורטיים גרידא. לא בכדי עמד המחוקק על הצורך בכוונה בתוס-לב להשתמש בסימן לאחר שהושג לישומו.

סעיף 22(א) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשלייב-1972, קובע כדלקמן:

לא מילא המבקש אחד דרישת הדשס תוך המועד שקבע ונתן הרשם למבקש הודעה בכתב בטופס שנקבע, ועברו שלושה חדשים מיום מתן אותה הודעה ולא מילא המבקש אחר הדרישה - רשאי הרשם לדאות את הבקשה כבטלה.

עניינו של פסק-דין ייפרמויי בערעור על החלטת רשם סימני המסחר שלא למחוק סימן מסחר על פי סעיף 22 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשלייב-1972 בעילת העדר שימוש. כבוד השופט ויתקון מדגיש בפסק-הדין ייפרמויי כי ייתכן ומניעיה של המבקשת לביטול סימן המסחר אינס מניעים טהורים (המבקשת ביקשה לרשום לעצמה סימן מסחר זהה לזה שהיא מבקשת את ביטולו). ואולם, משמונח אינטרס טוהר הפנקס והדיוק שבמרשם על כף המאזניים, אין לחידרש כלל למניעיםיה של מבקשת הביטול סימן המסחר במסגרת הליך ביטול סימן המסחר מחמת העדר שימוש. זאת ועוד, נראה כי הרציונאל של עדיפות שמירת טוהר הפנקס על-פי מניעי המבקש היה בא לידי ביטוי ביתר שאת שעה שמדובר בסימן מסחר או כינוי מקור שייתכן שאף כיריס עוד לרישום.

אף כאן יש להקביל כמובן את הוראות חוק הגנת כינויי מקור לחוק הפטנטים. שכן, אף חוק הגנת כינויי מקור שיווה לנגד עיניו את שמירת טוהר הפנקס וקבע ארבע אבני

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

דרך לתקיפת כינוי מקור; הראשונה, עס בקשת הרישום בדרך של הבאת ראיות הנדרשות למטרת בחינת הבקשה וזאת, מכל מי שייראה לרשם לנכון להיוועצ בו (סעיף 6 לחוק); השנייה, לאחר פרסום הבקשה בדרך של התנגדות של כל אדם (סעיף 9 לחוק); השלישית, כל זמן תוקפו של כינוי המקור בדרך של בקשה למחיקה, על- ידי

בקשת אדם מעוניין או מיוזמת הרשם (סעיף 14 לחוק); הרביעית, עס תוס תוקף כינוי המקור ולקראת הארכה נוספת, על הרשם לבחון את כינוי המקור וזאת באמצעות כל חומר מכל אדם (סעיף 13 לחוק ותקנה 36 לתקנות כינויי מקור). הו הכלי באמצעותו שומר הרשם על טוהר פנקס כינויי המקור אף לאחר שהכינוי נרשום ועס תוס תוקפו לאחר 10 שנים מיום הרישום.

סעיף 13 לחוק הגנת כינויי מקור, אשר מכוחו הוגשה הבקשה להארכת תוקף כינוי המקור '18118', קובע כדלקמן:

13. תקופת תוקף הרישום והארכתו

(א) רישום לפי פקד זה תקפו עשר שנים מיום הגשת הבקשה, ואולם ניתן להאריך לתקופות נוספות של עשר שנים כל אחת, על פי בקשת בעל זכות שתוגש לרשם במועד ובדרך שנקבעו.

(ב) לפני שיאריך הרשם את תקפו של הרישום, יבחן אם הכינוי עודו משמש ככינוי מקור, וכן יפרסם ברשומות את דבר הבקשה להארכה.

מטרת ההוראות האמורות בחוק הגנת כינויי מקור הינה להביא לחשיפת המצב העובדתי האמיתי והעדכני אודות כינוי המקור הנבחן וזאת, באמצעות כל אדם המחזיק בחומר ראייתי שיכול להעיד על מהות כינוי המקור, דרך השימוש בו, האס חדל לשמש כינוי מקור וכיוון. ודוק, החוק אינו מבחין בין אדם בעל עניין בכינוי המקור לבין אדם ללא עניין. מטרת החוק הייתה לאפשר לרשם חשיפה מלאה לכל מידע המצוי בידי כל אדם וזאת כאמור, לאור עקרון שמירת טוהר הפנקס. מטבע הדברים ובהעדר משאבים, יכולת הבדיקה של הרשם הינה מוגבלת. לפיכך, משמש הציבור כעיניים וכגשות ומביא בפניו ראיות לאי כשרות לכאורה של פטנט, סימן מסחר, מדגם או כינוי מקור.

לשאלה זו נדרש אף המלומד דניאל פריימן בספרו 'פטנטים' (1979) בעמודים 8-9:

*כדי להגשים את העניין הציבורי בהענקת פטנטים ברי-תוקף עד כמה שניתן, נהוגה שיטת בחינה על ידי רשם הפטנטים. אך, כידוע, מגבלותיה רבות, (מיתן לומר שוב הפטנטים

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הניתנים הנס מהוסוי תוקף מלכתחילה - כך באנגליה, ויש להניח שגם בישראל [...]

מכאן ברור, שהאינטרס הציבורי שבמתן ילק פטנטים ברי-תוקף לחוק מלהיות מובטח בשיטה הקיימת, והשאלה נשאדת למעשה פתוחה עד להכרעה שיפוטית בגודל הפטנט, לאחד הענקתו, במסגרת תביעת ביטול או תביעת הפרה כתוצאה מהתדיינות פרטות בין שני צדדים לסכסוך בקשר אליו.

צד כזה לתביעה מסוגל ומעוניין להקדיש מאמץ בבדיקה וחיפוש חומר בקשר לתקפות הפטנט פי כמה וכמה יותר משיכול משרד הפטנטים לעשות.

על חשיבות טוהר הפנקס עמד לאחרונה בית-המשפט העליון ברעייא 2826/04 רשם הפטנטים נ. 111606 1 161301 3660170311, ניתן ביוס 28.10.04, טרס פורסם (להלן: 'פסק-הדין בעניין רקורדטי'). עניינו של פסק-הדין בעניין רקורדטי בשאלה האס נכון להתיר להגיש בקשה להארכת מועד למתן צו הארכת תוקף פטנט בדיעבד- למעלה מחמש שנים לאחר המועד הסטטוטורי. שס קובעת כבי השופטת נאור, כי:

*בית המשפט עמד על מדיניות ליברלית שהונהגה בהיעתרות לבקשות הארכת מועד על ידי צד המתנגד לדישום הפטנט. צד המתנגד לדישום פטנט עונה, בעצם הגשת התנגדותו, לא רק על האינטרס העצמי שלו, כי אם גם על אינטרס הציבור בשמירת טוהר הפנקס.

באופן דומה נקבע בפסק-דין דיינ 376/90 פ=דג אסעתס6צצ: נ'אזאפסע זאפסתבא, פייד מו(4), 843 ,עמ' 853-854.

*אפילו נאמד כך, עדיין מדיניות שיפוטית נכונה צריכה לתת ביטוי לאיזון הנדרש בין מתן תוקף להסכם בינלאומי, שבו נקשרה המדינה, לבין אינטרסים נוספים, חשובים לא פחות למדינה, כגון הקפדה על טוהר הפנקס והגינות מסחרית.

עיננו הרואות, כי ההגנה הניתנת לאינטרס הציבורי בכל הנוגע לראיות המובאות בפני רשם הפטנטים במסגרת הליך שבפניו, רחבה היא עד למאוד ופשוט הדבר, כי בואנו לדון בגורלו של רישום בפנקס כינויי המקור אשר כאמור, יש לו השפעה אקס- טריטוריאלית עוד חל אף ביתר המדינות החברות בהסדר ליסבון, עלינו לשים נגד עיננו את טוהר הפנקס וכך, לקבל ולבחון כל ראיה הבאה בפנינו במסגרת בקשת להארכת תוקף הרישום, שכן האינטרס הציבורי גובר על אינטרסים אחרים מתנגשים.

לפיכך, משקבעתי כי לטוהר הרישום בפנקס יש ליתן משקל יתר בהיותו אינטרס ציבורי עליון, ומשבאתי לידי מסקנה, כי היה עליי לבחון כל חומר וכל ראיה שהובאו לידיעת ידי כל גורם, וזאת תוך בחינה שקולה וזהירה של כל עדות, איני מוצא לנכון להיכנס ולדון כלל ועיקר בטענות המועצה בנוגע למניעים של עוייד טל בנד במכתבו אל לשכת הרשם. מניעים אלה, כאמור, אינס מעניינו של הרשם בואו לבחון כשרות רישום ולהגן על טוהר הפנקס. לפיכך, טענתה של המועצה בכל הנוגע למניעים שהביאו את עוייד בנד להגיש את החומר שהובא בפני הרשם, נדחית.

מכירת זיכיונות על ידי המועצה לשימוש בשם '131]3' לפרי הדר שמקורו אינו בישראל:

על מנת לבחון האס פרי הדר שמקורו אינו בישראל ומשווק על-י המועצה תחת הכינוי '18118', עומד בתנאי החוקייס הנדרשים על-מנת לקבל הגנה של ייכינוי מקורי, אדרש להוראות הסדר ליסבון וכן לחוק הגנת כינויי מקור והתקנות.

הסדר ליסבון:

ביוס 31 באוקטובר 1958, נחתם הסדר הידוע בשם: 'הסדר ליסבון בדבר הגנת כינויי מקור ורישומם הבינלאומי' (כתבי אמנה מס' 314). הסדר ליסבון הינו הסדר בינלאומי מיוחד שנועד להגן על זכויות קניין רוחני שעניינן בכינויי מקור, החשובים למדינה ביחסים המסחריים הבינלאומיים שהיא מעורבת בהם, אם במישרין ואף על- ידי גופים כלכליים הפועלים בתוכה.

2 מדינות בלבד הצטרפו עד היוס להסדר ליסבון. החברות בהסדר הן כדלקמן (לפי

טוגו קונגו טוניסיה קוסטה ריקה ישראל קוריאה

עיוות בשמות המדינות החברות בהסדר ליסבון ובמספרן, מלמד שהסדר ליסבון אינו הסדר רווח במובן זה שכינויי מקור הרישומים במשרד הבינלאומי להגנת הקניין התעשייתי מוגניס בצורה רחבה. מרבית המדינות החברות בהסדר ליסבון, למעט בודדות, אינן מהמדינות המובילות בסחר הבינלאומי, ואינן בעלות השפעה על הכלכלה העולמית. יש לזכור, כי מדינה שלא הצטרפה להסדר ליסבון ומשכך, לא החילה על עצמה את ההוראות הקבועות בהסדר בחקיקה פנימית, אינה מגינה למעשה על כינויי מקור באופן בו הסדר ליסבון מגן עליהם. בהשוואה להסדריס או לאמנות והסכמים בינלאומיים אחרים, אין ספק שהסדר ליסבון לא הותיר חותם נרחב בכל הנוגע להגנה בינלאומית על זכויות בקניין רוחני. להשוואה, לאמנת פריס

להגנת הקניין התעשייתי, הצטרפו 168 חברות; לאמנה בדבר שיתוף פעולה בענייני

פטנטים, 26.1, הצטרפו עד כה 124 מדינות ועוד היד נטויה; לפרוטוקול והסכם מדריד בנוגע לסימני מסחר בינלאומיים, הצטרפו עד כה 77 מדינות ומדינות נוספות מצטרפות כל העת. ויודגש, אמנת ה-26.1, כמו גם פרוטוקול מדריד הינו הסדרים בינלאומיים חדשים באופן יחסי להסדר ליסבון. נדמה כי חוסר ההצלחה של הסדר ליסבון נעוץ בעיקר בעובדה, כי ניתן להגן על כינויי מקור בדרכים משפטיות נוספות, כגון ציון גיאוגרפי או סימן מסחר מוכר היטב, בהסדר אדון בהמשך.

יודגש כי במספר מדינות מתוך המדינות החברות בהסדר ליסבון, רשמה המועצה את הסימן '18113' גם כסימן מסחר מלשורה ולא הסתפקה ברישומו שם ככינוי מקור.

כך עולה גם מדברי עוייד שמוליק קסוטו, בא-כוח המועצה, בדבריו בישיבת וועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת מיוס 12 באוקטובר 2000, פרוטוקול מס' 59 בעמי 12.

עניינו של הסדר ליסבון הינו בהתחייבות אשר קיבלו על עצמן המדינות השותפות לו, לפיה, על המדינות החברות להגן בשטחן על כינויי מקור של מוצרים של מדינות השותפות באיגוד, ובלבד שכינויי מקור אלה מוכרים ומוגנים באר המקור ורשומיים במשרד הבינלאומי להגנת הקניין התעשייתי.

סעיף 1(2) להסדר ליסבון מגדיר את המונח כינוי מקור כדלקמן:

*השם הגיאוגרפי של ארץ, אזור או מקום, המשמש לכינוי מוצר שמקודו משם, ואשר איכותו או תכונותיו נובעות לחלוטין, או בעיקר, מן

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הסביבה הגיאוגרפית, לדגם גודמים טבעיים (מעורמיס אנושי).

ההסדר ממשיך וקובע, כי כינוי שנתקבל להגנה באחת מארצות האיגוד, אי אפשר לראותו באותה ארא כאילו נעשה שם לסוג של מוצרים כל עוד הוא מוגן ככינוי מקור באר המקור (סעיף 6 להסדר ליסבון). הרישום הבינלאומי ממשיך לעמוד בתוקפו ללא צורך בחידוש, כל עוד כינוי המקור מוגן באר המקור (סעיף 127) להסדר ליסבון.

לעניינו חשוב להדגיש את הקבוע בסעיף 8 להסדר ליסבון, לפיו:

ההליכים המשפטיים הנדרשים להבאת הגנת של כינויי מקור, מותר לנקוט בהס, בכק אחת מארצות האיגוד המיוחד, בהתאם לתחיקה האדצית: 1. בלזמת המינהל המוסמך או לפי דרישת התביעה הכללית; 2. בלזמת כל צד מעוניין, חיד או אישיות משפטית, בין ציבורית ובין פרטית.

היטיב לתאר את הסיבה בעת הצטרפה מדינת ישראל להסדר ליסבון ואת החשיבות שראתה המדינה בו, בהסדר זה, כבי השופט דב לוין בדיינ 376/90

*מה שבולט לעין, בעיקר העיקרים שבהסדר, הוא הרצון לפרוש מסך של הגנה רחבה, בינלאומית, על כינוי מסחרי, שמדינה פלונית, החבדה להסדר, רואה בו כינוי מקור חודי ומאפיין למדינה או אנשיה, וכן שהחברות האחרות להסדר כבדו את זכויות הקניין השמודות לה או לגוף מסחרי הפועל בתוכה ובלבד שזכות קניין זו הוכרה על ידי אותה מדינה ונדשמה כדין.

מדינת ישראל הייתה מעוניינת בהסדר זה בין היתר משום שביקשה להגן בהיקף בינלאומי על כינוי המקור הגיאוגרפי ליפו לתפוזיים הגדלים בה והמיוצאים בשם זה למדינות העולם.

ואולם, הסדר ליסבון לא קס ייש מאיןיי בבחינת הגנה על זכויות שטרס זכו להגנה

בטרס נוצר ההסדר. ישנם מספר הסדרים בינלאומיים קודמים להסדר ליסבון המגנים על ציוני מוצא או כינויי מקור:

1. אמנת פאריס להגנת הקניין התעשייתי מיום 20 במארס 1883 (כתבי אמנה מס' 312), קובעת בסעיף 2(1) בה כי הגנת הקניין התעשייתי:

.מקיפה פטנטים, דגמי תועלת, מדגמים תעשייתיים, סימני מסחר, סימני שירות, שמות מסחריים וציוני מוצא או כינוי מקור ומניעת התחברות בלתי הוגנת.

בנוסף, מאפשר סעיף 10 לאמנת פריס להגיש תביעה מקוס שהשימוש בציון המוצא, במהלך המסחר, עשוי להטעות את הציבור בנוגע לטיבה, לאופן ייצורה, לתכונותיה, לכושר שימושה או לכמותה של הסחורה. אין אמנה זו מאפשרת הגשת תביעה במקוס שהשימוש בציון המוצא אין בו כדי להטעות.

הסכם מדריד מיום 14 באפריל 1891 (כתבי אמנה מס' 313) אף הוא קובע הסדרים בנוגע לציוני מוצא וסוגים מסוימים של כינויי מקור ומאפשר בסעיף 1 בו, החרמה או נקיטה באמצעי ענישה מקוס שציון המוצא או כינוי המקור מטעה (126060/6) או מזויף (8156/), כשס שהוראות הסדר ליסבון מצאו דרכם לחקיקה הפנימית ארצית הישראלית בחוק הגנת כינויי מקור. כך, הוראות הסכם מדריד באות לידי ביטוי הלכה למעשה בחקיקה הישראלית דרך פקודת סימני סחורות.

מכאן, ניתן ללמוד את החשיבות והנחיצות בהסדר ליסבון, אשר העניק הגנה לכינויי מקור, בין היתר:

+ גם אם צוין מקורו האמיתי של המוצר, או אם הכינוי מופיע בצורה מתודגמת או מלווה ביטויים כגו[ זמין", שלטיפוס"י, שסווי, שחיקול, או ביטויים כיוצא באלה. (סעיף 3 להסדר ליסבון)

בכך בא הסדר ליסבון להבטיח הגנה על כינויי מקור מפני חיקוי או גזילה בלא כל קשר לאופי המטעה של הכינוי. על פי הסדר ליסבון, שימוש בכינוי מקור שלא כדין הינו הפרת זכות, אפילו צוין על יד כינוי המקור, מקורה האמיתי של הסחורה, כך שלמעשה אין הטעיה, והצרכן יודע כי מקור הסחורה שונה מן המקור אותו בא לציין כינוי המקור.

מעבר להרחבה זו, מקנה הסדר ליסבון הגנה נרחבת ביותר ולמעשה כמעט מוחלטת על כינויי מקור חוצ, היינו הגנה במדינה שאינה מדינת מקור. זאת במידה וכינוי המקור של מדינת החוץ הוכר ככוּה בלשכה הבינלאומית ונרשום כדין באר המוצא. ואולםשר ניתנו לכינויי המקור בהסדרים הבינלאומיים הקודמים - אמנת פריז והסכם מדריד, וזוהי חשיבותו של הסדר ליסבון על פני ההסדרים הקודמים. סעיף 3 להסדר ליסבון מטרתו להבטיח הגנה על כינויי מקור מפני חיקוי או גזילה בלא כל קשר לאופי המטעה של הכינוי. על פי הסדר ליסבון, שימוש בכינוי מקור שלא כדין הינו הפרת זכות, אפילו ציון על ידי כינוי המקור, את מקורה האמיתי של הסחורה, כך שלמעשה אין הטעיה, והצרכן יודע כי מקור הסחורה שונה מן המקור אותו בא לציין כינוי המקור. וגם יש צורך בציון העובדה כי אין מדובר בפרי הדר שמקורו בישראל, בא ללמד על העובדה שהמועצה נתקלה בקשיים עת התחילה לשווק באנגליה את פרי ההדר שמקורו בדרום אפריקה תחת השס "13118". במהלך הדיון שנערך בפני, טענו בא כוח המועצה:

זז...] אני יכול להגיד לך שאחרי שאנחנו התחלנו את הפדויקט הזה, בפירוש קיבלנו שאלות [..] מכיוון שאנשים דאנו שמופיע להם על הפדי מדבקה עם הודעה [...] שברור שזה פרי שמגיע ממקום אחר, א שאלו מה זה [...]<

המועצה עצמה מודה, כי גם השימוש בשס "18118" לפרי הדר שמקורו אינו בישראל, יצר בלבול קשה בקרב הלקוחות. אין ספק בלבי, כי גם הבלבול יצר טעות לגבי מקורו האמיתי של פרי ההדר ואף לגבי טיבו, והרי בלבול שכזה נוגד לחלוטין את אינטרס ההגנה שניתן לכינוי מקור שתפקידו ליצור וודאות בנוגע לטיב ומקור מוצר שמוגן בכינוי מקור.

זאת ועוד, אתייחס בקצרה לטענות המועצה כאילו דבריו של בא כוחה מן הדיון שנערך ביוס 5 בינואר 2000 בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, הוצאו על ידי עוייד בנד מהקשרם. על מנת להידרש בקצרה לסוגיה האמורה, אביא את הדברים המיוחסים לבא כוחה של המועצה מן הדיון האמור ככתב וכלשונס:

שעוד ארנון גבריאלי; מה יהיה אם מישהו מוכיח שהתפוז או הקלמנטינה הס לא מיפו מה תעשו במקרה כזה?

היוייר אמנון רובינשטיין: אם יגיש תביעה בישראל, באדץ המקוד.

עוד שמואל קסוטו; אז ימחקו לנו, אבל למה אנחנו צריכים להכניס לעצמנו גול עצמי? אגב, גם כינוי המקור 141/1/4. לא מוגדר רק כיפו, אלא מוגדר על תחוס הדבה וותר רתב. ליתר דיוק, הוא מוגדר מראש הנקרה עד :ד מדודכי,/ (ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

אכן, הדגיש עורך הדין קסוטו, כי כינוי המקור נרשם ביחס לאזורים נרחבים במדינה, ואולס לא בכך עוסק הדיון שבפניי, ששהשאלה העיקרית שניצבה בפניי היא לגבי השיווק של פרי הדר שלא מישראל, אלא מדרום אפריקה תחת השס "18118". כך, אף לטענת עורך הדין קסוטו עצמו, כשאין מדובר בפרי הגדל באר ישראל, יש למחוק את כינוי המקור. ויתירה מכך, ואילו הייתי מקבל את טענתה של המועצה כי דבריו של עורך הדין קסוטו הוצאו מהקשר, הרי שרוח הדברים ברורה היא. ולפיה, ככל שמדובר בשיווק פרי הדר שמקורו לא בישראל תחת השס "18118", הדבר סותר את הוראות חוק הגנת כינויי מקור.

בהערת אגב אדרש למכתב ההבהרה מיוס 23 במאי 2004 שנשלח מאת בא כוחה של המועצה אל לשכת הרשם לאחר הדיון שנערך בפניי. ממכתב ההבהרה עולה, כי המועצה שיווקה כמויות נכבדות של פרי הדר מדרום אפריקה לאנגליה החל משנת 2 ומעשה עדיין עושה כן אפילו. בשניס 2003-2004 לבדן שיווקה המועצה כמות של כ-

4 תיבות של פרי ההדר הנושא את השס "18118" מדרום אפריקה. איני מוכן לקבל את הטענה, כי מדובר בכמות זניחה של תיבות (במקרה כזה הייתי אולי מוכן לקבל כי מדובר במעשה חד-פעמי שאינו עתיד לשוב על עצמו). יתירה מזאת, וגם מעשיה של המועצה בכך שהמשיכה לשווק פרי הדר מדרום אפריקה תחת השס "181/8" אף לאחר קבלת מכתב ההתנגדות של עוייד בנד ואף לאחר עיון בטענות שהופנו אל המועצה על ידי מנהלת מחלקת סימני מסחר, גילתה המועצה את דעתה כי היא וויתרה מכבר על ההגנה של השס "18188" ככינוי מקור, כי לקחה סיכון מחושב בשיווק הכמות הנכבדה של תיבות פרי הדר באופן המנוגד להוראות החוק, ובכך בלבד יש להוביל למסקנה, כי המועצה זנחה את רצונה בהגנה על כינוי המקור "18118" ואינה מתכוונת עוד לפעול לשמירה על כינוי המקור בהתאם להוראות החוק והתקנות.

כל אלה הביאוני למסקנה חד-משמעית, כי איני יכול להיענות לבקשת המועצה להאריך את תוקפו של כינוי המקור "18188" בשל העובדה כי כינוי המקור "118ג18" אינו עומד כיום בדרישות חוק הגנת כינויי מקור ותקנות כינויי מקור, ומן הטעמים שלהלן;

1 מקורו של פרי ההדר ששווק מדרום אפריקה תחת הכינוי 18118 אינו באזור עליו בא ללמד השס;

2 איכות פרי ההדר ששווקה מדרום אפריקה תחת השס "181/8" אינה פרי הסביבה הגיאוגרפית שבשמו של כינוי המקור;

3 שיווק פרי הדר שמקורו אינו בישראל תחת השס "1818" מסכל את מטרותיה של חוק הגנת כינויי מקור והסדר ליסבון בדבר הקשר ההכרתי בין הטובין לבין שס המקור בשם;

4 לאור טענות המועצה, כי הפרי ששווק מדרום אפריקה לאנגליה עומד למעשה בסטנדרטיס דומיס מאוד לאלה בהס עומד פרי ההדר הארצישראלי, הרי שאין לי אלא להסיק, כי הפרי המשווק מדרום אפריקה אינו שונה מהותית מן הפרי המשווק מארצ ישראל, ולפיכך הפרי הישראלי אינו נושא עוד תכונות ייחודיות הנדרשות על מנת ליתן לו הגנה של כינוי מקור, ולמצער, כי ניתן לגדל פרי באיכות דומה לזו של הפרי הגדלים באר ישראל גם בארצות אחרות ובתנאים אקלימיים שונים; 5 אין כל חזקה עובדתית בדבר תוקף כינוי המקור "18118". על מנת לבטל ו/או לא להאריך את כינוי המקור "18118" איני נדרש לכל שינוי חקיקתי. אי הארכת כינוי המקור עומדת לשיקול דעת הרשם על פי הראיות המצויות בפניו, והוא שחייב לדון בשאלת הארכת תוקף של כינוי המקור ולהכריע בה.

טענות נוספות מספר טענות נוספות באו בפניי כנגד הארכת תוקף כינוי המקור "18118", ביניהן:

1 הרחבת שימוש בשס "18118" עבור טובין שאינם פרי הדר;

2 הרחבת השימוש בשס "181/8" עבוד זני הדרום ואזורי גידול שאינם נכללים בכינוי המקור שנרשם;

3 השס "1881948" לא היה כשיר לרישום מלכתחילה ככינוי מקור - השס "1ג8118יי" אינו השס הגיאוגרפי של מקוס גידול פרי ההדר נשוא כינוי המקור;

4 למועצה לא ייגרם נזק חמור בשל אי הארכת תוקף כינוי המקור.

חרף שהגעתי לכלל מסקנה, כי כאמור, אין להאריך את כינוי המקור "1ג1311יי" מן הטעמים לעיל, הרי שגם פטור בלא כלוס אף לגבי הטענות הנוספות שעלו בפניי אי אפשר, ולפיכך אדרש אליהן בקצרה.

מכירת טובין שאינם פרי הדר תחת כינוי המקור "18118" והרחבת וני פרי ההדר המשווקים תחת כינוי המקור "18118":

מהותה של הטענה הינה כי המועצה מיהלה את כינוי המקור "18118" כאשר אפשרה לעשות שימוש בשס "18188", ביו בתמורה ובין שלא בתמורה, בטובין שאינם פרי הדר. כך, כינוי המקור "181]3" אינו משמש עוד לתיאור סחורה מסוג פרי הדר בלבד כפי שנרשם בתעודת כינוי המקור, אלא אף לתיאור מוצרים אחריס.

מספר ראיות הובאו בפניי מן העיתונות להוכחת טענת מיהול השס "ג]181!י:

1 כתבה מיום 5 בנובמבר 2002, אשר פורסמה בעיתון ייהארציי. בין היתר נכתב בכתבה: /בסקר שעשתה מועצת ההדרים נמצא כי 50% מהצרכנים אינם מזהים כלל את מותג ג'אפה עס תוצרת ישראלית [...] לכן החליטה המועצה להרחיב את השימוש במותג ('אפה למדינות נוספות ולענפי חקלאות אחלים./

2 כתבה מיום 16 בדצמבר 2001, אשר פורסמה באתר המקוון של העיתון ייידיעות אחרונות'י. בין היתר נכתב בכתבה: *חברה איטלקית וחברה הולנדית קיבלו אישור להשתמש במותג יאפה עבוד וגורטים שהן מייצרות. בנוסף, החברה היפנית לוטה משתמשת במותג לצורך קידום משקאות קלים, פודינגים ומסטיקים./

3 כתבה מיוס 19 בינואר 2003, אשר פורסמה באתר המקוון של העיתון 'יגלובסיי. בין היתר נכתב בכתבה: * המועצה לשווק פרי הדר חתמה על הסכם עס הקונצרן ההולנדי פרש-פלך, המייצר מוצרי חלב, לפיו ישתמש הקונצר( במותג /גיאפה ביוגורטים המכיליס תפוזים ישראליים./

יודגש, תכנן של הכתבות לא נסתר בדיון שנערך בפניי. המועצה עצמה טענה, הן בכתב התענות מטעמה והן במהלך הדיון שהתקיים בפניי, כי היא אכן התירה לחברה מהולנד לעשות שימוש בשס "181/8" לגבי יוגורטיס העשוייס מפירות הדר שמקורו בישראל ואמנס, טענה המועצה, מאחר והולנד אינה חברה בהסדר ליסבון, אין במיהול השם "18118" כדי לפגוע בכינוי המקור.

אף אס אין עליי לחיכנס לעובי הקורה, הרי שעל פני הדברים לא ניתן לקשור מוצרים שאינם הטובין המוגנים (יוגורטיס וכדי) בכינוי המקור עס המקור שבשמו של הטובין המייחד אותו לתכונותיו המסוימות. לא זו אף וו, כבר קבעתי לעיל, כי לעניין ההגנה על כינוי המקור, אין להבחין לענין הפרת הוראות חוק הגנת כינוי מקור בין מדינה החברה בהסדר ליסבון לבין מדינה אחרת. גם השימוש שנעשה על פי המועצה בכינוי המקור לתיאור טובין שאינם פרי הדר, מסכל את מטרתן של הוראות חוק הגנת כינויי מקור בכך שגורס לבלבול בקרב הצרכנים באשר למהותו של כינוי המקור "18118" ולטובין עליהס בא הכינוי להגן. לא ניתן עוד לקשר בין מוצר מסויס הנושא את כינוי המקור לבין כינוי המקור, שכן בשם "18188" נעשה שימוש אף לגבי טובין אחריס שאינם פרי הדר ואינם מוגנים בכינוי המקור. נראה כי המועצה שבה ושוגה בפירוש הנכון לחוק הגנת כינויי מקור אשר בא להגן על הטובין עצמס המוגנים בכינוי המקור ולהוכיח מאליו איכות מסוימת (מובחרת) בטובין הנושאים את כינוי המקור. וודאי לא ניתן לשייך איכות דומה בטובין אחריס גם אם נאמר כי הס מכילים רכיביס מסוימים מן הטובין עליהס מגן כינוי המקור.

זאת ועוד, הרחבת השימוש בשס 131/8 אף לגבי טובין שאינם פרי הדר כמוה כאמירה חד משמעית כי השס "18118" הינו סמל לאיכות, דבר אשר הופך את הכינוי '18118' מכינוי מקור לסימן מסחר או מותג. כאמור, המועצה עצמה העלתה בפניי טענה כי ברבות השניס רכש לו השס "18188" מוניטין רב והוא נתפס בקרב ציבור הצרכנים בארץ ובעולם כמייצג פרי הדר באיכות גבוהה ביותר. וודוק, אין מדובר על איכות שנובעת דווקא מאזור הגידול שבשמו של הכינוי. אלא ייתכן ומדובר באיכות הקשורה בשיטות גידול וכיוב'.

המועצה מבקשת להביא תימוכין לטענתה לפיה כינוי מקור אינו יכול להפוך לשס סוג בהסתמכה על הוראת סעיף 6 להסדר ליסבון, הקובע:

כינוי שנתקבל להונה באחת מאדלצות האיגוד המיוחד, לפי הנוהל שנקבע בסעיף 5, אי אפשד לראותו באותה ארץ כאילו נעשה שם- סוג כל עוד הוא מוגן ככינוי מקור באדץ המקור./

עניינו של סעיף 6 להסדר ליסבון בדיווח רישום כינויי מקור בלשכה הבין-לאומית לרשם כינויי המקור. מטרת הוראת סעיף 6 להסדר ליסבון להבטיח את ההגנה שתינתן לכינוי מקור חוץ בכל אחת מן הארצות החברות בהסדר. היינו, בכל הנוגע לכינויי המקור הישראלי "18188", סעיף 6 להסדר ליסבון חל על יתר המדינות החברות בהסדר ליסבון לבד ממדינת ישראל, שהיא מדינת המקור של כינוי המקור '118הּיי, וקובע כי כל עוד כינוי המקור באר המקור הינו כינוי מקור, הרי שלא יהפוך לשס סוג באחת המדינות האחרות החברות בהסדר. ברי כי הסדר ליסבון לא קובע כל חזקה בנוגע למצב המשפטי של כינוי המקור בארץ המקור ולהיפך, מכלל הן אתה שומע לאו, שהרי ברגע שבמדינת המקור יימחק כינוי המקור מן הפנקס מאחר ולא משמש עוד ככינוי מקור, הרי שלא יוכר עוד ככזה במדינות החברות להסדר ליסבון ואז יוכל להפוך לשס סוג.

עוד אצייו בהקשר זה את הוראת סעיף 2א(א) לפקודת סימני סחורות, שכותרתה: *ציונה של סחורה שאינה פרי הדר בכינוי מקורד של פלי הדלל. כוכור, העלתה המועצה טענות שנדחו על ידי, כי הוראה זו המצויה בפקודת סימני סחורות קובעת חזקות עובדתיות שונות אשר רק מחוקק יוכל לשנותן. נראה כי לא רק שהוראות סעיף 2א(א) לפקודת סימני סחורות אינן מסייעות בידי המועצה, אלא הן אף מחלישות את טיעוניה, וודאי בכל הנוגע להרחבת השימוש בשם "13118" לטובין שאינם פרי הדר. לשונה של הוראת סעיף 2א(א) לפקודת סימני סחורות הינה כדלקמן:

/ציונה של סחורה שאינה פרי הדר בכינוי יפו, יפא, יפאס, 1417174. או 141711/458, שהוא כינוי מקול הרשום בישראל לפי חוק הגנת כינויי מקור, תשכייה- 5 ככינוי מקור הנועד לציון פרי הדר, או בכינוי הכולל כינוי כאמור או המשתמע כמוהו (בסעיף זה- כינוי מוגן) יראו אותו כתיאוד מסחרי כוזב כמשמעותו בסעיף 2,/

אבקש בעניין זה להפנות שוב אל דברי ההסבר לסעיף 2א(א) לפקודת סימני סחורות אשר הובאו בהרחבה בסעיף 112 לעיל להחלטתי זו. המחוקק גילה את דעתו

המפורשת והבלתי משתמעת לשתי פנים כי רישום כינוי המקור שולל שימוש בשס "18118" עבור טובין שאינם פרי הדר.

לפיכך, אף בשל הרחבת השימוש שעשתה המועצה בשימוש בשס '18118' לטוביו אחריס שאינם פרי הדר יש כדי לחזק במסקנתי כי כינוי המקור "18118" אינו יכול לעמוד עוד בתוקפו מאחר והנסיבות שיצרה המועצה על ידי מיהול השס אינן עולות עוד בקנה אחד עס מטרות חוק הגנת כינויי מקור.

בסיכמי דברי אדגיש כי לא מצאתי לנכון להיכנס ולדון בשאלת הרחבת השימוש בשס "18118" לזניס שאינם נכללים בכינוי המקור. תקנות לפיקוח על יצוא הצמח ומוצריו, אשר היוו נספח לכינוי המקור, תוקנו כאמור, בשנת 1975. אכן, בהתאם לתקנות בנוסחן החדש ניתן לסמן בשס "18188" גם קלמנטינות, מנדרינות, פומלות, וכן 'תפוזיס אפיליסיי שגודלו בגליל ובעמק החולה. והרישום המקורי היה לגבי 'תפוזיס אפיליסיי הגדלים בשפלת החוף או עמק יורעאל המערבי. ואני סבור כי התפתחות הטכנולוגיה בכל הנוגע לחידוש זני גידול ולהשבחתה הביאה בצדק להרחבת זני פרי ההדר אשר נכללו בתקנות לפיקוח על ייצוא הצמח ומוצריו. זאת ועוד, אף אומר כי מדובר בזניס שלא נכללו בכינוי המקור כפי שנרשם בתחילה באופן כזה שהס מהווים 'טובין אחריסיי ביחס לטובין שנרשמו בכינוי המקור, הרי שאחר ולגופו של עניין הכרעתי כי תוקף כינוי המקור "181/8" לא יוארך, הרי שאשאיר את הסוגיה בדבר הוספת הזניס השונים בצריך עיון.

רישום כינוי המקור "183113יי" מלכתחילה ונזק של המועצה עקב מחיקתו מפנקס כינויי המקור הישראלי:

כאמור, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להאריך את כינוי המקור "18118" בשל הנסיבות שנצרו בשניס האחרונות עס שיווק פרי הדר מדרום אפריקה תחת השס '14148'. לפיכך, איני רואה כל טעון להיכבד ולהיכנס לשאלה האם היה על הרשם לרשום מלכתחילה את כינוי המקור "18188" שהרי, התוצאה הסופית בכל מקרה של פסיקה בנוגע לרישום הראשוני של כינוי המקור, אחת היא.

באה לפניי טענה כי נזק של המועצה ונזקיהם של החקלאים העוסקים במלאכת גידול ההדר יש עשוי להיות גבוה מקחיקת רישום כינוי המקור "ג1811יי" מפנקס כינויי המקור הישראלי. לא הובאו בפניי כל ראיות ממשיות לעניין הנזק העתיד להיגרם ממחיקת הרישום מה גם שאיני יכול שלא ליתן דעתי לסיכון המחושב

ט. אחרית דבר

3. לאור כל הטעמים שהובאו לעיל ולאחר ששקלתי בכובד ראש את הטיעונים שהובאו בפניי, החלטתי לדחות את הבקשה להארכת תוקף כינויי המקור "יפו", "יפא", "יפאס", "/13118", "131135" ומשכך, כינוי מקור שמספרו 1, יימחק מפנקס כינויי המקור הישראלי.

4. אכן, בהחלטתי זו קבעתי כי כינוי המקור "18ליס רביס מקור גאווה, סמל של הצלחת ייצוא ישראלית וללא ספק במשך שניס רבות מופת לאיכות ולמצוינות הייצוא הישראלית, בטל ונמחק מפנקס כינויי המקור הישראלי. עס ואת, איכותה של תנובת הקרקע הארצ ישראלית הידועה מדורי דורות, תמשיך ותעמוד. אסייס דבריי בשיבה אל המקורות, כך במדרש אגדה (בובר) לספר ויקרא, פרק יייט, פסוק כייג, דייה:

"זכידתכאו אֶלדְהאָר] ונְטַעְתֶם כַלדְעין מְאָכָל /...1"

אומר שס מדרש האגדה:

"וחילק. הקב'ה לאומות העולם שדות וכרמים [..= ונת] לבנו פרדם, זה ארין ישראל, שהיא טובו של הקב'ה;:

5. הודעה מתאימה תישלח אל הלשכה הבינלאומית לכינויי מקור.

ד''ר מאיר נועם רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ניתנה בירושלים ביוס כייח טבת תשסייה, 9 בינואר 2005