סימן מסחר 20049

ההחלטה:

בפני כב' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, ד"ר מאיר נועם

בקשה לביטול מדגם רשום מספר 20049

בעלת המדגם: סופר-פלסט בע"מ ע"י ב"כ דניאל פריימן, עו"ד ועו"ם

מבקשת הביטול: סטארפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, ע"י ב"כ פרל, כהן-צדק, לצר, עו"ד ועו"פ

ה ח ל ט ה

א. הרקע העובדתי

1. ביוס 22 לאוגוסט 1996 (להלן: "התאריך הקובע") הוגשה לרישום בקשה למדגם מספר 9 עבור מושב פלסטיק, 5691 2185116. המדגם נבחן כדין, והוענק ביוס 5 למר 1997 (להלן: "המדגס"). בעלת המדגס, חברת סופר-פלסט בע"מ (להלן: "בעלת המדגס"), עוסקת בייצור מוצרי פלסטיק, וכך גם חברת סטארפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, (להלן: "מבקשת הביטול"). ביוס 16 ביוני 2002 הגישה מבקשת הביטול בקשה לביטול רישומו של המדגס. ביוס 19 בספטמבר 2002, הגישה בעלת המדגס את כתב הטענות שכנגד.

2 ראיות מבקשת הביטול הוגשו ביוס 13 באוגוסט 2003 בצורת תצהירי מר סניור שוורץ, מנכ"ל מבקשת הביטול, תצהיר עו"ד רפי סיטון, אשר היה מתמחה אצל ב"כ מבקשת הביטול בשנת 2002, תצהיר עדות ראשית מתוך הליך בבית משפט מחוזי בת"א בת.א.

סופרפלסט בע"מ נ' 100005016116 (להלן: "ההליך במחוזי") של מר רוני שטן, בעל השליטה ומנכ"ל בעלת המדגם, ותצהיר מר מאיר ליבר, חשב ההתאחדות לכדורגל. ראיות שכנגד מטעם בעלת המדגס הוגשו ביוס 14 לאוקטובר 3, בצורת תצהירי מר רוני שטן, מנכ"ל בעלת המדגס ותצחיר מר ניר פרצלינה, מנהל האצטדיון הלאומי ברמת גן. ראיות תשובה מטעם מבקשת הביטול הוגשו ביוס 24 לפברואר 2004 בצורת תצהיר עו"ד דניאל בוסתאני, המייצג את מבקשת הביטול.

ביוס 21 בספטמבר 2004 נערך בפני דיון ובמסגרתו נחקרו על תצהיריהם מר שטן, מר שוורץ, מר ליבר, ועו"ד סיטון. מר פרצלינה לא הגיע לדיון להיחקר על תצהירו ולפיכך תצהירו יימחק מראיות בעלת המדגס.

ביוס 6 בפברואר 2005 הוגשו סיכומי מבקשת הביטול ואילו סיכומי בעלת המדגס הוגשו בתאריך 8 למאי 2005. סיכומי התשובה מטעם מבקשת הביטול הוגשו ביוס 19 ליוני 2005.

ב. טענות הצדדים

טענות מבקשת הביטול

מבקשת הביטול טוענת בכתב טענותיה כי בקשת הביטול היא תוצאת העובדה כי בעלת המדגס הגישה כנגדה תביעה על הפרת המדגס בבית המשפט המחוזי.

מבקשת הביטול טוענת כי המדגם אינו חדש וכי התפרסם בישראל לפני התאריך הקובע. לטענת מבקשת הביטול בעלת המדגס הציגה את שרטוטי ומפרטי כסא הפלסטיק בפני ההתאחדות לכדורגל שהיא מזמינה הכסאות לפני התאריך הקובע. הצגת השרטוטים והמפרטים בוצעו לדברי מבקשת הביטול בסמוך לחודש מאי 1996, ואספקת והתקנת הכיסאות בוצעה החל מחודש אפריל 1996. בעלת המדגס התקשרה עם חברה שביצעה בקבלנות משנה את ההתקנה והציגה בפניה את המושבים החל מחודש יולי 1996.

בתחילת חודש אוגוסט 1996 החלה התקנת המושבים באצטדיון הכדורגל ברמת גן, קצב ההתקנה לדברי מבקשת הביטול, היה כ-1000 מושבים ליום. בנוסף, גורסת מבקשת הביטול כי ביולי ותחילת אוגוסט פתחה בעלת המדגם במסע שיווקי פירסומי של המושב בארץ ובחו"ל.

מר סניור שוורץ המצהיר מטעם מבקשת הביטול, ואשר הינו מנכ"ל מצהיר כי:

א. על פי דרישתה של ההתאחדות לכדורגל אשר הזמינה את המושבים, אלו היו צריכים להיות מותקנים באיצטדיון הלאומי ברמת גן לכל המאוחר ביוס 20.8.1996, בין היתר כיוון שביוס 1.9.1996 היה אמור להערך באיצטדיון משחק כדורגל בינלאומי בין נבחרות ישראל ובולגריה.

ב. בחודש מאי 1996 הגישו חברות שונות וביניהן מבקשת הביטול, הצעותיהן לביצוע העבודה בתשובה להזמנת ההתאחדות. לאחר שבעלת המדגס נבחרה לבצע את העבודה היא החלה באספקת והתקנת המושבים החל מתחילת אוגוסט 1996.

ג. מכתבות עיתונאיות אשר צורפו לתצהירו של מר שוורץ, כנספחים ג'-ה', עולה כי התקנת המושבים החלה לפני מועד רישום המדגם, וכך עולה מבירור שערך מר שוורץ בארכיון רשות השידור אשר מראה כי בעת המשחק בין בולגריה לישראל ביוס 6 ניתן לראות כי הותקנו אלפי מושבים נשא המדגס באיצטדיון.

ד. לפי חשבוניות שהוציאה בעלת המדגס להתאחדות, נספח י"ח לתצהיר מר ליבר, גורס מר שוורץ כי מיוס 2.8.96 ועד ליוס 9.8.96 ייצרה בעלת המדגם והתקינה באצטדיון כ- 0 מושבים בכל יום ובסה"כ 4095 מושבים. מיוס 9.8.96 ועד ליוס 30.8.96 התקינה בעלת המדגס כ-700 מושבים בכל יום.

עו"ד סיטון מצהיר, בין היתר, כי בעת היותו מתמחה אצל ב"כ מבקשת הביטול צפה בקלטת המשחק בין נבחרת ישראל ובולגריה, בארכיון רשות השידור. בהקלטה הבחין עו"ד סיטון בבירור כי הותקנו אלפי מושבי פלסטיק במגרש ברמת גן.

בעמ' 5, סעיף 31, לתצהיר מר שטן, מנכ"ל בעלת המדגס, אשר צורף לראיותיה של מבקשת הביטול, הוא מציין כי כמה ימים לפני יוס ה-19.8.96 החלה בעלת המדגם בייצור של המושבים לאצטדיון.

מבקשת הביטול טוענת כי חשב ההסתדרות מר ליבר העיד וקבע חד משמעית כי מנהל האצטדיון אישר בחתימתו כי המושבים הותקנו בפועל כדי לאפשר תשלוס לספק, וזאת עוד לפני הגשת בקשת המדגם יוס ה-22 לאוגוסט 1996. ותוך כדי הצגת מסמכים המאמתים את קביעותיו.

אין להתעלם מקטעי העיתונות אשר צורפו לראיותיה של מבקשת הביטול, ואשר ב"כ בעלת המדגס התנגד לאמור בהן, ואת, לטענת מבקשת הביטול, כיוון שאלו רצף של כתבות אשר פורסמו בעיתונים שונים.

העד מר רוני שטן העיד כי ההתקנה המאסיבית החלה לאחר ה-22 באוגוסט 1996. עולה מדבריו, לטענת מבקשת הביטול, כי התקנת המושבים החלה לפני המועד הקובע. לטענת מבקשת הביטול, תצהירו של מר שטן, מטעם בעלת המדגס, הוא תצהיר שהעובדות

המצוינות בו הן ללא תמיכה וללא הוכחה והן סותרות את הראיות שהוגשו בהליך מטעמה.

כך, לטענת מבקשת הביטול, ניתן לראות בבירור את המילה "התקנה", על תעודת המשלוח הראשונה אשר נחתמה על ידי קבלן המשנה פיני, שנשכר לבצוע התקנת המושבים על ידי מר שטן. כמו כן, מכתב ששלח מר שטן לחשב ההתאחדות ביוס 25 לאפריל 1996 ובו מצויין כי נקבעה פגישה להצגת המושב ולאישורו עם מר פרצלינה, גם הוא מעיד על כך שהמושב הוצג להתאחדות לפני התאריך הקובע. במכתב שנשלח למנכ"ל ההתאחדות ב-1 במאי 1996 נאמר כי דגם המושב כבר הוצג בפני אנשי ההתאחדות לפני יוס זה. זאת מכיוון שהחוזה בין בעלת המדגס וההתאחדות לכדורגל קובע כי ההתאחדות צריכה לאשר את הדגם המוצע של המושב, כך גם אישר מר שטן בחקירתו.

החוזה בין ההתאחדות לבעלת המדגס קבע עוד כי גמר ביצוע החוזה, כולל התקנה, יהיה לא יאוחר מיוס 20.8.1996, ואת עקב דחיפות ההזמנה וההתקנה עוד לפני קיום המשחק בין ארצי המדובר. לא ייתכן, טוענת מבקשת הביטול, כי העבודה על התקנת המושבים תתחיל לאחר המועד הקובע, כפי שטען מר שטן בתצהירו, ושההתאחדות לכדורגל תשב בחיבוק ידייס ולא תתנגד לכך שהחוזה עימה מופר. לפי סעיף 5(א) לתצהיר מר ליבר הוא מודה כי בעלת המדגם אכן הספיקה באיחור של שבוע או שבועיים להתקין את כל המושבים המוזמנים. לאור העובדה כי לפי החוזה מדובר בהתקנת 30,000 מושבים, הרי שאיחור של שבוע שבועיים, מיוס ה-23 באוגוסט היה מותיר את האצטדיון אך ורק עם 0 מושבים. אי לכך, אין אחיזה במציאות, לטענת מבקשת הביטול, לטענותיה של בעלת המדגס על התחלת עבודת ההתקנה רק לאחר המועד הקובע.

כמו כן, מר שטן אישר בחקירתו כי המעצב-מתכנן של המושב נחשף אליו לפני התאריך הקובע, רופא אורטופד, פועלי מפעל הייצור, נהג המשאית שהוביל את המושבים לאצטדיון, והעובדים שפירקו את אלפי המושבים באיצטדיון, כל אלו נחשפו אל המושב. כמו כן, קבלן המשנה שדאג להתקנת המושבים, וכתבי מדורי הספורט שחזו במושבים ודיווחו על ההתקנות נחשפו למושב לפני המועד הקובע. כמו כן, המושב נחשף, לטענת מבקשת הביטול, בפני מר פרצלינה, מר ליבר ומר הראל, כולל עובדי ההתאחדות לכדורגל.

מבקשת הביטול גורסת כי לפי הפסיקה פרסוס קודס הוא פרסוס "ולוא רק לאדס אחד". כמו כן, לפי הפסיקה, פרסוס קודס יוכח לפי הזמנת המוצר נשא המדגס על דרך של שימוש קודם. הזמנת הכיסאות נשא המדגס, במקרה דנן, נופלת בגדר פרסוס קודס זה. כמו כן, לטענת מבקשת הביטול, החשיפה לציבור מרגע שהמושבים יצאו מפס הייצור,

החל בהעמסתם עם המובילים, דרך הובלתם מפתח תקווה ועד לאצטדיון רמת גן, פריקת הכיסאות באצטדיון הלאומי העמוס לעייפה באנשי ספורט, התאחדות, תקשורת ושאר עסקים, מוכיחה קיומו של פרסוס קודס.

בתקופת ההכנות למשחקי רשמיים וחשובים של הנבחרת הלאומית המגרש עמוס באנשי ההתאחדות לכדורגל, עיתונאים שחקנים, מאמנים, ושאר בעלי מקצוע הקשורים לעולס הכדורגל, כל אלו היו חשופים לאותו מדגס של המושב.

לפי הפסיקה, גורסת מבקשת הביטול, כי בתחום הפטנטים, כל שימוש בעל אופי עסקי, אף בהיקף מצומצם, ובעקיפין, מוביל לשלילת חדשנותה של המצאה. מכוח ההיקש והקרבה בין דיני הפטנטים והמדגמים, גורסת מבקשת הביטול, יש להתייחס בנוגע לסוגיית החידוש לדיני המדגמים באופן דומה לזה שבפטנטים.

הייצור, ההצגה במכרו, ההספקה וההתקנה של המושבים, לטענת מבקשת הביטול, כל אלו מהווים שימוש בעל אופי עסקי המעיד על פרסוס קודס. המבחן לפומביות הפרסוס הוא אובייקטיבי, ובעלת המדגס הייתה צריכה להראות כי חשיפתם של אותם אנשים למדגס לוותה בדרישה לשמירה על סודיות. גם אם הציבור נחשף למושב תוך כדי הפרת יחסי נאמנות הרי גם זהו עניין של פרסוס קודס, לטענת מבקשת הביטול. בענייננו, לגירסת מבקשת הביטול, המושבים נחשפו אף ללא הפרה של חובת סודיות.

טענות בעלת המדגם

בעלת המדגס טוענת כי על מבקשת הביטול מוטל נטל ההוכחה כי התקיימו פרסוס קודסם. לטענתה, מידת ההוכחה הנדרשת על מנת לשלול תוקפה של זכות קניינית רשומה היא גבוהה במיוחד.

בעלת המדגס ממשיכה וטוענת כי תצהירו של מר שוורץ, מטעם מבקשת הביטול, רצוף עדויות שמיעה, שיש להתעלם מהן. כך למשל שיחות טלפון שערך מר שוורץ עס גורמיס כלשהם בהתאחדות, שלפיהן התקנת המושבים החלה בתחילת חודש אוגוסט 1996. כך גם כתבות עיתונאיות אשר מהן מבקש מר שוורץ להסיק כי התקנת המושבים ופרסומם החלו עוד לפני התאריך הקובע. הלכה היא שאין לקבוע על בסיס האמור בכתבות עיתונאיות כל ממצא עובדתי, למעט העובדה כי כך אכן נכתב בעיתון. זאת מאחר שכותבי הכתבות באותן העיתונים לא נתנו תצהיר בהליך ואף לא נחקרו עליהם. אין נפקא מינא, אם מדובר בכתבה אחת או בסדרת כתבות.

לטענת בעלת המדגס, גם עדותו של עו"ד סיטון אינה נתמכת בראיה שהיא ההקלטה של שבה צפה במשחק, ולכן אין בתצהירו כדי לתמוך בטענת פרסוס קודס.

ממשיכה בעלת המדגס וטוענת כי אין בחשבוניות שצורפו לראיותיה של מבקשת הביטול כדי להעיד על תאריך ההתקנה של המושבים באצטדיון. לא ברור מתי חתם מנהל האצטדיון על אותן חשבוניות כחתימה המאשרת את סיום התקנת המושבים. לפי עדותו של מר ליבר, חשב ההתאחדות, לא ניתן לדעת על פי התאריך על החשבוניות את תאריך סיום ההתקנה בפועל של המושבים.

האצטדיון הוא מקום סגור ללא גישה לקהל הרחב, כניסה לאצטדיון מותנית ברכישת כרטיס למשחק. אין מחלוקת כי המשחק הראשון עם הכסאות החדשים שנערך באותה שנה היה בין נבחרת ישראל ובולגריה ביוס 1.9.1996, דהיינו-לאחר התאריך הקובע.

בעלת המדגס גורסת כי פרסוס השולל את כשירותו של מדגס לרישום, צריך להיבחן לפי פרסוס לאנשים מן הציבור החופשי לעשות בו כרצונו. כך גם לפי הפסיקה לענייני חידוש בתחום הפטנטים בארץ ובחו"ל. הכוונה היא כי צפייה במושב על ידי אדם אשר חלה עליו הגבלה מוסרית או אחרת לשמירת סודיות, לא תשלול את כשירות המדגס בטענת פרסוס קודס בישראל. לטענת בעלת המדגס, החובה לנהוג בסודיות היא חובה שאפשר ללמוד מאופי הנסיבות ואופי היחסים בין הצדדים, גם אם אין התחייבות חוזית מפורשת ביניהם.

דא עקא, המעצב, הרופא האורטופד, פועלי המפעל, נהג המשאית שהוביל את המושבים וק66 05[ "6ט60 1 6!קוחו5 6וזז וטו וס ווח 1 ץיהוחווס6 ]0 ץזסיזכ!! זסחחז 6הז חז ההגוס] 06 סז 15 ו סז ]חסזסו]]וו5 | ]סח 15 חזגושפוו ‏ 8ודז 6 5 ז6ז1 חש זז !סה סז 6חז יזס] הסחום6וופווק וז ]0 זיזסטן 066016 5סה א'זסשו זוז חז החווס]

" .606!קוסח הסהזחזס6 ]0 5106% 6וופגוק

כמו כן, ראה 6 ,5011165 .צ מסזקומו[ק ;531 כ].:6) 3 ,מ50ם[13!60 .צ מסזקותווק 2 .1 6.

7. מבחן הנגישות לציבור הרחב נדון רבות גס בתחוס זכויות היוצרים, שס בעיקר עסקינן במסעדות, מספרות, או בתי מלון, אשר משמיעים מוזיקה ללא רשות אקו"ס ללקוחותיהס. בפסקי דין אלו הושס דגש נרחב על העובדה כי השמעה באופן פרטי, אין בה משוס ביצוע פומבי, ולכן בתּי המשפט יטו לבדוק האס מדובר במקומות הפתוחים באופן קבוע לציבור הרחב. לעניין וה ראה ת"א 15441/01 (י-ס) אקו"ם נ' אליהו הרש, דיניס שלום, כרך כב, 168, דבריו של כב' השופט, סגן נשיא בית משפט השלוסם ירושלים, :ואל צור:

"ד, ביצוע פומבי

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

2. בסעיף 5(ב) לכתב ההגנה נטען, אם כי בקול ענות חלושה, שהשמעת היצידות היתה השמעה פרטית, או "שימוש פרטי". טענה זו אני דוחה מכל וכל. המבחן לפומביות השמעת היצידה נגזר מאופיו של המקום ומהעובדה שיש בו אנשים מזדמנים ולא קבועים. בפסיקה האנגלית הוכלו במפורש בתי קפה ובתי מלון כמקומות פומביים

מעצם מהותם (דאה למשל פסה"ד ‏ .ש זסו!6ת המסו155ו חס | 0006050ז | תםו!סי5ווג

0 \.ת.ם!ו4 2 1940). איש לא יחלוק שגם מסעדה היא מעצם הגדרתה מקום פומבי שהבאים אליה הם בין היתד אנשים מזדמנים (כאשר יש אליה נגישות מוחלטת בשעות שהיא פתוחה שכן מעצם מהותה היא מעוניינת בלקוחות. יתד על כן, בעת שהיה מר שחךף, החוקר מטעם התובעת, במסעדה נשוא התביעה היו בה אנשים פרט למלצרית ולחוקר עובדי מטבח (עמ' 17 ש' 2-3) והיו אנשים נוספים (עמ' 6 ש' 15). במובן זה, חד משמעית מדובר בביצוע פומבי [...] גם גודלה של המסעדה לא ללוונטי, וכבר היו דברים מעולס שמסעדות קטנות, או מספרות קטנות חוייבו לפצות בגין הפרת זכות יוצרים (דראה למשל ת.א. (שלום חיפה) 8, וכן ת.א. (שלום ת"א) - 90117/99 לא פורסמו)."

[ההדגשה אינה במקור,מ.נ.]

8. בהחלטת בית המשפט האמריקאי

6 0 60007 575 סתזאטס

זז כא560%, 69 1.206 271 תה סוס .ט .020 6ע511 [הּתסוזהתז6זהד

נקבע כי הצגת תמונות של מדגם ל-100 נציגים מן הציבור שנבחרו על מנת להשתתף בסקר לפני רישוס המדגם, לא מהווה פרסוס מוקדם, גס כלפי הנציגיס הללו:

6 וז 601605 זסוזזוו] 1ה00ה06]6 6מד" 6ו[ווק 0116060 ]0 06001156 [ו[הטחז 15 זח6וסק 05-0010007 ץ[ז60 05 6006!]וסת] זס 6פוו סד .(102)0 8 .5.6.4.₪ 35 חס פחועץוסי ,1953 ]0 6[ תסמ6ומס6 5וה+ זזסקקו5 חס 65160 6זחשו שס[06 ףהוסחז] 6הז סז פוחוסק 3 "02607000 הז 101 610666 60וווק5ו וו 6 ]0 1651 ץיזםחוחזו!6יזק 0 6נחז 10 זסטיזס מז 6 ף 0651‏ זום!-1' 15 ]0 [ס6קקט- זה ז0ז6115 0 00606 שחז8וזיז6ש0 115 60560 ]][חזחוטוק קז סוס זסווזעו ז6החוו ש6יזוו5 ₪ 6 )טוח ]0 1ה6חזז 60 8 ה5וא6 חסהז ק[חס 6 ]ס ]0 5הקסזטסוסהק ה(חטה זסה0900) םות 6זסשו 065105 "6ו]]0 [0ז5600 ]0 6זהקחםו] 5 50160166 5מספזסק 100 ]וו0פ 10 מששסת5

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ץם 6ו!פווק פחז5סת6זווק 6 ]0 6ט1011ח656יזקסיז ד 61101000 סע פיזסקשסזטיזס)חו 9606 סה ]]החוסוק 6 סז 66זסק6ז 0ח0 סוק 111656 .65560יא6 6065ח0יז6]סיזק סה ]0 ת550580סק 6ה) ‏ מו 0סמוסותסז קסטיזוו5 6 זווסוטווסיזו]ז 9615 5']]זחוטוק 5 ]]וומוסזק 6וז 10 60חזוחוסיז 6יזסטו חס 0 סח 05 6ס6ו[1 .הסח6|קחזס6 המסוז60ו!קקס 6ה) 6יזס]6 5016 עחם ]0 יזסטסזטתעו ו[ 6 )ועו 66זם ץ]זגו] 6 .1160] פבעו סז ]0 הסחופו[א6 6זסתד 6) זסה+ ששס|6מ 16 ]0 565סטזווק 16 "זס] הקטיזטסוסהטן זו 6 ]0 86 6051066 ]סח 10 ק6טזוופ 86 הסט חס ס|מוו ₪16 עם ת00587 5 ]1 חזסוער סז 6ו|מגוק 6וזז ]0 5זס הזו 3 ]84 ₪ מ00ב/ז .66וטוהאס ועו חס ,342 17.20 254 ,5 =6.כ.קק5.4.₪ סה 10 ]0 15 -65ו|6ס ]ת00ת06]6 6

".ץז0יז 60

9. המלומד 61503 בספרו 231616 0 מזטפום 6 51.04 בצטטו את החלטת .עט .16 6מסיד

20 31 ;16766 5015 .מס .5.(\ 1994 ;1192 30.] 28 .6:0 5560 של בית המשפט |המםפסםת פחד 08] 5 |הפקקה :0 דהע60 5םזגד5 פםדואט

דו6|₪6, מדגיש כי חריג ה-ת115 :21181.6 מתקיים כאשר בעל המדגס מציג את המדגס לסטודנטיס שלא על מנת לקבל חוות דעת על צורת המדגס מבחינת אסתטית (עניין ה-76ץ= 106 0ז [68כ1/), אלא כאשר בעל המדגסם מעוניין להיווכח האס המוצר שהמדגס מגלס מתאיסם לצרכי הקהל, מבתינה פונקציונלית. גם שס טענה מבקשת ביטול המדגם כי לא היתה חובת סודיות של הסטודנטיס כלפי בעלת המדגסם. בהחלטה זו נקבע כי בהצגת המדגס לפני הסטודנטים לא היה פרסוס פומבי לציבור הרתחב. כמו כן נקבע, כי אין בהיוועצות עס גורס כלשהו על מנת לשפר את המדגס מבחינת הפונקציונליות שלו,

והתאמתו לצרכי הקהל, משוס פרסוס מוקדס. המלומד ותט315:) מסביר כך:

6 5ה0)86ז3 | 106 6]חוםוק | 6מך" 5זסת א]וול 0600065 00 665505סזק 606 005170078 6'5ח10 ,1981 ת1 .65סוס5 6 0 זם[ 05116]כן 'ז6160 ₪ הזש יזסטרזס] 6 66ך0ק 0‏ "סח |הח0ס8ו00 6 5 6וז1 מז פסער יזם[ ושח 1116 .5'ז6חום)ח 60 ₪ זס] חסו655יזק06 [סטס חס הזו אסט |[ 0 ]ס תס-ש500 0/1056 00 ]1 .קזזף החסה זס פחוחססק5 זס] פחוחש6קס קוו-קז]] ₪ הו .1 ,1 10 חכ) .15ח6וח60 6וזז ]גוס חזוסת5 1260 165ז10. 6ח0)]וו5ה60 0 0160160 6הסדך

60" 0) ]65) 6ו[] זט[ קוסת 16 105% 0ן ףוהחססט5 7ב סו טק 501 ח006 600.7 ,5/5051060חסוזופסק 58 ו 0500706 ח61זסוד 6[ |סהעו סז 000% 70150500 0 05 10 00סז6]סז 0 >ז0פוו 6טז 10 סקר הסוהער ]0 6פסטזווק 0 וח ז6ווהסיז 6הז 6טסיזקוחו ק[סו 0ז 60606 זו ז6ווטסיזק ₪ ]0 הסחוסווסיזוחז זחסקטסיזק חש 56100000 ח12606 .6605 8ז86וו ]1] זסח 6 ₪ 1 5זס[0חז 016000105 | ,50100015 1 ש6זסשו 50/0015 1\6 -זו!ווםו 6 6יזסתעו זוות'" .05זוו60] [סחסוז6חוו] 5'"זםן 6ו]ז 1051 סז משוסו]5 01 6יזסעו 510615 116 עס יזוס זו 050060 0 זשחום)ח60 סח 6 6זסשו 16 18010 .66 6 10 חה16051ק פסעו סז ]0 65יזווז60] [סחסזו6חגו] 6 1651 10 05860 זו ]0 10501160 ה6ף "6‏ ".זשחום)ח60 6 וזש הויז 10611011[ 60 סמ פסעו 066 סיזסט6יז 1981 ,5 6הוו[. םח .50615 חס]| 605085ז = 06ה50/06 | ₪06 06501001 ז6חוס)חס6 011 זס ושח 06 פחזזדז6]6יזק !זוע 5חז6!סיזקן [סזוח6וסק 506 זווס 60זחוסק'" 4 ₪5 ]]61שו ₪5 -זסחז0)ח60 וס 6וז

.6115\חזס/וסיזק זז

חז הסוז60ו!קקם זח6וסק חַ0651 15 1160] 6חסד סז ז'זגוס6 51101 16 .1982 זס 506 5 זחסוסק 16 וטו זה6חזףהגו[ לזםסוזחזגו5 במזמס605ז ,(102)0 ה566010 ז6החוו 0ו|!הטחז 0 6510011500 ז6ףחזז[חז 06611560 שו (1) זטז סז (2) 0חם 56ג 6ז!פווק ]0 6056 8616] סחזזיזק ]חסיזסקקם 6ו]1 56וו6א6 10 זקז6וו 665וח6וסק סו 1 טתזשוסו5 66ח06וש6 עם 86 שוופווק [זחסחוזיזסקא6 חב זס] פסטר 5000 תחסףסעת ]0 שסזט חז עום! ]0 זוז 05/0 1160ם] 56סטןזווק .מז סז חז

9חוחז] 560ז6ש6י ]6201 [0ז000/ 6תך וז 1550105 ₪61] ]00 וקו ו חס ]ה6חזףטוו[ = לזסוחחזוו5 ח66ת 6 66)ה6ט6זק | הסו)ם)חסוו'זסקאס

".80 6ז1ווקן ם הזזווו1ו5 60 חזסיז] 500

0. מקובלת עלי טענת בעלת המדגס כי מבחן הפרסוס הקודס הוא פרסוס לאדס הרשאי לעשות במידע כרצונו. אכן, קיימות מערכות יחסיס היוצרות מערכת של יחסי סודיות ובלעדיות בין האנשיס שנחשפו למדגס ובין בעל המדגס. כך למשל, בענייננו, האנשיס החביס חובת סודיות יהיו: עובדי החברה, יועציס חיצוניים - כגון רופא אורטופד, ומעצב

12

.1

.2

הכיסא, קבלן המשנה שנשכר בלעדית להתקין את הכיסאות, על פועליו. לכל אלו יחסייס קרוביס של עובד-מעביד או של מזמין - קבלן, וככאלו גם החוק מחייבס לשמור בסודיות מידע סודי אשר נגלה להס תוך כדי עבודתס. ראה סעיף 496 לחוק העונשין:

"496. המולה מידע סודי שנמסר לו אגב מקצועו או מלאכתו, שאינו סוד רשמי כמשמעו בסימן ה' לפרק ז', ואינו מדרש לגלותו מכות הדין, דינו - מאסר ששה חדש:ם."

עולה מחומר הראיות שהובא בפני כי בעלת המדגס החלה בפעילות הנוגעת למושב הפלסטיק לפני התאריך הקובע. ברור למשל מן הראיות כי ביוס 11 לאוגוסט 1996, 11 ימים לפני התאריך הקובע סופקו המושבים לאיצטדיון הלאומי ברמת גן. לכן, ברור כי הייצור של אותס מושביס החל עוד קודס לכן במפעלה של בעלת המדגם. אולס, כפי שכבר לעיל הוברר, הרי שייצורס של המושבים מלווה בסודיות של עובדי בעלת המדגס כלפיה כמעביד, ואי לכך, אין בכך משוס פרסוס פומבי מוקדס של המדגס לציבור הרחב.

כך גס לגבי ההתקנה של המושביס באצטדיון, מבקשת הביטול לא הוכיחה כי המושביס או חלק מהמושבים היו חשופיס למישהו מן הציבור הרחב, הרשאי לעשות במידע כרצונו, לפני התאריך הקובע. מבקשת הביטול טוענת שמאחר שהמושבים הותקנו באצטדיון לפני המועד הקובע, הרי שהס היו חשופים לציבור לפני המועד הקובע. היא נתלית בעובדה כי אצטדיון, כאצטדיון הלאומי ברמת גן, הוא אצטדיון מרכזי בו שוכנים גס משרדי ההתאחדות לכדורגל, והוא "מקוס מפגש" לעיתונאי ספורט, כדורגלניס ושאר עסקניס. לגבי האנשיס שנטען כי היו וראו את המושבים לפני המועד הקובע, נראה כי מבקשת הביטול לא עמדה בנטל ההוכחה, מאחר שלא העידה אף לא אחד מהס אשר ראה את כיסאות בעיניו, ואשר מותר היה לו ויכל להעתיק את קווי הצורה והדמות של אותס מושבים. עדות מנכ"ל מבקשת הביטול, היא של עדות של אדס המעוניין בדבר, והיא גם עדות שמועה מאחר שמשיחות עס אנשי ההתאחדות הוא מעיד כי הותקנו המושביס לאחר הבאתס לאצטדיון. לא ברור מעדותו של מנכ"ל בעלת המדגם, מר שוור\ מה היה היקף ההתקנה ומתי היא החלה. לעניין וה ראה עמ בפני כל ראיה מכרעת על כי הכיסא שעל קווי דמותו וצורתו הוגש והתקבל המדגם, הוא אותו הכיסא שהוצג בפני ההתאחדות במהלך המשא ומתן. מנסחים שצורפו לראיות מבקשת הביטול, הנספחים לתצהירו של מר ליבר, ניתן להיווכח כי ההתאחדות ומר רוני שטן מנהלים ביניהם תחלופת מכתבים כאשר המכתב מ-1 למאי 1996 והמכתב מ-15 למאי 1996 אשר מוענו להתאחדות לכדורגל מאת בעלת המדגם, מציגים מחירים שונים למושבים. במכתב הראשון מחיר המושב הוא 42.8 ₪ + מע"מ , ובשני מחיר של 5 ₪ + מע"מ. בהחלט ייתכן כי מדובר היה במשא ומתן ובמסגרתו הוצגו כל מיני כיסאות להתאחדות עד אשר היא הסכימה לאשר את אותו מושב שאולי, אך אולי גם לא הוגש כמדגם. במילים אחרות, מבקשת הביטול לא עמדה בנטל ההוכחה המונח על כתפיה, שהוא כידוע גבוה כאשר עסקינן בזכויות קניין רשומות. מבקשת הביטול לא הצליחה להוכיח איזה כיסא הוצג בפני ההתאחדות.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ממערכת היחסים של מכרז (שהיה סודי) ניתן להסיק בהחלט כי הזוכה במכרז התקנת המושבים באיצטדיון, בעלת המדגם, זכאית לשמירה על המידע ששותפה בו ההתאחדות, ושלמעשה הוא סוד מסחרי שלה.

מעבר לכך, מהעולה מהראיות ניתן להסיק כי מאחר שההתאחדות לכדורגל היא גם הגורם המאשר לבעלת המדגם בכל הנוגע להתקנת מושבים באצטדיון, תהיה לבעלת המדגם אפשרות להתקין כיסאות אלו בשאר האצטדיונים בארץ, הדלת נפתחת בפניה, מאחר שההתאחדות נתנה את אישורה לכך שהמושבים עומדים בתקנית אופ"א מבחינת גובה ומידותם. אי לכך, אין כאן התקשרות מסחרית רגילה ושוטפת של מכירת והפצת מוצר לקונה רגיל מהציבור הרחב שהיא בבחינת פרסום. אין ספק, כי מטרת ההיוועצות בין בעלת המדגם להתאחדות, היתה בין היתר, ענייני של גובה המושב, והתאמתו לתקנית אופ"א, ומשכך לא מדובר בהיוועצות ובפעילות מסחרית גרידא, או היוועצות לגבי האסתטיקה של אותם מושבים. לעניין זה ראה סעיף 4 לתצהיר עדות ראשית של מר שטן מטעמי מבקשת הביטול, התצהיר בהליך במחוזי, ראיה מראיות מבקשת הביטול:

"4. יצור והתקנת המושבים באצטדיון רמת -גן היתה משימה בעלת דחיפות רבה להתאחדות. כפי שנמסר לי על :די נציגי ההתאחדות, בראשית שנת 96 ההתאחדות ‏ - כמו התאחדויות כדורגל במדינות אחרות -- נתבקשה על :די פיפ"א (פדרציית הכדורגל הבינלאומית) | להתאיס | את המושבים באצטדיון הלאומי, אצטדיון רמת גן, לדרישות פיפ"א ממושבים באצטדיון כדורגל , ובעיקר הכוונה לגובה משענת הגב של המושב.[...]"

[ההדגשה אינה במקור,מ.נ.]

ובהמשך תצהירו, פסקה 35 לתצהיר בעמ' 6, מסביר מר שטן מה המשמעות של החוזה עס ההתאחדות עבורו, וכיצד ניתן להבין כי החוזה הנוכחי הוא חוזה שדרכו מקווה מר שטן להתקדם לעוד התקנות של המושבים באצטדיונים בארץ (ובעולם):

"39.][...] יצור המושבים הצבעוניים היה אמור להיות "קפיצת מדגם" עבור סופדפלסט. אנט דאיתי בייצור המושבים הצבעומים פתת להמשך עבודה | של סופלרפלסט מול ההתאחדות| באצטדיוני| ספורט אחזדים בישראל, ולאחר מכן - בהמלצת ההתאחדות - אפילו אפשרות לפרוץ דרך לאצטדיוני ספורט בחו"ל. לא היה מדובר רק בהזמנת עבודה בעלת היקף נדחב ביותר. אצטדיון רמת גן הוא האצטדיון הגדול בישראל. הוא גם האצטדיון הלאומי. [...] לכן ייחסתי להזמנת העבודה של ההתאחדות חשיבות דבה ביותר. לכן גם אני אישית פיקחתי על יצוד המושבים הצבעוניים ובין היתר (ידאתי שהיצור נעשה בהתאם

לתנאים שנמסוו מו על :די "צרן ה-

ה0000ז10516/, חברת 501 ][..]" [ההדגשה אינה במקור, מ.נ.]

ניתן בהחלט להבין כי מערכת היחסים המיוחדת מאוד שהיתה לבעלת המדגם עס ההתאחדות היא מערכת יחסים ארוכת טווח. כמו כן, הכוונות של הצדדים או לפחות של בעלת המדגם, היו כוונות לפרוץ דרך לאצטדיונים אחריס בארץ באמצעות האפשרויות שחוזה עבודה זה יצר. אי לכך, הנני רואה את ההתאחדות בנסיבות המיוחדות של תיק וה של מקרה זה שהינן יוצאות דופן, כגורם אשר גם היה בחובת הסודיות לבעלת המדגם כל עוד וה לא הוצג לציבור הרחב.

גם לאחר שהוצבו המושבים באיצטדיון, לא סביר בעיני כי מישהו מההתאחדות לכדורגל צפה באותם המושבים אשר הוצבו בטריבונות. לא הוכח כי משרדי ההתאחדות לכדורגל נמצאים בקרבת אותם טריבונות וכי אנשי ההתאחדות לכדורגל עברו ליד אותם טריבונות, על הדשא, באופן יומיומי. סביר יותר בעיני, כי כבכל אצטדיון ספורט המשרדים נמוקמים בחלל שמתחת לאותם טריבונות, כך שלמעשה אין מעבר, גם לא באופן יומיומי, של אנשי מקצוע ואנשי התאחדות דרך אותם טריבונות למשרדיס.

בהתאם לכל הנאמר לעיל, הנני קובע כי לא התקיים בענייננו פרסום פומבי לפי דיני המדגמים.

יום הפרסום הפומבי של המדגם

נראה כי גם אם הותקנו המושבים לפני המועד הקובע באצטדיון דבר אשר לא הוכתח לדעת, הרי שאין בכך כדי להוות פרסום מדגם. ואת מאחר שהאצטדיון הוא מקום סגור, אשר יש לשלס כרטיס על מנת להיכנס ולצפות במשחק בו. ביוס רגיל, ללא משחקים, מן המפורסמות הוא כי מתקני ספורט גדולים כאצטדיונים, נעולים על מנעול ובריח. לעניין זה ראה עמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיוס 21 בספטמבר 2004, תשובות העד מטעמי מבקשת הביטול, מר שוורץ:

" הרשם: ‏ כל אחד :כול להיכנס לאיצטדיון חופשי? מד שוודץ:| בטה,תשלס כדטיס, הרשם: 4 זו שאלה שאמדת, אני רוצה הבהדה, אמרת שנכנסת לאיצטדיון, אני רוצה שיהיה לי ברור, מר שוורץ: לא בשביל הכיסאות.

הרשם: | לא, אדם נכנס לאיצטדיון, אדם, נכנס חופשי או שזה נעול או יש בודק או שעד? איך זה הולך?

מר שוודץ: תשלס כדטיס,

הרשם: | אתה מדבר על משחק?

מד שוורץ: כן."

דינס של אותם אצטדיונים נעולים כדין חדריס או אולמות גדוליס נעולים כשההבדל בענייננו אינו עקרוני, עניין הגודל, והעדר התקרה באצטדיונים (בדרך כלל, שכן קיימים גם אצטדיונים מקורים).

לא הוכח כי התקיים משחק כדורגל פתוח לציבור הרחב בין המועד שהמושבים הגיעו לאצטדיון ובין יוס הפרסום הפומבי של המדגם, ה-1.9.96. אי לכך, אף צופה מן הציבור לא צפה באותם מושבים, בין אם האצטדיון ובין אם לא עד ליוס הפרסום הפומבי של המדגם, ה-1.9.96.

הצבת המושבים באיצטדיון הכדורגל, לעניין זה, לפני יוס הפרסום הפומבי של המדגם, דומה היא להצבת אותו ספר בספריה המכיל תיאור של פטנט, באגף שאינו נגיש לציבור הרחב, ואשר הוא נעול, או להצבת מוצג (אשר מעונייניס לרשום פטנט על תיאור שלו) בחלון ראווה בחנות כאשר חלון הראווה עדיין מכוסה בוילון המסתירו מהקהל הרחב. סדר הדברים הנכון הוא שקודם ניגשים לרשום הפטנטיס ומגישים את הבקשה ואחר כך מסירים את הוילון מחלון הראווה של החנות, על מנת להציגו לקהל הרחב שבענייננו הוא הקהל שבא למשחק הכדורגל. עצם הצגת והתקנת מוצג בחלון ראווה מכוסה בוילון עדיין איננה פרסום פומבי.

האפשרות המצומצמת כי אנשי ספורט, מעבר לאנשי ההתאחדות, יכנסו ויראו את המושבים באיצטדיון בין התאריכים הללו (ה-22.8.96 וה-1.9.96), ואף יצליחו לבצע את אותה העתקה נדרשת על מנת להיכנס בתוך דלתות הפרסום המוקדם אינה סבירה בעיני, ולא הוכחה למעשה.

לעניין הכתבות העיתונאיות שהוצגו כראיות מבקשת הביטול; אמנס, כטענת בעלת המדגם כתבה עיתונאית אינה ממצא עובדתי, אך הרשם יכול להסתמך על פרסום

בעיתונות כאילו פרסום פומבי, אם מתואר בו פטנט, מדגם או סימן מסחר (כמו על כל עצם אחר). עיתון הוא בבחינת פרסום פומבי, ולכן עלי כרשם לבדוק את האמור בו. במקרה

שלנו, הוצגו בפני כתבות עיתונאיות, אשר צורפו כנספחים א1-ג3 לתצהירו של עו"ד סיטון, מטעמי מבקשת הביטול. כל הכתבות העיתונאיות, בקשר למושבים, אשר צורפו הינן

כתבות מיליס (טקסט בלבד), ללא תמונות. לא ראיתי תמונה או שרטוט בעיתון כלשהו שבו יש תיאור ברור של הכיסא, על מנת לשלול טענת חידוש. כמו כן, הטענות על פרסום פומבי של המושבים כחלק ממסע פרסומי של בעלת המדגם לא נתמכו בראיות כלשהן ונאמרו בעלמא בתחילת ההליך, ולכן הנני דוחה אותן.

לא הובא אף לא אדם אחד אשר היה יכול להעיד כי בהביטו במושב, הוא אף יכל להבין ולזכור את קווי העיצוב שלו, עד כדי שיוכל להעתיקו. ראה לעניין את מבחן העין בע"א 8 מפלפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ, דינים עליון, כרך סד, 337. כמו כן, דבריו של כב' השופט ע' א' הגין בבית המשפט המחוזי תל אביב, בתא(ת "א) 5 חברת המסלול, תעשיות בע"מ נ' חברת אקרשטיין ואח', פ"מ תשמ"ה(2), 213 :

"נלאה לי כי גם פרסום קודם אמנסם נבחן במבחן העין, כי הדי לאמיתו של דבר מדגם "אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט" אשר "אפשר להבחינם רק במראית עין". מדגם איננו מושג שבמכניקה, כלומד הרכב דברים המאפשר תפעול מסוים, כי אם "דבר מה אשר קליטתו היא ע"י העין, כלומר מטרתו של המדגם מתמצית ע"י עינו של האדם". אולם בפדסום קודם חייבים להבחין, גם זאת במבחן העין, באותם "קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט" של המדגם והשאלה היא לפיכך אם מן הציור של המשטח וצילום האבנים יכול אדם סביר להבחין בקווי הדמות או צורה שמהווים את המדגם הרשום. הייתי אומר שהאבחנה חייבת להיות ע7 כדי כך שהמתבונן בהם :כול להעתיק אותם הקווים אשר במדגם עצמו."

[ההדגשה אינה במקור, מ.נ.]

מאחר שמבקשת הביטול לא הביאה סוף עד אשר יוכל להעיד כי ניתן היה על ידי מי מהקהל, לפני התאריך הקובע, לחזות ממרחק סביר ולקלוט את אותם קווי דמות המיוחדים לכיסא דנן, עד כדי יכולת לבצע מעין "הנדסה חוזרת" של אותם קווי דמות מאוחר יותר, במידה וירצה, על מנת להעתיק את המדגם, הרי שהמבקשת לא יצאה ידי חובתה החוקית בהליך ביטול זה.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת הביטול.

2. אני מורה כי מבקשת הביטול תשלם למבקשת הוצאות ההליך בסך 25,000 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ד"ר מאיר נועזם,

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ניתן בירושלים ביום י"ט חשון תשס"ו 0 בדצמבר 2005