סימן מסחר 21039

ההחלטה:

מס' 21039

המבקסת | ית 0811207818 02 01ה0א

חברה מסומה עפ"י חוקי קליפורניה, ארת"ב ע"י ה"ה ד"ר ריינהולד כהן וסות', עורכי פטנטים באמצעות ד"ר מיכאל כהן, עורך פטנטים.

המתנגדת וארגמן, מפעלים לצביעת טקסטיל בע"ם,

עו"ד ה"ה כהן צדק ושפיסבך, עורכי פטנטים באמצעות ד"ר י., רפופורט, עו"ד ועורך פטנטים,

הבקשה הנדונה לפטנט מס' 21039 קובלה על ידי לשכת הפטנטים בהודעה מיום 24 ביולי 1967, ופורסמה ביומן הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר מס' 7/67 מיוט 27 ביולי 1967, אין חולקין, כי בהתאם לפרק 2(195) לחוק הפטנטים, הטכ"ז-1967, חלות על בקשה זו הוראות פקודת הפטנטים והמדגמים בכל הנוגע למתן הפטנט, ובכלל זה כטירותה של המצאה למתן פטנט. מכיון סמועד דין הקדימה של הבקשה הנדונה הוא 8 באפריל 1963, הרי שלגבי שאלת החידוש והעדר צעד המצאתי יש להביא בחשבון פרסומים אשר עמדו לרשות הציבור בארץ לעני התאריך האמור.

הבקשה מתייחסת לתהליך ייצור מלבושים בעלי קפלים תמידיים הניתנים לכביסה ואנם דורשים גיהוץ. המדובר הוא בתהליך, לעיו חלקים נבחרים של בד רווי שרף נקבעים בצורה מיוחדת תל-

ידי גיהוץ חם, וחלקים אלה יחד עם מרת הבגד מקבלים את הכונותיהם

הסופיות בחדר חימום, כתוצאה מהתהליך נוצר בגד עם קפלים קבועים, חמוגן גם בפגי קימוט ביתר חלקיו.

ביום 20.9.1967 הגישת חברת ארגמן, מפעלים לצביעת טקסטיל בע"ם, התנגדות לבקשה ועיקר עילותיה מבוססות על הנימוקים הבאים:

א. העדר החידוש

ב. הפתברות מאליח (688ב1008צ00) ג. תיאור לקוי

במענותיה ובראיותיה זנחה המתנגדת למעטה את טענת התיאור הלקוי,

אשר גם לא הייתי מוכן לקבלה, ולפיכך יש לדון ביתר שתי הטענות, דהייגו העדר חידוש וחוסר צעד המצאה (688ת1008ץ00).

התנגדות לבקשה לפטנט

העיקרית, העדר החידוש, נסמכת על הטענות הבאות:

א) המצאה המתוארת במירוטם תוארה ופורסמה ברבים במסמכים שפורסמו בישראל במועד קודם לתאריך הבקשה, ובמיוחד עַל- ידי פטנט מס' 12830 הנמצא בבעלותה של המתנגדת.

ב) התהליך המתואר בבקשה הנוכחית כבר הוסבר בתקצירים של הפטנטים של ארה"ב מס' 2,769,584 ו-2,817,468 אשר צוטטו על ידי לשכת הפטנט נגד בקשת המתנגדת וטרם גררו את צמצום תביעתית באותה בקשה.

ג) הקטלוזורים המתוארים על ידי המבקשת ידועים במקצוע. לעניין זה הסתמכה ב"כ המתנגדת על 12200680188

מ-13 בפברואר 1956, עמ" 102-99, ובייוחד טבלה + בעמ' 101 ו- 21 בעמ' 102, בת מפורט מגנזיום כלורידי בתורת קטליזטור,

המבקשת מצידה הסתמכה בעיקר על שתי הבחנות בין המצאה המתוארת בפטנט מס' 12830 וזו שבבקשתם. טענתם היא, כי האמצאה המתוארת בפטנט מס' 12830 של המתנגדת אינה צופה את האמצאה הנוכחית או עוסק אותה למובנת מאליה, טכן (1) אין היא מגבילה את הגיהוץ

לשטחים נבחרים (2) אין היא מגבילה את השפעת הגיהוץ כך שתתהווה

התקרטשות תרומית בלבד של השרף. בעירוב הפטנט מס' 12830 נזקקים

לביטו" "126ע6מש601ק2" בהקשר עם שלב הגיהוץ (ממפרטורה של לא

עחות מ-210 מעלות צלזיום לפי כל ההדגמות) ובביטוי "שלמת

תהליך הפולימרזציה" לשלב הסועי של הטיפול בהא מחומם (בממפרמורה

של 160 מעלות צלזיוס). בתהליך הנדון בבקשה טשלפני נזקקים למונתים 6% = 8ת26001 כדי לאבהן את שלב הביניים משלב הפולמריזציה

הסופית, ובניגוד לפירוט 12830 נזקקים בשלב הביניים לטמפרטורה

נמוכה מזו שמשתמטים בה בשלב הסופי, שאף הוא נעחה בסביבות 160

מעלות.

-בנו כן טוען ב"כ המבקשת, כי הפירוטים מארח"ב אינם לעניין מכיון

שאין מדובר בחם במלבושים העטויים מאריגים הרוויים בשרף, ואין הם מתארים תהליך דו-שלבי של התקרשות תרומית והתקרשות מופית (אַת1עט0).

לבסוף, טוענים ב"כ המבקשה, כי המאמר חנ"ל אינו צופה את הבקשה

הנוכחית, שכן השימוש במגנזיום כלורידי בתורת קטליזטור אינו מהווה תכונה עיקרית אלא ברירתית למצאה הנוכחית, במתואר

בתביעה מס' 12.

המתנגדת הוגשה סני איסורים של מגדלת הספרית של המכון סיבים ומוצרי יער, מהתאריכים 17 במאי 1968 ו-7 ביוני 1968, וכן אישור של חברת רוזנסטיין בע"מ מיום 16 במאי 1968, בדבר מציאותן של הפרסום הנזכר בפיסקת 4 לעיל בספריתם קודם למועד הקובע. בהסכמת הצדדים הוחלט לקבל כראיות את איטוריה סל מנהלת המכון], אף כי לא צורף אליהם תצהיר, מאידך גיסא, הסכימו הצדדיט, כי אישורה של חברת וילהלם רוזנשמיין אינו קביל כראיה, שכן אין מצורף אלין תצהיר ואינו מייצג ספריה ידועה לציבור. לגופו טל עניןן אין טאלה זו קובעת לגבי העניין כלפגני, סכן למעשה לא הייתה מחלוקת כי הקטליזטורים אינם מעיקר המצאה,

ב"כ המבקשת טוען, כי לאור הראיות האמורות, פטורה הייתה מרותו מלהגיש ראיות מלשהן, מאחר והמתנגדת לא הגישה תצהיר של עד מומחה אשר יפרש מסמך מהמסמכים על*הם הסתמכה בטענותיה. איני מקבל טענה זו, שכן לפחות באטר לפטנט מס' 12830 לא היה צורך בהבאת העתקיםט או הסברים נוספים, כי פטנט זה ניתן על ידי הלשכה ומצוי ברשותה. במידה דומה ניתן לומר, כי הפירוטים האמריקאיים אשר צוסטו על- ידי הלשכה נמצאים בידיה המצבתן יצאה ידי תובתה בבסטה, אותם

בכתב מענותיה. על המתנגדת היה אפוא רק להגיס הוכתה, כי הפבסומים

אשר הוזפרו על *דה נמצאן בארץ קודם לתאריך הקדימה של הבקשה.

משהגיסה המבקשת ראיות (תצהיר*ם טל ה"ה | 168%1%6 ן-- 622026תסגו2)

חנותנים הסברים למהות הבקשה בהטוואה לחומר הקיים, לא נותר למתנגדת אלא להגיש דברי הסבר משלה. לפיכך אני מקבל את התצהירים

טל ד"ר לוין, מנהל המכון לסיבים בירושלים, וד"ר אנדרי פישה בימאי

במפעל המתנגדת ובעל פטנט מס' 12830, כראיות קבילות.

יחד עם זאת, אני מסכים עם דברי ב"כ המתנגדת, במידה שהדברים מתייחסים לתצהירו של מר פישר, שהוא כאמור הממציא של האמצאה נסוא הפטנט 12830. אכן אין הנחתום מעיד על עיסתו, ולפיכך יש לנקומ זהירות יהר שעה שדנים בהערכת הממציא את אמצאתו, ותהיה זו הערכה לקולא או לחומרא, (ראה להשוואה החלטת בית-הדין לערעורי פטנטים בבריטניה 50.3.2.0 (1969),ם0020028010 6מ1תש00 סע אומר השופט גרהם ( 28 ) (בעםמ'* 560):

בנו כן טוען ב"כ המבקשת, כי הפירוטים מארח"ב אינם לעניין מכיון

שאין מדובר בחם במלבושים העטויים מאריגים הרוויים בשרף, ואין הם מתארים תהליך דו-שלבי של התקרשות תרומית והתקרשות מופית (אַת1עט0).

לבסוף, טוענים ב"כ המבקשה, כי המאמר חנ"ל אינו צופה את הבקשה

הנוכחית, שכן השימוש במגנזיום כלורידי בתורת קטליזטור אינו מהווה תכונה עיקרית אלא ברירתית למצאה הנוכחית, במתואר

בתביעה מס' 12.

המתנגדת הוגשה סני איסורים של מגדלת הספרית של המכון סיבים ומוצרי יער, מהתאריכים 17 במאי 1968 ו-7 ביוני 1968, וכן אישור של חברת רוזנסטיין בע"מ מיום 16 במאי 1968, בדבר מציאותן של הפרסום הנזכר בפיסקת 4 לעיל בספריתם קודם למועד הקובע. בהסכמת הצדדים הוחלט לקבל כראיות את איטוריה סל מנהלת המכון], אף כי לא צורף אליהם תצהיר, מאידך גיסא, הסכימו הצדדיט, כי אישורה של חברת וילהלם רוזנשמיין אינו קביל כראיה, שכן אין מצורף אלין תצהיר ואינו מייצג ספריה ידועה לציבור. לגופו טל עניןן אין טאלה זו קובעת לגבי העניין כלפגני, סכן למעשה לא הייתה מחלוקת כי הקטליזטורים אינם מעיקר המצאה,

ב"כ המבקשת טוען, כי לאור הראיות האמורות, פטורה הייתה מרותו מלהגיש ראיות מלשהן, מאחר והמתנגדת לא הגישה תצהיר של עד מומחה אשר יפרש מסמך מהמסמכים על*הם הסתמכה בטענותיה. איני מקבל טענה זו, שכן לפחות באטר לפטנט מס' 12830 לא היה צורך בהבאת העתקיםט או הסברים נוספים, כי פטנט זה ניתן על ידי הלשכה ומצוי ברשותה. במידה דומה ניתן לומר, כי הפירוטים האמריקאיים אשר צוסטו על- ידי הלשכה נמצאים בידיה המצבתן יצאה ידי תובתה בבסטה, אותם

בכתב מענותיה. על המתנגדת היה אפוא רק להגיס הוכתה, כי הפבסומים

אשר הוזפרו על *דה נמצאן בארץ קודם לתאריך הקדימה של הבקשה.

משהגיסה המבקשת ראיות (תצהיר*ם טל ה"ה | 168%1%6 ן-- 622026תסגו2)

חנותנים הסברים למהות הבקשה בהטוואה לחומר הקיים, לא נותר למתנגדת אלא להגיש דברי הסבר משלה. לפיכך אני מקבל את התצהירים

טל ד"ר לוין, מנהל המכון לסיבים בירושלים, וד"ר אנדרי פישה בימאי

במפעל המתנגדת ובעל פטנט מס' 12830, כראיות קבילות.

יחד עם זאת, אני מסכים עם דברי ב"כ המתנגדת, במידה שהדברים מתייחסים לתצהירו של מר פישר, שהוא כאמור הממציא של האמצאה נסוא הפטנט 12830. אכן אין הנחתום מעיד על עיסתו, ולפיכך יש לנקומ זהירות יהר שעה שדנים בהערכת הממציא את אמצאתו, ותהיה זו הערכה לקולא או לחומרא, (ראה להשוואה החלטת בית-הדין לערעורי פטנטים בבריטניה 50.3.2.0 (1969),ם0020028010 6מ1תש00 סע אומר השופט גרהם ( 28 ) (בעםמ'* 560):

בנו כן טוען ב"כ המבקשת, כי הפירוטים מארח"ב אינם לעניין מכיון

שאין מדובר בחם במלבושים העטויים מאריגים הרוויים בשרף, ואין הם מתארים תהליך דו-שלבי של התקרשות תרומית והתקרשות מופית (אַת1עט0).

בנו כן טוען ב"כ המבקשת, כי המאמר חנ"ל אינו צופה את הבקשה

הנוכחית, שכן השימוש במגנזיום כלורידי בתורת קטליזטור אינו מהווה תכונה עיקרית אלא ברירתית למצאה הנוכחית, במתואר

בתביעה מס' 12.

לפיכך אני מחליט לדחות את ההתנגדות ולהעניק את הפטנט למבקשת בכפוף למילוי דרישות הדין, וצמצום תביעוהיה תוך ציון מפורט בתביעה מס' 1 כי הגיהוץ נעשה בשטחים נבחרים בטמפרטורה נמוכה מלו של השלב הסופי בו נעשית הפולימרזציה המלאה.

לאור הנסיבות אין צו להוצאות.