סימן מסחר 213170

ההחלטה:

בקשה לרישום פטנט

המבקשת: 15דאג צסא ע"י ב"כ: לוצאטו את לוצאטו

1. בפני בקשה בהתאם לתקנה 46 לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968 (להלן: "התקנות") להשיג על החלטת מחלקת הפטנטים לסרב לקיבולה של בקשה לפטנט 213170.

2 הבקשה לפטנט מספר 213170 שכותרתה "משטר מינון לאגוניסט לרצפטור 512 " (באנגלית: "8800151 16600107 517 8 107 ה6גת661 1205886") הוגשה ביוס 21.12.2009 כבקשת פטנט בינלאומית 1152009/068888 20.1 ונכנסה לשלב הלאומי בישראל ביוס 26.5.2011 (להלן: "הבקשה"). הבקשה תובעת דין קדימה משולש בקשות פטנט אמריקאיות אשר המוקדמת מבניהן היא בקשה 139672 /61 115 שמועד פרסומה הינו 22.12.2008 ולפיכך והו המועד הקובע לצורך בחינת הידע הקודם (להלן: "המועד הקובע"). יצוין כי המועד הקובע נקבע באופן טכני מבלי לבחון מהותית את המפורט בבקשות אלה והאם המבקשת אכן זכאית לדין הקדימה שנתבע. לאור תוצאות הליך זה אינני נדרשת לכך וככל שיידרש דיון של כשירות הבקשה יחיה צורך לדון גם בסוגיה זו.

3 לאחר החלפת מספר התכתבויות בין המבקשת ובין מחלקת הפטנטים אשר החלה ביוס 3, השיבה המבקשת לאחר דחייה ממושכת של הבחינה, ביוס 18.5.2020 על מכתב הליקויים האחרון בו ביקשה לבחון את בקשתה התלויה ועומדת על פי סעיף 17(ג) לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") בהתבסס על פטנט אירופאי מקביל מס' 409 3 ק5. 4 אותו מועד, צירפה המבקשת גרסה שלישית של תביעות להתאמת תביעות הבקשה לאלה שקובלו באירופה.

4. משנתבקש להחיל על הבקשה את הוראת סעיף 17(ג), סברה מחלקת הפטנטים כי קיים טעם מיוחד לסטות מהוראת הסעיף 17(ג) לאור חילופי הדברים שנערכו עד אותו מועד, והידע קודס שהיה מצוי בפני הבוחן ממנו אין באפשרותו להתעלס (ר' סעיף 17(ד) לחוק וכן בקשה לפטנט מספר 171773 (השגה על החלטת בוחן) מרדכי טייכר (פורסם באתר רשות הפטנטים,

2 ובקשה לפטנט מספר 179203 (השגה על החלטת בוחן) | א0מזדצג א (פורסס באתר רשות הפטנטים, 21.5.2013)), משכך, ביוס 21.6.2020, הופעלו הוראות סעיף 17(ד) לחוק ובחינת הבקשה הייתה לאור הוראות סעיף 17(א) לחוק.

במהלך הבחינה העלתה מחלקת הפטנטים ליקויים של חפיפה, העדר חידוש והעדר התקדמות המצאתית לאור הוראות סעיפים 4, 5 ו-9 לחוק. ליקויים אלה התייחסו לגרסאות הקודמות של מערכת התביעות. ביוס 21.6.2020 הנפיקה המחלקה הודעה לפני סירוב. הנימוק לסירוב היה כי אין בהתאמת התביעות לפטנט האירופאי כדי להתגבר על הליקויים שהועלו כנגד הגרסאות הקודמות של הבקשה. בהודעה זו פורטו עילות אי הכשירות שהועלו בהתייחס לגרסאות הקודמות ובהתייחס למערכת התביעות בגרסה 3 תוך הסתמכות על פרסומי הידע הקודם שהיו בפני המחלקה עוד בטרס נתבקשה הבחינה לפי הוראות סעיף 17(ג) לחוק.

לאור הסברי המבקשת בתשובתה מיוס 19.10.2020 להודעה לפני סירוב הוסרו השגות המחלקה בנוגע לסעיפי 4 ו- 9 לחוק ותקנה 20(א)3, אך ההשגות בנוגע להתקדמות ההמצאתית (סעיף ל לחוק) נותרו בעינן. לפיכך, הבקשה סורבה בהודעת המחלקה מיוס 19.11.2020.

המבקשת ביקשה להשמיע טענותיה בפני בהתאם לתקנה 46 (א) לתקנות הפטנטים וכך עשתה ביוס 4.5.2021 וזאת לאחר שהגישה ביוס 25.4.2021 סיכום טענות וחוות דעת מומחה מטעמה פרופ' קונסטנטינסקו. ביוס 12.9.2021 הגישה המבקשת השלמת טיעון לאור הדיון שהתקיים בפני.

כל ההדגשות בהחלטה הוספו אלא צוין אחרת.

בקשת הפטנט

עניינה של בקשת הפטנט הוא משטר מינון (ח06ח661ז1 005886) לאגוניסט או מודולטור (בעברית: מאפנן) לרצפטור 512 (להלן: "האגוניסט"). משטר המינון באגוניסט מתאים לטיפול

בחוליס הסובליס ממחלות או הפרעות אוטואימוניות, כמו למשל טרשת נפוצה (15/).

מודולטורים או אגוניסטיס לרצפטור 512 ידועים כמעכביס של התגובה החיסונית במנגנון שנקרא לכידת לימפוציטים (ח5600650900 %6/ץ6סחסחחץ)). משכך חומרים אלה משמשים למניעת התופעה של דחיית שתליס בהשתלות אבריס או רקמות וכן לטיפול בדלקות אוטואימוניות. באופן ספציפי החומר 720 1 (מודולטור או אגוניסט לרצפטור 512 המכונה בפרסומיס השונים גם 00ח00118ח!!) נמצא יעיל בטיפול בטרשת נפוצה בבני אדס (בקשת הפטנט עמ' 1 פסקה שלישית).

בהתבסס על תוצאות מחקר שפורסם בשנת 20061 (להלן:" 2006 |8 ₪6 . ₪ .000061 ה56") מציינת בקשת הפטנט כי לטיפול באגוניסט עשוי להיות אפקט כרונוטרופי שלילי ( 6ע6080ח 06 0ח0זח6), כלומר הטיפול עלול לגרום לתופעת לוואי של ירידה בקצב הלב.

תופעת לוואי ואת על פי בקשת הפטנט דורשת מתן הטיפול תחת השגחה רפואית ואף אשפוז. לאור האמור מצביעה בקשת הפטנט על הצורך להפחית את תופעת הלוואי הכרונוטרופית בעת הטיפול ובכך גם להגדיל את מידת הציות של המטופלים (בקשת הפטנט עמ' 2 פסקאות 3). על פי המבקשת בסיכום טענותיה "הבעיה הטכנית שההמצאה דנן פותרת היא משטר מינון

למתן מאפנן או אגוניסט לרצפטור 512 המפחית או אפילו מעלים לחלוטין את תופעת הלוואי הכרונוטרופית השלילית הזממית אשר קשורה להתחלת הטיפול".

על פי הבקשה משטר המינון על פי האמצאה מציע פתרון לבעיית תופעת הלוואי ונותן מענה לצורך המוזכר לעיל. מהו אם כן משטר המינון הנתבע בבקשה?

תביעות הבקשה

הבקשה כוללת 8 תביעות, תביעה 1 היא התביעה העצמאית היחידה ושאר תביעות הפטנט תלויות בה באופן ישיר או עקיף. תביעה 1 :

(תוכן טבלאי של תביעות)

ובתרגום חופשי תביעה 1 תובעת שימוש במודולטור או אגוניסט לרצפטור 512 ליצור תרופה לטיפול במחלות אוטואימוניות מתוך רשימה סגורה של מחלות, שבה לפני מתן המינון התרפויטי היומי הסטנדרטי של האגוניסט האמור, ניתן האגוניסט במנה יומית הנמוכה מהמינון הסטנדרטי במשך תקופה הראשונית של הטיפול, התקופה הראשונית לטיפול היא בת שבעה ימים והמינון בתקופה זו נמוך עד פי 10 מהמינון היומי הסטנדרטי. משטר המינון בתביעה 1 נחלק אם כך, למינון ראשוני ומינון תחזוקה. שלב המינון הראשוני נמשך שבוע ימיס והמינון הניתן בו נמוך עד פי 10 ממינון התחזוקה שהוא המינון התרפויטי הסטנדרטי. התביעות התלויות המפורטות להקן, מגבילות ומגדירות רכיביס שוניס בתביעה זו.

תביעה 2 תלויה בתביעה 1 ומגבילה השימוש הנתבע בתביעה 1 למודולטור או אגוניסט ספציפי לרצפטור 5121 .

תביעה 3 התלויה בכל אחד מהתביעות 1 ו-2 מגבילה את השימוש הנתבע בתביעות אלה למינון ראשוני הקטן עד פי 5 או עד פי 3, או עד פי 2, או עד פי 1.5 מהמינון הסטנדרטי.

תביעה 4 התלויה בתביעות 1-2 מגבילה את השימוש הנתבע בתביעות אלה למינון ראשוני קטן עד פי.4 מהמינון הסטנדרטי.

תביעה 5 התלויה בתביעות 1-2 מגבילה את השימוש הנתבע בתביעות אלה למינון ראשוני קטן פי.4 מהמינון הסטנדרטי.

תביעה 6 התלויה בכל התביעות הקודמות לה מגבילה את השימוש הנתבע בתביעות אלה למתן למטופלים בסיכון לכשל לבבי.

תביעה 7 התלויה בכל התביעות הקודמות לה מגבילה את השימוש הנתבע בתביעות הקודמות לה, לטיפול בטרשת נפוצה.

תביעה 8 התלויה בכל התביעות הקודמות לה מגבילה את השימוש הנתבע בתביעות הקודמות לה, כך שהמינון הראשוני עולה בהדרגה עד שישה צעדים עד שמגיע למינון הסטנדרטי ומשם נמשך הטיפול במינון וּה.

משטר המינון הנתבע בבקשה כולל אם כן, מתן מודולטור או אגוניסט לרצפטור 512 לטיפול במחלות אוטואימוניות שונות אך מוגדרות, במינון ראשוני נמוך מהמינון התרפויטי הסטנדרטי למשך שבוע ולאחריו מינון תחזוקה תרפויטי סטנדרטי. תביעה 8 היא התביעה היחידה בה נתבע משטר מינון הכולל עליה מדורגת במינון עד הגעה למינון הסטנדרטי.

המבקשת בסיכום טענותיה לקראת הדיון הסבירה כי ההמצאה היא " משטר מינון חדש של טיטדציה עולה (חסוז3זז-ק₪) מסוגל למזער את ההשפעות הכרומוטרופיות השליליות

שכנראה קשורות למאפנן לקולטן 512 או לטיפול באגוניסטים".

המונח משטר מינון של טיטרציה עולה אינו מוגדר בבקשת הפטנט והוגדר על ידי המבקשת לראשונה בסיכום טענותיה לקראת הדיון, כהצטברות מינון תת טיפולי עד למינון טיפולי. ככל שהכוונה היא עליה הדרגתית במינון במשך התקופה הראשונית הרי שמשטר זה נתבע בתביעה תלויה 8 בלבד. בשאר התביעות, משטר המינון הנתבע הוא טיפול ראשוני במינון תת טיפולי שיכול להיות קבוע בתקופה הראשונית ומתן מינון טיפולי בקופת התחזוקה.

משטר מינון של "טיטרציה עולה " רקע כללי

לשיטתה של המבקשת במועד הקובע משטר המינון המקובל והידוע למתן האגוניסט היה מינוני העמסה ( 60565 0ח10801). במשטר מינון זה ניתנים כבר בשלבים הראשונים מינונים גבוהים מהמינון הטיפולי הסטנדרטי של האגוניסט באופן גובר בתחילת מהלך הטיפול לפני ירידה למינון הסטנדרטי.

המבקשת מסבירה בסיכום טענותיה כי ההבדל המהותי בין שני משטרי המינון (טיטרציה עולה ומינוני העמסה) נובע מכך שמינוני העמסה מתחילים ממינונים אפקטיביים מבחינה טיפולית ואילו טיטרציה עולה הינה כאמור, הצטברות מינון תת טיפולי עד למינון טיפולי (עמ'3 לסיכום טענות המבקשת).

אין מחלוקת כי משטר מינון של טיטרציה עולה הינו משטר מינון מקובל וידוע בתחום הפרמצבטיקה. המבקשת אינה טוענת כי "המציאה" את משטר מינון זה (ר' פרוטוקול הדיון עמ' 2, שורות 3-5), אלא טוענת כי "כל תרופה יש לה את הבעיות שלה ולא ניתן לדעת מראש, לא ניתן להחליט, זה מה שאני רוצה לומר. שתמיד במקרה כזה עדיף העמסה ותמיד במקרה אחר עדיף משהו אחר"(פרוטוקול הדיון עמ' 6 שורות 8-11). כלומר, לטענת המבקשת מתן האגוניסט במשטר מינון של טיטרציה עולה לטיפול במחלות אוטואימוניות לא היה מובן מאליו.

כפי שיפורט להלן אני סבורה כי לאור הידע הקודם בהקשר של שימוש באגוניסט ותופעות הלוואי שדווחו, היה אכן מובן מאליו לאיש המקצוע בתחום לטפל במחלות אוטואימוניות במינון שאינו משטר העמסה אלא במשטר מינון אחר ובפרט משטר המינון שנתבע בבקשה. הפרסומים שאליהן מתייחסת ההחלטה מפורטיס בטבלה 1 להלן:

טבלה 1

(תוכן טבלאי של פרסומים)

בקשת הפטנט נעדרת התקדמות המצאתית לאור פרסום 24 והידע הכללי בתחום או בשילוב . פרסוס 24 הינו מאמר סקירה משנת 2007, פרופ' קונסטנטינסקו מציין בחוות דעתו (סעיף 10) כי פרסוס וה מהווה סיכום כללי המשקף את מצב הידיעות בתחום ערב הבקשה. פרסום 24 מרכז את הידע הרב שהצטבר בשימוש באגוניסט, חְסחחווספַָחו1, למושתלי כליה. במטופלים אלה מציין הפרסום לאור זמן מחצית החיים הארוך של האגוניסט, כי משטר המינון אשר נמצא יעיל הוא מינון העמסה. ההסבר לכך כפי שמובא בפרסוס ומפורט בחוות דעתו של פרופ' קונסטנטינסקו, הוא כי במושתלים דרושה תגובה תרפויטית מיידית ומואצת על מנת למנוע את דחיית השתל. מנגד מציין הפרסוס במפורש (עמ' 1666 בפרסום 4כ) וגם פרופ' קונסטנטינסקו מצטט ואת (סעיף 18 לחוות הדעת), כי בהינתן האופי הכרוני של מחלת הטרשת הנפוצה מינון

העמסה אינו משטר מינון המתאים לטיפול במחלה זו:

(תוכן טבלאי של פרסומים)

פרסוס 04 מתייחס גם לתופעת הלוואי הכרונוטרופית ומציין כי מדובר בתופעה זמנית אשר מידת החומרה שלה תלויה במינון האגוניסט (6|8060] 0056). תופעת הלוואי בדומה ללכידת הלימפוציטיס (שאחראית על הפעילות התרפויטית) מתווכת באמצעות פעילותו של האגוניסט על אותם רצפטורים (ר' גם סעיף 14 לחוות דעת פרופ' קונסטנטינסקו).

המבקשת מתייחסת בהשלמת הטיעון לפרסוס 4 וטוענת כי בעל המקצוע אשר היה קורא את הפרסוס היה מסיק "...שמינון אוראלי יומי של לפחות 1.25 מ"ג הינו דרוש על מנת לעורר את ההשפעה הטיפולית הרצויה, אך במינון זה יתרחשו השפעות כרונוטרופיות שליליות" (סעיף 1).

אף אקבל את הטענה כי מינון של 1.25 מ"ג הוא המינון הטיפולי הדרוש ובמינון זה יתרחשו תופעות כרונוטרופיות שליליות (טענה שנשללה בפרסוס 02 כפי שיפורט בסעיפים 53-52 להלן), אני סבורה שההשפעה הטיפולית אינה השיקול המרכזי של איש המקצוע בבחירת משטר המינון בענייננו. בהינתן העובדה כי בפנינו משטר מינון לטיפול מחלות כרוניות בהן לא נדרשת תגובה מידית, ואיו הכרח להשיג את ההשפעה הטיפולית הרצויה בשלב הטיפול הראשוני, ולנוכח תופעות הלוואי הידועות והצורך אותו מבקשת ההמצאה למלא, איש המקצוע בתחום היה בוחר במשטר מינון שלפחות בשלביו הראשונים יהיה תת טיפולי ללא תופעות לוואי, ואף מבלי להפעיל כושר מחשבה המצאתי.

משטר מינון בו ניתנים מינונים נמוכים בתחילת הטיפול על מנת לצמצם את תופעת הלוואי מהווה גישה מקובלת בעיקר בטיפול במחלות כרוניות ואינו ייחודי לאגוניסט שבענייננו, כך פרופ' קונסטנטינסקו בפרוטוקול הדיון (עמ'19 ש' 1-7):

(תוכן טבלאי של פרוטוקול הדיון)

פרופ' קונסטנטינסקו מציין אם כן, כי משטר מינון בו תחילת הטיפול נעשית במינונים נמוכים, מקובלת בעיקר כאשר עשויות להיות תופעות לוואי בלתי צפויות. לטעמי גישה זו מקובלת על אחת כמה וכמה כאשר תופעות הלוואי ידועות ואף ידוע כי הן זמניות וחולפות לאחר פרק זמן מסויס מתחילת הטיפול, כפי שמלמד פרסוס 04 אשר היה ידוע במועד הקובע בהקשר של הטיפול באגוניסט.

זה המקום לציין כי דבריו של פרופ' קונסטנטינסקו סותרים את טענת המבקשת בהשלמת הטיעון (סעיף 3 פסקה 5) לפיו "מתן טיפולים מתחת למינון הטיפולי שלהם הינו מעשה <וצא דופן".

לעניין ההתקדמות ההמצאתית לאור פרסוס 24 טוענת המבקשת בהשלמת הטיעון (סעיף 2.2) כי "04 אינו מספק הוראה או הצעה כי יש לבצע טיטרציה כלפי מעלה, במיוחד כדי להפחית את תופעות הכרונוטרופיות השליליות התולפות". ראשית בקשה פטנט אינה מוגבלת לטיטרציה כלפי מעלה (ראה תביעה 1). בנוסף על מנת שפרסום ישלול התקדמות המצאתית הוא אינו חייב לכולל הוראה מפורשת או הצעה לבצע את ההמצאה. די בכך שכל הנלמד מהפרסוס יוביל איש מקצוע לבצע את ההמצאה או לפחות לנסות משטר מינון המתחיל ממינונים תת טיפולי עם ציפייה סבירה להצלחה. ויודגש, פרסוס אשר כולל הצעה מפורשת לביצוע ההמצאה על כל רכיביה שולל את החידוש בהמצאה, ליקוי שלא הועלה בהקשר לבקשת הפטנט דנן.

זאת ועוד, משטר מינון של טיטרציה עולה תואר בפרסוס 1 כ. עינינו של פרסוס ה הוא משטר

מינון עבור מודולטור או אגויסט לרצפטור 512 מסוג 0ַ0ח1סשַח!1 לטיפול במושתלים או חוליס הסובליס ממחלות או הפרעות אוטואימוניות. מבין היישומיס המועדפיס המתוארים בפרסוס מתאר הפרסום גם משטר מינון של טיטרציה עולה (עמ' 14 פסקה רביעית):

וס 0018107 7666701 512 116 01 0058₪6/ 116 ,ע801ז616זק" .6 6768566ה1 15 6807601 01 ,5צ08 6 0 3 [המות1 ₪16 שתחטה קסר 66ת8ח16הוהר 116 בנע 60טת1 60 15 0861 16 167 סד

"00586 צ0811 ש6עוס1 3 הוושו זס 005886 0811 56880810 116 תו

לסיכום, לאור פרסוס 24 והידע הכללי בתחום איש מקצוע אשר היה מבקש להפחית את תופעת הלוואי היה מתחיל את הטיפול במחלות כרוניות במינוניס נמוכיס מהמינון התרפויטי

(כנתבע תביעה 1) או במינוניס הולכיס ועוליס (כנתבע בתביעה 8) ומתואר בפרסוס-21 ומבלי להפעיל כושר מחשבה המצאתי.

0. בהקשר לפרסום 221 טוענת המבקשת כי פרסום וה מלמד "שיש לנו תרופה שנותנים אותה במינוני העמסה גבוהים בפועל" וכי לא היה ברור שמשטר זה אינו מתאים למחלות אוטואימוניות כי לשיטתה " אס זה היה ברור אז המבקשת שהיא אותה מבקשת ב-01 לא הייתה כותבת שטות שבו אפשר להשתמש בזה גם למחלות אוטואימומות באותה צורה" (פרוטוקול הדיון עמ'26 ש'24 עד עמ' 28 ש' 3). אני סבורה שבטענות אלה אין כל ממש. למעלה מהצורך וכפי שיפורט להלן אתייחס לפרסוס 2.1 בהקשר זה.

פרסום 21 אינו מרחיק מהאמצאה

1. פרסום 1 2 מציין כי משטר מינון של העמסה נמצא כמשטר בעל יתרונות מפתיעים (עמ'1 שורה אחרונה). סבורה אני כי איש מקצוע אשר היה קורא את פרסוס 01 היה למד כי פרסום זה קשור בעיקר למטופליס לאחר השתלות עבורס דרוש אפקט תרפויטי מידי בכדי למנוע דחייה. בעל המקצוע לא היה מייחס את משטר ההעמסה המתואר בפרסוס כמתאים לטיפול במחלות אוטואימוניות. הטיב להסביר זאת פרופ' קונסטנטינסקו בחוות דעתו :

50 וס או הזה 5ור חו סה |אזס עו 8הסו01655זכ 3 ,06ז6זסח ד" הסח או זז 665 0 זה 5 0 ץ | ה חכ 63060 1 כ 01 6זופס|56ו0 6תז 0 (ה6600 1 סה 0 חח סק | 5| 6166 6 זז 05ב וש רתרו ההּ 65 סשסהטחח וסט 6והסזה6 ₪16 60 600800|8060 06 %סח 6000

".6800ו|סקה זה656זס 6 01 1 וב | הו 60 םחו

2. הדבר גם עולה מפרסוס 23 שפורסם בשנת 2002 (שניס מספר לפני פרסום 01 ומועד דין הקדימה של פרסוס זה) אשר קובע כי לנוכח זמן מחצית החייס הארוך של חְַסו1|ספֶחו1 משטר העמסה יהיה מתאים רק במקרים בהם דרושה השגה מהירה של רמה תרפויטית של התרופה למשל במושתלי כליות מיד לאחר ההשתלה (0/0ח 06) עמ'1081 :

ץד 01 0056 0800 8 01 56 6 ,5סטזם 6זון-1והח טחס! 01 |ה6וסץד" זו 90 65 6 (חו56 |ה6וחו|6 6 זו ₪560 06 ס|טסאו 0/0 06 01 5601 6 הו 6|קרחא6 זס1 ,665 טס 6 סז

"חס לחה |ס5חפח

3. ברי כי כבר בשנת 2002 ברור היה שבמקרה של מחלות אוטואימוניות כרוניות או אפילו מושתלי כליה מינון העמסה אינו המינון המתאים.

4. ואת ועוד, פרסוס 21 אינו מזכיר את תופעת הלוואי הכרונוטרופיות ואף אינו מציע לה פתרון. על כן, הפרסוס אינו מתמודד עם הבעיה שמוצגת בבקשת הפטנט בענייננו. משכך, אין הוא יכול להוות פרסוס המרחיק את איש המקצוע ממשטר המינון על פי בקשת הפטנט אשר מטרתו להתגבר על תופעת הלוואי. יחד עם זאת, לא נעלם מעיני כי פרסום 1 2 אינו שולל את האפשרות

לטיפול במשטר מינון שאינו העמסה ואף כאמור לעיל, מציג משטר של טיטרציה עולה. פרסוס 1 מלמד כי האגוניסט מתאים גם לטיפול במחלות אוטואימוניות כמו טרשת נפוצה (עמ' 1 פסקה 1, עמ' 14 שורות 5-8).

5. לסיכום אני סבורה שאיש מקצוע בתחום לא היה מתייחס למשטר המינון של העמסה המוצע בפרסוסם 1 2 כרלבנטי לטיפול במחלות אוטואימוניות כדוגמת טרשת נפוצה, ולא היה מרחיק איש מקצוע ממשטר מינון לפי האמצאה.

בקשת הפטנט נעדרת התקדמות המצאתית לאור פרסום 05 והידע הכללי בתחום או בשילוב עם 52

6. פרסוס 05 משנת 2006 אליו מפנה בקשת הפטנט מתאר מחקר מדעי מבוקר (-836600|ק ץ5000 80/!60ח60) שבו נבחנה תופעת הלוואי הכרונוטרופית של האגוניסט ססחו|ספָחוז (720 1?). תוצאות המחקר מאשרות כי למנה ראשונה של האגוניסט שנבדק יש אפקט כרונוטרופי שלילי מתון על הנבדקיס (תקציר המאמר עמ' 895). המטופלים בקבוצת המחקר קיבלו מינון יומי של 1.25 מ"ג או 5 מ"ג (מינוניס אשר על פי הידע הקודם תרפויטיים). תוצאות המחקר מצביעות על ירידה בקצב הלב בהשוואה לקבוצת הביקורת, כבר לאחר מתן המנה הראשונה. תוצאות המחקר מלמדות גם כי כבר ביום השביעי של טיפול, אפילו במינון תרפויטי תופעת הלוואי, מתחילה להיעלם (עמ' 902 פיסקה שניה):

חן 36 69 הס 6 , 500 15 01 6056 6906 /7-08 שח זסצ 0" .00 36600! 6 | הזז וס 5 5 סז הט 720 צד] הזסט 6 ,08/5 7 85 ח6/6 086 66ה6/106 01 65ח!| |9ז5606 6זה 6ז6חז 6 עס צוס רו

"וס חח 06 35 ו סח 6 חס 720 ץצ ד 01 ז60766

7. מידע וה באשר לדעיכה באפקט הכרונוטרופי עם הזמן גס במינון תרפויטי, נתמך על פי פרסוס 5 גם בתוצאות מחקריס קליניים || 856ח0, במושתלי כליה (עמ' 902 פיסקה שניה):

600 רו דסח 6 הס 720 ץד 01 ז67766 6 01 הס התסה פוח ך" 3 סז 0060 33 1 !0 ר] חב |ה6וחו|6 עס הסט 60 00 50 15 חו05 ,וח ו ו הסח חח |הח6ז סצסח 06 חו 720 ד ז0 |הוח || 56החס 6 חן |060068| 85 6 6 הר הרס 01 6665ש 2 ההסעסט

"5 ]9 60 0ח3 720 צך-

8. פרסוס 25 מציע הסבר לדעיכה באפקט הכרונוטרופי עם הזמן, המכונה בפרסוס תגובה אדפטיבית הומוסטטית? (עמ' 902 סוף פיסקה שניה):

1 50056 006050006 03 5וחז 01 הפוח 66 6 הט טסתס\ ה " 7 ו 60 50 |3 6 םה וסוס ,661060 ץ||ט %סח 5| + הסח סז 0 ץד שחוזט 260ו| | 6זה 65 שץ6סחקחץ! חס 068060| 66000075 3 חס 66605 517 .51 סז 06 והז חס| סח סח הרסח 0 6ח 00 720 ץצ ד 6וחסז 6 סף ץע זה | והז ו5 3 הו הוה 6500 05 06 ער

".חר סח 303006 פוש ח וה | א

9. פרופ' קונסטנטינסקו הסביר במהלך הדיון את תופעת ההסתגלות (הסח6ו סת6חכ 80800/6) שצוינה בפרסוס 05 (פרוטוקול הדיון עמ' 20 ש' 19 עד עמ' 21 ש' 9) כך:

6 6 הר 15 טס פורת תו עו ץחה וטש זה ,רועו 5תסססת חצ ,650" 6 66605 517 6 ₪86 5| ה 00 6065 ז| ה6950] 6 0ח3 האס 065 סו ו הס 60 סז 6805 | ה 50 זו 5 ד סח 6 ה | הס 5ו 9 )\ ,]66000 ₪656 חס ,חס 1660 865 טז0 6 0668056 806 55065 חס ,566 6 חס 30 65לץ6סתחץ! הו ה00% ,0065 טס וט 50 506 . ...2800 וזח | 6 סם 6805 | | זז 15 +66 סז הח ץז 06 68 וח עו 6 לח 6 הו הס 606 3 5| 6 זז ףהסח סז ,הט 5 הז 5ור סוס ,חב ,חח 516 306 ה 50006 הר 10 65806 60 זז סח 6 ו 55 וח 66 00/6 6זהּ סזסתז 66| הזה 0 חס| 3 95 הזז 6 0668056 50 ,15|