סימן מסחר 213924

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 213924 (בקשה לפסיקת הוצאות)

המתנגדת (המבקשת): [נתונים מקוטעים] ע"י ב"כ זליגסון גבריאלי ושות'

המבקשת (המשיבה): [נתונים מקוטעים] ע"י ב"כ גילת ברקת ושות'

ה ח ל ט ה

1. בפני בקשה לפסיקת הוצאות המבקשת, וכמו תגובת המשיבה ותשובת המבקשת.

2. המבקשת עותרת לתשלום הוצאותיה הממשיות בסך 237,165.57 ₪ בגין ניהול הליך ההתנגדות כנגד סימן מסחר מס' 213924 שרישומו נתבקש על ידי המשיבה.

3 הבקשה לפסיקת הוצאות נתמכה בתצהיר עו"ד גבריאלי, ב"כ המבקשת. הוצאות המבקשת כוללות לפי שאת תשלום בגין 200,692.15₪ עבור למעלה מ - 185 שעות עבודה של ארבעה אנשי צוות שוניס ממשרד באי כוח המבקשת בישראל (צורפו נספחים 1 ו - 2 כהעתקי חשבוניות עסקה וכן העתקי קבלות המעידות לכאורה על ביצוע התשלום בפועל). בנוסף, נטען כי המבקשת נדרשה להוצאות בסך 29,719.2 ₪ לא כולל מע"מ בגין הוצאות באי כוחה באיטליה (להלן: "עורכי הדין הזרים") להס נזקקה היות שהמדובר לטענתה בהליך בינלאומי (צורף נספח 3 המעיד לכאורה על הוצאות אלו). בנוסף, עותרת המבקשת לתשלום בסך 2 ₪ עבור הצורך בהגשת הבקשה לפסיקת הוצאותיה (צורף נספח 4 בגין חשבונית עסקה).

4. מנגד מעלה המשיבה טענת סף לפיה המבקשת לא עמדה ברף הפירוט הנדרש ממנה לעניין פסיקת הוצאותיה הממשיות, ואת ביחוד לאור סכומן הגבוה. בהקשר זה, נטען כי חשבוניות העסקה שצורפו אינן כוללות פירוט כדבעי וכי חלק מהן הוצאו על שס עורכי הדין הזריס ולא על שס המבקשת עצמה, בעוד שעל פי הקבלות שהוגשו, כלל ההוצאות שולמו על ידי עורכי הדין הזריס. בנוסף נטען כי לא צורף תצהיר לחשבוניות העסקה שהוגשו מטעם עורכי הדין הוריס וכי קיימת סתירה מהותית בין החשבוניות השונות שצורפו לבקשה לפסיקת הוצאות. עוד טענה המשיבה כי סכום ההוצאות שנתבקש עבור הוצאות באי כוח המבקשת בישראל אינו עומדת במבחני הסבירות, ההכרחיות והמידתיות ואף אינו קשור לניהול ההליך דנן. בהקשר

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

זה נטען כי אחד מתצהירי הראיות שהוגש מטעס המבקשת זהה לוזה שהוגש בהליכים מקבילים בחו"ל. כתמיכה לטענה זו צירפה המשיבה את תצחיר עו"ד פטר הוליאן, ממשרד עו"ד בריטי אשר הינו בא כוחה של המשיבה. עוד נטען כי אף הדרישה להוצאות עורכי הדין הזרים אינו סביר, נחוץ או מידתי. לבסוף טענה המשיבה כי אין לשפות את המבקשת בגין הצורך בהכנת הבקשה לפסיקת הוצאותיה.

כלל ידוע הוא כי בעל דין שהפסיד בדינו, יישא בהוצאות הצד שכנגד. הוצאותיו הממשיות של בעל דין אשר הובאו בהליך, אותן שילס או התחייב לשלס יבחנו לאור מבחני הסבירות המידתיות וההכרחיות בנסיבות העניין, ובהינתן כי עמד במידת פירוט ההוצאות הראויה (ראה: בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואת' נ' הרשות המוסכמת למתן רישיונות יבוא-משרד התעשייה, המסחר ואח', 30.6.05) (להלן: "בג"ץ תנובה").

לא אחת קבעה ערכאה זו כי ככל שסך ההוצאות המבוקש גבוה יותר, יעלה רף הפירוט הנדרש מן העותר לפסיקתן (ראו למשל: החלטת כב' רשם הפטנטים בעניין אוניפארס נ' 550771

ומו הכלל אל הפרט. במקרה שלפני, ביוס 22.1.2015 במסגרת החלטה עיקרית בהליך ההתנגדות, נדחתה הבקשה לרישום סימן מסחר מס' 213924 ולפיכך על המשיבה לשאת בהוצאות אלו להן נדרשה המבקשת. ראשית יש לבחון האס עמדה המבקשת ברף הפירוט הראוי לעניין ההוצאות המבוקשות.

באשר להוצאותיה בגין שירותים שקיבלה מאת עורכי הדין הישראליים, מן החומר המצוי בפני עולה כי חשבוניות העסקה שהוגשו מטעס המבקשת אינן מלמדות על פילוח הפעולות שנדרשו מטעמס של אלה ואף אינן כוללות פירוט ברור ומספק של העבודה אשר בוצעה עבור המשיבה וכן עלות שעת עבודה. לא די בציון רשימת פעולות שננקטו על ידי המבקשת או באי כוחה, לעיתים מבלי שיהיה קשר ביניהן, תוך ציון עלותן הכללית של סך כל הפעולות הנ"ל. לא ניתן לדעתי לקבוע כי המבקשת עמדה ברף הפירוט הראוי, כאשר גו לא ציינה, למשל, את מספר השעות שהוקדשו עבור כל פעולה ופעולה, לא סיפקה מידע על ידי מי בוצעה כל פעולה, לא טרחה לציין את תאריך ביצועה של כל פעולה וכן את עלות סך כל שעות העבודה שהושקע בפעולה פלונית. חשבוניות העסקה שהוגשו מטעס המבקשת אינן עומדות אפילו ברף הפירוט הנדרש.

באשר לטענות המשיבה בדבר חוסר ההתאמה בין החשבוניות לתשלום לבין הקבלות שצורפו על ידי המבקשת, קייס קושי לקבל את הסברי ב"כ המבקשת לפיהס למרות שחשבוניות העסקה הופקו על ידי שם לגבי המבקשת, הקבלות הוצאו עבור כלל התשלומים שנתקבלו אצלם מטעס עורכי הדין הזריס בגין לקוחות נוספים. אכן נכון הוא הדבר כי לצורך פסיקת

הוצאותיו הממשיות, די בהגשת חשבוניות לתשלום (ראו: בג"צ תנובה, עמ' 13). אך במידה שבוחר הוא לעשות כן, מן הראוי שתהא הלימה בין החשבוניות לתשלום לבין הקבלות אשר הופקו בגינן. כגאת לא עשתה המבקשת בעניין שלפני.

לעניין רף הפירוט הראוי באשר להוצאותיה לכאורה של עורכי הדין הזריס (אשר מקוס מושבה באיטליה), לא די לטעמי בתצהירו של עו"ד גבריאלי (ס, 9 לתצהיר), שכן היקף הידיעה האישית של הנ"ל בנושא זה אינו נהיר. מן הראוי היה כי המבקשת תגיש תצהיר נוסף לעניין הצורך בתשלומים נוספים שהתחייבה לשלם ישירות לעורכי הדין הזריס, אליו יצורפו העתקי החשבוניות לתשלום כאשר הן מפורטות כדבעי.

אפילו הייתה עומדת המבקשת ברף הפירוט הראוי לעניין כלל הוצאותיה הנטענות, שהרי קייס היה קושי רב לקבוע כי ההוצאות שנתבקשו על ידה עומדות בקנה אחד עם מבחני הסבירות, המידתיות וההכרחיות אשר נקבעו בבג" תנובה. ראו לעניין וה הדברים שנפסקו שם, בסע' 19 :

"הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד הזוכה אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך [...]. לפיכך, אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר של בעל הדין [...] ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה [...] פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת היא אפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו. "

בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת המבקשת לפיה לצורך ניהול ההליך בפני רשם סימני המסחר בישראל היה עליה להידרש להוצאות נוספות בסך (29,719.2 ₪ בגינם שירותים שקיבלה באופן עצמאי מעורכי הדין הזרים, נוכח אופיו הבינלאומי של ההליך. טענה זו לא הוכחה כדבעי על ידי המבקשת. הוצאות אלו, אפילו אינן עומדות במבחן ההכרתיות. בהתחשב במסקנתי דלעיל לפיה לא הונחה תשתית ראייתית להוצאות להן נדרשה המבקשת בגין שירותי עורכי הדין הזרים, ומאחר שנחיצות לא הוכחה במידה ראויה, מן הראוי לנכותן מסכומי ההוצאות להן עתרה המבקשת.

בהתאם לאמור לעיל, סכום ההוצאות שיש להתייחס אליו הוא 200,692.15 ₪, קרי ההוצאות להן נדרשה המבקשת בגין שירותי משרד עורכי הדין הישראלי, אשר עבד בשיתוף ובתיאום עם משרד עורכי הדין הזריס המייצג אף הוא את המבקשת. לעניין זה, מקובלת עלי טענת המבקשת כי המדובר בהליך משפטי, שעה שעסקינן בסימן מסחר מוכר היטב, במסגרתו נדרשו הן שיתוף פעולה והן תיאום מול עורכי הדין הזרים, לטובת הגנה על סימן המבקשת.

להלן דיון בחשבוניות העסקה אשר הופקו על ידי משרד עורכי הדין הישראלי וצורפו לבקשה לפסיקת הוצאות שמצויה בפני.

לעניין חשבונית עסקה מס' 20402 הריני לדחות את טענת המשיבה לעניין העדר הקשר בין התשלום לבין הליך ההתנגדות. השירותים אותס קיבלה המבקשת נוגעים במישרין להליך ההתנגדות. יחד עם זאת, וכאמור לעיל, לוקה חשבונית זו בהעדר פירוט נדרש ולפיכך לא ניתן לקבוע כי סבירות הן ההוצאות המפורטות בה.

לעניין חשבוניות עסקה מס' 22941 ו- 25138 מקובלת עלי עמדת המשיבה לפיה עיקרן הינן הוצאות להן נדרשה המבקשת בגין בקשת רשות הערעור (רע"א 15171-02-11) (להלן: הבר"ע) אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי. פעולות אלה כללו את הגשת הבר"ע, הגשת עיקרי טיעון לבית המשפט, דיון וכד'. הבר"ע הוגשה בגין החלטת ערכאה זו מיוס 11.1.2011 לדחות את בקשת המבקשת לתקן את כתב טענותיה בהתנגדות. ראשית, איני סבורה כי יש לחייב את המשיבה בהוצאות המבקשת אשר בחרה להגיש לערכאה זו בקשה לתיקון כתב טענותיה שכנגד בהליך ההתנגדות. בנוסף ובעיקר, אין לטעמי צידוק לחייב את המשיבה בהוצאות המשפטיות הנובעות מבחירת המבקשת להגיש בר"ע. כמו כן, אין לחייב את המשיבה בהוצאות המבקשת בגין הגשת כתב טענות מתוקן בהליך דנן. מסקנותיי אלו עולות בקנה אחד לטעמי עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד אשר אמנס קיבל את הבר"ע, אך לא פסק הוצאות לטובת המבקשת.

לעניין חשבונית עסקה מס' 24018 מקובלת עלי עמדת המשיבה כי זו מתייחסת בעיקרה למגעי אשר ניהלו עורכי הדין הישראלים עם המפיץ המקומי מטעס המבקשת, כמו גם לשירותים הנוגעים לבקשה שהוגשה לערכאה זו לצורך עיכוב הליך ההתנגדות עד להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת. איני סבורה כי יש לחייב את המשיבה בהוצאות אלו.

חשבוניות עסקה מס' 25658, 27986, 28932 ו - 30483, כוללות חיובים הנוגעים להוצאות המבקשת בגין הגשת ראיות וסיכומים מטעמה. כאמור לעיל, נוכח העדר פירוט ראוי בחשבוניות העסקה שהוגשו המבקשת, לא ניתן לקבוע במידת הודאות הרצויה כי ההוצאות המתבקשות במסגרתן אכן עומדות במבחני הסבירות, המידתיות וההכרחיות.

מכל מקום וכידוע, אין לחייב את המשיבה בהוצאות המבקשת בגין ניהול מו"מ לפשרה (חשבונית מס' 27986) וכן בקשות שהוגשו לערכאה זו כתוצאה מהסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים בהסכמה.

בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת המשיבה, לפיה תצהיר מר סינדיקו, הנציג האיטלקי, אשר הוגש מטעס המבקשת, הינו כמעט והאה לוה אשר הוגש בהליכים אחרים ולפיכך אין לשפותה בגין המלוא הוצאות הכרוכות לטענתה בהכנתו. מן החומר אשר הגישה המשיבה עולה כי תצהיר דומה הוגש במסגרת ההליכים שוניס ברחבי העולס. יחד עם זאת עולה כי אין

המדובר בתצהיר זהה וכי המבקשת נדרשה לביצוע התאמות, תיקונים לשס הגשת תצהיר מר סינדיקו שלבסוף הוגש לערכאה זו. בנוסף, אין להתעלם מכך כי המבקשת נדרשה להכנתו והגשתו של תצהיר נוסף מטעס המפיץ המקומי.

לא נעלם מעיני כי הליך ההתנגדות שניהלה המבקשת כנגד המשיבה, על מנת להגן על סימן המסחר 422 הינו בעל חשיבות רבה עבורה וניכר כי הושקעו בניהולו משאביים רביס ושעות ארוכות. בהליך זה נדרשה המבקשת להגשת כתבי בית דין, ראיות וסיכומים בהיקפים נרחבים. אף על פי כן יש לזכור כי בענייננו ולבקשת הצדדים, לא התקיים בפני ערכאה זו דיון הוכחות, דבר אשר היה בו ודאי כדי להפחית את הוצאות המבקשת.

לאור כלל האמור לעיל במצטבר, איני מוצאת לנכון לפסוק לטובת המבקשת את הוצאותיה הממשיות. הוצאותיה אם כן יחושבו ויקבעו על דרך האומדנה תוך התייחסות להוצאות בגין הכנת הבקשה לפסיקת הוצאותיה, והתגובה לתשובה רחבת ההיקף שהוגשה מטעס המשיבה. זאת, תוך מתן משקל למסקנותיי דלעיל ובהתחשב בכלל השיקולים המקובלים הקבועים בדין לצורך פסיקת הוצאות.

סוף דבר, הריני מחייבת את המשיבה לשלם למבקשת את שכ"ט עו"ד בגין הצורך בניהול הליך ההתנגדות בסך 50,000 ₪ כולל מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יוס, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההחלטה ועד לתשלום בפועל.

יערה שושני כספי פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושלין ביוס ה' תמוז תשע"ה

3 יוני 2015