החלטות שיפוטיות | שילון צוקרשטיין ושות'

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לבקשת פטנט 221005

המתנגדת : אדמה מכתשים בע"מ ע"י ב"כ: גילת ברקת ושות', עו"ד

המבקשת: .ה.ש.5 ה)זו\זו.)אזץ ע"י ב"כ: ליעד וטשטיין ושות', עו"ד

ה ח ל ט ה

לפניי התנגדותה של אדמה מכתשים בע"מ (להלן: "אדמה מכתשים" או "המתנגדת") לבקשת פטנט מספר 221005 (להלן: "בקשת הפטנט" או "הבקשה" או "בקשה 005") שהוגשה ע"י

ג .5 .11/10 )א (להלן: "המבקשת").

הבקשה שכותרתה "שיטה לסינתזה של 5-אמינו-1-פניל-3-ציאנו-4-טריפלואורומתיל סולפיניל פירזול" עוסקת בשיטה לסינתזה של פיפרוניל (להלן: "פיפרוניל"), חומר קוטל עשבים. על פי פירוט בקשת הפטנט, עניינה של ההמצאה הוא שיטה חדשה להכנת התרכובת באמצעות שיטת חמצון חסכונית וניתנת ליישוס תעשייתי ביתר קלות ביחס לשיטות הידועות בידע הקודם.

הבקשה תובעת דין קדימה מבקשה 252010000118 (איטליה) מיוס 7.7.2010 (להלן: "המועד הקובע") והיא מהווה שלב לאומי של בקשה 20/7/182011/052304 שהוגשה ביוס 1, הבקשה נכנסה לשלב הלאומי ביוס 18.7.2012 וקובלה ביוס 31.7.2014. ביוס 64 הוגשה התנגדות לבקשת הפטנט.

השתלשלות העניינים

ביוס 8.3.2015 הגישה המתנגדת את כתב טענותיה בהתנגדות כמו גס בקשה לביטול קיבול בקשת הפטנט. הבקשה לביטול הקיבול נדחתה בהחלטתו של כב' רשם הפטנטים (כתוארו אז) קלינג מיוס 16.9.2015.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ביוס 20.9.2015 הוגש כתב טענות בתשובה מטעמה המבקשת וביוס 20.7.2016 הוגשו ראיות המתנגדת בהליך בצרוף חוות דעת מומחה של פרופ' חבר יואב אישן (להלן "אישן 0").

ביוס 29.6.2017 הוגשה מטעמה המבקשת בקשה לתיקון פירוט, לה התנגדה המתנגדת. בהחלטתי מיוס 16.1.2018 אושר תיקון התביעות כפי שהוצע במהלך הדיון (שהתקיים ב 26.12.2017) ונפסק כי פרסום התיקון יעשה בהתאם להוראות תקנה 102(ו)(2) לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכיס ואגרות), התשכ"ח-1968 (להלן: "התקנות"). לפיכך, בהחלטה זו אתייחס לתביעות בקשת הפטנט כפי שתוקנו.

לאור ההחלטה על תיקון התביעות הגישה המתנגדת כתב טענות מתוקן מטעמה ביוס 8, והמבקשת הגישה את כתב הטענות המתוקן בתשובה מטעמה ביוס 26.4.2018.

בנוסף, בעקבות ההחלטה על תיקון התביעות, הגישה המתנגדת ביוס 21.5.2018 בקשה למתן הכרעה מקדמית בנוגע לפרשנות התביעות טרם יוגשו ראיות המתנגדת. בהחלטתי מיוס 8 דחיתי את הבקשה להכרעה מקדמית וקבעתי כי פרשנות התביעה תיקבע בהתאם ללשון התביעה והראיות שיוגשו על ידי הצדדים (סעיף 28 להחלטה).

ראיות הצדדים

מטעמה המתנגדת הוגשו חוות דעתו של ד"ר מיכאל גרברניק מלווה בתצהיר (להלן: "גרברניק 1") המועסק במתנגדת כמנהל פיתוח תהליכים, וחוות דעתו של פרופ' חבר יואב אישן (להלן: "אישן 1") מן הפקולטה לכימיה בטכניון. בהחלטתי מיוס 14.2.2019 הוחלט על מחיקת פרק יא מגרברניק 1 ומחיקת תצהירו של גרברניק על נספחיו (סעיף 26 להחלטה).

מטעמה המבקשת הוגשה חוות דעתו של פרופ' מהזזטכ) .2 5ו1תמ6כ (להלן: "קארן") מו המחלקה לכימיה באוניברסיטת פיטסבורג, ארה"ב.

המתנגדת הגישה ראיות בתשובה באמצעות חוות דעת נוספת של ד"ר גרברניק (להלן: "גרברניק 2") וחוות דעת נוספת של פרופ' אישן (להלן "אישן 2"). בהחלטתי מיוס 0 הוחלט על מחיקת נספחים 22, 23- 25 ו 26- 29 מגרברניק 2 וכן על מחיקת סעיפים 3- 44 ונספח 30 מאישן 2.

הדיון שבו נשמעו ראיות הצדדים נערך לפניי בימים 11.7.2021 ו 12.7.2021. סיכומי הצדדים נשמעו לפניי בעל פה ביוס 14.11.2021.

מונחים מדעיים בסיסיים הנוגעים לתחום ההמצאה

ההמצאה עוסקת בתהליך לייצור החומר פיפרוניל באמצעות חמצון חומר מוצא. כרקע, אבהיר מספר מונחיסם בכימיה הקשורים לתחום ההמצאה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

סולפיד (תיו-אתר) - תרכובת שבה אטום גופרית (5) קשור לשני אטומי פחמן.

סולפוקסיד - תרכובת שבה אטום גופרית קשור בקשר כפול לאטום חמצן.

חמצון - תהליך שבו האטום שעליו מתרחש תהליך החמצון מוסר אלקטרונים שעוברים לחומר המחמצן. במקרים מסוימים, ובהתאם בתהליך שלפנינו, בתהליך החמצון האטום במולקולה נקשר לאטום חמצן.

חומר מחמצן/גורם חמצון (88601 שַח10121א0) - חומר שמקבל אלקטרונים בתהליך חמצון. דוגמאות לחומרים מחמצנים: הס פרוקסידיס.

נוקלאופיל - חומר שיוצר קשר עם חומר אחר (האלקטרופיל) באמצעות תרומה של אלקטרוני קשר.

פרוקסיד (26108106) - חומר שבו יש קשר חמצן-חמצן. נוסחה כללית לחומרים ממשפחת הפרוקסידים:

סולפיד דל אלקטרוניס (5₪11106 061161601 ם0י61600) - סולפיד שבו אטום הגופרית קשור לקבוצת אטומיס מושכת אלקטרונים. הפיפרוניל הוא סולפיד דל אלקטרוניס מאחר ואטום

הגופרית קשור לקבוצת 6:4 שהיא קבוצה מושכת אלקטרוניס.

המרה (ח8'5|0עח60) - כמה מחומר המוצא הפך לתוצר. במקרה בו הראקציה לא נמשכת מספיק זמן, למשל, או מכל סיבה אחרת, יכול להיות שלא כל חומר המוצא יומר לתוצר הרצוי.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

חמצון סלקטיבי/בררני - חמצון של קבוצה פונקציונלית ספציפית במגיב לקבוצה ספציפית בתוצר הרצוי, ללא חמצון או תגובה מתחרה אחרת, במגיב או בתוצר, אשר עלולים לפגוע בניצולת התהליך. במקרה שלפניי הסלקטיביות יכולה להיפגע על ידי:

א. המשכיות תהליך החמצון: כאשר סולפיד מתחמצן לסולפוקסיד, הסולפוקסיד יכול להמשיך להתחמצן לקבלת סולפון (תהליך הנקרא חמצון יתר) בהתאם

לתהליך: סולפון סולפוקסיד סולפיד

בתהליך בו רוצים לקבל כתוצר של חמצון סולפיד את הסולפוקסיד כתוצר, יש להימנע מחמצון יתר של הסולפוקסיד לסולפון.

ב. חמצון של קבוצה פונקציונלית אחרת מזו הרצויה: במקרה הנידון החמצון הרצוי הוא חמצון של אטום הגופרית (5) ואי חמצון של

אטום החנקן בקבוצת האמין (112א).

נגורת הלוגנית של חומצה אצטית/חומצה אצטית ההלוגנית - חומצה אצטית שבה הוחלפו אחד

או יותר מאטומי המימן שבקבוצת המתיל (113:)) באחד או יותר אטומי הלוגן (יסודות מטור בטבלה המחזורית).

חומצה דיכלורו אצטית (להלן: "00.4כ") היא חומצה אצטית שבה שני אטומי מימן הוחלפו בשני אטומי כלור והיא בעלת המבנה:

את החומצות האצטיות ההלוגניות ניתן לסדר בטבלה שבה בכל עמודה יש מספר שונה של אטומי הלוגן שהחליפו את אטומי המימן בחומצה אצטית.

לכל חומצה יש ערך 21438 שהוא מדד לחוזק החומצה (ככל שערך ה 3 אק של החומצה יותר נמוך 64 ,306 0616 בסזסוח6ום כך החומצה יותר חזקה). ה אכ נמדד במיס.

טבלה 2 :מטריצה הומולגית של נגזרות ההלוגן של חומצה אצטית וכן תלות החומציות באופי ובמספר

אטומי ההלוגן שעליה

ו +

*ן2502) 0.52=ה.כן

סא

([110110/ -38ג518) 11.5 3%5=3,898 4%06- =

.3=0.66 )20)( 3

418361 -8ש51) 11.5 21-5=1132 6 57-58+=1/10

)סי 58

(נ[410116/ -518118) 11.5 258=411 6 128-132+=כ11

ד + "=

(10:10\/ - 8ג5107) 11.5 255=1,658 0 =

)ד + (250) 1.35=ג1כ

([18:16\/ -23בג518) 11.5 3.9%5=1040 1+ =

דנ )+ 7% = ה

255=1 ,150 11.5 )51073 - /\10110( =

ד + *ן2502) 4.76= ה-1כ

₪:

(250) 2.59=ג)ז

(ם10116\/ -18גש51) 11.5 250218=595 0 35+=1

3 )ד (250) 3=2.87

(ם10110\/ -518128) 11.5 18=268 0 63+=10

:0:0 *ן250) 2.90=ה-1כ

(ג[10116./ -5181118) 11.5 498, 2%8=1 0 47-49+=10

+ ג250) 3.18=ה1ע

(נ[10110\/ -18גג518) 11.5 1008=1,152 0 77-79+=1/10

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

לתהליך: סולפון סולפוקסיד סולפיד

בתהליך בו רוצים לקבל כתוצר של חמצון סולפיד את הסולפוקסיד כתוצר, יש להימנע מחמצון יתר של הסולפוקסיד לסולפון.

אטום החנקן בקבוצת האמין (112א).

נגורת הלוגנית של חומצה אצטית/חומצה אצטית ההלוגנית - חומצה אצטית שבה הוחלפו אחד

או יותר מאטומי המימן שבקבוצת המתיל (113:)) באחד או יותר אטומי הלוגן (יסודות מטור בטבלה המחזורית).

חומצה דיכלורו אצטית (להלן: "00.4כ") היא חומצה אצטית שבה שני אטומי מימן הוחלפו בשני אטומי כלור והיא בעלת המבנה:

תבנית 2 :מטריצה הומולגית של נגזרות ההלוגן של חומצה אצטית וכן תלות החומציות באופי ובמספר

פרהידרו-חומצה אצטית - פרהידרו-חומצה המתקבלת כתוצאה מחמצון של חומצה אצטית ההלוגנית ע"י מחמצן, כדוגמת מי-חמצן. פרהידרו-חומצה כוללת קבוצת פרוקסיד בעלת המבנה

כאשר .20 מתחמצנת ע"י מחמצן מתקבלת חומצה דיכלורו פראצטית (להלן: "\ ק60ע") בעלת המבנה הבא:

תגובת החמצון היא:

התביעות 4. גרסת התביעות המתוקנת כוללת 15 תביעות, מהן תביעה מספר 1 היא תביעה בלתי תלויה.

5. לשון תביעה 1 לאחר תיקון התביעות (השינויים שנעשו בתיקון התביעות ביחס לגרסת התביעות המקורית מסומנים בכתב תחתון) :

וטס + ;ה06ס!הּח וס הס6טסוו ער ץוז הו הוחו שוב 2 חב 1 הוס'וסח 6 חו (!!) !טחוס |63ח6 6 6 החוטבה 6 הטסקוהס6 3 01 הססבּסואס 3 0 חו2ו אס חהּ 01 חב 3610 6606ב 'וס|ח116) ]0 5666 וכ

הסה 0ה21ו1 !אס 16 66 6עסבּ 35 6106 זב 2 ₪ חב 1 הווח וח 500 ,65!אס סכ |ץ20 06 01 ה 605150 כ סיו 6+ וחסיו) 5066060 15 הו סע חהּ ואס וסכן ה6טס זועה וס חב 65וואס סכ |/ס טוט + ,65 ואסיוס 6 !ןסר 3601 6006ב זסכןס"וס! 116 0 |101260א0 15 3610 6606בּסיזס|ח6וו חס ואס [ח63151 5066165 |6163ח6 6 הו סח חב +הסבּ [)חו2ו ואס ה סקוה 60 6 0 || ב3ּ|טחו 10 |3ז6ח6 6 01 הטסכוחס6 סו 01 הווא 6+ הו6 "סח וחב 36101 616 סקס וס! 16 15 | טחוס |6חס זס/חה ‎ 7!60]0/086606‏ ]0 3056866 6ו₪ ‏ ת| (006%6ה 60‏ 5

6616ב זסכןס"וס]ת6ויוץ

התביעות התלויות:

תביעה 2 תובעת שיטה ע"פ תביעה 1 שבה המתמירים ן4 ו 82 הם כלור או ברוס.

תביעה 3 תובעת שיטה ע"פ כל אחת מהתביעות הקודמות, ובה התרכובת בעלת הנוסחה (1) היא פיפרוניל.

תביעה 4 תובעת שיטה ע"פ כל אחת מהתביעות הקודמות, ובה תהליך החמצון של 6 1610086616 (להלן /:26) מתרחש 510 ה1.

תביעות 5 ו 6 תובעות שיטה ע"פ כל אחת מהתביעות הקודמות, ובה מצויניס היחסים המולים בין תרכובת 1 לבין הגורם המחמצן.

תביעה 7 תובעת שיטה ע"פ כל אחת מהתביעות הקודמות, ובה מצוין היחס בין מסת ה .6

לבין הכמות המולית של תרכובת ]1.

תביעות 8 ו 9 תובעת שיטה ע"פ כל אחת מהתביעות הקודמות, ובה מצוינת הטמפרטורה שבה מתרחש תהליך החמצון.

תביעות 10 111 תובעות שיטה ע"פ כל אחת מהתביעות הקודמות, ובהן נתבע שלב נוסף בשיטה.

7.8

תביעות 12- 14 תובעת שיטה ע"פ כל אחת מהתביעות הקודמות, ובה מצוין שתהליך החמצון של תרכובת 11 מתרחש בנוכחות קטליזטור חומצי (תביעה 12) שהוא חומצה מינרלית חזקה כוללת רשימה סגורה של חומצות (תביעה 13) ואת היחסים בין תרכובת 11 לקטליזטור

(תביעה 14). תביעה 15 תובעת שיטה ע"פ תביעה 1 שבה הגורם המחמצן הוא מי ח תביעה 1 (תהליך החמצון מתרחש ללא נוכחות של .10 ו/או 10) יוצר חוסר בהירות באשר להיקף התביעה (כתב טענות מתוקן מתנגדת, סעיף 49). בפרט נטען כי מהצורך להחריג .70 ו .162 עולה כי התביעה מכסה גס מצביס בהס יש ממסים או מחמצניס אחריס בתביעה.

המבקשת דחתה טענה וו. המבקשת הבהירה (כתב טענות מתוקן מבקשת, סעיפים 103- 105) כי לשיטתה, לאחר התיקון, התהליך הנתבע כולל רק תהליכים בהס הגורס המחמצן הוא.

לאחר שהוגש כתב טענות מתוקן בתשובה מטעסם המבקשת, הגישה המתנגדת בתאריך 8 בקשה להכרעה מקדמית בנוגע לפרשנות התביעות שבו היא מבקשת הכרעה בנושא היקף המונופולין המבוקש לאור המצגים שנעשו לפניי (בדיון שהתקיים לפניי ב 26.12.2017 בנוגע לתיקון התביעות - א.א.) ושאישרתי לאורס את התיקון.

בבקשתה למתן הכרעה מקדמית המתנגדת טענה שהשאלות שבמחלוקת בנוגע לפרשנות של התביעות הן: א. האס ה 268 הוא הממס היחיד במערכת ומשמש בתפקיד כפול: הן כממס של תרכובת !! והן כמקור ליצירת הפרחומצה 8 06? ב. האס החמצון של 26 ל 2678 בתהליך הנתבע נעשה (510-ח| (בכלי אחד -א.א.)?

(מתוך: תגובת המתנגדת לתשובת מבקשת הפטנט לבקשה להשהיית הליכי ההתנגדות ולמתן הכרעה מקדמית בנוגע לפרשנות התביעות בבקשת הפטנט, פרק ב)

בתשובתה התנגדה המבקשת למתן הכרעה מקדמית בנוגע לפרשנות התביעות וטענה כי התהליך הנתבע ברור לחלוטין וכי היא התייחסה לשאלות לטענות המתנגדת בקשר לפרשנות התביעות בכתב טענותיה המתוקן (תשובת מבקשת הפטנט לבקשה לעיכוב הליכי ההתנגדות ולמתן הכרעה מקדמית, סעיפים 3, 32).

בהחלטתי מיוס 13.8.2018 דחיתי את בקשת המתנגדת להכרעה מקדמית וקבעתי כי "איני סבור כי ניתן מצג חד-משמעי מטעס המבקשת, המביא למסקנה שיש לפרש את התביעות דווקא כטענת המתנגדת. בשל האמור לעיל, גס איני סבור כי ניתן להסיק מלשון ההחלטה שהתירה את התיקון מסקנות לגבי פרשנות התביעה, כטענת המתנגדת. " (סעיף 21 להחלטה). בהחלטתי זו לא הכרעתי לגבי פרשנות התביעה. כעת אדון בכך.

שאלה ראשונה: האם החמצון של 4 06 ל 02 06 בתהליך הנתבע נעשה ‏ 50 -ח! (בכלי אחד -א.א.)? טענות המתנגדת

המתנגדת טוענת כי מהאופן שבו תארה המבקשת את האמצאה במהלך הדיון לתיקון הפרוט עולה כי ה .26 שמתחמצן ל 0:2 הוא זה המצוי במערכת כממס ולמעשה לא יכול להיות אחר, וכי תהליך החמצון של ג-06 ל 26:23 מתרחש 510₪-ת1 ולכן יש לקבוע כי לאור התביעות לאחר שצומצמו, החמצון של .0 ל 2062 בתהליך הנתבע נעשה 51₪-ם1 (בקשה מטעס המתנגדת למתן הכרעה מקדמית בנוגע לפרשנות התביעות, סעיף 15).

טענות המבקשת

המבקשת טוענת כי תביעה 1 אינה מוגבלת ליצירה 51₪-ח1 של /02כ. לטענתה, פרשנות המתנגדת ליצירה 51₪-ח1 של 26:24 לא מביאה בחשבון כי יצירתה של .206.2 היא תגובת שווי משקל (כתב טענות מתוקן מבקשת, סעיף 105).

המבקשת מסבירה כי ניתן לבצע את התהליך 51₪-א6, בשני כלים, כאשר מכיניס בנפרד בכלי אחד 02 (בשווי משקל) מ 26.4 וחומר מחמצן, ולאחר מכן מוסיפים את ה 02 לכלי הראקציה, בו מתבצע החמצון של תרכובת 11. לפיכך, 51₪-א6 ו 51080-חו הן חלופות אקוויוולנטיות לחלוטין לביצוע האמצאה.

פירוט הפטנט מתייחס לחלופות אלה והן נתבעות במפורש בבקשה: בפסקה 27 ובפסקה 79 לפירוט הפטנט וכן בתביעה 4 המתוקנת התובעת את התהליך כאשר החמצון מתבצע 510₪-ח1 ותביעה 1 המכסה את התהליך הן כאשר הוא מתבצע 51₪ םו והן כאשר הוא 51₪ א6 (תשובת מבקשת הפטנט לבקשה לעיכוב הליכי ההתנגדות ולמתן הכרעה מקדמית, סעיף 21).

דיון והכרעה

עיון בתיאור הבקשה מעלה כי האפשרות שהחמצון של 6.4 ל 0-2 בתהליך הנתבע יעשה 51%1-א6 מתוארת מפורשות בפסקה [0079]: "ץ 5 6060 06 ץח 860 606606 ,6 !סרחה א6 זס ז [0079]" | 6 חועת 0 הסקו 60 6 01 הסח 0\אס 6זסח או 1866 6תז וחסזז "3 6 0 00 300 %ה06ון50560 ז10 ,66| 665 (!!) ה |טוחחח סז

לשון התביעה מתיישבת עס פרשנות המבקשת, ואינה כוללת כל מגבלה המחייבת כי יצירת 0 תיעשה דווקא 51₪-ח1.

עוד אציין כי המתנגדת לא טענה כי לא ייתכן שתהליך החמצון של .6 ל 0:23 יתרחש גס 6-1

לאור האמור, אני קובע כי לשון תביעה 1 אינה מוגבלת רק לחמצון ה 04 ל 06238 פ-ת1.

שאלה שניה: האם 8 26 הוא הממס היחיד במערכת והאם הוא המחמצן היחיד? טענות המתנגדת

המתנגדת טוענת כי יש לפרש את התביעות כדורשות ש 226-4 יהיה הממס היחיד במערכת ומשמש בתפקיד כפול: הן כממס של תרכובת ]1 והן כמקור ליצירת הפרחומצה 6.23כ, וזאת כאמור בדוגמאות בבקשת הפטנט שבהן ה 26.8 משמש כממס יחיד המתחמצן ל | ק6כם המשמש כמחמצן יחיד (כתב טענות מתוקן מתנגדת, סעיף 43; תגובת המתנגדת לתשובת מבקשת הפטנט לבקשה להשהיית הליכי ההתנגדות ולמתן הכרעה מקדמית בנוגע לפרשנות התביעות בבקשת הפטנט, סעיף 37; אישן 1, סעיף 27).

בנוסף מציינת המתנגדת כי החידוש והיתרון כפי שהציגה אותס המבקשת בפרוט האמצאה בפסקאות 68 ו 71 נעוציס בכך שהשימוש בתנאי החמצון המתואריס בה מייתריס את הצורך בממס נוסף בתגובה, עובדה המפשטת את התהליך ומהווה יתרון כלכלי ביישוס תעשייתי של התהליך (אישן 1, סעיף 28).

המתנגדת טוענת כי תנאי ההחרגה המופיע בסוף תביעה 1 יוצר חוסר בהירות באשר להיקף התביעה. תנאי ההחרגה מצביע על כך שיכוליס להיות נוכחיס בתגובה ממסיס נוספיס מלבד 6%, ופרחומצות נוספות, מלבד \/0-2, שישמשו מחמצנים, שאחרת לא היה צורך להחריג את ה 103 ו/או 1024 מן התביעה. לפיכך, קיימת סתירה בין ההבנה המתחייבת מחלקה

הראשון של תביעה 1 לפיה התהליך הנתבע הוא כזה שה 12206.4 שנמצא בכלי התגובה משמש כממס יחיד וכמקור יחיד ליצירת 0:2 לביןו תנאי ההחרגה שעולה ממנו כי בתגובה יכוליס לשמש גם מחמצנים אחרים מלבד .0:2 וכן ממסיס אחרים מלבד :26 (כתב טענות מתוקן מתנגדת סעיף 49 והערת שוליים 46; אישן 1 סעיפים 30- 34).

טענות המבקשת

המבקשת טוענת כי פרוט הבקשה אינו מגביל את האמצאה לשימוש ב 6-3 כממס יחיד והשימוש בו כממס יחיד הוא רק וואריאנט אחד של התגובה שנותן יתרונות לתהליך אך התביעה אינה מוגבלת דווקא לתהליך ּה. בעל המקצוע היה מבין שהאמצאה היא בשימוש ב 07 כמחמצן ולא בבחירה של ממסיס עבור תגובת החמצון (חוו"ד קארן, סעיפים 54- 55).

המבקשת טוענת כי הסייג בתביעה 1 נועד להחריג פרסוס ספציפי ונוסף בעקבות חוות הדעת של ה 154 (רשות החיפוש הבינלאומית) על מנת לאבחן את התביעות מבקשה 440 המלמדת חמצון עס \/1%6:2 שמתקבל מ 16.34 ביחד עס חומר המפחית נקודת היתוך שיכול להיות, בין היתר, ג.6כ.

היא מוסיפה כי טענות המתנגדת כי הסייג, שנועד בברור להחריג פרסוס קודסם ספציפי, "מייבא" למעשה יקוס שלס של תהליכיס בידע הקודס כדוגמת תהליך החמצון עם ג קקך משוללות יסוד ונעדרות הגיון (כתב טענות מתוקן מבקשת סעיפים 102 - 105).

המבקשת מוסיפה כי הסייג הוסף לפני תיקון התביעות וכי תיקון התביעות ע"י הוספת שני האלמנטים (206.8 מתחמצן ל 0:2 ע"י הגורס המחמצן והצורון הכימי שגורס לחמצון של תרכובת ]1 לתרכובת 1 הוא 0-2 - א.א.) מייתר את הסייג (פרוטוקול סיכומים, עמוד 155 שורות 3- 7), שכן התביעה כעת כוללת רק מערכות בהס ‏ 023 משמש כמחמצן של חומר המוצא לפיפרוניל.

המבקשת טוענת כי השאלה האס שימוש בתוספת "משהו" נוסף (למשל ממס נוסף) חורג מהתביעות - כלל אינה רלוונטית לעניין בהירות התביעה, החידוש וההתקדמות ההמצאתית של התהליך הנתבע בבקשה, וכי תשובה לשאלה זו גס תלויה בפרטיס הספציפיים של התהליך המפר, מהו ה"משהו" הנוסף, כיצד אס בכלל הוא משפיע על הראקציה כיוצ"ב שאלות הרלוונטיות אך ורק לעניין הפרת הפטנט ולא להערכת תוקפו (תשובת מבקשת הפטנט לבקשה לעיכוב הליכי ההתנגדות ולמתן הכרעה מקדמית, סעיפים 32- 33; פרוטוקול סיכומים עמוד 7 שורות 5- 8, עמוד 148 שורות 18- 21).

דיון והכרעה

קיומס של ממסיס אחריס במערכת התגובה תביעה 1 כלל אינה עוסקת בוהות הממס של חומר המוצא, ובוודאי שאינה מגבילה את הממס להיות -6כ בלבד.

אני מקבל את עמדתו של פרופ' קארן כי שימוש ב 026.8 כממס וכמחמצן הינו אמנס יישוס עדיף של האמצאה (מסוְַּ1ז8ט), אולס אין בפירוט שוס הסבר המחייב כי הממס יהיה רק %ס.

עמדתו של פרופ' קארן כי עניינה של האמצאה הוא בזהות המחמצן ולא בוּהות הממס מבוססת גס בתיאור האמצאה: [טקסט תמונה]

לפיכך, אני מקבל את עמדת פרופ' קארן כי בעל המקצוע היה מבין כי אין כל מניעה ליישס את האמצאה גס באמצעות המסה של חומר המוצא בממס אחר מ -00. לפיכך, המבקשת רשאית לתבוע את השימוש ב 6-3 כמתווך חמצון ללא תלות בזהות הממס כל עוד האמצאה בעלת חידוש והתקדמות המצאתית.

לפיכך, איני מקבל את עמדת המתנגדת כי יש לפרש את התביעה כמוגבלת למצב בו ה 68 משמש בתפקיד כפול גם כממס וגם כמחמצן.

קיומס של מחמצנים נוספיס במערכת התגובה התביעה מגדירה כי 20.24 הוא הגורס לחמצון של חומר המוצא 420 לפיפרוניל:

[טקסט תמונה]

במהלך החקירה הנגדית הסביר פרופ' קארן כי אף שלשון התביעה מכסה לכאורה גס מצב שבו יש מחמצנים נוספיס בכלי התגובה, צריך ש 0:2 יהיה המחמצן "העיקרי":

"עו"ד ברקת : [טקסט תמונה] פרופ' דניס קארן : [טקסט תמונה] (פרוטוקול 12/7/2021, עמוד 84 שורה 23 - עמוד 85 שורה 7)

בהמשך החקירה הנגדית פרופ' קארן נשאל לגבי ההגדרה של |6!08%חוזס, כלומר מהו הגבול התחתון מתחתיו בעל מקצוע לא יחשוב שה 0622 הוא המחמצן "העיקרי" בתגובה. פרופ' קארן, שהוא בעל מקצוע בתחוס, לא סיפק תשובה לשאלה זו (פרוטוקול 12/7/2021, עמוד 85 שורה 25- עמוד 93 שורה 6) או הסבר מהו "מחמצן עיקרי".

אף שפרופ' קארן נמנע מלומר זאת במפורש, מהדוגמאות שהביא בתשובותיו בחקירה הנגדית ניתן ללמוד כי כוונתו במונח "עיקרי" הייתההמועד הקובע הוא פרסוס 22.

רשימת הפרסומים

בטבלה להלן מופיעים הפרסומיס כשהמסודרים לפי מועד פרסוםם. הפרסומיס המתארים תהליכים לקבלת התרכובת פיפרוניל מודגשים ומופיעים בהס שמות המבקשים: רון פולנק, אבנטיס (חברה שנוצרה ממיזוג של רון פולנק עס חברה נוספת) וגארדה.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הפרסוס (מועד הפרסום) 6 10 בנובמבר 1057) 2 )23 בדצמבר 1975)

וק 8וחח6ם ,אההתה60 ;9% עחהם ,זפסאז 5 0 50]11065 01 ה10800א0 60056|660/6ח 6 6079060700 7 .1806 פס ה06סז ץח הט ופפס6סס וטואו

1 6075, 1981, 22.14: 1287-1290, )1981(

4 ]29 אפריל 1986) 1 7 סק = (14 בדצמבר 1988), רון פולנק 1 0056322 = (13 באוקטובר 1993)

668 = 6 0 ה 1 ₪ , 328% 1 (\82א06וח5 9 .פס ,(69)10 ,1996 ,חהסב [ 01 506160

5 5 0 (8 אפריל 1997), רון פולנק

0 ל , ץ 657 שח סז זס | חס [ ,. ו 6 זווא וע ה (1999) 123-125 .0 ,1999 6חג [ ,1-2 155065 ,95 1 1101 בינואר 2000)

1 01/30700 0 ]₪ (3 במאי 2001), אבנטיס

.ם [ 600005 ]₪ 08008/א0 006 ז0ס 7 זססקהת6 .0 ₪ הו 6 3 ץע ח6 ע- צם || ,60 ,|והצא06 8 (2004) 08 6

4 15506 ,61 .]0 ,63600 ד ,.81 66 |א5ן אס א (2005) 1933-1953 .00 ,2005 ע פטס -

0 506 ז0 ה0800|א70" ,]8 60 0620704/588 א "אק השח ץר עס הסוא 0 :2 הק .1065א10ו5 (2005) 8315-8327 :61 ,ח600 67 ד

]0 ,656976 |68| 6 = 01 [החזווס [ ,.31 61 הפתאהס[3 ד 9 .0 ,2005 666061 כ ,(2005)12

,5 ע57והת 0786 0/3660 מ 5 חה6זבּ ₪ [ ,5 .8.8 ,הסחו 6 500606 0ח80)

סימון הפרסוס (להלן: "896") (להלן: "372 ")

מת/4

(להלן: "284") (להלן: "117 ") (להלן: "324 ") (להלן: "שיגקצו") (להלן: "945") להלן ("רביקומר") (להלו: "761") (להלן: "760")

(להלן: "באקבל")

(להלן: "קובלסקי")

(להלן: "קזורובסקה")

(להלן: "טאג'בקש")

(להלן: "מארצ'")

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

,7 66ה656|6 ה ]-/16 | ה6זה 1 = 5ח5\תהת66ו, .(2007) 00.1780-1783

7 | 3044-3113 .00 ,12 ,2007 01660165 1 ,3 6 חה וסגוסת6016 | (להלן:

(2007 ח6ז8 | "גולחוביאן")

8 | 1 122440 ]2007 0 ] (1 בנובמבר 2007), גארדה (להלן: "440")

19 ;, ₪ , חק ;. א .5 ,| 90 0 ;.5 ,ופטח | (להלן: "חוסיין") 0, 3322 -3319 .חחסת 6 .חָז0 . [ זטם . א . א , טח טפ 6 (2009) .2009,

0 | 201010031024 0 (0 במאי2010), גארדה (להלן: "310") 1 | 1 ה 2010100402 ה (17 ביוניי2010), גארדה (להלן: "402") 2 ]2001008714 ה (14 באוקטובר 2010), גארדה (להלן: "871 ")

תיאור תמציתי של הפרסומים

6 מתאר יצירה של פר חומצה ע"י תגובה של מי חמצן עס חומצה בנוכחות חומצה סולפורית.

6 ממכיר בין היתר את החומצות ההלוגניות האצטיות: 4 0/3, .0 ו .16 (עמודה2 שורות 09).

2 מתאר חמצון של 21[10082016ת6ס-(1ץ1118201)-2 = ל ([ץ1118201ץא3-0)-2

5ו תס (עמודה 3 שורות 38- 41, עמדה 3 על התיאזול זה אטוס החנקן) ע"י שימוש בנגזרת הלוגנית של פרחומצה אצטית שמכינים ע"י תגובה בין מי חמצן לבין נגזרת הלוגנית של

חומצה אצטית. בפרסוס זה האטוס שעובר חמצון ע"י הוא אטוס החנקן שעל ה 170182016 ולא אטוס הגופרית.

מת/4 הוא מאמר שאחד המחברים שלו הוא פרופ' קארן (העד המומחה של המבקשת). הפרסום מתאר חמצון של סולפידיס לסולפוקסידים שמתחמצן לסולפונים ע"י אשלגן מימן פרסולפט. המאמר מסכם כי ע"י שליטה על זמן התגובה ועל הטמפרטורה ניתן לבודד כמויות גבוהות של סולפוקסידים.

4 מתאר תהליך לחמצון של תיואתרים (סולפידים) לסולפוקסידים המתאימים באמצעות מי חמצן ובנוכחות חומצה אורגנית קרבוקסילית בממס לא פולרי וחומצה סולפורית (עמוד 9 שורות 20- 24). דוגמאות לחומצות אורגניות קרבוקסיליות מועדפות הן, בין היתר, נגזרות

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הלוגניות של חומצות אורגניות קרבוקסיליות שיכולות להיות: מונוכלורו חומצה אצטית

(8.א), דיכלורו חומצה אצטית (0.4כ) ו טריכלורו חומצה אצטית (10.8) (עמוד 10 שורות 2).

7 הוא הפטנט שמגן על החומר פיפרוניל. 117 מתאר בפסקה [0066] תהליך לקבלת פיפרוניל באמצעות חמצון של חומר המוצא ע"י מחמצנים בעלי הנוסחה ₪9-02-0-11 כאשר מחמצנים אלו יכולים להיות מי חמצן, טריפלאורו פרחומצה אצטית (/172) או באופן מועדף מטה-

כלורו פרחומצה בנזואית (/022-םם), בממס כדוגמת דיכלורומתאן, כלורופורס או 78 בטמפרטורה שבין 0 ל 60 מעלות צלסיוס. או באמצעות ראגנטים כמו אשלגן מימן פרסולפט או מלח אשלגן של חומצת קארו בממס כדוגמת מתאנול ומיס בטמפרטורה שבין (30-) ל 50 מעלות צלסיוס. התהליך המתואר בפרסום וה (פסקה [0099]) כולל חמצון של חומר המוצא ע"י -ות

2 בנוכחות דיכלורומתאן כממס. הפיפרוניל המתקבל הוא בניצולת של 58% לאחר ניקוי.

4 מתאר חמצון של סולפידיס הנמצאים בנפט לסולפוקסידים, לסולפיניס או לחומצה סולפונית (עמוד 3 שורות 53 - 57) ע"י ראגנטי חמצון שיכולים להיות, בין היתר, תערובת של

מי חמצן עם ב ד ,70/8 , 0 , ג 6 (עמוד 4 שורות 36- 47). המטרה ב 324 היא תהליך החמצון הסולפיד עצמו לקבלת תוצריו ולא זהות התוצרים שלו.

שיגקצו מתאר תגובות סלקטיביות של סולפוקסידיס וסולפוניס ע"י חמצון של סולפידיס ע"י

מי חמצן בקטליזה של 100א. שיגקצו מתאר את הבעיה הכללית של חמצון יתר של הסולפוקסיד לסולפון ומלמד שלמרות הראקטיביות הגבוהה של המערכת הקטליטית ניתן לקבל סולפוקסידציה סלקטיבית ע"י שליטה על תנאי התגובה (עמוד 2957 עמודה ימינית).

5 הוא פרסום שמתאר תגובה שונה להכנת פיפרוניל (שיטת הסולפונציה הישירה), שלא דרך שימוש בחומר הביניים 420 (מומחה המתנגדת, ד"ר גרברניק, הסביר בחוות דעתו כי בשניס 8- 2010 הדגש בתעשיית ייצור הפיפרוניל היה על תהליך החמצון של הסולפיד לסולפוקסיד ולא על שיטת הסולפונציה הישירה כיוון שזו הייתה מוגנת פטנט (גרברניק 1, סעיפים 16, 19, 2- 26)).

רביקומר מלמד שעבור תהליך החמצון של סולפידיס לסולפוקסידיס מחמצניס רביס גורמיס לחמצון יתר של הסולפוקסיד לסולפון וכי למרות שליטה של הטמפרטורה של התגובה, והכמויות היחסיות של המחמצנים, קשה להימנע מחמצון היתר. עוד הוא כותב כי בעיה של חמצון סלקטיבי היא חמורה במקרה של סולפידיס מותמרים בטריפלואורומתיל שהס פחות ראקטיביייס ממונופלואורומתיל ותנאיס דרסטייס יותר יוצריס חמצון יתר.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

1 מלמד חמצון של 5018106 6חס1ַעְזהץ1סק (שרשראות פולימריות העשויות מיחידות של

6 סחסץזה, עמודה 2 שורות 20- 35) ל 106א501/0% 6ת16ץזץ1סק בנוכחות חומצה ומי חמצן. רשימת החומצות המועדפות לתגובה מפורטות בעמודה 2 שורות 56- 59 וכוללות :

60 651110016 תס זס11110 ,8610 16ת65₪110ת618רת ,8610 5180116 60678160 6 6 1110010800 ,8610 6ַת5₪!)0סזס1ם6 ,8610 16ַת65₪1)0תה61ותסצס|ב16ם

1 011601070866116 תה 8610 1010866116 16 בדוגמאות 13- 16 הודגש תהליך החמצון בנוכחות 26 ומי חמצן.

0 מתאר כי השימוש ב 1773 עס מי חמצן (שיוצרים ‏ /192) לחמצון של סולפידים לסולפוקסידים ו/או סולפונים היא ידועה והיא שימושית לחמצון של סולפידים דלי אלקטרוניס כמו טריפלואורומתיל סולפידיס שפחות נוטיס לחמצון מסולפידים אחרים (עמוד 1 שורות20-14). 760 מוסיף עוד כי הבעיה בהכנת פיפרוניל המתקבל מחמצון של חומר הביניים הוא היצירה של הסולפון שקשה לסלק אותו מהסולפוקסיד. 760 מתאר שמחמצנים שונים (ביניהס /162) נוסו במטרה לקבל חמצון סלקטיבי ויעיל שיוביל לקבלת פיפרוניל בצורה טהורה שיהיה יעיל גס להכנה בכמויות גדולות. כל השיטות האלו התגלו כלא מספקות מסיבה כו או אחרת (עמוד 1 שורה 22 - עמוד 2 שורה 5).

פרסוס זה מלמד תהליך לייצור פיפרוניל מחומר המוצא באמצעות שימוש ב 11 ובמי חמצן. לפי הרשום ב760, תערובת של 1 ושל מי חמצן (היוצרת /172) נותנת תוצאות מעולות של

סלקטיביות ושל ניצולת (עמוד 2, שורות 6- 8). אולם הבעיה בשימוש של 172 היא שהוא מוביל לאיכול (קורוזיה) של הזכוכית של כלי התגובה שמתרחש כתוצאה מיצירה של מימן פלואורי (עמוד 2 שורות 9- 15). כפתרון לבעיה 760 מלמד להשתמש בתהליך במעכב קרוציה כמו חומצה בורית (עמוד 2 שורות 1% = זך 418

*בכל הדוגמאות המחמצן הוא מי-חמצן ויש נוכחות של חומצה בורית

חל ק ג: חידוש 5. סעיף 4 לחוק קובע:

"אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה-

(9) על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת,

באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור;

(62 על ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל מקצוע יבול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו"

על מנת לשלול חידוש מאמצאה יש להראות כי קייס פרסוס אחד ויחיד המגלה את כל יסודותיה באופן שבעל מקצוע בתחוס ידע לבצעה. אין להסתפק בציונס של תמרוריס בדרך המובילה אל האמצאה שבפטנט. בבחינת הפירסוס הקודם מותר להצטייד בידע המקצועי הכללי, כפי שהיה אותו זמן, אולס אסור להוסיף בדרך זו יסודות ורכיביסם אשר לא נזכרו בפרסום הקודם (עניין היוז).

בע"א 4867/92 סניטובסקי נ' תעמס בע"מ, פ"ד נ(2) 509, 516 (1996) נקבע כי הטענה של חוסר חידוש חלה לא רק על פרסוס קודם הכולל את כל רכיבי האמצאה, אלא גס על פרסוס קודם של עיקר האמצאה.

"מחד גיסא, ההגנה על הפטנט פרוסה לא רק על הפטנט כפי שתואר בתביעות, אלא על הגרעין ההמצאתי שבו, המכונה בחוק "עיקר האמצאה" (סעיף 49). מאידך גיסא, הטענה של חוסר חידוש שניתן להעלות כנגד הפרת פטנט (סעיף 4 לחוק) חלה לא רק על פירסום קודם הכולל את כל רכיבי האמצאה, אלא גם על פירסום קודם של עיקר האמצאה. כלומר, על-מנת להשיג איזון ביו האינטרסיס המתנגשים כפי שתוארו לעיל, קיימת והות בין יסודות ההגנה על פטנט לבין היסודות שהוכחת אי- קיומס תביא לשלילת ההגנה (דהיינו, חוסר חידוש או היעדר התקדמות המצאתית)." (516ד).

בעניין סניטובסקי נקבע גס מהו עיקר ההמצאה:

"עיקר האמצאה הוא אותו חלק בפטנט שהוא מהותי והכרחי לפעולת האמצאה, להבדילו מרכיביס שניתן להחליפס או לוותר עליהם ככלל. הגרעין המהותי יישאר מוגן גסם אס רכיב הכרחי לפעולת האמצאה הוחלף ברכיב שפעולתו זהה לפעולת הרכיב ההכרחי. " (עמוד 517ג).

רכיבי האמצאת

על מנת שמסמך ידע קודם ישלול חידוש מתביעה מספר 1, עליו לתאר את כל הרכיביס בתביעה. בפרט, על המסמך לתאר תהליך בו ה .26 שימש בצורה מפורשת, או אינהרנטית, כמתווך חמצון יחיד בתהליך.

0. המתנגדת טוענת כי האמצאה נעדרת חידוש לאור כל אחד מהפרסומיס 284 ו 462. פרסום 284

1. מתאר תהליך לחמצון של תיואתרים (סולפידים) לסולפוקסידים בעלי הנוסחה הכללית :

התהליך המתואר בפרסוס זה כולל חמצון של סולפידים לסולפאוקסידיס המתאימיס באמצעות מי חמצן ובנוכחות חומצה אורגנית קרבוקסילית, ממס לא פולרי וחומצה סולפורית (עמוד 9 שורות 20- 24). התהליך מתואר בצורה סכמטית (עמוד 7 שורה 20):

2 , 09 | - 22 מ שי שו 5 7 86016 87116א68000 16ה63ת0 + ,230 ה) -ם"*

4 2 ( 5 )5 ן 0 + גר 87-56 (ג)

1 יכול להיות, בין השאר, אלקיל המותמר בהלוגן (עמוד 2 שורות 12- 14) ;

2 יכול להיות, בין השאר, קבוצת אריל מותמרת (עמוד 2 שורה 12 - עמוד 3 שורה 4). דוגמאות לחומצות אורגניות קרבוקסיליות מועדפות הן, בין היתר, נגזרות הלוגניות של חומצות אורגניות קרבוקסיליות שיכולות להיות: מונוכלורו חומצה אצטית (10.4/), דיכלורו

חומצה אצטית (:00) ו טריכלורו חומצה אצטית (.-10) (עמוד 10 שורות 2 - 17). טענות הצדדיס

2. המתנגדת טוענת כי הסולפיד ב 284 אמנס לא זהה לחומר הביניים 420 (פרוטוקול סיכומים, עמוד 31 שורה 24 - עמוד 25 שורה 1) אך יכול להיות דומה אליו מאד באחת האפשרויות המתוארות לנוסחאות הכלליות (גרברניק 1 סעיף 85; אישן 1 סעיף 53) והפרסוס מלמד

במפורש כי .2206 יכולה להיות אחת החומצות בנמצאות בתהליך ביחד עס מי חמצן.

3. המתנגדת טוענת כי פרסוס 284 מלמד כי לא היה קושי לחמצן סולפידים דלי אלקטרונים, למשל סולפידים שבהס אטוס הגופרית קשור מצידו האחד למתמיר שהוא טריפלואורומתיל

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

(מתקבל כאשר 81 הוא אלקיל מותמר בהלוגן) ומצידו השני לקבוצה מושכת אלקטרוניס

קרבוניל (המתקבלת כאשר 1=ת).

לטענת המתנגדת, 284 שולל חידוש לפי התאוריה של עיקר ההמצאה, שלפי שיטת המבקשת

היא חמצון קבוצת הסולפיד הדלה באלקטרונים בנוכחות 206.4 ומי חמצן (גרברניק 1, סעיף 4).

המבקשת טוענת כי נוסחת המרקוש (נוסחת מבנה הכוללת בתוכה מספר תרכובות כימיות - א.א) לא מייצגת את התרכובת פיפרוניל ולכן 284 לא שולל חידוש (פרוטוקול סיכומים, עמוד 7 שורה 8 - עמוד 108 שורה 10).

דיון והכרעה

אין מחלוקת בין הצדדיס כי הנוסחה הכללית ב 284 לא מייצגת פיפרוניל. הטענה של המתנגדת היא כי למרות זאת ולאור המבנה הדומה שבו הסולפיד קשור לקבוצת טריפלואורומתיל, כמו בפיפרוניל, אזי 284 שולל חידוש לפי התאוריה של "עיקר האמצאה".

האמצאה עוסקת בתהליך לייצור תרכובת 1, ובפרט פיפרוניל, כאשר נקודת המוצא היא תרכובת 11, ובפרט חומר המוצא 420. איני סבור שבעל המקצוע בתחום היה למד מפרסוס 284

בצורה ברורה וחד משמעית כי 20.2 יהיה מחמצן טוב של חומר המוצא 420 לפיפרוניל.

איני מקבל את טענת המתנגדת כי עיקר האמצאה הוא חמצון של סולפיד, שבו אטוס הגופרית

קשור לקבוצת טריפלואומתיל, באמצעות 20-2. נקודת ההתחלה והסיוס של התהליך הנתבע הן חלק מעיקר האמצאה, חלק מהותי והכרחי של האמצאה, ומרגע שאף אחת מבין האפשרויות הרבות עבור נוסחת התרכובת ב 284 אינה יוצרת את התרכובת פיפרוניל ואף לא את אחת מהתרכובות בנות המבנה 1 כפי שנתבע בבקשת הפטנט, אני קובע כי פרסוס 284 לא מתאר את עיקר האמצאה בצורה מפורשת כפי שנדרש על מנת לשלול חידוש.

לאור האמור, פרסוס 284 אינו שולל חידוש מהאמצאה. וזאת מבלי צורך להידרש לשאלה האם התהליך המתואר בו דומה לתהליך המתואר בבקשת הפטנט.

פרסום 462

פרסום 462 מתאר תהליך רב-שלבי להכנת פיפרוניל (תרכובת בעלת הנוסחה 1). שלב 1 של התהליך מתאר תהליך חמצון של תרכובת 1% (שמקבילה לחומר הביניים 420) לתרכובת 1 במדיוס שכולל: גורס חמצון שבאופן מועדף הוא פרוקסיד שהוא באופן מועדף מי חמצן,

מערכת ממסים ומעכב קורוזיה (באופן מועדף: חומצה בורית). לשון שלב ג (עמוד 11) :

הס66ז 3 חן א| 3 ]סז 01 הטסקר 60 20|6הזץס סותז 15013060 6 חולוטואס" זס ופ וחחו הסו5סז 60 3 חב 5500 לח ע501 3 3066 חו2ו ואס 3 ףס הו5 חס 60 רצ סרח 0 ססר 60 20|6הזץכ וץחו1ו5 | תס הסזסג ןו ה ותוזח 60 6זס אוו וז 3 שוץ סז

". | 3|טהחחסז 01

ה 57516 +ת6ע501 (מערכת הממסים) מתוארת בהמשך (עמוד 12 שורות 21- 24):

חו ו5/500 %ה6ע501 6 ,התש טח זה656ז 6 01 %חה6 רסוח 60זו6ז6זס ה|" סז 3 הס 66060 56 05חה50|/6 סע ז035] +הּ 01 ס'ונט אוו ה 5 (1) 5606 החססהּואס ,₪1100708660686/0 01 0 ח550ה60 65ה50!/6 סאהח06ָס|פח

"0600 0 חר סז ס 6 ,0006266 6 ,06ו660696בּס וסו 6

(ההדגשה אינה במקור - א.א.).

בפרסוס זה הובאו 5 דוגמאות עבור התהליך של שלב 1 (דוגמאות 13- 17). מבין דוגמאות אלה, דוגמה 17 היא הדוגמה היחידה שבה יש שימוש ב 064 ובה הודגמה תערובת הממסים

0+ 16. בדוגמה זו לא רשוס מהי הכמות היחסית של 706 ו ב-6כ בתערובת.

המתנגדת טוענת כי לאור פרשנות המבקשת שהתביעה אינה מוגבלת לשימוש ב 020.8 כממס ומחמצן יחיד, 462 שולל את החידוש מן האמצאה שכן 462 מלמד (באחת האפשרויות) שילוב

של .0 עס ממס נוסף (כתב טענות מתוקן מבקשת, סעיף 70).

המתנגדת טוענת כי ברשימת הממסים המועדפת המתוארת ב 462, נכללות שתי קבוצות ברורות של חומרים, האחת היא נגזרות הלוגניות של חומצה אצטית (17, 10.8, 0, להלן: "ממס פעיל") והשנייה היא קבוצת ממסיס שאינס חומצות ( ,6ת16118ח0זס[016 ,6ח26ת6ססזס[ת 6 6 06סזס1ת016) ולאיש מקצוע הקורא את 462 ברור כי תערובת הממסיס חייבת להכיל לפחות נגזרת הלוגנית אחת של חומצה אצטית, אחרת לא תיווצר פרחומצה ולא יהיה חמצון (גרברניק 2, סעיף 72). לשיטתה אין שוס בסיס להבחנה בין 14 ל-ג.0כ, ל-7104 מבין הממסים הפעילים (פרוטוקול סיכומיס עמוד 43 שורות 3- 7, עמוד 44 שורה 17).

המתנגדת טוענת כי בעל המקצוע היה למד מדוגמה 17 כי אין הבדל בין :16 ל 26.3 כמתווכי

חמצון מאחר ולא מצוין היחס הכמותי ביניהם, והיה קורא את הפסקה בעמוד 12 גם לאור הידע שנלמד מדוגמה 17 (אישן 1, סעיפים 68- 69).

טענות המבקשת

6. המבקשת טוענת כי פרסוס 462 אינו שולל חידוש. לטענתה אין ב 462 דבר המצביע על .6 כמחמצן אפשרי של הסולפיד. 462 מלמד את בעל המקצוע כי על מערכת הממסים לכלול לפחות "ד או .16 כפי שמודגס (כתב טענות מתוקן מבקשת, סעיפים 66- 69).

7. אני מקבל את עמדת מבקשת הפטנט כי מסמך 462 אינו שולל חידוש משוס שאינו מלמד במפורש מערכת הכוללת \-26 כמתווך חמצון.

8. טענת היעדר החידוש מבוססת בעיקרה על הפסקה הבאה ב 462 (עמוד 12 שורות 21- 24):

חו וה5/506 501/60% 6ש , הס ה עחו %ה656ז 6 01 הס ו 60 60ז6ז6זס ה|" סז 3 סז 60060 56 5חהס/|50 סע 6350] זה 01 ש'זוט אוו ה 5 (ו) ק0ז5 הסה ואס ]ו ,0ו8660686 וזו 01 ה 6005150 665 /|50 0660 סח 01

"0600 0 חר סז ס 6 ,0006266 6 ,66₪686106בּס וסו|ח6וו

9. אין לקרוא פסקה זו במנותק משאר הנאמר בפרסום - יש לקרוא אותה לאור התיאור הכללי של 462 וכן לאור הידע הכללי של בעל המקצוע בתחוס.

0. לאורך התיאור ב 462 רק /710 ו 14 נזכרו במפורש כמתווכי החמצון. בחלק הרקע ב 462

צוין הקושי בחמצון סולפידיס לסולפוקסידים (עמ'4 שורות 19 - 25) ועוד צוין כי 104 ו התד הינס מחמצניס יעיליס אולס הס סובליס מחסרונות (עמוד 5 שורות 19 - 26).

1. בנוסף, בתיאור של 462 מוגדריס היחסיס המועדפים בין מתווכי החמצון .16 ו 7 לבין חומר המוצא, אבל אין הגדרה דומה ל .006 (עמוד 13) ומכך ניתן ללמוד ש 462 לא הציע ולא

לימד את השימוש ב -6 כמתווך חמצון.

2. מוסכס על הצדדים כי רשימת ששת הממסיסם שפורטו לעיל כמומלצים לשילוב במערכת הממסיס אינס שקוליס אחד לשני. בעל המקצוע היה יודע מהידע הכללי כי מערכת ממסים

הכוללת ממסיס רק מבין 1610061886 80 6תַ6038ותסעס0161 ,6ח26תסססזסןת6, שהס

ממסים אינרטיים, לא תיצור את התגובה המבוקשת ולא תוביל ליצירתו של פיפרוניל וכי יש צורך בלפחות ממס פעיל אחד.

3. מאחר ובעל המקצוע היה יודע שלא כל קומבינציה מרשימת ששת הממסיס מתאימה לתהליך, רשימת הממסיםס כשלעצמה אינה מלמדת, באופן פוזיטיבי, כי 6.8 הוא מתווך חמצון מתאים. 462 אינו מלמד בצורה מפורשת את בעל המקצוע שכל אחת מרשימת החומצות

הלוגניות, לרבות :26, מתאימה לשמש כמתווך חמצון שניתן לצרף לו ממס נוסף או יותר, פעיל או לא.

איני מקבל את טענת פרופ' אישן (מומחה המתנגדת) כי בעל המקצוע היה למד מדוגמה 17 כי 164 ו- 264 שקולים, והיה קורא לאור הידע הזה את הפסקה בעמוד 12. דוגמה 17 אינה אמירה כללית אלא תיאור של ניסוי שנערך על ידי גארדה. אמנס, דוגמה 17 לא מתארת במפורש את היחס בין :16 ל 6-3 בכלי התגובה, אולס בעל המקצוע לא היה בהכרח מניח מן הדוגמה שהיחס בין 6-4 ל 16.4 אינו משנה, אלא היה מבין שבהיעדר הנתון הוא אינו

יכול להסיק מסקנה כלשהי מדוגמה 17, או שהיה מיישס את היחסיס המועדפיס שהפירוט מלמד ( 6 1 ביחס מולרי של בין 5 ל14, עמוד13 שורות 21- 22), והיה למד שדוגמה 17 מכילה

₪ בעודף גדול (בערך פי 3) מ .26 כפי שטענה המבקשת.

בהקשר זה טענה המתנגדת כי דוגמה 17 לא יכולה להיקרא כשהיא מוגבלת במגבלות הכמותיות של התיאור כי אז בהתחשב בכמות המשותפת של 26 ו 164 בדוגמה 17 יתקבל שהיחס המקסימלי של 16 שיכול להיות הוא פי 6.44 (פרוטוקול סיכומים עמוד 56 שורות 7- 11, עמוד 61 שורות 1- 22) ולא פי 14. אינני מקבל טענה זו שכן בדוגמה 17 היחס נופל בטוות היחסים של הפירוט וציון היחסיס המולרייס האפשריים אינו מחייב שכל דוגמה ספציפית תאפשר את כל טווח היחסיס שהפרסום מלמד.

ב"כ המתנגדת טען כי 462 שולל חידוש בין היתר משוס שעל פי הפסקה בעמוד 12 ניתן לבחור שילוב של 174 ו ב.26 הנופל בגדר התביעה. אינני מקבל טענה זו. 462 אינו מדגיס או מכוון לבחור דווקא בשילוב הספציפי הזה, שכדי להגיע אליו נדרש לבחור שני חומריס ספציפיים, ובוודאי ש 462 לא כיווןו לבחירה של שילוב של "7 ו .6, שבו .206 משמש כמקור ל

כ כך ש 20:28 יהיה המחמצן כנדרש בתביעה.

בנוגע לשילוב של .70 ו 6.8 שהודגס בדוגמה 17 - שילוב והוחרג במפורש מהתביעה באמצעות סייג, ולפיכך לא ניתן לשלול חידוש על בסיס הלימוד של דוגמה 17.

לאור האמור אני קובע כי פרסוס 462 אינו שולל חידוש.

חלק ד: התקדמות המצאתית

סעיף 5 לחוק קובע:

"התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כענין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4."

0. לעומת דרישת החידוש הנדונה לעיל ולגביה יש לוהות פרסוס יחיד המגלה את האמצאה, נקבע בעניין היוז כי ניתן לחבר מספר פרסומיס קודמים כדי ליצור תמונה כוללת על מנת לבחון קיוס התקדמות המצאתית :

"כלל בסיסי בשאלת ההתקדמות ההמצאתית הוא, כי יש לבחון את הידע המקצועי הכולל בתחום הרלוואנטי, ולצורך כך מותר לצרף פירסומים קודמים יחדיו לתמונה כוללת (ע"א 314/77 [1] הנ"ל, בעמ' 209). אולם, יש לזכור תמיד, כי גם על פעולת הצידוף האמודה להיות מובנת מאליה לבעל המקצוע במועד הדלוואנטי; שאס נדרש צעד המצאתי לצורך כך - במיוחד מקום בו מדובר בליקוטם של פירורי מידע ממקורות שונים - אין התמונה הכוללת מובנת מאליה, ולא ניתן לומר, כי אין באמצאה שבפטנט משוסם התקדמות המצאתית." (עמוד 111 לפסק הדין).

טענות המתנגדת

1. המתנגדת טוענת כי בעל המקצוע בתחוס שחיפש תהליך אלטרנטיבי לייצור פיפרוניל שאינו מוגן בפטנט לא יכול היה להשתמש ב ."71 וב :16" שכבר נוסו ונרשמו עליהס פטנטים. לפיכך,

בעל המקצוע היה פונה לחומצות אצטיות הלוגניות נוספות שצפויות להפגין תכונות חמצון דומות כשתכונותיהן משתנות, בדרך כלל, בצורה הדרגתית מנגזרת לנגזרת. הבעיות בחומצה

טריפלואורו אצטית (1"8) ובחומצה טריכלורו אצטית (104) היו ידועות, והחומצות האצטיות ההלוגניות הבאות בתור בעלות יכולת החמצון הגבוהה ביותר (גם אס נמוכה מ 76.34 ו 143) הן 204 ונגזרות הלוגניות של ברוס ₪ ו 154, שהס חומריסם יקרים יותר ופחות

מתאימיס לשימוש תעשייתי. לפיכך 6:4 היה המועמד הטבעי הבא ברשימה.

2. המתנגדת טוענת כי לבעל המקצוע היה ברור כי 202 יהיה ראקטיבי מספיק כמחמצן, בהתבסס על ה 148 של החומצה ממנה הוא נגזר, שהוא מדד לחוזק החומצה. אמנס לא ניתן

היה לדעת מראש כי :20 יהיה סלקטיבי מספיק, אולס היה ידוע כי באמצעות שליטה בתנאי התגובה ניתן לשלוט גס בסלקטיביות של התהליך ולהגיע לתהליך העונה לדרישות של יישוס תעשייתי.

טענות המבקשת

3. המבקשת טוענת כי התהליך הנתבע הוא חמצון של סולפיד דל-אלקטרוניס והיה קושי ידוע בספרות למצוא תהליכיס בעלי סלקטיביות טובה לחמצון סולפיד דל-אלקטרוניס שיהיה ראקטיבי וסות שטענה בזמן אמת. במסגרת הליך בחינה של בקשת פטנט של המתנגדת באירופה שתבעה תהליך לייצור פיפרוניל באמצעות שימוש ב .206 ובנוכחות זרז חומצי, הבוחן ציטט כנגד בקשתה את פרסוס 440. המתנגדת טענה ביחס לפרסום 440 כי לבעל מקצוע לא הייתה מוטיבציה להחליף את -16 בממס אחר, במיוחד ג-6כ, וזאת בניגוד לטענתה כעת, כי החומרים 10.4 ו- 26.8 הס תחליפיים.

דיוו ותכרעה

נקודת המוצא

התחוס שבו אנו עוסקיס הוא מציאת תהליך לייצור תעשייתי של פיפרוניל. הפטנט על החומר פיפרוניל, שהגן על החומר עצמו ועל תהליך ייצורו, שכלל חמצון של חומר המוצא 420 לפיפרוניל, צפוי היה לפקוע בשנת 2010 או בסמוך לה, וחברות שונות חיפשו תהליכי ייצור מתאימים לייצור החומר. בעל המקצוע הממוצע (להלן: "בעל המקצוע") הוא כימאי העוסק בפיתוח תהליכים לתעשייה, שמייחס חשיבות לפן המעשי של התהליך - שהתהליך עובד בצורה טובה - סלקטיבי, עם המרה טובה, ניצולת טובה וזמן תגובה סביר.

תמונת הידע הקודם במועד הקובע

השאלה שלפניי היא האס במועד הקובע היה לבעל המקצוע מובן מאליו להשתמש ב 68 כמתווך חמצון בתהליך לייצור פיפרוניל?

המתנגדת טענה כי במועד הקובע היה ידוע על בסיס ידע קודם לחמצן סולפידים, גס כאלה בעלי קבוצת טריפלואורומתיל, לסולפוקסידיס בצורה יעילה וסלקטיבית. בעל המקצוע היה יודע על בסיס ידע זה, וכן ידע שהצטבר בפטנטים הספציפיים שעסקו בתהליכים ליצירת פיפרוניל, כי 0 יהיה מועמד טוב לשמש בתהליך חמצון ליצירת פיפרוניל.

המבקשת טוענת כי 117 לימד שימוש בארבעה מחמצנים ספציפיים, ולא "טווח של מחמצנים", וממילא מטרתו לא הייתה פיתוח תהליכים תעשייתיים לייצור פיפרוניל אלא רק זחהסות16מְה68 של התרכובת החדשה פיפרוניל.

7, בהיותו הפטנט שמגן על התרכובת פיפרוניל, הינו הפרסוס המוקדס ביותר שבו מתוארת שיטת ההכנה של פיפרוניל. אני מסכיס עם המבקשת כי מטרתו של 117 היא לא ללמד חמצון סלקטיבי של חומר הביניים לפיפרוניל אלא רק 68016161 של התרכובת החדשה פיפרוניל וככוה לא ניתן ללמוד ממנו על מחמצנים אופטימליים לייצור תעשייתי.

לפיכך, לא ניתן לומר כי 117 כיוון את בעל המקצוע לבחור דווקא בנגזרות ההלוגניות של חומצות אצטיות כמתווכי החמצון. בעל המקצוע חיפש מחמצן מתאים מבחינת כלל התכונות לשימוש תעשייתי, ו 117 לא עסק במחמצן שיתאים לתהליך תעשייתי.

ממילא, במועד הקובע עמד לפני בעל המקצוע ידע קודם ספציפי לחמצון של חומר הביניים לפיפרוניל בשימוש חומצות ההלוגניות, שהינו רלוונטי יותר מ 117, ובעל המקצוע היה קורא את 117 לאור הידע הקודם המאוחר יותר. לפיכך, איני מקבל את טענת המתנגדת כי בעל המקצוע היה משלב את פטנט 117 עם ידע כללי בתחום ומגיע לאמצאה שבבקשת הפטנט ללא חכמה שבדיעבד.

המתנגדת טוענת כי 760 מלמד שבעל המקצוע לא סבר כי האמצאה היא בבחירת .17 עצמו כמחמצן, אלא בפתרון בעיית הקורוזיביות בשימוש ב 14. לטענתה, כל חומר בקבוצת החומצות הקרבוקסיליות ההלוגניות צפוי שיהיו לו יתרונות וחסרונות ובעל מקצוע ישקלל אותם ויבחר את החומר המתאים לו. החסרונות על החסרונות המצביעה המבקשת בשימוש ב ב פד מהווים מוטיבציה לבעל המקצוע לבחון גס מחמצנים תחליפיים נוספים ממשפחת נגזרות ההלוגן וניפוי הפרחומצות הפחות מתאימות מבחינה תעשייתית משאיר מועמדים בודדים כגון 62/4 ו כ (אייישן 1, סעיף 91).

המבקשת טוענת כי 760 מהווה לימוד מרחיק עבור שימוש במחמצנים אחרים, שכן הוא מלמד על בעיית חמצון היתר לסולפון וכי מחמצנים שוניס נבדקו על מנת לקבל חמצון יעיל וסלקטיבי ונמצאו בלתי מתאימים (עמוד 1 שורה 22 - עמודד 2 שורה 5):

בנוגע לאמירה ב 760 כי מחמצנים אחרים שנוסו לא נתנו תוצאות מספקות, המתנגדת טוענת כי היא מלמדת כי בעל מקצוע בתחום ניסה בהליך רוטיני לבחון שורה של מחמצנים אפשריים ובכלל וה פרחומצות חלשות יחסית (כגון חומצה פראצטית) וחזקות יותר (כגון 1024) (איישן 1, סעיף 92).

לגבי המשך האמירה שכולם נמצאו בלתי מתאימיס בהיבט "כזה או אחר". המתנגדת טוענת כי קביעה זו יכולה להתבסס על שיקולים ואילוציים שאין מסיימים בהכרח אצל בעל המקצוע הקורא את (76 (אייישן 1, סעיף 93), ולפיכך לא היה באמירה כדי למנוע את בעל המקצוע מלנסות את ב 06.

אין כל תימה ש 760 לא תבע את ה 174 עצמו, שכן והיה ידוע כבר מפטנט 117. איני מקבל את טענת המתנגדת כי בעל המקצוע היה מתעלם מהאמירה של פטנט 760 שמחמצנים אחרים נמצאו בלתי מתאימים. המטרה של פטנט 760 הייתה למצוא מחמצן בעל שילוב תכונות מתאים לתהליך תעשייתי, בדיוק אותה בעיה לפניה ניצב בעל המקצוע בעניין שלפניי.

עס זאת, במועד הקובע, 9 שניס לאחר פרסוס (760, איני סבור כי בעל המקצוע היה למד מ-760 לימוד כלשהו ביחס ל -06. בעל המקצוע היה למד מפרסומים מאוחרים יותר שקיימים מחמצנים מקבוצת החומצות האצטיות ההלוגניות לגבי השבעיה של חמצון יתר שהוזכרה ב 0 אינה קיימת - 10.8 ו 1"4, ולעומת זאת, כפי שאציין להלן, עבור 20.4 היה קיים ידע קודם קונקרטי מרחיק.

המבקשת טוענת כי 440 מהווה לימוד מרחיק ביחס לשימוש ב 26.4 כמתווך חמצון, שכן הוא מלמד במפורש כי :20 הוא מ108000אס 10 בתטן0סרת זססק.

המתנגדת טוענת כי אין בסיס מדעי, ניסויי, לאמירה הסתמית והלא ברורה ש 26-4 הוא ץעססק ת10800א0 107 ותטו60ות בתגובת החמצון של חומר הביניים לפיפרוניל, והדוגמאות ב 440 אינן מבוססות אמירה זו (פרוטוקול סיכומיס, עמוד8 שורה 24 - עמוד9 שורה 1 ; עמוד 51 שורה 23 [ - עמוד 52 שורה 10).

בנוסף טוענת המתנגדת כי לא ברור האם השימוש במונח זססכ כוונתו באופן יחסי ל 10.8 או אמירה אבסולוטית (פרוטוקול סיכומים, עמוד 52 שורות 16- 18). המתנגדת טוענת שלא היה באמירה סתמית זו כדי להניא את בעל המקצוע מעריכת ניסוי פשוט שהיה בוחן את התאמתו של 6-4 כדי לשמש כמחמצן בתהליך לנוכח החסרונות התעשייתיים הקיימים בשימוש ב (איישן 1, סעיפים 102- 103).

עוד היא טוענת כי משך הזמן הארוך הנדרש לתגובה כאשר נעשה שימוש ב 206.3 כמחמצן בדוגמאות של בקשת הפטנט 221005, 20 שעות, מאשר את הקביעה בפרסוס 440 כי .126 היא תואס 107 ותטו0סו זססכן יחסית ל /.16, דבר שהיה ידוע (גרברניק 1, סעיף 111, פרוטוקול סיכומיס עמוד 52 שורה 15 - עמוד 53 שורה 8).

איני מקבל את טענות המתנגדת ביחס למשפט ת108110אס ז10 בתט601וח זססכ ואני סבור כי 440 מהווה ידע קודם שהיה מרחיק את בעל המקצוע משימוש ב .6 כמתווך חמצון. 440 עסק במציאת מחמצן מתאים לתהליך תעשייתי לייצור פיפרוניל. האמירה כי 0-4 הינו ותטו0סות זססק ת0ס1ז108א0 ז0+ מופיעה בעמוד 9, שורות 14 - 23:

+וסט (ח60וח ו ₪16 6!קותהאם זס] .106 ההת זס והטוווה זסס 3 5! 366 0160]07036606 05590% וקו 0 ץ|חס 15 חהססטו))הּ 15| 01 6פסכןוט שו חה הססבּסואס 0 66ב 00| 16 01 ה וסכן הווח 6 06655 עו 50111616 60 ז 6 או עס 20-30% .חָח\פ0665ז 01 6856 66מז|||186 0ם ץ| | 5| ₪60 86606 סזס|ה6וש 6 חו 86/0 86606 סזסוח6וס

".00[6606 5\תז 166ח36 0 זח6 5116

בעל המקצוע יקרא אמירה זו בהקשר של האמירות האחרות המופיעות בפרסוס 440. בעמוד 5 שורות16 - ות ה .20 היא בהכרח הגורס לירידה

בניצולת. כפי שפרופ' אישן ציין, לא ניתן להסיק מסקנה ברורה מדוגמה 5 בפטנט 310 מפני שגם היה שימוש במחמצן אחר, גם כמותו הייתה קטנה יותר וגם שונתה תערובת הממסים. לכן לא ניתן לייחס את הניצולת הנמוכה באופן חד משמעי דווקא להגדלת כמות ה .26 (פרוטוקול 1, עמוד 115 שורה 22- עמוד 116 שורה 22).

לסיכום, לטעמי לא ניתן ללמוד לגבי יכולת החמצון של 06 מ 310.

עסקתי ב 462 לעיל בשאלת החידוש וסברתי שהוא אינו מלמד על שימוש ב 00.34 כמתווך חמצון. אבחן כעת מה היה בעל המקצוע למד מפרסוס ה לאור כלל הידע הקודס.

המבקשת טוענת ש 462 אינו מכוון את בעל המקצוע להשתמש ב .20 כמתווך חמצון. בכל הדוגמאות ב462 יש שימוש ב 1% או ב :160 או בשילוב של שניהם, אבל אין שימוש ב .6 בפני עצמו או בשילוב עם ממס אינרטי (פרוטוקול סיכומים, עמוד 96 שורות 5- 8). המבקשת צודקת בכך. המבקשת טוענת כי בתיאור של 462 מוגדר יש היחסים בין מתווכי החמצון 10.4 ו ד לבין חומר המוצא אבל אין הגדרה דומה ל 6-3 ומכך ניתן ללמוד ש :26 לא נחשב כמתווך חמצון.

המבקשת טוענת שהפירוט ב 462 מלמד כי באופן טיפוסי, "ץ16811/", צריך להיות בתערובת התגובה בין 5 ל14 מול :16 (עמוד 20 שורות 10-9) לכל מול של חומר המוצא. בהנחה שדוגמה 7 נופלת בטווח האמור, בדוגמה זו יש בערך פי 3 .10 ביחס ל 20.4 (פרוטוקול סיכומים, עמוד 96 שורות 8- 14). שביחסים כאלה סביר .20 אינו משתתף בראקציה, שכן 706.48 ראקטיבי יותר.

המתנגדת טוענת כי בעל המקצוע היה למד מדוגמאות 16 ו - 17 של פרסוס 462 כי ה 068 משתתף בתהליך החמצון:

דוגמה 16 (80%) 68 ד.זף 1200 (20%) 1070060266 > .זס 300 0 .2 [0ח 1 = 420 511106 .זס 421 6960 פזטסח 20 % = 60 ץ ,97% = ונוק

דוגמה 17 (70%) 06 + ה6ד.זף 700 (30%) 1000602686 > .זף 300 (.01חח0.05) 202ח .ז) 44.2 0 06 2 0 0.67 = 420 511606 .זף 280 6860 סח 20 % = 60ו ץ ,97% = הנוק

המתנגדת מצביעה על כך שבדוגמה 17 לא מצוינת הכמות היחסית של כל מהחומרים 06/4 ו :16 בתערובת, ולכן בעל המקצוע היה למד כי אין חשיבות לכך, וכי ה-6-3כ וה-16.4' הס בני החלפה (פרוטוקול סיכומים, עמוד 55 שורות 18- 22).

המתנגדת טוענת עוד כי ניתן ללמוד מדוגמה 17 ב 462 כי ה :26 משתתף בתגובת החמצון ואני משמש רק כמוריד נקודת התכה של .10. לטענתה, ניתן ללמוד ואת מהתבוננות בדוגמה 5 שבה נעשה שימוש ב- ]+ 62 1, ושם ה- 14 1 משמש בתפקיד כפול: כממס של ה-1 6ך וכמחמצן יחד עם ה- ‏ 6 1, כלומר שניהם משתתפים בריאקציה (פרוטוקול סיכומים, עמוד 54 שורות 3- 15). בנוסף, היא טוענת שדוגמה 17 כבר כוללת ממס (מוריד נקודת היתוך), כלורובנון, ולכן לא ניתן לומר שתפקיד ה .1226 בתמיסה הוא 7055801ק06 זתוסק 6108 שכן אין כל צורך בו (פרוטוקול סיכומים, עמוד 54 שורות 15 - 22).

המתנגדת מוסיפה וטוענת כי בהשוואת דוגמאות 16 ו 17 ב 462 רואים כי יש כמות והשל כלורובנּן, בשתיהן נעשה שימוש בכמות דומה של מי חמצן (ביחס מולרי לחומר המוצא), ובשתיהן הוצגו תוצאות דומות מאוד מבחינת הניצולת והניקיון. ולכן בעל המקצוע היה מסיק שגם ה-20.4 משתתף בהצלחה בראקציה (פרוטוקול סיכומים, עמוד 55 שורות 9- 16).

המתנגדת טוענת שפטנט 462 לא חוזר על האמירה ש 8 06 הוא %ח06076558 לח וסס חח סרח ולכן ברור שה מממס שמשתלב ומשמש בתהליך החמצון (עמוד 55, שורות 9-6).

איני סבור כי בעל המקצוע היה יכול להסיק מפטנט 462 מסקנה ברורה כלשהי ביחס לתפקידו של 206.4 כמתווך חמצון. מחד, דוגמה 17 מלמדת בקריאה פשוטה, כי 10.4 + 6.0 ביחד שם מתווכי החמצון בתהליך, בעוד כלורובנזן הוא הממס. מאידך, בעל המקצוע היה למד מהעובדה כי רק לגבי 1 ו .10 הוגדרו כמויות מולריות ביחס לחומר המוצא(7 -13.5 מולר עבור "1, 5 - 14 מולר עבור -16: עמוד20 ב46מבקש אחד, יינתן הפטנט עליה למי שביקש אותו קודם כדין.") וזאת מאחר שבין המועד הקובע של בקשה 005 למועד הגשת ה-6:1 של בקשה 005, הוגש מסמך דין הקדימה של בקשה 835 של המתנגדת (ראה תרשיסם לעיל).

המבחן על פיו תוכרע השאלה האם הבקשות "שוות בעיקרן" ומאפשרות תביעת דין קדימה הוא "האם בעל המקצוע הממוצע יכול ללמוד את האמצאה המאוחרת, המתוארת בבקשה הנדונה התובעת דין קדימה, מתוך האמצאה המתוארת במסמך הבכורה" (התנגדות לבקשת פטנט 2.0-) :6 568116 .01.12 נ' תרימה מוצרי רפואה ישראלייס מעברות בע"מ (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 28.2.2008), התנגדות לבקשת פטנט 138829 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' צאהא00 סאג צ.ז.ז 1.1 (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 28.2.2017)).

הוראות העבודה של רשות הפטנטים (נספח י', מהדורה 7, סעיף 4.1 להוראה הע'- ו/23.1) מבארות את המבחן להיותה של האמצאה שווה בעיקרה:

"המבחן להיותה של האמצאה שווה בעיקרה הוא: האם השוני בין המתואר בבקשה הנבחנת לעומת המתואר במסמך דין הקדימה הוא מהותי (לעניין שינוי מהותי ראה הוראות נספת י"ט). דהיינו, האמצאה המוגדרת בתביעה בבקשה הנבחנת תחשב שווה בעיקרה לאמצאה במסמך דין הקדימה אם היא תוארה במפורש, במשתמע או באופן אינהרנטי במסמך דין הקדימה. בקשה קודמת לאותו עניין, תחשב כבקשה בה תוארה האמצאה הנתבעת במפורש, במשתמע או באופן אינהרנטי.

8. כלומר, בקביעה האם האמצאות "שוות בעיקרן" יש להשוות את תיאור שתי הבקשות ולקבוע מה הן מתארות בעיני בעל המקצוע, ולא מה מובן מאליו לאור כל אחד מהתיאוריס. כך גס בדין האנגלי והאירופי. ראה 1:6 190 316015 01 1.3 1116 מס [[6ייז6 דד סעיף 7.29:

9. השימוש בחומצה חזקה בתגובת החמצון אינו מוזכר כלל במסמך דין הקדימה, לא ע"י הדגמה וגם לא ע"י תיאור. המסקנה היא ששימוש זה לא תואר, לא במפורש לא במשתמע ואף לא באופן אינהרנטי במסמך דין הקדימה.

לפיכך, איני מקבל את עמדת המבקשת כי משמעות העובדה שהשימוש בורו חומצי בתהליך היה מובן מאליו לבעל המקצוע הממוצע, היא כי האמצאות שוות בעיקרן, וכי היא וכאית לדין הקדימה.

1. נוכח האמור, המבקשת אינה וכאית לתאריך דין הקדימה של תביעות 12 - 14 בבקשה. סוף דבר 2. ההתנגדות נדחית.

3. המבקשת אינה זכאית לדין הקדימה של תביעות 12 - 14. נוכח העובדה כי בקשת המתנגדת היא זו שזכאית לדין הקדימה ביחס לנתבע בתביעות 12 - 14, תביעות אלה יימחקו מן הבקשה.

4. המבקשת תגיש תביעות מתוקנות עד ליום 1.11.2022. הדיון בהתנגדות נערך בהתאם להוראות תקנה 102(ו) לתקנות, לפיכך התביעות המתוקנות תפורסמנה להתנגדות בהתאם להוראות התקנה.

הוצאות

5. בהסכמת הצדדים אפסוק את הוצאות ההליך על דרך האומדן. ההליך החל בשנת 2015 ולשני הצדדיס לא אצה הדרך לסיימו. הטכנולוגיה העומדת בבסיס האמצאה אינה מורכבת. בהליך התקיימו שני ימי חקירות נגדיות, ושני דיוניס נוספיס שהוקדשו לתיקון הפירוט ולסיכומיס בעל פה. היקף החומר שהוגש היה גדול, אולס נעשה שימוש בהליך במרבית הפרסומיסם.

6. תיקון התביעות שעשתה המבקשת נעשה לאחר שכתבי הטענות של הצדדיס הוגשו והמתנגדת אף הגישה ראיותיה. תיקון וה החזיר את ההליך לראשיתו, וחייב הגשת כתבי טענות מתוקניס, והתחשבתי גס בעניין וה בפסיקת ההוצאות.

7. המתנגדת תשלס הוצאות המבקשת בסך של 150,000 ₪ ושכ"ט עורכי דינה בסך 750,000 ₪ תוך 45 ימים מיום מתן החלטה זו.

אופיר אלון רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ניתן בירושלים ביום ח' תשרי, תשפ"ג 3 אוקטובר 2022

סימן מסחר 221005

הצדדים

המבקשת

המתנגדת

ההחלטה: