סימן מסחר 222002

ההחלטה:

רשם הפטנטים, העיצובים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לבקשת פטנט 222002 (בקשה להכרעה מקדמית בזכאות לדין קדימה)

המתנגדת : אבן קיסר בע"מ על ידי פרל כהן צדק לצר ברצ

המבקש: 6 א6[ על ידי ליעד וטשטיין ושות'

ה ח ל ט ה

לפניי בקשתה של אבן קיסר בע"מ (להלן: המתנגדת) מיוס 29 בדצמבר 2023 להכריע תחילה בשאלה האס בקשת הפטנט 272672 וּכאית לדיני הקדימה הנתבעים בה (להלן: בקשה להכרעה מקדמית). המתנגדת סבורה כי הכרעה בשאלה זו עשויה לייעל את הליך ההתנגדות ואף ליתר אותו. מר 16 416% (להלן: המבקש) סבור כי הדיון בסוגית דין הקדימה דורש הגשת ראיות וכי פיצול ההליך יחייב לנהל שני משפטים נפרדים דבר אשר יאריך ויסבך את ההליך ויצור כאוס דיוני.

בהחלטתי מיוס 27.3.2024 הפעלתי את סמכותי לפי תקנה 72(א) לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), תשכ"ח- 1968 (להלן: התקנות) ונעתרתי לבקשת המתנגדת לדון תחילה בשאלת הזכאות לדין הקדימה, וקבעתי כך:

"לאחר עיון בכלל המסמכים שהוגשו בתיק הבחינה ובתיק ההתנגדות אני סבורה שלמען יעילות הדיון, הגדרת הפלוגתאות ומיקודן יש הצדקה לקיום דיון מקדמי בשאלת מועדי דין הקדימה של בקשת הפטנט.

במסגרת הדיון יעשה בירור עובדתי אשר למסלול הגשת הבקשה, כלומר

האס בקשת הפטנט שהוגשה כשלב לאומי של בקשת 0:1 או כבקשה ישראלית לפי אמנת פריס. בהתאם לכך נדרשת התייחסות הצדדים

רשם הפטנטים, העיצובים, המדגמים וסימני המסחר

למועדי דין הקדימה הנתבעים בשים לב למשל להוראות חוזר רשם 7 (סעיף 33) והדין הנהוג בישראל "

בהחלטה קבעתי גס מועד לדיון ולצדדים ניתנה אפשרות להגיש טענות וראיות עד עשרה ימיס לפני מועד הדיון. המתנגדת הגישה טרס הדיון מסמך מפורט בו פרטה מדוע לשיטתה בקשת הפטנט אינה זכאית לדיני הקדימה הנתבעים בה. המבקש הגיש טרס הדיון תצהיר של עוה"ד גיתית אייאסוב ממשרד עורכי הפטנטיס אשר טיפלה בהגשת בקשת הפטנט בישראל.

רקע

4. בקשה בינלאומית שמספרה 52019/016113!!/ 067 (פרסוםס בינלאומי 02019136493 )) הוגשה ב 31.1.2019. הבקשה הבינלאומית מבקשת להסתמך בדין הקדימה שלה על שלוש

בקשות בכורה בארה"ב: 1. בקשת פטנט 15/860,328 מיום 2.1.2018 (להלן: 151).

2. בקשת פטנט 16/131,103 מיוס 14.9.2018, המהווה בקשת חלוקה ([34ת61/1810) מ 151 (להלן: 152)).

3. בקשת פטנט 16/259,816 מיוס 28.1.2019, המהווה בקשה המשך-בחלקה (:01) ל 152 (להלן: 153)).

תמצית טענות המתנגדת

5. המתנגדת טוענת כי בקשת הפטנט אינה וכאית לדיני קדימה מיוס 2.1.2018 ומיוס 14.9.2018 כנתבע בה. אשר ל-1151 המתנגדת טוענת כי המבקש הגיש את הבקשה הבינלאומית לאחר 12 חודשים מיוס ההגשה של 1151 ולא הגיש בקשה להכרה מחודשת בדין הקדימה בהתאם לתקנה 7 לתקנות הפטנטים (יישוס האמנה בדבר שיתוף פעולה בענייני פטנטים), תשנ"ו -1996 (להלן: תקנות היישום). אשר ל-1252 המתנגדת טוענת כי תביעה להכרה בדין קדימה תהא מהבקשה

הראשונה שהוגשה על אותו עניין [הסיפא לסעיף 10(א)(1) וסעיף 10(ב) לחוק הפטנטיס תשכ"ז- 7 (להלן: החוק)]. כלומר, הכלל הוא שלא ניתן להכיר בדין קדימה מאוחר יותר מזה של

הבקשה הראשונה שהוגשה באותו עניין (למעט הסדר פרטני שמעוגן בסעיף (4)0()4 לאמנת פריוּ, שלא מתקיים בעניין וּה). כלומר, כלל לא ניתן לתבוע באופן תקני דין קדימה מ 152ז

לאחר שחלפו למעלה מ 12 חודשים ממועד הגשתה של 151].

רשם הפטנטים, העיצובים, המדגמים וסימני המסחר

נוכח האמור ובהתאם לתקנה 7ד לתקנות היישום, דינו של המבקש כדין מי שלא סילק ליקוייס שעליהס נמסרה לו הודעה לפי סעיפים 20 ו-21 לחוק כלומר, דין הבקשה כולה סירוב.

תמצית טענות המבקש

המבקש טוען כי תאריך דין הקדימה הוסדר כדין בהודעתו מיוס 27.2.2020 לתיקון דיני הקדימה (להלן: בקשה לתיקון דין הקדימה). בבקשתו ביקש המבקש להוסיף לבקשה הישראלית שלושה מסמכי דין קדימה והבקשה אושרה ביוס 4.3.2020 (להלן: אישור הרשות). לטענת המבקש הוא היה רשאי להסתמך על כך שסוגיית תאריך דין הקדימה הוסדרה כדין על ידי רשות הפטנטים וממילא הוגש בתיק הבינלאומי תצהיר מפורט לפיו עמד מבקש הפטנט בסטנדרט הנדרש של אמצעים סבירים כאמור בתקנות ובחוזר רשם.

השאלה שלפניי היא האס הוגשה בישראל כדין בקשה להכרה מחודשת בדין קדימה, ואס לא מה משמעות הדבר.

כל ההדגשות הוספו אלא אס צוין אחרת.

דיון והכרעה

הבסיס הנורמטיבי

ישראל חתומה על אמנת שיתוף פעולה לפטנטיס (1176817 6000618010 זה6ז8ק - 0-1ק) (להלן: אמנת ה-61ק) העוסקת בהגשת בקשות בינלאומיות לפטנטים ותהליכי החיפוש והבחינה הבינלאומייס של בקשות אלה. האמנה נחתמה במטרה ליצור מנגנון אחיד לרישום פטנט במספר מדינות, על סמך בקשה בינלאומית אחת. זאת בעיקר, על מנת להתגבר על בעיית אי האחידות בתנאי הפרוצדורה הקיימיס במדינות העולס השונות. האמנה מספקת נוהל אחיד בכל הקשור להגשת בקשות לפטנטים.

תקנות היישוס מיישמות את אמנת ה-0:1ת. סעיף 7ב לתקנות אלה קובע כך:

"[א)הוגשה הבקשה הבין -לאומית למשרד הבין -לאומי או למשרד מקבל לאחר המועד שנקבע לכך באמנה, ונדרש לבקשה הבין-לאומית דין קדימה מבקשה קודמת, רשאי המבקש להגיש בקשה להכרה מחודשת בתאריך הבקשה הקודמת הראשונה (להלן - בקשה להכרה מחודשת), ובלבד שהבקשה הבין- לאומית הוגשה בתוך14 חודשים מתאריך הבקשה הקודמת הראשונה.

(ב)הבקשה להכרה מחודשת תוגש, בצירוף נימוקים -

(1)לרשות כמשרד מקבל - בתוך חודשיים מתום המועד שבו ניתן להגיש בקשה בין-לאומית לרשות כמשרד מקבל;

(2)לרשות כמשרד לאומי - בתוך חודש מתום המועד שבו יכלה הבקשה להיכנס לשלב הלאומי לפי תקנה 7(א).

(ג)שוכנע הרשם כי המבקש נקט באמצעים סבירים כדי להגיש את הבקשה הבין-לאומית במועד, יאשר את הבקשה להכרה מחודשת."

2. עניין הבקשות להכרה מחודשת בתאריך דין הקדימה הוסדר גס בחוזר רשם 035/2017- פטנטיס (דגשים לאופן טיפול בבקשה לפטנט). נוסח הסעיף אשר עוסק בכך לא השתנה בגרסאות השונות של החוזר אולס מספרו שונה. בעדכון 4 של החוזר שהיה תקף במועד הגשת הבקשה להכרעה מקדמית סעיף 33 עסק בהכרה מחודשת. בחוזר שהיה תקף במועד הגשת הבקשה בישראל סעיף 30 עסק בכך. בהמשך ההחלטה, ההפניה תהיה לסעיף 33 בעדכון 4 של החוזר (להלן: חוזר הרשם). סעיף ה קובע כך:

"א. ככלל, ניתן לתבוע דין קדימה לבקשה בין לאומית על פי בקשה קודמת כל עוד הבקשה הבין לאומית הוגשה בתוך 12 החודשים לאחר מועד דין הקדימה של הבקשה הקודמת (להלן: "תקופת הקדימה").

ב. על פי תקנה 7ב לתקנות היישום, במידה והבקשה הבין לאומית לא הוגשה בתוך תקופת הקדימה אך בתוך חודשיים מפקיעת תקופת הקדימה (דהיינו סך 4 חודשים ממועד דין הקדימה), על בקשה להכרה מחודשת לעמוד בתנאים, בדלקמן:

(1) כאשר בקשה בין לאומית מוגשת לרשות הפטנטים כמשרד מקבל, על הבקשה להכרה מחודשת להיות מוגשת בתוך חודשיים מפקיעת תקופת הקדימה ואין צורך להגישה בשנית בכניסה לשלב הלאומי.

(2) כאשר רשות הפטנטים אינה המשרד המקבל והבקשה הבין לאומית נכנסת לשלב הלאומי בישראל, בקשה להכרה מחודשת תוגש עם הכניסה לשלב הלאומי בישראל, ולכל המאוחר בתוך 31 חודשים מתאריך דין הקדימה.

(3) יש בבקשה להכרה מחודשת כדי לשכנע כי "המבקש נקט באמצעים סבירים כדי להגיש את הבקשה הבין לאומית במועד", בהתאם למבחן הקבוע בתקנה 7ב(ג)לתקנות היישום."

לא הוגשה בישראל בקשה להכרה מחודשת בדין קדימה

הבקשה הבינלאומית 5/2019/016113 !/ 061 (בקשת ה- 2617) שהוגשה ביוס 31.1.2019 תובעת דין קדימה מהבקשה הקודמת-1151 שהוגשה ביוס 2.1.2018. על מנת לתבוע דין קדימה לבקשת ה-6:.1 מבקשה 1151 היה על המבקש להגיש את בקשת ה-206:1 בתוך תקופת הקדימה

(כהגדרתה בסעיף 33א לחוזר הרשם) כלומר עד ליוס 2.1.2019, אולס בקשת ה-20.1 הוגשה כאמור, לאחר מועד זה.

על פי תקנה 7ב לתקנות היישוס (וסעיף 33 לחוזר הרשם), אם בקשת ה-26:1 לא הוגשה בתוך תקופת הקדימה באפשרות המבקש לרפא את הפגם על ידי הגשת בקשה להכרה מחודשת בדין הקדימה (להלן: בקשה להכרה מחודשת).

בענייננו, רשות הפטנטיס אינה המשרד המקבל לכן על פי סעיף 33ב(2) לחוזר הרשם היה על המבקש להגיש את הבקשה להכרה מחודשת עס הכניסה לשלב הלאומי בישראל, ולכל המאוחר בתוך 31 חודשים מתאריך דין הקדימה (תקנה 7ב(ב)(2) לתקנות היישוס). כלומר עד ליוס 0. על פי תקנה 7ב(ג)לתקנות היישוס (סעיף 33ב(3) לחוזר הרשם) בבקשה להכרה

מחודשת על המבקש לשכנע כי נקט באמצעים סבירים כדי להגיש את בקשת ה-0-1 במועד.

בקשה להכרה מחודשת בדין הקדימה לא הוגשה עס כניסת בקשת ה- 1 26 לשלב הלאומי (ביוס 0) ולא בתוך 31 חודשים מתאריך דין הקדימה (2.8.2020).

המבקש טוען בכתב טענותיו בהתנגדות (סעיף 72) כי הבקשה לתיקון דין הקדימה היא בקשה להכרה מחודשת בדין קדימה, כך גס נטעו בתשובתו לבקשת להכרעה מקדמית (סעיף 15). בא כוחו של המבקש טען שוב ושוב במהלך הדיון שהוגשה בקשה להכרה מחודשת אם כי "לא באופן אופטימלי" (ראו למשל פרוטוקול הדיון עמוד 46 שורה 24, עמוד 47 שורה 11, עמוד 49 שורה 4, עמודד 53 שורה 13). כך גס טענה עורכת הדין אייאסוב בחקירתה (פרוטוקול הדיון עמוד 1 שורות 5-1). אולס בניגוד לטענות אלו, הודעת המבקש לתיקון דיני קדימה אינה בקשה להכרה מחודשת בדין קדימה אלא עדכון לפיו לבקשת ה-2):1 שלושה דיני קדימה. להודעה וו לא צורף תצהיר ולא הוסבר מדוע הבקשה הבין לאומית לא הוגשה במועד ואלו אמצעיס סביריס נקט המבקש על מנת להגיש את הבקשה במועד, כנדרש בתקנות היישוס ובחוזר רשם 7. אף התצהיר שהוגש בארה"ב לא צורף להודעה. מדובר בהודעה שאינה יותר מתיקון טעות סופר ולא ניתן לייחס לה דבר מעבר לכך.

8. אציין גס כי אין כל נפקות לטענת עורכת הדין אייאסוב לפיה הרשות סיווגה את הבקשה מיוס 0 בבקשה לתיקון דין הקדימה (פרוטוקול הדיון עמוד 32 שורות 21-18) מה שהיה נדרש הוא בקשה להכרה מחודשת לדין קדימה וזו כאמור לא הוגשה.

אין בבקשה להכרה מחודשת שהוגשה בארה"ב כדי לעמוד בדרישת הדין בישראל

9. המבקש טוען כי בעת שהגיש הבקשה בישראל התיק הבינלאומי היה לפני הבוחן והתצהיר

שהוגש שס להכרה מחודשת יכול להוות תחליף לבקשה בישראל(פרוטוקול הדיון עמוד3 שורות 0) :

"...התצהיר של המבקש שהוגש בארצות הברית נמצא בתיק של ה - 07 ולכן גם בפני הרשות. אז נכון שהתצהיר לא הוגש פיזית עם הבקשה, אבל

הוא היה זמין והדבר הראשון שמחלקת ה-20/1 עושה זה להשוות את התאריכים, לבדוק את התאריכים, התצהיר היה זמין."

אני סבורה שאין ה מתפקידו של הבוחן לחפש תצהיר שהוגש בתיק הבינלאומי שעה שזה לא הוגש כבקשה מסודרת להכרה מחודשת לדין קדימה. יתרה מכך אפילו היה התצהיר מונח לפני הבוחן איני סבורה כי התצהיר שהוגש בארה "ב עונה לדרישת הדין בישראל להכרה המחודשת הדין הקדימה.

1. הדרישה להגשת בקשה להכרה מחודשת בדין קדימה בנסיבות בהן הוגשה בקשת ה- 2671 לאחר תקופת הקדימה, נקבעה בתקנות ה-26:1. תקנות אלה מאפשרות לכל מדינה חברה

לקבוע את המבחן לפיו תיבחן הבקשה כך ב-20-17 16[ ז חטש 466181005 תקנה (49.2)8₪ :

מה ]0 שוזס1זק 186 פ5והוה6[3 ת630100ו[קקהּ [בּתסוהת6זת1 16[ 6ע6[/ע" 5 וע 1316) ₪ת1!1] [המסוזהתז6זהו תה 135 תה תסם63ו[קקהּ שסו11ה6 תנו[וו )טכ 1160קא6 6100 ץז1זסונכן 116 ו[16ו[עו תס 0316 116 113 16ב[ 6 10510031660) 116 ,0316 131 ומס] 5ו[)תסות סע ]0 67100 6ו1 וקה קבּיזהק ו[10ש\ 3660101366 הז +ה163[כקהּ 16 01 61651 1116 תס ,5311 6111610 3 1131 11205 21/166) 16 ]1 ץזניזסונכן 01 1[ש1ז 16[ 6510176 ,(ש)

1 ,ץע61חזהת ,581151160 15 ( 0510738110 101 ה10ז116ז*) 11 עס 60נ[קסהּ

1 [הזם. 0615/01165/1061/מ00/6 /זם1. סכר רא /:5כת

רשם הפטנטים, העיצובים, המדגמים וסימני המסחר

ץזוצסוזכן 1116 תנג[ו1עו ה6310ו1קקהּ [הּהסנהּתז16ח1 116 1116 40 13116 6וז

:ו

5 1116 ץעכ 60ע1ון)6 6376 006 ]0 50116 תו 066077606 (6

ץס ;180 066 שהוטבת ".[11008ת6)תותט בצ (011)

2. יישום דרישה וו באמנה משתנה ברשויות השונות, כך למשל בארה"ב די להצהיר בבקשה להכרה מחודשת כי אי הגשת בקשת ה- 261 בתקופת הקדימה היתה שלא בכוונה ([ה10ת6זתותט). באירופה לעומת ואת הדרישה מחמירה יותר ועל המבקש הכרה בדין קדימה לשכנע שלמרות שנקט באמצעיס סבירים (6816 6ט6) לא עלה בידו להגיש את הבקשה

הבינלאומית בתקופת הקדימה. בתקנות היישוס בישראל נבחן מבחן האמצעים הסבירים (ראו תקנה 7ב(ג) וסעיף 33 ב(3)לחוזר רשם).

3. תקנות ה-26:1 קובעות שכאשר הבקשה להכרה מחודשת התקבלה במשרד המקבל על בסיס מבחן העדר כוונה ([תס1ת6זתותט) ההכרה בדין הקדימה תחול על הבקשה הלאומית בה הדין המקומי קבע מבחן זהה או אחר נוח יותר למבקש. כך בתקנות ה-206.1 (תחת הכותרת ]31100 1 זו 01 ת4051078000 ;211106) שת1ש46661 שכ ץזסוק 01 זהשו 01 תסםסו65 01 06 26516080060] ץכ ץזווסונץ) תקנה (1)5.ז4916:

קוצסוזק 01 )הקוז 3 106510760 5ב[ 01]166) שתוט[6606ע 116 6ע6תעש" 6 0 6עו!131 6ו[1 11131 11 כ שרותיכם תוך עשרה ימים מהיוס."

המבקש מסתמך על אישור בה נרשם 51 כדין קדימה, אולם מתעלם מכך שתאריך הבקשה היה שגוי ואינו מבקש לתקן את הפגם. ביוס 19.11.2020 נשלחה למבקש הודעה לפני בחינה. בסעיף 1(ב) בהודעה התבקש המבקש להודיע לרשות על דיני קדימה שבהן בקשות המשך או עז:). בתשובתו מיוס 14.2.2021 המבקש לא הודיע לרשות שבקשה 1253 מהווה בקשת המשך בחלק מבקשה 1152.

ביוס 14.2.2021 הגיש המבקש בקשה להאצת הבחינה לפי סעיף 19א(א)(2) לחוק (2211) ואת על סמך דוח חיובי שהתקבל עבור בקשת פטנט 516/259,816 (1153). בקשה זו נבחנה בארה"ב כבקשה רגילה (לא שלב לאומי של בקשת ה-61ק) תבעה דין קדימה מבקשה 52 ונמצאה כשירה בארה"ב לפטנט שמספרו 510376912 מיוס 13.2.2019. בחינת הבקשה בישראל הוקדמה וביוס 22.2.2021 הושלמה הבחינה בהתאם להוראות סעיפים 17(א)(1) ו-2 לחוק והתפרסמה להתנגדויות הציבור.

עורכת הדין אייאסוב הצהירה כי המשרד בו היא מועסקת (אדיסון עורכי פטנטיס בע"מ) מייצג את המבקש בישראל (סעיף 2 לתצהיר אייאסוב). מתצהירה לא ניתן ללמוד מה המידע שהועבר אליה מהעמית בארה"ב בעת שהוטלה עליה המשימה להגיש את הבקשה בישראל. במהלך הדיון הסבירה עורכת הדין אייאסוב כי העמית מארה"ב עדכן אותה בעניין האיחור בהגשת הבקשה הבינלאומית ועל כך שעס הגשת בקשת ה-206:1 הוגש במשרד המקבל בארה"ב תצהיר לתמיכה בבקשה להכרה מחודשת בדין הקדימה (ראו פרוטוקול הדיון עמוד 30 שורה 23-19).

רשם הפטנטים, העיצובים, המדגמים וסימני המסחר

נראה ככל עורכת הדין אייאסוב הייתה מודעת לכך שיש להגיש בישראל בקשה כזו (ראו פרוטוקול הדיון עמוד 32 שורה 3). המבקש אם כך, היה מודע בעת ההגשה בישראל כי על מנת שהבקשה תהיה זכאית לדין הקדימה הראשון 1151 יש להגיש בקשה להכרה מחודשת בדין הקדימה אך בחר באופן מודע או מתוך מחדל שלא לעשות את בישראל.

כשנשאלה עורכת הדין אייאסוב על ידי באת כוח המתנגדת של המבקש הנחה אותה להגיש בקשה מחודשת לדין קדימה השיבה כי ככלל לא דיברה על המבקש (פרוטוקול הדיון עמוד 3 שורות 6-4). בא כוח המבקש הוסיף כי המבקש הוא הממציא ואין לו ידע בדיני פטנטים ולכן לכאורה לא ניתן להצביע על פגם בהתנהלותו (פרוטוקול הדיון עמוד 25 שורות 8-4):

"אני אגלה סוד אם מישהו לא ידע את זה עד עכשיו. הבקיאות של המבקש בדיני הפטנטים בישראל היא מאוד מוגבלת, הוא לא עורך פטנטים ישראלי. הוא לא עורך פטנטים בכלל, הוא ממציא. כדי לדעת מה צריך לעשות בנוגע להגשות בקשת פטנט בישראל, פונה הממציא הזר לעורך פטנטים בישראל, וזה מה שהיה פה. והשאלה איזו בקשה מגישים, מתי מגישים, איך כותבים אותה, איך מנסחים אותה, מה עושים, כולן לפתחו של עורך הפטנטים"

אין באמור כדי לפטור את המבקש מאחריות, המבקש ובא כוחו (עורך דין או עורך פטנטיס) חד הם. כידוע בהליכים שיפוטיים או מעיןו שיפוטיים חל הכלל שנקבע בסעיף 2 בחוק השליחות: "שלוחו של אדם כמותו ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח" [ראו ע"א 569/80 אלסינט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 80 (1981)]. לפיכך המבקש מוחזק כאשר אשר ער לכל המתרחש בבקשתו באמצעות שלוחיו השונים ברחבי העולם ועליו האחריות.

בהתאם לטענת המבקש על הסתמכות כדי לרפא את הפגם בהתנהלותו

המבקש הגיש בקשה לתיקון דיני הקדימה ביוס 27.2.2020, בקשה אשר כאמור לעיל אינה אלא בקשה לתיקון טעות סופית. ביוס 4.3.2020 הנפיקה רשות הפטנטיס אישור על הגשת הבקשה. המבקש טוען כי הסתמך על אישור והסיק כי אין כל בעיה בדיני הקדימה.

אכן טוב היה אילו בוחני הפטנטיס היו מבחינת בעת הגשת הבקשה בפגמים שנפלו בה ככל, המבקש אינו יכול לרחוץ בניקיון כפייס ולטעון שהסתמכות זו פוטרת אותו מתיקון הפגם.

לשון תקנות היישוס וחוזר הראש ברורה - בבקשה להכרה מחודשת על המבקש לשכנע כי הוא "נקט באמצעים סבירים". מאחר שבקשת התיקון של דיני הקדימה מיוס 27.2.2020 אינה מכילה כל נימוק על נקיטת אמצעים סבירים, אין לראות בה כ"בקשה להכרה מחודשת" וכתוב זאת מכך אין לראות באישור הרשות "אישור על הכרה מחודשת".

כתב טענות המתנגדת שהוגש ביוס 29.11.2021 (לפני כשלוש שנים) הצביע על בעיה בזכאות לדין הקדימה. למרות אף, המבקש בנקודת מבטו לא ביקש הארכת מועד להגשה בקשה להכרה מחודשת בדין קדימה ולא ביקש להגיש תצהיר לפיו נקט באמצעים סבירים. של שעה שכבר הודיע כשנתיים קדם לכן בכניסה לשלב הלאומי באירופה (ביוס 7.2.2020) כי אין בכוונתו להגיש בקשה להכרה מחודשת בדין הקדימה ולמעשה ויתר על דין הקדימה הראשון

המבקש לא השיב לכתב טענות המתנגדת ותחת זאת הגיש בקשה לתיקון פירוט אשר בעקבותיה הגישה המתנגדת כתב טענות מתוקן בה טענה שוב לעניין הוכאות לדין הקדימה. המבקש בכתב טענותיו מיוס 28.9.2023 - כשניתק לאחר שנודע לו על טענת המתנגדת בעניין הזכאות לדין הקדימה ושלושים יום לאחר שוויתר על דין הקדימה בבקשה באירופה - נתלה בטענה שהסתמך על אישור הרשות.

ביוס 1.2.2024 הגישה המתנגדת את בקשתה למתן הכרעה מקדמית בעניין דין הקדימה. בתשובתו נימק המבקש מדוע אין להיעתר לבקשה להכריע תחילה בעניין דין הקדימה ולגופו של עניין טען שוב כי הסתמך על אישור הרשות. המבקש לא ביקש להאריך את המועד להגשת בקשה להכרה מחודשת או להגיש תצהיר בעניין האמצעים הסבירים.

בהחלטתי מיוס 27.3.2024 נעתרתי לבקשת המתנגדת להכריע תחילה בשאלת דין הקדימה ולמבקש הייתה ההזדמנות להגיש אז עיקרי טיעון או ראיות בעניין דין הקדימה. המבקש בחר להגיש תצהיר המתאר את השתלשלות העניינים בעת ההגשה בו חוזרת עורכת הדין אייאסוב על כך שהסתמכה על אישור הרשות.

בדיון שהתקיים לפניי ביוס 28.7.2024 חזר המבקש על כך שהסתמך על אישור הרשות (פרוטוקול הדיון עמוד 27 שורות 19-12);

"רשות הפטנטים לא הוציאה שום השגה בנוגע לדין הקדימה ובמשך שנתיים, פה הבחינה הייתה יותר קצרה מהבחינה שם שזה שבע שנים, במשך כשנתיים לדעתי, לא לתפוס אותי במילה, התנהלה בחינה על יסוד ההנחה הזאת. אז אי אפשר עכשיו לבוא ולהגיד: "סליחה, אין בעצם אישור של, אין בעצם רסטורציה של דין הקדימה", כאשר הייתה הסתמכות

מובהקת על נושא דין הקדימה, ואני באמת מציע שגבירתי תשמע את, את מי שטיפל בכך"

ובהמשך הדיון מלין בא כוח המבקש על כך על כך שנעשה לו עוול (עמוד 28 לפרוטוקול שורות 4):

"זה עוול ממדרגה ראשונה מסיבה מאוד פשוטה, שאם הייתה יוצאת השגה, כמו בעצם מה שחברתי טוענת כרגע זה מה שיכול היה להיות באותה ההשגה של בוחן הפטנטים שלא יצאה, במקום זה תיקנו. אז אם הייתה יוצאת אותה השגה, היה פרק זמן מאוד ממושך שהכול היה מתוקן. אז אם גבירתי רוצה שאני אתקן את זה עכשיו, אני אתקן את זה עכשיו, אבל עקרונית, זה פשוט לא נכון כי לא יכול להיות אקס פוסט פקטו לבוא ולהגיד עו"ד ארדון : "לא היית יכול להסתמך על כך שתוקן דין הקדימה".

אני סבורה שבהליך הבחינה לא נעשה למבקש כל עוול. במהלך הדיון הבהרתי למבקש כי לא ניתן לראות בפעולות שעשה המבקש בעת הגשת הפטנט בישראל כבקשה להכרה מחודשת בדין קדימה (פרוטוקול הדיון עמוד 3 שורה 9, עמוד 31 שורה 3 עמוד 41 שורה 1 ושורות 10-4) אולם גס בעת הזו כארבע וחצי שנים לאחר המועד האחרון להגשת הבקשה להכרה מחודשת (2.8.2020) לא פעל המבקש כדי לנסות לתקן את הפגם. במהלך הדיון (פרוטוקול הדיון עמוד 52 שורות 20-17) ביקש בא כוח המבקש כך:

"ככל שגבירתי תפסוק שאין זכאות לדין קדימה המתוקן, אז אנחנו מבקשים לראות בחומרים שהגשנו, בדיוק כמו בהחלטה של כבוד הרשם קלינג, אנחנו מבקשים לראות בחומרים שהגשנו, מבקשים להתיר לנו לבקש הארכה להגיש תצהיר מתוקן בנוגע לדיון כיוס"

כפי שאפרט להלן איני סבורה שיש טעם סביר לאשר למבקש ארכה בשלב זה של ההליך. המועד להגשת בקשה להכרה מחודשת חלף ובנסיבות העניין אין מקום לארכה בדיעבד

תקנות היישוס (תקנה 7ב(ב)(2)) וחוזר הראש (סעיף 33ב(2)) קובעים כי בקשה להכרה מחודשת תוגש עד הכניסה לשלב הלאומי בישראל, ולכל המאוחר בתוך 31 חודשים מתאריך דין הקדימה. תקנות היישוס וחוזר הראש שאינן קובעות לגבי האפשרות להאריך את המועד להגשת הבקשה להכרה מחודשת מעבר ל- 31 חודשים. לטעמי משמעות הדבר היא כי ככלל מועד והוא אינו ניתן להארכה. מקום בו סבר המחוקק או מתקין התקנות כי יש לאפשר הארכת מועד קבע ואת מפורשות. ראו למשל סעיף 48ד(ג) לחוק ותקנה 7ג לתקנות היישוס, לפי רשאי מבקש הפטנט לבקש הארכת מועד לכניסה לשלב הלאומי של בקשות בינלאומיות.

אני ערה לכך שבעניין [גהזוצק [בקשה לפטנט 227201 (השגה על החלטת בוחן) . זג ]א חק 6אז 0510 (נבו 3.11.2013)] אישר כבוד הראש קלינג (בתוארו דאו) למבקשת להאריך את המועד הנקוב בתקנה 7ב(ב)(2) לתקנות היישוס להגשת בקשה להכרה מחודשת בדין הקדימה בהתבסס על סעיף 164 לחוק. אולם אני סבורה כי נסיבות המקרה לפניי שונות מאלה שהיו בעניין [הוחזיזק.

סעיף 164 מאפשר לרשם להאריך מועד אם קיים "טעם סביר" לכך תוך החרגת סעיף 10 לחוק שעניינו דין קדימה.

סבורני כי בקשה להכרה מחודשת בדין הקדימה דינה כדין בקשה להכרה בדין הקדימה לפי סעיף 0 לחוק. לפיכך הארכת מועד להגשת בקשה להכרה מחודשת נופלת בגדר החריג בסעיף 164 (א)(1) לחוק. דהיינו לא די במבחן הטעם הסביר על מנת לאשר ארכה מעין זו ויש להחיל את מבחן השליטה. על המבקש להאריך את המועד להגשת הבקשה להכרה מחודשת להוכיח כי הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלמבקש ולבא כוחו לא הייתה שליטה עליהן ושלא ניתן היה למנוע.

כבוד הרשם קלינג בעניין [פוחוז? ראה טעם סביר להאריך את המועד להגשת בקשה להכרה מחודשת כך בסעיף 15 להחלטה :

"בענייננו, הבקשה לכניסה לשלב לאומי הוגשה בישראל בתוך המועד הקבוע בתקנות והבקשה להכרה מחודשת אושרה במשרד המקבל בקנדה. הבקשה להכרה מחודשת בישראל הוגשה באיחור של ימים בודדים בלבד. בנסיבות אלה אני מוצא טעם סביר ליתן ארכה עד 7.8.2013, שאז בפועל הוגשה הבקשה להכרה מחודשת, בכפוף לתשלום אגרת הארכה המתאימה בגין האיחור."

בעניין [פותוזעת הב