סימן מסחר 22231

ההחלטה:

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשה לביטול מדגם מספר 22231

מבקשי הביטול: יורם אשל

2. אלגותים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יעקב קלדרון

בעל המדגם: אליעזר גנני

ה ח ל ט ה

לפני בקשה לביטול מדגם רשום מספר 22231 (להלן: "המדגם"). מדגם זה מתייחס לקווי הדמות והצורה הנגלה לעין של מתקן חסימה חד כיווני (לכלי רכב). מתקן החסימה הוא מתקן דוקרניס המונח על הכביש, ובו דוקרניס הבולטים כלפי מעלה והנסגרים כלפי מטה, רק כאשר מכונית עולה על המתקן ונוסעת בכיוון שנקבע ככיוון הנסיעה. המדגם הוגש ונרשם על שמו של מר אליעזר גנני (להלן: "בעל המדגם") ביום 20 בפברואר 1994 (להלן: "התאריך הקובע"), וחודש דצמבר בשנת 1999 ולאחרונה בשנת 2004 למשך חמש שנים נוספות.

ביום 5 במאי 1996 הגישו מר יורס אשל וחברת אלגותים בע"מ (להלן: "מבקשי הביטול") את הבקשה דנן לביטול המדגם בטענה של פרסום קודם בישראל.

ביום הצדדים התנהלו במקביל הליכים ודיונים נוספים בערכאות, הקשורים במישרין ובעסיפין למחסומי הדרכים הנ"ל, שעיקריהם יפורטו בהמשך.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

4. הצדדים הגישו את ראיותיהם בהליך הביטול. מטעמו בעל המדגם הוגש תצהירו של בעל המדגם, מר אליעזר גנני. מטעמו מבקשי הביטול הוגש תצהירו של מבקש הביטול, מר יורס אשל.

5. ביום 26 בינואר 1999, נחקרו המצהירים, מר גנני ומר אשל, חקירה נגדית על תצהיריהם בפני כב' רשם דאז מר משה גולדברג.

6. ביום 4 במאי 1999, הגיש בעל המדגם את סיכומיו בכתב וביום 10 במאי 1999 הגישו מבקשי הביטול את סיכומיהם בכתב.

7 ברצוני להתנצל בפני הצדדים על הזמן הרב שחלף עד מתן ההחלטה בנדון מסיבות שאינן תלויות בי.

ב. עיקרי טענות מבקשי הביטול

1. הטענה המרכזית של מבקשי הביטול המתבטאת בסעיף 3 לסיכומיהם היא קיומו של פרסום קודם בישראל של קווי הדמות והצורה של מדגם מספר 22231 על ידי רישומו, וכמובן פרסומו, של מדגם מספר 16799 של מר יורס אשל, כארבע שנים קודם לכן, ביום 9 באוגוסט 1990. לטענת מבקשי הביטול, מדגם זה (שבוטל בינתיים עקב אי תשלומי אגרת חידוש) עוסק במתקן חסימה חד כיווני לכלי רכב, וקווי הדמות שלו דומים לקווי הדמות והצורה של המדגם שבפנינו מספר 22231.

2. הפרסום הקודם, לטענת מבקשי הביטול, מתבטא הן בעצם פרסום המדגם 16799 והן בעצם מכירת מחסומים חד כיווני נושאי מדגם זה על ידי מר גנני, לפני התאריך הקובע.

3. בנוסף טענו מבקשי הביטול טענת חוסר תוספות מצד בעל המדגם בעת רישום המדגם, שכן לטענתם, בעל המדגם הסתיר מלשכת המדגמים עובדות בנוגע לקיומו של המדגם מספר 16799 ובנוגע להחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב להוציא נגדו צו מניעה זמני בעניין מדגם 16799 (תיק אורחי 210/94 (להלן: "ת.א. 210/94")).

4. טענות מבקשי הביטול נתמכו בתצהירו של מר יורס אשל מיום 21 ביוני 1996. תצהיר וה ניתן כשנה וחצי לפני פרסום פסק דין של כב' השופטת גרסטל בת.א 210/94 שהפך את עיקרי הקביעות העובדתיות שבתצהירו של מר אשל. אציין רק שמר יורס אשל, שהיה

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בעליו של המדגם מספר 16799 שבוטל, טען בתצהירו, כי הוא המעצב המקורי של המחסום נושא המדגם מספר 16799, וכי הוא רכש הכרה והוקרה בקרב העוסקים והמתעניינים בתחום המחסומים. כאמור, קביעות עובדתיות אלו בתצהירו של מר אשל נהפכו בפסק הדין בת.א. 210/94, ולאור ואת ומקובל כיוון על שני הצדדים, כי מר גנני הוא היוצר המקורי של המחסום החד כיווני נושא המדגם מספר 16799.

ג. עיקרי טענות בעל המדגם

1. אקדים ואומר, בעל המדגם טען וסיכם את טענותיו ללא מיופה כוח, לפיכך, מטבע הדברים, לא תמיד כתב את מה שכתב בצורה מקצועית, רהוטה וסדורה.

2. לפי מיטב הבנתי, טענותיו היו, כי עניין המדגם מספר 16977 שבגין הפרתו כביכול הוא נתבע בזמנו על ידי מר אשל, כבר נדון ונפסק בבית המשפט המחוזי בת.א. 210/94 בפני כב' השופטת גרסטל, ובו נדחתה התביעה כנגדו ונקבע, כי מר גנני, (הנתבע מספר 1 בתיק הנ"ל)

הוא המפתח הראשון של אותו "פרסום קודם" (עניין וה גם מאושר על ידי מבקשי הביטול בסעיף 5 לסיכומיהם ובעמ' 26, שורה 21 לפרוטוקול מיום 26 בינואר 1999).

3 כמו כן, לא הוכח, לטענת בעל המדגם, פרסום קודם (סעיף 36 לסיכומיו).

4. בעל המדגם, מר גנני, הגיש תצהיר ביום 22 במאי 1997, ממנו עולה, כי הוא עוסק בייצור מחסומי תנועה חד כיווניים החל משנת 1987. מחסומים אלה יוצרו, לטענתו, גם על ידי אחרים. צילומים של המחסומים צורפו כנספח א' לתצהירו של בעל המדגם. מדובר במחסומיים גדוליים מגושמים ובעלי חתך צד של טרפו, דהיינו, מדרך עליה משופע, משטח ישר, ומדרך ירידה משופע, כאשר במשטח הישר בולטים כלפי מעלה דוקרנים דרך פתחים.

5. בתצהירו כותב מר גנני, כי עד שנת 1989 הוא היה המרכיב היחיד של מחסומים חד כיווניים עבור חברת נתיבי איילון. בתקופה זו הוא ייצר מחסומיים פתוחיים בצד אחד, דהיינו, על מישור דרך משופע אחד בלבד, שהוא פיתח, שצילומיהם צורפו כנספח ב', והוא אכן דומה למדגם שבוטל מספר 16799.

6. כפי שעולה מתצהירו, בשנת 1989 נתן מר גנני את הסכמתו כי גם מבקשי הביטול ירכיבו את המחסומים שהוא ייצר. מר גנני עשה זאת לבקשת חברת נתיבי איילון.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

7. לטענת מר גנני, מבקשי הביטול נטלו את הממד החדש ו"הפתוח" בצד אחד שהוא ייצר, הקטינו את הממדים ובשנת 1990 רשמו במרמה את המדגם מספר 16799, שלמעשה מר גנני היה היצרן המקורי שלו.

8 מר גנני (בן 75 בעת כתיבת התצהיר) קובל בתצהירו, כי מבקש הביטול, מר אשל, דחק אותו כולל מחברת נתיבי איילון, גרס להחלפת המחסומיים שלו באלה של מבקש הביטול, וניצל בצורה צינית את הליכי בית המשפט, לרבות צו המניעה הזמני וביזיון בית המשפט.

9. מר גנני כותב בתצהירו, כי הגיש במקום בקשה לביטול המדגם של מר גנני, מספר 16799 מהנימוקים הנ"ל, שהמדגם נלקח ממנו במרמה, ובמהלך הדיון פג תוקף המדגם, שלא חודש, ונפסקו לטובתו הוצאות. עתה טוען מר גנני בסעיף 10 לתצהירו, כי בהליך הנדון לפנינו עושה כלפיו מר אשל ניסיון לפעולה מקבילה שמטרתה לבטל את המדגם מספר 1.

ד. הליכים נוספים שהיו בעבר בין הצדדים

1. למען שלמות התמונה יש לציין, כי ביום הצדדים נתבררה כאמור לעיל תובענה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני כב' השופטת גרסטל (ת.א 210/94), שבה טענו התובעים, מר אשל וחברת אלגותים בע"מ שבשליטתו, כי הנתבעים, מר גנני וחברת א.צ.ר עבודות קבלניות בע"מ שבשליטת מר גנני, מפרים את כויותיהם במחסומי החד כיווני נושא המדגם מספר 16799. מאידך, טען הנתבע, כי הוא היוצר המקורי של המדגם. יש להדגיש כי בת.א. 210/94 הנ"ל ובבקשות שנלוו לתביעה העיקרית, הדיון היה אך ורק בנוגע למדגם מספר 16799, שיש בו מדרך משופע בצד אחד בלבד, ומצד שני חלל פתוח (ירידת "מדרגה").

2. התביעה הנ"ל של מר אשל והחברה שבשליטתו נדחתה

א. בפסק דין של כב' השופטת גרסטל, שניתן ביום 23 בדצמבר 1997, נקבע חד- משמעית, כי התובעים לא הצליחו להריס את נטל ההוכחה, כי היו הראשונים שייצרו את המחסום נשוא התביעה. כב' השופטת גרסטל קבעה הלכה למעשה בפסיקתה, כי מר גנני הוא היוצר המקורי. מן הראוי לציין את התרשמותה של כב' השופטת גרסטל מהתמונה שהתקבלה לעיניה בפרשה זו (עמוד 13 בהחלטתה):

"עלי להדגיש ולציין בנקודה זו שהנתבע, אדם כבן 75, *יצג את עצמו ולא היה מ'וצג ע"י עו"ד, בעוד התובעים *וצגו ע"י עורכי דין מנוסים

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ובקיאים מאוד בתחום, אשר עשו מלאכתם נאמנה. הנתבע בטא כאב רב בהתייחסו לתובע אשר עבד עבודו קודם לכן, ולאחר מכן, כדבריו "נכנס תחת עולו" ועשה, לטענתו מעשים מכועדים. התמונה המתקבלת מעדותו היא תמונה אמינה ביותר ואף אם קיימות סתידות כלשהן (טענה שאינני מוצאת הצדקה בה כעת), אלו סתידות בלתי מהותיות ואין בהן כדי לפגום במהימנות עדותו של הנתבע,"

בעניין גה נדחו כל טענות התובעים.

ב. כן, נקבע בתיק הנ"ל כממצא עובדתי ע"י כב' השופטת גרסטל, כי לא מתקיימת עוולת גניבת עין, שכן:

"התובע לא הצליח להוכיח כי עסקו ומוצריו זכו במוניטין" (עמוד 17, שורה 12 להחלטה).

כמו כן, נקבע כי לא הוכחה סכנת הטעיה:

"אמנם טענה סתמית כזו נזכרת בסעיף 42 לת/10, אך לא הובא בפני מקדה אחד של הטעיה או חשש להטעיה והטענה לא הוכחה"

(עמוד 18 שורה 25).

ג. כן נקבע בפסק הדין, כי לא הוכחה טענת עשיית עושר ולא במשפט (עמוד מבקשי הביטול, ועליה לשכנע את הרשם, כי מחסום והו דומה למדגם מספר 22231 פורסמו בפומבי בישראל לפני התאריך הקובע, 20 בפברואר 1994. פרסום שכזה יכול להיות בין על ידי בעל המדגם ובין על ידי אחר.

3. הפרסום שהובא לפנינו על ידי מבקשי הביטול ושיש להתייחס אליו, הוא המדגם שבוטל מספר 16799 והמוצרים הנשואים לאותו מדגם, שלטענת מבקשי הביטול, שניהם פורסמו בפומבי בישראל לפני התאריך הקובע.

4. לצורך בדיקת השאלה שבסעיף 1 לעיל, יש לשאול שאלה מקדימה, והיא - האם המחסום החד כיווני שתואר במדגם שבוטל מספר 16799 דומה למחסום החד כיווני המתואר במדגם הרשום מספר 22231, שכן אין דמיון בין המחסומים, הרי מתייתר הדיון בשאלה האם היה פרסום קודם.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

5. המבחן המקובל לקביעת הדמיון במדגמים הוא "מבחן העין" (64ק10/ 56). "מבחן העין" נגזר מעצם הגדרת המונח "מדגם" בסעיף 2 לפקודת הפטנטים והמדגמים, שעיקרו בענייננו קווי דמות וצורה הבולטים לעין:

"מדגם" אין פירושו אלא "קווי דמות", צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ על ידי תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפדדת או מחוברת, הבולטים לעין הדואה בסחודה המוגמדת, ואפשר להבחין דק במבחן העין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בניין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מכנגי," (ההדגשה אינה במקור - מ.נ.)

6. מבחן העין אין פירושו עינו של שופט או רשם, אלא עינו של המשתמש. מבחן העין פירושו, העמדת צילומי או שרטוטי המדגם כפי שנרשם ואושר אצל רשם הפטנטים והמדגמים, מול הפרסום או הפרסומים הקודמים בישראל לפני התאריך הקובע, שיכולים להיות מוצרים, תמונות, פרסומות, מדגמים שנרשמו ושפורסמו או חפצים שיוצרו והופצו בציבור (בין אם נרשמו כמדגמים ובין אם לאו), והשוואת קווי המתאר החיצוניים של המדגם הנ"ל לפרסומים הקודמים. נאמר על ידי כב' הנשיא צלטנר (כתוארו אז) בעניין ת.א. (ת"א) 6 שרנוע בע"מ נ. תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח', פ.מ. נ"ח 255, בעמוד 268 :

"הלכה פסוקה היא כי העין שצריכה לבדוק, לבחון ולהכריע בשאלת חידושו או מקוריותו של מדגם צריכה להיות עין מלומדת, ה'ינו זו של אדם המצוי בענף ויודע מה היו הנוהג והידע המסחריים המקובלים לגבי אותה קבוצת חפצים לה משתנייך המדגם."

(ההדגשה אינה במקור - מ.נ.)

כן נאמר בעניין וה בת.א. (ת"א) 758/85 המ' (תא 2320/85) חברת המסלול תעשיות בע "מ ואח' נ. חברת אקרשטיין ואח', פס"מ תשמ"ה(2) 213, בעמ' 217 :

"מדגם איננו מושג שבמיכניקה, כלומר הלכב דבלים המאפשר תפעול מסוים, כי אם "דבר מה אשר קליטתו היא ע"י העין. כלומר מטרתו של המדגם מתמצית ע"י עינו של האדם. אולם בפרסום קודם חייבים להבחין, גם זאת מבחן העין באותם "קווי דמות, צורה דוגמה, או קישוט" של המדגם. והשאלה היא לפיכך האם מן הציוד של המשטח וצילום האבניס יכול אדם

סביר להבחין בקווי הדמות או הצורה שמבחינים את המדגם הרשום." (ההדגשה אינה במקור - מ.נ.)

7. בענייננו, על הרשם לשים עצמו בעיניו של המשתמש, של האדם המצוי בתחום, לקחת את צילומי המדגם מספר 22231 ולשים מולו את המדגם מספר 16799 שבוטל ו/או מוצרים או צילומי מוצרים שנבנו על פיו, וב"מבחן העין" של האדם המצוי בענף, של המשתמש, להשוות את קווי המתאר והצורה של המדגם מספר 22231 עם צילומי המדגם מספר 16799 או מוצריו. לפנינו שניים מתוך הצילומים של שני המדגמים, מספרים 16799 ו-22231, כפי שנרשמו:

מדגם מספר 22231 מדגם מספר 16799

בהשוואה כוללת, "במבחן העין" של צילומי המדגם מספר 16799 לעומת צילומי מדגם מספר 22231 לא נגלה לפני דמיון עיצובי. המדגם מספר 16799 שונה בצורה ניכרת במראה שלו מהמדגם מספר 22231.

8. בניגוד לפטנט, שבבחינתו מתמקדים בתפקוד המוצר, בפונקציונליות שלו, במדגם הדגש הוא על הצורה החיצונית, כפי שהעין רואה ותופסת. לפיכך, בבחננו את המוצר בעינינו, עלינו להסתכל בקווי העיצוב והקישוט של המוצר בלבד, ולהזהיר עצמנו שוב ושוב להתעלם ככל הניתן מ"עיצובים" כביכול, שכל צורתו מוכתבת אך ורק במטרה לבצע פעילות מסוימת. חפץ שכל כולו בנוי ומעוצב להשגת מטרה פונקציונלית, אינו ראוי להירשם כמדגם.

9. בחפצים רבים ישנם הן אלמנטים "עיצוביים" מסויימים, שכל מטרתם היא לבצע פעילות מסויימת והן אלמנטים עיצוביים שאינם פונקציונליים. למשל במאפרה, הכיפוף בדפנותיה המאפשר להניח עליו הסיגריה, כולו מוכתב אך ורק מהשיקול הפונקציונלי. אך יתכן שיתרת צורת המאפרה, יש בה עיצוב חיצוני מיוחד הכשיר למדגם. דוגמה נוספת - עיצוב

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

צורת "השעון הנוזל" של סאלואדור דאלי. שעוניס בצורה זו היו ראויים בזמנו למדגם, (באופן סדרתי), אך כמובן יש להתעלם בעת בחינת המדגם מהמחוגים ומהספרות הסטנדרטיים שהם כולו "עיצובים" פונקציונליים המוכתבים מתפקוד המוצר כשעון. כנ"ל בהשוואת דגמי תיקים, עלינו להתעלם ממנעולי הסגירה הסטנדרטיים של התיקים. בעניין וה נקבע בע"א 430/67 שרנוע בע "מ ואח' נגד תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח', פ"ד כ"ב(1) 113, בעמ' 116 :

"שני סוגי המונופול הללו, המוענקים על: המדינה, חופפים זה את זה במידת מה. בפטנט הדגש הוא על התפקיד (הפונקציה) של ההמצאה, בעוד שבמדגם הדגש על הצורה בתור שכזאת, כפי שהעין מסוגלת לקלטה. אכן, שני התחומים נקים זה מזה, כי צורה מסוימת יכולה להיות כשדה לרישום כמדגם, אם כי יש בה גם תועלת מבחינת התפקיד שהיא נועדה למלא (ואוסיף: ואף אם סוד התועלת גובר על היסוד האסתטי). לשון אחדת: הפונקציונליות של חפץ אינה שוללת את כשרות צורתו לרישום כמדגם. הרי יש אומדים שהפונקציונלי ביותר הוא ממילא גם האסתטי יותר. אבל כאשר הצורה מוכתבת כל כולה רק על-ידי התפקיד שעל החפץ למלאו, ולפי הידוע בשעת רישום המדגם לא היתה קיימת דרך אחרת, יעילה באותה מידה, להשגת אותה מטרה פונקציונלית, כי אז אין היא ראויה לרישום בתוד מדגם."

בעניין "מבחן העין" במדגמים ראה גס את הספר [10651118 חס 11₪55611-6131186 :5 סאק ,1998 ,6[1ואג]/! 6 50661 ,.00 67 ,וס

זו "66 6ה) 5 0066" 05זסטר 6ך* שו 110 מעוסו5 15 11 סזסועו 60565 66וו]6אס ץש 60166 ח] 660ח6וו!][חו 01 18 6תז1510ו6 [ס סוז0)וז0 |-ע ץ[מס 08 6ס6תסחהסקקם

".56סכןזווק 0 יזס] קז[1ט0)זוו5

10. בענייננו, עוסקים אנו במחסום דרכים חד כיווני לכלי רכב, שבו נגליס לעין קווי מתאר חיצוניים, שחלקם פונקציונליים, וחלקם האחר אינם בהכרח פונקציונליים. בענייננו קווי המיתאר של הדוקרניס הבולטים כלפי מעלה מוכתבים אך ורק משיקולים פונקציונליים. מטרת הדוקרניס הבולטים כלפי מעלה היא לנקב את צמיגי הרכב בשעה שיסע בכיוון החסום. מאידך, ה"פלטה היושבת על הכביש" בה נמצאת ומורכבת מערכת הדוקרניס ושעליה עוברים צמיגי הרכב, יכולה להיות בקווי מתאר שונים (כפי שגס רואיס במדגמים השניים ובמוצרים השניים של מחסומי הדרכים).

ז. השוואת המדגמים 22231 ו-16799

1. בהשוואת קווי המתאר של המדגם מספר 22231 ו-16799 (שבוטל) עולה לפני בראיה כוללת הבדל ניכר. מדובר ב-2 מוצרים בעלי קווי מתאר שונים. כשמביטים, אפילו במבט חטוף, בשני המדגמים, אין כל חשש לבלבול והטעיה, כיוון ששני המדגמים שניים לחלוטין מבחינת העיצוב והמראה החיצוני.

2. המדגם 22231 נשוא הדיון הוא מחסום שבו הפלטה היושבת על הכביש שבה נמצאים הדוקרניס משופעת משני צדדיה. בחתך צד שני השיפועים הללו (להלן: "המידרכים") יוצרים צורת משולש שווה שוקיים. בחלקו העליון של אחד משני המדרכים, בצמוד לדוקרניס, ישנה שורת פתחים מקבילים בעלי צורה מלבנית, שבהס נקלטיס הדוקרניס בעת מעבר מכונית בכיוון הנסיעה המותר. בנוסף, פני המידרכים "מצולקים" על ידי מערכת קווי בליטות אלכסוניות מקבילות וקצרות, כאשר כל שורת קווי בליטות נוטה

בזווית "90 לעומת השורה הצמודה לה.

3. לעומתו, המדגם מספר 16799 הוא בעל מדרג אחד בלבד, והוא קטן ברוחבו בצורה ניכרת לעין ממדגם 22231. המדרך יוצר בקצהו העליון, בו בולטות השיניים, "מדרגה" חדה כלפי מישור הכביש. בחתך צד אין כל וכר למשולש כלשהו, וודאי לא למשולש ישר וווית. כמו כן, המידרך במדגם 16799 הוא חלק לחלוטין ללא בליטות וללא כל "צילוק". כמו כן, אין בו מערכת פתחים לקליטת השיניים, שכן השיניים מתקפלות לכיוון מרחב "המדרגה" הפתוח.

4. לאור כל האמור לעיל, להערכתי, המשתמש והעוסק הסביר בתחום המחסומים המשווה זה לזה את צילומי שני המדגמים הנ"ל כפי שנרשמו, בעזרת "מבחן העין", היה מגיע למסקנה שמדובר בשני מדגמים שניים לחלוטין שאינם דומים זה לזה. עובדה היא, כי בזמנו הוענקו מדגמים על ידי הבוחנים לשני המחסומים, ובעניין זה אני מסכים לקביעת הבוחנים. עקרונית, ניתן לתת עוד מדגמים רבים על אותו סוג של מחסום דרכים חד כיווני המבוסס על דוקרניס, כל מדגם עסקי קווי העיצוב הצורני שלו, ואין סוף לאפשרויות לעיצוב קווי הדמות של המוצרים. כאמור, בבחינה מעין זו, עלינו להזהיר עצמנו שוב ושוב, לא להיגרר ולהשוות אלמנטים פונקציונליים, כגון מערכת הדוקרניס הבולטים, שכן כפטנטים בוודאי הס דמיס והאחד היה מונע רישומו המאוחר יותר של השני. אולם, בענייננו אין מדובר בהבדלים קלי ערך בין המדגמים הנ"ל. ודאי שבהבדלים זניחיים וקלי ערך אין כדי להצדיק רישום מדגם.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

5. לא רק המדגם שבוטל מספר 16799, אלא כל המחסומים הדומים לו בעלי מדרג אחד,

שיוצרו לפני התאריך הקובע בין על ידי מבקשי הביטול או ע"י בעל הפטנט, אינם מהווים פרסום קודם למדגם מספר 22231, לאור מבחן העין לעיל. בנוסף לעיון בצילומי המדגמים כפי שמופיעים בתיקי הרישום, עיינתי בכל הנספחים שצורפו לתצהיריהם של מר אשל ושל מר גנני, אחד-אחד, ולא מצאתי בהם אף מוצר דומה למדגם מספר 22231.

משקבעתי כי מבחן העין הביא אותי למסקנה, כי המדגם מספר 16799 והמחסומים שיוצרו לפיו, אינם זהים ואינם דומים בקווי המתאר שלהם לנשוא המדגם 22231, הרי בענייננו השאלה של פרסום קודם אינה צריכה דיון והיא מתייתרת לחלוטין, שכן המדגם 9 ומוצריו הובאו על ידי מבקשי הביטול כעילה לפרסום קודם.

ברצוני לציין שגס הדגס הגדול והמגושם של מר גנני, שמר גנני ייצר ומכר בשנת 1987 שצורת חתך הצד שלו "טרפו" שונה במבחן העין (הן במבט על והן במבט צד) מהמדגם נשוא הדיון שלפנינו.

ח. "אותה הגברת בשינוי אדרת"

1. מבקשי הביטול נתפסים בסיכומי זה בין היתר ב"הודאה בעל הדין" כביכול של מר גנני בחקירתו הנגדית (בעמוד 15 לפרוטוקול);

ש. "מר (נני אני מציגה לך את כל המחסומים שבפניך, מ/3, מ'4, מ/5, מ'6 ו-מ/7 כולס אותה גברת בשינוי אדרת.

ת, כולס אותה גברת בש:נו: אדרת."

2. אינני מקבל טענת מבקשי הביטול. היפוכו של דבר, ה'גברת' (שאינה משתנה)

שעליה ומסביבה האדרת, היא אמצעי הדוקרניס המתכופפים רק בכיוון אחד, וה"אדרת" כשמה כן היא, היא "הלבוש" החיצוני המולבש סביב מערכת הדוקרנים. על כל "אדרת" ו"אדרת", על כל לבוש ולבוש בעל עיצוב שפורסם בישראל, ניתן לקבל מדגם. "הגברת" שייכת לתחום דיני הפטנטים ואילו "האדרת" - לתחום דיני המדגמים.

3 כידוע, על מוצרי אופנה, על עיצוב ולבוש חדש ניתן לקבל מדגם. על אדרת בהחלט מעניק מדגם, והן על שינוי באדרת ניתן לקבל מדגם. אשר על כן, המשפט "אותה הגברת בשינוי אדרת" פירושו הנכון הוא - אותו פטנט (או המצאה) בשינוי מדגם.

ט. שאלת תוס לב:

1. מבקשי הביטול טוענים בסעיפים 14 ו-15 לסיכומי זה, כי בעל המדגם "נהג בחוסר תוס לב משלא גילה לרשם בעת שהגיש בקשתו לרישום מדגם מספר 22231 אודות קיומו של מדגםם מספר 16799 שהיה רשום על שמו של מר אשל", וכן כי נהג בחוסר תוס לב משלא גילה לרשם, כי ניתן כנגדו צו מניעה ומני לייצר ולשווק מחסום זהה או דומה למדגם מספר 22231.

2. אמנם, יפה היה עושה בעל המדגם אם היה מודיע לרשם בנוגע למדגם אחר באותו תחום ולהליכים המשפטיים בעניין מדגם מספר 16799, אך בנסיבות העניין אין העניין מגיע כלל ועיקר לכדי חוסר תוס לב. כפי שקבעתי לעיל, המדגם שבוטל מספר 16799 אינו דומה במראהו למדגם 22231. מר גנני סבר והאמין, כי הוא מגיש מדגם שאינו והו או דומה למדגם מספר 16799, וכך גם אני קובע בהחלטתי זו. מר גנני העלה את סוגיית השוני בין המדגמים, בין היתר בסעיף 25 לסיכומיו, והן בחקירתו הנגדית (עמוד 12 שורה 16 לפרוטוקול).

י. סוף דבר:

1. מבקשי הביטול לא עמדו בנטל השכנוע, ולא הביאו ראיות למדגמים זהים או דומים למדגם מספר 22231 שפורסמו בישראל לפני תאריך רישום המדגם. המדגם שבוטל מספר 9 והמוצרים הקשורים אליו אינם דומים למדגם 22231.

2. טענת השתק הפלוגתא נדחית.

3. נדחית