המבקשת
- שם: 1003660 ה6יזסוו\, [15ודו
- בא כח: עו"ד סטנפורד ט. קולב ושות'
החלטות שיפוטיות
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר
התנגדות ליישום סימן מסחר מל' 22003 (הודעה בדבר אי הגשת ראיות מטעם המתנגדת)
מבקשת סימן (המבקשת): .16 (015הזכ) 1003660 ה6יזסוו\, [15ודו ע"י ב"כ סטנפורד ט. קולב ושות'
המתנגדת (המשיבה): .> 10011618 15ידזס]/ ככז!וווק ע"י ב"כ ד"ר מירקין ושות'
1. המדובר בהליך התנגדות לרישום סימן מסחר מספר 227383 והוא נראה כך:
2. כתב הטענות בהתנגדות הוגש כמו גס הודעה שכנגד מטעס המבקשת. ביוס 24.7.2011 אושרה ארכה בת חודשיים להגשת ראיות המשיבה וביוס 21.9.2011 הוענקה לה ארכה נוספת בת חודשיים. ביוס 21.11.2011 הודיעה המשיבה כי אין בכוונתה להגיש ראיות מטעמה (להלן: "ההודעה"). ביוס 27.11.2011 הוגשה תגובת המבקשת להודעה. ביוס 5.12.2011 הגישה המשיבה תשובתה לתגובה.
3 כלל הוא כי בהליכים בפני בית הדין ברשות הפטנטים יוגשו ראיות הצדדים באמצעות תצהיר. סעיף 67 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב- 1972 (להלן: "הפקודה") קובע כדלקמן:
"בכפוף לכל תקנה לפי פקודה זו, יהיו הראיות בהליכים לפני הרשם בתצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראות [נוסח חדש], תשל"א 1971-, או בהצהרה שניתנה בחוץ לארץ לפי דימי מקום נתינתה - כל עוד לא הורה הרשם אחרת, ואולם רשאי הרשם, אם נראה לו הדבר, לגבות עדות בעל פה במקום ראיה שבכתב או בנוסף לראיה כאמור, וכן רשאי הוא להרשות שהמצהיר יחקור חקירה שכנגד."(הדגשה אינה במקור)
לעניין הגשת ראיות, הוראת תקנה 38 לתקנות סימני מסחר, 1940 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן:
"על המתנגד להנמיך במשרד תוך חדשיים מיום מסירת ההעתק מההודעה שכנגד את כל אותה הראיה שיאבה להגיש, בצורת הצהרות בשבועה, לחיזוק התנגדותו, ועליו למסור למבקש העתקים מאותה ראיה."
4. תקנה 39 לתקנות קובעת כי בהעדר ראיות המתנגד, יחשב המתנגד כמי שוויתר על התנגדותו, אלא אם הורה הרשם אחרת. ההנחה העומדת בבסיס תקנה זו היא כי המתנגד לא מצא לנכון לתמוך טענותיו או שלא יהיו בידיו די ראיות לעשות כן.
5. במועד הקבוע להגשת ראיותיה, הגישה המשיבה הודעה כי אין בכוונתה להגיש ראיות מטעמה. הודעה זו הוגשה מבלי שתהא מנומקת כדבעי. כאמור לעיל, תקנה 39 לתקנות מעניקה שיקול דעת לרשם להורות כי על אף העדר ראיות מטעס המתנגד, לא יראו במתנגד כמי שזנח התנגדותו לרישום הסימן. משמע הדבר כי נטל השכנוע רובצ לפתתח המתנגד להראות כי לא הגיש ראיותיו מסיבות מוצדקות. בנוסף, המשיבה תרמה לעיכוב ההליך לשווא ולהשהיית רישום הסימן בכך שביקשה ואף קיבלה הארכות מועד להגשת ראיותיה. ראיותיה כאמור - לא הוגשו לבסוף.
6. אין בידי לקבל את הטענה כי סעיף 24 (ו) לפקודה מחייב את הרשם לשמוע את טענות המתנגד, אף אם לא הגיש ראיותיו. ראשית, סעיף 24(ו) לפקודה, מקביל בחובו, לדעתי, הנחה כי הוגשו ראיות הצדדים, הן של המבקש והן של המתנגד. כמו כן יודגש כי סעיף 66 לפקודה מעניק למבקש רישום סימן, או לבעל סימן רשום, הזכות להשמיע טענותיו בפני הרשם ושתופעל כנגדו סמכות כלשהי המצויה ביד הרשם. ואולם, המחוקק לא ראה לנכון לקבוע הוראה דומה ביחס למתנגד לרישום סימן.
לרישום סימן מסחר, כמוה כזכות מעין קניינית. המתנגד, הפותח בהליך כנגד המבקש שסימנו כאמור קובל לרישום, הינו בבחינת המוציא מחברו ואי לכך - עליו הראיה.
על אף האמור לעיל, בנסיבות העניין, משביקשת המשיבה להשמיע טענותיה בפני הרשם ומשנימקה את אי הגשת ראיותיה - אם כי באיחור ניכר במסגרת תשובתה לתגובת המבקשת - סבורתני כי יש לאפשר לה לקבל את יומה בפני בית הדין. ככלל, יש להעדיף בירור המחלוקת לגופו של עניין על פני סילוק התביעה (במקרה דנן ההתנגדות) על הסף.
לא ניתן להתעלם מן הפגמים בהתנהלות המשיבה בכך שלא הודיעה מראש כי אין בכוונתה להגיש ראיותיה וחרף זאת, ביקשה ואף קיבלה שתי ארכות להגשתן. פגמים אלו ניתנים לריפוי על דרך תשלוס הוצאות המבקשת בסך 1,000 ₪ כולל מע"מ, כתנאי להמשך ניהול הליך ההתנגדות. וסכם והישולס תוך 20 יום ממועד מתן ההחלטה שאחרת ייסגר הליך ההתנגדות.
לאור כלל האמור לעיל, התיק יועבר למזכירות בית הדין לקביעת מועד לדיון.
יערה שושני כסיפי פוסקת בקניין רוחני ניתן בירושלין ביוס כ"ג טבת תשע"ב