סימן מסחר 23

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים, העיצובים ויימני המסחר

בקשה לפטנט 23 (בקשה להארכת מועד להגשת בקשת חלוקה)

המבקשות: [OCR Noise - Retained as is]

ע"י ב"כ: גרא קסטן פרידמן

ה ח ל ט ה

1. ביום 11.8.2021 הגישו מבקשות הפטנט, צדןפתת/זאטש מצד ץס 5דאסתת עס ספתהסם מצד אצ 5ב אתד עס ו- .צ.א א-אס6אה (להלן: "המבקשות") בקשה שהוגדרה כבקשה להארכת מועד להגשת בקשת חלוקה (להלן: "בקשת החלוקה") מבקשת פטנט מס' 246223 (להלן: "הבקשה ההורה"). בבקשה שבפני עותרות המבקשות להגיש בקשת חלוקה לאחר שהבקשה ההורה קובלה ופורסמה, זאת בניגוד ללשון סעיף 24(א) לחוק הפטנטיס, התשכ"ז-7 (להלן: "החוק") הקובע כי בקשות חלוקה ניתן להגיש כל עוד לא קובלה הבקשה ההורה:

"24(א) כל עוד לא קובלה הבקשה, זכאי המבקש לדרוש שהיא תחולק לבקשות אחדות".

2 השאלה שבפני הינה האם ניתן להאריך את המועד להגשת בקשת חלוקה, כך שניתן יהיה לחלק גסם בקשה לפטנט שכבר קובלה? שאלה זו נידונה בהרחבה בהחלטתי המנומקת בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת חלוקה 1.1.6 ,1.486 915 מיוס 17.11.2021 (להלו: "עניין

5) בה קבעתי כי לא ניתן לחלק בקשה לאחר שקובלה ופורסמה להתנגדויות. למעו שלמות התמונה אציין כי הוגש ערעור על החלטתי זו.

3. להשלמת התמונה אתייחס בהחלטה זו לנסיבות המקרה שבפני וכן לטענות שהעלו המבקשות כאן אשר כפי שאפרט להלן אין בהן כדי לשנות את קבעתי בהחלטה בעניין 915.

רשם הפטנטים, המדגמים, העיצובים ויימני המסחר

רקע עובדתי

המבקשות הגישו את הבקשה ההורה ביוס 14.6.2016 כשלב לאומי של בקשת פטנט בינלאומית מס' 115/2014/072087 26:1. הודעה לפני קיבול הבקשה נמסרה למשרד באי הכוח ביוס 1 לפיה יש לשלם את אגרת הקיבול עד ליוס 16.6.2021.

ביוס 6.6.2021 שולמה אגרת הקיבול.

ביוס 24.6.2021 נשלחה הודעת קיבול למשרד באי כוח המבקשות ונכתב בה שמועד הקיבול הוא 30.6.2021 וכי הקיבול יפורסם ביומן הפטנטיס 06/2021. ואכן, קיבול בקשת פטנט מס' 3 פורסם כאמור.

בבקשה להארכת מועד מיוס 11.8.2021, עותרות המבקשות לאפשר להן להגיש בקשת חלוקה על אף שהבקשה ההורה קובלה וזאת לשיטתן על ידי הארכת המועד להגשת בקשת החלוקה.

המבקשות ציינו כי על אף שאגרת הקיבול שולמה, בהתאם להנחיות המייצג באנגליה, הוחלט להמשיך ולעבוד על נוסח התביעות ועל כן הגשת בקשת החלוקה לא נעשתה במקביל לתשלום אגרת הקיבול, כפי שנעשה ברגיל.

המבקשות טענו כי חרף נקיטת כל האמצעים הסבירים, כשל טכני מנע את הגשת בקשת החלוקה במועד. מדובר בתקלה נקודתית אך מהותית במערכת הממוחשבת לניהול פטנטיס אשר נטען כי היא מבין המתקדמות בעולם. התקלה התגלתה זמן קצר לאחר פרסום הבקשה ההורה ולאחר בדיקה יסודית של הנסיבות הוגשה הבקשה להארכת המועד שבפניי.

המבקשות פירטו את הנסיבות הטכניות הנוגעות לעניינן, וכן צירפו העתקי התכתבויות רלוונטיים, צילומי מסך של מערכת המחשוב. לתמיכה בבקשתן הגישו את תצהירו של ראש מחלקת פרליגליס במשרד ב"כ המבקשות, מר אריאל אלסטר (תצהיר מיוס 11.8.2021).

לאחר הגשת בקשתן, ניתנה למבקשות ההודעה להשמיע את טענותיהן בפני בהתאם לסעיף 9 לחוק, וכך היה ביוס 4.10.2021. לאחר הדיון הגישו המבקשות ביוס 11.10.2021 השלמת טיעוניס. כל ההדגשות בהחלטה זו הוספו אלא אם צוין אחרת.

דיון והכרעה

כאמור, סעיף 24(א) לחוק קובע כי מכותו של המבקש לדרוש את חלוקת הבקשה עומדת לו כל עוד לא קובלה הבקשה שחלוקתה מתבקשת.

3. היות שבמקרה לפני נתבקשה החלוקה לאחר שקובלה הבקשה שחלוקתה מתבקשת עותרות המבקשות להארכת מועדיס מכוח סעיף 164 לחוק. המבקשות טוענות כי סמכותו של הרשם להארכת מועדיס הקבועיס לפי חוק מצויה בסעיף וה הקובע כי:

"164. (א) הרשם רשאי, אם ראה טעם סביר לכך, להאריך כל מועד הקבוע לפי חוק זה לעשייתו של דבר ברשות או לפני הרשם, חוץ מהמועדים הקבועים בסעיפים 18(ב)(3) לעניין הגשת מסמכים על ידי אדם שאינו המבקש, 30, 56, 57, 61, 64ה(ה)(2), 64ו, 64יג, 64טו(א), 73(ג) ו-170(ג), אולם לענין סעיף10 -

(1) לא יאריך הרשם את המועד הקבוע בו בסעיף קטן (א)(1) אלא אם כן שוכנע שהבקשה בישראל לא הוגשה במועד בשל סיבות שלמבקש ולבא כוחו לא היתה שליטה עליהן ושלא ניתן היה למנוע;

(2) לא יאריך הרשם את המועד הקבוע בו בסעיף קטן (א)(2) אלא כל עוד לא קובלה הבקשה ואם שוכנע שנעשתה טעות בתום לב.

(א1) (בוטל).

(א2) על אף האמור בסעיף קטן (א), הרשם רשאי להאריך את המועד הקבוע בסעיף 64טו(א1), פעם אחת בלבד.

(ב) הרשם רשאי להתנות את הארכת המועד בתנאים שימצא לנכון.

(ג) בקשה להארכת מועד ניתן להגיש בין בתוך המועד ובין לאחריו."

4. לטענת המבקשות, סעיף 164 לחוק מחריג את סמכות הרשם להאריך מועדיס הנקוביס בסעיפי חוק מסוימים, אולס, אין כל החרגה של המועד הקבוע בסעיף 24(א) לחוק. לפיכך סבורות המבקשות כי לרשם סמכות להאריך מועד וה וכל שנדרש לכך הוא טעס סביר.

5. כפי שפורט בהרחבה החלטתי בעניין 915, אני סבורה שלא ניתן להסיק מהעובדה שסעיף 24(א) לחוק לא הוחרג בסעיף 164(א) לחוק כי ניתן להגיש בקשת חלוקה גם לאחר הקיבול הבקשה ההורה באמצעות בקשת ארכה.

6. ככלל, משמעותה של בקשת ארכה היא דחיית המועד לביצוע פעולה. כאשר המועד אינו קצוב במועד אלא מהווה אירוע (קיבול הבקשה), משמעות הארכה היא לדחות את האירוע. כלומר,

לדחות את המועד בו יהיה הקיבול. אולס, מרגע שהאירוע התקיים לא ניתן עוד לדחותו. פשיטא, לא ניתן לדחות אירוע שכבר התרחש (קיבול) אלא רק לבטלו. לכן בפני למעשה בקשה לביטול קיבול ולא בקשת ארכה ומשכך, אין הוראות סעיף 164(א) לחוק חלות בענייננו. משכך איני מוצאת מקוס לדיון בשאלת סמכותו הרחבה של הרשם להארכת מועדים.

בנוסף, המבקשות טענו כי רשם הפטנטיס מתייחס לסעיף 24(א) כאל מועד, והפנו אל ההחלטה בעניין בקשת פטנט 234696 (השמעת טענות לפי סעיף 159 לחוק) (פורסמה בנבו, 12.1.2016), בה נדונה הגשת בקשות חלוקה לפטנט. באותו עניין, השתמש הרשם כבוד קלינג (בתוארו דאז) בביטוי "עד מועד הקיבול" (בהתייחסות לחוזר רשם שעסק באותו נושא). מכך מסיקות המבקשות כי סעיף 24 קובע מועד לביצוע פעולה ועל כן ניתן להארכה ככל מועד אחר אשר לא הוחרג בסעיף 164 לחוק.

אמנס כבוד הרשם בתוארו דאז קלינג השתמש במונח "עד למועד הקיבול" כדי לציין את נקודת הזמן שעד אליה ניתן להגיש בקשת חלוקה, אך אין בכך כדי להפוך את אירוע הקיבול למועד הניתן להארכה.

יפה לעניין זה לשונו של סעיף 164(א)(2) לחוק אשר דן בתנאיס להארכת מועד להגשת הדרישה לדין קדימה לפי סעיף 10 לחוק.

סעיף ה עוסק בדרישת המבקש להכרה בבקשה אחרת כמסמך דין קדימה. על פי סעיף 10(א)(2) לחוק המבקש רשאי לדרוש דין קדימה לא יאוחר מחודשים לאחר הגשת הבקשה בישראל. לפי סעיף 164(א)(2), חודשיים אלה ניתנים להארכה כל עוד לא קובלה הבקשה (שלגביה מתבקש דין הקדימה) ואם שוכנע הרשם שנעשתה טעות בתום לב. סעיף זה עושה את ההבחנה הראויה בין מועד הניתן להארכה (חודשיים) לבין מצב נורמטיבי - קיבול הבקשה, אשר ממנו והלאה גם אם נעשתה טעות בתוס לב מאבד המבקש את זכותו לדרישת דין קדימה.

תימוכין נוספיס לטענת המבקשות כי סעיף 24(א) לחוק עוסק במועד הניתן להארכה, מצאו המבקשות לטענתן בהחלטה בעניין בקשת פטנט מס' 68447 51211 113/ שתסם (פורסמה בנבו, 29.2.1984) ובהחלטה בעניין בקשת פטנט 218495 (בקשה לדחיית מועד בהתאם לסעיפים 6 ו-164 לחוק הפטנטים, התשכ"ז - 1967), .60 .זג )דדש )ג ]ותה זז ב אשפדס 0 (פורסמה בנבו, 24.9.2017) שאזכרה אותה ונסמכה עליה (להלן: "עניין 50%4ד0"). שתי ההחלטות עסקו בהארכת מועד למתן הודעה לפי סעיף 6 לחוק. לטענת המבקשות, סעיף 6)) אשר נידון בעניין 02151.4 אהה מהותית להגבלת הקבועה בסעיף 24(א) לחוק. משנקבע כי ניתן להאריך את הראשונה, ניתן גם להאריך את המועד בו עסקינן. סבורה אני כי לא ניתן להקיש מעניין 4 21'511%) לענייננו. נסיבות המקרים ותכלית הסעיפים שונות (ראו בהרחבה

בעניין וה סעיפים 19-21 להחלטה בעניין 915). על תכליתה של הגבלת המועד להגשת בקשת חלוקה עמדתי בהחלטה בעניין 915, סעיפים 23-26.

המבקשות המשיכו וטענו כי במדינות רבות בעולם המועד האחרון להגשת בקשת חלוקה אינו מועד הקיבול (ס66חא8שוס[81) אלא מועד מתן הפטנט (ת9ז₪ זס 66ה15508). כידוע, בישראל מסתיים הליך הבחינה בהודעה על קיבול, אולס, או מתפרסמת הבקשה להתנגדויות, רק מתן

הפטנט (מ05180קקס זחפיש 6זס).

המשמעות של סִסִתַ88שו8110 במדינות בהן ניתן פטנט מיד לאחר קיבול (בשיטה של 1ת98ז₪ ז5סק מסוזופסקקס) שונה ממשמעות הקיבול במדינות בהן לאחר הקיבול מפורסמת הבקשה להתנגדויות (מ5110סקקס זמ₪8 6זק). כפי שפורט בסעיפיס 29-32 בהחלטה בעניין 915, קיבול הבקשה בישראל ופרסום דבר הקיבול לפי סעיף 26 לחוק יוצר מציאות נורמטיבית חדשה. לא כך הדבר לאחר 66ְתִאּ/וס!81 אשר מהווה הודעה על קיבול הבקשה אך הבקשה אינה מתפרסמת לציבור.

לפיכך אני סבורה כי נקודת הזמן הרלבנטית בשתי שיטות הפטנטים אינה מועד מתן הפטנט אלא מועד פרסום הבקשה או הפטנט. בשתי שיטות הפטנטים לא ניתן לחלק את הבקשה לאחר פרסומה אס כפטנט ואס כבקשה להתנגדויות הציבור.

יתרה מכך, באנגליה למשל, שס בתוס הליך הבחינה ניתן פטנט, המועד להגשת בקשת חלוקה הינו שלושה חודשים לפני סיום הליך הבחינה (0816 66ח18[קוחסס). ואת ועוד, לרשם הפטנטיס

באנגליה סמכות להאריך את המועד להגשת בקשת החלוקה (שנתבקשה מראש ולא בדיעבד), אך ארכה כזו מוגבלת כך שגם לאחר מתן הארכה באנגליה, בקשת החלוקה תוגש לכל המאוחר חודש לפני סיום הליך הבחינה ולא במועד מתן הפטנט (ראה סעיף 54-56 להחלטה בעניין 915). לעניין וה ראו גם סעיפים 56-57 בהחלטה בעניין 915 :

"506. התיאור לעיל באשר למצב באנגליה, מדגיש ביתר שאת את המקובל במשרדי הפטנטים המובילים בעולם. בקשת החלוקה צריכה להיות מוגשת כל עוד הבקשה ההורה נמצאת בתהליך בחינה. כל אפשרות הניתנת למבקשת לדחות את הגשת בקשת החלוקה (הארכת מועד), מוגבלת בתוך התקופה הקצובה לבחינה. כך או כך, אין אפשרות להגשת בקשת ארכה בדיעבד.

7. לסיכום, העיקרון לפיו מוגבלת הזכות לחלוקה, כך שהגשת בקשה כזו תתאפשר כל עוד הבקשה ההורה מצויה בבחינה ועדיין לא פורסם דבר

קיבולו, אינה ייחודית לישראל וקיימת בשיטות משפט נוספות ברחבי העולם. "

גם באוסטרליה, שגם נהוגה שיטת פטנטיס בדומה לישראל, המועד להגשת בקשת החלוקה אינו קודם למתן הפטנט אלא בפרק זמן שנקבע בתקנות לאחר פרסום הבקשה, ללא קשר אם הבקשה התגבשה לכדי פטנט או לאו (ראה סעיפים 48-49 להחלטה בעניין 915).

מטענתן של המבקשות לפיה ברחבי העולם ניתן לחלק את הבקשה ההורה עד מתן פטנט עולה כי הן סבורות שיש להחיל את כלל זה בישראל ולהתיר להן להגיש את בקשת החלוקה כל עוד לא ניתן פטנט בישראל. אינני יכולה לקבל טענה זו. ראשית, במקוס בו סבר המחוקק כי יש לאפשר פעולה מסוימת עד מתן הפטנט הדבר צוין במפורש. כך למשל בסעיף 17(ה) לחוק. לא

כך הוא בענייננו.

בנוסף, המשמעות של החלת כלל וה בשיטה בישראל היא חלוקת הבקשה ההורה ביוזמת המבקשים גס במהלך התנגדות לבקשה ההורה, ואף במהלך הערעור על ההחלטה לקבל את ההתנגדות או לדחות אותה. אלה מנוגדיס ללשון החוק, לשכל הישר ולהחלטת הרשם בהתנגדות לבקשת פטנט 138347 (בקשות ביניים) אוגי מערכות בע"מ נ' שרין טכנולוגיות (פורסם באתר רשות הפטנטים, 29.12.2016) שס בסעיף 12).

איני מוצאת מקוס לדיון במבחן "הטעם הסביר" אותו ביקשו המבקשות ליישם בענייננו, תוך שהפנו לעניין אלתא (פטנטים 197906, 225826 (בקשות להחזר תוקף אלתא מערכות בע "מ ואח' (פורסם בנבו, 25.1.2021)). באותה החלטה, שדנה בבקשה להחזר תוקף של פטנטים הופעל מבחן "הטעם הסביר", מבחן הנובע מהוראות סעיף 60 לחוק המתייחס לבקשות להחזר תוקף, שאינו חל בענייננו.

טענה נוספת שהעלו המבקשות היא כי חוק הפטנטיס מאפשר להתגבר על טעויות בתוס לב, כפי שקרה בעניינן, וגם במקרים בהס מדובר בטעות מהותית ובמחדל שיש בהם כדי להשפיע על זכויות צדדים שלישיים (המסתמכים על בקשת הפטנט לגביה נעשתה הטעות או על הפנקס). המבקשות טענו כי כך נעשה למשל במקרים של כניסה מאוחרת לשלב לאומי, או החזר תוקף של פטנט שפקע בשל איחור בתשלוס אגרות חידוש. בהקשר לטענה זו נסמכו המבקשות על ההחלטה בענייו בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להארכת תקופת הגנה של פטנט מס'

5 .16 1210060611 211110) 02610602 (פורסמה בנבו, 21.3.2012). עניינה של ההחלטה בעניין 06010601 הוא בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לצו הארכה. הבקשה נדונה

בהתבסס על הוראות סעיף 164(א1) לחוק, לפיהן ניתן היה להאריך את המועד בנסיבות שפורטו שס. סעיף זה בוטל מאז, במסגרת תיקון מס' 11 לחוק!, וכיוס מועד זה אינו ניתן להארכה.

כל הדוגמאות עליהן עמדו המבקשות נבדלות מעניינו. עסקינןו בסיטואציות להן נדרשו חוק הפטנטיס או התקנות באופן מפורש ונקבע מנגנון המאפשר להתגבר על איחור בתשלום אגרות או ביצוע פעולות אחרות בפני הרשם.

עוד טענו המבקשות כי האיוון בין הפגיעה החמורה בקניינן של המבקשות למול הפגיעה הרחוקה והתיאורטית בציבור מצדיקה את מתן הארכה. ראשית, כפי שקבעתי לעיל אין בפני בקשה לארכה אלא בקשה לביטול קיבול. מעבר לכך, אני סבורה כי בקשת חלוקה אשר רק הוגשה, התגבשה לכדי זכות קניינית של המבקשות. ואפילו הייתה למבקשות זכות קניינית הרי

כידוע, דיני הפטנטיס מקנים לבעלי הפטנט את זכות השימוש הייחודי באמצאה אולס זכות

זאת מוגבלת בזמן ומוגדרת בשורה של חוקים אשר תפקידם לאזן בין וכויות הממציא לזכויות הציבור.

כך למשל סעיף 164 לחוק, נקבעו במפורש מועדים שאינס ניתנים לארכה על אף שחלקם מהווים פגיעה בציבור ופגיעה תיאורטית ורחוקה במבקש הפטנט. בין המועדיס שלא ניתניס להארכה מנוייס המועד להגשת התנגדות (לפי סעיף 30 לחוק), המועד להגשת מסמכים על ידי צד שלישי (סעיף 18(ב) (3) לחוק), המועד להתנגדות להחזר תוקף של פטנט (סעיף 61 לחוק) וכן המועד להתנגדות הציבור למתן צו הארכה (סעיף 64ו לחוק).

אציין גם כי נסיבות המקרה שלפני אינן עומדות בקריטריונים שנקבעו בפסיקה לעניין ביטול קיבול ופורטו אף הן בהחלטה בעניין 915.

לסיכום אוסיף כי לא מצאתי ביתר טענות המבקשות ובפסיקה שהביאו כדי לשנות ממסקנתי. לאור כל האמור לעיל, אני סבורה שדין הבקשה להארכת המועד להגשת בקשת החלוקה להידחות. לפיכך, עיכוב מתן הפטנט לבקשה ההורה בשל הבקשה שבפני מבוטל. ככל שלא הוגשו התנגדויות לבקשה ההורה יינתן פטנט.

ד"ר רויה ישראלי פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושלים ביוס ג' שבט, תשפ"ב

5 ינואר 2022

סימוכין: 3"

1 חוק הפטנטים (תיקון מס' 11), התשע"ד-2014, ס"ח 2430, 278 (כ"ו בשבט התשע"ד, 27.1.2014)